Shailos uTeshuvos Tzemach Tzedek·Even HaEzer·Notesשו״ת צמח צדק·אבן העזר·הערות

אהערות
הוא תשובה למוהר"ר וכו' נחמי' מדובראוונע. השאלה בפרטיות עם שקו"ט ממהר"נ ראה בשו"ת דברי נחמי' חאה"ע סי' יז-יח. וראה גם תורת חסד חאה"ע סי' לב. בכת"י 231 רלא, ב. נמצא קיצור לתשובה זו, ונדפס בקובץ יגדיל תורה חוב' לה סי' צג:

באשה שזה שנה ומחצה שאינה בדעתה אם טוען הבעל שא"א לו להמתין עוד יש להתיר לו ע"י מ"ר לישא אחרת אע"פ שאפשר שתתרפא זו אח"כ, וגדולה מזו כ' הריב"ש סי' קפז ודרך בנו"י הצנועות הוא לסבול ד"ז כו' אמנם אם היא תאמץ לבבה ולא תרצה להיות עמו עוד אין חומסין אותה ויוציא ויתן כתובה עכ"ל, וכ"ש וק"ו בנד"ז.

גסימן ג
כתי"ק 233 סט, א (השני). ומתחיל:

דבעזרה"י ל"ב למב"י תקפ"ג לפ"ק ליובאוויטש, לידידי הרב המופלג הותיק מו"ה אברהם נ"י מאורשא ולידידי הרב המופל' מו"ה צבי הירש נ"י מבייעשנקוויץ. ומע"ל בכתי"ק:

העיין בספר קרבן העדה על ירושלמי פרק חרש כ' ג"כ כיון דמדאורייתא הוי גט מצי משוי שליח עכ"ל. שוב ראיתי בנ"ב חאה"ע ג' כ' וז"ל. ושם עא, ב. נמצא חלק מגוכת"י השאלה.

וסימן ד
כתי"ק 233 סח, ב (השני). על גליון השאלה, המתחלת:

זלכבוד הרב המופלג ומפורסם בתורה ובחסידות וכו' מ"ה מנחם מענדל נ"י. נידון... באחרונים.ובקשתי ממעכת"ה להזדקק למצוה... דברי ידידו לנ' הדש"ת אברהם שור מ"ץ דק' ארשא. תוכן התשובה נדפס בקובץ יגדיל תורה חוב' לה סי' קג. וראה גם לקמן סי' שעו-ז. מדור ספק למי סימן יג.

חסימן ה
"וראיתי לרב וגדול כו'" אולי הכונה להרב מהרי"א בהר"ד מוויטעבסק כי בשו"ת שלו - פני יצחק סי' יב - דן בשאלה זו. תאריך תשובת מהרי"א בהר"ד הוא יום ד' ט"ז תמוז תקצ"ג. מהדורה נוספת מתשובתו בכת"י 2145 מט, א. תשובת הרי"ל בטלן בזה בשו"ת זכר יהודה (החדש) סי' לה. תוכן התשובה נדפס בקובץ יגדיל תורה חוב' לה סי' קד.

טסימן ו
כת"י 233 קנה, א (וכמה הגהות בס"ז בכת"י 226 קו, א (השני)). ולפני' בכתי"ק:

ילפאלעצק להרב ר' נתן נ"י. 226 קודם ע' כה. מענה על הודעת חיים ב"ר אברהם אבלי ז"ל. בשוה"ג דס"ח בכתי"ק:

יאעוד מצאנו מד"ק של רבינו:

יבכתי"ק תליא רח' משא"כ פו"ר לא תלי' בדידי' וא"ל מ"מ כשחפץ ביבום קודם פו"ר דאינו. צע"ג דכופין אפו"ר והרי אין כופין לייבם גם להאומרים מי"ק והיינו דבדידי'

יגסימן ז
כתי"ק 226 קנח, ב. והוא סיום סי' רא. ובמפתח שבתחלת הכרך (כתי"ק):

ידבהתר חר"ג ע"י מאה רבנים כשיש חשש המכריח לזה, וכשיש התר מהממשלה.

טוסימן ח
כתי"ק 227, קב, א. ולפני' (כעין ר"פ, בכתי"ק):

טזנידון ש"י פרק הבע"י ש"י שנפלה לפני כהן הדיוט. ובנדרים פ' נערה ש"י בין כו'. ובכתובות פ' אע"פ היבם אינו מאכיל. ובסוטה פ"ח משמע רש"י כארוס' שחוזר עלי' מעורכי וע"ש ר"פ ארוסה בגמ' כד סע"א לר' יונתן דקיי"ל כוותי' ארוסה חשובה אשתו טפי מש"י ועתוס' דכ"ג סע"ב דהיינו אפילו מש"י שבא היבם עלי' בזנות. ובמפתח שבתחלת הכרך:

יזמשנה פ' הבע"י אירס את האלמנה, ובמ"ש בש"ע סי' א' בארוסה לא גזר ר"ג, ובדין משודך שצריך לחלוץ. בשוה"ג לס"ג הגה בכתי"ק:

יחתשו' מיי' דס' נשים סי' לד. הגמ"ר ס"ל כר"ת דיבמתו אכלה בתרומ' ע"כ לא בא ע"ז רק משום זיק' קלישא אבל להש"י גם זיקה גמורה ל"ד לארוס'. פסק הקצר מתשובה זו לקמן סימן תנח. וראה מ"ש בהערות שם.

יטסימן ט
כתי"ק 227 קו, א. ובמפתח שבתחלת הכרך:

כמשנה שם נשא אשה ושהה עמה כו' ושו"ת בדין איש ששהה עם אשה ע"ש ולא ילדה וכן עם השנייה, והשנייה ידוע שהיא בת בנים עם בעלה הראשון, אם מחוייב לגרשה ולישא שלישית. 1) בכתי"ק, והוא בתחלת אות ב.

כאסימן י
כתי"ק 227 קטז, א. ובמפתח שבתחלת הכרך:

כבספט"ו שאין האיש נאמן. ושאלה לענין עכשיו שיש חר"ג אם די בע"א שמתה אשתו. ולפני' שם (הוסיף המעתיק):

כג"איש א' נפרדה ממנו אשתו זה שבעה שנים והעיד עד א' שראה שהניקה ולד שע"כ זינתה ונאסרה עליו אם מותר לישא אשה אחרת, וכן הי' עד שני ששמע מפי רבים כן". תשובה הקצרה לקמן סימן שכד.

כדסימן יא
ראה אג"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ח"ב אגרת תקמח (נעתקה מהגהות מוה"ר אברהם קלאצקין על הגליון, בהקדמת "בהמכתב שקיבלתי תשובה מכ"ק שליט"א", וספק אם הכוונה לרבנו נ"ע או לאדמו"ר מהרי"ד מלאדי):

כהכפי הידוע מכ"ק אבותינו רבותינו הק' זצוקלה"ה נ"ע היו מצווים ללמוד בע"פ איזה מס' משניות ולחזור בכ"י, ובצ"צ אה"ע בהתשו' בענין בת כהן לישראל רשום בכי"ק עצה ליתן כל ימי חייו ח"י מטבעות לצדקה בכ"י אפי'מטבעות היותר קטנות וכמדומה שכ' שם כמו רבע ק"כ [קאפכע] ובודאי הכוונה הא או הא. וראה מ"ש בזה באגרת כ"ק אדמו"ר שליט"א (קובץ יגדיל תורה חוב' כ סי' פב), הטעם שאין נוהגים כן.

כוסימן יב
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] שדם, א גכתי"ק. בוך הנזקין [כת"י 2054] רכו, א.

כזסימן יג
בוך נומר א [כת"י 2047] רפז, ד. - שקו"ט בשאלה זו בשארית יודא סי' יב.

כחסימן יד
בוך נומר [א, כת"י 2047] סח, א ועמוד שא, ג [ע"פ הגהות כתי"ק שבדף רצ, א]. תשובת מהרי"ל מיאנאוויטש נדפסה בשארית יודא סי' יב. תשובתו על תשובת הצ"צ נמצאת בבוך בב"י סי' ח [כת"י 1332]. מהדורה נוספת והשמטה בסוף התשובה נדפסו לקמן סימן שכז. וראה בהערה שם. 1) בלוח הטעויות והשמטות נרשם על קטע זה (שהוסגר כאן) שנמחק בגוכי"ק.

כטסימן טו
בוך נומר א [כת"י 2047] כט, א. בכתי"ק 1050 כד, א. עם שינויים קלים לפ"ע. וכנראה שנדפס עפ"י הגהות שבמ"א. בשוה"ג דס"ו הג"ה (כתי"ק):

לכיון הבעיתה אדם חשוב בי"א גבי חרותה א"כ נהי הכא בעינן מעשה להרמב"ם מ"מ קשירת החוט ה"ל מעשה [שורה זו הועבר עלי' קו למחיקה, אך נרשם בכתי"ק "חנם נמחק"]. בסוף התשובה שם:

לאי"ל ספק פ"ד קיל מספק ממזר ע"ד כל שפסולו בקדש הקדש מקבלו הא דספק ממזר אסור מדרבנן משום מעלה ביוחסין וא"כ פ"ד שאינו פסול יוחסין ע' רש"י דע"ב סע"ב י"ל ספיקו שריא וכ"כ בתשו' ב"א סי' ב'.

לבסימן טז
בוך נומר א [כת"י 2047] לט, א. בוך אדם שפס [כת"י 2048] קי, ב (מהד"ק?). בכתי"ק 1050 טז, א מהדו"ק מתשו' זו, ולפני':

לג"כ"ז נכתב אח"כ בשינוי לשון בטוב יותר ע"כ זהו משנה שא"צ כלל". על כל התשובה הועבר קו למחיקה חוץ מב' סעיפים האחרונים שהם שוים להנדפס. בדף שלאחר התשובה באה רשימה בכתי"ק (רשימת ספרים - כדי ליקח עמו?):

לדתנ"ך עו"א ישעי' סידור מחזור לוח חומש ח"א, מדרש רבה ג' וח"א קטן, מס' ב"מ עם הרי"ף ועם חי' הר"ן או שט"מ. סידור ברדיטשוב בה"ז תו"א, ומשניות קטן ח"א קדשים טהרות גדול, גם טהרות עם מס' נדה ר"ש, כוזרי ח"ה, זוה' ג בית אהרן קורקע', ד' חלקי ש"ע, מכלול איזה בוך מכת"י השייך לב"מ ולמקוואו' או משנות. (סדה"י) עה"כ דסה"ד. ר"ח). תניא. במקום ש"ע יד, ב' חלקים פתחי תשובה. מק"מ ח"א ד' קאפוסט עם צע', ע"ח ד' שקלאוו עם צע', ד' טורים על איזה טור גם אחרוני' כדי לכתוב בס"ד גם ראשונים השייכי' כמו חי' רשב"א וריטב"א שעם צע' ג' כרכים של"ה.

להסימן יז
בוך נומר א [כת"י 2047] מו, א. כתי"ק 1050 לב, א.

לוסימן יח
כתי"ק 1050 לו, א. מהדורות נוספות מתשובה זו לקמן סי' שכח-ל. שקו"ט השואל בארוכה בכת"י 231 צו, א. תשובת הג"ר יעקב מקארלין במעשה זה בשו"ת שבסוף ספרו קהלת יעקב חאה"ע סי' ג.

לזסימן יט
בוך ספק 1 [כת"י 2049] שנב, א. כתי"ק 1050 י, א. התשובה באה שם בשני מהדורות (בשינויים קלים לפ"ע). ומועתקת בכת"י 2096 שמו, א.

לחסימן כ
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קעג, א. בוך הנזקין [כת"י 2054] נא, א.

לטסימן כא
שייך לזה הנדפס בחי' על הש"ס לעדיות פרק ח.

מסימן כב
בוך נומר א [כת"י 2047] קצח, א. הגהות לתשובה זו שם קפא, א. - שקו"ט בשאלה זו בדברי נחמי' חאה"ע סי' לט. כת"י 1050 רמ, א. שהיא העתקת התשובה שבאה אח"כ שם בכתי"ק, ע"פ הגהות בכתי"ק 751 קנא, א. בשוה"ג דס"ה הג"ה בכתי"ק:

מאלהעיר מקו' מהר"ם משאלת הגמ' אם התירו לו לרדותה כו'. בשוה"ג דס"ז:

מבריב"ש גבי קטלני' אפילו התרו בו לא יוציא. עוד כאן יש לה בת גם מהר"מ יודה כדמוכח מהירוש' וסוגיא דגמ' דב"ד גבי ע"כ וקדל"פ. בשוה"ג דס"ח:

מגע' סי' י"ב סק"ג וע"ש בב"ש סק"ב". ר"פ מסי' זה לקמן סימן תנז. ראה בזה גם שו"ת זכר יהודה (החדש) סי' מח.

מדסימן כג
כתי"ק 1050 ח, א. ובשוה"ג הג"ה בכתי"ק:

מהמרשב"א ארנ"א משמע ראי' לדברי' אבל בשאומרת שנאנס' נאמנת.

מוסימן כד
בוך נומר א [כת"י 2047] נא, א. כתי"ק 1050 א, א. קטעים רבים בהנדפס חסרים שם, ולפני' נכתב:

מז"תשובה זו נכתבה פעם ב', הועתק עם הגהות הרבה". הוספות ותיקונים אלו בכתי"ק 2047 סב, א. ובריש ההעתקה שבדף נב, א נרשם בכתי"ק:

מח"תשו' זו הועתקה עם תוספת מהבוך שו"ת חאה"ע חלק ב'". קיצורים מהתשובה ו"סוגיות הש"ס שנתבארו בהשו"ת" נדפסו לקמן סי' שלד. השאלה היא מהרב יוסף מיאקאבשטאט, ונדפסה בקובץ יגדיל תורה חוב' כז סי' יז.

מטסימן כה
כתי"ק 1050 רלו, ב.

נסימן כו
כתי"ק 1019 קד, ב. ובמפתח שם בכתי"ק:

נאבנידון קטלנית שנשאת אם לא תצא.

נבסימן כז
בוך בב"י סי' ח [כת"י 1332]. ושם נרשם שנשאלה בשנת תר"ז. בשו"ת דברי נחמי' חלק אה"ע ס"א נדפסה מהד"ק, כנראה, מתשובה זו. ונדפסה לקמן סימן שלא.

נגסימן כט
כת"י 233 א, א; ע"פ הוספות בכי"ק על דף נוסף שם. ובשוה"ג הערה בכתי"ק:

נדמהרי"ק ש' ק"ס, מהר"י הלוי סי' מא.

נהסימן ל
שו"ת המהרי"ל "המכסה - מיאנוויטש" בכתי"ק 1050 קעב, א. ומופנית (לא להצ"צ, אלא):

נו"לכבוד אה' ידידי הרב המופלג בתורה ויראת ה' היא אוצרו מו"ה נתן סג"ל נ"י" [וראה שארית יהודה הוספות סי' כב בשוה"ג שתשובה זו נשלחה גם למו"ה שמואל - בהתחלה אחרת (והיא מכת"י 231 רפב, א. והחתימה בכתי"ק). ואולי נשלחה גם להצ"צ]. בכתי"ק הנ"ל באה אחרי התשובה הנ"ל עוד תשובה מהמהרי"ל למהר"ן בנד"ז (נדפסה בקובץ יגדיל תורה חוב' כו סי' ד), ולאחרי' (קעו, א) באה שם תשובת רבנו בכתי"ק, באופן של הגהות לשתי התשובות הנ"ל ממהרי"ל. המדפיסים הדפיסו כאן פעם שני' את תשובת המהרי"ל, והוסיפו גם מתשובת המהרי"ל השניה, ושילבו את הגהות רבנו לשתי התשובות הנ"ל.

נזסימן לא
כתי"ק 1050 קפא, א. בשוה"ג הג"ה בכתי"ק:

נחגבי כהונה דנאמנת י"ל דל"ד לדבר שבערוה. הרר"י ס"ל זה הוא ספק שקול והא דלא מוקמי' אחזקה אזיל לשיטתי' בת"ש סי' כ"ט"

נטסימן לב
כתי"ק 1019 ב, א. ובמפתח שם בכתי"ק:

סאשת איש שנתייחדה בעיר עם אחד מרצונה ואמרה רק שהי' באונס.

סאסימן לג
כתי"ק 1050 קפט, א. בשוה"ג דס"ג הג"ה בכתי"ק (בהיפוך הגליון):

סבבידוע שנבעלה... לומר אנוסה דחד ספיקא א"כ בע"א אומר רצון וע"א אונס א"ל דל"ל תרווייהו בא"א כו' מ"מ כיון ודאי נבעלה א"כ ה"ל ספק אם ברצון דהא ע"א אומר ברצון, וי"ל ע"א גרע מספק. ומיהו למ"ש תוס' כתובות כ"ג א' דכיון דודאי זרק כו' וה"נ כיון ודאי נבעלה כו' וי"ל התם שאנו יודעים כו' משמע הא רק ע"פ ב' עדים אלו תנשא לכתחלה כיון שהמוציא הריעותא אומר שהי' קרוב לו. ועוד תוס' ט' א' משמע אספק אונס שייך חזקת היתר, ומיהו כיון הרוב מסייע לעד דרצון, נתקדשה משמע ע"א אוסר לכתחלה משא"כ באשתו זינתה בע"א... אבל הכא י"ל ממ"נ אם תאמינו לו שנבעלה כו' אע"ג בעובדא דאשקלון משמע דייקא בב' עדים י"ל כן זהו מפני שהן ב' עדיות הורהנה ואח"כ שלא נטמאה א"כ י"ל תרווייהו כו' משא"כ הכא דמתיר מעיקרו שפיר י"ל ממ"נ אם נאמן ע"ז כו' וראי' מע"א אומר תנאי כשאין כת"י יוצא כו' ותדע דתר"י בשט"מ כ' דלר"פ הוה כמיגו במקום עדים אלמא השטר בחזקת שאין בו תנאי ואפ"ה כיון דאין כת"י יוצא ממ"א נאמן.

סגסימן לד
הוא תשובה על מכ' מהר"ן מדובראוונע שנדפס בדברי נחמי' חאה"ע סי' יג. שם סי' יד נדפסה מהד"ק, כנראה, מתשובה זו ובסי' טו מענה מהר"ן עלי'. ונדפסה לקמן סימן שסח. התשובה שלפנינו בכת"י 1050 קנד, א.

סדסימן לה
כתי"ק 1019 פט, ב. ובמפתח שם בכתי"ק:

סהע"ד אשת חרש שהודית שזינתה ברצון וגם הבועל הודה ע"ז אם אסורה לבעלה החרש. לאה"ע סי' מד.

סוסימן לז
בוך נומר א [כת"י 2047] עו, א. חלק - בגכתי"ק.

סזסימן מ
כת"י 2096 שז, א בשינויים קלים.

סחסימן מא
בוך יט [כת"י 2143] נז, ב גכתי"ק. וז"ל שם בסוף פיסקא א:

סט... סימן ש"ו. והנה אני טרוד מאד ולפי מכתבו משמע שכבר יצא הדבר בהיתר מאת ידידנו הרה"ג מו"ה זלמן נ"י מפאלעצק. נ' שיוכל לסמוך עליו גם כי מעל' עצמו מצא היתרים. ועיין כעין זה... - וראה שו"ת תורת חסד חאה"ע סי' ג, שכנראה לזה נתכוון השואל, בכתבו שהר"ז התיר.

עסימן מב
בוך יט [כת"י 2143] ע, א גכתי"ק. תוכן התשובה נדפס בקובץ יגדיל תורה חוב' לה סי' צה.

עאסימן מה
מה. בלוח הטעויות והשמטות יש כמה השלמות לסי' זה, ונתקנו בפנים. ובסופה השמטה:

עבי"ל הקצת שמקילי' גם באלמנה שנתנה בנה למינקת תומ"י כשילדה כנזכר בש"ג פ' אע"פ נובע מהא שלא נזכר רק והלכתא גמלתו אסור ולא נזכר כן על נתנה בנה למינקת. מיהו דבריהם נדחו.

עגסימן מו
ראה לעיל הערה לסי' מא. בדין התרת הולד שקו"ט ג"כ בשו"ת תורת חסד חאה"ע סי' ט.

עדסימן מז
ראה דברי נחמי' חאה"ע סי' לח שכנראה דן ג"כ בנדו"ד. - ראה לקמן סי' שב.

עהסימן מח
בשו"ת פני יצחק סי' טז שקו"ט בנדו"ז. כת"י 1050 לח, א. לשון השואל (בגכת"י כנראה) בשקו"ט נמשך יותר מהנדפס (אבל חסר סיומו). התשובה (מתחלת הנה תשובתו) מוגהת בכתי"ק. מ"ש בסוף התשובה "ובתשובה א' דעיר הרדאק" הכוונה לסי' נד דלקמן. ראה בהערה שם.

עוסימן מט
בוך נומר א [כת"י 2047] ק, א. כת"י 1050 קג, א. ולאחרי' שם:

עז"קיצור מתשו' זו היא כתובה בבוך חלק יג אך עד סוף אות חית נכתבו הקיצורים כאן בטוב יותר ומאות טית עד אות יד יש להעתיק משם". "בוך חלק יג" הוא כתי"ק 1019, שבתחלתו באים הקיצורים הנזכרים, ובתחלה נרשם בכתי"ק:

עחאודות התשובה שהיא כתובה בח"ג סי' ד' דכ"ב ע"א. תשובה נידון עיגונא שבעלה נפל בנהר דניעפיר מחמת שנהפכה הספינה, ונמצא אחר ב' שבועות ולא הוכר הטיב בטב"ע, מחמת שנתפח ביותר כי אשתהי ביבשה אבל הכירוהו ע"י סימנים. מ"ש בסוף התשובה "וע' בתשובת עגונה דהראדאק" הכוונה לסי' נד דלקמן. ראה בהערה שם. סעיפים ז-ח עובדו מחדש ע"י רבנו בתוספות הגהות, ונדפסו בחי' על הש"ס לפסחים פ"א (סד, ג).

עטסימן נ
בוך נומר א [כת"י 2047] קכב, א. כת"י 1050 קכט, א. ולפני' נרשם שהמקור ב"ח"ג עם הגהות".

פסימן נג
בכת"י 2048 ו, ב (הג') מועתקת השאלה בשלימותה, בהוספת כמה פרטים, אמנם במקום שתהיה מופנית אל רבנו, כתוב בה "וימחול נא כת"ר לעיין בשריותא דהאי איתתא... ובפרט כי נצטוותי מפי כ"ק אדמו"ר שי' לבא בשאלה זו לפני כת"ר". ואח"כ באה שם תשובה ארוכה, לא נודע למי. מ"ש בתחלת התשובה "לפי מה שכתבתי בתשובה דהראדאק" הכוונה לסי' נד דלקמן. ראה בהערה שם.

פאסימן נד
תשובה זו היא התשובה דהראדאק, הנזכרת בכמה מתשובות רבנו ראה לעיל סו"ס מח. סו"ס מט. רס"י נג. לקמן בהערות לסי' סה. בתשובה הנדפסה יש רק ח אותיות, ובסופה נרשם חסר. וראה לעיל סו"ס מט "ועי' בתשובת עגונה דהראדאק אות י"ט עד אות כ"ה שכתבתיה אחר תשובה זו בכמו עשר שנים".

פבסימן נה
בוך נומר א [כת"י 2047] קל, א. כת"י 1050 קלט, א (בלי הקיצורים, ונרשם בסוף התשובה שהקיצורים בבוך נומר יג). קיצור מתשובה שנכתבה בהמשך אליה לקמן סימן שמה.

פגסימן נו
בשו"ת פני יצחק סי' יח שקו"ט בנדו"ד. כתי"ק 1050 ריא, א.

פדסימן נז
כתי"ק 1050 רכד, ב. בשוה"ג הג"ה בכתי"ק:

פהקושי' ר' דניאל במרה"צ דר"א ב' י"ל דהא הח"ץ מחלק בין דבר הנעשה בכוונה כפקדון לנפילה אלא דבנדון עגונא שאלה ה"ל כנפילה ע"ש ומתורץ מ"ש בת' אות י"ג.

פוסימן נח
בוך אדם שפס [כת"י 2048] קפו, א. 1) אוצ"ל סתם הדבר.

פזסימן נט
כתי"ק 1050 עב, א (מתחיל מוהנה ביבמות). בראשה נרשם בכתי"ק "הנה ע"פ תשו' פמ"א ח"א סי' מ"ח". ובשוה"ג דס"א הג"ה בכתי"ק:

פחוהנה תי' ראשון דתוס' צריך ישוב עם סוגי' דסנהדרין, ופי' תוס' דקכ"א דהא גוסס ל"ח ממגוייד לרשב"א ג"כ כי מתני' דאהלות אתיא ג"כ לרשב"א לפ"ד רבא, וביותר מוכרח לתי' ב' דתוס' דמגוייד וגוסס שוי', וגם לרבנן שוי' ומפרש"י דמגוייד גוסס קאמר לתי' ראשון וכן לתי' ב' שוי' הם כו'. בשוה"ג דהקיצורים:

פטמהא דא"ח דשמא בסכין מלובנ' נכוה ראי' דל"ח לאבידה ושאילה דלא שכיחא כלל. שתי תשובותיו של הג"ר יצחק אייזיק בהר"ד מוויטבסק אל הג"ר יעקב אבד"ק קארלין במעשה זה מועתקות בכת"י 2341 צה, א; קג, א. תשובת מוהר"י מקארלין נדפסה בשו"ת שבסוף ספרו קהלת יעקב חאה"ע סי' ט.

צסימן ס
כתי"ק 1019 קיב, ב. במפתח שם בכתי"ק:

צאבדין א"י מסל"ת בשם א"י.

צבסימן סא
בוך ג [כת"י 228] רסט, א.

צגסימן סג
כתי"ק 1019 ג, ב. במפתח שם בכתי"ק:

צדבהתר עגונא ע"י הכר הפדחת וחצי פרצוף פנים וטב"ע בגוף עם צירוף סימנים. בשוה"ג הגהה בכתי"ק:

צהראי' לל"ב דבכורות בירוש' ומד' דחוטם מדאו'. כת"י 1747 קלט, א.

צוסימן סד
נדפסה גם בשעה"מ ח"ד סימן פ, מכתי"ק 1050 סו, א.

צזסימן סה
כתי"ק 1019 ז, א. במפתח שם בכתי"ק:

צחבעדות נטבע והכירוהו היטב בטב"ע ע"י ג' עדים כשרים, רק שאמרו עוד איזה סימנים בשיניים שלו, ובזה הם מוכחשים בפרט אחד מן האשה, אם אעפ"כ נאמנים על הטב"ע. בשוה"ג דתחלת התשובה הגהות בכתי"ק:

צטלאות ב' י"ל אין מעידין בחילוף ממה שהי' לבעלה כי נשברו שני שיני' בשורה התחתונה בנהר ואין מעידין שעליונה שלימ'. כיון העדי' וח"ק ואשה מכחישי' העדי' אסימני' י"ל דכיון דשקרי' הני לא מהימני גם אטב"ע כמו שבועו' מ"ח ול"ד לפחז"ה ל"א דה"ל תרי ותרי משא"כ הכא האשה מכחישתם ול"ד למנה ומאתים בשתי כיתי עדי' ובע"ד ג"כ מנה וגובה מנה בסמ"ע רסי' ל"א דהתם תאמר ממ"נ יש לי כת א' אמת אבל הכא מכחיש' ואין מעידי' כמותם אטבע דהא אחר ג"י הוא. וי"ל כיון מ"מ מעידי' אטב"ע מהני לתלו' בטעות הראשוני' כמו במנה שחור וכו' ולולי זה לא תלינן ע' מהרש"א ר"פ היו בודקין כו' וצ"ע. ועכ"פ שיאומנו בטעינו, וצ"ע. בשנים לחודש ובחמשה אמרי עדותן בטילה כיון שכיוונו היום בשבוע א"כ ממ"נ טעה א' בימי החודש והי' נאמן לומר טעיתי. בשוה"ג דס"ג הגהה בכתי"ק:

קבתשו' דהראדאק [לעיל סי' נד] בניתי שע"י שקר בשם הבת לא חיישי' דשיקר בשאר ממנה ומאתים ואין הנדון דומה דהתם הטעם כמ"ש בשט"מ דזה שממנו יודעי' ששיקר מסייעו במנה מש"ה אין חוששין לשיקר משא"כ הכא כדמוכח בשבועו' ולתלות בטעו' ק' ממהרש"א וע' תשו' דמעניא [לקמן סי' רצז] ח"ח סי' ע' מה"ב. בשוה"ג דס"ד הגהה בכתי"ק:

קאתשו' ר"ן מ"ז השם שמואל רק בדיקות משום שהעיד שמת היבם ואין אחר ה"נ כשהעמד שמכירו בט"ע הוי הסי' כיהודא ועוד נק' בדיקות מיהו י"ל בבדיקו' ג"כ דוקא במכחישי' זא"ז וכמ"ש מהרש"א אשיפורא דירחא דדינו כבדיקות אפ"ה כ' כו'. בשוה"ג דס"ו הגהה בכתי"ק:

קבע' מהרי"ט שם א"כ העדי' נאמני' להכחיש המעב"ד שלא העידו בשורה תחתונה כמו דראובן נאמן וכו'. בשוה"ג דס"ח הגהה בכתי"ק:

קגחקירה לריב"מ את"ל דא"נ לומר טעינו מ"מ שמא לא נפסלו לעדות דכיון שלדבריהם הכירו בטב"ע א"כ אף אם אמרו הסי' בדדמי לא נפסלו ואם לא נפסלו נאמנין לחזור ולהעיד אטב"ע ול"ד לרשב"א דנפסלו מצד שהקדימו וצ"ע מדין עדו' שבטלה מקצתה כו' ומדין בש"ע ח"מ סס"י נ"א יחזרו ויעידו ע"פ כו'.

קדסימן סו
כת"י 774 קנה, א.

קהסימן סז
כת"י 1747 קמד, א.

קוסימן סח
בלקוטים שבסו"ס עבודת הלוי - למוהר"ר וכו' אהרן הלוי הורביץ משטראשעלי, תלמידו הגדול של רבנו הזקן - שקו"ט בנדו"ד. שם ה, ג דן בנידון נטבע תחת הקרח; אף שאינו על מעשה דידן. הגב"ע דידן ושו"ת מוה"ר נתן הלוי הורביץ מפאלצק נדפסו בקובץ יגדיל תורה חוב' כו סימן ה. ואודות סדר השתלשלות השו"ת של רבנו ושל מהרי"ל (במשך שנת תקפ"ד) - שם הערה 22. כתי"ק 233 קסו, א. בשוה"ג דס"ח באה הגה"ה בכתי"ק:

קזרא"ש כלל נא סג, מהרא"ש א' ט', ע' תוס' רוב ת"ח ועמהרא"י. לרמב"ם י"ל דלשוט ב' מילין צ"ל ב' שעו', ע' ספ"ק דכתובות ענין תרי רובא דמהני, אפי' היכא דחד רובא לא מהני אפי' כשא' תצא ער"ן ספ"ק הנ"ל וכ"ש ברובא דמשאל"ס דנל"ת וכ"ד רמב"ם למ"מ עב"ס סס"י ד' ולהרב"י ברמב"ם נמי דמו' ראי' מטוענת א"כ תרי רובא שבתוס' א"א לעשות מהן ס"ס משא"כ תרי רובא דנ"ד י"ל שמא מת במקומו ואת"ל לא שמא מת אחר ב' וייאר"ס. נ"ד הוי משאל"ס לרמב"ם, ולרמב"ן שמא ניצל ע"ג עץ כו' לא שייך כ"כ הכא ויש לצרף אומדנא דא"א שישוט תחת הקרח כמה שעות תדע דבגמ' לא אמרו אלא גלי אשפלוה ולא שבכחו ישוט כ"כ, ורדב"ז לא חלק אמהרא"י אלא בנדון ההוא דלא חשיב אומדנא משא"כ נ"ד יש לדמותו לחזקת צורה זו שהערה משום דאתרעי חזקתן עב"ש סי' מב וגם א"א כו' וצירוף אומדנא דמהרא"י. מדהקילו בקוו ול"ח שמא שט בכח עצמו לבד ש"מ דל"ח למיעוטא תנינ' במשלא"ס ודברי התוס' גבי ת"ח צ"ל כמ"ש מהרא"י קלט לא פליג כו' וא"כ כחצי שעה אין חיי' רק מיעוטא ומ"ש הרמב"ם שא"א היינו במשיל"ס כו'. מ"ש בססעי' ד' ששמע בשם המהרי"ל שתחת הקרח שטין במהירות יותר. הנה מטעם זה אסר המהרי"ל בשארית יהודה (קונ' עגונות סי' א, ג. ובהוספות סי' יח) בנד"ד. אבל בשאלה נוספת מהר"נ הנ"ל להצ"צ (נדפסה ביגדיל תורה ח"ו ע' כז) כותב בסוף המכתב:

קח"נידון העגונה שנטבע בעלה תחת הקרח... ולפ"ע שיערנו באדם השט יהי' בודאי עכ"פ יותר מחצי שעה, והתרנוה, גם דעת דודו הרב ידידינו מו"ה יהודה ליב נ"י הי' שיתירו אותו, כאשר ראיתי עמו בל"ג בעומר בק' וויטעפסק". וראה קובץ יגדיל תורה שם בהערה 22.

קטסימן סט
כתי"ק 233 קעד, א. ומתחלת:

קי"לכבוד אה' ידידי הרב המופלג ומפורסם וכו', כש"ת מו"ה נתן נ"י", ראה הערה לסי' הקודם.

קיאסימן ע
כתי"ק 233 רג, א. ומתחלת:

קיבתרווייהו רבנן, הודם כזית רענן, ידידיי הרבנים המופלגים וכו', כבוד מו"ה נתן הלוי נ"י מו"ץ, וה"ה מו' שאול הכהן נ"י ד"ץ. מכתב מעלתך אה' ידידי ר' נתן נ"י ע"י המוכ"ז הגיעני... ע"כ אמרתי לכתוב עם מי שהגעני מכתבו הוא השו"ב המוכ"ז נ"י, וכמ"כ לידידי ר' שאול נ"י. בשוה"ג בסוף התשובה ישנה הג"ה בכתי"ק:

קיגס' רפואות נאמן דלא גרע מקפילא מסל"ת, ראב"ש קרוב י"ל לא יותר מרים דאי' ספ"ב דב"מ כי תראה יכול מרחוק כו' ואין ללמוד מסמוך רפ"ק דמגילה לפרש"י מ"ל, ועוד דלהרמב"ם וטור משמע דסמוך פ' הרבה ועבב"י שנדחק דכמה הוא ולפמ"ש י"ל דהיינו ריס. ויש לעיין בקרוב עגלה ערופ', וכיון שכן ברבע שעה י"ל דהוי רוב שת"נ מאחר דקשה אפי' ע"י תרופות, והרי יש מקילי' אפי' בספק ע' ראב"ש סס"י א' ב' ריב"ש, וזה קשה להמקילי' ספק ג"י על אות ב' וי"ל משום דאמרינן השתא מת עב"ש סקפ"ד. וצ"ע ממגוייד דהוי ספק וא"כ מאי פריך וכ"ד ר"ב במרדכי צ"ב להחמיר בספק... מ"מ הא אי' צד להקל משום ששט עם הסוס שנמצא מת, ועוד מסייע אומדנא דאי סליק סוף ב' ווייארסט קלא אית לי', וגם שמא אית סליק התם היו רואים וע' ת' פמ"א סי' מ"ח ועוד יש צד משום שרץ כו'.

קידסימן עא
כתי"ק 1050 סג, א.

קיהסימן עב
כת"י 1050 סז, א.

קיוסימן עד
כתי"ק 1096 נט, ב. כת"י 1143 פב, ב. ומתחיל:

קיזלהמ"ץ הרי"צ מקרעסלאווא.

קיחסימן עה
בוך נומר א [כת"י 2047] צב, א. בבוך בב"י סי' ח [כת"י 1332] נמצא בנדו"ד תשובת הרב אברהם אבלי בן אברהם (?) שלמה מווילנא. כן, כנראה, שייך לשאלה זו מש"נ בדברי נחמי' חאה"ע סי' ב-ג. שם נדפסה התשובה הקצרה של רבנו בענין זה, ונדפסה לקמן סימן שנח. התשובה שלפנינו מועתקת בכת"י 1050 קמט, א.

קיטסימן עו
כתי"ק 1073 יא, ב.

קכסימן עז
משנה - שריבען כו'. כתי"ק 227 קכג, א. ובמפתח שבתחלת הכרך:

קכאמשנה דפונדקית ובענין קצת מסל"ת עם רג"ל. ולפני' שם הוסיף המעתיק:

קכבהשאלה לא מצאתי, ומתוך התשו' מבואר שהמעשה הי' איש א' נחלה בריגא בחולי הרע ר"ל ומסרוהו ללאזארעט ואח"כ כששאלו עליו אמרו מת וגם נכתב אצלם שמת, אם יכולים להתיר אשתו. "ההמ"ץ - עכ"פ". כתי"ק 231 קפט, א. ובשוה"ג בכתי"ק "הריב"ש שבב"י סי' ט'". ההמ"ץ דבאריסאוו הוא מוה"ר חיים משה, הרה"ג מו"ה יעקב נ"י הוא מוהר"ר יעקב מקארלין בהמח"ס משכנות יעקב, והרב המפורסם מוהרי"א נ"י סג"ל הוא מוהר"ר יצחק אייזיק הלוי מהאמי' - אשר רבנו הפנה את מהרח"מ מבאריסאוו אליהם. מכתב רבנו למוהרח"מ נדפס לקמן סימן שנה, וראה בהערות שם.

קכגסימן עח
בוך נומר א [כת"י 2047] פא, א. סיום הקיצור דתשובה זו ראה בשער המילואים [לקמן סימן שס] סי' מד.

קכדסימן עט
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] שנד, א. בוך הנזקין [כת"י 2054] רמ, א.

קכהסימן פא
בבוך נומר א [כת"י 2047] עט, א נמצאו הקצורים דסעיפי ב - יו"ד של תשובה זו בגכתי"ק. כת"י 1050 פו, א. רובו בכתי"ק. ולפני':

קכוקודם לתשו' זו שייך תשובת יצחק ריש גלותא אזיל מקורטבא [הנזכרת גם בתחלת התשובה] והוא בחלק יד, והשאלה בע[נ]ין בעריל בן שמעריל משקלאב, עיין הקיצור מתשובה זו בבוך המתחיל ע' בשו"ע או"ח סי' ל"ב סעיף כ"ה [כתי"ק 2047 הנ"ל]. לאה"ע סי' יז סעיף יח. ר"ל ששייך לשו"ע אה"ע סי' יז סי"ח, וזהו שכותב בתחלת התשובה "ועי' לקמן סעיף י"ט". ועוד בהערות כ"ק אדמו"ר שליט"א כאן (בטעות נדפס אצל סי' פב):

קכזראה פסקי דינים ח"ב מו, א השייך לתשובה זו. והכוונה לסיום התשובה שלפנינו, שנדפסה לקמן סימן שנו, מפס"ד ח"ג מו, א. ובהערות כ"ק אדמו"ר שליט"א שם:

קכחסיום משו"ת חאה"ע ספ"א ושם צ"ל ס"ד נחלק לשנים, וכדמוכח גם מהמפתח שם. והיינו שהתשובה שנדפסה אצלנו מסתיימת בס"ט, וההשלמה דלקמן מתחלת בסי"א. וע"ז כותב שמהמפתח מוכח שס"ד צ"ל נחלק לשנים, וא"כ יהיה סיום התשובה שלפנינו בס"י. וכן הוא בכתי"ק 2047, שס"ד מחולק לשנים ומסתיים ס"י. בשוה"ג דס"ג הג"ה בכתי"ק:

קכטצ"ע אפי' באיסורין בכנכ"ה בפליתי סי' פ"א סק"ד. בשוה"ג דס"ז:

קלומ"מ בל"ש ולא הוחזקו דבטלה טענה ב' יש לצדד להקל כי בשט"מ דב"מ יש סברא דלרבה אפי' בהוחזקו ול"ש א"צ לידע דמזה יב"ש נפל רק דעבר דרך שם.

קלאסימן פג
בבוך בב"י סי' ח [כת"י 1332] יש בנדו"ז תשובה ממהרי"א עפשטיין מהאמליע ומהרב אברהם שמחה ממסטיסלאב. ונדפסו בקובץ יגדיל תורה חוב' נו סי' ג-ד.

קלבסימן פו
הגב"ע שכותב בהשאלה שנאבדו נמצאו בבוך בב"י סי' ח [כת"י 1332]. והם ע"ד האשה ברכה בת ר' משה חלפן (צורף) ובעלה מנשה ישראל פינקעלשטיין מאדעס שדר בקישינוב. והם משנות תר"ח-תרט"ז. - תוכן הענינים שבסוף התשובה נמצא בבוך כ"ק מלוקטים 9 [כת"י 2055] ע' ו, ב. ובמפתח שבכתי"ק 1053:

קלגהערות לאיזה שו"ת להתיר עגונא ע"פ העדות שאינה מכוונת כ"כ. "תשו' הרה"ג החסיד מצאנז נ"י" הנזכרת בתחלת התשו' נדפסה בשו"ת דברי חיים ח"א אה"ע סי' מב. ושם באים שנים מגב"ע הנ"ל.

קלדסימן פז
הגהות על תשובת רבנו הגדול סי' כח בדפוס ווארשא. כתי"ק 1050 קנח, א. בשוה"ג לס"ה הגהות בכתי"ק:

קלהיש לדחות דכיון דרמב"ם נקט או נושאי' גמלים במקום קולר דפ' מאסר וזה לפחות הוי סי"ב א"כ כמ"כ גמלי' היינו במקום דהוי סי"ב וכן בערוך פי' קולר כרמב"ם ועוי"ל מנין הגמלי' הוי סי"ב ואע"ג שני סי' מנין ל"מ מ"מ עם גמלי' מהני. ד' הש"ך מגומגמי' דמנ"ל לחדש שובך רק קושייתו על סמ"ע דא"ת נפילה כמ"כ כ"ל אפילו באין מדדין וזה י"ל דבמקום ממש ל"ח לנפילה, משא"כ כשבאו... אמה.

קלוסימן פח
הקצורים בבוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] שסא, א. בוך הנזקין [כת"י 2054] רמב, א.

קלזסימן פט
יט ג, ב גכתי"ק. בוך אדם שפס [כת"י 2048] קע, א. - שקו"ט בנדו"ז בשו"ת תורת חסד חאה"ע סי' מב-מד. תוכן התשובה נדפס בקובץ יגדיל תורה חוב' לה סי' צז.

קלחסימן צב
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קנו, ב גכתי"ק. בוך הנזקין [כת"י 2054] כט, ב.

קלטסימן צג
בוך אדם שפס [כת"י 2048] לט, א. - שקו"ט בנדו"ז בדברי נחמי' אה"ע סי' יב. כת"י 2096 שנד, א.

קמסימן צד
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קנח, א גכתי"ק. בוך הנזקין [כת"י 2054] ל, ב. בשוה"ג לס"ב הגהה בכתי"ק:

קמאמענין ס"ס בקדושין בסדר אלי' סוף ח"א בסופו ממ"ש במהריב"ל ח"ב סי' ז'.

קמבסימן צה
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קנד, א גכתי"ק. הנזקין [כת"י 2054] כט, א.

קמגסימן צו
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קנו, א גכתי"ק. הנזקין [כת"י 2054] כט, א.

קמדסימן צז
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קסט, א גכתי"ק. בוך הנזקין [כת"י 2054] מה, א.

קמהסימן צח
הגהות לתשובה זו (ונכנסו בפנים) בבוך נומר א [כת"י 2047] קעט, א. כת"י 1050 רנג, א. מוגהת בכתי"ק. חציו הב' כתי"ק. ובמפתח שם רנב, א. בכתי"ק:

קמונידון המקדש בטבעת שאולה, באחד שקידש אשה בטבעת ששאל מאינו יהודי והמשאיל הא"י התנה עם היהודי השואל שיחזיר לו גוף הטבעת ואינו רוצה תשלומין אחרים", בשוה"ג דס"ז הג"ה בכתי"ק:

קמז"אפ"ל במעמ"ל כדי לקדש מודה הר"ר ישעי' דהוה כמ"ש הרא"ש וריטב"א. בשוה"ג דס"ז:

קמחאפ"ל במעמ"ל כדי לקדש מודה הר"ר ישעי' דהוה כמ"ש הרא"ש וריטב"א. משא"כ בטבע' לך ואחריך לפ' י"ל מיקדשא. בשוה"ג דס"ט:

קמטעמ"ל כחליפין וחליפין י"ל ליתא בגוי כמ"ש רבינו בק"א סי' תמ"א.

קנסימן צט
שקו"ט בנדו"ז בדברי נחמי' אה"ע סי' ד-ה. והוא הנזכר בתחלת סעיף ב. ושם באה שו"ת קצרה מרבנו בענין זה, ונדפסה לקמן סימן שסד. התשובה שלפנינו מועתקת בכת"י 1050. רסו, א. ובמפתח שם רנב, א. בכתי"ק:

קנאבמ"ש הרא"ש פ"ק דקדושין ס"כ ובתשו' כלל לה סס"י א' ואם לא יועיל בלשון שאלה יהי' בלשון מתנה, דלכאורה זהו דלא כרבנן דפליגי אר' מאיר פ"ק דערוכין דף ה' דאמר אין אדם מוציא דבריו לבטלה, ומה שהעיר בזה בהגמ"ר דקדושין סי' תקמה מדין מקדש אחותו דאמרינן אדם יודע כו'.

קנבסימן ק
הוא תשובה לשו"ת דברי נחמי' אה"ע סי' ד. כת"י 1050 רעד, א. חלק בכתי"ק. ובמפתח שם רנב, א בכתי"ק:

קנגבמ"ש הרא"ש שם וחזרת דמים הוי חזרה כו' דקשה כיון שהחפץ ישנו בעין אפי' לרשב"ג בגיטין דע"ה לא מיקיים תנאיה בהחזרת דמים, ופלפול בדינו דהתה"ד סי' שי"א הובא בש"ע ח"מ סס"י ר"ג בהג"ה. בשוה"ג לס"א הגהה בכתי"ק:

קנדמדאמרי' אפשר דקא מיפייסא ואפה באיתי' בעיני' לא אמר ש"מ אפילו... בשוה"ג לס"ו:

קנהוכ"מ מעובדא דאריס. לכאורה הר"ן. וכיון דהטעם. וא"כ א"א לומר.

קנוסימן קב
שקו"ט בנדו"ז בשו"ת דברי נחמי' אה"ע סי' ח [כת"י 1332]. ושם נדפסה ג"כ תשובת מהרי"א עפשטיין מהאמיל עד"ז. ולו נתכוון הצ"צ בתשובה זו בתחלת סעיף יו"ד. ושם סי' ט נדפסה מהדו"ק מתשובה שלפנינו, והמשכה שבסי' קג דלקמן. נדפסה לקמן סימן שסו. ראה גם לקמן סי' שסה. בכת"י 1050 שמז, א מועתקת הגב"ע, והתשובה עצמה בכתי"ק. ובמפתח שם רנב, ב בכתי"ק:

קנזבדין קדושין שאחז יד גרושתו ונתן טבעת על אצבעה ואמר הרי את מקודשת לי בטבעת זו כדמו"י, ושחקו עליה אזי השליכה הטבעת והמקדש הודה שאחז ידה בחזקה, והוגבו בדבר שני גביות עדות אחד בק' ראהאטשוב משלשה עדים, הגב"ע הב' בק' מאהילוב שם חזרו בו שני עדים מהשלשה עדים הנזכרים והעידו באופן אחר להקל. תשו' ע"ז, לסי' כח סד, ולסי' למד ס"ו, ולהגמ"ר דקדושין סי' תקל"א בדין הוכיח סופה אתחלתה. בשוה"ג דס"ג הג"ה בכתי"ק:

קנחגם כמדומה מהרי"ט ח"א קל"ח מקיל בס"ס בקי' נגד ב' עדי' הרי העדים הניחו מקום ספק ממ"ש ואחז ידה כו', ע' מהריב"ל ח"א סי' יז בס"ס דקא' יש לצדד כו' לכן אפשר הוי רק דרבנן אף לרי"ף אפשר מ"מ הוי שני ספיקות להקל א' שמא קדמ' הנתינה הב' שמא משכה ידה כיון שיש ע"א והמקדש ואף את"ל א"ז כדאי לספק,... מ"מ בצירוף דעת הרמ"ה דאחז איננה עושה מעשה י"ל הוי כזרק לה. בשוה"ג דס"ה:

קנטלדעת סהמ"ק י"ל דרשב"א וריטב"א ל"פ ארמ"ה אלא דשם נתרצו תחלה. הגב"ע דמוהילוב ומהדו"ק מהתשובה בכתי"ק 231 רה, א ואילך, אלא שעל המהדו"ק נכתב בכתי"ק "משנה שא"צ שכבר נכתב" לכן לא נעתקה כאן.

קססימן קג
כתי"ק 1050 שסה, א. ובמפתח שם רנב, ב בכתי"ק:

קסאבדין אם יכולים העדים לחזור בהן כדי שיהי' הדין ע"פ גב"ע השני, בענין אם נק' דין מרומה. בשוה"ג דס"א הג"ה בכתי"ק:

קסבשטרי חוב המאוחרים דכשרי' צ"ע בדין מרומה י"ל דפסולים כיון דין מרומה בעי דו"ח מדינא אך י"ל שא"ה שגם כת העדים האומרים שהוא מאוחר מודי' בעצם המלוה מ"מ עכ"פ אינו כמלוה בשטר, וכן בדין הראשון דחיישי' שמא איחרוהו כו'. כמו קרובי האם פסולי' ג"כ לעידי קי' וגיטין משום משפט א' א"כ כמ"כ בעי' בקי' ג"כ דו"ח מדאוריי' ובגט דכשר באין בו זמן י"ל מדרבנן וכן גט מאוחר כשר מה"ט. וצ"ל רפאד"מ הרי כיון שעדי' אומרי' בא' ניסן עמנו הייתם אע"ג שי"ל שמא איחרוהו מידי ספיקא לא נפקא וה"ל ד"מ ובעי' דו"ח ואיך תלינן איחרוהו הלא ליכא דו"ח וצ"ל כיון שיש לתרץ העדי' א"ז ד"מ ול"ד למהרא"ל דלקמן ע' במהרמא"ל סי' מא ב' מהרי"ק שרש העדי' שאמרו כ"י ופסולים היינו נק' דין מרומה במדרגה ב' וא"כ בנ"ד שהכחישו העדי' א"ע במאהילוב נק' ד"מ והי' צריך דו"ח. בשוה"ג דס"ד:

קסגדבדין מרומה ודאי לא נגמרה כשלא שאלו אם קדמ' הנתינה או אם גיבאדרעויט כו', עוי"ל והוא עיקר שא"ז חזרה רק פי' אז זיא האט זיך געבאדרעויט, גם בדין מרומה ודאי יש לסמוך על המ"ב", "ועוד ה"ל הכחשה בגוף הדבר ע' מהרי"ט סס"י קלח, יש להעיר נמצא קא"פ עדותן בטלה ה"נ נמצא ע"א שפי' דבריו שאין מקודשת א"כ גם השני' אין עדותן כלום כ"ש שא' חזר בו אע"ג את"ל דלא מהני חזרה כו' שהרי ה"ל עדו' שבטלה מקצתה דמ"ל שבטל מצד שהוא פסול או שאין הקי' ממש.

קסדסימן קד
הוא תשובה על מ"ש בדברי נחמי' חאה"ע סי' יו"ד. כתי"ק 1050 שעא, ב.

קסהסימן קה
בוך נומר א [כת"י 2047] קלז, א. כתי"ק 1050 רפד, א (ובכת"י 2047 הנ"ל הועתק ע"פ הגהות בכתי"ק שם קנו, א). ובמפתח שם רנב, א בכתי"ק:

קסובתולה משרתת בת יג ויותר שלחה גבירתה לקנות שמרים בעד פינפער (מטבע פולעש שהולך שני קטנים וחצי כסף) ונתנה לה צעהנר (מטבע הנ"ל שהוא חמשה קטנים כסף שהן עשרה גראשין) שתקח פינפער אוז גאב, וכשקנתה השמרים מאיזו אשה בשעת מסירת הפינפער אוז גאב להבתולה אמר לה בעל האשה הנז' מוכרת השמרים הרי את מקודשת לי בטבעת זו כו'. לסי' לח סעיף כד ולסי' כח ס"ב. בשוה"ג לס"ב הגהה בכתי"ק:

קסזמיהו ז"א דאמרי' ואיכא דנ"ל בכספא ע' שבועו' י"ח א' ונמצא לבתר הכי משמע מיהו זהו רק לאפוקי מקודם כו' גם מיירי דארגישה בשעת דאל"כ אמאי אין חוששין לחומרא וכ"מ ממש"ש דמ"ח ב' שניהם יכולי' לחזור בהן הרי דהקושיא גם מצד הבעל. ועוד ראי' דבנמצא של זהב אנו יכולי' לישבע דסברא וקבלה ועדיף מהכירה אעכצ"ל הטעם שאין כאן אמירה דאל"כ... כמו באומר לאחר שתעלי לרקיע יהי' גט ע' רמב"ם פ"י מה"ג שהרי לא גירש וכו'. התקדשי עדיף מתנאי דכהן כי שם י"ל מפליגה כתנאי שא"א לקיימו משא"כ כשאומר לא דרך תנאי הרי גם בענין שא"א לקיים. קשיא ארשב"א מדידי' אדידי' מ"ש מדין דסי' מ"ב ס"ג שיכולה לומר שכוונתה לשחוק וכ"ש בנד"ז אין קדושין כו'.

קסחסימן קו
כתי"ק 1050 שה, ב. ובמפתח שם רנב, א בכתי"ק:

קסטבמ"ש בש"ע ח"מ סי' רלז ס"ב בהגה מכר לו כלי של עץ ואמר לו שהוא של זהוב, ושייך ג"כ לתשו' דלעיל. והיא באה שם אחרי העתק התשובה דלעיל סי' קה ודלקמן סי' קט.

קעסימן קז
בוך נומר א [כת"י 2047] קמט, ב. כתי"ק 1050 רצו, ב.

קעאסימן קח
בוך ג [כת"י 228] רסז, א.

קעבסימן קט
כתי"ק 1050 שו, א. ובמפתח שם רנב, א בכתי"ק:

קעגביאור סוגיא פ"ק דקדושין די"ג ע"א ההיא איתתא דהוו מזבני וורשכי כו' אין שקלי ודידי שקלי, שבש"ע סי' כח ס"ב, ושייך לתשו' דלעיל. והיא באה שם אחרי העתק התשו' דלעיל סי' קה, ודלקמן סימן שסז. בשוה"ג דס"ד הג"ה בכתי"ק:

קעדע' ב"ש כ"ח סקכ"ו ב' רי"ו דר"ק יכולה לומר אין שקלי כו' אף שלא אמר כנסי כו'". "מיהו י"ל שם מוכח יותר דבהנאה מקדשה דאל"כ היא נתנה ולא הוא והכל יודעי' שהאיש צריך ליתן משא"כ בגזל דמ"מ הוא נותן עד"מ סי' כז ח הביא ת' רשב"א תרי"ג דמחמיר טובא, ולכן אמרינן דמקדש' בגוף הדבר מיהו באומר אי יהיבנא אז י"ל... בהנאה.

קעהסימן קי
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קסב, א. בוך הנזקין [כת"י 2054] לה, א.

קעוסימן קיא
כתי"ק 1096 מט, א. כת"י 1143 סו, א. לפני' בכתי"ק שם - תשובת המורי צדק דעיירות הסמוכות בנד"ז [התשובה (כולל העתק החתימות) נמצאת שם בהעתק כתי"ק רבנו. ואולי הוא סגנון רבנו בעצמו - שהכין שישיבו בלשון זה]:

קעזלכבוד הרב מוהר"מ שי' מבחור אחד וזהו תוכן ענין השאלה בחור ירא עד וריע שלו [כלומר שרבנו צוה להעתיק קטע זה מלשון השאלה (קטע זה נמצא בכתי"ק (ונדפס) בתחלת התשובה) - המעתיק] והנה הרב הנ"ל שי' מחמת שנשרף העיר וביתו וגם ספריו ["שנת תרח"י שהי' שרפה גדולה בליובאוויטש ונשרפה כל העיר ומכללם גם בתי רבינו ובתי בניו נשרפו" (בית רבי ח"ג סי' ו). "בשרפה הגדולה אשר היתה בליובאוויטש נשרפו כמה תיבות עם כת"י בנגלה ובנסתר שלו" (אלה תולדות שבהוספה לחאו"ח) - המעתיק]. ע"כ לא יכול לעיין בענין השאלה להשיב רק מפני שזהו ענין שנצרך להשיב שלא ישגו באיסור חמור של אשת איש נתן מכתבו הנ"ל לנו הח"מ המורי צדק דעיירות הסמוכות לעיר הנ"ל שאנחנו נשיב ע"ז ועייננו בדבר. והנה לפי המכתב שהבחורה היא בת י"ד שנים, והטבעת נתן לו איש חבר וריע שלו לקדש בו הבתולה הנ"ל והיא קיבלה הקידושין מרצונה הטוב לפני שלשה עדים כדי שלא יתפרדו זה מזה, א"כ לפ"ז הוה זה קידושין גמורים והיא אשת איש ממש, ולו יהא שאין המעשה מכוון כמו שכתב עכ"פ קידושי ספק מיהו הויא, וא"א לאיש אחר שישא ח"ו ספק אשת איש, ולכן ראוי לאבי הבתולה שימהרנה לו לאשה להבחור הנ"ל. ובלאו הכי אפילו בשדוכין בלא קידושין אין ראוי לשארית ישראל לעשות עולה ולבטל השידוכין ח"ו, וכ"ש עכשיו שיש בזה קידושין גמורים ולפחות ספק קדושין, ראוי שתשאר אצלו ויכנסו לחופה כדת משה וישראל. ואולי יתעקש אבי הבתולה, ונצרך להורות ברור בדין הקידושין אם הם קדושין וודאין או קדושי ספק, או שמא יש לאביה טענות לבטל הקדושין, כגון שיאמר שהמעשה אינו כן, הגם שזה רחוק מאד עכ"ז אם ירצו יודיעו אלינו על ברור נידון כל הנ"ל אם המעשה כמו שכתב הבחור המקדש או לא, ומהו השינויים, ואם ירצו ויבקשו שניהם לסמוך עלינו הב"ד הח"מ נשיב אותם אי"ה. ואם ירצו לשאול מב"ד שבעיירות הגדולות ג"כ לא איכפת לנו כי חלילה אין לנו שום פנייה בזה רק שאנו מודיעים לכם זאת שכגון זו צריכה רבה, ולא להקל כלל וכלל בדבר ח"ו בלתי שאלת ב"ד מפורסמים. נאום דובר ב"מ אליעזר מ"ץ דק' באבינעוויץ יצ"ו. ונאום אברהם ב"מ גרשון מ"ץ דק' רודני' יצ"ו. ונאום דובער מ"ץ דק' קאליסק יצ"ו.

קעחסימן קיב
כת"י 774 קפז, א.

קעטסימן קיג
כת"י 774 קצג, א.

קפסימן קיד
בוך נומר א [כת"י 2047] קסא, ב. כתי"ק 1050 שיד, א. ובמפתח שם רנב, א בגכי"ק:

קפאנידון נשואי קטנה ואביה הי' בעיר ולא הי' אצל החופה ומ"מ סעודת הנשואין היו בבית אביה ואח"כ היו הזוג ג"כ בביתו שלשה שבועות ואח"כ נפרד הבעל מבית חמיו וחמותו בקטטה ולא נודע מקומו איה זה עשר שנים וטוען אבי הבת שלא נתרצה כלל על הנשואין. בשוה"ג דס"א:

קפבע' טור א"ע סס"י קמא דקכ"ח ע"א יראה לי שאין לתלות בזה שחזר משליחותו ועמ"ש מזה בענין גט מומר שאמר להשליח זכה בגט זה כו' והולך גט זה כו' [לקמן סי' רסז]. בשוה"ג דס"ג:

קפגלכאורה רב רפ"ג דקדושין לשיטתו דתפוס ל' אחרון וא"כ אי חזרה הוי אינה מקודשת אבל לדידן אף אם חזרה הוי י"ל ספק דתפוס ל' ראשון מעכשיו א"כ הוי ס"ס וכיון דשמואל ור"י לא ס"ל כרב ה"ל ג' ספיקות. בשוה"ג דס"ה:

קפדאך מה שסיים אחר גייט אייך עש האט צו מיר ניט משמע שאין כאן רצונו בזה מיהו י"ל ה"ל הפקיר רשותו, ועוד ע"ז אביה חורג' א"נ, לחקור אם היא בחזקה א"א ממ"ש ריב"ש קצ"ג ב' הרא"ה דוקא משום שהכל יודעי' משא"כ הכא אדרבא כיון שאבי' לא הי' בשעת חופה וקי' רק מה שאח"כ הי' בביתו א"ז ראי' ול"ד לרא"ה גם שם י"ח וע' ריב"ש קצ"ג כשהאב בעיר חיישינן לנתרצה כ"ש שאכל, וכ"ש שנעשה בה מעשה יתומה כו'. בשוה"ג דס"ו:

קפהיחזקאל העד פסול לאשת חורגו כמ"ש בגמ' אע"ג שעכשיו מתה אשת יחזקאל מ"מ תחלתו בפיסול רק שי"ל אם ראה העדות קודם החופה ה"ל תחלתו ג"כ בכשרות מיהו עדות זה נוגע לחורגו ואצלו ה"ל תחלתו בפסלות וא"ל פ"ד א' דכאן לא שייך מהימן שרבע ולא לזה ועוד כאן עדו' זה שאינה מקודש' מפקיע אשה מחורגו א"כ זהו לו ממש.

קפוסימן קטו
כתי"ק 1050 שכז, א. ובמפתח שם רנב, ב בכתי"ק:

קפזעוד תשובה שני' בקצרה על ענין הנ"ל המתחיל הנה אשה זו.

קפחסימן קטז
בוך נומר א [כת"י 2047] קסו, א. כתי"ק 1050 שכט, א. ובמפתח שם רנב, ב בכתי"ק:

קפטביאור סוגיא דקדושין דף מד א בענין שמא נתרצה האב, והסוגיאות דשייכי לזה בקדושין פרק האומר דס"ב פירות ערוגה זו תלושים כו' לכשיתלשו כו', וסוגיא דפרק אע"פ דנ"ט שדה זו כו' לכשאקחנה כו' וסוגיא דנדרים דכח הרי נטיעות כו' וסוגיא פ"ק דקדושין די"ט א אומר אדם לבתו קטנה צאי וקבלי כו', וכ"ז שייך ג"כ לשו"ת דלעיל בקדושי הקטנה. בשוה"ג דס"ו:

קצבריטב"א שם משמע בהדיא גם קטנה שקיבל' ק' לכשתגדיל לאו כלום הוא.

קצאסימן קכ
כת"י 1050 שמג, א. ובמפתח שם רנב, ב בכתי"ק:

קצבקדושין שקידש אחד בפני שני עדים קרובים היינו אב ובנו וגם היא השליכה המטבע לפניו, לסי' למ"ד סעיף זיין. ולסי' מ"ב בב"ש סק"ח, ולש"ע ח"מ סי' לו סעיף א. סיום התשובה חסרה שם ונרשם שהוא "בבוך חצי בויגין החדש בד' שאחר שסד".

קצגסימן קכא
כתי"ק 233 קמה, א. הגב"ע מועתקת שם בתוך מכתב השואל (קמ, א):

קצד"ב"ה יום ה' י"ד אלול תקפ"ג פה המלין, מרחוק אקרא לשלום אה'... זה דבר השאלה... החוצה. כל הדברים האלה שמענו אנחנו הח"מ ובאנו עה"ח יום ועש"ק כ"ד מנחם שנת תקפ"ג נאום אליעזר בלא"א מוהר"ר שאול גינזבורג שי' ונאום משה בלא"א מוהר"ר יהושע שי' ונאום יצחק אייזיק בא"א מוהרר"י ליב הועתק אות באות יום ועש"ק ט"ו אלול תקפ"ג פה המלין נאום מרדכי בהרמ"ש זצלל"ה מסמיליאן המתגורר פה ק"ק המלין". אח"כ בא שם פדיון לכ"ק אדהאמ"צ. ועל המעטפה מבחוץ:

קצה"לכבוד אה' ידיד עליון הרב וכו' כ"ש מוהר"ר מנחם מענדל נ"י חתן הרב אדמ"ו נ"י מלובאוויטש, או ליד אחי הרב אדמ"ו ה"ה הרב וכו' מוהר"ח אברהם נ"י ולזולתם... לק' לובאוויטש, מק' מהלין".

קצוסימן קכב
כת"י 233 קמב, א. ולפני' בכתי"ק:

קצזזהו תשו' שנייה על שאלה הנ"ל". ושם נמצא רק עד בלא"ה כנ"ל (סד, ד), ולאחרי' בכתי"ק:

קצח"ועוד יש צד להקל, עיין לעיל סי' ד' דף י"א ע"ב". שם נמצאת סיום התשובה, וגם לשון ההתחלה:

קצטב"ה לאהו' הרבני המופל' הותיק וכו', כבוד מו"ה מרדכי נ"י, מכתבו עם הגב"ע בענין הקדושין הגיעני עתה ע"י מחותנו הנגיד מ"ו שמעון נ"י. ר"פ מהתשובה לקמן סימן שעא.

רסימן קכג
בוך יט [כת"י 2143] ו, א גכתי"ק. בראשה נרשם בכתי"ק:

ראמשנה דסנהדרין רפ"ד אחד דיני ממונות. בלוח הטעויות והשמטות:

רבוזהו מה שנמצא בכי"ק מה שרשם לעצמו:

רגמהרש"ל סוף יבמות סי' כ"ח דלאסור אשה על בעלה צריך דו"ח וכן לאסור הפנוי א"כ ס"ל עידי קדושין כשהיא מכחשת דהיינו לאסור הפנוי' צריך דו"ח אפ"ל כיון דמדאורייתא צריך דו"ח והפלוגתא אם הקילו רבנן בכה"ג או לא י"ל כדברי האומר שצריך דו"ח דוגמת שהחמיר הריב"ש בספק מל"ת מה"ט.

רדסימן קכד
נדפס ג"כ בפס"ד ח"ב ב, א.

רהסימן קכה
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קעא, א. בוך הנזקין [כת"י 2054] מז, א. ובמפתח כתי"ק 1231 שנא, א:

רומשנה ספ"ק דקדושין וכל שאינו לא במקרא כו' ובענין אנ"ח אם כשרים לעדות אשה. בשוה"ג הגהה בכתי"ק:

רזע' ת' הראש כלל נ"ד ובהריב"ש סי' ד' י"א י"ב י"ד קע"א ובהרד"ך בית כ"ד חדר א ג ד. כה"ג בהגב"י ח"מ ל"ד [...] לבעל העיטור אף בא כשר כו' ואות ל"ג לעיולי כשר ואות ט"ל ואפ"ל ממרחקים כנ"ד אף לעיולי כשר שהרי לא ידעו שתמתין נידון בא על הג' [...] ע"א שם אות מ"א.

רחסימן קכז
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] רפ, א. בוך הנזקין [כת"י 2054] קסא, א. - ראה חידושים למס' ב"ב דקכ"ט. עה"ג הגהה בכתי"ק:

רטבתשו' מיי' דשייכי לה' אישות סי' א משום חומרא דא"א לא אמרי' תכ"ד כד"ד. ע' בד"מ כ"ח ד. בית מאיר דל"ג סע"א.

ריסימן קכח
בוך על משניות נומר 2 [כתי"ק 1231] קסא, ב גכתי"ק. בוך הנזקין [כת"י 2054] לד, א.

ריאסימן קכט
בוך יט [כת"י 2143] כ, א גכתי"ק ומסיים:

ריב... לישא. וכשנשלח אי"ה התשו' באריכות נודיע מזה ג"כ. אך מחמת שכעת אין פנאי לשלוח התשובה באריכות ע"כ הננו מודיעים לכבודו בקצרה. - הקיצורים של תשובה זו נדפסו בשער המילואים [לקמן סימן שעב] שו"ת סי' מו.

ריגסימן קל
בוך יט [כת"י 2143] עה, ב גכתי"ק.

רידסימן קלא
כתי"ק 233 ע' סז.

ריהסימן קלב
כתי"ק 1073 טו, א. בהמשך להתשובה בא שם קטע נוסף - הנדפס בחי' סוטה (קג, ג-ד), וע"ז קאי מש"ש "ומזה נוציא לנד"ז". בשוה"ג בכתי"ק:

ריוהגמ"ר דיבמות סס"י קיא ומתקנת ר"ג ואילך צ"ע אם כופין לגרש בשהה ע"ש והיינו משום ג"כ ח"ל כו'. הגמ"ר דיבמות פ' החולץ תשו' ראנ"ח במים עמוקים בענין עין א' סומא ת' ב"ח סי' פג מהרמ"ל ל"ח. עוד תשובה בענין זה, לא נודע למי, בכת"י 2048 קפא, א.

ריזסימן קלג
נדפס ג"כ בפס"ד ח"ב ב, ב. כת"י 935 מד, ב.

ריחסימן קלו
כת"י 233 ע' פז, מוגהת בכתי"ק. ובכת"י 935 מה, א.

ריטסימן קלז
כתי"ק 1073 נג, א.

רכסימן קלח
כת"י 1041 (באמצע התשובה נכרכה תשו' אחרת, וסיום התשובה נמצא שם לאחר חמשה דפים). כת"י 774 קעה, א.

רכאסימן קלט
עוד בנדו"ז להצ"צ:

רכבבחידושים על הש"ס ברכות פ"ג (ה, א) ובשער המילואים [לקמן סימן שסג] שו"ת סי' מה.

רכגסימן קמ
כתי"ק 1073 מה, א.

רכדסימן קמג
בנדו"ז ראה ג"כ פס"ד ח"א ליו"ד סי' קטז. כתי"ק 1050 רנא, א. כת"י 1041. ומתחיל:

רכהלידידיי הוותיקי' הנגידי' ומופלגי' מו"ה ברוך נ"י ומו"ה א"ש פייבוש נ"י והרב המ"ץ מוהר"א נ"י.

רכוסימן קמד
כתי"ק 233 לאחר דף רס. ומתחלת:

רכזאור ליום ג' פ' וישלח, אהו' הרב המופל' הותיק ושנון מו"ה משה נ"י מ"ץ דק' אולע יצ"ו, מכתבו הגיעני.