Shulchan Aruch HaRav with Divrei Shalom·Morning Rising and Tzitzis·Laws of Washing Handsשוע״ר עם ביאור דברי שלום·השכמת הבוקר וציצית·הלכות נטילת ידים

אהלכות נטילת ידים
ד דיני נטילת ידים
ובו כ"א סעיפים:
סדר נטילת ידים שחרית
א כל אדם הקם ממטתו שחרית, בין עשה צרכיו בין לא עשה צרכיו, צריך לרחוץ ידיו ברביעית הלוג מים מן הכלי, ואפילו אינו רוצה להתפלל עד לאחר כמה שעות. לפי שכל אדם כשהקב"ה מחזיר לו נשמתו נעשה כבריה חדשה, כמ"ש חדשים לבקרים כו', שהאדם מפקיד נשמתו עייפה והקב"ה מחזיר לו חדשה ורגועה, כדי לעבוד להשי"ת בכל יכולתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם. לפיכך צריכים אנחנו להתקדש בקדושתו וליטול ידינו מן הכלי כדי לעבוד עבודתו ולשרתו, כמו כהן שהיה מקדש ידיו מן הכיור בכל יום קודם עבודתו. וכיון שצריך ליטול ידיו מן הכלי דוקא, לכן יברך על נטילת ידים, ולא על רחיצת ידים, מפני שהכלי שממנו נוטלין לידים נקרא נטלא בלשון חז"ל, לכן תיקנו בברכה זו לשון נטילה, להורות דצריך כלי:

בב בנטילה זו אין צריך שיבואו המים על ידיו מכח אדם דוקא, אלא אפילו שפשף ידיו בתוך כלי של מים עלתה לו נטילה:

גג אם אין לו כלי כלל, אלא רוחץ ידיו במים שאובים שלא מן הכלי, או שאין לו מים כדי שיעור רביעית הלוג, לא ימנע בשביל זה מלברך על נטילת ידים, משום דלא פלוג רבנן, כיון שרוחץ ידיו במים הכשרים לנטילה.

דאבל אם אין לו כלל מים הכשרים לנטילה, על דרך שיתבאר לקמן בסי' ק"ס, אם אינו רוצה להתפלל עד לאחר זמן מרובה, באופן שיסיח דעתו משמירת ידיו ויצטרך ליטול ידיו פעם אחרת כדי להתפלל, אזי לא יברך כלל על נטילה זו.

הואם אין לו מים כלל, אם רוצה להתפלל מיד, צריך לנקות ידיו קודם התפלה בצרור או עפר או בקורה או בכל מידי דמנקי, ויברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נקיות ידים.

וואם אינו רוצה להתפלל מיד, אינו צריך אפילו לנקות את ידיו אם שכב במלבושיו, ויכול לברך כן בלי נטילת ידים כל ברכות השחר, דסתם ידים שאינו יודע להם שום טומאה אינן פסולות לברכה, שלא תיקנו רחיצת ידים אלא לקריאת שמע ותפלה בלבד.

זאבל אם היה ישן על מטתו ערום, אסור להזכיר [שום] שם מז' שמות שאינן נמחקין, או להוציא דברי תורה מפיו, עד שינקה את ידיו בכל מידי דמנקי, משום דמסתמא נגע במקומות המכוסים שבאדם, כגון שוק וירך וכיוצא בהם, שיש בהם מלמולי זיעה, שהידים עסקניות הן:

חד אמרו חכמים כל הישן בלילה ששים נשימות, [כיון] שנסתלקה ממנו נשמתו, באה רוח הטומאה ושורה על גופו, ומיד שניעור משינתו נסתלקה רוח הטומאה מן כל גופו חוץ מן ידיו, שאין רוח הטומאה מסתלק מעליהם עד שישפוך מים על ידיו ג' פעמים על כל יד בפני עצמה. ולא ישפוך על יד אחת ג' פעמים רצופים, אלא פעם אחת על ימין ופעם אחת על שמאל, וכן יעשה ג' פעמים:

טה וקודם שיטלם על דרך שנתבאר, לא יגע בידיו לפה, שלא יתאלם, ולא לאזנים, שלא יתחרש, ולא לעינים, שלא יסתמא, ולא לחוטם ולא לפה, שלא יהא בעל פוליפוס, דהיינו ריח החוטם והפה:

יו וכן לא יגע בידיו קודם נטילה במקום הקזה, וכן לא יגע לשום מאכל או משקה, שלא יטמאם:

יאז אין צריך לנגב הידים אחר הנטילה של שחרית, ומותר לברך ברכת על נטילת ידים בלי ניגוב, והוא הדין שאר כל הברכות.

יבואין צריך ליטול אלא האצבעות. ומיהו טוב שיטלם עד פרק הזרוע:

יגח נטילת ידים שחרית אין נוטלין על גבי קרקע, אלא לתוך כלי. וטוב שיהא כלי התחתון מאוס:

ידט מים של נטילת ידים שחרית אסור להשתמש בהם שום תשמיש, מפני שאסור ליהנות מהם מפני רוח רעה ששורה עליהן, ולכן לא ילינם בבית. וכן יזהר שלא ישפכם בבית, ולא בשום מקום שעוברים שם בני אדם, שמא יגע בהם אדם ויוזק:

טוי כשהוא נוטל ידיו צריך ליטול יד ימינו תחלה, מטעם שנתבאר בסי' ב'. ולפי שטוב הוא שמן יד ימין יבואו המים על ידיו לטהרם, מטעם שנתבאר בזוהר, לפיכך יטול כלי של מים ביד ימינו ונותנו לשמאלו, כדי שישפוך מים על ימינו תחילה:

טזיא ולא ישפוך לו על ידיו מי שעדיין לא נטל ידיו שחרית, שנאמר והזה הטהור על הטמא:

יזיב אם שכשך ידיו לתוך כלי של מים ג' פעמים בכלי אחד, לא עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה מעליהן, שמיד ששכשך ידיו פעם ראשונה בתוך הכלי נטמאו כל המים שבכלי, והווין כמי שופכין.

יחואם שכשך ידיו ג' פעמים בג' מימות מחולפים, או בנהר דקמאי קמאי אזלי להו והני אחריני נינהו, יש להסתפק אם עלתה לו נטילה להעביר רוח רעה שעליהן. וטוב שיחזור ויטלם כדינם, מפני שאפשר שאין רוח רעה מסתלקת מהידים אלא על ידי עירוי ג' פעמים מהכלי:

יטניעור בלילה וישן ביום
יג אם היה ניעור כל הלילה, צריך ליטול ידיו מיד כשיאור היום, אע"פ שבכל הלילה לא הסיח דעתו משמירת ידיו, כגון שהניחן בבתי ידים, אעפ"כ צריך ליטול ידיו מן הכלי בלא ברכה כשיאור היום, מפני שאפשר דכשתקנו חכמים נטילת ידים בכל שחר מטעם שנתבאר בסעיף א', לא רצו לחלק בין ישן דנעשה בריה חדשה ללא ישן כלל:

כיד המשכים קודם עמוד השחר ונטל ידיו, טוב שיחזור ויערה על ידיו ג' פעמים כדינם כשיאור היום, מפני שאפשר שלילה היא גורמת שישרה רוח רעה על הידים, אפילו בלא שינה.

כאומכל מקום אפילו השכיב עצמו אחר כך לישן פעם ב' שינת קבע, דודאי שורה רוח רעה על ידיו, וצריך לערות עליהן ג' פעמים כשיקום ממטתו, אעפ"כ לא יברך על נטילה זו, דלא תיקנו ברכת על נטילת ידים אלא כשנעשה בריה חדשה כמו שנתבאר בסעיף א', ובשינה זו השנית לא נעשה בריה חדשה, דפעם אחת נעשה בריה חדשה, ולא ב' פעמים:

כבטו אם ישן ביום שיעור ששים נשימות, טוב שיערה על ידיו מים ג' פעמים, מפני שאפשר שהשינה [היא] גורמת שתשרה רוח רעה על הידים אפילו ביום:

כגטז דוד המלך עליו השלום היה נזהר שלא לישן כל הלילה ששים נשימות רצופין, כדי שלא יטעום טעם מיתה, רק היה מתנמנם כסוס עד חצות לילה, ובחצות לילה היה מתגבר כארי:

כדיז יש נוהגין לרחוץ פיהם שחרית מפני הרירים שבתוך הפה, כדי לברך את שם הגדול בקדושה וטהרה:

כהדברים הצריכים נטילה במים
יח אלו דברים שהן צריכין נטילה במים דוקא, ולא בכל מידי דמנקי. אבל אין צריך לערות על ידיו ג' פעמים, אלו הן, הקם מהמטה, והיוצא מבית הכסא ובית המרחץ, והנוטל צפרניו, והחולץ מנעליו בידיו, והנוגע ברגליו, והנוגע בגופו בידו, והחופף ראשו, והנוגע בכינה, והמשמש מטתו, ומי שמפלה כליו, אפילו לא נגע בכינה, שלא מצא, וההולך בין הקברות, ומי שנגע במת. אבל אם הלך אצל מת אין צריך נטילה, ומיהו נהגו ליטול אפילו נכנס למת אחד, והוא הדין המלוין אותו.

כוומי שעשה אחת מכל אלו ולא נטל ידיו, אם תלמיד חכם הוא תלמודו משתכח, ואם אינו תלמיד חכם יוצא מדעתו:

כזיט המקיז דם מהכתפים ולא נטל ידיו אחר כך, מפחד ז' ימים ואינו יודע ממה מפחד. המגלח שערו ולא נטל ידיו, מפחד ג' ימים. הנוטל צפרניו ולא נטל ידיו מפחד יום אחד:

כחכ הרוחץ פניו ולא נגבם יפה, פניו מתבקעות או עולה בהם שחין, ורפואתו לרחוץ הרבה במי תרדין:

כטכא רוחץ אדם פניו ורגליו בכל יום בשביל כבוד קונו, שנאמר כי בצלם אלהים עשה את האדם:

לה דין כוונת הברכות
ובו ג' סעיפים:
א צריך לכוין בברכות פירוש המילות שמוציא מפיו.

לאוכשיזכיר השם יכוין פירוש קריאתו באלף דל"ת, לשון אדנו"ת, שהוא אדון הכל. ויכוין עוד פירוש כתיבתו ביו"ד ה', לשון הוי"ה, שהוא היה הוה ויהיה. אבל במקום שגם כתיבתו הוא באלף דלי"ת, אין צריך לכוין אלא שהוא אדון הכל:

לבב במקום שכתיבת השם היא באלף דלי"ת קורין הא' בחטף פתח, כי כן הוא נקוד במקרא. אבל במקום שכתיבתו הוא ביו"ד ה', יש קורין הא' בשב"א, כנקודת היו"ד מן שם הוי"ה ברוך הוא. ויש קורין האלף בחטף פתח, כנקודת האל"ף בשם אל"ף דלי"ת:

לגג וכשיזכיר שם אלקים יכוין שהוא תקיף ואמיץ אשר לו היכולת בעליונים ובתחתונים:

לדו דין ברכות אשר יצר ואלהי נשמה ופירושיו
ובו ט' סעיפים:
ברכת אשר יצר
א אע"פ שמדינא דגמרא אין צריך לברך ברכת אשר יצר אלא כשעשה צרכיו, מכל מקום נהגו העולם לברך בכל שחרית תיכף אחר ברכת על נטילת ידים ברכת אשר יצר, לפי שבכל יום נעשה האדם בריה חדשה, לכן שייך לברך בכל יום ויום אשר יצר את האדם בחכמה.

להוהרוצה להסתלק מהספק, יזהר לעשות צרכיו תיכף ומיד אחר נטילת ידים שחרית, וכשיצא מבית הכסא יטול ידיו פעם שנית ויברך אשר יצר, ויצא ידי חובתו בברכת אשר יצר זו אף אם היה מחויב לברך אשר יצר על מה שנעשה בריה חדשה, כי ברכה אחת עולה לכאן ולכאן. וטוב שלא יברך ברכת על נטילת ידים עד לאחר נטילה שנית שנוטל אחר יציאתו מבית הכסא. ובפרט אם צריך לנקביו שאז אסור לו לברך:

לוברכת על נטילת ידים
ב יש נוהגים, כשמשכימין בבוקר ורוצים לילך תיכף ומיד לבית הכנסת להתפלל, ממתינים לברך על נטילת ידים עד בואם לבית הכנסת, ומסדרין ברכות על נטילת ידים עם שאר ברכות השחר, מפני שעיקר תקנת נטילת ידים בשחר הוא כדי להתקדש ולטהר ידינו קודם עבודתינו כמו כהן שהיה מקדש ידיו קודם עבודתו, וכיון שעיקר העבודה הוא להללו ולשבחו ולהתפלל לפניו, לכן קודם התפלה שייך לברך על נטילת ידים, שאם אין תפלה אין נטילת ידים:

לזג במה דברים אמורים, כשהולכין לבית הכנסת תיכף אחר נטילת ידים ומתחילין מיד לסדר סדר הברכות, אבל אסור להפסיק בין נטילה לברכה בלימוד או בשום תפלה, וכל שכן בדברים אחרים. ומי שרוצה להפסיק בינתיים כגון אלו שאומרים תהלים קודם התפלה, וכן בימי סליחות שאומרים סליחות קודם התחלת התפלה, יזהר לברך על נטילת ידים בביתו תיכף אחר הנטילה:

לחד לפיכך, מה שנוהגים בימי הסליחות ובימים נוראים שלאחר שמפסיקין באמירת הסליחות או באמירת תהלים ושאר דברים מתחילין לברך על נטילת ידים ואשר יצר, ממה נפשך לא יפה הם עושים, וצריך למחות בידם, אם לא ברכו עדיין על נטילת ידים ואשר יצר, אם כן הוי הפסק מרובה, ולא נכון לעשות כן, כמו שנתבאר. ואם כבר ברכו, אם כן הם עושים עכשיו ברכה לבטלה. ואפילו הש"ץ לא יברך ב' פעמים, ואפילו אם הוא מכוין בפעם הב' כדי להוציא את הרבים ידי חובתן, אפילו הכי הוי ברכה לבטלה, שהרי בזמן הזה כולם בקיאים ויודעים לברך, וכל אחד מברך לעצמו.

לטוש"ץ שאינו רוצה לשנות המנהג שלא לברך על נטילת ידים ואשר יצר לפני התיבה, יזהר שלא לברך אלו הברכות קודם ירידתו לפני התיבה, וגם יזהר שלא להפסיק בין נטילת ידים לברכת על נטילת ידים באמירת תהלים ולא בלימוד, וכל שכן בדברים אחרים:

מה אבל יש נוהגין לברך על נטילת ידים ואשר יצר בביתם מיד אחר הנטילה, וכשבאים לבית הכנסת מברכים כל ברכת השחר לבד מאותן ברכות שברכו בביתם, שאין מברכים אותם פעם ב'. ומנהג זה יפה הוא וראוי לנהוג כן, שהרי כל המצות צריך לברך עליהן קודם לעשייתן, אלא שבנטילת ידים אי אפשר לברך קודם הנטילה, לכן נדחית הברכה עד לאחר הנטילה, אם כן כל מה דאפשר לקרב הברכה שתהא סמוכה להנטילה צריך לקרב ולא להפסיק בינתיים:

מאברכת אלהי נשמה
ו כל הברכות פותחין בברוך חוץ מברכה הסמוכה לחברתה, כגון אהבה רבה שהיא סמוכה ליוצר אור ודי לה בברוך שבפתיחת יוצר אור, וחוץ מברכת ההודאה, כגון מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה כו' שמברכים על הגשמים, שאין צריך לפתוח בה בברוך כיון שהיא כולה לשון הודאה, וכן כל כיוצא באלו:

מבז ברכת אלהי נשמה אינה סמוכה לברכת אשר יצר, שהרי מיד שניעור משנתו צריך לברך אלהי נשמה מדינא דגמרא ואשר יצר אין צריך לברך עד שיעשה צרכיו. ומה שאינה פותחת בברוך היינו לפי שהיא ברכת ההודאה.

מגומכל מקום טוב לסמכה לברכת אשר יצר כדי שתהא ברכה הסמוכה לחברתה, שדי לה בברוך שבתחלת ברכה ראשונה:

מדח המשכים לקום ויודע שיצטרך עוד לישן פעם ב' שינת קבע, יאמר אלהי נשמה בלי חתימה, וכשירצה לישן פעם ב' יאמר ברכת המפיל בלי פתיחה, רק יאמר ברוך המפיל חבלי כו' עד החתימה, ולא עד בכלל, וכשיקום בפעם ב' יאמר אלהי נשמה כו' עם חתימתה.

מהאבל ברכת על נטילת ידים לא יברך רק כשקם ממטתו בפעם ראשונה כמ"ש בסימן ד':

מוברכות השחר בבית הכנסת
ט יש נוהגין שאחר שבירך אחד ברכת השחר וענו אחריו אמן, חוזר אחד מהעונים אמן ומברך גם כן כל ברכת השחר ועונין אחריו אמן, וכסדר הזה עושין כל אותן שענו אמן תחלה. ועושין כן כדי לענות צ' אמנים בכל יום. ואין לערער עליהם ולומר שכבר יצאו ידי חובתן באמן שענו תחלה, מפני שהמברך אינו מכוין להוציא אחרים ידי חובתן. ואפילו אם היה המברך מכוין להוציא אחרים ידי חובתן, הם אינם מכוונים לצאת בברכתו:

מזז דין ברכת אשר יצר כל היום אחר הטלת מים
ובו ז' סעיפים:
א כל היום כשעושה צרכיו בין קטנים בין גדולים, מברך אשר יצר.

מחאבל אין צריך לברך על נטילת ידים, אפילו היו ידיו מלוכלכות ששפשף בהם או קנח בהם, ואפילו רוצה ללמוד או להתפלל מיד, ואע"פ שאי אפשר לו להתפלל אלא אם כן נטל ידיו במים אם יש לו מים, מכל מקום לא תיקנו חכמים לברך על הנטילה אלא בשחר משום דנעשה כבריה חדשה, וכמו שנתבאר בסי' ד', ובנטילת ידים לאכילה משום סרך תרומה:

מטב המטיל מים ולא שפשף, אם נזהר שלא ליגע בערותו, אין צריך ליטול ידיו כלל, אפילו אם רוצה להתפלל מיד. מכל מקום נכון הדבר שירחוץ ידיו קודם שילמוד או שיזכור את השם, משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל:

נג מי שהטיל מים ושכח לברך אשר יצר, אע"פ שהסיח דעתו מלהטיל עוד מים, ואחר כך נמלך והטיל עוד מים, אפילו הכי אין צריך לברך ב' פעמים אשר יצר, אלא מברך פעם אחת ועולה לו אף למה שהטיל בתחלה. הא למה זה דומה, למי שאכל והסיח דעתו מלאכול עוד, ושכח ולא בירך ברכת המזון, ואחר כך נמלך וחזר ואכל, שאין צריך לברך ברכת המזון ב' פעמים אלא פעם אחת ועולה לו אף למה שאכל בתחלה:

נאד אין שיעור להטלת מים, כי אפילו לטיפה אחת חייב לברך, שאם יסתם הנקב מלהוציא הטיפה ההיא היה קשה לו, וחייב להודות. ולכן כשאדם רוצה לילך לבית הכנסת להתפלל או הולך לאכול ובודק את עצמו שמא יצטרך לנקביו ומטפטף מעט, צריך לברך אשר יצר, כיון שנפתחו נקביו:

נבה לא יאמר רופא חולי כל בשר, אלא רופא כל בשר:

נגו מי ששותה סם המשלשל ובדעתו לפנות הבני מעיים עד שתכלה הזוהמא מהם, כיון שלא הסיח דעתו מעשיית צרכיו, לפיכך לא יברך אשר יצר עד אחר גמר ההוצאה:

נדז מי שאכל דבר שצריך לברך ברכה אחרונה, ושכח ולא בירך, והטיל מים ונזכר קודם שבירך אשר יצר, יברך תחלה אשר יצר ואחר כך הברכה האחרונה, מפני שתדיר קודם לשאינו תדיר: