Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אערי מקלט בתקופת המלחמה
המלחמה והבריחה למרכז אסיה
פרק
המלחמה והבריחה למרכז אסיה
פרק
במיוחד במינו, כתוב באותיות של דם, רעב וייסורים מצד אחד וגילויים של אחווה ואהבת
גישראל עד כדי מסירות נפש מצד שני, בתולדות הקשר הייחודי בין יהודי בוכרה וחסידות
דחב"ד, נרשם בימי מלחמת העולם השנייה, בין השנים תש"א-תש"ו.
הבעוד
ושבמרכז רוסיה, באוקראינה וברוסיה הלבנה, השתוללה באותם ימים המלחמה העקובה מדם מול
זצבאות גרמניה הנאצית, אוזבקיסטן היתה רחוקה מהקרבות והעובדה הזו הביאה לאסיה
חהתיכונה המוני פליטים יהודים שנמלטו מרוסיה, ביילורוסיה, אוקראינה, פולין, ליטא,
טלטביה ואסטוניה. הם האמינו כי הנאצים לא יגיעו למזרח.
יואכן,
יאהקרב על סטלינגרד (במהלך סתיו תש"ג) שינה את כוונות הנאצים שרצו להגיע
יבמהקווקז למזרח התיכון הערבי שאהד את הנאצים, ולחבור על אדמת ארץ ישראל לכוחות שלהם
יגשיגיעו מצפון אפריקה. שתי המערכות באל-עלמיין שבמצרים ובסטלינגרד היו נקודות המפנה
ידבמלחמת העולם השנייה.
טוהסובייטים,
טזשהתעשייה הכבדה שלהם הותקפה ללא הרף על-ידי מטוסים גרמניים, האמינו כי למרכז אסיה
יזבכלל לא תגיע הרעה. הם העבירו לאוזבקיסטן ולמדינות נוספות במרכז אסיה את התעשייה
יחהכבדה, לרבות תעשיית המזון, הנשק, והמטוסים. רכבות-אמבולנס הביאו משדות הקרב רבבות
יטפצועים שטופלו במרכזים הרפואיים באוזבקיסטן.
כיש
כאלציין כי למרות שאסיה התיכונה רחוקה מאזורי הקרבות, לנאצים היו תכניות פרטניות
כבלכיבוש האזור. יומיים לפני הפלישה לברית המועצות, כינס אלפרד רוזנברג, השר הגרמני לענייני
כגהשטחים במזרח, את הפקידים הבכירים שנועדו למלא תפקידי מפתח במנגנון האזרחי הגרמני
כדבשטחי הכיבוש בברית המועצות. בכינוס זה נשא המנהיג הנאצי נאום ארוך ומפורט על
כההמטרות הפוליטיות של גרמניה במלחמתה בברית המועצות ועל הממשל והמדיניות הגרמנית
כובשטחים הכבושים.
כזבנאומו
כחציין רוזנברג כי בתעמולה הגרמנית בקרב האוכלוסייה הסובייטית יש להדגיש את
כט"השליטה היהודית" על ברית המועצות. בתוכנית "הסדר החדש" שלו
ללא פסח רוזנברג גם על הרפובליקות הסובייטיות שבאסיה התיכונה. לפי תוכנית זו,
לאהתכוונו הנאצים להקים באזור מדינה לאומית שתשרת את גרמניה.
לבבימי
לגהמלחמה הצליחו הנאצים להחדיר סוכנים חשאיים לאזור, אבל לבסוף המלחמה נעצרה הרחק
לדמהאזור.
להרוב
לוחסידי חב"ד שנסו על נפשם, הגיעו בשלב כזה או אחר לאוזבקיסטן ולמעשה רוב חסידי
לזחב"ד תושבי ברית המועצות שניצלו מהנאצים, התגוררו בימי השואה בעיר סמרקנד
לחשבאוזבקיסטן. קבוצת חסידים נוספת התיישבה בטשקנט בירת אוזבקיסטן, ואחרים התיישבו
לטבאלמא אטא שבקזחסטן ובאזור סיביר ואורל.
מהפליטים מחסידי חב"ד, שהכירו את
מאהחסיד הרב שמחה גורודצקי, וששמעו על הגרעין החסידי שהקים בבוכרה, קיוו למצוא שם אחים
מבאוהבים מבני המקום, שיסייעו להם להתאקלם ולהתקיים במקום.
מג**הבריחה
מדמערי הספר**
מהעל
מוהבריחה של חסידי חב"ד מאזורי החזית בראשית המלחמה, סיפר לימים הגה"ח הרב
מזנחום שמריה ששונקין:
מחבעת
מטשהשתוללה המלחמה והגרמנים נכנסו לרוסיה, התחילו השלטונות בהקמת מקלטים עבור האוכלוסייה.
נמדי לילה, בשעה העשירית, היה מגיח מטוס גרמני ומפציץ את העיר, ובעיקר את בתי החרושת
נאשבה. לא אחת היתה ההפצצה פוגעת גם באוכלוסייה ורבים נפגעו. מיד עם רדת הלילה שררה אפילה
נבמוחלטת - אם כי היו גם אנשים מושחתים אשר עם הופעת המטוס היו פותחים את דלתות וחלונות
נגבתיהם למען הרבות אור. היו אלה אנשים קיצוניים אשר חיכו בקוצר רוח למען השלטת השלטון
נדהנאצי במדינה...
נהזה
נוהיה בסוף הקיץ וכך נמשך המצב עד לאחר החגים. בחודש חשון, כאשר התחילו הגשמים העזים,
נזשוב לא היתה אפשרות לרדת למקלטים, ולא היתה כל ברירה אלא לשבת בבית ולהפיל תחינה ותפלה
נחלה' אשר לא יעזוב את בני עמו וישמרם מכל נזק וצוקה.
נטבעלי
סהיכולת למיניהם, היו משאירים את הכל מאחוריהם, לקחו אתם את אשר ניתן היה להציל וניסו
סאלברוח לעבר המדינות המרוחקות, לאזורים מרוחקים כמו סיביר, שם לא יכול היה האויב הגרמני
סבלהגיע. גם היו נוהרים למרכז אסיה, כמו טשקנט וסמרקנד, מרחק של כארבעת אלפים קילומטרים
סגממוסקבה. מרבית היהודים ברחו למרכז אסיה, לאוזבקיסטן, בוכרה.
סדמאחר
סהשלא היו לנו האמצעים הכספיים הדרושים, נאלצנו למכור חפצים מהבית, אך קבלנו בעדם תמורה
סוקטנה, כי הקונים ידעו היטב כי בין כה ניאלץ לברוח ולהשאיר מאחורינו את כל הרכוש.
סזנאלצנו אפוא להישאר במקומנו ולחכות לבאות.
סחביום
סטחמישי אחד הגיע אל ביתנו מכרינו מענדל סמורדינסקי, עם משאית גדולה, בכדי לקחת מהבית
עאת אשר ניתן להציל. "מדוע הנכם יושבים כאן - התפלא עלינו - הלא רדיו מוסקבה הודיע
עאכי התושבים יעזבו את מוסקבה?!". לקחנו את כל אשר ניתן לקחת, העמסנום על המכונית
עבונסענו למוסקבה. פחדנו ללון כאן, בראותנו כי הגויים לוטשים כבר עין על היהודים, ומה
עגגם לאחר שהמנהיגים בורחים אף הם - הרי מי יעכב בעדם מלשפוך את כל חמתם על היהודים,
עדלהורגם ולבוזזם. באותו ערב נשארנו ללון במוסקבה.
עהמתחילה
עוחשבנו כי בליל חמישי נוסעת מכאן הרכבת המיוחדת אשר אמורה היתה להעביר את הפקידים ועובדים
עזבכירים אחרים. לבסוף נסעה הרכבת בליל שבת... מאחר שהיינו במצב של פקוח נפש ממש, נאלצנו
עחלנסוע מכאן בכל מחיר. בינתיים הגיעה הרכבת והגענו העירה. את חפצינו הפקרנו לגמרי ושמחנו
עטשנפשנו נשארה לנו לפליטה.
פנסענו
פאמשם באותו לילה. הסכנה להתעכב בתחנה היתה גדולה, כי המפציצים הגרמניים התכוננו להפציץ
פבאת התחנה לבל יוכלו לברוח. בעמדנו בתחנה, אפופי פחד ורעדה, הבחנו במטוס גרמני שנורה
פגמלמטה; לשונות האש אפפוהו והוא שקע ארצה כגחלת אש. הרכבת שלנו זזה סוף סוף ממקום הסכנה
פדוהודינו לה' על אשר יצאנו משם - אם כי במסתרים תבכה נפשנו על אשר נאלצים הננו לנסוע
פהבשבת קודש.
פואוכל
פזלא היה חסר עדיין, כי כל המאפיות שבעיר אפו לחם בכמות הדרושה לכמה ימים. גם היתה אפשרות
פחלרכוש קמח. הנסיעה היתה ארוכה כי מפעם לפעם נעצרה הרכבת בכדי להשיג לחם ומצרכי מזון
פטלנוסעים, וכן היו צריכים להצטייד בפחם ומים להמשך נסיעתה.
צסמורדינסקי
צאובניו היו מסורים מאד אלינו. הם היו דואגים שלא יחסר לנו גם מים לנטילת ידים שחרית
צבולסעודה. בעת התפילה נאלצנו להסתיר את עצמנו לבל יראונו הגוים עטופים בטלית ובתפילין
צגבתפילתנו.
צדבכל
צההעת שהיינו קרובים עדיין לאזור מוסקבה, לימדו אותנו כי במקרה שנתקל באווירונים, על
צוכולנו לצאת מהרכבת ולהשתטח על הארץ. אך בחסדי השם עלינו, לא נתקלנו במטוסים כל שהם
צזוככל שהתרחקנו ממוסקבה לעבר מרכז אסיה, שקטה רוחנו.
צחברכבת
צטזו, שהסיעה פקידים בכירים מאנשי המחלקה של סמורדינסקי, ואשר הוא היה ממונה עליהם בתור
קקצין, הגענו לעיר קאזאן, עיר גדולה של הטטרים. בעיר זו מצאנו בית כנסת, רב ושוחט. הגענו
קאלאיזה אכסניה, שם היה דוד גדול עם מים חמים. הנוסעים הגויים חטפו מכל אשר בא לידם,
קבוכאשר רצינו גם אנו לקחת כוס מים חמים להבדלה - היה אז מוצאי שבת - לא נתנו לנו הגוים
קגבטענה שזה דרוש להם עבור הילדים הקטנים שלהם. נוכחנו לדעת עד כמה גדולה שנאתם של הגויים
קדאל היהודי - על אף שנמצאים היו תחת חסותו של קצין יהודי.
קהמענדל
קוהביא לנו לחם לכמה ימים. לדבריו מוכרח הוא להישאר בעיר זו, עם כל השאר, וכי יהיה עלינו
קזלהיפרד. נפרדנו ממנו בלבביות ואנו המשכנו דרכנו באנייה על נהר הוולגה...
קחכך,
קטסחופים ויגעים, רעבים וצמאים, קפואים מקור ו"מרוחשים" מכף רגל ועד ראש, הגענו
קיסוף סוף לטשקנט.
קיאכאן,
קיבבטשקנט, רווח לנו בע"ה. בתחנה חילקו לכולם חלות, לחם ועוגות. השקטנו בע"ה
קיגאת רעבוננו, ואף יכולנו להכין צידה לדרך להמשך נסיעתנו לסמרקנד.
קידכאן
קיההתפצלו הנוסעים. חלקם נשארו בטשקנט וחלקם המשיכו לסמרקנד. אלה שלא רצו להמשיך הסבירו
קיוזאת, כי בסמרקנד מתרכזים כל היהודים החרדים, והם אינם יכולים לחיות יחד אתם בכפיפה
קיזאחת!...
קיחירדתי
קיטבתחנת הרכבת וחיפשתי אולי אוכל למצוא איזה בית ממכר לסיגריות. לפתע, בעודני מתהלך שם,
קכבאו מולי שני אברכים משלנו, מיכאל טייטלבוים וישראל לוין.
קכאשמחנו
קכבמאד איש לקראת רעהו וסיפרתי להם מכל התלאות שעברו עלינו בנסיעה. הם מיהרו לרכבת שלנו,
קכגלקחו את כל חפצינו והעבירום לרכבת שלהם. הם סידרו עבורנו מקום נוח באחד הקרונות שם
קכדהתאוששנו ונשמנו לרווחה. הרכבת נסעה במהירות וגם הקור לא היה כל כך חזק. לאחר נסיעה
קכהשל לילה אחד בלבד הגענו לסמרקנד.
קכו**"כולם
קכזלסמרקנד"**
קכחסיפורו
קכטשל הרב ששונקין יכול לשמש דוגמא לסיפורים של אלפים נוספים שכמוהו ברחו מערי
קלמגוריהם לסמרקנד וטשקנט שבמרכז אסיה. וכך מספר גם הרב ישראל לוין בזיכרונותיו:
קלאבאו
קלבהימים הנוראים והחלטנו, אני ומיכאל והחסיד ר' אברהם קצנלנבויגן, לחכות עד אחרי שבת
קלגבראשית. כולם כבר נסעו ואנחנו נשארנו, חוץ מאלו שרצו להישאר עד אחר כיבוש הגרמנים.
קלדהגרמנים
קלההפציצו את חרקוב, אני ומיכאל היינו בבית אחד ונשותינו ובני היו בבית אחר, ובלילה היתה
קלוהתפוצצות הכי גדולה. במקום שהיינו היתה חומה של הרבה קומות, חצי קומה התפוצצה ונעשה
קלזחושך ושמענו בלילה איך שמקבצים ההרוגים. אנחנו נשארנו עד שנגמרו הפיצוצים ויצאנו לראות
קלחאם משפחתנו נשארו בחיים.
קלטאחרי
קמשבת בראשית החלטנו לנסוע מחרקוב. הרכבת זזה ומיד התחילו להפציץ... הרכבת נעמדה וקצין
קמאאמר לכולנו לרוץ לאיזה צד שהראה. התחלנו לצאת מהרכבת עם הילד בן השנתיים ורבע ור' אברהם
קמבלא היה יכול ללכת. הוא נשאר במקום קרוב ואנו גם כן נשארנו. ופתאום התחילו להפציץ על
קמגאותו המקום שכולם רצו לשם. כשראינו זאת הפסקנו לרוץ רק ישבנו בתוך הרכבת. באנו לסרטוב,
קמדושם ירדנו מהרכבת עם החבילות ונכנסנו לדירה של גויות (כי הגברים כולם היו על המלחמה)
קמהלא רחוק מאיפה שנעמדה הרכבת. היינו רעבים...
קמוהלכנו
קמזברחוב על יד חנות לחם ובקשנו מהקונים חתיכת לחם ונתנו לנו והבאנו הביתה קצת לחם. שבתנו
קמחשבת בסרטוב והיינו אצל הנכבד הרה"ח ר' יעקב אייזיק קאראסיק, גם כן מלא עם צרות,
קמטוהוא אמר לנו נסיעתכם זהו כבר לחוץ לארץ, כולם לסמרקנד.
קנאחר
קנאכך התחלנו לנסוע עם רכבת אחרת ועל שבת מברכים כסלו באנו לקאזיל-ארדה, ושבתנו שם בשבת,
קנבגם כן רעב ובלילה קור נורא וביום חום, ולבסוף הגענו לסמרקנד...
קנג**פליטים
קנדמרוסיה ופליטים מפולין**
קנהמצב הפליטים היה אפוא חמור ביותר.
קנולשלטונות המקומיים בבוכרה לא היו הכלים לקלוט את המוני הנמלטים, לספק להם מקומות
קנזעבודה כמו גם יתר צורכיהם החיוניים דוגמת מזון וקורת גג.
קנחגרוע במיוחד היה מצבם של נתיני פולין
קנטאשר שוחררו ממחנות העבודה. בעוד אזרחי רוסיה הכירו את השפה הרוסית, היו מודעים
קסלהסדרים הנהוגים במדינה והביאו איתם מעט כסף ומיטלטלין אשר הוחלפו על ידם במוצרי
קסאמזון, הפליטים מפולין לא שלטו בשפת המקום, לא הבינו את הקודים החברתיים המקומיים,
קסבוהגיעו נטולי כסף או שווה כסף. הם התגוללו ברחובות בעליבות מכמירת לב. רבים מהם
קסגמתו מרעב או ממגיפת הטיפוס שבאותם ימים השתוללה ועשתה שמות.
קסדמדי יום הגיעו לערי אוזבקיסטן רכבות עמוסות
קסהבפליטים יהודים, תשושים מהנסיעה הארוכה, רעבים, צמאים וחלקם אף חולים. מי שלא
קסוהצליחו להידחס אל תוך הקרונות, נתלו עליהם מבחוץ כשהם נאחזים בסולמות ובצינורות
קסזהמחוברים אליהם.
קסח**הגעת
קסטחסידי חב"ד מרוסיה הפנימית**
קעכשהתחילו
קעאחסידי חב"ד להתיישב בסמרקנד, באו לשם גם חסידים שקודם לכן הסתדרו ברוסיה הפנימית.
קעבכך סיפר לימים הרב יהודה ליב לוין:
קעגעם
קעדפרוץ מלחמת העולם השניה התגוררתי בעיר סרטוב, ושם עצרו אותי השלטונות הסובייטים.
קעהבאותם
קעוימים הגיעו לביתי כמה חסידים אשר הגיעו לכאן מחרקוב, בבורחם משם מאימת המלחמה. לשאלתי
קעזלאן פניהם מועדות – ענו, כי הם ממשיכים לסמרקנד. אמרתי לבני משפחתי בי מוכרחים הננו
קעחלהתכונן לנסיעה ארוכה, ועלינו לעזוב את העיר ויפה שעה אחת קודם. מכרתי את ביתי והתחלנו
קעטבהכנות לנסיעה לסמרקנד, אשר במרכז אסיה, מרחק של כשלשת אלפי קילומטרים מעירנו - שם
קפלא התחוללה המלחמה.
קפאלאחר
קפבנסיעה קשה ומעייפת, טלטולים לאין קץ ותנאי נסיעה מחרידים - הגענו אני ואשתי לסמרקנד.
קפג**חודש
קפדימים של טלטולי דרך**
קפהלהשלמת
קפוהתמונה, הנה קטע נוסף, מזיכרונותיו של החסיד הרב בנימין גורודצקי:
קפז...הסכנה
קפחהלכה וגדלה, בינתיים, ונאלצנו לחשוב ברצינות אודות עזיבת העיר במהירות הכי אפשרית.
קפטלמזלי הגדול הצלחתי לנסוע עם ה"עשאלון" [רכבת משא שבנסיבות ההם הסיעה
קצנוסעים] האחרון שיצא מווארוניז' לטשקנט. "עשאלון" זה הסיע אך ורק את בני
קצאמשפחותיהם של הקצינים הרוסיים. שלמתי הרבה שוחד, וכך רשמו את זוגתי כאשתו של קצין גבוה,
קצבואותי רשמו כאביה, וכך יצאנו מהעיר ווארוניז' המסוכנת. הנסיעה עצמה ארכה כחודש ימים,
קצגוהרבה הרפתקאות עברו עלינו בדרכנו, עד אשר הגענו בשלום לטשקנט.
קצד**התעניינות
קצההרבי הריי"צ במצב הפליטים**
קצוהידיעה
קצזעל התיישבות חסידי חב"ד בסמרקנד וטשקנט הגיעה, עד מהרבה לרבי הריי"צ, שהיה
קצחאז בניו יורק. מפני מצב המלחמה היה קשר המכתבים עם אירופה רופף, מה גם שאף לפני
קצטהמלחמה היה צורך בתחבולות כדי להעביר לרוסיה מכתבים מהרבי. אך הרבי הריי"צ התעניין
רבמצבם בכל דרך אפשרית. כך הגיעה לידינו אגרת שכתב הרבי לר' חנניה ניאזוב, אחד מיהודי
ראבוכרה ממכריו שגר בירושלים. באגרת זו מבקשו הרבי בב' מר חשון תש"ב (הובאה
רבלעיל):
רגיכתוב לי
רדבפרטיות מהנעשה אתו עמו ואם יש לו ידיעות מידידינו שי' מסאמארקאנד ושארי ערי בוכרא.
רהיכתוב לי בפרטיות מכל מי שהוא יודע ואם אפשר לו יכתוב להם פ"ש משמי וברכה מאתי,
רוואשר הנני מתגעגע לשמוע משלומם ושלום בניהם יחיו הגדולים עם הקטנים, ואיך הם מתפרנסים
רזבגשמיות וברוחניות.
רח**דיווחים
רטלרבי הריי"צ**
ריידיעה
ריאמפורטת יותר בעניין הפליטים, אנו קוראים באגרת שכתב הרב משה ליב רוטשטיין אל הרב ישראל
ריבג'ייקובסון, בערב שבת פרשת פנחס תש"ב:
ריגזה
רידעתה קבלתי מכתב מאה"ק ת"ו מהת' ליבל כהן, ומבשר טוב כי חתני גיסי הרב ר"א
ריה[ר' אהרן] טומארקין ז"ל, והם יהודא חיטריק ובני ביתו, שלמה ובני ביתו ואשת צמח
ריוובני ביתו, ור' אבא (גיסו של הרב ר"א) וזוג', כולם נמלטו לסאמארקאנד, ואשת הרב
ריזר"א ובנה מאיר הם בקיסלאוואדסק. מבקשים לשלוח להם חבילות בגדים ותמיכת כסף כו'.
ריחכמו
ריטכן, לפנינו מכתב שנשלח מסמרקנד במוצאי שבת פרשת וארא תש"ג, בחתימת "אנ"ש"
רכובו נאמר:
רכאב"ה,
רכבהננו להודיע שהרוב ממשפחתנו נמצאים בכאן, ובדרך כלל המצב הגשמי ב"ה הוטב מעט לפי
רכגערך שנה הקודמת, וכעת כמעט כולנו עוסקים בפ"ג דאבות במאמר דר' נחוניה בן הקנה
רכדכו' [כל המקבל עליו עול תורה, מעבירין ממנו עול מלכות], וה' יתברך ירחם עלינו ויאר
רכהעינינו בזה, וה' יתברך יעזור שנזכה להתראות בקרוב ממש.
רכו**הרבי
רכזדואג לפליטים**
רכחהתייחסות
רכטישירה של הרבי הריי"צ למצבם של החסידים ברוסיה באותם ימים מצויה באגרת מו' שבט
רלתש"ג, אל הרב שלמה אהרן קזרנובסקי:
רלאראיתי את התלגרמה מידידי גיסו [ר' שמואל גרוסמן]
רלבשי'. ונכון היה אשר תכתוב להם בלשון רוסיה לדרוש בשלומם (רק בעניני הבריאות) ולבקשם
רלגלכתוב משלומם ומשלום שאר הקרובים אשר נמצאים במחנם, ודרך אגב יכתוב להם פרישת שלום
רלדבשמי, וברכתי שיעזור להם השי"ת בבריאות ובכל טוב בגשמיות וברוחניות.
רלהכעבור
רלוזמן מה הגיעו אל הרבי הריי"צ ידיעות מפורטות יותר ואף איגרות מאת חסידי
רלזחב"ד בסמרקנד. את המענות היה הרבי שולח דרך ארץ הקודש, חלקן על ידי הרב משה גוראריה,
רלחכפי שהרבי כותב לו בכ' טבת תש"ד:
רלטבזה הנני
רמשולח מענות על מכתבי ידידי צמודי לבבי, ה' עליהם יחיו, ובבקשה להמציא להם את המענות,
רמאולכתוב להם כי יעוררו את כל קרובינו לכתוב משלומם ושלום בני ביתם יחיו. וגם יכתבו האדרעסין
רמבשלהם למען יוכלו בעזה"י לשלוח להם חבילות, וירבו באדרעסין מכל משפחה. ודמי המכתבים
רמגשיעלו דמי הדואר לתמן ולהבא יזקוף על חשבוני.
רמדאמנם,
רמהככל הידוע לנו, אגרות אלו לא הגיעו לידי החסידים שבגלות סמרקנד.
רמו[38] בספרו
רמז"זכרונותי" עמ' 230.
רמח[39] יהדות הדממה
רמטעמ' 205.
רנ[40] "ספר
רנאזכרוון" עמ' 64.
רנב[41] אגרת א'תקעו,
רנגאגרות קודש שלו כרך ו עמוד ל.
רנד[42] אגרת ד'תקנט,
רנהאגרות קודש שלו כרך יב עמוד רט.
רנו[43] אגרת ב'רלז*,
רנזאגרות קודש שלו כרך ח עמוד קיז.