Sforno on Genesis 38/ספורנו על בראשית ל״ח

אוְהַמְּדָנִים מָכְרוּ אוֹתוֹ ... וַיְהִי בָּעֵת הַהִיא. בְּאוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁנִּמְכַּר יוֹסֵף לְמִצְרַיִם בְּסִבַּת עֲצַת יְהוּדָה שֶׁאָמַר לְמָכְרוֹ וְלֹא אָמַר לַהֲשִׁיבוֹ, וְשִׁכֵּל אֶת אָבִיו, חָל עַל יְהוּדָה פְּרִי מַעֲלָלָיו, וְהוֹלִיד שְׁנֵי בְּנֵי מָוֶת, וְנִשְׁאַר שָׁכוּל מִשְּׁנֵיהֶם.

אוְהָיָה בִכְזִיב. וְהַטַּעַם שֶׁקְּרָאַתּוּ שֵׁלָה לְשׁוֹן "אַל תַּשְׁלֶה" (מלכים ב ד:כח), שֶׁהוּא שֵׁם בִּלְתִּי נָאוֹת, מִפְּנֵי שֶׁיְּהוּדָה הָיָה אָז בִּכְזִיב, וְתוֹחַלְתָּהּ נִכְזְבָה מֵרְאוֹת פְּנֵי אִישָׁהּ בְּעֵת לֵדָתָהּ. וְהוּא, אִם הָיָה שָׁם, לֹא הָיָה מַסְכִּים בִּקְרִיאַת שֵׁם בִּלְתִּי נָאוֹת.

אוַיְהִי עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה רַע בְּעֵינֵי ה'. בִּלְתִּי רַע לַבְּרִיּוֹת:

אכִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע. יָדַע שֶׁלֹּא הָיָה הוּא לְבַדּוֹ הַזּוֹכֶה בְּכָל אוֹתָהּ הַמִּצְוָה, שֶׁהֲרֵי בְּקִדּוּשֵׁי אָחִיו יְקַיֵּם הַזֶּרַע, וְנִמְצָא אָחִיו זוֹכֶה בְּמִקְצָתָהּ.

בלְבִלְתִּי נְתׇן זֶרַע לְאָחִיו. שֶׁלֹּא יִזְכֶּה אָחִיו עַל יָדוֹ שֶׁיּוּשַּׂג הַתַּכְלִית הַמְכֻוָּן בְּקִדּוּשָׁיו:

אשְׁבִי אַלְמָנָה. הַמְתִינִי בְּאַלְמְנוּת, כְּמוֹ "יָמִים רַבִּים תֵּשְׁבִי לִי" (הושע ג:ג).

בפֶּן יָמוּת גַּם הוּא כְּאֶחָיו. פֶּן יִשְׁגֶּה בְּיָפְיָהּ בְּיַלְדוּתוֹ כְּמוֹ שֶׁעָשׂוּ אֶחָיו וְיָמוּת:

אוַתָּמָת בַּת שׁוּעַ. וְהָיָה לוֹ לְהַכְנִיס אֶת כַּלָּתוֹ לְבֵיתוֹ תַּחַת אִשְׁתּוֹ, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה אַבְרָהָם, כְּאָמְרוֹ "וַיְבִיאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד:סז), וְלָכֵן נוֹאֲשָׁה תָּמָר שֶׁיַּכְנִיסָהּ לִהְיוֹת עוֹד כַּלָּתוֹ.

אבְּפֶתַח עֵינַיִם. בְּהַתְחָלַת שְׁתֵּי מְסִלּוֹת, כִּי הַמְּסִלָּה תִקָּרֵא עַיִן, כְּמוֹ "עַל הָעַיִן בְּדֶרֶךְ שׁוּר" (בראשית טז:ז).

באֲשֶׁר עַל דֶּרֶךְ תִּמְנָתָה. כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּלֵט יְהוּדָה מִלִּפְגֹּשׁ בָּהּ בְּבוֹאוֹ מִתִּמְנַת:

גכִּי רָאֲתָה כִּי גָדַל שֵׁלָה. וְחָשְׁבָה שֶׁכַּאֲשֶׁר יִרְאֶנָּה יְהוּדָה בְּזוּלַת בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ וְיִשְׁאַל מַדּוּעַ כָּכָה עָשְׂתָה, תְּשִׁיבֵהוּ כִּי בָּא מוֹעֵד לַהֲסִירָם, שֶׁהֲרֵי אָמַר לָהּ "שְׁבִי אַלְמָנָה עַד יִגְדַּל שֵׁלָה", וְהִנֵּה אָז כְּבָר גָּדַל שֵׁלָה:

אכִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִיא. גַּם אַחַר שֶׁנָּטָה אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ לֹא הִכִּירָהּ, שֶׁאִם הָיָה מַכִּירָהּ הָיָה מְדַבֵּר בָּהּ בִּשְׁבִיל בְּנוֹ, וְלָאֵל יִתְבָּרַךְ נִתְכְּנוּ עֲלִילוֹת שֶׁרָצָה שֶׁיִּהְיֶה זַרְעָהּ מִיהוּדָה שֶׁהָיָה יוֹתֵר שָׁלֵם וְרָצוּי מִשֵּׁלָה, וּמִמֶּנָּה יִהְיֶה מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.

במַה תִּתֵּן לִי. הִתְחִילָה לְדַבֵּר כְּדֵי שֶׁיַּכִּירָהּ, כִּי לֹא הָיְתָה מְכֻוֶּנֶת לְשׁוּם אֶתְנָן בְּלִי סָפֵק, אֲבָל הָיְתָה כַּוָּנָתָהּ לְהָקִים זֶרַע מִיהוּדָה. וּבְכֵן לָקְחָה עֵרָבוֹן לֹא לֵהָנוֹת בּוֹ אֶלָּא לְעֵדוּת, וְאִם הָיָה נוֹתֵן לָהּ אֶתְנָן לֹא הָיְתָה מְקַבֶּלֶת, כִּי לֹא הָיָה אָז עִמָּהּ עֵדוּת לְזַכּוֹת אֶת נַפְשָׁהּ.

אאִם תִּתֵּן עֵרָבוֹן. אִם תִּתֵּן אָז אֶעֱשֶׂה מַה שֶּׁצִּוִּיתָ בְּאָמְרְךָ הָבָה נָא אָבוֹא אֵלָיִךְ:

אוּפְתִילֶךָ. צָמִיד פָּתִיל עָלֶיךָ, כְּמוֹ סוּדָר שֶׁבְּמָתְנָיו שֶׁמָּנוּ חֲכָמִים. וּבָחֲרָה בְּאֵלֶּה הַכֵּלִים הַמּוֹרִים הַגְּדֻלָּה וְהַגְּבוּרָה, כַּחוֹתָם וְשֵׁבֶט הַמּוֹשֵׁל וְהָאֵזוֹר, כְּאָמְרוֹ "אֱזֹר נָא כְגֶבֶר חֲלָצֶיךָ" (איוב לח:ג), וְזֶה עָשְׂתָה כְּדֵי שֶׁתְּהַרְהֵר בְּמַעֲלַת יְהוּדָה וּגְדֻלָּתוֹ:

אוַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי אַלְמְנוּתָהּ. שֶׁלֹּא הָיָה עִם לְבָבָהּ לְהִנָּשֵׂא, אַחֲרֵי שֶׁהִשִּׂיגָה אֶת הַזֶּרַע הַמְכֻוָּן:

אוְגַם אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם אָמְרוּ. כִּמְשַׂחֲקִים וְקִיקָלוֹן עַל כְּבוֹדְךָ.

אהִנֵּה שָׁלַחְתִּי. וְלֹא שִׁקַּרְתִּי בֶּאֱמוּנָתִי.

אוְגַם הִנֵּה הָרָה. וְלֹא הִשְׁתַּדְּלָה לְכַסּוֹת קָלוֹן לִכְבוֹדְךָ, כְּעִנְיַן אָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (יבמות לה): אִשָּׁה מְזַנָּה מִתְהַפֶּכֶת אוֹ מְשַׁמֶּשֶׁת בְּמוֹךְ כְּדֵי שֶׁלֹּא תִתְעַבֵּר.

אהִיא מוּצֵאת וְהִיא שָׁלְחָה. שֶׁלֹּא נָפַל לִבָּהּ מֵהִשְׁתַּדֵּל לְזַכּוֹת אֶת עַצְמָהּ אַף־עַל־פִּי שֶׁהָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתָהּ לְהִשָּׂרֵף, כִּי הָיָה לִבָּהּ כְּלֵב הָאֲרִי.

בלְאִישׁ אֲשֶׁר אֵלֶּה לוֹ. אַף עַל פִּי שֶׁהָיְתָה בְּאוֹתָהּ סַכָּנָה לֹא רָצְתָה לְהַלְבִּין פָּנָיו, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: נוֹחַ לוֹ לָאָדָם שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ כִּבְשַׁן הָאֵשׁ וְאַל יַלְבִּין פְּנֵי חֲבֵרוֹ בָּרַבִּים, מְנָלַן מִתָּמָר (סוטה י:).

אצָדְקָה מִמֶּנִּי. אַף עַל פִּי שֶׁהִיא בָּאָה אֵלַי בְּמִרְמָה וַאֲנִי לֹא רְאִיתִיהָ כְּלָל כִּי שָׁלַחְתִּי הַגְּדִי, מִכָּל מָקוֹם הִיא צָדְקָה בְּמִרְמָתָה שֶׁהָיְתָה לְתַכְלִית טוֹב וְרָצוּי לָאֵל יִתְבָּרַךְ, שֶׁהִיא קִיּוּם הַזֶּרַע, לֹא לַהֲנָאַת עַצְמָהּ, שֶׁהֲרֵי חָזְרָה לְאַלְמְנוּתָהּ תֵּכֶף, יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּדַקְתִּי אֲנִי בְּקִיּוּם אֱמוּנָתִי שֶׁהָיְתָה הַכַּוָּנָה בּוֹ לִכְבוֹדִי וּלְהַשִּׂיג עֵרְבוֹנִי, שֶׁהוּא תַּכְלִית נִפְסָד וְגָרוּעַ, כְּאָמְרָם זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נזיר כג:): "גְּדוֹלָה עֲבֵרָה לִשְׁמָהּ מִמִּצְוָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ".

אוְהִנֵּה תְאוֹמִים בְּבִטְנָהּ. קוֹדֶם לְדָתָהּ הִכִּירוּ שֶׁהֵם תְּאוֹמִים, לְפִיכָךְ קָשְׁרָה הַמְיַלֶּדֶת שָׁנִי לְהַכִּיר הָרִאשׁוֹן.

אוַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ. הָיָה כְּמוֹ מֵשִׁיב יָדוֹ, לֹא מֵשִׁיב בֶּאֱמֶת, כִּי לֹא בִּפְעֻלַּת הַוָּלָד נַעֲשָׂה כֵּן, רַק בִּפְעֻלַּת הַכֹּחַ הַדּוֹחֶה שֶׁדָּחָה אֶת אָחִיו לַחוּץ וְהוּסַג אָחוֹר זֶה עִם יָדוֹ.