Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אפעולות מושפעי הרב גורודצקי
לא לבדו ולא בחלל ריק פעל ר' שמחה בבוכרה. עבודתו
לא לבדו ולא בחלל ריק פעל ר' שמחה בבוכרה. עבודתו
בופעולותיו היו בבחינת "טופח על מנת להטפיח". ר' שמחה קירב אליו תלמידים
גומושפעים, אם זה במסגרת חברת "תפארת בחורים", אם זה במסגרת
דה"תלמודי תורה" שהקים, המלמדים אותם הפעיל, וכדומה – את כל אלו האיר ר'
השמחה והחיה אותם בתורת החסידות, וכל אחד מהם הפך בעצמו למוקד של השפעה, עמידה
ואיתנה ומסירות נפש.
זאחדים ממושפעיו של ר' שמחה התקרבו לחסידות על
חידי קודמו הרב אליעזרוב בצעירותם, ובבואו של ר' שמחה דבקו בו והמשיכו באמצעותו את
טדבקותם בתורת החסידות וברבי הריי"צ.
ילפנינו דוגמה לפעילותם של אחדים ממושפעים אלו.
יאהרב חזקיה קייקוב
יבנסיונות בריחה כושלים
יגבין הבולטים שבמושפעיו ומקורביו של הרב גורודצקי,
ידאשר הקשר שלו עם חסידות חב"ד החל כבר בזמנו של הרב אליעזרוב, היה רבי חזקיה
טוקייקוב ע"ה, רב העדה הבוכרית בסמרקנד.
טזבשנת תרצ"ג רצה הרב קייקוב לעלות לארץ
יזישראל. הוא יצר קשר עם אחד ממבריחי הגבול, שיחד אותו בשלוש מאות רובל, וכאשר הגיעו
יחלגבול הוא נעצר. "כנראה שאותו אדם היה מרגל של הק.ג.ב שגם לקח את הכסף וגם
יטהכניס את אבא לכלא", אומר בנו ר' ניסן קייקוב, "הוא נתפס, הושם במעצר
כושוחרר רק לאחר כששה חודשים. כך ניסה שלוש פעמים לברוח את הגבול ובכל פעם לא
כאהצליחה דרכו".
כב"משאל דמוקרטי"
כגבאותם ימים היה בסמרקנד בית כנסת אחד בלבד. לפני
כדימי הקומוניזם היו בעיר בתי כנסת רבים שנבנו באהבה רבה על ידי התושבים, בעיקר
כההעשירים שבהם. כל משפחה אמידה בנתה בית כנסת לעצמה ופיארה אותו במיטב הפאר –
כושטיחים, כיסאות מרופדים, נברשות יפות ושאר עיטורים. דוגמה למשפחות שלהן היה בית
כזכנסת היו משפחות כלנתרוב ומשפחת מולאקנדוב.
כחאולם לאחר המהפכה התחילו יהודים קומוניסטים
כטלקעקע את מוסדות הדת. הם שהסיטו את עיניהם של השלטונות אל פינת החמד הסמרקנדית. הם
להיו קוראים ליהודים לאספות וכולם היו חייבים לבוא, ושם היו עורכים "משאל
לאדמוקרטי" ושואלים מי בעד סגירת בית הכנסת. כיוון שהאספות שרצו מלשינים, לא
לבהעז איש להביע את דעתו האמיתית.
לגכולם פחדו להיראות דתיים מדי וכשעצב בליבם אך
לדפניהם חתומות, נאלצו להצביע בעד, בעוד מעיהם מתהפכים בקרבם. וכך הוחלט "פה
להאחד" על הסגירה. הביטוי "פה אחד" היה חביב על הקומוניסטים. מי נגד –
לוזאת מעולם לא שאלו. לא פלא אפוא כי ההחלטות היו מתקבלות כביכול "פה אחד".
לזלמחרת הייתה מתפרסמת מודעה צוהלת בעיתונות המבשרת
לחכי גם מתפללי בית כנסת פלוני הבינו כי הוא מיותר, והם עצמם ערכו אספת עם והחליטו
לטלסגרו! באופן זה נסגרו בשיטתיות כל אותן פינות חמד שמהן נשמעו תמיד הרינה והתפילה,
מוהפכו לבתי ספר, קופות חולים ומוזיאונים...
מאבית הכנסת 'גומבאז'
מבבאופן כזה נסגרו ה"חדרים" והישיבות
מגשפרחו ברוסיה. הכל נעשה על ידי יהודים שבגדו בעמם, הלא אלה אנשי היבסקציה הארורה.
מדעם כל זאת נותר בסמרקנד בית כנסת אחד פתוח רשמית. היה זה בית הכנסת "גומבאז"
מהשברחוב חוג'ום, הרחוב הראשי, שם גם גר רב בית הכנסת, מולא חזקיה. ('גומבאז',
מובבוכרית, פירושו, כיפה עגולה, ובית הכנסת נקרא כך בגלל הכיפה העגולה הגדולה
מזשהתנשאה בגובה תקרתו).
מחב'גומבאז' היו
מטשלושה מנייני תפילה של עדת הבוכרים. בנוסף לכך, התקיים בו מניין רביעי של רב בית
נהכנסת, הרב חזקיהו קייקוב, שבו התפללה עדת החסידים בנוסח חב"ד. למניין זה היו
נאמגיעים גם חסידים מהעיר החדשה. המניין הרביעי התקיים בחדר צדדי שנבנה על ידי הרב
נבואף נשא את שמו, "המניין של מולא חזקיה". (יצויין כי בית כנסת זה נותר
נגקיים עד היום, ובשנים האחרונות אף שופץ ושוכלל).
נדמספרים בניו של הרב חזקיה קייקוב:
נה"היו תקופות שלא ניתן היה להשיג אתרוג
נובקלות. השלטונות הקשו גם על זה, והיינו מקבלים מחוץ לארץ ארגזים סגורים עם ארבעת
נזהמינים. ב"ה אף שנה לא היה חסר, בזכות פעלתנותו של אבא ע"ה. הוא היה
נחמחלק בכל העיר שבכל שכונה יהיה את ארבעת המינים. אני זוכר את רבי זבולון לויוב
נטע"ה, הסבא של ר' לוי לבייב, מגיע לביתנו ומקבל ד' מינים, את רבי יוסף אלייב,
סרבי אברהם חיים לדיוב ואחרים. אני זוכר כיצד כבר בערב יום כיפור היו מגיעים לביתנו
סאלעשות לולאות בכדי לקשור את ארבעת המינים, וכך היה נכנס החג בשלום".
סבבשנת תש"י, נאסר רבי חזקיה יחד עם רבני
סגומנהיגי העדה הבוכרית, שהיו מקורבים לחסידות חב"ד, ונשלח לגלות בסיביר למשך
סדחמש שנים. על כך יסופר בהרחבה להלן עמוד ## ואילך.
סההנהגתו ותוקפו כרב
סוהמעשה הבא מעיד על הנהגתו התקיפה של הרב
סזקייקוב:
סחאותה שבת בה אירע הדבר, שבת חתן היתה, וכמנהג
סטהמקום הזמינו הורי החתן את הקהילה לסעודת מצווה. בסעודה זו הקהל היה מברך את החתן
עוהכלה, מקדשים וסועדים מעט ואחר כך חוזר כל אחד לביתו לסעודת השבת. כחלק מהסעודה
עאנהגו לחלק ביצים מאודות שעמדו על האש מערב שבת. הציבור היה מגיע מכל בתי הכנסיות,
עבלאחר התפילה.
עגוכך גם הפעם החל הציבור להגיע ולסעוד. מכל בתי
עדהכנסיות הגיעו כבר, מלבד אשר בית הכנסת של רבי חזקיה אשר בו היו מאריכים בתפילה
עהכמנהג חסידי חב"ד. לפתע שמו לב במשפחת החתן שנגמרו הביצים, ולא ידעו מה
עולעשות, איך ישאו את הבושה שדווקא למניינו של הרב לא יהיה מה לחלק. התלבטו מאוד ואז
עזאחד הציע לקנות ביצים חדשות, לבשל אותן, ואת זה יגישו.
עחההחלטה היתה קשה שכן מדובר בשבת! אך לבסוף הפחד
עטמהבושה גבר... וכך הלכו כמה אנשים בסתר לשוק לקנות ביצים. בישלו את הביצים וסיכמו
פביניהם שכולם שמים "יד לפה" שהדבר לא יתגלה לרב. בישלו את הביצים עם צבע
פאשגרם לביצים להאדים וכך היו נראות כביצים מאודות וקשה היה להבחין בהבדל. והנה הגיע
פבמניינו של הרב, ר' חזקיה לבוש בבגדי שבת לבנים ופניו מאירים, ברך את החתן והכלה,
פגקידש על היין וכנהוג הגישו את הביצים לשולחן וגם לרב הגישו.
פדהרב חזקיה מיד שם לב שמשהו לא כשורה עם הביצים.
פהלמרות שנראו בחוץ ככל ביצה מאודה. מיד החל לחקור ולדרוש מה נעשה וגילה שאכן קנו
פוובישלו את הביצים בשבת! רבי חזקיה הזדעזע עד עמקי נשמתו. "שכך ייעשה
פזבקהילתנו? וכי ממנהג מבורך של ברכת חתן וכלה יבואו לתקלה כזו של חילול שבת?!"
פחהמעמד היה מרטיט כולם ישבו בדממה דקה והתבוננו
פטברב השקוע במחשבות. איש לא פצה פה, כולם חיכו במתח מה יהיו המשך דבריו של הרב.
צ"מהיום והלאה" קרע קולו של הרב את הדממה. "אך ורק המניין בו מתפלל
צאהחתן ומשפחתו רשאים להשתתף בסעודת המצווה, ואיש ממניין אחר שלא יגיע!"
צבדבריו של הרב נאמרו בתקיפות רבה ולא הניחו
צגלמחשבה שונה לחדור לראשי הנוכחים. "כך נמנע תקלות בעתיד. אני מבקש שתעבירו את
צדדברי לכל הקהילה" סיים הרב את דברו ויצא מהמקום יחד עם כמה מלווים. הנוכחים
צההיו בהתפעלות גדולה וכך התפזרו לבתיהם. השמועה על המעשה התפשטה במהירות וכך גם
צוהתקנה החדשה. ואכן מאותה שבת נהגו שרק מניינו של החתן יגיע לברך את החתן והכלה
צזולהשתתף בסעודת המצווה.
צחעשירי הקהילה נרתמים לעזרה
צטרבי
קחזקיה היה מיודד עם עשירי ונכבדי הקהילה, וכולם ידעו שאם ישנם בעיות מצוקה ניתן
קאלפתור זאת באמצעות רבי חזקיה, שהיה משוחח עם עשירי הקהילה שהיו נרתמים לאנשי
קבהקהילה.
קגפעם
קדלאחד מאנשי הקהילה נולד בן ועקב מצוקתו הכלכלית לא יכל לקיים לו סעודת מצווה. בצר
קהלו פנה אותו יהודי אל רבי חזקיה שיסייע לו.
קובדיוק
קזבאותו רגע נכנס אליו אחד מעשירי ומנכבדי הקהילה, ר' אברהם צבי בורוכוב ע"ה
קחלהתייעץ עימו בעניין ציבורי כלשהו.
קטרבי
קיחזקיה ביקש מר' אברהם עזרה לאותו יהודי בעשיית סעודת מצווה, וה' ישלח לו ברכה
קיאבעסקיו.
קיבהסכים
קיגמיד ר' אברהם לכך, והסעודה התקיימה לתפארת. ואף זכה ר' אברהם לשמש סנדק בברית
קידהמילה.
קיהיצויין
קיוכי רבי חזקיה ביקש מר' אברהם בורוכוב לשמש כסנדק בברית המילה של בנו ר' ברוך, כאות
קיזהערכתו לפועלו של ר' אברהם במסירות נפש למען היהדות בבוכרה בכלל ולמען מצוות מילה
קיחבפרט.
קיטהשניים
קכהיו ידידים בלב ובנפש ואותותיה של אותה ידידות באה לידי ביטוי בברית המילה של בנו
קכאשל רבי חזקיה, ובתמיכות הרבות שעברו מידו של ר' אברהם בסתר לידו של רבי חזקיה ממנו
קכבלנזקקים רבים, ומצוות פדיון שבויים, וחתונות ליתומים.
קכגהישועה של גב' ישועה
קכדתקצר היריעה מלהכיל סיפורים אודות גדולתו של רבי
קכהחזקיה זצ"ל שהוחזק בקרב יהודי בוכרה כצדיק, קדוש ובעל רוח הקודש.
קכולאחר לידת ביתה הבכורה, נודע לגב' ישועה לביוב
קכזכי היא שוב בהריון אך בניגוד לפעם שעברה, היה זה הריון בסיכון שהיווה סכנה לאימא.
קכחתחושה של חוסר אונים אפפה אותה. "לא ידעתי
קכטמה לעשות ולמי לפנות, והמתנתי בציפייה דרוכה לימים הקרובים".
קלבמקצועה הייתה ישועה מיילדת ואחות, ומידי בוקר
קלאהיא ניגשה לבית אחת משכנותיה בכדי לתת לה זריקת פניצילין. לולא אותה זריקה לא יכלה
קלבאותה שכנה לאכול ולשתות, ולכן עם שחר הייתה ישועה מקפידה למהר לביתה להזריק לה את
קלגהתרופה.
קלדבאחד הבקרים קמה ישועה וחשה ברע מאוד. היה זה
קלהלאחר שבעלה הלך לעבודתו והיא נותרה בבית עם בתה התינוקת.
קלוככל שנקפו הדקות והשעות היא חשה ברע, והייתה
קלזקרובה להתמוטטות. התינוקת ששכבה בעריסה ואשר הייתה רק בת שמונה חודשים צרחה ובכתה,
קלחוהאימא לא יכלה אפילו לגשת אליה.
קלט"מאין יבוא עזרי", היא בכתה, ולפתע
קמנפתחה הדלת ואל הבית נכנסה נערה צעירה ושאלה אותה: "גברת ישועה מה עם הזריקה
קמאשאימי צריכה לקבל?"
קמבבאותו הרגע, רגע בטרם התמוטטה על הרצפה הספיקה
קמגישועה לצעוק לעברה שתזעיק עזרה.
קמדהנערה המבוהלת רצה לבית הוריה, והם הזעיקו צוות
קמהרפואי אשר לקח את ישועה לבית רפואה, ובמקביל הם לקחו את התינוקת שנותרה בעריסה.
קמומצבה של ישועה הסתבר כמצב מסוכן מאוד. לאחר
קמזניתוח מסובך השתחררה מבית הרפואה.
קמחלהרגשתה הרעה ולחולשתה הכללית שאחזה בה התווסף
קמטמימד נפשי: במהלך הימים אמרו לה הרופאים שמפאת מצבה איבדה את יכולתה להביא ילדים
קננוספים לעולם.
קנא"הייתי עצובה מאוד" מספרת גב' ישועה
קנבשהייתה אז צעירה לימים ורצתה ככל אישה להביא ילדים לעולם. "בעלי לקח אותי
קנגלבית אימי להתאוששות ומרגוע וכך הגעתי שוב לסמרקנד לנוח".
קנדבאחד מהימים נוקשת אימי על דלת חדרי ומספרת לי
קנהכי אורח דגול הגיע לביתנו. ואכן ההפתעה הייתה גדולה מאוד, כאשר בחדר הסמוך המתין
קנורבי חזקיה קייקוב, אשר היה אז בא בימים וסבל מקוצר נשימה ונשם מתוך מאמץ רב.
קנז"ביקשוני לברך אותך" אמר הרב, ובירך
קנחאותי "שאזכה לשנים טובות ובריאות ושאזכה להביא ילדים נוספים לעולם מתוך
קנטבריאות איתנה".
קס"הברכה הייתה מעודדת מאוד אבל קשה היה
קסאלהאמין שכך יקרה, שכן בבית הרפואה ייעצה אחת האחיות לבעלי שאם ברצונו לזכות בעוד
קסבילדים עליו לשאת אשה אחרת..."
קסגאולם בחסדי ה' ברכתו של הרב לא חזרה ריקם. ולאחר
קסדתקופת התאוששות התקיימה ברכתו של רבי חזקיה, וגב' ישועה זכתה לעוד 3 ילדים.
קסהכמו שאבא צפה
קסומספר בנו של רבי חזקיה, ר' ציון קייקוב:
קסז"עמי התרחש סיפור מופלא. כשאחי היה בצבא קיבלתי צו גיוס. הדוור שהביא את הצו
קסחלהביא היה יהודי והתבייש מאד אך לא הייתה לו ברירה. אבא לקח את הצו, קרא אותו ואמר
קסטלי את המילים הבאות: תלך ללשכה, קח עמך תעודת זהות. ישאלו אותך מספר שאלות, תענה
קעלהם את האמת, ותחזור למנחה, אל תתעכב שם.
קעאכך בדיוק קרה. ישבתי באחד החדרים, הגיע סגן
קעבמשנה ואמר לי: אתה קייקוב? קוראים לך. נכנסתי לחדר, ישבו שם רופא, אלוף משנה, רב
קעגסרן ומזכירה, והחלו לתחקר אותי בשאלות. שאלו אותי: אתה יהודי דתי? השבתי בחיוב,
קעדאני מאמין באלוקים. יש לך קשר לארץ ישראל? השבתי בחיוב, יש לנו משפחה ואנחנו
קעהמקבלים מהם מכתבים.
קעולאחר מספר שאלות נוספות אמרו לי להמתין, ולאחר
קעזכרבע שעה חזר הרב סרן וקרא לי לבדיקה. הייתי שם מעשר בבוקר עד שלוש וחצי. בשעה זו
קעחקראו לי, העניקו לי תעודת שחרור ופטרו אותי משירות צבאי בנימוק של חוסר התאמה.
קעטבדיוק מדהים כמו שאבי צפה, הגעתי הביתה בדיוק
קפבזמן מנחה. רציתי לספר לאבא את כל מה שהתרחש אך הוא סרב לשמוע: לך לבית הכנסת
קפאלהתפלל מנחה ולאחר מכן נדבר. לאחר מנחה סיפרתי לאבי את כל מה שארע עמי באותו יום
קפבבלשכת הגיוס, ואבי אמר שהשבתי טוב על השאלות. בכל פעם אני שואל את עצמי, איך הוא
קפגידע בדיוק כל כך מופלא מה יתרחש וכיצד העניין יסתיים. זה דבר פלא".
קפדמה שאבא אמר, היה קדוש
קפהדבריו של רבי חזקיה היו נשמעים בקהילה
קפוומחייבים. מספרים בניו: "אם אבא היה אומר משהו זה היה קדוש. אנשים התייחסו
קפזלדבריו באימה ויראה. כולם ידעו: אם רבי חזקיה אומר משהו, זה משפיע יותר מאשר
קפחסטאלין. לממשלה לא היו מקשיבים כמו לאבא. היראה וההערצה אליו היו בכל
קפטאוזבקיסטן".
קצרבי חזקיה ניצל גם את השפעתו על מנת לחלק צדקה
קצאליהודי הקהילה הנזקקים. כאשר היו מי מעשירי ונכבדי הקהילה רוצים לתרום כסף ליהודי
קצבאחר, היו מגיעים לביתו של רבי חזקיה, מניחים את מעטפות הכסף והוא היה קורא לגבאים
קצגומורה להם לחלק את הכסף לנזקקים.
קצדאך הוא עצמו, מעולם לא נהנה מפרוטה. כאשר רבי
קצהחזקיה נכנס לרבנות, לאחר חודשיים שלושה כאשר בקופה לא היה כסף והרב לא קיבל את
קצומשכורתו. התארגנו כמה מיהודי העיר לאסוף כסף ולשלם לרב את משכורתו.
קצזכאשר הגישו לרבי חזקיה את המעטפה עם הכסף הוא
קצחשאל, מאיפה אספתם את הכסף? השיבו לו: מהתושבים. שאל רבי חזקיה: ומה אמרתם להם?
קצטהשיב אחד הנוכחים: שזה כסף לעניים. רבי חזקיה זעם ואמר: תקחו את הכסף לעניים, אסור
רלהשתמש בזה. אני לא צריך את הכסף הזה. ואכן, עד יומו האחרון הוא לא נטל אף פרוטה
ראמאדם כלשהו.
רבהנה סיפור הממחיש את סמכותו של הרב קייקוב
רגוהערצתם של בני הקהילה אליו: אחד היהודים, תושב סמרקנד רכש לפני חג הפסח שלושים
רדחביות של שמן כותנה. הגיע היום והוא ביקש למכור אותם לבני הקהילה היהודית. בכדי
רהלהעלות את הביקוש הוא הפיץ כי רבי חזקיה אמר שאסור לאכול שומן כבש בפסח, אלא רק
רושמן כותנה. מיד עם הוודע השמועה הגיעו מאות יהודים לרכוש עשרות ליטרים של שמן
רזכותנה.
רחכאשר נגמר השמן הגיע אחד בני הקהילה לרבי חזקיה
רטוביקש ממנו היתר לרכוש שומן כבש, כי השמן כותנה נגמר. רבי חזקיה הנדהם שאל מה פסול
ריבשומן כבש, השיב היהודי: אמרו בשמך שאסור. רבי חזקיה השיב לו כי השמועה בטעות
ריאייסודה וכי ניתן לאכול שומן כבש ללא כל חשש בפסח.
ריבכאשר שאלו את אותו יהודי מדוע הפיץ את השמועה
ריגבשם הרב, השיב: אם לא הייתי טוען זאת, מי היה קונה ממני את השמן כותנה?...
רידהמפגש האחרון עם אבא
ריההבן ר' ניסן מספר על המפגש האחרון עם אביו, גם
ריוהוא קשור בעניני צבא: "באותו יום שהייתי צריך להתייצב לשירות בצבא אבא ישב
ריזאיתי ואמר לי: תשמע בני, אתה הולך כעת לצבא. תשמור על עצמך ככל יכולתך. אנחנו
ריחמתראים זה עם זה בפעם האחרונה. כאשר שמעתי זאת לא תפסתי ברגע הראשון את משמעות
ריטהדברים. הוא ברך אותי שאחזור בשלום.
רכבאחת הפעמים האחרונות שהיינו יחד, אבא לקח אותי
רכאלבית העלמין, למצבה של אביו. הוא סידר את חלקת הקבר והצביע עם מקלו על חלקת אדמה
רכבהסמוכה לציון אביו, ואמר לי: זה המקום שלי, אך אל תעשו את המצבה שלי יותר גבוהה
רכגמשלו. סיפרתי את ההוראה שלו לכולם, אך לא חשבתי שאבא ייפטר בגיל כה מוקדם.
רכדחודש וחצי לאחר שגויסתי הגיע אלי המפקד ושאל: את
רכהמי השארת בבית? השבתי: אבא, אמא ואחים. לאחר מספר שעות נלקחתי למפקד היחידה שבישר
רכולי על פטירתו של אבא. בתוך שלושה ימים כבר הייתי בסמרקנד, וכמובן שההלוויה כבר
רכזנעשתה, וכולם ישבו 'שבעה'.
רכחר' ציון: "אבא נפטר בעשרה בטבת בשעה 11
רכטבבוקר. זה היה ביום ראשון, ובמהלך השבת כולה שלפני הפטירה הוא אמר לנו: מחר בשעה
רלכזו כבר לא אהיה כאן. וכך אכן היה".
רלאהרב חזקיה
רלבקייקוב נפטר בסמרקנד בצום עשרה בטבת תשכ״ב בשיבה טובה עם שם מכובד, ושם מנוחתו
רלגכבוד.
רלדר' אליהו מני ניאזוב
רלהתלמידים מסמרקנד לנעוול
רלובין
רלזתלמידיו הראשונים של הרב אליעזרוב, כמסופר לעיל, היה ר' אליהו מני ניאזוב, אשר
רלחלאחר עזיבתו את בוכרה, נסע אל הרבי הריי"צ לבקש ממנו שישלח להם מדריך רוחני.
רלטעם
רמבואו של הרב שמחה גורודצקי לבוכרה דבק בו ר' אליהו מני, ובהשפעת הרב גורודצקי
רמאהתחזק הקשר שלו עוד עם חסידות חב"ד. ממשיך ומספר הרב גבריאל ניאזוב על הקשר
רמבשל אחיו ר' אליהו מני עם הרב גורודצקי, והשפעת חסידות חב"ד עליו:
רמגבישיבה של
רמדר' שמחה היו שלוש כיתות, אחי ר' אליהו-מני היה מתלמידי הכיתה הראשונה, בן-דודנו ר'
רמהחנניה ניאזוב (לימים בבני-ברק) היה בשנייה ואני בשלישית.
רמולאחר תקופה
רמזמסוימת, שלח אחי ר' אליהו-מני קבוצה של כשמונה נערים ללמוד בסניף ישיבת
רמח"תומכי תמימים" בנעוול. אני זוכר אחדים מהם – ר' יוחאי יעקובוב, ר' מנחם
רמטאלאיוב, ר' עמנואל קימיאגארוב, ר' אברהם יצחקוב ואחרים. בשלב מאוחר יותר המשיכה
רנהקבוצה הזו ללמוד בעיירה סאצחארי שבגרוזיה, בהנהלתם של הרבנים התמימים הידועים הרב
רנאאברהם-לוי'ק סלוין ז"ל והרב מרדכי פרלוב ז"ל.
רנב(על פעילותם
רנגשל חסידים אלו למען יהדות גרוזיה, ראה בהרחבה בספר "אדמו"רי חב"ד
רנדויהדות גרוזיה".
רנהלפני שיצאו
רנולדרך, אחד הנערים אמר לאחי: יש לנו חבר בן 12 שנה, חיים שמו – יתום שנלקח לפנימייה
רנזממשלתית ליתומים. אחי לקח גם אותו לישיבה בנעוול וכשחזר לבוכרה השאיר אותו שם.
רנחחיים שהה בה שישה חודשים ואחר חזר לפנימייה, ועוד נשוב לכך בהמשך.
רנטחסיד, ירא שמים ומהדר במצוות
רסבינתיים תפס
רסאאחי את מקומו גם בקהילה, והכל הכירו בחסידותו, ביראת-השמים שלו ובנוהגו להדר באפן
רסבמופלא בקיום מצוות, כמו-גם בתכונותיו האישיות שייחדו אותו משאר בני גילו. הכל חשו
רסגכי דמותו התמירה והדרת-פניו משקפות את המראה הפנימי של אישיותו, ובעיקר את נטייתו
רסדלהרבות במעשי חסד ועזרה לזולת.
רסהברבות
רסוהשנים, הכרה זו קיבלה ביטוי בכינוי שדבק בו, "מולע ג'ורא": "מולע"
רסזשפירושו בבוכרית "חכם", ו"ג'ורא" – שפירושו "ידיד
רסחטוב". הקהילה ראתה בו ידיד טוב ליחיד ולרבים שמרבה לדאוג לזולת, והחסידים
רסטשהכירוהו בסמרקנד היו מכנים אותו "ג'ורא" ולא בשמו הפרטי.
רעיכולת נוספת
רעאשהתברך בה היתה כשרון הנאום. כפי שאספר להלן, הרב חזקיה קייקןב היה מלמד חסידות
רעבלקבוצת אברכים חסידיים בעירו, שהיו כולם מתלמידיו של הרב אליעזרוב וביניהם ר'
רעגאליהו-מני, כאשר הרב קייקוב רצה לעורר את הציבור לעניין מסוים, היה מבקש מתלמידו
רעדר' אליהו-מני להשפיע על הציבור בדברים היוצאים מן הלב, והלה היה מדבר ומשפיע
רעהבכיוון הרצוי.
רעוישיבה במאסר
רעזכבר הזכרתי
רעחאת מעורבותו בארגון הלימוד בנעוול, אך זו הייתה רק דוגמא אחת מרבות. מסירות-נפשו
רעטשל "מולע ג'ורע" להרבצת התורה והפצת היהדות הייתה לשם-דבר, ופעמיים אף
רפישב בשל כך במאסר.
רפאוכך ארע
רפבמאסרו הראשון: באחת השבתות, בעיצומה של התפילה, נכנסו אנשי הג.פ.או. לבית-הכנסת
רפגשהיה מלא בקהל גדול של מתפללים, והודיעו שהם מחפשים את אליהו-מני ניאזוב. השלטונות
רפדבחרו בכוונה בעיתוי זה, כדי להטיל אימה ופחד על כל קהל המתפללים.
רפהכשמצאו אותו
רפולבסוף יושב במקומו הקבוע בבית-הכנסת, אמרו אנשי הג.פ.או. בנוכחות כל הקהל שהוא
רפזמסייע בארגון הפעילות בתלמוד-התורה המקומי, עוסק בהפצת היהדות ומטיף לחיזוק הדת,
רפחולבסוף נטפלו למעשה הבא:
רפטזמן קצר
רצלפני כן, נתפס ר' אליהו-מני מלמד בביתו שני ילדים, ועתה העלו נקודה זו והוסיפו
רצאשהגיעו אליהם אף שמועות שהוא שולח ילדים לישיבה של הרבי הריי"צ. השוטרים אמרו
רצבבגילוי שאילו היה זה יהודי אחר שלוקח ילדים ומלמדם היו עוברים על כך לסדר היום,
רצגאבל לא-כן כשמדובר בו: "מי שאתה שם את ידך עליו, נקשר אליך בקשר אמיתי. זו
רצדעובדה ידועה בעיר: כאשר 'ג'ורא' מדבר עם ילד יהודי, הלה נצמד אליו לנצח.
רצהר' אליהו-מני הכחיש את כל האשמות הללו מכל וכל.
רצוההמולה בבית-הכנסת הייתה רבה, ולפיכך אמרו אנשי הג.פ.או. שהם מסכימים לשחררו בתנאי
רצזשיחתום ברגע זה על התחייבות שמעתה ואילך לא יעסוק בלימוד תורה לילדי ישראל. מובן
רצחשר' אליהן-מני סירב בכל תוקף לעשות זאת, מה-גם שהיה זה יום שבת קודש, והשוטרים
רצטנטלוהו למעצר.
שר'
שאאליהו-מני שכר להגנתו עורך-דין יקר, אך נשפט לארבע שנות מאסר. רצה הקב"ה,
שבוכעבור תקופה קצרה הממשלה הכריזה על חנינה כללית לאסירים שנגזרו עליהם פחות מחמש
שגשנים. ור' אליהו-מני שוחרר.
שדהמאסר השני
שההמאסר השני
שוהיה בשנת תרצ"ז והיה הרבה יותר קשה מקודמו. באותה שנה הקצין השלטון
שזהקומוניסטי את רדיפת הדת והבולשת חיטטה בעברם של יהודים רבים במטרה להעמידם לדין
שחולאסרם. כשהגיעו לתיקו של ר' אליהו-מני, מצאו רשום בו את העניין שהזכרתי קודם –
שטששנים רבות קודם-לכן, לקח עימו ר' אליהו-מני שמונה בחורים ללמוד בישיבת
שי"תומכי תמימים" בנעוול, ביניהם ילד יהודי יתום ששמו חיים, ששהה עד אז
שיאבמוסד ממשלתי לילדים יתומים.
שיבעל-פי העדויות
שיגשהצטברו, בביקורו הבא בנעוול נוכח ר' אליהו-מני שחיים אינו מצליח בלימודיו; לקח את
שידהילד והחזיר אותו למוסד ליתומים בסמרקנד. הג.פ.או. בהנהגתו של יז'וב החליט משום-מה
שיהלהיטפל אל ר' אליהו- מני בשל אותה פרשה, ועצר אותו לחקירה.
שיו22 חודשים
שיזישב ר' אליהו-מני במעצר מבלי שאיש מבני משפחתו ידע על מה ולמה נאסר. החקירות נמשכו
שיחללא-הרף ולוו בעינויים קשים (כמו למשל מכות רצח בהיותו בצינוק), במטרה לאלץ אותו
שיטלהודות שהוציא ילד ממוסד סובייטי ממשלתי ושלח אותו ללמוד תורה, אך ר' אליהו-מני
שכסירב להודות באשמות ועמד בגבורה בעינויים.
שכאבאחד הימים
שכבזכה אחד האסירים בכלא לביקור של קרוב משפחה, ור' אליהו-מני ביקש ממנו להגניב בצאתו
שכגמעיל ולמסרו לבני משפחתו. כשהמעיל הגיע אלינו, פרמנו מיד את תפריו ומצאנו בתוכו
שכדמכתב שבו אחי פירט במה הוא מואשם והסביר שזמן מעצרו נתארך רק משום שחוקריו מצפים
שכהשיודה בחטאו, ואילו הוא מכחיש את האשמה וטוען שהמעשה המיוחס לו התבצע על ידי אחיו
שכויעקב (שבאותה עת כבר יצא מרוסיה והתגורר בירושלים).
שכזלאחר קבלת
שכחהמכתב, ידענו במה מדובר ויכולנו לפתוח בפעולות לשחרורו. אני וקרובנו ר' ששון
שכטנפגשנו עם אותו יתום, חיים, שבינתיים גדל והיה לאיש, וביקשנו ממנו שיעזור לנו
שלויצהיר שהודאתו בעבר, כאילו אליהו-מני הוא שהוציא אותו מהמוסד, הייתה מבוססת על
שלאטעות, אך אותו חיים סירב לחזור-בו וטען שאינו מסוגל לסתור את דברי עצמו. הוא גם
שלבסירב לחזור בו מהצהרתו, כי בדרכם לנעוול אמר לו אליהו-מני: "בקרוב יבוא משיח,
שלגואז נשתחרר כולנו משלטון זרוע הברזל וכולם יבואו להשתחוות לפני היהודים".
שלדלאחר מאמצי
שלהשכנוע רבים, הסכים חיים ל"פשרה" שהצענו לו: הוא ימשיך לטעון שמישהו לקח
שלואותו מבית-היתומים לישיבה, אך יאמר שאינו זוכר את שמו וצורתו, אלא רק זאת שהייתה
שלזלו קרחת בעורפו, בעוד שלאליהו-מני הייתה קרחת מלפנים.
שלחזכאי בדין
שלטלקראת המשפט
שמשכרנו עורך דין והורינו לו לנווט את חקירת העדים באופן שיביא אחד מהם להצהרה שהאיש
שמאשלקח את חיים היה קירח בעורפו. המשפט עצמו התקיים בדלתיים סגורות ואפילו אנו, בני המשפחה
שמבלא הורשינו להיות נוכחים בו, ורק לאחריו שמענו מה התרחש במהלכו. בהתחלה, ר׳ אליהו-מני
שמגהצהיר שלא הוא זה שלקח את חיים אלא אחיו יעקב. בהמשך לקר עורך-הדין את חיים, והלה קיים
שמדאת הבטחתו ואמר בהיתממות כי אינו זוכר את שמו של האיש שלקח אותו.
שמהכאן שאל עורך-הדין
שמואת חיים בערך כך: אתה אומר שהיית איתו שישה חודשים, שבמהלכם אכל לידך וישן לידך. אתה
שמזזוכר איזה סימן-היכר על גופו? בהתחלה חיים ״לא זכר״ דבר, אך לאחר שעורך-הדין תקף אותו
שמח(כמוסכם מראש) בשאלות צולבות, חיים הצליח איכשהו ״להיזכר״ והשיב, ״כן, עכשיו אני נזכר
שמטשהיה קירח״. כאן מזדעק אחי: ״אבל זה לא סימן! יש הרבה אנשים בעלי קרחת במצחם!״ אך חיים
שנמיהר לתקן את עצמו, ״אבל אני זוכר שהיה לו קרחת בעורפו״...
שנאבנוסף להתאמת
שנבעדותו של חיים לצורכנו, דאגנו מראש להביא עדים שיאמתו את גירסתו. אחד מהם, חזקיהו סעזענייב,
שנגסיפר לבית-המשפט שיעקב ניאזוב הביא אותו ללניגרד כדי שילמד שם חייטות, וכעבור זמן-מה
שנדראה את יעקב חוזר ומגיע והנער חיים איתו. ״באותה הזדמנות שוחחתי עם יעקב״ אמר העד,
שנה״והודיתי לו על כל מה שעשה למעני״. כאן שאל עורך-הדין האם היה ליעקב איזשהו סימן היכר
שנובולט, והעד השיב, ״כן, הוא קירח והקרחת נראתה מאחוריו״... בדרך זו העביר עורך-הדין
שנזאת האשמה מאליהו מני לאחיו יעקב, שחי, כאמור, בארץ-הקודש.
שנחלאחר שמיעת העדויות,
שנטשאלה השופטת שישבה בדין את ר׳ אליהו-מני האם רצונו לומר משהו להגנתו לפני מתן פסק-הדין.
שסהוא השיב בחיוב וביקש שהמלשין יובא לבית המשפט ויחזור על עדותו בעל-פה (כתב ההלשנה
שסאהשתרע על 13 עמודים). בקשתו נתקבלה, והמשך המשפט נקבע למחרת, כדי לאפשר למלשין לבוא
שסבולהעיד.
שסגכשנודע לנו שהמשך
שסדהמשפט נדחה, אמר אחי ר׳ ששון : ״בת דינא - בטל דינא״ [= לן הדין - בטל הדין] ואנו נכנסנו
שסהלפעולה בידיעה שיש לנו 24 שעות כדי להצליח. תחילה ביררנו ומצאנו שהשופטת היא יהודייה
שסוושמה זלמנובה שמתגוררת בעיר החדשה של סמרקנד, ולאחר מכן מצאנו מתווכת שפנתה אליה מטעמנו
שסזוהציעה לה סכום גדול בתור מתנה, אך השופטת החזירה את המתנה באומרה שזה משפט מיוחד שוועדה
שסחמיוחדת צריכה לדון בו. עם זאת היא הבטיחה שתעשה למען הנאשם ככל שתוכל. בינתיים פנינו
שסטגם אל הממונה על השכונה, וקיבלנו ממנו אישור כי המלשין אינו נמצא בעיר.
שעלמחרת התחדש
שעאהמשפט, וכיוון שהמלשין העיקרי נעדר, התביעה הזמינה מלשין נוסף, וביקשה ממנו לחזור
שעבעל הדברים שמסר לפני שנים. הלה מסר את עדותו, אך כאשר נשאל מי יכול לאשר את קביעתו
שעגשאליהו מני עסק בהפצת תורה, השיב שהוא יכול לנקוב בשמותיהם של אלף אנשים. אמרה לו
שעדהשופטת: "אין צורך באלף איש – אסתפק בעשרה שמות של אנשים שאוכל להזמין למסור
שעהעדות בבית המשפט".
שעובאותו רגע
שעזהתבלבל המלשין שלא התכונן לעדות ולא הצליח לנקוב אפילו בשם אחד. בשלב זה הכריזה
שעחהשופטת על הפסקה למשך שלוש שעות לצורך כתיבת פסק הדין, ובחידוש המשפט הקריאה את
שעטהכרעת הדין – כיוון שאין ממש בדברי העדים, הנאשם נמצא זכאי והוא משוחרר לביתו. אין
שפצורך לומר שלאחר מעשה הצענו לשופטת "מתנות" רבות, והפעם הסכימה לקבל
שפאברצון.
שפבכזכור, המשפט
שפגהתנהל בדלתיים סגורות. ר' אליהו מני, שלא שלט היטב בשפה הרוסית והיה גם שבור ורצוץ
שפדמחמת העינויים שעבר במעצר ובחקירות במשך קרוב לשנתיים, לא קלט את דברי השופטת,
שפהוהבין שיצא זכאי בדין רק כשזו ניגשה אליו בעצמה, הובילה אותו החוצה והורתה לו ללכת
שפולביתו.
שפזהמאסר השלישי
שפחהמאסר
שפטהשלישי של ר' אליהו מני היה כמה שנים אחרי המעשה האמור. פעם אחת לקח ר' אליהו מני מספר
שצצמידים כדי למוכרם בעיר מרגלן, אף היא בבוכרה, במחיר של שש-עשרה אלף רובל. ממרגלן עמד
שצאלנסוע לטשקנט. הוא הלך לתחנת הרכבת והיה עליו להמתין כשעתיים עד בוא הרכבת.
שצבבינתיים
שצגפגש אותו אחד ממכריו והציע לו לבוא לביתו עד שעת יציאת הרכבת, והוא נענה להזמנה. כשעמד
שצדלחזור לתחנה נתקל בדבר מסוים ונפל על המדרכה, ולכן סטה לכביש. הליכתו על הכביש עוררה
שצהחשד אצל איש ג.פ.או. וזה עצרו, וכמנהגם ערך חיפוש בכיסיו ומצא את הכסף - פדיון מסחרו.
שצוהעבירו אותו כעציר לסמרקנד אל הק.פ.ז. (המחלקה המשטרתית העוסקת בעבירות כספיות) וכך
שצזישב במאסר חצי שנה ורק אחר כך נערך משפטו.
שצחבמשפט
שצטטען ר' אליהו מני שהכסף שבידו היה כסף "כשר", ובדעתו היה לקנות בכסף זה בית
תבטשקנט אלא שהיה צריך לעבור במרגלן, השופט שוחד ושיחרר את הנאשם.
תאהשחרור
תבהיה בערב חג הפסח שחל להיות בשבת. מפאת קדושת השבת, השאיר ר' אליהו מני את חפציו בכלא.
תגגוי אחד לקחת החפצים והביאם לבית ר' דניאל, שהיה לא רחוק מהכלא. ר' אליהו מני סעד בשבת
תדבצהרים אצל ר' דניאל, אחרי הסעודה הלך לבית הרב חזקיהו קייקוב ע"ה והיה שם כל
תההפסח.
תומסר את חייו למען הזולת
תזאת חייו
תחהגדושים ברדיפת מצוות ומעשים טובים סיים ר' אליהו מני על מזבח ההקרבה למען אחיו
תטהיהודים, שעה שאלה נהרו אל סמרקנד בשנות המלחמה, כפי שיסופר בפרק הבא, והוא בן
תיארבעים ושבע שנים בלבד, עתיר מצוות ומעשים טובים.
תיאר' גבריאל ניאזוב
תיבחג הפורים תרפ"ז במחיצת הרבי הריי"צ
תיגהאח
תידהשלישי למשפחת ניאזוב שהיו ממושפעי שלוחי אדמו"רי חב"ד, הוא ר' גבריאל ניאזוב
תיה(המכונה "אג'ילדי", 'הפתוח', על שם שלבו היה פתוח לרווחה) - אחיהם של ר'
תיואליהו מני ור' יעקב.
תיזכאשר
תיחהרב שמחה גורודצקי ייסד את חברת "תפארת בחורים" בסמרקנד, התמנה ר'
תיטגבריאל לגבאי החברה.
תכבחג הפורים
תכאתרפ"ז שהה ר' גבריאל במחיצת הרבי הריי"צ בלנינגרד, לאחר שהגיע לשם
תכבממוסקבה יחד עם ר' מרדכי פנחסוב.
תכגבליל פורים
תכדהרבי הריי"צ בעצמו קרא את המגילה. ר' גבריאל ור' מרדכי שאלו את החסידים מתי
תכהתתקיים סעודת הפורים אצל הרבי, וענו להם שהסעודה תתקיים למחרת בשעה שלוש בצהריים.
תכור' גבריאל שאל האם זה מקובל שמביאים משלוח מנות לרבי? וענו לו שבאם ארצה יוכל
תכזלהביא. הוא שאל מה להביא, ואמרו לו שניתן להביא מה שרוצים, אך מישהו מבני הבית נתן
תכחלהם רשימה של מוצרי מזון שכדאי, לדעתו, שיביאו לרבי. באותם ימים לא חסר להם אוכל, והם
תכטהביאו הרבה דברים.
תלכאשר הם
תלאהגיעו לסעודת הפורים, ניגש ר' גבריאל אל הרבי הריי"צ ומסר לו את משלוח המנות.
תלבהרבי אמר לו שישב מולו, ור' גבריאל הלך לקצה השני של השולחן, שם ישב כל מהלך ההתוועדות
תלג– בדיוק מול הרבי.
תלדבמהלך
תלההביקור הזה זכה ר' גבריאל להיכנס ל'יחידות' אצל הרבי הריי"צ. באותה תקופה הוא
תלוהיה כאמור הגבאי הממונה על ישיבת "תפארת בחורים" בסמרקנד, שבה הבחורים
תלזלמדו חצי יום ובחציו השני עבדו, ובמסגרת תפקידו הוא היה דואג לכל צורכיהם הגשמיים
תלחוהרוחניים. ישיבה זו פעלה בנוסף לישיבה ותלמוד התורה הכלליים בסמרקנד, שפעלו
תלטבהנהלתו של הרב חזקיהו קייקוב.
תמבאותה
תמאיחידות הרבי הריי"צ העניק לר' גבריאל ברכות רבות לגבי עבודתו ב"תפארת
תמבבחורים", ובאשר אליו אישית, הרבי הורה לו לחפש שידוך דווקא מבנות עדת
תמגהבוכרים.
תמדבריחה עם קבוצת חסידים
תמהכמו
תמואחיו, גם ר' גבריאל טעם את זרוע הק.ג.ב. ופעמיים ישב בכלא.
תמזהמאסר
תמחהראשון שאירע עמו היה כאשר בשנות השלושים התארגנו קבוצות של יהודי בוכרה לשם יציאה
תמטבלתי ליגאלית מרוסיה. חלקם תכננו את בריחתם על ידי קפיצה מרכבת העוברת בסמוך לגבול
תנאפגניסטן. הם היו משלמים לנהג הקטר שיאט את מהירות הנסיעה ליד הגבול, ואז היו קופצים
תנאמהרכבת.
תנבאחרי
תנגהקפיצה היו צריכים לצלוח נהר שחצה בין רוסיה ואפגניסטן. לשם כך היו עושים מעין
תנד"רפסודות" מעורות עיזים ועליהן היו עוברים את הנהר. הסכנה של צליחה כזאת
תנההייתה רבה. אישה אחת, זוגתו של ר' דוד יוחנן ניאזוב, כמעט שנפלה לנהר במהלך הקפיצה
תנומהרכבת.
תנזר' גבריאל הצטרף לקבוצה אחרת שאמורה היתה לעבור
תנחאת הגבול בבאטום שבגרוזיה, להמשיך לקונסטנטינופול שבטורקיה ומשם לארץ ישראל.
תנטהקבוצה מנתה עשרים ושלושה איש, אך הם התחלקו
תסלקבוצות קטנות יותר, לשם בטחון, בדומה ליעקב אבינו שאמר: "אם יבוא עשו אל
תסאהמחנה האחת – והיה המחנה הנשאר לפליטה". אולם הללו לא ידעו שאנשי הקשר שהיו
תסבצריכים להעביר אותם את הגבול היו אנשי ג.פ.או. והענין היה פרובוקציה של ה-ג.פ.או.
תסגכדי לתפוס יהודים שברצונם לברוח מרוסיה.
תסדהקבוצה כללה בחלקה יהודים אשכנזים, ביניהם: הרב
תסהמרדכי פרלוב ז"ל, הרב אברהם סלוין ז"ל, ר' אברהם בער שטיגליץ ז"ל,
תסוהרב אלימלך קפלן ז"ל, הרב אליעזר הורוויץ ז"ל וכן יהודים בוכרים, ביניהם
תסזהרב חזקיהו קייקוב, אשתו ואמו, וכן ר' גבריאל ניאזוב עצמו, ר' מנחם אליוב, ר'
תסחיוחאי מיזלוב, ר' רחמים ישועיוב.
תסטחברי הקבוצה סיכמו ביניהם סימנים שכל קבוצה קטנה
תעתשמש בהם לשם הודעה לתת הקבוצה הבאה – אם ההברחה עברה בשלום או שנתפסו.
תעאכאשר הגיעה הקבוצה הראשונה (כל תת קבוצה מנתה
תעב3-4 אנשים), הם נתפסו. הללו נאלצו על ידי הג.פ.או. להודיע לאלה שהיו אמורים להגיע
תעגאחריהם שההברחה הצליחה. כשהגיעה הקבוצה השניה, נתפסה אף היא וגם אנשיה הודיעו –
תעדמחמת עינויי הג.פ.או. היו צריכים הבורחים להגיע עד הגבול ממש ושם יתפסו אותם בשעת
תעה"ביצוע העבירה".
תעובקבוצתו של ר' גבריאל היו עוד שני אנשים. כל
תעזהנתפסים נידונו למספר שנות מאסר. ר' גבריאל קיבל עונש מאסר של שנה וחצי.
תעחכאשר העבירו אותם מכלא לכלא ועברו ברחוב בסמוך
תעטלמקום שנתפסו, הרים אחד מהנתפסים את קולו בשפה אחרת, ר' יוחאי מיזלוב שידע שפות,
תפואמר "רימו אותנו והאשימו אותנו כאילו רצינו להבריח את הגבול". באותה
תפאשעה היו שם תיירים מחוץ לארץ והם שמעו את הדברים וכך התפרסם הדבר במערב.
תפבלמרבה המזל, לא ישבו הנאסרים אלא חלק מן הזמן –
תפגבין חצי שנה לתשעה חודשים, בגלל סיבות חיצוניות. מספר חדשים לאחר מאסרם, נסע שר
תפדהחוץ הסובייטי ליטבינוב לארצות הברית לשם שיחות אודות הכרת ארצות הברית ברוסיה
תפההסובייטית וכינון יחסי מסחר עמה.
תפובמסגרת השיחות הועלה גם ענין מאסר הקבוצה
תפזוארצות הברית ביקשה את שחרור האסורים. ליטבינוב שלח מברק בנידון וביקש את שחרור
תפחהאנשים. ההוראה לשחרור האסורים הגיעה לכלא בלילה ומיד רצו לשחררם, אך האסורים אמרו
תפטשיעזבו את הכלא רק בבוקר שכן הם פחדו שגם זה אינו אלא שקר ורוצים להרגם.
תצר' גבריאל היה אסור אפוא ששה חודשים ואלה
תצאשנתפסו לפניו ישבו תשעה חודשים עד שחרורם.
תצבבשנות מלחמת העולם השניה היה ביתו של ר' גבריאל
תצגבסמרקנד פתוח לרווחה לסייע לכל פונה. על כך יסופר להלן בפרק "בתקופת
תצדהמלחמה".
תצהבשנת תש"י, כאשר נערך גל המעצרים הנרחב בקרב
תצוהחכמים בבוכרה, נערך גם הרב גבריאל ונשלח למספר שנים לסיביר. על כך יסופר להלן
תצזבפרק "לאחר המלחמה".
תצחבשנת תשל"ב זכה ר' גבריאל לעלות לארץ
תצטהקודש, ואף להיכנס ל'יחידות' אצל הרבי נשיא דורנו. על כך יסופר להלן בפרק
500"הרבי ויהדות בוכרה".
501ר' זבולון לויוב
502לימוד ילדים מאחורי תריסים מוגפים
503אישיות נוספת בולטת במושפעיו של הרב גורודצקי,
504אשר גם הקשר שלו עם חסידות חב"ד החל כבר בזמנו של הרב אליעזרוב, היה אבי
505משפחת לבייב, הר"ר זבולון.
506כמסופר בפרק הקודם, ר' זבולון נולד בשנת
507תרס"א למשפחה מקומית ענייה. למרות יתמותו ולמרות עוניו של אביו, זכה
508זבולון לחינוך מעולה, ומן השמים כיוונו את דרכו לישיבתו של הרב אליעזרוב.
509ר' זבולון
510היה מצעירי חבורת התלמידים של הרב אליעזרוב והוא הצטער מאד כאשר הרב אליעזרוב נאלץ
511לעזוב את בוכרה, בשעה שר' זבולון היה בן תשע עשרה שנה.
512עם בואו של
513הרב גורודצקי לבוכרה כעבור מספר שנים, היה ר' זבולון מקורב אליו מאד.
514תחת ידיו האמונות של ר' שמחה, הפך ר' זבולון
515למלמד ילדים, אחד מארבעים המורים שהפעיל ר' שמחה בסמרקנד ובסביבותיה. ר' זבולון היה
516מלמד ילדים בביתו בסתר, מאחורי תריס מוגף, ולבו ולב תלמידיו דרוכים בפחד לדעת מה
517ילד רגע.
518אשתו יעל הייתה שולחת את בנותיה מרוסיה
519וסורישקה לשחק בחצר החיצונית, כדי שתוכלנה לשמש כצופות ולהתריע מבעוד מועד אם
520מתקרבת סכנה אל הבית.
521חבורת יהודים מושפעי חב"ד
522ר' זבולון לויוב נמנה עם חבורת יהודים מושפעי
523חסידות חב"ד, שהתגוררה בסמרקנד ושמרה על הגחלת בכל עוז ותוקף.
524על חבריה נמנו ר' אליהו מני ניאזוב ואחיו ר' גבריאל
525(הידוע בכינויו
526"אוצ'לדי" ניאזוב), ר' אברהם חיים לדיוב, חברו הטוב ושכנו של ר' זבולון,
527ר' יוחאי יעקובוב, ר' עמנואל קימיאגרוב, ר' אברהם יצחקוב, ואחרים. הם היו עמודי
528התווך של הקהילה, וצדקתם הייתה לשם דבר בסמרקנד. מרביתם גרו באזורים העניים של רובע
529ה"מחלא", אך למרות זאת נחשבו לחכמי העדה והיו מורמים מעם.
530רבם היה הרב 'מולא' חזקיה קייקוב, שהיה גם רב
531בית הכנסת השכונתי. בין כל חברי הקבוצה שרר אמון מלא, והם לא הסתירו זה מזה את
532הקפדתם היתרה בשמירת המצוות. הם סייעו זה לזה וחיזקו איש את רעהו.
533בני החבורה היו נבדלים במעט משאר אנשי
534ה"מחלא" בכך שהיו מקושרים לחסידות חב"ד. הם ינקו השפעה רבה מחסידי
535חב"ד שגרו בסמרקנד והרב גורודצקי בראשם, וראו ברבי הריי"צ את מורה דרכם
536מאז הימים שבהם הסתופפו תחת צילו של הרב אליעזרוב.
537ישיבה בכלא בעוון סעודות מצווה
538הם היו עורכים התוועדויות חסידיות בהיחבא. מסוכן
539היה שדבר זה יוודע בציבור. הרב חזקיה היה רומז בבית הכנסת על התוועדות העומדת
540להיערך, וכל מי שהיה צריך להבין היה מבין. בהתוועדויות אלו היו משוחחים בדברי
541תורה, מספרים סיפורי צדיקים ושרים מעומק הלב.
542בכל מוצאי שבת הם היו מתאספים כדי לסעוד בצוותא
543סעודת "מלווה מלכה". סעודה זו, המכונה גם "סעודת דוד המלך",
544נערכה בכל שבוע בביתו של מישהו אחר. בית משפחת לויוב היה אף הוא בין הבתים המארחים
545של סעודה זו. הם היו מדברים דברי תורה וחסידות לרוב, מתחזקים ומתעלים.
546לימים הושיבו הקומוניסטים את ר' זבולון בכלא בגין
547סעודות המצווה הללו. הקומוניסטים אמרו לו: 'אתה אירחת בביתך אספות פוליטיות שנועדו
548להפיל את המשטר!"
549אומץ ליבם של ילדים
550באותם ימים, הכניסה לבית הכנסת הייתה מותרת רק
551מגיל שמונה עשרה. השלטונות החליטו להניח לבני הדור הבוגר, ותלו מגמתם בדור הצעיר.
552הם קיוו שמהדור הצעיר תצמח נחת קומוניסטית ראויה והשקיעו רבות בחינוכו הנאות,
553לפיכך אסרו עליהם להיכנס לבית הכנסת. הם גם מינו אדם שיפקח על כך.
554אולם היו ילדים ב"מחלא" שקורצו מחומר
555שונה. בניו של ר' זבולון, ר' אבנר ואחיו וחבריהם, היו להוטים לשמוע את התפילות
556שנערכו בבית הכנסת. לכן, בשעה שהשומר היה מסתובב, היה ר' אבנר מזנק פנימה וממהר
557להתחבא מתחת לשולחן.
558חבריו שאבו ממנו אומץ ומיהרו לעשות כמותו. גם
559מתחת לשולחן לא פחד ר' אבנר להשמיע את קולו ברמה. הוא שר במלוא גרונו וקולו ניסר
560בחלל בית הכנסת.
561בניו של ר' זבולון, ובראשם ר' אבנר, זכו אפוא
562לקבל מילדותם חינוך יהודי שורשי ואיתן, המושפע רבות מחסידות חב"ד, ובהמשך
563חייו זכה ר' אבנר לקשר ייחודי עם הרבי נשיא דורנו, כפי שיסופר להלן.
564**הרב
565רפאל חודיידטוב **
566**הקולחוז
567היהודי הראשון**
568קשר מיוחד ורב
569משמעות היה לר' שמחה גורודצקי עם הרב רפאל חודיידטוב, אף הוא ממושפעי הרב אליעזרוב
570בצעירותו, ולימים ממנהיגי יהדות בוכרה בארץ הקודש.
571קשר זה אירע
572בעקבות מאורעות חייו של ר' רפאל שהביאו אותו להקמת קולחוז יהודי בבוכרה, אשר גם ר'
573שמחה עצמו היה פעיל בקולחוז זה, ומשם השפיע ר' שמחה על כל תושבי הקולחוז, ור' רפאל
574בראשם.
575כפי שנסקר בפרק
576הקודם, ר' רפאל תכנן בצעירותו לעלות לארץ הקודש, יחד עם עוד מבני משפחתו, אף הם
577ממקורביו של הרב אליעזרוב, אולם תוכניתם השתבשה בדרך על ידי שודדים שנטלו מהם את
578כל כספם וזהבם.
579לאחר שהתוכנית
580לעלות לארץ ישראל התבטלה, נותר ר' רפאל מחוסר כל. כספו נגזל, אל האדמות החקלאיות
581נבצר ממנו להגיע והוא נדרש להתחיל את חייו מחדש, כאשר כיסיו ריקים מכסף.
582אדם אחר עשוי
583היה להתייאש ומנסה את מזלו כפועל שכיר במקום עבודה כלשהו. מה גם שבאותה תקופה החלה
584להתפשט ברחבי ברית המועצות וגרורותיה מדיניות ה'נעפ', במסגרתה הולאם כל הרכוש
585האזרחי ועבר לבעלות הממשלה, על מנת להחיל את עקרונות הקומוניזם על כל המפעלים
586והעסקים ברחבי הרפובליקה הקומוניסטית. השיטה הקומוניסטית גרסה כי יש להפקיע את
587ההון הפרטי מידי העשירים הגדולים ולאפשר לבני המעמד הבינוני לעבוד במפעלים ממשלתיים,
588ואחר כך יחולקו הרווחים שווה בשווה בין כל האזרחים. לאור כל זאת, לא היה לכאורה כל
589טעם להתחיל דווקא בימים אלה בניהול עסק עצמאי כלשהו.
590אך לא אדם כר'
591רפאל ייפול בזרועות הייאוש. קרן אור אחת עוד נותרה בחייו, ועליה ביקש לבסס מעתה את
592כל עתידו הכלכלי. בן משפחה היה לו, נתן קטנוב. נתן זה, עשיר גדול היה, ובבעלותו
593החזיק בין השאר שדה ירק גדול מאוד בפאתי העיר סמרקנד. כבר שלוש שנים קודם לכן, עוד
594בימים שבהם התגורר ר' רפאל בכפר וניהל את שדות התבואה שקיבל מחותנו, הציע לו נתן
595להיות שותף עמו בבעלות על השדה שלו. ר' רפאל נענה להצעתו. מלבדם היו עוד שני
596יהודים שותפים בבעלות על השדה שהניב לכל הארבעה הכנסה נאה.
597עתה, עם השתלטות
598הממשלה על כל הנכסים בבוכרה, ביקשו נציגי השלטון ליטול מנתן קטנוב את שדה הירק שלו
599שהיה משענת הפרנסה המרכזית שלו ולהלאימו, בטענה כי הוא, כלומר נתן – עשיר גדול.
600ר' רפאל ונתן
601התייעצו ביניהם מה לעשות. ועד מהרה התגלה ר' רפאל כבעל תושייה רבה. הוא החליט
602להיכנס לעובי הקורה ומצא פתרון מבריק ונועז שרק מוח יצירתי מסוגל היה להגות:
603אחד היעדים
604המרכזיים של השלטון הקומוניסטי היה הקמת 'קולחוזים' ברחבי המדינה. הקולחוז הוא
605למעשה יישוב חקלאי שיתופי, בדוגמת הקיבוץ הישראלי במתכונתו המקורית. הבעלים של
606הקולחוז היא הממשלה, כאשר הפועלים בקולחוז הם אזרחים המתגוררים בשטחו ומקבלים בגין
607עבודתם משכורת חודשית קבועה. עיקר הרווחים מן התוצרת החקלאית זרמו, כמובן, היישר
608אל קופת הממשלה.
609ר' רפאל החליט
610אפוא לבצע את הרעיון הזה, אבל בשינויים קלים, שינויים כאלה שרק אדם כריזמטי,
611אופטימי ובעל יוזמה מסוגל היה להוביל עד לביצוע:
612במקום להניח
613לשלטונות הקומוניסטיים להגשים את תוכניתם – ואגב כך לנשל את האזרחים מנכסיהם
614ולעשוק את כספם - הוא בעצמו יקים קולחוז שכזה. הוא יאסוף סביבו קבוצת משפחות
615יהודיות שומרות שבת, וכאשר יציגו נציגי השלטונות את דרישותיהם, יוכיח להם כי בדרך
616זו הוא נאמן לעקרונות המשטר הקומוניסטי.
617ר' רפאל פנה
618אפוא אל הממונה על הקמת הקולחוזים בסביבות סמרקנד וביקש לקבוע עמו פגישה בעניין
619חשוב ביותר. בפגישה עצמה הציג עצמו ר' רפאל כצעיר קומוניסטי שרעיון הקולחוזים שבה
620את ליבו והוא מעוניין לשתף פעולה עם השלטונות ולסייע להם במלאכתם. לכן, הוא יזם את
621הקמת הקולחוז היהודי הראשון בסמרקנד, ויש לקוות שימשוך אליו משפחות יהודיות רבות
622ככל האפשר.
623"מדוע הינך
624סבור שאנו זקוקים לעזרתך?", תמה הממונה בחשדנות מסוימת, "הרי יש לנו
625צוות שלם של פקידים ועוזרים שתפקידם לעסוק בהקמת קולחוזים?!".
626"הכול טוב
627ויפה", ענה לו ר' רפאל, "אולם אין לכם שפה משותפת עם בני הקהילה היהודית
628בסמרקנד, ולכן יקשה עליכם לחדור לתוככי הקהילה ולהשפיע על היהודים לעבור לקולחוז.
629ואילו אני, בהיותי מעורה בחיי הקהילה, יש באפשרותי להשפיע על יהודים רבים להתערות
630בחיי הקולחוז!".
631דבריו ההגיוניים
632התקבלו על דעת הממונה. "וכיצד תשכנע את חבריך לעזוב את דירתם הנוחה בסמרקנד
633ולעבור לקולחוז מרוחק?". תמה הלה.
634"זאת לא
635תהיה בעיה", השיב ר' רפאל בנימה בוטחת ומרגיעה. "יש לי ידיד שבבעלותו
636שדה ירק גדול השוכן ממש בפאתי העיר סמרקנד, לא הרחק מתחנת הרכבת. המקום מרוחק
637כשלושה עשר ק"מ בלבד ממרכז העיר והוא אינו נחשב למקום מרוחק כל כך. גם ידידי
638התלהב מרעיון הקולחוז, והוא מוכן לתרום את כל השטח למטרה נעלית זו!".
639הממונה על
640הקולחוזים החליט לאשר את בקשתו של ר' רפאל, לא לפני שהתנה את הסכמתו בבדיקות
641תכופות של מספר העובדים ושל היקף היבול שעתיד הקולחוז החדש להניב.
642לאחר שהצליח
643להדביק את הממונה בהתלהבותו, הציג גם ר' רפאל תנאי מוקדם למעשה: "השאירו לי
644את הזכות לנהל את הקולחוז בכוחות עצמי. עם הידע החקלאי שצברתי במרוצת השנים, הריני
645מבטיחכם נאמנה להוביל את הקולחוז אל פסגת ההצלחה!".
646האישור ניתן,
647ובאותו רגע הפך שדה הירק הגדול של ר' רפאל ושלושת השותפים הנוספים ל... קולחוז
648היהודי הראשון.
649הקולחוז מושבת לרגל החגים
650נהג המשאית,
651איוואן סולימנוב, שפשף את עיניו בתדהמה לנוכח השלט שמצא תלוי על שער הקולחוז.
652"לרגל שמחה משפחתית ייסגר המחסן החל מהיום, יום רביעי, 18 באוקטובר, בשעה אחת
653בצהריים, עד ליום ראשון, 22 באוקטובר, בשעה שבע בבוקר". כך, לא פחות ולא
654יותר.
655מי שמע על
656קולחוז המושבת למשך ארבעה ימים רצופים בגלל שמחה משפחתית?! ומה יעשה עתה עם יבול
657הענבים הרב שהביא עמו? האפשרות להחזיר את הסחורה לכרמים שמהם הגיעה ולשוב לכאן
658כעבור ארבעה ימים, הייתה דבר שאין להעלותו על הדעת. גם כך שהו הענבים במשאית זמן
659רב למדי, חשופים לשמש הלוהטת ולטלטולי הדרך הארוכה. ארבעה ימים נוספים בתנאים כאלה
660יהפכו אותם לרקב מבאיש.
661אמנם האשמה
662תלויה בו, שכן הוא זה שאיחר להגיע לקולחוז בלי לתאם או להודיע על כך מראש, אבל את
663הנעשה אין להשיב ועתה יש לדאוג לגורל הענבים. לא, אין לו ברירה אלא לדווח על
664התקרית החמורה לגורמים האחראים במרכז סמרקנד. הם כבר יידעו איך לטפל במנהל הקולחוז
665שהחליט לסגור אותו למשך זמן רב כל כך.
666ובינתיים, עליו
667לעשות מעשה... איוואן החל לפרוק במרץ את כל תכולת המשאית, ליד פתח מחסן הקירור.
668כשסיים להוריד ולסדר את כל הארגזים, חיכך את ידיו בשביעות רצון. "החבר
669חודיידטוב יואשם בגרימת נזק חמור לכלכלת המדינה, ואני אצא מהסיפור הזה חף מכל
670פשע...", אמר בליבו.
671למחרת בבוקר,
672החנה איוואן את המשאית בשערי משרדו של הממונה על הקולחוזים באזור סמרקנד, וגולל
673בפני המנהל הראשי את סיפורו הפיקנטי. המנהל, שמעולם לא פרגן יתר על המידה להצלחתו
674של ר' רפאל, שש על ההזדמנות לייחס לו האשמה חמורה של פגיעה בכלכלת המדינה.
675"נראה כי
676מאחורי כל הדיבורים היפים על השיטות המוצלחות של חודיידטוב בניהול הקולחוז, מסתתרת
677רשלנות פושעת", אמר המנהל לסולימנוב.
678בתוך כך הוא אף
679נזכר כי אין זו הפעם הראשונה שבה הוא נתקל בתלונה מסוג זה. בעבר הרחוק הגיעו אליו
680טענות על סגירת הקולחוז בשבתות ובחגים יהודיים. אלא שאם עד כה הוא נמנע מלנקוט
681צעדים של ממש כנגד חודיידטוב – לא עוד! לא כאשר מדובר על סכנת השחתה ליבול רב כל
682כך של ענבים. על נזק כספי שכזה אין לעבור בשתיקה!
683"כבר מחר
684ייצא מבקר ממשלתי לבדוק את הנעשה בקולחוז", הודיע המנהל חגיגית לנהג המשאית.
685"אם אמנם יתברר כי רפאל וחבריו היהודים יצאו לחגוג למשך כמה ימים והשאירו את
686הפירות תחת השמש הקופחת – הם יתנו על כך את הדין וישלמו על המעשה ביוקר!".
687מה באמת הסתתר
688מאחורי אותה "רשלנות פושעת" של ר' רפאל?
689ובכן, מסתבר כי
690בחודש תשרי של אותה שנה חלו שלושה ימי קודש צמודים זה לזה, שלוש פעמים. הפעם
691הראשונה הייתה כאשר שני ימי ראש השנה חלו בימים חמישי ושישי ובסמוך להם יום השבת
692קודש. אך אז סייעה ההשגחה העליונה לר' רפאל חודיידטוב ובאותם שלושה ימים לא הגיעה
693אליו כל אספקה חקלאית.
694כך גם היה בפעם
695השנייה, אז שני ימי החג הראשונים של סוכות חלו בצמוד לשבת. גם בפעם הזו לא הובאו
696אל הקולחוז ענבים. אולם בפעם השלישית, כאשר שמיני עצרת ושמחת תורה חלו גם כן בימים
697חמישי ושישי, בדיוק אז, הופיע ובא איוואן סולימנוב בשערי הקולחוז.
698ביקורת באמצע ה'הקפות'
699המבקר הממשלתי
700שנשלח מהמשרד הראשי בסמרקנד הגיע למפעל ביום שישי בצהריים, כאשר כל באי הקולחוז
701היו בעיצומן של ה'הקפות'. בראותו את ארגזי הענבים המונחים מחוץ לשערים הנעולים של
702מחסן הקירור, יצא לעקוב אחר הנעשה בשטחי הקולחוז. דממה חשודה אפפה את השטחים
703הנרחבים, והמבקר תהה לאן נעלמו עשרות המשפחות המאכלסות את הקולחוז.
704הוא הוסיף
705להתהלך אנה ואנה, עד כי לפתע קלטו אוזניו מרחוק קולות רמים של שירה וזמרה. האיש
706צעד בעקבות הקולות ומה רבה הייתה הפתעתו כאשר מצא את האולם ששימש בית כנסת, גדוש
707בתושבי המקום, שרים, שמחים ורוקדים.
708בבת אחת נפתרה
709התעלומה. המבקר, יהודי שעבד בשירות המשטרה החשאית, התקשה להכיל את חוצפת אחיו
710ה'חשוכים'. הנה כי כן, חוגגים הם להם בנחת וללא כל בושה, משביתים את העבודה
711בקולחוז למשך כמה ימים ואינם מתחשבים בנזק העצום שהם מסבים לכלכלה הסובייטית!
712המבקר התקרב
713למרכז בית הכנסת ושאל היכן המנהל של הקולחוז. ביד רועדת הצביע מאן דהו לעבר ר'
714רפאל, שניצח על השמחה הגדולה. בצעדים החלטיים התקרב המבקר אל ר' רפאל והודיע לו
715בקול רם, באוזני כל הנוכחים: "הינך נדרש להתייצב מחר לחקירה במשרדי הק.ג.ב.
716בקשר לפרשיות הרשלנות והשחיתות האופפות את ניהול הקולחוז!".
717לשמע דבריו אפף
718פחד גדול את כל הנוכחים. אם המנהל ר' רפאל ייחקר בחשד לרשלנות ולשחיתות, מה יעלה
719בגורל כולנו? מה יהיה עתיד הקולחוז?...
720אולם כאן אירע
721דבר מפתיע. בטרם יהיה סיפק בידי המבקר לעשות צעד אחד נוסף, התקרב אליו ר' רפאל
722וחיבק אותו בחיבה גדולה. "ברוך הבא בצל קורתנו!", קרא לעברו בהתלהבות,
723"כמה שמחים אנחנו לראותך משתתף עמנו ביום שמחתנו!".
724ר' רפאל הוסיף
725ואמר בהתלהבות, "הלוא יהודי אתה, בדיוק כמו כולנו! חדל אפוא לבלבל לנו את
726המוח עם השטויות שלך... הרי היום חג הוא לכולנו, חג שמחת תורה! הבה נסב ביחד
727לסעודת החג, ועל כל הדברים האחרים נוכל לחשוב ולדבר גם מאוחר יותר!".
728החיבה האמיתית
729שהרעיף ר' רפאל על האיש, כמו גם הצלחת העמוסה בתקרובת וכוס הוודקה שהוגשו לו, פעלו
730את פעולתן. אחרי הכוס הראשונה באה כוס שנייה ושלישית, עד כי מהר מאוד שקע המבקר
731בתרדמה עמוקה, ושמחת ה'הקפות' נמשכה הלאה באין מפריע.
732למחרת בבוקר
733התעורר המבקר כשהוא מפוכח לגמרי. הוא חזר אל הממונים עליו ודיווח להם על ממצאי
734ביקורו בקולחוז של חודיידטוב.
735למרות הכל, ר'
736רפאל לא הניח לדאגות יום המחר להשבית את שמחת השבת. בלב עולז הורה להמשיך את שגרת
737היום, ובביטחונו המוחלט בקב"ה הצליח להדביק את כל שאר בני הקולחוז.
738צדיק מצרה נחלץ
739רק בצאת השבת,
740לאחר ה'הבדלה', החל ר' רפאל לתכנן את צעדיו הבאים. הוא ידע היטב כי כבר בימים
741הקרובים עומד הממונה על הקולחוזים להאשימו ברשלנות שהזיקה לאינטרסים הכלכליים של
742מדינה. כאדם בעל תחושת אחריות, ידע ר' רפאל שאין להפחית מערכה של ההאשמה. ומה יהיה
743על משפחתו וילדיו, כמו גם על כל שאר המשפחות היהודיות המתגוררות בקולחוז?
744כמו במקרים
745אחרים, גם הפעם גילה ר' רפאל תושייה רבה והחליט להקדים רפואה למכה:
746באותם ימים שרר
747בסמרקנד מחסור חמור בצמיגים למשאיות, והדבר גרם להשבתה ממושכת של אחד המפעלים
748הגדולים בעיר, מפעל לייצור חלקי חילוף של מכונות תעשייתיות גדולות. בברית המועצות,
749כמו בברית המועצות, איש לא טרח להזדרז ולהשיג את הצמיגים הדרושים. שבוע רדף שבוע,
750המפעל עמד שומם ומושבת וההשלכות על התעשייה בסמרקנד וסביבותיה החמירו מיום ליום.
751עתה, עם צאת
752השבת. יצא ר' רפאל בדרכו לנמל התעופה וקנה כרטיס טיסה לטשקנט הבירה. עם בואו
753לטשקנט יצר קשר עם בכיר בצמרת הצבאית המקומית, עמו היה מיודד מקדמת דנא, וביקש את
754עזרתו להיחלץ מהצרה אליה נקלע. לר' רפאל הייתה תוכנית מפורטת כיצד לעשות זאת
755והבכיר ניאות לשתף עמו פעולה. בעזרתו הצליח ר' רפאל לרכוש כמות גדולה של צמיגים
756למשאיות, שהוחזקו כרזרבה במחסני הצבא.
757את הצמיגים הסיע
758ר' רפאל לפנות בוקר היישר אל שערי המפעל המושבת. כעבור שעות אחדות נפתחו מחדש שערי
759המפעל, בקול תרועה גדולה. תנועת המשאיות התחדשה והעבודה במקום שבה למסלולה. מנהל
760המפעל הודה לר' רפאל מעומק ליבו ולבקשתו אף הנפיק מכתב תודה עמוס בשבחים לאזרח
761הסובייטי שגילה ערנות, אכפתיות ותושייה יוצאות מגדר הרגיל.
762מהמפעל נסע ר'
763רפאל אל הקולחוז, שם כבר המתינה לו הודעה כי הוא מוזמן בדחיפות לחקירה במשרדו של
764הממונה על הקולחוזים. כצפוי, המנהל האשים אותו ברשלנות חמורה: "היכן היית
765בימי החג של היהודים? האומנם אתה סבור שאינני יודע מה היו מעשיך בימים האחרונים?
766שלחתי אליכם ביקורת, והמבקר גילה כי במקום להשקיע את כוחותיך בחיזוק הכלכלה
767הסובייטית המשוועת לצמיחה, חגגת שלושה – ארבעה ימים ואף השתכרת ביחד עם כל יתר
768חבריך בחג היהודי!".
769ר' רפאל שהגיע
770לפגישה מוכן, לא איבד את לשונו. "האם אינכם מתביישים?!", הרשה לעצמו
771להגביה מעט את קולו. "וכי לא מצאתם את מי להאשים בחוסר דאגה לכלכלה הרוסית
772מלבד אותי?!... הרי הכול יודעים על המחסור החמור בצמיגי משאיות שפגע חמורות בכל
773מערך השינוע של חלקי החילוף בסמרקנד ובסביבותיה. אף על פי כן, איש מכם לא עשה
774מאומה כדי לפתור את הבעיה. רק אני לבדי גיליתי אכפתיות לנוכח המצב, ונסעתי במיוחד
775לטשקנט כדי להביא משם מלאי גדול של צמיגים למשאיות. אלה החזירו לתחייה מפעל שלם
776שברגעים אלה ממש שוקק עבודה. האם זהו השכר המגיע לי על נאמנותי למולדת
777הרוסית?!".
778בתוך כך הוציא
779ר' רפאל מכיסו את מכתב התודה הטרי שקיבל ממנהל המפעל והניחו על שולחנו של הממונה
780על הקולחוזים. "רק אדם חסר דעת יאמין לעילה העלובה לפיה בימים האחרונים עסקתי
781בשתייה ובבטלה...". הוסיף.
782דבריו התקיפים
783כמו גם המכתב המפורש שהציג, הכו בהלם את הממונה וסתמו באחת את כל טענותיו. התקרית
784המסוכנת הסתיימה באזהרה חד משמעית ששיגר הממונה אל מבקר הקולחוזים – "מהיום
785והלאה אל תעז לנסות להסית אותנו נגד הקולחוז של האזרח הנאמן והמסור
786חודיידטוב!"...
787ר' שמחה נפגש עם ר' רפאל
788כפי שנסקר לעיל
789בסיפורו של ר' שמחה גורודצקי, ביום שהיבסקציה אסרה את הרבי הריי"צ בט"ו
790סיון תרפ"ז, באו הקומוניסטים לאסור גם את ר' שמחה. הוא נמלט מהם ובהמשך הרבי
791הורה לו לחזור לסמרקנד ולעבור לאזור העיר החדשה. בשובו לסמרקנד הוא נעצר על ידי
792השלטונות ונחקר, אולם הם שחררו אותו ואפשרו לו לעבור ולהתגורר בעיר החדשה.
793עם מעברו לעיר
794החדשה חיפש ר' שמחה עבודה שתספק לו פרנסה טובה שלא תהיה כרוכה בחילול שבת. הוא
795קיווה שהעבודה תסייע לו להסוות את פעילותו ותאפשר לו לשוב בהדרגה אל עבודת הקודש –
796המשך הפצת התורה בסמרקנד.
797יום אחד ניגש ר'
798שמחה אל יהודי מקומי, ר' ראובן אקילוב שמו. הלה נראה לו איש נאמן ור' שמחה שיתף
799אותו במצבו החדש. "ברצוני לחדש את עיסוקיי בעבודת הקודש, והייתי רוצה לשמוע
800ממך עם מי כדאי לי לעבוד כאן, באופן שאוכל לשמור על חשאיות מוחלטת".
801"צר לי
802לאכזב אותך", ענה לו ר' ראובן, "אבל אתה חייב לדעת שמצויים בינינו
803מלשינים רבים ויהיה קשה לך מאוד לפעול כאן ללא הפרעות".
804"מה אם כן
805אעשה?", שאל ר' שמחה בדאגה, "הלוא הרבי שלח אותי לכאן ועליי לבצע את שליחותי!".
806"עצתי לך
807כי תיסע לקולחוז החדש בבאגי שאמאל ותיפגש שם עם ר' רפאל חודיידטוב", הציע בן
808שיחו. "תוכל לסמוך עליו גם בעיניים עצומות, ולעבוד איתו בשיתוף פעולה מלא בלי
809כל חשש".
810עוד באותו היום
811פגש ר' שמחה את ר' רפאל ומהרגע הראשון נקשרו ביניהם קשרי ידידות עזים.
812קולחוז חסידי
813ר' רפאל התגלה
814לר' שמחה כאיש תם לב וישר דרך, אדם שעושרו ומעמדו לא סחררו את ראשו, יהודי המוכן
815לעשות הכול כדי לעזור לזולת. הליכותיו הפשוטות שהסתירו לחלוטין את עושרו ונכונותו
816לפעול בכל כוחו לחיזוק החיים הרוחניים בקרב אחיו היהודים, שבו תכף ומייד את ליבו
817של ר' שמחה.
818גם ר' שמחה מצא
819חן בעיני ר' רפאל. הקשר של ר' רפאל עם חסידות חב"ד החל כמסופר לעיל עוד
820בנעוריו, בימי לימודיו בתלמוד תורה של הרב אליעזרוב. גם רחל רעייתו קיבלה מאביה ר'
821רחמים את הרוח החסידית שספג מרבי שלמה יהודה לייב. עתה הגיעה העת לחידוש והחייאת
822הרוח החסידית. ר' רחמים עצמו נהנה מאוד מהשהות בקרבתו של החסיד ר' שמחה.
823ר' שמחה שהיה
824אדם בעל אישיות כובשת, השפיע והאציל מרוחו החסידית על כל תושבי הקולחוז ועל ר'
825רפאל בראשם. בהתוועדויות החסידיות שקיים עמם הוא הגביר את רוח מסירות הנפש שנשבה
826בקולחוז, ועורר את לבבות שומעיו שלא להיכנע לרוח המהפכה הקומוניסטית שסחפה אחריה
827רבים וטובים.
828ר' רפאל אף דאג
829למשוך את כלל דיירי הקולחוז לשיעורים ולהתוועדויות של ר' שמחה. ר' רפאל הבין כי
830הלהט החב"די שקרן מר' שמחה הוא תנאי הכרחי כדי לשרוד את אימי השלטון הקומוניסטי
831הכפרני. ר' שמחה גם לימד בקולחוז את ספר התניא וספרי חסידות נוספים.
832בנוסף לר' שמחה
833גורודצקי, היו מספר חסידי חב"ד נוספים שנאלצו להימלט ממרכז רוסיה, כיוון
834שהשלטונות רדפו אותם עקב עיסוקם בהפצת יהדות. את כולם קיבל ר' רפאל בזרועות
835פתוחות, והעסיק אותם בעבודות שונות במסגרת הקולחוז. אחד מהם הוא המשפיע הנודע הרב
836חיים שאול ברוק ע"ה, שהועסק בקולחוז כמנהל חשבונות.
837מהר מאוד הפך
838הקולחוז של ר' רפאל לקהילה חסידית לכל דבר.
839ניסיון בריחה שכשל
840"רבות
841עזרתי לר' רפאל בביסוס הקולחוז", מספר ר' שמחה בזיכרונותיו, "וקולחוז זה
842הצליח מאוד. בשטחים הגדולים נטעו כרמים, יבול היין הצליח מאוד וגידלנו גם כל מיני
843פרחים. ההצלחה היתה גדולה וכולנו הרווחנו טוב".
844תפקידו הרשמי של
845ר' שמחה היה – אגרונום ראשי של הקולחוז. את תחום האגרונומיה למד ר' שמחה מאגרונום
846גוי, אזרח צ'כוסלובקיה שנפל בשבי הרוסי בזמן מלחמת העולם הראשונה והוגלה
847לאוזבקיסטן. ר' שמחה פגש אותו בהשגחה פרטית, והגיע איתו להסכם מעניין של החלפת
848מידע בסחורה. אותו צ'כי אהב את הטיפה המרה, ותמורת כמה בקבוקי יין משובח היה מוכן
849למכור את כל הידע שלו בקשר לשיטות גידול והשקיה ולהעביר לר' שמחה קורס מזורז
850באגרונומיה. ר' שמחה היה מספק לו באופן סדיר כמויות של יין מתוצרת הקולחוז,
851ובתמורה הכניס אותו הצ'כי לנבכי המקצוע.
852לאחר שלמד היטב
853את רזי האגרונומיה, נסע ר' שמחה למוסקבה, שם עבר סדרה של בחינות שלאחריהן קיבל
854תעודת אגרונום רשמית. ידיעת מקצוע זה הועילה לו מאוד, שכן כך היה יכול לעבוד
855בעבודה שאינה כרוכה בחילול שבת, ובד בבד להוכיח לשלטונות כי הוא עוסק בעבודה
856יצרנית המביאה תועלת למדינה.
857כמעט מיותר
858לציין, כי עבודתו של ר' שמחה בקולחוז לא תפסה את רוב יומו. אמנם באופן רשמי היה
859האגרונום הראשי של הקולחוז, אך בפועל הוא עבד בתפקיד זה שעות ספורות בלבד, ואילו
860ברוב הזמן הוסיף לנהל במחתרת את עבודת הקודש שהטיל עליו הרבי הריי"צ. זמן קצר
861לאחר הגעתו לקולחוז הקים בו תלמוד תורה וישיבה, מהם הוסיף להפיץ תורה ויהדות בכל
862ערי הסביבה.
863כפי שכבר הוזכר,
864החיים בקולחוז התנהלו במשך כמה שנים כאוטונומיה מוחלטת. בזכות העבודה הפורייה
865והיצרנית של תושבי הקולחוז. נמנעו השלטונות מהתערבות כלשהי בנעשה בקולחוז, ובעובדה
866שהעבודות החקלאיות הושבתו כליל בכל שבת וחג.
867מצב זה עשוי היה
868להימשך באין מפריע, אלא שבשלב מסוים התחלפה ההנהלה במשרדי הממונה על הקולחוזים
869בסמרקנד. וכשהמנהל החל מקבל דיווחים על כך שהקולחוז של חודיידטוב אינו פועל בשבתות
870וחגים, הוא התקשה להשלים עם כך והחליט לחקור ולגלות מיהו הגורם ה'מסית' את עובדי
871הקולחוז הנאמנים, להשתמט מעבודתם אחת לשבוע.
872באורח די צפוי
873החיצים הופנו אל ר' שמחה שבעיני השלטונות נחשב 'פושע מועד'. ר' שמחה נאסר והואשם
874בכך שהוא גורם למדינה אובדן של יום עבודה שלם אצל עשרות עובדים. במשפט שנערך לו
875טענה התביעה כי ר' שמחה הוא האיש שגרם לעובדי הקולחוז שלא לעבוד בשבת. גזר דינו
876היה העברה לקולחוז אחר שבו מתגוררים גויים.
877המציאות הזו
878היתה קשה מנשוא עבור ר' שמחה, ובשנת תרצ"ג הוא ניסה כאמור לברוח ביחד עם
879קבוצת יהודים בוכרים לארץ ישראל, דרך אירן ואפגניסטן, אך למרבה הצער הדבר לא עלה
880בידו.
881כעבור שנתיים
882נאסר ר' שמחה שוב, בגלל הצטברות חדשה של עבירות – הפצת הדת בין יהודי בוכרה, שכנוע
883יהודים בקולחוז של חודיידטוב שלא לעבוד בשבתות וניסיון לארגן בריחה קבוצתית לארץ
884ישראל.
885פרנסה לעוד חמישים יהודים
886מאסרו של ר'
887שמחה נמשך כמסופר לעיל תקופה ארוכה, ולאחריה נגזרו עליו שמונה שנות מאסר. במשך כל
888אותן השנים דאג ידידו ר' רפאל להגיש תמיכה וסיוע לבני משפחת גורודצקי. הוא אף שכר
889עורך דין שינסה להמתיק את גזר דינו של ר' שמחה. ר' רפאל ידע שפעילותו זו כרוכה
890בסכנת נפשות, שהרי השלטונות התייחסו אל ר' שמחה כאל נציגו של הרבי מליובאוויטש,
891והזדהות עם ר' שמחה התפרשה בהכרח כהזדהות עם אויב המשטר הקומוניסטי. אבל ר' רפאל
892לא התחשב בכך. הוא היה מוכן לסכן את חייו כדי לסייע ליהודי אחר!
893בחודש אדר
894תר"צ, זמן קצר לאחר מאסרו הראשון של ר' שמחה, החלו השלטונות להתערב אישית
895בנעשה בשטח הקולחוז. נציגיהם ביקשו לסלק את ר' רפאל ועוזריו מהנהלת הקולחוז ולמנות
896תחתם מנהלים גויים. אבל לא איש כר' רפאל ימהר להרים ידיים ולהיכנע. הוא דרש
897מהממונים על הקולחוזים לערוך בירור מקיף בעניינו, כנדרש על פי החוק.
898חודש לאחר מכן
899זומן ר' רפאל לאסיפה חשובה במשרד הממונה על הקולחוזים בסמרקנד. באסיפה הוצג
900כתעשיין גדול, המנהל קשרים אסורים עם אנשים בחו"ל ואף מנצל אותם כדי לגרוף
901לכיסו הון רב.
902ר' רפאל נזקק
903לכל כוח השכנוע שלו כדי להוכיח למשתתפי האסיפה את נאמנותו המוחלטת לעקרונות
904הקומוניזם. בדבריו הנרגשים גולל את מסכת חייו, החל מבריחתו כפליט מהעיר קוקנד,
905עבור דרך הגעתו לסמרקנד, בעירום ובחוסר כל, וכלה בתפקידו הנוכחי כמנהל הקולחוז,
906תפקיד אותו הוא ממלא ביושר ובאמונה.
907בגמר תהליך
908הבירור הסכימו הממונים להשאירו כמנהל הקולחוז, אך זאת בתנאי שיגדיל את מספר תושבי
909הקולחוז ויוסיף עוד חמישים עובדים, ובתנאי שלא יהיו אנשים עשירים אלא מבני המעמד
910הבינוני.
911ר' רפאל קיבל
912עליו את התנאים ואף הצליח לקיים אותם. הוא גייס עוד חמישים יהודים לקולחוז שלו,
913ביניהם רבנים, שוחטים ונושאי משרות תורניות אחרות. בין המצטרפים החדשים היו גם כמה
914מחסידי חב"ד ובהם החסיד ר' אהרון בריקמן, והחסידים לייטמן וקפלינסקי.
915כך הצליח ר'
916רפאל לשרוד בקולחוז עוד שנים אחדות.
917תשובה תמימה ונועזת
918בארבע השנים
919שלאחר מכן התנהלו החיים בקולחוז המורחב על מי מנוחות. מדי פעם בפעם נמצאו אמנם צרי
920עין שהלשינו לשלטונות על היהודי המנהל קולחוז מוצלח ומקיים בו חיי יהדות מלאים,
921אבל בחסדי שמים כל ההלשנות הסתיימו בלא כלום.
922עד שביום קודר
923אחד החלו השלטונות להתנכל שוב למקום. מסתבר כי מה שבעיקר הפריע לשלטונות
924הקומוניסטיים הייתה העובדה שהקולחוז של ר' רפאל מצליח ומשגשג הרבה מעבר למקובל
925בברית המועצות. עובדה זו גרמה להם לחשוד כי הקולחוז מתנהל כמושב קפיטליסטי,
926שעובדיו מרוויחים כסף רב, הרבה יותר מהשכר הנהוג בכל יתר הקולחוזים במדינה. גם
927השמועה לפיה הקולחוז מקבל סיוע מהג'וינט – ארגון יהודי 'בורגני', הקשור לאמריקה
928ולבעלי השקפות 'אימפריאליסטיות' – חיזקה את חשדנותם וביקורתם של השלטונות כנגד ר'
929רפאל ומפעלו ההתיישבותי והחקלאי.
930אך מאחר שלא היו
931בידם הוכחות של ממש, החליטו השלטונות לטפול על ר' רפאל את האשמה שהקולחוז שלו מרכז
932קבוצה גדולה של יהודים מאמינים, שומרי שבת כדת וכדין. לאחר חקירה קצרה שנערכה בשטחי
933הקולחוז קבעו השלטונות, כמיטב המסורת האנטישמית, כי עקב השבתת הפועלים בימי שבת
934וחגים יהודיים, מואשמת הנהלת הקולחוז כולה ב"פגיעה בקופת המדינה".
935במילים אחרות,
936אפשר לומר כי הצלחת הקולחוז היהודי של ר' רפאל הייתה מעין קריאת תיגר כנגד
937האידיאולוגיה הקומוניסטית הכפרנית, והדרך היחידה של השלטונות להתמודד איתה הייתה
938באמצעות פגיעה קשה בקולחוז.
939ההוראה הראשונה
940שקיבל ר' רפאל ממשרדי הממונה על הקולחוזים הייתה קשה וכואבת. "עליך לסלק מיד
941מהקולחוז עשרה עובדים יהודים המפריעים להשלטת הרוח הקומוניסטית במקום", נאמר
942לו. בראש רשימת המיועדים לסילוק הופיע, כמובן, ר' שמחה גורודצקי.
943ר' רפאל ניסה
944להמתיק את הגלולה המרה ולבטל את פיטוריו של ר' שמחה, אך כל מאמציו עלו בתוהו.
945השלטונות הקומוניסטיים לא סבלו את הקשרים הישירים והתכופים של ר' שמחה עם הג'וינט
946וטענו כי הדבר מצביע על נטיותיו הציוניות של ר' שמחה.
947הם אף קבלו על
948כך שר' שמחה מוסיף לשמור על קשר הדוק עם הרבי הריי"צ, שבאותה עת שהה
949בחו"ל, וכי במצוותו מוסיף החסיד לנהל רשת של תלמודי תורה בסמרקנד וסביבותיה.
950לפחות בכל מה שקשור לעובדות עצמן, הם לא טעו.
951בשלב הבא הגיעו
952השלטונות לר' רפאל עצמו וטענו כלפיו: "לא ייתכן שאדם העומד בראש מפעל ממשלתי
953כה גדול, לא יהיה חבר התנועה הקומוניסטית!".
954תשובתו של ר'
955רפאל הייתה תמימה ונועזת כאחד. "אמנם אני דוגל בכל העקרונות החברתיים של
956התנועה הקומוניסטית", אמר להם ללא מורא ופחד, "אבל איך אני יכול להיות
957חבר בתנועה שמכריזה על כפירה בקיומו של הא-ל בה בשעה שאני אדם המאמין בו ובהנהגתו
958בכל ליבי?!"
959גם אם עניינית
960הבינו השלטונות לליבו של ר' רפאל, הם לא היו מוכנים לחזור בהם מהחלטתם. בשורה
961התחתונה הם הודיעו לו באופן ברור וחד משמעי כי עליו לבחור באחת משתי האפשרויות –
962להצטרף כחבר רשמי בתנועה הקומוניסטית או להתפטר מניהול הקולחוז.
963מהקולחוז למפעל יין
964הידיעה על כך
965התפשטה במהירות בקרב עובדי הקולחוז וחוללה סערה רבתי. היו מהם שטענו כי ר' רפאל
966חייב להצטרף, ולו גם אם למראית עין בלבד, למפלגה הקומוניסטית, וזאת כדי להציל את
967עתיד הקולחוז ועובדיו היהודים. אך היו גם שהבינו לרוחו של ר' רפאל וסברו כי אסור
968לכפות עליו לפעול בניגוד לאמונתו הפנימית החזקה.
969הימים הבאים היו
970קשים מנשוא עבור ר' רפאל. רבים מעובדי הקולחוז היו מזכירים לו בכל הזדמנות:
971"דע לך שאם אתה עוזב, אתה גורם לכולנו לעזוב ולהפסיד את מקור פרנסתנו ואת
972ההזדמנות המאפשרת לנו לשמור שבתות וחגים". בתור אדם בעל נפש טובה ורכה,
973שהתחשבותו בזולת הייתה חלק מאישיותו, התקשה ר' רפאל להישאר אדיש. הוא לא היה יכול
974לשאת את המחשבה שבגללו ייגרם נזק להמוני משפחות יהודיות.
975מצד שני, הוא גם
976לא היה מוכן או מסוגל לעשות שקר בנפשו ולהצהיר הצהרה שתתנגש חזיתית עם אמונתו!
977בשלב מסויים
978הודיע ר' רפאל לחבריו כי אינו חש בטוב ולכן הוא נוטל חופשה בת חודשיים מעבודתו
979בקולחוז.
980החודשיים הללו,
981במהלכם נעדרה מהאזור דמותו הסמכותית והמשפיעה של המנהל המוצלח, הספיקו כדי לפגוע
982בתפקודו של הקולחוז. התוצאות הכואבות הגיעו מהר מן הצפוי – השלטונות שהבחינו
983בתפקודו הלקוי של הקולחוז מיהרו להכריז על סגירתו. בתוך זמן קצר נהרס המפעל המרשים
984שבנה ר' רפאל בשנים ארוכות של עמל ויזע. למרבה הצער, רוב היהודים שעבדו בקולחוז
985פוזרו לקולחוזים אחרים בסביבה והשלטונות הקימו במקום קולחוז חדש, בהנהלה גויית.
986ומה עשה ר' רפאל
987עצמו? באותם חודשיים הוא שהה בנופש ממושך עם בני משפחתו בהרי הקווקז. לאחר מכן שב
988לסמרקנד ובחסדי שמים הצליח לשכנע את השלטונות שייתנו לו לנהל מפעל ממשלתי לייצור
989יינות וליקרים. את המפעל פתח ר' רפאל בשטח הקולחוז הראשון שהקים בבאגי-שאמאל.
990גם במסגרת המפעל
991הזה עשה ר' רפאל חיל רב. הוא ניהל עסקאות במיליונים רבים של רובלים, וגם הממשלה
992נהנתה מרווחי המפעל. עם הזמן שילב עוד ועוד יהודים בעסקי היינות. כך הוא גם סייע
993להם להתקיים בכבוד וגם הציל אותם מעבודה בשבתות ובחגים.
994גם במפעל החדש
995היו גורמים שהלשינו עליו על כי איננו עובד בשבתות, ועל כך שבדיוק בתקופת הבציר –
996שהקבילה לחגי חודש תשרי –הוא סוגר את המפעל מדי פעם לכמה ימים וגורם נזק רב
997לענבים. אנשים אלה אף לא שכחו להדגיש את קשריו האסורים של ר' רפאל עם חסידי
998חב"ד ומנהיגם, הרבי הריי"צ, השוהה בחו"ל.
999אך בחסדי שמים
1000הצליח ר' רפאל לדלג מעל כל המכשולים ולכבוש עוד ועוד יעדים שהציב לעצמו.
1001"הכוונה שלי היתה באמת", מעיד ר' רפאל על עצמו בזיכרונותיו,
1002"והצלחתי בעזרת ה'".
1003ועוד נשוב
1004לדמותו הייחודית ר' רפאל חודיידטוב בפרקים הבאים.
1005ר' חנניה ניאזוב
1006עידוד מהרבי הריי"צ
1007דמות מרכזית נוספת בקהילה בסמרקנד שהתקרבה מאוד
1008אל חסידות חב"ד ולנשיאיה, הנו ר' חנניה ניאזוב, אחיינם של האחים ניאזוב,
1009אודותם סופר בפרק הקודם.
1010גם ר' חנניה התקרב בצעירותו אל ישיבתו של הרב
1011אליעזרוב (כפי שנזכר בפרק הקודם), ולימים, בשנת תרפ"ה, היה בין חברי המשלחת
1012שנסעה מבוכרה לפטרבורג לבקש מהרבי לשלוח שליח לבוכרה.
1013על מאורעות אותם ימים ועל המאבק הקשה שניהלו
1014יהודי בוכרה מול היבסקציה ונחישותם לעמוד על משמר היהדות, סיפר לימים ר' חנניה:
1015פעם באו אנשי הג.פ.או. ביום השבת וקראו לאסיפה
1016דחופה בבית הכנסת אבל ר' יעקב (ג'ורא) ניאזוב הכריז: "זאת לא! לא ניתן את בית
1017הכנסת הקדוש לאסיפות חול ובפרט בשבת קודש! כאשר אנשי הג.פ.או. ראו התנגדות שכזו חזרו
1018בהם מדרישתם, כי לא רצו לבוא לידי עימות איתנו. הם ביקשו שר' יעקב ניאזוב יחתום על
1019נייר המחייב את הקהילה לא להרשות בשום אופן ללמד בבית הכנסת.
1020מובן שאף אחד לא חתם על כך בשבת, סירוב זה היה
1021הקש ששבר את גב הגמל והתקבלה החלטה להתחיל בחיפושים אחרי המארגנים ולאסור אותם.
1022בתקופה זו השתוללו היבסקים בכל רחבי המדינה.
1023בחודש תמוז תרפ"ז נודע לנו שהרבי הריי"צ נאסר על ידם ונגזר עליו דין
1024מוות ר"ל, ורק בהשתדלות יתירה וחסדי השי"ת החליפו את משפטו לעשרים וחמש
1025שנות מאסר ואחר כך לשבע שנים, ובלחץ פעילי ליובאוויטש שמחוץ למדינה שחררוהו,
1026ובתנאי שיעזוב את המדינה.
1027הרבי חזר כבר לביתו אבל החרב טרם חזרה לנדן ומי
1028יודע מה ילד יום. לכן התעורר בנו הרצון לנסוע אל הרבי ולהתראות עמו. ואמנם לקראת חודש
1029החגים של שנת תרפ"ח נסענו אל הרבי יחד עם ר' יעקב ור' ששון ניאזוב.
1030אצל הרבי שהינו במשך הימים הנוראים עד אחרי חג הסוכות
1031תרפ"ח, וזכינו לראותו בטרם עזב את רוסיה לריגה שבלטביה.
1032הרבי עודד אותנו והפיח בנו מרץ להמשיך בדרכיו.
1033הפרידה מהרבי היתה מרגשת ביותר, ונחלי דמעות נשפכו בה. בידינו לא נשארה ברירה אלא
1034לחזור לסמרקנד ולהמשיך להילחם ככל האפשרי למען היהדות.
1035תמיכה בפעילות היהדות
1036באותם ימים, להתפרנס משחיטה או מלמדות לא היה
1037אפשרי, ועל כן פניתי למסחר. התחלתי לסחור בבגדי משי אותם הבאתי מעיר לעיר ובעיקר
1038מעיר הבירה מוסקבה.
1039ברוך השם מצבי הגשמי היה טוב ויכולתי לתמוך בכל
1040מוסדות הדת הקיימים, אך המצב הרוחני החמיר מיום ליום. הקומוניסטים השתלטו על הכל
1041והחריבו כל פעילות טובה עליה ידעו. כך זה נמשך עד שנת תרצ"ג (1933) ואז
1042החלטנו שגם עלינו לעזוב בהקדם את המדינה (כמובן בדרכים לא כשרות, כי המדינה סגורה
1043ומסוגרת ואין יוצא ממנה), ותכננו בריחה מבוכרה.
1044בריחה מסוכנת
1045בחדש כסלו של שנת תרצ"ג היינו מוכנים לצאת
1046לדרך, אני ואשתי ובתנו בת השנתיים מרים, ומעט מטלטלים. התקרבנו לגבול אפגניסטן עד
1047העיר קרקי הסמוכה לגבול, שכרנו חדר וחיפשנו מובילי דרך תמורת כסף, אם כי לא תמיד
1048אפשר למצוא איש נאמן. רבים מהם היו מעמידי פנים ורמאים, שהיו מקבלים את הכסף ואחר
1049כך נעלמים.
1050במקרה שלנו, מוביל הדרך הגוי הביא אותנו אל תוך
1051יער, שם מצאנו כמה יהודים שמחכים גם הם ללילה על מנת לעבור את הגבול. מה הופתענו
1052לפגוש שם את ידידנו ראובן גבריאלוף ובנו אליצור, ועוד כמה מכרים.
1053המוביל הגוי הסביר לנו שהוא הולך להביא סוסים ויחזור
1054רק באמצע הלילה, ואשר עלינו להיות מוכנים לקראת היציאה. כולנו יושבים על החבילות
1055ומחכים לבואו וכל רגע נדמה שהוא מופיע, אבל לריק. הבוקר האיר ואיש לא בא, ומה
1056גדולה הייתה אכזבתנו.
1057הלילה הבא מצא אותנו עדין ממתינים. הקור היה
1058גדול, השלג יורד ללא הרף ושוב צפינו אולי יבוא כעת המדריך שלנו, אבל הקור גבר
1059והחשש גובר מי יודע כמה זמן נוכל להחזיק מעמד ובפרט הילדים הקטנים. לשמחתנו בתחילת
1060הלילה הופיעו שומרי הגבול ואסרו את כולנו, ואכן אני אומר תודה לה' שנאסרנו, שכן אחרת
1061היינו קופאים מהקור.
1062בתחנת המשטרה נערך חיפוש בכל החפצים שלנו ואת
1063הכל ציוו להשאיר בתוך המשטרה. כאשר האיר הבוקר הם שחררו את הנשים ואת הילדים, לחפצים
1064שלנו כבר לא היה זכר ואילו את הגברים עיכבו.
1065כאשר שחררו את אשתי ובתי בת השנתיים הם פנו
1066לעיירה קרקי. זמן רב לקח להם למצוא חדר או פינה זמנית, כי כולם פחדו לקבל אשה זרה
1067למגורים ובקושי היא מצאה מקום לעצמה והיתה שם עד תחנתה הבאה.
1068בשלב זה קיבלה בתנו חום ודלקת ראות וללא מזון
1069וללא תרופות או עזרה רפואית, ונוסף לכך אשתי גם דאגה לי, וכיון שידעה שלא אוכל שום
1070מזון לא כשר, הצליחה להביא לי כמה לחמים ומיץ.
1071ה' שלח לעזרתה מלאך בדמות ר' ששון ניאזוב והוא
1072דאג להביא אותם בחזרה לסמרקנד, שם מצאה קורת גג וכן מכרים שידעו להגיש לה עזרה.
1073יציאה בשלום
1074כאשר אשתי חזרה לסמרקנד, השתדלה לקבל מכתבי
1075המלצה עבורי ובמיוחד מכתבים שיאשרו שאיני עשיר ואיני חייב שום כסף לאיש או למדינה,
1076ואיש אינו רודף אחרי, שכן בימים ההם היו מקרים רבים שנמסרו לשלטונות אודות חטיפות
1077ומעשי רמאות.
1078היא חזרה שוב לקרקי ובידיה האישורים, אותם מסרה
1079למשטרה וביקשה שישחררו אותי. אבל אלה לא הסכימו והמשיכו להחזיק אותנו בתנאי מאסר
1080וחיכו להוראות מגבוה.
1081והנה נתקבלה הוראה להעביר כל אסיר אל עירו
1082ולהושיבו בבית המעצר שבעירו ובכל מקום המשטרה תדע כיצד להתנהג אתם. כמובן חיפשו
1083מקומות ברכבת למשלוח האסירים ואני בכוונה לא רציתי להיות בין הנשלחים הראשונים
1084והשתדלתי להשתחרר מידיהם.
1085כסף רב בזבזנו על זה אבל סוף כל סוף הצלחתי. ביום
1086ג' ניסן, יום השנה לפטירת סבי רבי סימן טוב ע"ה, שוחררתי מידיהם לחופשי.
1087חזרנו לסמרקנד לקראת חג הפסח, ובחודש תמוז שוב
1088יצאנו לדרך לנסות מזלנו הפעם, כמובן לא דרך אותה עיירה קרקי, אלא דרך העיר חאמיוב,
1089שגם היא סמוכה לגבול.
1090ארץ ישראל נקנית בייסורים
1091בפעם הזו העסק היה יותר מסובך. היה צריך לנסוע
1092ברכבת ולקפוץ ממנה באמצע הנסיעה כאשר הרכבת מתקרבת אל הגבול. ובאם כבר הצלחת לרדת
1093צריך עדיין לעבור שני נהרות ורק אז היו נמצאים מחוץ לגבולות רוסיה.
1094עלינו לרכבת ומחכים לאות שעלינו לקפוץ, אבל
1095הפעם המוביל רמז שיש כעת חיילים בדרך ואין לרדת עתה, ורק הספקנו לזרוק את החבילות.
1096כך המשכנו עד התחנה הבאה, שם ירדנו כולנו. התכוננו לצאת לדרך בלי מקלותינו או
1097תרמילינו כי חפצינו נלקחו. במחנה זה פגשנו ידידים ומכרים שגם הם כמונו קיוו לעבור
1098את הגבול.
1099כעבור זמן הגיעה רכבת בכיוון הפוך ועמה חזרנו
1100לתחנה הראשונה שלנו. כאן שוב חיכינו לרכבת שתיסע לעבר הגבול ועמה ננסה את מזלנו
1101שנית.
1102כאשר הרכבת באה, ראינו שהיא רכבת משא המובילה
1103דואר ללא קורת גג, אך אין אנו מחפשים נוחיות וכל רכבת טובה להשיג מטרתנו. המובילים
1104שלנו הבטיחו שנהג הרכבת קיבל כסף והוא יאט את הנסיעה בקטע הקרוב לגבול, וכך יוכלו
1105לקפוץ גם הנשים והילדים.
1106אך לצערנו גם זה היה שקר, ובהתקרב הרכבת אל
1107הגבול נמסר לנו שאם נראה את המדריך קופץ עלינו לקפוץ בעקבותיו. ואמנם כך היה.
1108הרכבת לא האטה, היא נסעה בכל המהירות, ולמרות זאת הגוי קפץ. את הילדה קשרתי בסדין
1109אל גופי וגם אני קפצתי עם הילדה. רבי יעקב שלשל את שני ילדיו ואחר כך גם הוא קפץ,
1110אשתי וכן אשתו של רבי יעקב שהיתה מעוברת קפצו בלי לחשוב האם ישארו בחיים ומה יקרה
1111לפרי בטנה. ברוך השם כעבור שעה או קצת יותר נפגשנו כולנו יחד, והשבח לה' לאיש לא
1112נגרם כל נזק רציני, פרט לפצעים קלים וכאבי רגלים.
1113המוביל גם כן בא ואסף את כולנו לתוך חורשה שהייתה
1114בקרבת מקום ועדיין דרך ארוכה לפנינו. מתוך הכרח ועל אף הסכנה יצאנו לחפש מים.
1115מרחוק נראו לנו אוהלי טורקמנים, שבטים נוודים, וקיווינו שנמצא אצלם לפחות קצת מים
1116עבור הילדים.
1117ואמנם מצאנו מים, הילדים והנשים יכלו לשתות
1118לפחות במידה קטנה. גם המובילים שלנו דאגו למזון והביאו לחם וכן הראו לנו מקום של נחל
1119קטן עם מים זכים, אך כל היום חיכינו כמעט תחת השמש הלוהטת.
1120ושוב מודיעים שלקראת הלילה נעבור את גבול
1121אפגניסטן כי עדיין שני נהרות מפרידים בינינו והגבול.
1122הלילה ירד ואנו דרוכים ומוכנים. הילדים על
1123כתפינו, מורי הדרך מסבירים לנו שאי אפשר לשוט כאן בסירות בגלל השומרים שמסביב, רק
1124יש נאדות מתנפחים המסוגלים להחזיק נפח מסוים ובעזרת חבלים ומקלות נוכל לאט לאט
1125לעבור את הנהר שרחבו כשלושים מטר. הנאדות קטנים ובכל אחד מהם יכולים לשבת שנים
1126שלושה ולא יותר.
1127וכעת אין מה לחשוב ואין מה להפסיד, מפליגים
1128ומתפללים לאבינו שבשמים. רק הספקנו להתיישב, המוביל נותן פקודה "עצור",
1129הלילה ישנם שומרים בשטח. מספר לילות חזרנו על התרגיל הזה, ובכל פעם גילינו את
1130שמירת החיילים והסכנה.
1131ברוך שפטרנו מעונשו של זה
1132בלילה הרביעי, ירדנו אל הנאדות המנופחים, ששה
1133עשר איש בארבעה נאדות, כולם מוכנים לקראת ההפלגה וב"ה הפעם הפלגנו. הלב פועם
1134בחזקה, הפחד גדול ונורא, אבל הבטחון בה' היה גדול. ואם לא פחדנו מהמשמר מספיק,
1135פתאום מצאנו את עצמנו ליד מערבולת מים וחשבנו שכולנו נטבעים, אבל השי"ת
1136ברחמיו המרובים חס עלינו ועברנו את הנהר הראשון בריאים ושלמים.
1137כאשר ירדנו מהנאדות, רגלינו דרכו על היבשה
1138והבטנו אחורנית, לא האמנו שאמנם עברנו... כולנו היינו המומים ומבוהלים, אבל
1139מוכרחים להמשיך, ואין מקום למנוחה ולחשבונות. על פי הוראת המוביל הוצאנו את האוויר
1140מהסירות, קיפלנו אותם ואנו צועדים לקראת הבאות.
1141המוביל קרא "רוצו אחרי!" וכולנו
1142התחלנו לרוץ. כאשר ראינו שאשתו ההרה של ר' יעקב ממש כורעת תחתיה, מסרתי אני את בתי
1143בת השנתיים לאשתי ולקחתי ממנה את בנה וכך רבי יעקב אחז בשתי בנותיו ואני את בנו
1144והמשכנו במרוצה.
1145כעבור עשר דקות היינו על יד הנהר השני, גם אותו
1146יש לעבור בסירות, ואם כי איננו עמוק במיוחד ויש מקומות שאפשר לדרוך ברגלים, בכל
1147זאת יש מקומות עמוקים וסכנה לעבור בהם ברגל.
1148נסחבנו בתוך הנהר בקושי אחרי המדריך, לפעמים
1149מכניסים רגל וקשה להוציאה אבל לרווחתנו כעבור זמן מה ניתנה ההוראה לנפח את הנאדות
1150ולהיכנס אליהם ובעזרת חבלים, קני סוף ודחיפות מן הצד עברנו גם את הנהר השני ואנו
1151מחוץ לגבולות רוסיה. "ברוך שפטרנו מעונשו של זה!"
1152מרוסיה לאפגניסטן
1153אין לתאר את גודל השמחה והששון, כולם התנשקו זה
1154עם זה, ועל אף העייפות שמנו יד על שכם וכולנו יצאנו במחול. ברוך השם שהוציאנו
1155ממצרים.
1156המובילים השלימו את מלאכתם וביקשו מאתנו שנחתום
1157על פתק שהם גמרו את עבודתם ומגיע להם התשלום המלא.
1158הם קיבלו מאתנו את החתימות ונפרדנו לשלום.
1159עליהם היה להביא זאת לר' ששון ניאזוב בסמרקנד, והוא אשר ישלם את המגיע להם.
1160המשכנו ללכת בכיוון שנאמר לנו, והנה פרשי משטרת
1161אפגניסטן באים לקראתנו. סיפרנו כי אנו בורחים מרוסיה ומבקשים מחסה במדינת
1162אפגניסטן. השוטרים שהיו אדיבים אלינו, אמרו שכדאי לנו לשכור חמורים להליכה זו
1163ובפרט עבור הנשים. אבל מחוסר כסף מזומנים המשכנו לתחנת המשטרה ברגל ורק כעבור חצי
1164שעה של הליכה מעייפת בחום הגדול, הגענו אל התחנה.
1165השוטרים בתחנה שהיו בלבוש ערבי, התייחסו אליו
1166בגסות. הם אמרו שבארץ ישראל היהודים הורגים ערבים ואף אנו נפגע בכם פה, אבל למעשה
1167לא נגעו בנו לרעה. בתחנת המשטרה פגשנו בפליטים נוספים.
1168אחרי שהשוטרים בדקו את כל הניירות שלנו, הם שחררו
1169אותנו והראו לנו את הכיוון בו עלינו להמשיך ויעצו לנו לשכור ערבי שיוביל אותנו, כי
1170הדרכים מפותלות והוא ידע איך לקצרן, וכן תמורת תשלום לערבי יביא מספר גמלים, כי
1171הדרך ארוכה והחום מעיק.
1172בלית ברירה, הבטחנו לערבי שיקבל את סכום הכסף
1173בסוף והוא הביא ארבעה גמלים, כך שכולנו יכולנו לעלות ולשבת עליהם.
1174פגישה מרגשת עם הרב אליעזרוב
1175שבוע שלם נמשך ה"תענוג" הזה. מזון
1176יכולנו לקנות בדרך ובפרט פירות וירקות. מים ב"ה היה בכל פינה והערבי ידע היכן
1177לפוש קמעא. בכל פעם מצא חורשה או צל שם חנינו מספר שעות.
1178היינו כולנו עייפים וסחוטים עד לשד העצמות. אחדים
1179התעלפו בדרך, הרבה הקיאו דם, הנשים חשבו כי הן על סף המות וצעקו, אבל ב"ה
1180הגענו אל העיירה ערצא, שם כבר פגשנו מעט יהודים תושבי העיר, שקיבלו אותנו בסבר
1181פנים יפות וערכו לכבודנו סעודה.
1182בעיירה זו יכולנו לנוח כמה ימים, להתרחץ מעט,
1183להביא רופא לנשים ולחולים ולאט לאט חזרנו להרגיש כבני אדם.
1184כעבור ימים אחדים המשכנו בדרכנו. משם יכולנו
1185להודיע לרב אליעזרוב בירושלים שהנה מגיעים אנו לגבולות הארץ ועליו לדאוג שיתנו לנו
1186רשות להיכנס לארץ הקודש – ואשר אנו מונים שמונה עשר איש.
1187בראש חודש אב הגענו לעיר שבורג'ו. גם כאן
1188התפללנו בבית כנסת ונפגשנו עם אחינו בני ישראל. וכך אנו ממשיכים להתקרב אל ארץ
1189הקודש ואני בעיירה מזר. בחול המועד סוכות, אחרי שנה וחצי של טלטולי דרך, הגענו
1190לקצה גבול אפגניסטן. כאן קבלנו את הידיעה שהרישיונות עבורנו נמצאים ליד הגבול
1191ומחכים שם לקראתנו. כך המשכנו בצורה זו "ויסעו ויחנו" במשך חצי שנה
1192בדרכנו לארץ הקודש, דרך עירק, סוריה ולבנון.
1193לבסוף הגענו לירושלים עיר הקודש בי"ג ניסן
1194שנת תרצ"ה, ומתוך אושר ושמחה פגשנו את מורנו ורבנו הגדול רבי שלמה לייב אליעזרוב
1195זצ"ל. ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה!
1196**אגרת
1197מהרבי לר' חנניה ניאזוב**
1198גם
1199בעלותו לארץ הקודש, המשיך ר' חנניה את הקשר הקרוב שלו עם הרבי הריי"צ, קשר
1200שהחל כאשר הוא נפגש עם הרבי בשנת תרפ"ה, בבואו לבקש שהרבי ישלח שליח לחיזוק
1201היהדות בבוכרה. ר' חנניה המשיך לכתוב לרבי מהנעשה עמו בכלל, וכן מהנעשה בקרב בני
1202העדה הבוכרית תושבי שכונת הבוכרים בירושלים, והרבי מצידו עודדו לכתוב לו בפרטיות.
1203מאלפת
1204היא האגרת הבאה, אותה כתב הרבי לר' חנניה ניאזוב, בב' מרחשון תש"ב, בו מבקש
1205ממנו הרבי לכתוב לו מכל הידוע לו מהנעשה באותם בימים בסמרקנד:
1206במענה על
1207מכתבו אודות התלמוד תורה של עדת הבוכרים יצ"ו, הנני זוכר את ביקורי שמה עם
1208כבוד ש"ב ידיד"נ הרה"ג הרה"ח שיל"א שליט"א, ואת הרושם אשר
1209עשה עלי המוסד הזה אז, עכשיו אין אני יכול להשיב לו על הצעתו, וידבר בזה עם כבוד
1210ש"ב הנ"ל הרה"ג ר' שלמה יהודה ליב שליט"א אליעזרוב, וכשאקבל מכתב
1211ש"ב הנ"ל בנדון זה אז אתבונן אי"ה בהצעתו, אם אפשר לי הדבר לעשותו.
1212יכתוב לי
1213בפרטיות מהנעשה אתו עמו ואם יש לו ידיעות מידידינו שי' מסאמארקאנד ושארי ערי בוכרא, יכתוב לי
1214בפרטיות מכל מי שהוא יודע, ואם אפשר לו יכתוב להם פרישת-שלום משמי וברכה
1215מאתי, ואשר הנני
1216מתגעגע לשמוע משלומם ושלום בניהם יחיו הגדולים עם הקטנים, ואיך הם מתפרנסים
1217בגשמיות וברוחניות.
1218יפרוש
1219גיני בשלום חבריו יחיו באה"ק ת"ו וימסור להם את ברכתי.
1220**ר'
1221אברהם חיים לדיוב**
1222**יד
1223ימינו של הרב גורודצקי**
1224יהודי
1225נוסף מתושבי בוכרה שדבקה נפשו בשלוחי רבותינו נשיאינו, והיה לימים לחסיד מובהק,
1226הוא הרה"ח הרב אברהם חיים לדיוב ז"ל
1227הרב לדיוב נולד בשנת תרס"ה בעיר סמרקנד שבבוכרה.
1228בשנת תר"ע, בהיותו בגיל חמש התייתם מאביו רפאל ז"ל, ואמו דינה הכניסה
1229אותו ל'חדר' ספרדי על טהרת הקודש, שם למד עד היכנסו לגיל המצוות בשנת תרע"ח,
1230שאז הקומוניסטים סגרו את כל ה'חדרים'. בשנים הראשונות זכה לקבל את חינוכו ב'חדר'
1231משליחו של כ"ק אדמו"ר הרש"ב הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב.
1232בהמשך הוא זכה לקבל רבות משלוחו של הרבי
1233הריי"צ, הרב שמחה גורודצקי שנשלח לבוכרה בשנת תרפ"ו. בשלב מאוחר יותר הוא
1234היה לעוזרו ויד ימינו בעבודתם הקדושה בהרבצת התורה ובהפצת היהדות בכל האיזור, והיה
1235מראשי הפעילים שעסקו במסירות נפש ממש בכל תחומי היהדות ושמירת הגחלת שלא תכבה
1236ח"ו.
1237בשנת תרפ"ג, בהיותו בגיל שמונה עשרה,
1238התחתן עם האשה מרת יפה, שהייתה אז בגיל בת מצווה. נולדו להם עשרים
1239ילדים (לפי זכרון אחדים במשפחה היו 22 ילדים), אך למרבה הצער רובם נפטרו בסמרקנד
1240בגיל מאוד צעיר, ונשארו מהם (שעלו אחר-כך לארץ הקודש) רק תשעה: הרב יצחק חי
1241ע"ה (קראו לו את השם "יצחק חי" שהוא לכל הפחות יישאר חי), מרדכי, שמחה ע"ה, משיח ע"ה, שם טוב, אליהו,
1242חייא, טוביה ועמנואל.
1243ר' אברהם חיים היה גר ברחוב דינבסקי, בבית מספר
1244עשרים. בביתו המורחב ובמשפחתו ברוכת הילדים, מצאו מחסה ומקלט כל קשי היום ומבקשי
1245העצה והתושייה, והיה מקבלם בסבר פנים
1246יפות וביד פתוחה ובלב נדיב. בימי חמישי היה מחלק עזרה למאות נצרכים, וביום שישי היה
1247מחלק כסף לעניים. בחורף היה מחלק חינם טונות של פחם לחימום בתי העניים. בערבי חגים
1248היו נהנים מעזרתו ביתר שאת, ולקראת הפסח היה דואג למצוות ליהודים שלא הייתה להם
1249אפשרות להשיג בגלל המשטר.
1250בחג
1251הסוכות היו אלפי אנשים משכימים לפתחו מהבוקר עד הערב, והיה מזכה אותם
1252במצוות ד' מינים וכו'. אי אפשר להעלות את כל חסדיו על הכתב, כי רבים המה.
1253הוא היה מייסד חדרים ותלמודי תורה ללמוד תינוקת
1254של בית רבן במחתרת, וגם ארגן שחיטה כשירה כאשר הוא היה בעצמו השוחט, וכן בריתות,
1255וגם היה בונה מקוואות ודואג לאחזקתם, כולל תעמולה בקרב האוכלוסייה על החיוניות של
1256טהרת המשפחה, וכל זה מתוך סכנות נפשות ומסירות נפש ממש.
1257**תוספת
1258מרץ לאחר השחרור**
1259באמצע עבודתו, בערך בשנת תש"י, מישהו
1260הלשין במשרדי הק.ג.ב. על פעולתו בעבודת הקודש. אנשי הק.ג.ב.
1261מיהרו לעוצרו, וגזרו עליו עשרים וחמש שנה בסיביר. בסופו של דבר הוא היה בבית
1262האסורים בסיביר רק כארבע וחצי שנים, כיוון שלאחר מות סטאלין ימ"ש בחג הפורים
1263תשי"ג, החלו לשחרר את העצירים, ובערך בשנת תשט"ו יצא אף הוא לחירות. על
1264כך יסופר בהרחבה להלן עמוד ## ואילך.
1265בצאתו מהמאסר, המשיך ר' אברהם חיים לדיוב בתוספת
1266מרץ בעבודת הקודש הנ"ל, למרות הסכנה הכפולה ומכופלת בהיותו אסיר משוחרר.
1267למרות ייסורי הגוף והנפש לא ראו אותו מעולם ב'רוגז', אלא תמיד היה לו חיוך לבבי
1268נסוך על פניו.
1269הוא היה אחד מבני העליה שבזכותם נותרה יהדות
1270נפלאה ותוססת מאחורי מסך הברזל, ובפרט באזור בוכרה, אחר שבעים שנות רדיפות והשמדות
1271ה"י,
1272כיוון שגם לאחר עלייתו ארצה - הותיר אחריו את
1273תלמידיו ותלמידי תלמידיו, שהמשיכו בדרכו שנים רבות אחר-כך.
1274מקווה בשלוש לפנות בוקר
1275מספר הגה"ח הרב יצחק רייטפורט: כאשר אחותי
1276הייתה כלה, לפני החתונה חיפשו המשפחה מקווה טהרה, אך בימים ההם חששו כולם, וגם
1277הבודדים שהקימו מקווה בביתם – חששו מהק.ג.ב. ולא הסכימו להכניס אותנו למקווה שלהם.
1278בשלב מסויים החלטנו ללכת לביתו של ר' אברהם
1279חיים, בתקווה שהוא יסכים. הגענו אליו בשלוש לפנות בוקר, וברוך ה' הוא הסכים, וכך
1280יכלו להינשא בטהרה.
1281נס ביום כיפור
1282בין שאר עיסוקיו, היה ר' אברהם חיים סוחר בשוק
1283השחור בחיטים מסוג 'קלובה'. אחד מספקי הסחורה היה אוזבק, גוי מגושם. פעם בכמה
1284חודשים הוא היה מגיע עם עגלה מלאה סחורה, ור' אברהם חיים וילדיו היו עוזרים לו
1285לפרוק במהירות את הסחורה – ואת השקים היו מחביאים מאחורי קיר שבנו במרתף הבית.
1286בשנת תשכ"ט הגיע הסוחר הנ"ל לביתו של
1287ר' אברהם חיים בליל יום הכיפורים. כמובן שאף אחד לא היה יכול לסייע לו בפריקת
1288הסחורה, והוא הניח את השקים בחצר. כמעט יממה שלימה שהו שקי החיטים בחצר, וחשש כבד מילא את ליבם של בני המשפחה, פן יעבור
1289במקום אחד משוטרי החרש של הק.ג.ב. ויגלה את הסחורה האסורה. בנסי-ניסים עבר האירוע
1290בשלום, ולק.ג.ב. לא נודע דבר.
1291*
1292סיפורם
1293של דמויות-מופת אלו, הרב חזקיה קייקוב, ר' אליהו מני ניאזוב, ר' גבריאל ניאזוב, ר'
1294זבולון לויוב, ר' רפאל חודיידטוב, ר' חנניה ניאזוב ור' אברהם חיים לדיוב, לא ללמד
1295על עצמם בא אלא ללמד על הכלל כולו בא. קורות חייהם ופעולותיהם הברוכות הם עדות
1296נאמנה עד היכן הגיעה השפעתו של הרבי הריי"צ באותם השנים, באמצעות שליחיו,
1297תלמידיו ומושפעיו, על יהדות בוכרה כולה וכיצד השפעה זו היתה גורם מכריע בעמידתה
1298האיתנה של יהדות בוכרה כולה בימי הרדיפות של השלטון.
1299הקשר
1300של יהודי בוכרה עם חסידות חב"ד ועם הרבי הריי"צ הלך והתרחב, הלך והתהדק,
1301והגיע לשיאו בימי מלחמת העולם השניה ואחריה, כאשר רבים מחסידי חב"ד נמלטו
1302מאימי המלחמה לערים טשקנט וסמרקנד שבבוכרה, והתגוררו במשך מספר שנים בין אחיהם יהודי
1303בוכרה. פרק בחיי חסידי חב"ד ברוסיה שנמשך גם אחרי 'יציאת רוסיה' בשנים
1304תש"ו-תש"ז, שכן קהילות חב"דיות הוסיפו להתקיים בסמרקנד ובטשקנט עד
1305גלי העלייה הגדולים בראשית שנות הלמ"ד, כפי שיסופר בפרקים הבאים.
1306[37] אגרת א'תקעו, אגרות קודש שלו כרך
1307ו עמוד ל.