The Arrest and Liberation of the Mitteler Rebbe·Chapter 4 - Attempted Transfer to Petersburgמאסר וגאולת אדמו״ר האמצעי·פרק ד - נסיון העברתו לפטרבורג

אנא חאוואנסקי לסינט בפטרבורג ערעור על החלטת בית המשפט לזכות את רבינו 15 במאי 1827 [ר"ח סיון תקפ"ז]
מכתב ערעור זה כולל: א) סקירת תוכן התיק. ב) נימוקי בית המשפט העליון במוהילוב לזכות את רבינו. ג) הנימוקים שלו לערער על החלטת בית המשפט ולטעון שפעולותיו של רבינו בשנת 1813 היו נגד החוק. ד) המלצותיו שבגלל החנינות הכלליות שהוכרזו במשך השנים שבינתיים אין להענישו בפועל, רק לאסור עליו להמשיך להיות הרב של החסידים. ה) המלצותיו להגביל את זכויות הרבנים ברוסיה.

באת הנימוקים של בית המשפט העליון לזכות את רבינו למדים אנו רק מתוך הערעור הזה, שלא נתפרשו עד כאן.

גהעתק

דלסינט המושל

המחלקה חמישית, שייך למחלקה שניה

ודו"ח גנרל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב סמולנסק וקאלוגא
המחלקה ראשונה של בית המשפט העליון של מוהילוב מסרה לי את התיק המקורי עם תמצית ממנו וסקירה קצרה ופסק הדין אודות אוסף כספים בלתי חוקי, שאסף היהודי הרב של העיירה ליובאוויטש בערקע שניאור, מבני סייעתו.

זהתיק נפתח בחודש יולי שנת 1825, בעת שנמסר לי מכתב בקשה ע"י יהודי תושב וויטעבסק בשם שמחה קיסין, בו מתלונן על הכת המתחזקת בין היהודים ונקראת קארלינים או חסידים, והיא לוחצת באופנים שונים על היהודים האמיתיים מחזיקי הדת הישנה.

חבין השאר הוא מסביר, אשר הרב של הכת הזאת, בערקע שניאור, מרחיב את כחו ומרבה את הכנסותיו ע"י שאוסף סכומים גדולים אצל הנמשכים אחריו, ע"י שד"רים מיוחדים שלו.

טכראיה לזה הציג לי קיסין מסמך חלוקה מקורי בשפה היהודית הנכתב על ידי אותו שניאור, עם תרגום לרוסית ושני מכתבים שנכתבו על ידי שניאור לקיסין.

יממסמך זה אודות חלוקת הכספים הנמצא בתיק בדף 16 נראה:

יאא) שאחרי פטירת אביו זלמן, חילק הרב שניאור בין קרוביו ומשפחתו את הסכום הנאסף, שהוא 35 אלף רובל, רק עבור הוצאות חצי השנה ההיא, ומתנות מיוחדות לכל אחד ממשפחת אביו המנוח, אחרי שהיו לו הוצאות (הפסדים) פי שנים מזה.

יבב) שכל הכספים האלו הופקדו ע"פ מסמך היתר עיסקא לרבית, בידי היהודי פנחס שיק.

יגג) שהמסמך הזה נשמר בסוד כדי שאף אחד לא יוכל לראותו.

ידאחרי העיון בנושא נתגלה אשר אוסף הכספים הגדול הזה, שנעשה ע"י הרב שניאור מבני סייעתו ע"י שד"רים המיוחדים שלו, רק עבור הנאותיו האישיות, לפי דברי קיסין, בניגוד לסעיף 52 של חוקת היהודים, שנחתמה ע"י הוד מלכותו ביום 9 בדצמבר 1804.

טולכן צויתי למסור את המלשינות הזאת לבירור המתאים ע"י חקירה פורמלית בידי שנים מהפקידים הנמצאים אצלי.

טזבעקבות זאת נשלחה החקירה שנעשתה לפי פקודתי, לידי ממשל פלך מוהילוב, אשר העבירוהו לעיון בבית משפט השלום בעיר באבינאוויטש.

יזאחרי שביצעו עוד בירורים הוחלט למסור את התיק לבקורת לבית המשפט העליון במוהילוב מחלקה ראשונה.

יחהמחלקה הזאת הסיקה בפסק הדין שלה, כי נתברר ששניאור נתבקש ע"י יהודים מכת החסידים להיות המוכיח שלהם בעניני דת במיוחד, והפרנסה שקיבל היתה בנדיבות ולא על פי איזשהו הכרח או הטלת מסים.

יטכהוכחה לזה שימשה העובדה, שאפילו יהודים הגרים בפלכים אחרים שולחים אליו תרומות אלו, אף שאין להם שום חיוב של מס אליו, שהרי יש להם ממשל מקומי ורבנים מקומיים.

ככיון שכך, הרי אי אפשר לאסור על האדם לתת תרומה שאינה נוגדת את החוק, ויתירה מזו, אין לאסור על האדם לעשות משהו ברכושו הפרטי שלו, כפי שיוצא מתוך חוקת הוד רוממותו שניתנה לאצילים, וחוקה דומה שניתנה לעיירות.

כאבאשר לעיסוקו בעניני בוררות⁹⁵, בתביעת חובות שבין בעלי דין שאינם רוצים ללכת לפני בית משפט, אין להחשיב זאת כמשתמש בסמכות של תוקף משפטי.

כביוצא אם כן, אשר מעשים אלו של היהודי שניאור באמת אינם נראים כנוגדים לחוק, ויש לזכותו מכל אשמה.

כג*

כדאחרי העיון בתיק הזה מוצא אני:

כהמהחקירה הנעשית בזה נראה, אשר בשנת 1813 אסף הרב בערקע שניאור 35 אלף רובל מהקהל היהודי, כדי לשקם את עצמו אחרי החורבן של מלחמת 1812. את הסכום הזה חילק בין קרוביו להוצאותיהם ובתור מתנות. חלק מהסכום השתמש בו לצורך עצמו, וחלק מאד קטן השתמש בו לצורך בנין בית הכנסת.

כובמשך הזמן המשיך לאסוף מהיהודים לצורך פרנסתו ופרנסת בני משפחתו עד 14 אלף לשנה, ולאחרונה עד 10 אלף רובל לשנה. את אוסף הכספים הזה ביצע ע"י נאמניו.

כזיתירה מזו מודה הוא בעצמו, שהוא מקבל על עצמו עסקי בוררות של תביעת חובות בין נוצרים ליהודים.

כחבית המשפט הראשי קובע לזכותו של שניאור:

כטא) העידו עדים רבים שנשאלו בזה, אשר היהודים האלו (החסידים), אשר לפי דתם מחולקים בכמה ממנהגי נוסחאות התפלה, הי' להם מלפנים רב מיוחד עבור בית הכנסת החסידי, שמו הי' זלמן ברוכאוויטש והוא הי' גר בעיירה לאדי.

לבשנת 1801 נדרש לפטרבורג, ולפי צו הוד רוממותו שוחרר עם חופש מלא לגור ולהמשיך הנהגתו כמקדם⁹⁶.

לאב) הרב הזה לא היה מהרבנים הנבחרים כל שלוש שנים, בתוקף סעיף 50 של חוקת היהודים שנחתמה ע"י הוד רוממותו ביום 9 בדצמבר 1804, כ"א הוא הי' מורה שלהם בעניני אמונה או מגיד. הוא הי' גר ברוסיה הלבנה עד שנת 1812, שבה נפטר.

לבבשנת 1813 קראו יהודי רוסיה הלבנה את בנו בערקע שניאור למלאות את מקומו, והבטיחו לו כי הם ישלימו את ההפסדים ברכושו שנגרמו בעקבות השמדת נכסיו בידי האויב, ומקבלים על עצמם לפרנס אותו יחד עם כל בני המשפחה הנשארת אחרי פטירת הרב זלמן, פרנסה מכובדת מתרומות שינתנו בלי שום הכרח.

לגג) גם נתברר אשר אף אחד אינו מתלונן ולא התלונן אודות אוסף כספים זה, לומר שהוא נעשה בהכרח או בהטלת מס מיוחד⁹⁷. כך לא התגלו שום תלונות מהיהודים מחזיקי הדת הישנה, כי הי' עליהם לחץ בנושא הזה.

לדד) מאחר שהרב בערקע שניאור לא הי' רב הנבחר מקהל, לא הי' יכול להכריח את אף אחד לתת לו תרומות, ומי שלא רוצה לקבל את הדרכתו לא הי' ואין להם חיוב להכנע לו, כי הוא נתבקש לזה רק ברצון הפרטי של החסידים.

להלפי סעיף 53 אודות היהודים הנזכר, א"א לאסור יסוד בית כנסת מיוחד וקביעת רב מיוחד, רק זאת, אשר הוא אינו צריך להתערב בעניני הקהל.

לוה) כשהוא נכנס לעסקי בוררות פרטית או משפט שלום, אין זה אלא כאשר המתדיינים בוחרים אותו בתור פשרן, בגלל שאינם רוצים להתדיין בסדר המשפטי הרגיל.

לז*

לחאמנם חושב אני, אשר כל הסיבות האלו שהתקבלו ע"י בית המשפט העליון כיסוד לפס"ד זיכוי הרב בערקע שניאור אינם נכונים, מטעמים אלו:

לטא) הוא שניאור באמת אסף סכומים גדולים מבני סייעתו, לצורך הנאותיו האישיות, שזה נוגד לסעיף 52 של חוקת היהודים, אשר הרבנות היא משרה של כבוד ולא עסק ריווחי והרבנים מוזהרים בכל תוקף מצבירת נכסים וגביית כספים מעבר לשכר הנקוב שהקציבה להם הקהילה.

מחוץ מהרב שניאור נעשה אוסף כספים בשביל רב אחר הלוי כל שנה מ5- עד 3 אלף רובל⁹⁸.

מאבשנת 1824 נעשתה מגבית מיוחדת עבור נציגים שנסעו לפטרבורג בשביל השתדלות בצרכי הצבור⁹⁹. על פלך מוהילוב הוטל 1030 רובל ועל פלך וויטעבסק 690 רובל. חלוקה זאת נעשתה בידי יהודי מוהילוב וויטעבסק שנאספו בעיירה ליובאוויטש, ובה נקבע כמה לאסוף מכל עיר, בפלך מוהילוב 60% מהסכום הכולל ובוויטעבסק 40%.

מבאי אפשר להגדיר את אסיפת הכספים הזאת כאילו נעשתה בנדיבות, שהרי הם הוטלו עליהם ע"י הראשים, ואי אפשר לראות בהחלטה של כמה אנשים כאילו היא הסכמה כללית.

מגאפשר לקבוע בהחלט ובצדק, אשר הדרך הזאת של אוסף כספים בלתי מוגבל מביא עול קשה על יהודים החסידים, שיכולים להגיע עי"ז למצב של דלות ואפיסת כחות, ואחרי שיהיו במצב כזה יכולים להתדרדר למעשים אסורים ולהפסיק לשלם מסים ממשלתיים¹⁰⁰ ושאר חובות באופן מסודר.

מדב) בסעיף 53 של אותה חוקת היהודים נאמר:

מהאם באיזה מקום נוצר פילוג בקרב הקהילה והפירוד הגיע לנקודה שאין מחנה אחד רוצה להתקיים ביחד עם המחנה השני באותו בית הכנסת, אזי מותר לאחד מהם לבנות בית כנסת אחר ולמנות רבנים משלו. אך בכל עיר יכול להתקיים רק פרנס אחד לכל יהודי העיר.

מומסעיף זה יוצא שאף כי היהודי בערקע שניאור, הרב של כת החסידים, יכול להבחר בידי יהודים למשרה שלו ולקבל מהחסידים שלו שכר כאמור בסעיף 52, מ"מ אין לו זכות לאסוף כספים לעצמו, ועל אחת כמה וכמה לקרוביו, באיזה אופן שיהי' ומאיזו סיבה שתהי', מבלי שיהי' בזה הפרת החוק.

מזאף אשר הוא מבאר בהתנצלותו, כי התרומות האלו ניתנו לו בנדיבות לב, מ"מ הרי החוק אוסר זאת בלשונו המדויק, כי חוקת היהודים סעיף 52 אוסרת לרבנים לדרוש לעצמם תוספת שכר באיזה אופן שיהי'.

מחבסעיף 54 מורה החוקה לקהלות שלא להטיל על יהודים מסים חדשים בלי ידיעת הממשל, ולא רק שיתייראו הקהלות מלהטיל מסים חדשים אלא שאף יש להעניש על פי החוק את מי שעושה זאת.

מטתרומה בנדיבות לב יכולה להתחשב רק כאשר היא נעשית על פי הסדר שנכתב בחוק, המבואר בחוק הנעלה ב14- ביוני 1816 צווה וז"ל:

נקיום אוסף נדבות ותרומות שייך רק לאלו שהביעו רצונם זה אל ממשל הפלך בחתימתם, ובהרשאה שניתנה ממנו, אבל לאלו שלא הביעו רצונם אסור להכריחם להשתתף באוסף תרומות ונדבות.

נאהרב שניאור אסף על יסוד האמור לעיל תרומות ונדבות בשביל עצמו, ולא הביא שום הוכחות ולא הציג שום חתימות על הכספים שנתרמו לו, ואף לא הציג חשבון, על ידי מי בדיוק נתרם הכסף, וזה מעורר עליו יותר מאשר ספק, אשר הוא יחד עם החברים הנסתרים שלו עושה בניגוד לחוקים ברורים, במטרות מפורטות וסודיות הידועות רק להם.

נבג) חוקת היהודים סעיף 52 אוסרת בתוקף לרבנים לעשות אוסף כספים עבור עצמם ולהסתפק בתשלום הקבוע מהצבור.

נגצו שמירת הצדק סעיף 46 מחשיב להפרת חוק את כל מי שאינו מקיים את החוק כפשוטו ומפיר את החוק בדקות או אשר הוא מנסה לעקוף את החוק ברמיה.

נדעל יסוד פקודת הועד אודות תוכנית עריכה חדשה של סעיף 153 וצו של 5 במרץ 1815 יש לפרש את החוקים באופן פשוט.

נההיהודי הרב שניאור מבלי התחשבות עם החוקים האלו הברורים ומוחלטים כל כך, עשה גביות כספים לצרכו ולצורך קרוביו, ועבר עליהם בהעלמת הפשע הברור שלו כל כך בדקות וברמיה, וכדי להעלים את מעשי הפשע שלו התחצף לפרש את סעיף 52 של חוקת היהודים המתואר לעיל, בצורה כזאת:

נורב של כת חסידים אינו דומה לרבנים שנבחרו על פי חוק הנעלה אודות יהודים. החיוב שהוטל על פי החוק על הרבנים כאילו אינו שייך לרבנים של הכת החסידית שעוסקים בהטפת מוסר לאהבת אדם ולעבודת ה'. וכאילו לא הוקצב ע"י הקהל עבור הרבנים של כת החסידים שום שכר אלא הם מסתפקים רק בתרומות הניתנות בנדיבות לב אשר התרומות האלו הם כמו מתנות שהוא קיבל.

נזאני סובר שאם באמת סעיף 52 הנזכר של חוקת היהודים לא הי' יכול להיות כללי לכל העם העברי הגר באימפריה, אזי כת החסידים והרב שלהם הרב שניאור היו צריכים להגיש לממשל העליון בקשת רשיון מיוחד בשבילם שיוצא מכלל החוקה הכללית.

נחאמנם שניאור לא קיים זאת ופעל בניגוד לחוק ועבר עליו.

נטד) תעודה שניתנה ב13- ביולי 1801 בידי מושל אזרחי של רוסיה הלבנה טרביוב¹⁰¹, אל הרב של אז זלמן ברוכאוויטש, כי בהתאם לפקודתו הנעלה של הוד רוממותו, חופשי הוא לחזור מפטרבורג למקום מגוריו הקודם, ושיוכל לעסוק בכל הפלך של רוסיה הלבנה כפי שעסק מקודם כאשר היה גר שם, בלא שום הפרעות מאף אחד.

סגם אל הרב הנוכחי הרב בערקע שניאור, שהוא הבן של אותו הרב, ניתנה תעודה דומה ב3- במרץ 1816, בידי הוד מעלת המושל הצבאי של רוסיה הלבנה לשעבר, גרצוג אלכסנדר ווירטעמבערגסקי.

סאאבל כל זה אינו נותן לו רשות, אפי' במעט, לערוך אוסף כספים בלתי חוקי מהיהודים.

סביתירה מזו, אחרי נתינת התעודה הראשונה הנזכרת, נחקקה בשנת 1804 חוקת היהודים על ידי הוד רוממותו, שעל פיו הם צריכים להתנהג.

סגבתעודה האחרונה שניתנה מהוד רוממותו נאמר רק, אשר שניאור נוסע בשביל הטפת מוסר ליהודים כמנהגו, ושאר הוראות המועילות להם, ושהוא אדם ישר ויש לו כבוד מלא מקהל היהודי, אבל אין בתעודה זו שום נתינת רשות על אוסף כספים, שאת זה אינו יכול לעשות.

סדה) לפי סעיף 51 של חוקת היהודים, תפקידו של הרב מוגבל רק להשגיח על מנהגי הדת ולדון בכל השאלות השייכים לדת, אבל לא להכנס לדיון תביעת חובות פרטיים; אשר נמסרו בסעיף 49 של חוקת היהודים לבתי המשפט הרגילים, שהועמדו לכל אזרחי המדינה.

סהגם משפט בוררות בעניני תביעות יכול להתקיים ליהודים על יסוד החוק הכללי, עם כל התוקף שחוק הכללי נותן למשפט הזה.

סויוצא מכך, אשר הרב שניאור לא היה יכול לבקש בדיון שלפניו את אף אחד מיהודים ועל אחת כמה וכמה מהנוצרים, כפי אשר עשה לבעל האחוזה ליטוסלאווסקי וליהודי ישעי' בערקאוויטש אווערבא.

סזכל הביאור שלו בענין הזה, שכאילו לא היה שופט בדיון הזה כ"א משכין שלום בין הצדדים ואשר זה אינו נוגד את החוק, הרי זה רמאות ופרשנות לא הוגנת של החוק; במקום שהיה מתאים יותר לקיים בדייקנות את החוק כלשונו.

סח*

סטעל יסוד האמור לעיל, לפי דעתי הריני סובר:

עא) בענין אוסף כספים בלתי חוקי מיהודים, אף שהיה ראוי להתנהג עם הרב שניאור לפי חומר החוק, מכל מקום, בגלל שכל זה נעשה לפני המניפסטים הרחמנים של ה30- באוגוסט 1814 ושל ה22- באוגוסט 1826, לכן יש לפטור אותו מזה.

עאאמנם כיון שבסעיף 10 של חוקת היהודים נאמר שמתחלת שנת 1812 אף אחד אינו יכול להבחר לאיזשהו תפקיד, לא בקהל ולא ברבנות, אם אינו יודע לקרוא ולכתוב באחד מהשפות: רוסית פולנית או גרמנית. וכיון שהרב בערקע שניאור אינו יודע אף אחת מהשפות האלו, כפי שנראה מהתיק, שאת התשובות שלו לחקירה חתם בעברית, ובמקומו חתם תושב קאפוסט יהודה יפה, ובבית משפט השלום בבאבינאוויטש חתמו במקומו יהודים אחרים, לכן יש לפטר את אותו שניאור מתפקיד רב, ולהבא לא לבחור בו עד שלא ירכוש ידיעות ביחס לשפות וביחס לשאר החובות שנחקקו בחוק הנעלה אודות היהודים, ועד אשר יציג תעודה מתאימה אודות זה.

עבאבל גם אז, אם יבחר הוא לרב, יש להזהירו בחתימה, שלא יעיז לערוך אוסף כספים כזה ולהסתפק בתשלום שיקבל לפי החוק.

עגב) לחייב את הציבור היהודי, שבעת קביעת תשלום לרבנים שלהם על יסוד חוק שנת 1804, יתחשבו עם מצב היהודים, והאמצעים שיש להם לצורך זה.

עדגם, בהתאם לסעיף 50 של אותה חוקה, שמחייב את ממשל הפלך לאשר את הרבנים שבאיזור שלהם, ינתן להם גם הכח לאשר את התשלום עבור אותם רבנים¹⁰².

עהג) כיון שהיהודים סובלים מהמסים הבלתי חוקיים שמטילים עליהם לתועלת הרבנים, יש לאסור בכל חומר הדין לערוך בעתיד מגביות כאלו שנתגלו בתיק של הרב שניאור, וע"ז תהיה השגחה קפדנית של ממשל הפלך¹⁰³.

עוד) לאסור גם לרבנים להכנס בדיון של תביעות אזרחיות, לא רק בין יהודים לנוצרים אלא גם בין יהודים, ובכלל לאסור עליהם להתעסק בעניני תוקף משפטי, באיזה אופן וסיבה שלא יהיו, כי עסק זה שייך לבתי המשפט החוקיים, ודיון בפני הרבנים לא יכול להחשב כלל כמשפט בוררות.

עזזאת דעתי. על יסוד הצו מה29- באוקטובר שנת 1800.

עחהריני מוסרו לעיון על ידי הסינט המושל, יחד עם הצגת התיק המקורי ותמצית והעתק ממנו וסקירה קצרה ופסק דין בית המשפט העליון, ומודיע אשר הרב בערקע שניאור, שאודותיו מתקיים המשפט, נמצא עתה בחירות.

עט*

פתיק זה התקבל לחקירה ב2- באוקטובר שנת 1825. החקירה הוצגה לפני ב10- בנובמבר ונשלחה ממני ב17- בנובמבר לממשל פלך מוהילוב וממנו לבית משפט השלום של עיר באבינאוויטש ב19- בדצמבר 1825. בבית משפט השלום הוחלט ב20- ביוני שנת 1826 ונשלח לבקורת במחלקה הראשונה של בית המשפט העליון ב3- באוגוסט. באותו בית משפט הוחלט ב29- בנובמבר, וההחלטה הוצגה לפני ב12- בפברואר שנת 1827 הזאת. התיק המקורי נדרש על ידי ב2- במרץ והתקבל ב29- במרץ.

פאחתם: הגנרל גוברנטור גנרל ליוטננט הנסיך חאוואנסקי

פבדמיטרובסקי, בתפקיד מזכיר

פגמס' 1837

פדמזכיר א. שפילאוויטש

פה15 במאי 1827, וויטעבסק

פומצורף התיק המקורי אודות אוסף כספים בלתי חוקי של הרב היהודי בערקע שניאור מבני סיעתו, רב יהודי של פלך מוהילוב עיירה ליובאוויטש.

פזנב חאוואנסקי לבית המשפט במוהילוב שלח התיק עם ערעור אל הסינט בפטרבורג 31 במאי 1827 [ר"ח סיון תקפ"ז]
31 במאי 1827

פחמס' 2037, קאלוגא

פטמשלוח התיק אודות אוסף הכספים של הרב שניאור לסינט המושל
אל המחלקה הראשונה של בית המשפט העליון של מוהילוב

צהריני מודיע בזה למחלקה הזאת, אשר התיק מס' 553 שנשלח אלי ב22- במרץ שנה זאת, עם העתק ממנו וסקירה קצרה אודות אוסף כספים בלתי חוקי מבני סיעתו, ע"י הרב היהודי בערקע שניאור מפלך מוהילוב עיירת ליובאוויטש, הוצג על ידי עם חוות דעתי לעיון אל הסינט המושל.

צאתיק זה מכיל 16 דפים.

צבעוזר של המזכיר […]

צגנג הסינט בפטרבורג לחאוואנסקי אישור החלטת בית המשפט לזכות את רבינו 28 בנובמבר 1827 [כ"א כסלו תקפ"ח]
ההחלטה הזאת היא רק בקשר לזיכוי של רבינו. הדיון בהמלצותיו של המושל חאוואנסקי להגביל את זכויות הרבנים ברוסיה נמשכה עוד כמה שנים, וההחלטה - לקמן מסמך נו.

צדהחלטה זאת של הסינט כוללת גם סקירה כללית מתוצאות החקירות ודרישות שנעשו בתחלת קיץ תקפ"ז, בעיירות באבינאוויטש, מוהילוב, קאפוסט ארשא ושקלאוו; שלא נתפרשו עד כאן, רק נזכרו לעיל במסמכים לא-מא.

צההעתק מהעתק
742

צונתקבל 12 בדצמבר 1827

צזצו רוממות מלכותו המלך המושל על כל רוסיה
מהסינט המושל אל ממשל פלך מוהילוב

צחלפי הצו של רוממות מלכותו עיין הסינט המושל בתיק הפלילי שהוצג לפניו על ידי הגנרל גוברנטור הנסיך חאוואנסקי, ב25- במאי שנה זאת, ובעירעורו על החלטת המחלקה הראשונה של בית המשפט העליון במוהילוב אודות אוסף כספים כאילו בלתי חוקי שנעשה בידי הרב היהודי בליובאוויטש בערקע שניאור מבני סיעתו, והחליט:

צטמתיק זה נראה:

קא) בחודש יוני 1825 הלשין היהודי קיסין הגר בעיר וויטעבסק לפני הגנרל גוברנטור הנסיך חאוואנסקי, כאילו הרב של הכת החסידית בערקע שניאור אוסף מהציבור סכום גדול של כסף ובזה הוא לוחץ על היהודים מחזיקי הדת הישנה.

קאב) בעריכת חקירה בנושא הזה העיד היהודי בערקע שניאור, אשר בשנת 1813, כשהיה בעיר קרעמענטשוג, הוא הוזמן על ידי יהודי רוסיה הלבנה, להיות הרב של הכת החסידית במקום אביו המנוח, ששימש בזה במשך 30 שנה, והבטיחו כי הם ישלימו את ההפסדים ברכושו שנגרמו בעקבות השמדת נכסיו בידי האויב, שהגיע לסכום של 30 אלף רובל, ומקבלים על עצמם לפרנס אותו יחד עם כל משפחתו, ואחרי שהגיע לשם קיבל מעמד זה. והעיד שהוא אינו דומה לרבנים שנבחרו על פי חוק הנעלה אודות יהודים, כי הוא עוסק בהטפת מוסר, ועליו לא הוקצב ע"י הקהל שום שכר, ואף אינו גובה שום מסים, אלא מסתפק בתרומות הניתנות בנדיבות לב של היהודים.

קבג) קהל יהודי באבינאוויטש העיד אשר התואר חסידים ישנו אצל היהודים מזמן רב, ושהם שוים לשאר היהודים בדינים ומנהגים בלי שום הבדל, חוץ מכמה מלים בנוסח התפלה, ואשר הותר להם לפי חוק הנעלה אודות היהודים לבנות בתי כנסת מיוחדת ולבחור רבנים משלהם, ואשר עבורם לא נעשה תשלום מסים מיוחד ומוחזקים רק ע"י תרומות הניתנות בנדיבות לב, לפי רצונו של כל אחד. היהודים מחשיבים את החזקת הרבנים האלו להצלה.

קגד) 5 קהלות העידו אשר הרב בערקע שניאור לא קיבל מהם אף פעם שום תשלום.

קדה) 160 אנשים יהודים שנחקרו תחת שבועה טענו אשר בשנת 1813 הוזמן היהודי בערקע שניאור מקרעמענטשוג על ידי יהודי רוסיה הלבנה לכהן כרב במקום אביו, עם הבעת נכונותם להשלים את ההפסדים ברכושו שנגרמו בעקבות השמדת נכסיו בידי האויב, שהגיע לסכום של 30 אלף רובל, ומקבלים על עצמם לפרנס אותו יחד עם כל משפחתו על חשבונם, ושכל התרומות נעשו ונעשים עבור הרב שניאור בנדיבות ובלי הכרח ממישהו, ואף אחד אינו מחשיב את התרומות האלו לעלבון.

קהבית משפט השלום בבאבינאוויטש ובית המשפט העליון במוהילוב עיינו בתיק הזה, ואחרי שלא מצאו את היהודי שניאור אשם בזה החליטו לפטור אותו מכל אשמה.

קוהסינט המושל עיין בכל פרטי התיק הזה ואחרי שלא מצא שום סמכות חוקית למלשינות שנעשתה בידי היהודי קיסין, סובר אשר:

קזא) היהודי שניאור לא נמצא אשם בשום פשע פלילי ויש לזכות אותו מהאשמות שבתיק הזה.

קחב) הצעות הגנרל גוברנטור הנסיך חאוואנסקי שהביע בדו"ח שלו, שצורף לתיק שנמסר לסינט, בקשר לרבנים יהודים, יש למסור לעיון למחלקה הראשונה של הסינט המושל.

קידו"ח הנ"ל להעביר לאותה מחלקה ראשונה, המקור עם ההעתק.

קיאלהורות בצו אל ממשל פלך מוהילוב על ביצוע הסעיף הראשון, ויחד עם זאת להעביר אליהם גם את התיק המקורי המצורף בזה, כדי למסרו למקום השייך.

קיב28 בנובמבר 1827

קיגבמקור חתום:

קידמאלטשאנאוו, מזכיר ראשי

קיהאיוואן ראגאוו, מזכיר

קיוראמאנאווסקי, סופר

קיזהעידו על אמיתות ההעתק:

קיחפאסוטשענקא, סופר ראשי

קיטיוסיף שעלוטא, סופר

קכמתאים עם ההעתק:

קכאפיוטר בוליטש, מזכיר

קכבהשווה עם העתק:

קכגראיעוו, סופר

קכדדמיטרובסקי, בתפקיד מזכיר

קכהכשהתקבל קרא את ההעתק עוזר המזכיר […]

קכונד בית המשפט במוהילוב לחאוואנסקי קיבלו החלטת הסינט בפטרבורג 11 בינואר 1828 [ז' שבט תקפ"ח]
החלטת הסינט שבמסמך הקודם, לא נשלחה אל המושל חאוואנסקי, שהוא הגיש את העירעור, כי אם את ממשל פלך מוהילוב, כדי שהם יעבירוהו לבית המשפט העליון במוהילוב.

קכזאחרי שהתקבלה ההחלטה בבית המשפט העליון, העתיקוה ושלחו את ההעתק אל המושל חאוואנסקי, עם המכתב שלפנינו.

קכחמס' 54

קכט11 בינואר 1828

קלהצגת העתק צו סינט המושל
אודות תיק של הרב בערקע שניאור מליובאוויטש

קלאלהוד מעלתו אדון גנרל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב סמולנסק וקאלוגא גנרל ליוטננט סנטור בעל עיטורים שונים נסיך ניקולי ניקוליעוויטש חאוואנסקי

קלבדו"ח ממחלקה ראשונה של בית המשפט העליון במוהילוב
בהתאם להצעת הוד מעלתו ב18- בספטמבר שנת 1825 מס' 4425 למחלקה הזאת¹⁰⁴, יש לנו הכבוד להציג בזה בכבוד את העתק צו הסינט המושל, שנשלח לממשל פלך מוהילוב והגיע למחלקה הזאת ב2- בינואר זה, בענין אוסף כספים כאילו בלתי חוקי מבני סיעתו ע"י הרב בערקע שניאור מהעיירה ליובאוויטש.

קלגפעליקס מארזשעווסקי, שופט ראשי

קלדפארפירי קארפילאוויטש, יועץ

קלההעיד יוסף […]

קלופיוטר בוליטש, מזכיר

קלזראיעוו, סופר

קלחנה מזכירות חאוואנסקי החלטת הסינט. הוצאות המשפט 17 במרץ 1828 ואילך [י"ד ניסן תקפ"ח]
תוכן הענין שבמסמכים אלו הוא, אשר בעת עריכת החקירות בחודש מ"ח תקפ"ו, נשלח אדיוטנט עם שוטר לסטאראשעלע, להביא את הרה"ק ר' אהרן מסטאראשעלע לוויטבסק לחקירות.

קלטהוצאות הנסיעות באו אז מקופת האוצר, על מנת שיוחזרו לה ע"י אלו שימצאו אשמים במשפט.

קמהדבר נמשך עד לחורף תקפ"ח, כאשר רבינו זוכה סופית, ולא נמצא שום אשם במשפט, ונשאלה אם כן השאלה, מהיכן יוחזרו דמי ההוצאות הנ"ל לקופה.

קמאאחרי סקירת כל השתשלשות התיק והמשפט, באים להחלטה, אשר ההוצאות האלו ירשמו בקופה כהוצאות על חשבון האוצר בלי החזרה.

קמבבקשר לתיק שנידון במחלקה השלישית של משרד הוד מעלתו אדון גנרל גוברנטור, אודות אוסף כספים ע"י רבנים מהעם היהודי לתועלת שלהם, הוצאו כספים מהאוצר, עבור הנסיעות של אדיוטנט לשעבר וולאסענקא, הנשלח מהוד מעלתו, 119 רובל 52 קופיקות.

קמגבהתאם להוראת גזברות המדינה, מבקשת עתה לשכת האוצר בוויטעבסק, אשר הוד מעלתו יתן פקודה אודות גביית כספים הנזכרים מהאשמים.

קמדהתיק אודות נושא זה הוצג להוד מעלתו, אחרי עיון והחלטה בו במחלקה ראשונה של בית המשפט העליון. תיקים מסוג זה נערכים במחלקה הראשונה של המשרד. המחלקה השלישית מבקשת לברר מי נמצא אשם לפי ההחלטה וממי צריך לגבות את הכספים שהשתמש בהם האדיוטנט לנסיעות 119 רובל 52 קופיקות.

קמהוויטעבסק, 17 במרץ 1828.

קמויועץ החצר […]

קמז*

קמחבהתאם לדרישה הזאת של המחלקה הראשונה, מצורף בזה העתק צו של הסינט המושל אל ממשל פלך מוהילוב מ28- בנובמבר 1827 מס' 2397 שכולל בתוכו את החלטת הסינט המושל בתיק אודות אוסף הכספים שע"י הרב היהודי בערקע שניאור מבני סיעתו. גם מצורף דו"ח של הוד מעלתו שבתיק הזה אל הסינט המושל. מודיעים בזה אשר חוץ מזה לא הוצגו מסמכים אחרים אודות אוסף כספים בידי רבנים מהעם היהודי לתועלת שלהם.

קמט20 במרץ 1828

קנדמיטרובסקי, בתפקיד מזכיר

קנא*

קנבמענה למס' 2142 ו8084-

קנגשלחן ראשון של המחלקה השלישית של משרד הגנרל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב סמאלענסק וקאלוגא

קנדספטמבר 1828

קנהאודות תשלומי הנסיעות שניתנו ע"י לשכת האוצר וויטעבסק לאדיוטנט וולאסענקא בתיק אודות הרב שניאור
לשכת האוצר בוויטעבסק במכתבם להוד מעלתו מה3- למרץ ו21- באוגוסט שנה זו מבארים, אשר לפי הוראת גזברות המדינה מה5- באפריל 1826 אודות גביה מהאשמים, 119 רובל 52 קופיקות שניתנו מהקופהה לנסיעות אל האדיוטנט לשעבר של הוד מעלתו לייב-גווארדיא קאפיטאן וולאסענקא, שנשלח עם שוטר לרב יהודי לעיירה סטאראשעלע, אודות תיק אוסף הכספים שע"י רבנים מהעם היהודי לתועלת שלהם, ב25- במאי 1826 הגישה הלשכה בקשה אל הוד מעלתו, להורות ממי צריך לגבות את אותם כספים, אבל עדיין לא התקבלה הוראה זו, ולכן הלשכה מבקשת להודיע ממי בדיוק צריך לגבות את הכספים.

קנזהתיק אודות אוסף כספים ע"י הרב שניאור מהעם היהודי, הי' בביצוע במחלקה השלישית, אבל בה לא נמצאה הוראה לא אודות שליחות אדיוטנט וולאסענקא בקשר לתיק הזה ולא אודות החזרת הוצאותיו עבור הנסיעות.

קנחלאחר עיון בתיק הכללי, אודות הפקודות לתשלומי נסיעות, שנערך במחלקה השניה, נמצאה בו גם ההצעה של הוד מעלתו אודות תשלום הוצאות לוולאסענקא וגם הדו"ח של הלשכה אודות הביצוע שלה וגם הבקשה הנזכרת אודות גביית הוצאות הנסיעות מהאשמים:

קנטבהצעה של הוד מעלתו שניתנה ללשכה ב19- באוקטובר 1825 נאמר, שהאדיוטנט של הוד מעלתו ליב-גווארדיא קאפיטאן וולאסענקא נשלח בעניני שירות, עם שוטר של פלך מוהילוב פאוויעד קאפוסט לעיירה סטאראשעלע¹⁰⁵, והוציא מכיסו הוצאות על הנסיעה לשם וחזרה לוויטעבסק בששה סוסים, ולכן הציע ללשכת האוצר לקחת את הכספים הנזכרים מהאוצר ולשלם לוולאסענקא לפי חשבון הוויארסטים והסוסים, בלי החזרתם.

קסב24- באוקטובר של אותה שנה הודיעה הלשכה שסכום הכסף שמגיע לוולאסענקא עבור הנסיעה הלוך ושוב הוא 119 רובל ו52- קופיקות, אשר ניתנו לו בחתימתו.

קסאעל פי בקשת הלשכה ב25- במאי 1826, ניתנה הוראה ע"י המחלקה של גזברות המדינית ב5- באפריל, שהלשכה תוכל לגבות את כל הכספים שהוצאו עבור הנסיעות של הקאפיטאן וולאסענקא, שנשלח יחד עם שוטר לעיירה סטאראשעלע לרב היהודי, מאלו שימצאו אשמים במשפט. ועד אשר יוחזרו הכספים לקופה לרשום אותם כגירעון שיש להשלימו.

קסבאחרי שהלשכה הציגה כל זאת להוד מעלתו היא ביקשה לתת פקודה לגזברות של המחוז אודות גביית 119 רובל ו52- קופיקות שניתנו עבור הנסיעות מהאשמים. אמנם פקודה כזאת לא ניתנה, כמובן:

קסגא) בגלל שניתנה הצעה ללשכה לתת לוולאסענקא את הוצאות הנסיעות בלי החזרה.

קסדב) בגלל שהתיק אודות אוסף הכספים הי' אז בעיון בבית המשפט הראוי ועדיין לא נגמר, כי ההחלטה בבית משפט השלום בבאבינאוויטש ניתנה ב20- ביולי 1826, ובמחלקה הראשונה של בית המשפט העליון במוהילוב ב29- בנובמבר של אותה שנה, והוצגה להוד מעלתו ב12- בפברואר 1827, ולסינט המושל ב15- במאי 1827, ובו הוחלט ב28- בנובמבר של אותה שנה.

קסותיק זה התחיל לפי מכתב בקשה שניתן להוד מעלתו ביולי 1825 מהיהודי שמחה קיסין הגר בוויטעבסק. במכתב זה מתלונן על הכת היהודית המתחזקת בין היהודים ונקראת קארלינים או חסידים, והיא לוחצת באופנים שונים על היהודים האמיתיים מחזיקי הדת הישנה.

קסזבין השאר הוכיח אשר הרב של הכת הזאת, בערקע שניאור, אוסף סכומים גדולים אצל הנמשכים אחריו בשביל תועלת שלו ורצונותיו ע"י שד"רים מיוחדים שלו.

קסחכראיה לזה הציג קיסין מסמך חלוקה מקורי בשפה היהודית, שנכתב ביד שניאור ושני מכתבים שכתב אל קיסין.

קסטהחקירה בנושא הזה נערכה בידי הפקידים שאצל הוד מעלתו פולקובניק לוגינוב ויועץ החצר מארקוב.

קעאחרי עיון בחקירה הזאת ואחרי שבית משפט השלום בבאבינאוויטש ומחלקה הראשונה של בית המשפט העליון במוהילוב הסכימו בהחלטתם, אשר שניאור קיבל את התרומות מאנשים שנתנו זאת בנדיבות לבם ולא על פי הכרח, והרי תרומה בנדיבות לא יכולה להיות אסורה, ולכן החליטו לפטור את שניאור מכל האשמות.

קעאהוד מעלתו חשב אשר החלטה זאת אינה צודקת ואשר מעשיו של שניאור נוגדים את החוק, ולכן הציג את התיק הזה עם חוות דעתו אל סינט המושל, וצירף לזה כמה הצעות השייכת למניעת פעולות כאלו מהרבנים בעתיד.

קעבהסינט המושל הודיע בצו מ28- בנובמבר 1827 לממשל פלך מוהילוב, אשר אחרי העיון בכל הפרטים של התיק הזה לא מצאו שום סמכות חוקי למלשינות שנעשתה ע"י היהודי קיסין, וקבעו אשר:

קעגא) היהודי שניאור אינו אשם בשום פשע פלילי, ויש לפטור אותו מכל התיק הזה.

קעדב) הצעות הוד מעלתו בנוגע לרבנים יהודים, אשר דן אודותם בדו"ח שלו שצורף לתיק שהוצג לסינט, נמסר לפי תוכן הנושא שדן בו, לעיון במחלקה הראשונה של הסינט המושל.

קעובצו של סינט המושל מ29- בנובמר 1824 נאמר:

קעזא) כל המקומות והאנשים, כשמוסרים דרישה לקבל כספי נסיעה, צריכים הם לציין בדיוק אם הוא על חשבון לשכת האוצר בלי החזרה, או שהוא על חשבון האשמים. בלעדי זה לא יותנו כספי הוצאות נסיעה.

קעחב) כאשר לשכת האוצר נותנת כספים על חשבון האשמים, ירשמו כגירעון בסעיפים המיוחדים של החשבון שלהם, ובאותו אופן לציין גם בדו"חים כלליים, עם הסבר איזה אמצעי גביה ננקטו בזה ע"י הלשכה.

קפבעקבות הצעת הוד מעלתו ב19- באוקטובר 1825, ועל יסוד צו של סינט המושל ב29- בנובמבר 1824, ניתנה הוראה ללשכת האוצר של וויטעבסק לשלם את הוצאות הנסיעות של אדיוטנט וולאסענקא מהאוצר בלי החזרה.

קפאלפי החלטת הסינט המושל אודות תיק אוסף הכספים של הרב שניאור מהיהודים, שבעבורו נשלח וולאסענקא, אף אחד לא נחשב לאשם.

קפבכיון שכך, אולי הי' רצוי שהוד מעלתו יודיע אודות זה ללשכת האוצר, ולהציע לה שכספים שניתנו על ידה לוולאסענקא, 119 רובל ו52- קופיקות, על יסוד אותו צו מ29- בנובמבר 1824 ולפי כח הצעה שלו מ19- באוקטובר 1825, יחשבו כהוצאות על חשבון האוצר בלי החזרה.

קפגמזכיר […]

קפדנו הסינט בפטרבורג לחאוואנסקי מענה להמלצותיו בשאלת הרבנים 25 בינואר 1834 [כז שבט תקצ"ד]
שלוש המלצות כתב המושל חאוואנסקי בשאלת הרבנים: א) שקביעת תשלום הרבנים ע"י הקהלה תדרוש אישור ממשל הפלך. ב) לאסור על יהודים לתת תמיכה נוספת לרבנים. ג) לאסור על הרבנים לדון בדיני ממונות.

קפהאת ביצוע ההמלצה הראשונה דחו לחוקת היהודים החדשה שהיתה באותה שעה בדיון במועצה המדינית. ואילו את השניה והשלישית, לא הסכימו לקבל בתור חוק, כ"א בתור הוראה לממשל הפלך להשגיח על זאת.

קפו4631
מחלקה ראשונה

קפזצו הוד רוממות מלכותו - מלך של כל רוסיה
מהסינט המושל אל האדון גנרל חיל רגלי גנרל גוברנטור וויטעבסק מוהילוב וסמולנסק קאוואלער נסיך ניקולי ניקוליעוויטש חאוואנסקי

קפחלפי הצו של רוממות מלכותו עיין הסינט המושל בתיק שצורף לדו"ח שלך מה15- במאי 1827 מס' 1837, בנושא בחירת הרבנים היהודים, שלא להרשות להם לקבל על עצמם דיון בענינים אזרחיים, לא רק בין יהודים לנוצרים אלא אפילו בין יהודים.

קצאחרי עיון האדון שר הפנים, לפי פקודת הסינט המושל, בתיק הזה, אין הוא מוצא בהצעות שלך מצב חדש שיכול לשמש לשינוי או להוספה לחוק הקודם אודות רבנים, חוץ מפרט אחד, למסור לממשל הפלך שעליו לאשר את התשלום לרבנים, שיקבע לפי המצב והאמצעים של היהודים הבוחרים בהם למינוי זה.

קצאאמנם כבר בשנת 1828 התקבלה הפקודה הנעלית, שאסור להרשות לחוקק חוקים חדשים אודות העם היהודי עד לעיבוד חוקת היהודים הכללית, שכבר בא לדיון ונכנס למועצה המדינית¹⁰⁶.

קצבלכן הוא, אדון השר, סובר שיש רק להורות לממשל הפלך שישגיחו השגחה קפדנית על יסוד חוקת היהודים משנת 1804 סעיפים 49, 51, 52, שהרבנים לא יתירו לעצמם שום אוסף תרומות בנדיבות לב עבור עבודתם ולא לקבל על עצמם שום דיון והחלטה בענינים אזרחים, מאיזה סוג שיהיה.

קצגהסינט המושל מסכים לזה, למסור לך אדון גנרל גוברנטור, לתת פקודה מתאימה אודות ביצוע הוראה זאת.

קצדאודות זה נשלח לך צו, וגם להודיע זאת לאדון שר הפנים.

קצה25 בינואר 1834

קצובמקור חתמו:

קצזווילנסקי, בתפקיד מזכיר ראשי

קצחקאלאדני, מזכיר

קצטזלאפינאוו, סופר ראשי

ראמיתי, השווה למקור:

ראטימאפיי […]

רבנז בית משפט העליון במוהילוב לחאוואנסקי העתקת המלצותיו לסינט 15 בפברואר 1834 [י"ח אדר תקצ"ד]
לא נתפרש כאן, לאיזה צורך שלחו לו העתק מחלק ממכתב העירעור שלו, אשר הוא כתב לסינט לפני 7 שנים. והוא לעיל מסמך נא.

רג15 בפברואר 1834

רדבית המשפט העליון של מוהילוב מחלקה ראשונה, שעכשיו הוא בית משפט הפלילי

רההוצג לעיון לאדון גנרל גוברנטור סמולנסק וויטעבסק ומוהילוב, תיק עם החלטה שלו אודות אוסף כספים בלתי חוקי הנעשית בעיירה ליובאוויטש בידי הרב היהודי בערקע שניאור.

רוכשהגיש את התיק הזה 15 במאי 1827 מס' 1837 לסינט המושל הוד מעלתו סבר בדעתו:

רזא) בענין אוסף כספים בלתי חוקי מיהודים, אף שהיה ראוי להתנהג עם הרב שניאור לפי חומר החוק, מכל מקום, בגלל שכל זה נעשה לפני המניפסטים הרחמנים של ה30- באוגוסט 1814 ושל ה22- באוגוסט 1826, לכן יש לפטור אותו מזה.

רחאמנם כיון שבסעיף 10 של חוקת היהודים נאמר שמתחלת שנת 1812 אף אחד אינו יכול להבחר לאיזשהו תפקיד, לא בקהל ולא ברבנות, אם אינו יודע לקרוא ולכתוב באחד מהשפות: רוסית פולנית או גרמנית. וכיון שהרב בערקע שניאור אינו יודע אף אחת מהשפות האלו, כפי שנראה מהתיק, שאת התשובות שלו לחקירה חתם בעברית, ובמקומו חתם תושב קאפוסט יהודה יפה, ובבית משפט השלום בבאבינאוויטש חתמו במקומו יהודים אחרים, לכן יש לפטר את אותו שניאור מתפקיד רב, ולהבא לא לבחור בו עד שלא ירכוש ידיעות ביחס לשפות וביחס לשאר החובות שנחקקו בחוק הנעלה אודות היהודים, ועד שלא יציג תעודה מתאימה אודות זה.

רטאבל גם אז, אם יבחר הוא לרב, יש להזהירו בחתימה, שלא יעיז לערוך אוסף כספים כזה ולהסתפק בתשלום שיקבל לפי החוק.

ריב) לחייב את הציבור היהודי שבעת קביעת תשלום לרבנים שלהם על יסוד חוק שנת 1804, יתחשבו עם מצב היהודים, והאמצעים שיש להם לצורך זה.

ריאגם, בהתאם לסעיף 50 של אותה חוקה, שמחייב את ממשל הפלך לאשר את הרבנים שבאיזור שלהם, ינתן להם גם הכח לאשר את התשלום עבור אותם רבנים.

ריבג) כיון שהיהודים סובלים מהמסים הבלתי חוקיים שמטילים עליהם לתועלת הרבנים, יש לאסור בכל חומר הדין לערוך בעתיד מגביות כאלו שנתגלו בתיק של הרב שניאור, וע"ז תהיה השגחה קפדנית של ממשל הפלך.

ריגד) לאסור גם לרבנים להכנס בדיון של תביעות אזרחיות, לא רק בין יהודים לנוצרים אלא גם בין יהודים, ובכלל לאסור עליהם להתעסק בעניני תוקף משפטי, באיזה אופן וסיבה שלא יהיו, כי עסק זה שייך לבתי המשפט החוקיים, ודיון בפני הרבנים לא יכול להחשב כלל כמשפט בוררות.

רידאיוואן […], מזכיר

ריהסטריטיסויבץ, עוזר למזכיר

ריונח חאוואנסקי לממשל פלך מוהילוב מענה הסינט בפטרבורג להמלצותיו 17 בפברואר 1834 [כ' אדר תקצ"ד]
מחלקה ראשונה שלחן הראשון

ריז17 בפברואר 1834

ריחמס' 744, וויטעבסק

ריטאיסור אוסף כספים לרבנים וקבלת עסקי בוררות על עצמם בענינים אזרחיים
לממשל פלך מוהילוב

רכמכתב דומה במס' 743
לממשל פלך וויטעבסק

רכאבשנת 1827 הוגשה ממני המלצה לסינט המושל אודות אוסף כספים בלתי חוקי שנעשה ע"י רבנים מהקהל, וניהול דיון על ידם בתביעות אזרחיים.

רכבהאדון שר הפנים, שממנו דרש הסינט המושל להחליט בנושא הזה מצא, שבפקודה הנעלית שהתקבלה בשנת 1828 נאמר שאסור להרשות לחוקק פרטים חדשים אודות העם היהודי עד לעיבוד חוקת היהודים הכללית, שכבר בא לדיון ונכנס למועצה המדינית.

רכגלכן הוא סובר שיש רק להורות לממשל הפלך שישגיחו השגחה קפדנית על יסוד חוקת היהודים משנת 1804 סעיפים 49, 51, 52, שהרבנים לא יתירו לעצמם שום אוסף תרומות בנדיבות לב עבור עבודתם ולא לקבל על עצמם שום דיון והחלטה בענינים אזרחיים, מאיזה סוג שיהיה.

רכדהסינט המושל אחרי שהסכים עם דעתו, מסר לי בצו ב25- בינואר שעבר, לתת פקודה מתאימה אודות ביצוע הוראה זאת:

רכהלהודיע אודות זה ליהודים הגרים בפלך מוהילוב, שלא יתרמו תרומות לרבנים, ולא לקבל על עצמם שום דיון והחלטה בענינים אזרחיים, ויפנו בנושאים אלו לבתי המשפט החוקיים שנוסדו ע"י הממשל.

רכולצוות ל[…] מדיניים ואזרחיים להשגיח בהשגחה חמורה על ביצוע כל זאת ע"י הצד זה וע"י הצד השני, ושהממשל לא ידחה את ביצוע הדבר הזה.