Sforno on Genesis 31/ספורנו על בראשית ל״א

אוַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן. שֶׁסִּפְּרוּ עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע בְּקִנְאָתָם.

אוַיַּרְא יַעֲקֹב אֶת פְּנֵי לָבָן. רָאָה שֶׁקִּבֵּל אֶת הַלָּשׁוֹן הָרָע.

אוַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב שׁוּב. הוֹדִיעַ הַכָּתוּב שֶׁבְּסִבַּת שָׁלֹשׁ אֵלֶּה בָּרַח וְלֹא נָטַל רְשׁוּת מִלָּבָן, שֶׁלֹּא כְּמִנְהַג אִישׁ אֲשֶׁר כָּמוֹהוּ. כִּי חָשַׁב שֶׁאַחַר שֶׁקִּבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עָלָיו, אִם יֵדַע נְסִיעָתוֹ יִגְזְלֵהוּ, כְּאָמְרוֹ פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ:

בוְאֶהְיֶה עִמָּךְ. שֶׁלֹּא יִקְרְךָ הֵיזֶק בַּדֶּרֶךְ:

אכִּי אֵינֶנּוּ אֵלַי כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם. כְּחוֹשֵׁב שֶׁיֵּשׁ בְּיָדִי מִשֶּׁלּוֹ.

בוֵאלֹהֵי אָבִי הָיָה עִמָּדִי. וְהוּא יִתְבָּרַךְ נָתַן לִי כָּל מַה שֶּׁבְּיָדִי, וְלֹא גָּזַלְתִּי מִלָּבָן מְאוּמָה:

אהַעוֹד לָנוּ. אֵיךְ תַּחְשֹׁב שֶׁיִּקְשֶׁה עָלֵינוּ לְהִפָּרֵד מֵאָבִינוּ?

אכִּי כָל הָעֹשֶׁר. כְּמוֹ ״כִּי צָחַקְתְּ״ (בראשית יח:טו), לֹא נְקַוֶּה לִנְחוֹל מִשֶּׁל אָבִינוּ, אֶלָּא כָּל הָעֹשֶׁר אֲשֶׁר הִצִּיל אֱלֹהִים מִמֶּנּוּ הוּא לְבַדּוֹ לָנוּ וּלְבָנֵינוּ.

בוְעַתָּה. מֵאַחַר שֶׁרָאִיתָ שֶׁקִּבֵּל לָשׁוֹן הָרַע עָלֶיךָ וְיֵשׁ לָחוּשׁ שֶׁיִּגְזֹל:

גכֹּל אֲשֶׁר אָמַר אֱלֹהִים. בִּלְבַד עֲשֵׂה, נְהַג וָלֵךְ, וְאַל תִּטּוֹל רְשׁוּת.

אוַיִּגְנֹב יַעֲקֹב אֶת לֵב לָבָן. שֶׁלֹּא הֶרְאָה לוֹ שֶׁהִרְגִּישׁ כְּלָל בְּמַה שֶּׁקִּבֵּל עָלָיו לָשׁוֹן הָרָע, וּבְמַה שֶׁלֹּא הָיוּ פָנָיו עִם יַעֲקֹב כִּתְמוֹל שִׁלְשׁוֹם.

בהָאֲרַמִּי. וְזֶה עָשָׂה מִפְּנֵי שֶׁהָיָה לָבָן אֲרַמִּי בַּעַל מִרְמָה, בְּאֹפֶן שֶׁאִם הָיָה מַרְגִּישׁ שֶׁיָּדַע יַעֲקֹב דָּבָר זֶה, הָיָה סוֹפֵר כָּל צְעָדָיו וְלֹא הָיָה אֵצֶל יַעֲקֹב דֶּרֶךְ לְהִמָּלֵט.

געַל בְּלִי הִגִּיד לוֹ. כְּמוֹ "עַל עֹלַת הַתָּמִיד" (במדבר כח:י). הֶרְאָה יַעֲקֹב עַצְמוֹ כְּאִלּוּ בִּלְתִּי מַרְגִּישׁ בְּאֵיבַת לָבָן, מִלְּבַד שֶׁלֹּא הִגִּיד לוֹ שֶׁחָפֵץ לָלֶכֶת, וְכָל זֶה עָשָׂה לֹא לְהֶעְדֵּר מוּסָר אֶלָּא כְּמֻכְרָח, וְזֶה כִּי בּוֹרֵחַ הוּא, מִדְּאָגָה שֶׁיִּגְזְלֵהוּ לָבָן בְּעֶזְרַת אַנְשֵׁי עִירוֹ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר בְּהִתְנַצְּלוּתוֹ לְלָבָן אַחַר כֵּן:

אוַיִּבְרַח. מִלַּת הַבְּרִיחָה בְּכָל מָקוֹם תּוֹרֶה עַל סוּר הָאָדָם מֵאֵיזֶה מָקוֹם וְאֵין רוֹדֵף, וְזֶה מִדַּאֲגַת הֶיזֵּק עָתִיד, אֲבָל סוּר הָאָדָם מִן הַמָּקוֹם מִפְּנֵי הֶיזֵּק הוֹוֶה אוֹ מִפְּנֵי רוֹדֵף יִקָּרֵא נִיסָה.

אפֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב. אֲפִלּוּ דִּבּוּר אָסוּר לְךָ.

במִטּוֹב עַד רָע. לֹא תְּפַתֵּנּוּ שֶׁיָּשׁוּב בְּתִתְּךָ לוֹ תִּקְוָה לְהֵיטִיב עִמּוֹ, וְלֹא תַּגְזֵם אוֹתוֹ לְהָרַע עִמּוֹ.

אוֵאלֹהֵי אֲבִיכֶם. לֹא בִּזְכוּתְכֶם.

אוְעַתָּה. מֵאַחַר שֶׁלֹּא הָיָה רָאוּי שֶׁתֵּלֵךְ בְּלִי רְשׁוּת וְשֶׁתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי לָלֶכֶת:

בהָלוֹךְ הָלַכְתָּ כִּי נִכְסוֹף נִכְסַפְתָּ לְבֵית אָבִיךָ. יִתְחַיֵּב שֶׁהָלַכְתָּ בְּאוֹפֶן זֶה מֵרוֹב תַּאֲוָתְךָ לָשׁוּב לְבֵית אָבִיךָ, וִיהִי מַה.

גלָמָּה גָנַבְתָּ אֶת אֱלֹהָי. כִּי בָּזֶה אֵין הִתְנַצְּלוּת, שֶׁלֹּא הָיְתָה תַּאֲוָתְךָ לְבֵית אָבִיךָ סִבָּה שֶׁתִּגְנוֹב אֶת אֱלֹהַי.

אפֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ. כִּי בְּאָמְרְךָ שֶׁלֹּא נָתַתָּ אֶת בְּנוֹתֶיךָ לְהַרְחִיקָם מֵעָלֶיךָ, תִּגְזֹל אוֹתָן מֵעִמִּי לְעַכֵּב גַּם הַבָּנִים וְהַמָּמוֹן, כְּעִנְיַן אָמְרוֹ אַחַר כָּךְ הַבָּנוֹת בְּנוֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי וְהַצֹּאן צֹאנִי, וְכָל זֶה אוּלַי הָיִיתָ עוֹשֶׂה בְּעֶזְרַת אַנְשֵׁי אַרְצְךָ בִּהְיוֹתִי שָׁם, וְלֹא תַּשִּׂיג זֶה אַחֲרֵי שֶׁיָּצָאתִי מֵאַרְצְךָ.

אלֹא יִחְיֶה. כִּי חָשַׁב שֶׁגָּנַב אוֹתָם אֶחָד מֵהָעֲבָדִים לְעָבְדָם וְלַחֲזֹר לְסוּרוֹ, וּבָזֶה הָיָה חַיָּב מִיתָה.

בהַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי. מִשֶּׁלְּךָ וְקַח לְךָ כְּשֶׁתַּכִּירֵהוּ.

גוְלֹא יָדַע יַעֲקֹב. שֶׁאִם הָיָה יוֹדֵעַ לֹא הָיָה מֵעִיז פָּנָיו לִכְחַשׁ, וְלֹא הָיָה אוֹמֵר לֹא יִחְיֶה.

אוַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן. אַחַר שֶׁלֹּא מָצָא דָּבָר, חָשַׁב יַעֲקֹב שֶׁלֹּא נִגְנְבוּ תְּרָפִים כְּלָל, אֶלָּא שֶׁהָיְתָה הַמְצָאַת לָבָן כְּדֵי לְחַפֵּשׂ כְּלֵי יַעֲקֹב שֶׁהָיָה חוֹשֵׁד אוֹתוֹ שֶׁמָּא גָּנַב אֵיזֶה דָּבָר מִשֶּׁלּוֹ:

במַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי. מָה מָצָאתָ בִּי עָוֶל לְשֶׁעָבַר שֶׁחֲשַׁדְתַּנִי עַתָּה לְגַזְלָן?

ארְחֵלֶיךָ וְעִזֶּיךָ לֹא שִׁכֵּלוּ. הִנֵּה הֵפֶךְ זֶה מָצָאתָ בִּי, שֶׁלֹּא בִּלְבַד שֶׁעֲבַדְתִּיךָ בֶּאֱמוּנָה כְּמִשְׁפַּט הַצַּדִּיקִים, אֲבָל הֵיטַבְתִּי לְךָ יוֹתֵר שֶׁהִשְׁתַּדַּלְתִּי בְּאֹפֶן שֶׁלֹּא שִׁכֵּלוּ.

בוְאֵילֵי צֹאנְךָ לֹא אָכָלְתִּי. אֲפִלּוּ כְּמִנְהַג שְׁאָר הָרוֹעִים.

אטְרֵפָה לֹא הֵבֵאתִי אֵלֶיךָ אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה. טְרֵפָה שֶׁנִּטְרְפָה בְּחֵטְא שֶׁלִּי וְשִׁגְגָתִי, אֲבָל הֵבֵאתִי בִּלְבַד טְרֵפָה שֶׁנִּטְרְפָה בְּאוֹנֶס, אַף עַל פִּי כֵן מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנָּה שֶׁלֹּא כַּדִּין.

אוַתַּחֲלֵף אֶת מַשְׂכֻּרְתִּי. וְזֶה הֵפֶךְ מַה שֶּׁאָמַרְתָּ, כִּי אָמְנָם אַתָּה הוּא שֶׁהֶחְלַפְתָּ מַשְׂכֻּרְתִּי.

אוְהַצֹּאן צֹאנִי. וְאִם הֶחֱלַפְתִּי מַשְׂכֻּרְתְּךָ אוֹ שִׁלַּחְתִּיךָ רֵיקָם, לֹא הָיִיתִי נוֹטֵל דָּבָר מִשֶּׁלְּךָ, שֶׁהַכֹּל שֶׁלִּי, וּבְמִרְמָה בָּא לְיָדְךָ לֹא בְדִין.

בוְלִבְנֹתַי. וְשֶׁל בְּנוֹתַי הוּא לִנְדוּנְיָא:

גמָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה. אַף עַל פִּי שֶׁאוּכַל לִטּוֹל הַכֹּל, מָה אֶעֱשֶׂה לָאֵלֶּה לְפַרְנְסָן אַחַר כָּךְ.

אוְעַתָּה. מֵאַחַר שֶׁאֵינִי חָפֵץ לְהַזִּיקְךָ.

בלְכָה וְנִכְרְתָה בְרִית. שֶׁגַּם אַתָּה לֹא תַּזִּיקֵנִי.

אוַיְרִימֶהָ מַצֵּבָה. לְהוֹרוֹת שֶׁיִּהְיֶה הַדָּבָר יַצִּיב וְקַיָּם:

אוְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד. שֶׁלֹּא שִׁנָּה אֶת לְשׁוֹנוֹ:

אוַיֹּאמֶר לָבָן הַגַּל הַזֶּה עֵד. נִכְנַע לְקָרְאוֹ בִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב וְאָמַר שֶׁיִּהְיֶה עֵד עַל מַה שֶׁיֹּאמַר עַתָּה:

אוְהַמִּצְפָּה. וְכֵן יָעִיד שֵׁם הַמִּצְפָּה שֶׁהוּא מָקוֹם סָמוּךְ לָנוּ, יִהְיֶה לְעֵד מַזְכִּיר מַה שֶׁנֶּאֱמַר.

באֲשֶׁר אָמַר. וְזֶה שֶׁאָמַר שֶׁהַמִּצְפֶּה גַּם כֵּן תָּעִיד עַל דְּבָרָיו הוּא מִפְּנֵי שֶׁאָמַר אָז לָבָן לְיַעֲקֹב יִצֶף ה' בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְהָיָה לְדַיָּן וְשׁוֹפֵט:

ארְאֵה אֱלֹהִים עֵד. רְאֵה שֶׁאִם תִּבְגֹּד בִּי תִּמְעוֹל בּוֹ וְהוּא יִפְרַע מִמְּךָ, כְּעִנְיַן "וּמָעֲלָה מַעַל בַּה' וְכִחֵשׁ בַּעֲמִיתוֹ" (ויקרא ה:כא), כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה שֶׁהוּא מְכַחֵשׁ בַּשְּׁלִישִׁי שֶׁבֵּינֵיהֶם:

אאֱלֹהֵי אֲבִיהֶם. אָמַר לָבָן: אֵין לְךָ לְמָאֵן מַה שֶׁיִּחַדְתִּי לְדַיָּן אֱלֹהֵי נָחוֹר עִם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, כִּי אָמְנָם אֱלֹהֵי נָחוֹר הָיָה אֱלֹהָיו שֶׁל תֶּרַח שֶׁהָיָה אֲבִיהֶם שֶׁל אַבְרָם וְשֶׁל נָחוֹר:

בוַיִּשָּׁבַע יַעֲקֹב בְּפַחַד אָבִיו יִצְחָק. שֶׁיִּצְחָק אֵינוֹ בֶּן תֶּרַח, וְנִשְׁבַּע שֶׁאֱלֹהָיו שֶׁל יִצְחָק לְבַדּוֹ יִשְׁפּוֹט אִם יִבְגּוֹד:

אוַיִּקְרָא לְאֶחָיו. שֶׁל לָבָן, אֲבָל לֹא הֻצְרַךְ לִקְרוֹא אֶת לָבָן כִּי הוּא הָיָה אָז כְּאָב לִבְנֵי יַעֲקֹב: