Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אשליחות הרב שמחה גורודצקי
**משלחת
**משלחת
במבוכרה אל הרבי הריי"צ**
גכחמש-עשרה שנה פעל בבוכרה שליחם הראשון של
דאדמו"רי חב"ד למדינה, הגאון החסיד רבי שלמה יהודא לייב אליעזרוב, בשהותו
השם לתקופות קצרות וארוכות, עד שנאלץ לעזוב בשנת תר"פ, בעקבות מאורעות מלחמת
והעולם הראשונה.
זלאחר נסיעתו החפוזה של הרב אליעזרוב מסמרקנד,
חהורגש בחללה של בוכרה חסר רוחני. הרב אליעזרוב היה אחראי על הישיבה, על תלמודי
טהתורה ועל לימודי השחיטה, וכמובן על ענייני הרבנות המורכבים. תלמידיו, שהתרגלו
ילהנהגה מבית ליובאוויטש, חשו את החסר הגדול בהעדרו של רב ומנהיג לעדתם מאותו בית
יאמדרש.
יבבחודש סיון בשנת תרפ"ו קמו אפוא שלושה מנכבדי
יגתלמידיו של הרב אליעזרוב – האחים ר' אליהו מני ור' יעקב ניאזוב, ובן דוד ר' חנניה
ידניאזוב ונסעו אל הרבי הריי"צ ללנינגרד, לבקש ממנו לשלוח להם שליח שימלא את
טומקומו של הרב אליעזרוב ויכהן כאיש על העדה.
טזעדות מפורשת לביקור זה של תלמידי הרב אליעזרוב
יזאצל הרבי הריי"צ, מצוי באגרת הבאה, אשר נשלחה אל הרב אליעזרוב בארץ הקודש בי"ח
יחסיון תרפ"ו, ואשר חתומים עליה שלושה מתלמידיו, יונה אהרונוף, ציון קימיאגרוב
יטוחזקיה קייקוב. וכך הם כותבים בין הדברים:
כ...והנה
כאעתה ב"ה כל התלמידים . . בהשקט ובטח, וכל אחד מזמין לו הקב"ה פרנסתו כפי
כבהצריך כידוע במכתבים הקודמים, וכעת ג' החברים דהיינו מ' אליהו מני, ומו' יעקב
כגוחנניא, יחד עם רבי משה לייב יצ"ו נסעו ללנינגראד לקבל פני אדמו"ר הקדוש
כדיצ"ו, ועדיין לא חזרו, בעוד שבוע יחזרו בע"ה, ומצב חברתנו כמו שהי'
כהב"ה...
כוהרבי האזין
כזלבקשתם של תלמידים אלו, והבטיח להם לפעול בכך. ואמנם נמצא האיש שהרבי ראה אותו
כחכמתאים לשליחות הגדולה הזו, הלא הוא החסיד הדגול, איש מסירות הנפש, רבי שמחה
כטגורודצקי זצ"ל.
לבאותה עת, בשנת תרפ"ו, היה הרבי למוד סבל
לאמציפורניהם האכזריות של הייבסקים. הם החלו להתאנות לו והכריזו עליו מלחמת חורמה
לברווית משטמה. מגמתם ומשימתם הייתה לשלחו מן העולם כליל. הם חיפשו כל דרך להפלילו,
לגלאסרו ולהובילו אל בית האסורים. באותן שנים סגרו את ישיבות "תומכי
לדתמימים" וגם את ה"חדרים". הרבי היה נתון אז ברדיפות מפנים ואחור.
להעם כל זאת, הרבי מצא את הפנאי להיענות לבקשתם של היהודים מבוכרה הרחוקה.
לו**חסיד
לזאגדי**
לחרבי שמחה גורודצקי מהווה עד היום, יותר משלושים
לטשנה מאז שעבר לעולם שכולו טוב, סמל ודמות של חסיד אגדי, איש מסירות נפש, עקב
מפעולותיו ההרואיות במסירות נפש עצומה ובהתמדה גדולה, למען חיזוק היהדות והחסידות
מאברחבי רוסיה, בשליחותו של הרבי הריי"צ.
מבקרוב לשלושים שנה נמשכה שליחותו בבוכרה. ראשיתה
מגבשנת תרפ"ו וסיומה עם עלייתו לארץ הקודש בשנת תשכ"ד, כאשר בחלקים
מדממושכים מתקופה זו ישב בעקבות שליחותו זו בבתי מאסר, סבל עינויים קשים ונוראים,
מהוהוגלה לערבות סיביר לשנים ארוכות.
מוהרב גורודצקי נולד בשלהי חודש מנחם אב
מזתרס"ג, בעיר באברויסק שבביילארוס. בצעירותו למד ר׳ שמחה בישיבות
מחהמחתרתיות של ״תומכי תמימים״ ברוסטוב וחרסון, שם ספג
מטלתוכו את כח מסירות הנפש המופלאה שבאה לידי ביטוי בכל פעולותיו עד יומו האחרון.
נבתקופת לימודיו בישיבה, חש ר׳ שמחה יום
נאאחד ברע. היה לו כאב ראש, ובנוסף הרגיש חלישות כללית בגופו. המשגיח, הרב יחזקאל
נב(חאטשע) פייגין, לקח אותו לפרופסור, ולאחר שהלה בדק אותו ביסודיות, קבע כי הוא
נגסובל מחולשה מיוחדת ועליו לנוח ולאגור כוחות. משום כך, אמר הפרופסור, כדאי שלא
נדימשיך ללמוד בישיבה אלא ייסע לביתו.
נהר׳
נושמחה מיאן לקבל את קביעתו הנחרצת של הפרופסור, ואמר שלא יעזוב את הישיבה עד שישאל
נזבעצת הרבי. ר' חאטשע הסכים והשניים נסעו יחדיו אל הרבי הריי"צ. בבואם אל
נחהרבי, נכנס ר' חאטשע ליחידות ור' שמחה נשאר בחוץ. לאחר שר' חאטשע סיפר לרבי על
נטמצבו של ר' שמחה ודבריו של הרופא, הורה הרבי להכניס את ר' שמחה לחדר היחידות.
סמיהר
סאר' חאטשע לצאת מחדר היחידות, ואמר לר' שמחה כי הרבי ממתין לו. כאשר ניכנס ר' שמחה
סבלחדר היחידות, אמר לו הרבי: שמעתי מחאטשע את דברי הפרופסור בקשר למצב בריאותך,
סגוקביעתו כי עליך לנסוע לביתך. האמת היא שאינך שייך היום ללימוד מלא בסדרי הישיבה,
סדשמונה שעות נגלה וארבע שעות חסידות. יחד עם זאת, עליך להישאר ב"תומכי
סהתמימים". לשם כך, אתן לך דרך אחרת, ואם תשמע לי – אני מבטיח לך שתהיה בריא
סוותאריך ימים!
סזאשלח
סחאותך – אמר לו הרבי – לבקר במושבות אנ"ש. תשאל בשלומם, ותראה היכן חסר שוחט,
סטמוהל וכדומה, ואחר כך תדווח לי.
עכחסיד
עאנאמן, לא היסס ר' שמחה לרגע, ומיד קיבל את השליחות של הרבי. לימים סיפר ר' שמחה,
עבכי מיד כשנכנס לרכבת בנסיעה הראשונה לשליחות, החל להרגיש יותר טוב. תוך כדי הנסיעה
עגחש כיצד כאב הראש הולך וחולף, וגופו הולך ומתחזק.
עד**שליחויות
עהבמרחבי רוסיה**
עוואכן, כבר בהיותו בן עשרים, בשנת תרפ"ג,
עזהחל לפעול בשליחות הרבי הריי"צ ברחבי ברית המועצות.
עחעל תחילת פעילותו בשליחות הרבי הריי"צ
עטסיפר רבי שמחה לימים:
פ"היה זה בשנת תרפ"ג. המצב הכללי היה קשה
פאמאד. הפרנסה לא היתה מצויה והעוני והדחקות היה גדול ביותר. מצב של רעבון שרר במדינה,
פבוהקשר עם הרבי הריי"צ היה רופף למדי.
פגבכל מקום בואי שוחחתי רבות עם כל אשר נפגשתי, הקשבתי
פדלמצבם והתכוננתי להעביר לרבי את כל אשר ראיתי ושמעתי.
פהכאשר חזרתי, סיפרתי לרבי מכל אשר ראו עיני ושמעו
פואזני. מסרתי לו דו"ח מפורט מכל המקומות אשר בהם ביקרתי, לפי סדר וזמן הביקור,
פזמחסיד זה או אחר, ומכל מה שהתרשמתי מהם. סיפרתי למשל מאברך פלוני אשר ראוי להיות רב,
פחאו אברך פלמוני המסוגל להיות שוחט מומחה ואשר משום מה מתעסקים הם בענינים אחרים, וכן
פטהלאה.
צרבינו היה שבע רצון מאד מהדו"ח שמסרתי לו,
צאונראה היה לי כי באותה שעה הגה רבינו את הרעיון לייסד את "אגודת חסידי חב"ד".
צבלאחר מכן אמר לי רבינו ביחידות כי אכתוב לו בפרטיות על הכל וכן שמות האברכים וכתובותיהם,
צגבכדי לאגד אותם באגודה אחת.
צדלאחר חג הסוכות תרפ"ד אמר לי רבינו ביחידות,
צהכי בהיותו במקום המרפא קיסלאוואדסק הבטיח לו יו"ר הקהילה היהודית בבאקו, כי ישתדל
צולפרסם באמצעות הקהילה שלו, אודות ההיתר החוקי ללמוד תורה עם ילדים.
צזרבינו ביקש אפוא ממני להיפגש עם הנגיד הידוע ר'
צחנחמיה גינזבורג בקיסלאוואדסק, ולקחת ממנו מכתב עבור יו"ר הקהילה של באקו.
צטלאחר מכן נסעתי לבאקו, נפגשתי עם יו"ר הקהילה,
קוסיפרתי לו על מטרת בואי. אך הוא לא עשה מאומה ואף צחק ממני - יחד עם חבורת מרעיו שהקיפוהו.
קאאמרתי לו שוב, כי שלוח הנני מהרבי מליובאוויטש אשר שלחני אליו, אך הוא התקצף עלי ואמר
קבלי: מה הוא שולח אלי ילדים?! לא רק שלא אעזור לך אלא להיפך אשתדל לקלקל לכם.
קגבראותי שאין לי מה לעשות אצלו עזבתי אותו. המשכתי
קדלחפש אחר יהודים חרדים בבאקו, יצרתי אתם קשרים וחילקתי ביניהם את ההודעות אודות יסוד
קהחדרים שלקחתי אתי. עבדתי ויסדתי שם חדרים ללימוד תורה עם ילדים, אך לצערי לא עלה בידי
קולעשות ולפעול בהתאם למה שרבינו קיווה וציפה ממני. הייתי שם עד לפני י"ט כסלו
קזתרפ"ד.
קחכעבור תקופה נוספת שלחני הרבי לשליחות בקרים.
קטבתקופה ההיא הקימו מושבות רבות של יהודים בקרים, בשיתוף עם הג'וינט. הרבי אמר לי
קיאז, כי היות והקימו מושבות וכפרים רבים – ישנו צורך דחוף לייסד שם חדרים, להושיב מלמדים,
קיאלבנות להם מקוואות, ולדאוג להביא לשם שוחטים ורבנים. "כל השמות והכתובות שמסרת
קיבלי אז - אמר לי רבינו - בו הצעת שפלוני יהיה רב והאחר ישמש כשוחט, אשתמש בזה עכשיו
קיגלמטרה זו. עליך רק לכתוב לי היכן דרוש רב, והיכן צריכים לשלוח שוחט וכדומה".
קידנסעתי לקרים והייתי שם משך זמן של חמשה חודשים.
קיהנדדתי ועברתי מכפר לכפר ומישוב לישוב. חיפשתי ובדקתי את המצב בכל מקום בכל הקשור ליהדות.
קיופעלתי שם רבות ת"ל, יסדתי שם חדרים, ודאגתי להביא לשם מלמדים או שוחטים".
קיזכך המשיך רבי שמחה לפעול באותם שנים לחיזוק
קיחהיהדות במרחבי ברית המועצות, כאשר השליחויות הללו היו כרוכות בסכנות מרובות. לא
קיטפעם ולא פעמיים היה במצב של סכנת נפשות ממשית וכפסע היה בינו בין החיים להיפך
קכח"ו, אך בחסדי ה' הוא ניצל.
קכא**"סע
קכבישר לסמרקנד"**
קכגר' שמחה המשיך למלא שליחויות שונות שהטיל עליו הרבי, עד לנישואיו. גם
קכדבתקופה הראשונה לאחר חתונתו המשיך בשליחותו כרגיל, וכאשר היה נוסע לדרך ארוכה הייתה
קכהרעייתו נשארת אצל הוריה בקרמנצ'וג.
קכובאותן שנים לא היו טלפונים כמובן, ואפילו התחבורה הרגילה הייתה
קכזמשובשת לחלוטין בעקבות המהפכה הקומוניסטית והאנרכיה ששררה בכל רחבי המדינה.
קכחהמכתבים לא היו מגיעים בזמן, והפחד ששרר באותן שנים ניתק כמעט לחלוטין את הקשרים
קכטבין אנשים. לא פלא אפוא, שכאשר נולדה בת לר' שמחה, הוא לא ידע על כך משך זמן, עד
קלשהגיע אל הרבי ללנינגרד, ושם נודעה לו הבשורה הטובה...
קלאבקיץ תרפ"ו, כאשר ר' שמחה נכנס ליחידות אמר לו הרבי: הרי אתה
קלבנוסע ממקום למקום, ולאחר החתונה העבודה הזאת קשה עבורך. כעת אשלח אותך לסמרקנד,
קלגליהודי בוכרה, שם תשמש עבורם כמנהיג רוחני, ותהיה במקום אחד.
קלדבקבלת עול מושלמת קיבל ר' שמחה מיד את השליחות החדשה שהוטלה עליו,
קלהללכת לארץ נכריה הרחק מהרבי ושאר קהילות החסידים, ולהתעסק עם יהודים שאת טיבם לא
קלוידע ואת טבעם לא הכיר. השיב ר' שמחה בחיוב להצעתו הוראתו של הרבי, ורק ביקש שמאחר
קלזומגיע לו מזל טוב להולדת בתו – ברצונו לנסוע תחילה לקרמנצ'וג להתראות עם אשתו
קלחובתו, ומשם יסע לסמרקנד.
קלטאולם הרבי, שמצבם הרוחני של יהודי סמרקנד היה לנגד עיניו, אמר לר'
קמשמחה: לשם מה עליך לנסוע כעת לקרמנצ'וג? הרי אין זה בן שעליך להיות בברית המילה.
קמאלכן, סע ישר לסמרקנד, ואשתך עם בתך יבואו אחריך לשם!
קמבעבור חסיד שגר כל ימין בקהילה חב"דית במרכז רוסיה – הייתה סמרקנד
קמגנחשבת ל"סוף העולם" בימים ההם. אבל ר' שמחה לא הרהר אחר הוראת רבו, ונסע
קמדמיד לסמרקנד. בבואו לעיר, שכר דירה וקבע את מושבו בעיר העתיקה, שם התגוררו רוב
קמהיהודי בוכרה. כעבור תקופה הגיעו לשם אשתו ובתו והצטרפו אליו לשליחותו.
קמו**התחלת
קמזהשליחות – ייסוד תלמוד תורה**
קמחעל
קמטעיקר פעילותו של הרב שמחה גורודצקי בקרב יהדות בוכרה במסירות נפש, אנו למדים מפיו
קנשל הרב גורודצקי עצמו מדברים שסיפר לימים, והתפרסמו באותיות של אש ודם בספר
קנא"יהדות הדממה" מאת הסופר החסיד הרב נפתלי צבי גוטליב.
קנבלהלן
קנגיובאו עיקרי הדברים כפי שסופרו על ידי הרב גורודצקי עצמו, בשילוב מקורות וחומרים
קנדנוספים, אשר בצירוף של כל אלה יחד משתקפת לעינינו תמונה מלאה, מדהימה בעוצמתה, על
קנהפעילותו של הרב גורודצקי בבוכרה.
קנותיאוריו
קנזהמפורטים של ר' שמחה מעניקים לנו מבט לפני ולפנים על מצב יהדות בוכרה באותם ימים,
קנחעל הרדיפות הקשות של המשטר הסובייטי, ועל שיתוף הפעולה והעזרה ההדדית שזכה לה ר'
קנטשמחה בעבודתו מצד רבים מיהודי בוכרה.
קסמספר
קסאהרב גורודצקי:
קסבבשנת
קסגתרפ"ו, לאחר חתונתי, שלחני הרבי הריי"צ בשליחות לסמרקנד. לפני כן, כאשר
קסדהייתי ביחידות אצל הרבי ומסרתי לו דו"ח מעבודתי, נענה אלי כי מיד אחר החגים
קסהעליך יהיה לנסוע פה ושם.
קסואחר
קסזכך הרבי קרא לי ואמר לי כי עלה בדעתו לשלוח אותי לסמרקנד שבבוכרה. הוא
קסחדיבר אתי בארוכה אודות יהודי בוכרה, הן על מצבם הרוחני והן על המצב
קסטהגשמי שלהם. כן הפליא מאד את האמונה פשוטה שלהם.
קעבזמנו
קעאהיה שם רבי שלמה יהודא לייב אליעזרוב והיו לו שם תלמידים רבים, והם ביקשו
קעבמהרבי לשלוח להם גם כעת רב ומורה דרך. הרבי אמר לי כי בתקופה הראשונה הוא ישלח לי
קעגעבור ההוצאה למשך כמה חדשים, ולאחר מכן אשתדל להתעסק שם בעבודה מסוימת.
קעדמיד
קעהעם בואי, יסדתי שם תלמוד תורה גדול, "תפארת בחורים". התלמוד תורה התפתח
קעווהיה למוסד מפואר, בו למדו כאלף ילדים, ועשרים וחמש מלמדים, תלמידי-חכמים, מאנשי
קעזהמקום.
קעח[ד"ר גיורא פוזיילוב, חוקר תולדות יהדות
קעטבוכרה, כותב בספרו על השנים ההן:
קפ"יהודים בוכרים שביקשו שילדיהם ילמדו יהדות, שלחו אותם למלמדים פרטיים
קפאולתלמודי תורה מחתרתיים שהקימה תנועת חב"ד בסמרקנד. שם למדו כ-800 ילדים
קפביהודים במחתרת"]
קפגברם,
קפדככל שהמוסד גדל והתפתח - נודע הדבר לאנשי הנ.ק.וו.ד. והם התחילו להתענין בכל הקשור למוסד נפלא זה.
קפהנשיא הקהילה היהודית במקום, מר "כלנתר" ("גדול")
קפו- אשר כל בני המשפחה שלו היו נשיאים - הגיע אלי ואמר לי כי הם רוצים להושיב אותי
קפזבמאסר ואשתדל לברוח משם. כן הציעו לי אנשים נוספים לעזוב את
קפחהמקום כי אנשי השלטון רוצים להתנכל לי.
קפטעניתי
קצכי באם אעזוב את המקום - עלול ח"ו הכל להיחרב. אך הוא בשלו, כי גם באם
קצאיעצרוני עלול התלמוד תורה להתבטל.
קצבעניתי
קצגלו תשובה חד משמעית, כי יעבור עלי מה - ואת המקום לא אעזוב! הנני שם מבטחי בה' אשר לא יעזוב
קצדאת חסדו מאתי!
קצהתמציתה של אהבת ישראל
קצוהתחלת השליחות של הרב גורודצקי בבוכרה, הייתה
קצזכרוכה בהשגחה פרטית מיוחדת:
קצחבהיותו ב'יחידות' אצל הרבי הריי"צ לפני
קצטצאתו לשליחות זו, דיבר אתו הרבי על משמעותה של מצוות אהבת ישראל, והרבי אמר לו: עומק
ראהבת ישראל הוא שכאשר הנך פוגש יהודי שמעולם לא ראית אותו ולא היה לך עמו כל קשר,
ראויהודי זה הוא מנוגע ומוכה חולאים, לובש בגדים לא נקיים וכל מראהו כאדם מסכן
רבביותר, ולמרות מראהו ומצבו ולמרות כל הקושי שבדבר, אתה ניגש אליו ומנשק ומחבק אותו
רג– זוהי תמציתה של אהבת ישראל.
רדר' שמחה שמע את הדברים והפנים.
רהבבואו לסמרקנד ניגש ר' שמחה תחילה לבית הכנסת. עם
רובואו הבחין לתדהמתו ביהודי העונה בדיוק לתיאור אותו תיאר לו הרבי הריי"צ
רזביחידות אך לפני זמן קצר, יהודי מסכן, מנוגע ומוכה חולאים וכו'. ר' שמחה ניגש
רחלאותו יהודי, חיבקו ונישקו וקירב אותו מאוד.
רטיהודי בוכרה שנוכחו לראות את הקירוב הנפלא
רישמעניק ר' שמחה ליהודי מסכן זה שמעולם לא ראה קודם לכן – השתאו עד מאוד, ואמרו
ריאלעצמם כי אכן מיהודי כזה ראוי לקבל השפעה.
ריבכך, קיום הוראתו של הרבי הריי"צ לפני
ריגנסיעתו בשליחות, סייעה לר' שמחה רבות בתחילת שליחותו בבוכרה ופתחה בפניו דלתות לפעילות
רידהענפה.
ריה**ימים
ריוטרופים**
ריזעל
ריחהימים הראשונים לפעילותו של הרב גורודצקי בסמרקנד, מוסיף ומספר ר' חנניה ניאזוב, מתלמידיו
ריטשל הרב אליעזרוב ובהמשך ממושפעיו של ר' שמחה:
רכ"הרב גורודצקי הגיע אלינו לבוכרה בחודש
רכאחשון תרפ"ז ומיד החל ללמד בישיבה גמרא וחסידות והשתדל למלא את מקומו של רבי שלמה
רכבלייב אליעזרוב בכל. הימים היו ימים טרופים, היבסקציה פרשה את כנפיה נגד הדת, והדת
רכגנרדפה עד חורמה בכל מקום. בתי הכנסת נחרבו, המקוואות נסגרו, אנשים הושלכו לבית
רכדסוהר וסיביר קלטה בין השאר גם המון יהודים, ברובם אף ללא משפט ודין, ולצערנו
רכההמונים לא חזרו משם.
רכוגזרה זו חדרה גם לבוכרה, ובחיפושיהם מצאו כביכול
רכזאשמות חמורות במנהיגנו ר' שמחה והתחילו ברדיפות אחריו. תוצאות רדיפות אלו היו
רכחשבאופן פורמלי כל הפעילות ירדה למחתרת. ולמרות זאת היו התנגשויות גלויות במקרים
רכטרבים עם הג.פ.או.".
רליצויין, כי באותן
רלאהשנים רובם ככולם של יהודי בוכרה היו שומרי מצוות והקפידו על קלה כבחמורה. ועל אף
רלבהתקופה הקשה, תקופה של ירידה רוחנית ושפל גשמי, הייאוש לא חדר לליבותיהם של רבני ומנהיגי
רלגהעדה הבוכרית. מהם שנאסרו, נחקרו ועונו, אבל לאחר שיצאו לחופשי, המשיכו במילוי
רלדתפקידם – שמירת הגחלת היהודית ודבקות מלאה במורשת היפה של יהדות בוכרה.
רלהכאשר הופיע
רלובקרבם חסיד דגול בדמותו של ר' שמחה גורודצקי, התחזקה זיקתם לחסידות והתגברה עוד
רלזיותר החלטתם למסור את הנפש למען היהדות.
רלח**יהודי
רלטפשוט שמאמין באמונה פשוטה**
רמבבואו לסמרקנד, התפעל ר' שמחה מאוד מהחמימות והמסירות של אנשי הקהילה
רמאהמקומית אל הרבי ("אדמו"ר", בלשונם) – פרי חינוכם והדרכתם של
רמבהחסידים הקודמים שהיו בסמרקנד בשליחות רבותינו נשיאינו, הרב שלמה יהודה לייב
רמגאליעזרוב והרב חיים נאה.
רמדהתמימות של יהודי הקהילה שבתה את לבו. בבית הכנסת שבעיר העתיקה פגש
רמהאברך פשוט מאוד שאומר תהלים בחיות רבה, אשר שמו היה ראובן אקילוב. שאל אותו ר'
רמושמחה: האם אתה יודע את פירוש המילות? והשיב בשלילה. שאלו ר' שמחה: אולי יודע אתה
רמזאת פירוש המילים הראשונות בתהלים "אשרי האיש"? והשיב שאינו יודע. ומה
רמחפירוש המילים "אשר לא הלך", המשיך ר' שמחה לשאול. "אינני
רמטיודע", הייתה התשובה. ור' שמחה אינו מרפה: אולי יודע אתה את פירוש המילים
רנ"בעצת רשעים"? כאן ניצת אור בעיניו של היהודי, ובנימה של כעס השיב:
רנא"רשע זה רע מאוד, וצריך להכותו!"
רנבר' שמחה היה נהנה להיכנס לבית הכנסת ולראות כיצד ראובן אקילוב אומר
רנגתהלים בחיות, והוא ממש אהב את התמימות של אותו יהודי פשוט. הוא נזכר שלפני אחת
רנדהשליחויות שלו, אמר לו הרבי הריי"צ: אם יזדמן לך ותראה יהודי פשוט המאמין
רנהבאמונה פשוטה, ותאהב אותו – אז תדע לך שיש לך חוש בעבודת הכלל ואתה ראוי לשליחות.
רנוחשב ר' שמחה לעצמו: בוודאי ליהודי כזה התכוון הרבי...
רנזראובן זה היה המתפלל בבית הכנסת במניין של חסידי חב"ד, וכאשר
רנחלמדו 'לקוטי תורה' היה יושב בקרבת מקום ומטה אוזנו כאילו מקשיב לנאמר. שאלו אותו
רנטפעם: הרי השיעורים מתנהלים באידיש, שפה שאינך מבין, וגם הנושאים הנלמדים עמוקים
רסמאוד. מדוע יושב אתה ומקשיב לשיעור, אם אינך מבין דבר?
רסאענה להם ראובן במשל: פעם ישב אדם ליד חבורת גנבים ששיחקו קלפים. הגיעו
רסבשוטרים ואסרו את כולם, כולל את האדם שישב לידם. החל הלה להתנצל ולטעון: הרי איני
רסגשייך לחבורה זו, ואיני יודע בכלל איך משחקים בקלפים. אמרו לו השוטרים: אתה תבוא
רסדאתנו כעת לתחנת המשטרה, ושם אנחנו נברר... וסיים ראובן: שם, בעולם הבא, אנחנו נברר
רסהמה הבנתי ומה לא...
רסוכמובן שמול המהפכה הרוחנית של ר' שמחה, לא יכלו הקומוניסטים לשבת
רסזבשקט. אנשי המשטרה החשאית, שלחמה בחירוף נפש נגד נושאי דגל הדת – חיפשו כל העת
רסחתחבולות לתפוס אותו "על חם" בפעילות דתית. הרפתקאות רבות, גזירות
רסטואיומים היו מנת חלקו של ר' שמחה מאז הגיע לסמרקנד, אולם הוא לא נח לרגע והמשיך
רעבשליחותו של הרבי במלוא העוצמה.
רעא**הזמנה
רעבאל הנ.ק.וו.ד.**
רעגממשיך
רעדומספר הרב גורודצקי:
רעהבאותם
רעוהימים קבלתי הזמנה ממשרד הנ.ק.וו.ד. להתייצב בפניהם ביום י"ג ניסן. כן שלחו הזמנות דומות
רעזלכל עשרים וחמשה המורים של התלמוד תורה.
רעחבלילה
רעטשלפני כן ביקרתי אצל כל המלמדים וביקשתי מהם כי בעת חקירתם יטענו שאינם מכירים אותי, כי
רפאינני מתערב יותר בעניני התלמוד תורה, ואת משכורתם הם מקבלים ישירות מההורים,
רפאמכל אב בנפרד. כן ביקשתי אותם שלא יגלו את מספר התלמידים שבכיתתם
רפבוישתדלו להפחית מהמספר הנכון של התלמידים.
רפגכל
רפדהמורים הבטיחו לי - פרט לשנים. אחד מהם אמר לי שאינו יכול להיענות לבקשתי כי אין
רפההוא רוצה לשקר.
רפוהסברתי לו כי המקרה שלנו הוא בבחינת "עת לעשות לה' הפרו תורתך", וכי
רפזהשלטונות עלולים לעצור אותי ואז יתבטל התלמוד תורה לגמרי, ובמקרה שכזה אפשר - וצריך – לשקר!
רפחאך הוא אמר לי כי מעולם לא הוציא דבר שקר מפיו וגם כעת לא
רפטיוכל לשקר.
רצגם
רצאעמיתו אמר לי שאינו יכול להגיד שקר ויצטרך לספר את האמת, כי אני הוא שארגנתי
רצבויסדתי את התלמוד תורה, וכי אני משלם את המשכורת!...
רצגשרוי
רצדהייתי במבוכה גדולה ולא ידעתי מה לעשות. למחרת בבוקר עלי להופיע בפניהם, והנה
רצהמתעקשים הללו על שלהם ועלולים להרוס את הכל.
רצואותו
רצזיום - י"ג ניסן היה, יום ההילולא של כ"ק רבינו ה"צמח צדק" נ"ע.
רצחהתפללתי להשי"ת אשר זכותו של אותו צדיק וקדוש תגן עלי להנצל ממרעין
רצטבישין, וכי אצא בשלום מכל הענין הזה. סוף סוף - מלמלתי תפילה ובקשה - הרי אני שליח של רבינו,
שנכדו של אותו צדיק!
שאלמחרת,
שבבהגיע השעה המדויקת, התייצבתי בפניהם. לפני הגיעו המלמדים ואני אחריהם. בחקירה כיחשתי מכל
שגוכל. לאורך כל החקירה טענתי: לא היו דברים מעולם! אינני יודע
שדמכלום! גם כאשר החוקר טען נגדי כי הנני שליחו של הרבי מליובאוויטש - עניתי כי אין אני
שהיודע משום דבר, וכי הנני יהודי המתפרנס מיגיע כפיי. אמרתי להם גם, כי
שויודע הנני מיהו אשר הלשין עלי, בגלל שנעלב ממני בזמנו על אשר לא רציתי לאכול
שזממאכליו.
שח**נביאים
שטבזמן הזה**
שימה
שיאבאמת קרה עם האיש ההוא?
שיבהיה
שיגשם "כלנתר" אחד, קומוניסט, אשר היתה לו משרה רמה אצל השלטונות.
שידהוא היה מתנגד גדול שלי, ושם משפחתו פילוסוף, משפחה של דרשנים ונואמים ידועים. לרבי שלמה לייב
שיההיו מתנגדים במקום, כי הוא הכניס לשם שוחטים חדשים, מומחים ויראי שמים. אחד
שיומתלמידיו, יהודי אחד, עשיר מקומי אשר למד כמה שנים בארץ ישראל, הכתיר עצמו כרב,
שיזהעמיד שוחטים
שיחמשלו ורצה להעביר הכל תחת חסותו.
שיטפעם
שכבא אלי אברהם כלנתר הצעיר וסיפר לי כי אביו נפצע קשה בתאונת דרכים בלנינגרד והוא מסוכן גדול.
שכאהוא ביקש ממני מכתב עבור הרבי הריי"צ, שהוא מתכונן לנסוע
שכבללנינגרד, ולכן רוצה לבקר אצל הרבי ולבקש את ברכתו לרפואתו השלמה והמהירה.
שכגבמכתבי
שכדשהיה מיועד לרבינו כתבתי, כי היות ומוסר כתב זה עושה לנו צרות-צרורות, וכתוצאה מכך
שכההנני תמיד בסכנה, ומאחר שאביו נמצא כעת במצב קשה עקב תאונת דרכים קשה - לכן בקשתי
שכומרבינו לעשות טובה ליהודי זה, למען יעזור לי בעבודת הקודש כאן.
שכזהאמת
שכחהיא, שאינני מסוגל להבין איך הרהבתי עוז לכתוב בצורה כזו לרבינו, ומאין היה לי ההעזה
שכטואומץ לב זה!
שללאחר
שלאכמה ימים הוא הגיע ללנינגרד. הוא מצא את אביו במצב חמור ונואש, מוחו
שלבפגוע, והרופאים מתכוננים לעשות לו ניתוח ליד המוח - על אף שהם עצמם
שלגלא היו בטוחים כי הניתוח יצליח.
שלדבצר
שלהלו, הלך אצל הרבי והגיש לו את המכתב. רבינו אמר לו כי עצתו שיבקר אצל רופא פלוני, רופא מומחה
שלובריפוי בעשבים, והוא יוכל לרפא אותו גם בלי ניתוח.
שלזהלה,
שלחבשחצנותו, ענה לרבינו: לא באתי אליכם לבקש עצות, אלא מבקש הנני ברכה שאבי יתרפא.
שלטאמר
שמלו רבינו: ברכה היא ברכה, ועצה היא עצה. הנני נותן לו את ברכתי לרפואתו
שמאהשלימה, אך יחד עם זה אני משיאך עצה מה לעשות. שוב נענה הלה כי לא בא לבקש עצות. אולם רבינו לא
שמבנואש ממנו ואמר לו שוב: שמע נא את אשר הנני אומר לך - השתדל להביא
שמגאותו רופא לאביך כי קשה יהיה לך להביאו לבית החולים, אבל הדבר כדאי,
שמדכי הוא יתן לו תרופה מתאימה ויתרפא בעזרת השם. הרבי נתן לו שוב את ברכתו ונפרד
שמהממנו.
שמובסופו
שמזשל דבר השתדל והביא את הרופא אל אביו. הרופא נתן לו תרופות מתאימות, ותוך כדי שבוע
שמחימים נתרפא כליל ממחלתו הנואשת, בלי שום ניתוח! לא עברו שבועיים
שמטימים ואותו חולה נואש, אשר הרופאים כמעט התייאשו מחייו, חזר לביתו
שנבסמרקנד כשהוא בריא ושלם ללא כל פגע!
שנאהוא
שנבערך סעודת הודאה רבתי, אליה הזמין את כל החכמים, אישי ציבור וההמונים, וגם אותי הזמין לסעודה זו.
שנגבנו
שנדהצעיר אברהם, סובב בין ההמונים ואמר כי הוא רואה כעת שגם היום ישנם נביאים בישראל,
שנהכמו בשנים עברו בתקופת הנביאים. הוא סיפר מכל אשר קרה עם אביו על מצבו הנואש, ועל העצה
שנושהרבי השיא לו, ואשר כתוצאה מכך נתרפא למעלה מדרך הטבע.
שנזגם
שנחאביו דיבר כל הזמן כי הוא נוכח לדעת כי גם היום יש נביא בישראל, לאחר שהרבי הציל
שנטאותו למעלה מדרך הטבע, וביקש כי מהיום ואילך יקרבו את תלמידיו של הרבי - היינו
שסלהפסיק את המריבות נגד תלמידיו של ר' שלמה ליב אליעזרוב - ולחיות אתם
שסאבשלום.
שסבלפני
שסגהסעודה סיכמתי אתם שלא יבקשו ממני ברבים, בעת הסעודה, לאכול שם, אלא יעשו זאת בצורה שלא יהיה
שסדניכר ברבים. כן ביקשתי מהתלמידים שלי, תלמידי ר' שלמה ליב
שסההוותיקים, אשר לא יבואו לסעודה בכדי שלא להביך את המארחים ולא
שסויבואו לידי עלבונות, מאחר שהם לא יאכלו את מאכלי הבשר שיכינו
שסזבסעודה.
שסחמשום
שסטמה לא שעו הללו לבקשתי ובאו להשתתף בסעודה. כמובן שהם לא אכלו מהמאכלים, וכך קמה שערוריה
שעוסערה רבתי. אחד מהמתנגדים הללו אף קם וצעק בפני כל: האם אנחנו לא
שעאיהודים כשרים?! מדוע אינכם רוצים לאכול מהמאכלים שלנו?! אני עוד
שעבאלמד אתכם לקח!
שעגזהו
שעדסיפורו של האיש אשר נעלב בזמנו על ידינו.
שעה**חקירות
שעושהסתיימו בשלום**
שעזהסברתי
שעחאפוא לחוקר, כי בטוח הנני שהאיש הזה אשר חפץ לנקום בנו עבור אותו מעשה - הלשין עלי כעת, כאילו
שעטהנני פועל נגד השלטונות, אך למעשה הכל שקר וכזב.
שפבשמעו
שפאאת טיעוני, הרפה ממני החוקר ואמר שהוא ממשיך כעת לחקור את כל השאר, ולפי זה יראה מה חלקי בכל
שפבהענין הזה.
שפגלאחר
שפדשיצאתי מהחוקר, קראו למורה שאמר שאינו מוכן לשקר. כאשר שאלו החוקר לשמו והוא ענה -
שפהעלה קצפו של
שפוהחוקר, והתחיל לצעוק בקול: מדוע הביאו אותך אלי? לא אליך נתכוונתי כלל! הוא קילל קללות נמרצות את
שפזהשוטר שהביאו, בזעמו, כי ישנו יהודי אחר בשם זה, קומוניסט - וגירש
שפחמיד את המורה!...
שפטמיד
שצאחריו נכנס לחקירה המורה השני. לאחר ששאלו לשמו וענה - שוב התרתח החוקר והתחיל
שצאלצעוק שיש כאן טעות והביאו לו מישהו אחר! הוא המשיך להמטיר על אנשיו
שצבקללות נמרצות, וגירש את האיש בטרם התחיל לחקור אותו...
שצגכך
שצדנסתיימה כל מסכת החקירות אודות התלמוד תורה, והכל נסתיים בשלום, ללא כל פגע!
שצהראיתי
שצואז בעיני מופתים גלויים, נסים של ממש, בכל הכרוך בעבודת הקודש שלנו בבוכרה.
שצז**בריחה
שצחברגע האחרון**
שצטביום
תבו אסרו את הרבי הריי"צ בט"ו בסיון תרפ"ז, הגיעו אנשי הנ.ק.וו.ד.
תאלביתי בסמרקנד לעצרני. באותו זמן לא ידעתי כלל כי עצרו את הרבי בלנינגרד.
תבהלשכה
תגהראשית של הנ.ק.וו.ד. שבכל חבל אוזבקיסטן הייתה אז בסמרקנד, וראש הלשכה העביר את התיק שלי
תדלידי השוטרים, למען יעצרו אותי לשם חקירות.
תהעל
תוהתיק היה מצורף פתק בו היה רשום "שמחה גורודצקי" – מארגן "באגאסלבסקי
תזשקאלע", כלומר בתי ספר ללימודי דת.
תחכאשר
תטהגיעו לביתי השוטרים האוזבקים - אשר בקושי ידעו קרוא וכתוב את השפה הרוסית - עם התיק שבידיהם,
תינעניתי להם כי השם שלי איננו "באגאסלבסקי", כנראה
תיאשחלה כאן טעות, והם טעו בכתובת!
תיבהאוזבקים
תיגאשר, כאמור, לא ידעו היטב לקרא את השפה הרוסית, הצביעו לי על הכתובת הרשומה על
תידהתיק. כלומר, גם באם השם אינו זהה עם שמי - הרי הכתובת היא אותה כתובת של
תיהביתי, ולכן אין כאן טעות.
תיואך
תיזאני עמדתי על שלי: שמי אינו "באגאסלבסקי", ואין הכוונה אלי כלל.
תיחבאותה
תיטשעה שהם הגיעו אלי, עמדתי בדיוק וקראתי מכתב מהרבי אשר זה עתה הגיע לידי - מכתבים מהרבי הייתי
תכמקבל בדרך כלל באמצעות ספר כלשהו, שם היה המכתב, שנכתב על ידי הרב
תכאחיים ליברמן, מודבק בין שני דפים, וקשה היה להבחין בו - והתעמקתי
תכבלקרוא במכתבו ובתוכנו, שהיה כתוב בדרך כלל ברמזים, ואשר היה מדובר
תכגשם אודות תשב"ר, עניני כספים וכדומה.
תכדבראותם
תכהכי אני עומד על שלי וכי אין בדעתי להתלוות אתם - אמרו כי יבדקו שוב במשרדי המיליציה לברר אולי
תכובאמת קרה כאן טעות. בינתיים ביקשו את הבטחתי כי לא אצא מהבית עד אשר
תכזיחזרו שוב. הבטחתי...
תכחביוצאם
תכטמהבית ביערתי במהירות מטורפת את כל המכתבים והמסמכים אשר עלולים היו להפליל אותי בעיניהם,
תלואמרתי לאשתי כי מוכרח הנני לברוח מיד, בטרם יספיקו לחזור. אינני
תלאיודע היכן אברח ואיפה אסתתר, אך מוכרחני לברוח מיד וברחתי.
תלבכאשר
תלגחזרו השוטרים ולא מצאו אותי בבית, התחילו להקים שערוריה ומהומה, אך את הנעשה לא יכלו כבר להשיב.
תלד**פגישה
תלהעם הרבי הריי"צ והרבי נשיא דורנו**
תלוהגעתי
תלזאל ביתו של החסיד ר' מענדל חורושוכין, והתחבאתי שם. בלילה החביא אותי ר' מענדל
תלחבעגלה שמובילים בה משאות. את העגלה כיסה בבריזנט, והוביל אותי במשך כל
תלטהלילה לעיר בוכרה.
תמלר'
תמאמענדל היה שם מרתף של יין, וכן כרם גדול, בו גידל ענבים ופירות אחרים
תמבוהוא החביא אותי שם משך חודשיים ימים.
תמגבאחד
תמדהימים סיפר לי ר' מענדל על מאסרו של הרבי הריי"צ ועל שחרורו, וכן אמר
תמהלי כי הרבי נמצא כעת במלחובקה שליד מוסקבה. הוא הציע לי, אפוא, לנסוע
תמואל הרבי במלחובקה.
תמזעשיתי
תמחכדבריו ונסעתי לשם. בהגיעי למלחובקה נכנסה הרבנית אל הרבי וסיפרה לו על בואי. נענה הרבי בבת צחוק:
תמט"נו, זאל זיין שמחה דא און ששון דארט" ["שיהיה שמחה כאן
תנוששון שם"]!
תנאמדברי
תנבתשובתו הסקתי כי עלי להשאר במלחובקה - ונשארתי.
תנגחשוב
תנדלציין, כי באותם הימים שרבינו היה במלחובקה - היה זה לאחר מאסרו הכבד ושחרורו, והפחד שרר עדיין
תנהבכל. שהותי שם - בעוד שאני נחשב כעריק ואנשי הנ.ק.וו.ד. חיפשו אחרי
תנובכל מקום אפשרי - היה מקשה על כולם, וצריך הייתי למצוא מקום
תנזכלשהו לעבור לשם.
תנחבאותו
תנטזמן הגיע לביתו חתן רבינו הלא הוא כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו. הוא יעץ לי, כי היות והרבי
תסיערוך "יחידות" לפני נסיעתו מחוץ לרוסיה, הרי שבעת היחידות אוכל להיכנס
תסאאל הרבי.
תסבבאותו
תסגערב לפני נסיעתו לחוץ-לארץ, התאסף קהל עצום אשר רצו להיכנס ל"יחידות"
תסדבטרם יעזוב רבינו את המדינה, ואשר לרבים מהם תהיה זו הזדמנות אחרונה בשנות
תסהחייהם עלי אדמות לראות את תואר פני רבינו. אולם לא נתנו להיכנס אל
תסורבינו, ושרוי הייתי במבוכה גדולה.
תסזלאחר
תסחשהרבי יצא מחדרו בתום היחידות, בדרכו לחדרו הפרטי, פנה אלי ואמר לי: "לך אענה במכתב מריגא – למוסקבה".
תסטנסעתי אפוא למוסקבה.
תעלא
תעאעברו עשרה ימים, וקבלתי מכתב מהרבי לנסוע בחזרה לסמרקנד. "ימשיך בעבודתו הקודמת,
תעבויעתיק דירתו מהעיר הישנה לעיר החדשה. והשי"ת יעזרו" - היתה תשובת רבינו
תעגבמכתבו, בצירוף ברכות נוספות.
תעד**במקום
תעהשבעלי תשובה יושבים**
תעומיד
תעזעם קבלת התשובה חזרתי לסמרקנד. שכרתי דירה בעיר החדשה וכדי שיהיה לי ממה להתפרנס,
תעחהתחלתי לעבוד בסריגת גרביים. בסתר ובחשאי התחלתי להתעסק בעבודת הקודש, שלא יהיה
תעטבזה שום פרסום.
תפלא
תפאעברו שלשה שבועות, באו אלי שוב והזמינו אותי אל הג.פ.או.
תפבכשנכנסתי
תפגלחקירה, הקריאו בפני שתי עבירות שעברתי: ראשית, ברחתי מתחת ידם כאשר באו לאסרני, בט"ו
תפדבסיון; שנית, אם כבר ברחתי - לשם איזה מטרה חזרתי שוב?! "אם ברחת
תפהכדי להנצל משוט העונש - ניתן הדבר להבין; כאשר אדם נמצא במצוקה
תפוורצונו להיחלץ מהצרה - בורח הוא. אולם, לחזור לאותו מקום בכדי לעבור
תפזשוב על אותן עבירות שעבר בהן?!"
תפחכאן
תפטהתפתח דו-שיח בין שלושת החוקרים - ביניהם אחד יהודי ושנים לא יהודים – לביני:
תצ"מאין
תצאאתה"? - שאלני החוקר היהודי.
תצב"מלנינגרד"
תצג- עניתי בבלבול מה.
תצד"האם
תצהסבור הנך שאיננו יודעים כי נסעת לביקור אצל הרבי מליובאוויטש כדי להיפרד ממנו בטרם נסעו?!
תצודע לך כי אנו יודעים הכל אודותיך"! נענה החוקר היהודי לאחר ששני חבריו הלכו
תצזלהם לדרכם.
תצחבראותי
תצטכי ידוע להם הכל וכי המצב חמור, עניתי לו: "לא עשיתי מאומה ואינני יודע מה אתם רוצים ממני".
500"החושב
501הנך שלא ידוע לנו כי שלחת 10 ילדים לישיבה בנעוול ללמוד שם תורה, לאחר שחזרת כעת? הלא תראה כי
502אנו יודעים הכל אודותיך ועל מעלליך!" הוא אף התחיל להקריא מתוך
503הכתב את שמותיהם המדויקים של התלמידים.
504בראותי
505כי אמנם הם יודעים הכל אודותי, וכי לא אוכל להמשיך ולהתחמק - עניתי לו, כי מאחר שעוקבים
506ובולשים אחרי ללא הרף, ומלשינים עלי, מחליט הנני שלא להתעסק
507בזה יותר והופך ל"בעל תשובה"!
508ענה
509לי החוקר היהודי, אותו "שנה ופירש", בלעג ובציניות:
510"כתוב
511אמנם בתלמוד, במקום שבעלי תשובה עומדים, אך אנו גורסים במקום שבעלי תשובה יושבים!"...
512**עיני
513הצדיק צופיות **
514החוקר
515ישב לו כל הזמן וכתב בלי הרף. לאחר מכן נענה אלי חרישית כאילו הוא מדבר לעצמו:
516"מה
517יהיה לי כבר מזה שאושיב יהודי במאסר?! אתן לך עצה: אל תמשיך להתגורר בעיר הישנה, אלא עבור אל
518העיר החדשה".
519"אבל
520הלא מתגורר הנני כבר בעיר החדשה?" הקשיתי.
521"אינני
522יודע מזה - ענה - אם תבטיח ותחתום לי שתעבור לעיר החדשה, ולא תהיה כלל בעיר הישנה, אשחרר
523אותך. אבל בתנאי מפורש שאסור לך לספר לאיש מה שאמרתי לך כעת!"
524הבטחתי
525לו, כמובן, ושוחררתי.
526כך
527המשכתי לעסוק בחשאי בעבודת הקודש. ראיתי אז במוחש מה גדלו דברי רבינו, באמרו לי אותם הדברים
528"לעבור מהעיר הישנה לעיר החדשה", וכי עיני הצדיק ראו כל זאת מראש!
529הקמת "תפארת בחורים" בבוכרה
530בערך באותה תקופה, בנר ה' דחנוכה תרפ"ט,
531כתב הרבי הריי"צ אודות פעלו של ר' שמחה בבוכרה, באגרת אל הגאון החסיד הרב
532מאיר אשכנזי:
533...בכמה
534מקומות במרחבי תבל נוסדו אגודת תפארת בחורים, וענינה של אגודה זו אשר מתקבצים
535צעירים בחורים מבני י"ח-כ' שנה ולמעלה ואברכים עד בערך ל"ה ומ' שנה,
536אשר רובם הם מבעלי
537מלאכה, בעלי עסקים עוזרי בתי מסחר ועבודה.
538חוקי
539האגודה הם אשר מתקבצים יחד בזמן קבוע בכל יום ללמוד שעה אחת, והלימודים הם פרשה חומש עם פירוש
540רש"י, קיצור שולחן ערוך, ומהם גם ישנם הלומדים גמרא ומתחזקים בשמירת שבת
541בטהרת המשפחה.
542אגודה
543כזו ישנה ברוסיא בהרבה והרבה מקומות ת"ל, ובהם נכנסים גם תלמידי האוניווערסיטעט, רופאים
544ועורכי דין כו', והביאה אגודה זו כמה ענינים טובים בחיזוק הדת, אשר ת"ל בהרבה
545צעירים נראה
546תנועת חיים בעניני היהדות.
547אגודה
548כזו נוסדה בין יהודי בוכארא בסמרקנד ועוד, ובגרוזיא בכותאיס טיפליס ועוד, ות"ל עשתה פרי
549טוב.
550הנסיון
551היומי מראה לנו לדעת כי ההתעסקות בחיזוק הדת מביא בעזרתו ית' תועלת רב, ואין הדבר תלוי אלא
552במעורר ראוי לכך...
553**הרבי
554מתאר את פעלו של ר' שמחה**
555תיאור
556מפורט על ההיקף הכביר של פעולות הרב גורודצקי בשלוש השנים מאז בואו לבוכרה, בשנים
557תרפ"ו-תרפ"ט, ותיאור הייסורים ומסירות הנפש שלו, מצוי באגרת המרטיטה
558והנדירה הבאה, אותה כתב הרבי הריי"צ בב' שבט תרפ"ט (שבועות אחדים לאחר
559האגרת שנכתבה לעיל), אל הגאון רבי מנחם זעמבא הי"ד.
560וכך
561כותב הרבי:
562...מי
563הוא זה אשר העמיד עצמו בסכנה ממש, ובא לבוכארא, ובעזה"י בעיר סמרקנד יסד
564חדרים, ובמשך כשלושה חדשים אסף וקיבץ כשמונה מאות תלמידים שי' קטנים אצל ארבעים וחמשה
565מלמדים שי', וגם עשה התעוררות גדולה בין האבות אשר ישלמו שכר לימוד, והשאר על
566חשבון הקהילה על
567ידי ועד מיוחד, ופעל ועשה "תפארת בחורים" (הוא קיבוץ של צעירים מבני כ'
568עד ל' שנים ויותר, בעלי עסקים, עוזרי בתי מסחר, ובעלי מלאכה) ונתקבצו כק"נ כן
569ירבו תלמידים שי'.
570שנה
571תמימה עבד שם ר' שמחה שי', וכל מעשיו ופעולותיו היו בהסתר דבר, עד אשר נודע מי הוא המצביא
572והעושה תעמולה גדולה כזו, ובאו לקחת אותו למאסר, ועל פי סיבה שבא אחד מטאשקענט (עיר גדולה בבוכארא)
573לבקשו אשר יסע עמו שמה לייסד כמוסדות סמרקנד נסע בלילה ההוא, וזה היתה הצלתו.
574שלושה
575חדשים הרסו החריבו והשחיתו המחבלים הידועים יעווסעקציא את כרם ד' צבאות אשר נטע ר'
576שמחה שי' בדמי לבבו, ובזיעת אפיו, ברתת ובפחדים נוראים. עשרים מלמדים שי' לוקחו
577לבית הסוהר
578ועינו אותם בעינויים גדולים, והעריכו עליהם משפט, וכשמונה מלמדים שי' ברחו ונמלטו,
579והשאר נשארו על מקומם, עד כי בעמל רב ובהוצאות מרובות הוציאו את הנאסרים ממאסרם ת"ל.
580כארבעה
581חדשים ישב לו ר' שמחה שי' בהגלילות ההם, ועבד שם בדמי לבבו, ליסד חדרים, ות"ל כי עלתה
582בידו, וגם כהיום אשר זה כשמונה חדשים אשר הוכרח לעזוב את המדינה ההיא כולה (כי צו ניתן
583אשר בכל מקום שישיגו את האיש הזה (על פי התמונה אשר נשלחה לכל מוסדי הגפ"א שבמדינה ההיא)
584אחת דתו) הנה קול התורה נשמע ת"ל בעיר סמרקנד בתוככי ארבע מאות תלמידים יחיו
585כן ירבו, וכעשיריות עשיריות תלמידים יחיו בשארי העיירות, אבל דא עקא כי כסף אין במה
586להחזיקם, ירחם השם.
587ר' שמחה
588שי' העובד לא הרף ידו ח"ו מעבודה, ויעבור עד קצה גבול אחינו היהודים ההרריים, היושבים בהרי
589קאוקאז ד' עליהם יחיו, ויבוא לעיר דרבנט, וימצא שם כשלשים תלמידים קטנים שי' הלומדים אצל מלמד, תעמולה
590גדולה עשה שם, ובעזה"י שלשה מאות וששים תלמידים יחיו לומדים היום.
591ארבעה
592חדשים עבד שם, והועד החשאי אשר עשה בשם מודיע, כי ביכולתם להגדיל מספר הלומדים עד חמש מאות
593רק דורשים עזרה מבחוץ, עזרה פעוטה, עזרה של ק"ן רו"כ לחודש, אשר
594לפי שער היומי הוא חמשים שקל, אבל עד כמה גדל הכאב כי אי אפשר למלאות.
595תנאי
596המקום דורשים זהירות גדולה ביותר, וסכנה ח"ו נשקפת לו בשם, ויעשה מסעו הלאה לעיר קובא, עיר
597גדולה מלאה הרבה יראי אלוקים ויודעי תורה, עוד לפני שלשה שנה כאשר שלחתי לשם את
598הרב ר' צבי
599שי' ווילק, לבקר מה נעשה שם מצא כי נמצאו כחמישים בעלי-בתים בעלי עסקים (רובם עוסקים בנטיעת כרמים)
600המתקבצים בכל יום ללמוד שיעור גמרא בעיון, וראש הרבנים הרב ר' יצחק שי' מזרחי,
601למדן גדול (ספרדי וגם לימודו הוא בסגנון המיוחד לספרדים) וירא אלקים, בראשם, ואז סידר
602שם הרב הנ"ל תשב"ר, והתקבצו סכום נכון בערך כשלש מאות כן ירבו.
603על פי
604הלשנה של היעווסעקציא הנה הקיץ העבר העריכו משפט על ראש הרבנים הזקן הרר"י שי' מזרחי,
605וידנוהו בגירושין לעיר מקלט, על אשר לימד ברבים עם גדולים וזקנים, וכעת הוא במצור ובמצוק
606ר"ל.
607לא אפונה
608אשר בעזה"י הר' שמחה שי' הנ"ל בודאי יעשה שם תעמולה גדולה בעניני
609חיזוק הדת והרבצת תורה, והשי"ת יהיה בעזרו בכל אשר יפנה לטובה ולברכה.
610מבין
611השיטין באגרת זו אנו למדים עד כמה היה הרבי הריי"צ מעורה ומעורב בכל הנעשה
612בבוכרה כך שלמרות המרחק הגדול והגבולות שהפרידו בין בוכרה שבאסיה התיכונה לריגה
613שבלטביה, מקום מושבו של הרבי באותם ימים, ידע הרבי פרטים ופרטי פרטים על פעולותיו
614של ר' שמחה בבוכרה.
615**חיזוק
616הקשר עם תלמידי הרב אליעזרוב**
617באגרת
618הרבי הריי"צ שהובאה לעיל, סוקר הרבי את הפעילות בבוכרה במסגרת "תפארת
619בחורים", וכותב כי כתוצאה מכך "ת"ל בהרבה צעירים נראה
620תנועת חיים בעניני היהדות".
621ואכן,
622בשנות שליחותו העמיד הרב גורודצקי תלמידים רבים אשר הוא עורר בהם חיות בכל תחומי
623היהדות, לעמוד בנסיונות הקשים העומדים לפניהם במאבק מול השלטון הקומוניסטי, כך
624שלעבודתו של הרב גורודצקי היו מעגלי השפעה שהלכו והתרחבו.
625בה
626בעת, דבקו ברב גורודצקי גם התלמידים שהעמיד השליח שלפניו הרב אליעזרוב, שביקשו
627להמשיך את דרך החסידות על ידי התקרבות אל שליחו של הרבי הריי"צ.
628הקשר
629של תלמידים אלו עם החסידות ועם נשיאי חב"ד שהחל בתקופת הרב אליעזרוב, הלך
630והתעצם בשנות שליחותו הממושכות של הרב גורודצקי, ואף הם סייעו לו רבות בכל ענייניו.
631בין אלו יצויינו ר' גבריאל
632ניאזוב, שהיה הגבאי של חברת "תפארת בחורים", ר' יוחאי, ר' מנחם אלאייב, ר'
633עמנואל קימיאגרוב, ר' דוד פוזיילוב, ר' יעקב אליאסוף, ר' מנחם רובינוב, ר' נרי' פוזיילוב
634ועוד.
635מושפעים
636נוספים היו הר' חזקיה קייקוב, הר' זבולון לבייב, הר' חנניה ניאזוב, הר' רפאל
637חודיידטוב ועוד, אשר כנסקר בפרק הקודם התקרבו לחסידות על ידי הרב אליעזרוב והמשיכו
638וחיזקו את הקשר עם ממשיכו הרב גורודצקי, כפי שיסופר אודותם להלן בהרחבה.
639**יסוד
640קולחוז יהודי**
641ממשיך
642הרב גורודצקי ומספר:
643במשך
644תקופה חיפשתי אחר עבודה שתהא בה כדי להתפרנס. הקושי העיקרי היה להשיג עבודה אשר לא תהיה
645כרוכה בחילול שבת.
646בסמרקנד
647היה יהודי אחד בשם הרב רפאל חודיידטוב. הוא היה אז איש אמיד והיו לו שטחים גדולים
648של אדמה חקלאית וגידל שם ענבים.
649באותם
650הימים החרימו השלטונות את האדמות שהיו בידיים פרטיות, והעבירו את השטחים לבעלותם
651לשם הקמת קולחוזים. הוא התחכם אפוא, ובטרם הגיעו השלטונות להחרים את
652אדמותיו הקים הוא עצמו קולחוז משותף עבור יהודים בלבד, וביקש
653ממני לעזור לו במטרתו.
654עזרתי
655לו רבות בהקמתו וביסוסו, וקולחוז זה הצליח מאד. אנשי המלוכה בראותם את ההצלחה לא נטפלו לחודיידטוב
656והשאירו בידו את כל רכושו וביתו הפרטי.
657בשטחים
658הגדולים נטענו כרמים, אשר יבול היין הצליח במאד, וכן גידלנו שם את כל סוגי הפרחים. ההצלחה היתה
659גדולה ת"ל וכולנו הרווחנו בטוב. יכולנו כמובן לשמור על קדושת השבת, מבלי שאיש
660יפריע לנו, ומצבנו היה די טוב.
661אנשי
662המלוכה, בראותם כי מצליחים הננו בעבודתנו – הציעו לנו שטחים חקלאיים נוספים למען
663נקים שם קולחוז נוסף. היו אלה שטחים אשר היו נמצאים שם פושעים ומורדים במלכות,
664וכאשר חיסלו או הגלו אותם משם – נשארו ריקים ומוכנים לעיבוד.
665בימים
666ההם שלח רבינו מכתב גם להגרש"י זווין זצ"ל, בו הוא מבקשו לסדר עשר ויזות עבור 10 איש אשר
667נקב שם את שמותיהם, ואני ביניהם.
668נסעתי
669למוסקבה, אך לצערי לא יצא הדבר לפועל מכמה סיבות ונשארתי בעמק הבכא.
670ר' שמחה בתפקיד אגרונום
671הקמנו
672שם קולחוז גדול ואני הייתי שם בתפקיד אגרונום. מקצוע זה למדתי מאיש שיכור, אגרונום
673במקצועו, אשר הגלו אותו לאזור שלנו. הייתי מעניק לו מפעם לפעם כמויות של יין לשתות
674לרוויה, ובתמורה הוא לימד אותי את המקצוע. הוא הי' מצ'כוסלובקיה, שבוי ממלחמת העולם
675הראשונה.
676כאשר
677ידעתי כבר היטב את המקצוע, נסעתי למוסקבה, עברתי שם את הבחינות המתאימות וקבלתי תעודה
678רשמית בתור אגרונום. ידיעת מקצוע זה עזרה לי במאד, כי בכך פתרתי את הבעיה הגדולה בשמירת
679שבת.
680במקצוע
681זה לא היה לי כל צורך לעבוד בשבתות, וכך יכולתי בע"ה לשמור בשלמות על קדושת השבת.
682באחד
683הימים נודע לשלטונות כי היהודים העובדים בקולחוז שלנו אינם עובדים בשבתות. הדבר חרה
684להם מאד, והעמידו אותי למשפט. לדבריהם, אני הייתי המארגן והעומד מאחריהם שלא לעבוד
685בשבת, וכן ארגנתי להם בית כנסת, ואסרו עלי לעבוד בין יהודים.
686נאלצתי
687אפוא לעבור ולעבוד בקולחוז בו אינם נמצאים יהודים אלא גויים.
688[על
689תקופה זו בחייו של ר' שמחה, בשהותו בקולחוז היהודי יחד עם הרב רפאל חודיידטוב, נרחיב
690להלן עמוד ##, בסקירת הקשר של ר' רפאל עם ר' שמחה].
691באותם
692הימים קבלתי מכתב מהרבי הריי"צ בו הוא כותב לי, "עלה בדעתי להתראות פנים
693אל פנים, בהנוגע לתקלין חדתין (הכוונה היתה לסכומי הכסף הדרושים, בדולרים, לסידור פספורט)
694- יסע לעיר הבירה לרמ"ג (ר' משה גור אריה) והוא יעשה מה שצריך".
695הכנות לקפיצה מרכבת נוסעת
696בשנת תרצ"ג (1933) החלו רבים מיהודי בוכרה
697לנסוע לארץ ישראל דרך אירן ואפגניסטן.
698כאשר הגיעה הרכבת לעיירה מערר שליד אירן, נאלצה
699להאט את מהירותה עקב עליה קשה אשר לפניה. בשלב זה היו קופצים מהרכבת, ומשם עברו את
700הגבול ברגל או על חמורים.
701אם היו תופסים את הנוסעים, אשר היו יהודי בוכרה,
702היו מחרימים את כל רכושם, אך הרשו להם להמשיך בדרכם, לא עצרו בעדם ולא אסרו אותם. לא
703כן התנהגו ביהודים אחרים, ממוצא אשכנזי, אותם עצרו והשליכו בבית האסורים והעמידום למשפט.
704ניסיתי גם אני, אולי יתמזל מזלי ואצליח לעבור את
705הגבול ולעלות לארץ הקודש. כאשר הרכבת הגיעה למקום שם היו צריכים לקפוץ ממנה, נעמדתי
706ליד הדלת והתכוננתי לקפיצה. פניתי לימיני ולשמאלי לראות אם אין איש, וכשראיתי כי בודד
707אני ואין איש מלבדי, תפסתי בידיות של הדלת ומתחתי את גופי לשם קפיצה.
708לפתע, מרגיש הנני, כי אי מי תפס אותי בזרועותיי
709מאחורי, וצועק אלי: היכן אתה רוצה לברוח? האם דעתך נטרפה עליך? חזור אל מקומך!
710ויתרתי. בתחילה הייתי נדהם, בידעי כי איש לא היה
711לידי כל הזמן, והנה לפתע צץ מישהו לידי, אורח בלתי קרוא, וקלקל את כל תכניתי. אך כמובן
712שלא יכולתי כבר להגשים את תכניתי ונשארתי לשבת על מקומי. המשכתי לנסוע ברכבת עד תחנתה
713הסופית ולמחרת חזרתי למקום.
714הסוכן שהושתל על ידי הנ.ק.וו.ד.
715כאשר ירדתי בתחנה, מצאתי את האיש שאמור היה להוביל
716אותי בדרכים העקלקלות והבלתי ידועות לי, ולהראות לי את הדרך עד לגבול. כאשר ראה אותי,
717שאלני: היכן היית אתמול? כל אלה שאמורים היו לעבור את הגבול יחד אתך - כבר עברו אותו
718בשלום, ורק אתה נשארת בודד! הוא הציע לי לחכות עד רדת הלילה בחדר הסמוך, ואז יעבירני
719את הגבול.
720לאחר שנגמרה השיחה בינינו, התקרב אלי איש צבא ושאל
721אותי בלחישה, מה אמר לי איש זה ששוחחתי אתו כעת. "דע - אמר לי בפנים רציניות -
722כי מלשין הוא האיש, סוכן ואיש הנ.ק.וו.ד. ואל תשמע לו. קח מיד רכבת וסע מכאן חזרה -
723בטרם יהיה מאוחר מדי עבורך!"
724עשיתי כדבריו ונסעתי משם. לאחר מכן נודע לי, כי
725אמנם איש זה היה שתול מטעם הנ.ק.וו.ד. ולאחר שהוביל את כולם עד לגבול - הלשין עליהם
726ומסר אותם בידי הנ.ק.וו.ד. אשר עצרו את כולם!
727ברור הדבר, כי אלמלא ניגש אלי אותו חייל אלמוני
728ובלתי ידוע ומגלה את אזני על טיבו של האיש ההוא - הייתי מובל לכלא ונמצא בסכנה גדולה.
729שונה הייתי מכל האחרים שהתכוננו לעבור הגבול עקב היותי בעיניהם "פושע ותיק"
730אשר חפשו ועקבו אחרי ללא סוף.
731כך ניצלתי שוב, ת"ל, בחסדי ההשגחה העליונה,
732אותה ראיתי והרגשתי על כל צעד ושעל, באופן וצורה אשר לא תאמן!
733בתור "שעיר לעזאזל"
734בשנת תרצ"ה (1935) החליטו השלטונות להפסיק
735את מעשי הבריחה, והחלו לחפש אחר "שעיר לעזאזל" אשר יואשם בהברחת אלף ומאתיים
736מיהודי בוכרה שהבריחו את הגבול.
737כמה מהבורחים שאסרו אותם והביאום לדין אמרו כי ידי
738היתה במעל הזה, ולכן אין האשמה רובצת על שכמם. הם עשו זאת, כמובן, בכדי לרחוץ את ידם
739ושלא יענישום.
740מכיון שכך, באו אלי שוב ורצו לאסרני. הם חיפשו אחר
741"חטאיי" הקודמים, היינו: בריחתי מהבית כאשר באו לאסרני בשנת תרפ"ז;
742"עבודה מיסיונרית" למען היהדות; כי מכריח הנני אנשים פשוטים לשמור על מצוות
743התורה; אי עבודה בקולחוז בשבת וכו'. את כל ה"חטאים" הללו כרכו בחבילה אחת,
744וכן חיפשו אחר אנשים נוספים אשר היו יחד אתי בעצה ופעולה בהברחת הגבול.
745השלטונות התכוננו לעצור ולהושיב במאסר את כל חברי
746"תפארת בחורים" שיסדנו, וכן את כל מי ששייך לליובאוויטש, אשר חברים המה בארגון
747הזה. אך למעשה רק אותי הושיבו במאסר, בודד ומבודד. בידי השלטונות היתה רשימה מפורטת
748את מי ומי להושיב מאחורי סורג ובריח, אך הם העדיפו שהאחד ימסור וילשין על חברו, וכך
749יוקל עליהם להאשים את מי שרצו להאשים, לאור ההלשנות ההדדיות.
750כאשר החלו להתעלל בי, לא אמרתי ולא סיפרתי על איש.
751טענתי, חזרתי וטענתי, כי אינני מכיר איש ואינני יודע משום איש אחר זולתי. הייתי מוכן
752לסבול בשקט הכל, וח"ו לא להלשין על איש מישראל. הם התחילו לגולל עלי את האשמות
753הראשונות אשר בגללן נאסרתי אז, ובעיקר רצו להאשימני במרידה במלכות על ידי כך שארגנתי
754ארגון שלם נגד המלוכה, על ידי הברחת אזרחים רוסיים לארץ ישראל, והאשימוני בציונות -
755אשר באותם הימים היתה זאת אשמה כבדה מאד.
756הם הדגישו כי אמנם ידוע להם כי לחסידי חב"ד
757אין קשר עם ציונות, אך אותי האשימו באשמה מפורשת בהקמת ארגון נגד הממלכה הסובייטית.
75837 יום בצינוק
759בראותם כי אין אני מודה במאומה, וכי לא הלשנתי על
760איש - גבר קצפם וזעמם והחליטו להעניש אותי בכל חומר הדין.
761הם הכניסו אותי לצינוק למשך שלושים ושבעה יום! בימים
762אלה הייתי בודד, יחיד וגלמוד, בתא מחניק אשר בקושי הכיל ד' על ד', ונתנו לי חתיכת לחם
763קטנה וכוס מים, שהיו צריכים להספיק לי למשך כל היום. כסא ושולחן לא היו, ובקושי יכול
764הייתי לצעוד שלש פסיעות בתא זה.
765בכדי להגדיש את סאת צרותיי, היו מובילים אותי לחקירה
766למשך כל הלילה, כדי שלא אוכל לחטוף אפילו תנומה קלה. במשך כל שעות היום היה אסור לי
767לשכב או לנוח, אלא לשבת בתנוחה אחת בלבד. הסוהר היה מסתכל בלי הרף דרך חור הדלת, לתוך
768תאי, ואבוי היה לי באם הייתי מנסה לשכב או לנוח.
769למזלי היו ברשותי זוג תפילין אשר הרשו לי לקחת אתי,
770וכך יכולתי להתפלל.
771מיום ליום נחלשתי יותר ויותר, כי הלחם שנתנו לי
772היה מעט מאד. גם מנת הלחם של 300 גרם, שהיו צריכים לספק לי - לא נתנו לי בצורה סדירה,
773ובמידה שכן קיבלתיה - נאלצתי להוריד ו"לחסוך" בכדי שיהיה לי "סעודה
774מספקת" לשלוש הסעודות ליום שבת קודש. כך יצא לי לאכול רק אחת לשלשה ימים, כי במשך
775יומיים לא נגעתי בלחם שקיבלתי, בכדי להשאירם לשבת, ורק ביום השלישי אכלתי את הלחם!
776בין מיליוני זבובים
777בראותם שגם זאת ללא הועיל, וכל מה שעוללים לי אין
778בהם תועלת - נפלו על פעולה אכזרית חדשה:
779יום אחד לאחר שהייתי אצלם במשך כל שעות הלילה תחת
780חקירה צולבת, החזירו אותי בבוקר לתאי. כאשר נכנסתי לתא - נרתעתי אחורנית. מצאתי עצמי
781לפתע מול זרקור ענק בעל 1500 וואט לפחות. אורו היה עצום כל כך שלא יכולתי לפתוח את
782עיני פן אתעוור במקום!
783כנראה שעונש זה לא היה מספיק אכזרי עבורם. מה עשו?
784הזרימו אל תוך תאי הזעיר מיליוני זבובים אשר מילאו את כל חלל התא ועקצו אותי ללא הרף.
785בעלי-חיים זעירים אלה חדרו לתוך נחירי אפי, בתנוכי
786האוזניים ומילאו את שערות זקני. בשתי כפות ידי אשר הקב"ה בראני בהם - לא ידעתי
787במה להשתמש בהם לראשונה: להסתיר את שני עיניי המסונוורים מול הזרקור הענק - או לכסות
788בהם את אוזניי; להסתיר את נחירי אפי - או את פי אשר "גדודים" שלמים מהם רצו
789לחדור אל תוכו כל רגע; להדק את חולצתי שעל גופי - או לגרשם מעל ראשי.
790הפתרון להתלבטותי ולמועקתי היה דוקא מהיר למדי -
791הסוהר שבחוץ, אשר עקב דרך חלון תאי מהנעשה בפנים, צעק עלי שלא להזיז את ידיי – וחסל!
792ישוטו-יעופו הזבובים ככל אשר ירצו; יחדרו לגופי כיצד שיאבו - אך אסור לגרשם חלילה!
793אסור לי לעכבם מלמצוץ את שארית לחלוחית דמי אשר עדיין נשאר בגופי, וחלילה לי להגביל
794את מעופם!
795אינני יודע איך יכולתי עמוד בפני הייסורים הנוראים
796האלה, ואלמלא הקב"ה עוזרי - לא יכולתי להם בשום פנים ואופן.
797אפס, למרות כל זאת - הייתי מחושל ותקיף בדעתי, וכאשר
798יענו אותי, כן הייתי חזק בעצמי יותר ויותר. לא עזר לו מאומה לחוקר; לא הודיתי ולא הלשנתי
799על איש, וכאשר החוקר הגיש לי לחתום על הפרטי-כל שערך - לקחתי אותו וקרעתי זאת בפניו,
800באמרי, כי כל מה שנאמר כאן שקר וכזב, ולא אחתום על שוא ושקר!
801כך עמדתי ת"ל בתוקף, לא הודיתי על שום פרט
802ולא היה לו כל חומר נגדי להאשימני בו. גם אלה אשר שאל אותם עלי, ענו כי הנני עובד ונהנה
803מיגיע כפיים, ולכן לא היה בידו שום חומר מרשיע נגדי.
804משלוש לשמונה שנות מאסר
805למרות כל זאת, העמידו אותי למשפט וגזרו עלי שלוש
806שנות מאסר. לא השלמתי עם הפסק דין והגשתי ערעור. ידעתי כי לפי החוק, באם מגישים ערעור
807אי אפשר להגדיל את העונש, אלא להשאירו, או אפילו להפחיתו.
808לא כן היה עמדי; לאחר שמיעת הערעור, פסקו השופטים
809להרבות בעונש וגזרו עלי שמונה שנות מאסר, במקום שלשת השנים שפסקו לפני כן. "גם
810באם אין חומר מספיק נגדו - הורו שלטונות הנ.ק.וו.ד. במוסקבה לעמיתיהם בטשקנט - עליו
811לשבת במאסר שמונה שנים, כי האיש הוא קונטר-רבולוציונר ועליו לשלם עבור פשעיו!".
812הצעה קוסמת
813הועברתי למחנה ריכוז, שם עבדתי בתור אגרונום, וכך
814יכולתי להתחמק מעבודה בשבתות ובחגים. ה"נאטשאלניק" התייחס אלי יפה, בגלל
815התמצאותי במקצוע זה, וגם העניק לי חדר מיוחד עם ספרים, ובשעות הלילה יכולתי לשבת במנוחה
816בחדרי וללמוד את אשר לבי חפץ.
817לילה אחד, כאשר ישבתי בחדרי ולמדתי, הופיע אצלי
818המנהל הכללי, בליווי עוד אחד, ובידו רובה. הוא שאל אותי מה הנני עושה ובמה אני מתעסק.
819עניתי לו כי הנני קורא בספרים.
820לאחר מכן קרא לי בחוץ וסיפר לי כי הוא הושיב במאסר
821את מנהל המחנה, וכי הוא מחפש אחר איש מתאים במקומו. "מאחר שמצאתי בך איש מהימן
822ואחראי - באתי להציע לך את התפקיד לשמש בתור מנהל המחנה במקומו!", הציע לי.
823עניתי כי אינני מסוגל לכך, וניסיתי להתחמק מההצעה.
824אך הוא עמד על שלו, ואמר לי כי יעמיד לרשותי עוזר חרוץ ומתאים, ועלי להיות המנהל והאחראי.
825במחנה זה נשלחו אסירים כאלה אשר אי אפשר היה להגלותם
826למקומות מרוחקים, כי הם היו נמצאים כאן זמנים קצרים בלבד, לאחר שהגישו ערעורים על גובה
827העונש שהוטל עליהם וחיכו כאן רק עד לפסק דינם הסופי.
828עלי הוטל התפקיד לסווג את האסירים ולחלק להם עבודה
829בהתאם לאשמותיהם, היינו, מי שהואשם בהאשמה קלה ניתן היה להטיל עליו עבודה קלה יותר
830ופתוחה יותר, מאחר שאסיר כזה לא כדאי היה לו להסתכן ולברוח מהמחנה; לא כן מי שהואשם
831באשמה יותר כבדה, כגון גניבה גזילה וכדומה, אותו נאלצו להעסיק בעבודה יותר קשה, תחת
832שמירה חזקה יותר, ובתנאים קשים יותר, למען לא יסתכן לברוח ממעצרו.
833פחדו של שופט אסיר
834כאשר הובא בפני אותו מנהל שסרח ובראותי כי אין הוא
835אסיר או פושע פלילי וכי הוא שפוט לתקופה של שנתיים בלבד - הטלתי עליו לעבוד בבצירת
836ענבים, מאחר שאותו זמן היתה עונת הבצירה. הלה לא רצה להשלים בכך, וענה לי כי אין רצונו
837לעסוק בעבודה זו מאחר שהוא עצמו היה שופט בית משפט גבוה, אשר שפט בעצמו רבים מהאסירים
838הנמצאים כאן, וכאשר יעבוד במחיצה אחת עם האסירים הללו יתנקמו בו ועלולים להרגו בו במקום!
839עניתי לו, כי אין לי ברירה מאחר שמנהל בית הסוהר
840בעצמו הוא ששלח אותם אלי והוא יודע היטב את עברך וחטאתך, וקשה לי להתנהג אחרת אתך.
841הצעתי לו שינסה לעבוד בעבודה זו כמה ימים, ואחר כך אשאל למנהל מה לעשות בו.
842באין ברירה הלך לעבודה זו. בתחילה חשב כי הנני המנהל
843היחיד כאן, אך לאחר שנודע לו כי גם אני הנני אסיר - התסיס נגדי אסירים אחרים להעליל
844עלי עלילה רבתי.
845בעונה ההיא היה יבול הענבים זעום מאד. בתור אגרונום
846לימדתי אסירים רבים איך לעבוד עם הגפנים, לעבדם בצורה נכונה, לגזום את הענפים והעצים
847ושאר העבודות הנחוצות.
848עלילה שפלה
849הלה, ביודעו את מעשי ועבודתי, העליל עלי כי כל אשר
850אני עושה - לא למען שפר את העצים והגפנים הנני עושה זאת, אלא להרוס ולקלקל, וכי רצוני
851לחתור נגד הממשלה על ידי הרס רכוש הממשלה.
852האסירים שלחו, בהשראתו, מכתב למנהל המחנה ובו האשמות
853כבדות וחריפות נגדי.
854עם קבלת המכתב, מיהר המנהל אלי והתריס נגדי בכעס
855כי הנני קונטר-רבולוציונר החותר נגד המלוכה. "הנה חשבנו כל הזמן - התכעס - כי
856איש ישר ומהימן הנך, אך כעת מתברר כי הכל שקר וכזב, וכי הנך פועל בזדון נגד המלוכה.
857כיון שכך עלינו לשלוח אותך מכאן, ולהגלותך הרחק הרחק אל הצפון הרחוק!"
858בכעסו כי גדל, רצה מיד להוציא את גזר הדין לפועל
859ולהגלותני למרחקים.
860עניתי לו, כי אמנם אסיר הנני ויכול הוא לעשות בי
861מה שלבו חפץ, אך עליו לדעת כי באם לא אהיה במקום ליד מטעי הגפן, הרי הכל ילך לאיבוד
862ויפסיד את כל היבול של השנה הבאה. בייחוד כעת, כאשר מתקרבים הימים הקרים ויש לטפל במטעים
863בטיפול מיוחד, ובאם לא יטפלו בהם כהוגן, עלול הכל לרדת לטמיון!"
864"עליך לדעת - אמרתי לו - כי אתה תהיה האחראי
865הבלעדי על כל אשר יתרחש, כי אני מצדי עשיתי את כל המאמצים הדרושים להצלחת יבול הענבים,
866ובמחי יד עלול הנך לאבד את הכל. מומחיותך היא אמנם בעניני צבא ובית הסוהר, אך אין לך
867שום מושג בחקלאות!"
868"איך אוכל להיות בטוח כי דבריך כנים?"
869- התרכך והנמיך את הטון.
870"יכול הנך לבקר אצל הקבוצה אשר לימדתי אותם
871לעבד את הגפנים והשדות, ולשאול אותם אודותי!", עניתי לו.
872על דאטפת אטפוך
873הוא נפגש מיד עם קבוצת האסירים והתעניין אצלם אודותי.
874הם סיפרו לו כי עד אשר הגעתי היה היבול רע מאד, ולאחר שהלה הגיע ולימד אותנו איך לטפל
875במטעים, נהפכו פני הדברים ונוכחנו לדעת כי האיש מומחה גדול במקצועו.
876בשמעו את דבריהם, כינס את האסירים ואמר להם כי התברר
877לו כי אכן איש זה הציל את היבול שלנו. "ואתה - פנה אל המעליל - אשר הלשנת עליו
878ודיברת עליו סרה, אותך אוציא ממחנה זה ואשלח אותך למרחקים!"
879בתקופת מלחמת העולם השניה
880בתקופת מלחמת העולם השניה הגיעו כידוע לסמרקנד פליטים
881רבים מאד שזרמו לעיר זו. בין ההמונים היו חסידים רבים, אשר הגיעו לכאן לאחר שידעו כי
882נמצא הנני כבר בעיר זו עוד משנת תרפ"ו.
883כידוע, היה בתקופת המלחמה מצב נורא מאד; רעב גדול
884שרר במדינה, ורבים נפלו ר"ל חללים נפוחי-כפן ומזי-רעב.
885לבסוף התחיל המצב להשתנות. המצב הכלכלי השתפר, אנשינו
886הקימו שם ישיבה מפוארת, בה למדו בשקידה הבחורים שנמצאו בה, וכן הקימו מקווה בעיר ושאר
887מוסדות תורה.
888בשנת תש"ו הרשו השלטונות לאזרחים הפולניים,
889אשר זרמו למדינה בתקופת המלחמה, לצאת מהמדינה ולשוב לארצם ולמולדתם. אז, באותם הימים,
890יצאו רבים מאנ"ש את גבולות המדינה, לאחר שהצטיידו בתעודות מזויפות בתור אזרחי
891פולין.
892[על תקופה זו בחיי יהדות בוכרה, יסופר בהרחבה
893בפרק הבא]
894מאסר חדש
895באותם הימים שוב אסרו אותי בגלל אשמה אחרת שטפלו
896עלי:
897ארגנתי בית עסק קטן ושם לקחתי לעבודה בחורי ישיבה
898רבים. הם הובאו לסמרקנד על ידי ר' רפאל חודיידטוב, וכולם היו מישיבת קלעצק. סדר יומם
899היה: חצי יום עבדו וחצי יום למדו תורה. העבודה היתה אמנם קשה בשבילם, אבל יכלו להתפרנס
900מזה להוצאת מחייתם.
901באחד הימים הגיעו אלי אנשי הנ.ק.וו.ד. ואסרו אותי.
902מישהו הלשין עלי, אך אני לא ידעתי על מה ולמה הושיבו אותי תחת מסגר ובריח. לשלטונות
903עצמם לא היה שום חומר מרשיע נגדי, אבל החזיקו אותי במעצר במשך שנה שלימה ללא שום הוכחות!
904אחד ממפקדי בית הסוהר הכיר אותי עוד ממעצרי הראשון,
905משנת 1935, והוא ידע את מומחיותי כאגרונום. הוא רצה מאד כי אבוא אחריו למקום ההוא,
906שם כבר נשלחתי פעם לעבוד במקצועי כאגרונום.
907לפי החוק, אסור היה לאסיר אשר נמצא בתהליכי חקירה,
908ואשר טרם עמד בפני השופט לפסוק את דינו, לעזוב את בית הסוהר אל מקום אחר. ברם, הלה
909אשר רצה מאד בהמשך עבודתי שם - אמר לי להתכונן לקראת העברתי למקום ההוא, וכי הוא כבר
910יסתדר עם החוקרים בקשר להעברתי.
911אחרי כמה ימים הגעתי אתו לאותו מחנה. הוא העסיק
912אותו שם בעבודה קלה יחסית - הכנת מים חמים לאסירים. טוב למדי היה לי במקום זה, כי היו
913לי התפילין שלי וספרים אחרים, ויכולתי ללמוד ולהתפלל באין מפריע. כן היה מביא לי מהבית
914כל מה שביקשתי ממנו.
915הצעה שפלה לשידול אסירים
916פעם הגיע אלי אחד מאנשי הנ.ק.וו.ד. ואמר לי: "הלא
917תראה, כי נוהגים הננו אתך ביחס טוב ומיוחד. סידרנו לך עבודה קלה ונוחה ולא חסר לך אצלנו
918מאומה. מדוע אם כן לא תעמוד גם אתה לצדנו - בכך שנושיב אותך עם אחדים מהאסירים, ותנסה
919להוציא מהם את הפרטים הדרושים לנו מהם!
920כידוע, נוהגים היו אנשי הנ.ק.וו.ד. במקרים כאלה,
921כאשר החוקר לא יכול היה להוציא מפיו של הנחקר את מה שרצה, ולא הודה על מה שביקש - נהגו
922להושיב עם אסיר זה בתאו אחד מסוכניהם, אשר היה מדובב את האסיר להודות לדבריו, וכך יכול
923היה החוקר להשתמש בדבריו כהודאה מצדו.
924עניתי בשלילה להצעתו ואמרתי לו כי אינני יכול לעשות
925דבר כזה.
926הוא התחיל לאיים עלי כי ינשל אותי מעבודתי, יפסיקו
927את כל התנאים הטובים העומדים לרשותי, לא ירשו לבני משפחתי להיכנס אלי ושאר הנוחיות
928העומדים לרשותי. אך אני עניתי לו כי אינני מוכן לקבל עלי תפקיד שכזה.
929"בן אדם - הסברתי לו - צריך שיהיה לו שתי עינים,
930אף אחד, פה אחד ושתי ידים - ואזי הוא בן אדם ככל השאר. ברם, כאשר לבן האדם יש לו הרבה
931עינים, ידים רבות ופיות רבות - הרי אינו כבר בגדר בן אדם. הנה, דרושים לכם גם עובדים
932וגם מלשינים; תאר לעצמך: באם כולם יהיו מלשינים - מי יהיה העובד ומאין יקחו עובדים?!
933הלא הנכם שבעי רצון מעבודתי, ויודעים להכיר את ערך עבודתי, מה לכם אם כן להורידני מעבודתי
934הנחוצה ואעבור להיות מלשין ומרגל?! מי אשר ימלא את מקומי בעבודתי?"
935בראותו כי עומד הנני בתקיפות על דעתי, וכי לא יוכל
936לעשות אתי מאומה - הרפה ממני ולא המשיך להציק לי.
937יום אחד קרא לי מפקד בית הסוהר ואמר לי: דע, כי
938הגיע ממוסקבה איש מיוחד ושואל ומתעניין רבות אודותיך. אני עצמי אינני יודע למה ומדוע
939הוא מנהל חקירה זו, כי אינו מספר לי מאומה אודות זה. אך מה שידוע לי, כי הוא אחד מאנשי
940הנ.ק.וו.ד. הבכירים במוסקבה ומשהו מתבשל סביבך. באם אמנם יתחילו אתך ויקשו עליך - נא
941ספר לי על כך, ואשתדל לעשות לך טובה כלשהי.
942למחרת, קרא לי אחד, אשר לפי מראהו ולבושו נראה היה
943כאחד החוקרים הגדולים. הוא התחיל לחקור אותי באם מכיר הנני אחד בשם בנימין גאראדעצקי
944- הוא שינה לעצמו קצת את שם משפחתו. עניתי, כי אמנם הוא קרוב משפחה שלי אך אינני מכיר
945אותו.
946"ואת שמואל לויטין הנך מכיר?" - "לא".
947כן שאל אותי אודות כמה וכמה אנשים אחרים, ועניתי
948כי אינני מכיר אף אחד מהם.
949"הרבה אנשים נסעו לפולין, דרך למברג, יש לנו
950ידיעות שזהו פרי עבודת יד שלך, ואתה ארגנת זאת. האם נכון הדבר?"
951"הרבי מליובאוויטש - ממשיך החוקר - שלח אותך
952בשנת 1926-1927 לסמרקנד. זה היה מצדו מבט למרחוק, עינים צופיות מראש, כדי שבתקופת המלחמה,
953בשנת 1942, יהיה ליהודים השייכים לחב"ד היכן לברוח ולהציל את נפשם. אתה ארגנת
954שם את בתי הכנסת, מקואות וישיבה. האם נכון הדבר? ספר לי את כל האמת!"
955עניתי לו כי הכל שקר ואינני מודה על שום דבר.
956גזר דין מהיר
957יום אחד הגיעה לבית הסוהר שופטת ושלחה אחרי להתייצב
958בפניה. אני הכרתי אותה היטב, בעת ששימשה כמזכירת בית המשפט ששפט אותי בשנת 1935.
959"האם הנך מכיר אותי?" שאלה.
960"כן - עניתי - לא רק אותך אני מכיר, אלא הכרתי
961גם את אביך, אשר היה יהודי שומר תורה ומצוות, וגם היה ידיד אישי שלי".
962"דע - אמרה - כי עלי הוטל לשפוט אותך. הזכות
963בידך להתנגד לכך, עקב היותי פעם מעורבת במשפט שלך, כאשר שימשתי אז כמזכירת בית המשפט
964(לפי החוק, באם לא נראה לנאשם שופט מסוים, מסיבה צודקת, מפנים אותו לשופט אחר). אך
965לדעתי התנגדותך עלולה להיות רק לרעתך, כי באם אני אשפוט אותך לעשר שנות מאסר, אוכל
966בד בבד לעשות עמך טובה, לכתוב כך שתוכל אחר כך לערער ולתת לך האפשרות להגיש ערעור נגד
967פסק הדין. לא כן באם ישפוט אותך אחר - לא תוכל להגיש ערעור כלל. עליך גם לדעת שישנה
968הוראה ממוסקבה לפסוק לך עשר שנות מאסר".
969בשומעי זאת, הסכמתי שהיא תשפוט אותי.
970בו במקום גזרה את דיני ופסקה לי עשר שנות מאסר במחנה
971ריכוז. זה היה בבית הסוהר בסמרקנד.
972מבית הסוהר בסמרקנד לצינוק בטשקנט
973כעבור חצי שנה העבירו אותי לבנין הנ.ק.וו.ד. בטשקנט.
974הם הכניסו אותי לצינוק, מקום שם לא יכולתי לזוז ממקומי ונשארתי לעמוד ליד הדלת, מבלי
975יכולת לזוז ימינה או שמאלה. בצינוק זה החזיקו אותי משך יממה ואחר כך העבירו אותי לחדר
976אחר, בו היו החלונות פרוצים והקור היה חזק מאד. נאלצתי לשכב על הרצפה הקרה שלא היתה
977מרוצפת כלל. לאחר שהייתי ב"חדר" זה משך יממה, העבירו אותי שוב לחדר אחר,
978שם היה אסיר אחד.
979האסיר סיפר לי כי הוא יהודי, וכי אביו וגם אחיו
980מתו במחנה, והוא עצמו נמצא כבר זה עשר שנים במחנה. כעת לקחו אותו שוב ובודאי יפסקו
981לו עוד 25 שנה. כן סיפר לי כי הוא עורך דין במקצועו.
982מתחילה שמחתי על עמיתי החדש, בהיותו עורך דין וכך
983יוכל להדריך אותי לקראת צעדיי הבאים. אך לאחר מכן נזכרתי, כי אין הדבר פשוט כל כך,
984וכי בודאי שתול הוא מטעם השלטונות בכדי לדובב אותי ולהוציא מפי דברים אשר עלולים להרשיע
985אותי. נזכרתי על כך לאחר שה"נאטשאלניק" הציע לי פעם תפקיד שכזה, וביקשני
986להוציא מפי האסירים דברים הנחוצים להם ולמסור על כך לשלטונות.
987שלושה חודשי חקירות ועינויים
988עד השעה 11 בלילה לא יכולתי לעשות מאומה. אסור היה
989לשכב או לעשות עבודה כלשהי, ובשעה 11 מוכרחים היו לישון מיד... עד אשר נקראתי אל החוקר,
990כעבור שעה, אשר עיכב וייסר אותי עד הבוקר.
991במשך שלשה חדשים וחצי רצופים, היו מוציאים אותי
992מדי לילה בלילה לחקירות מתישות ומורטות עצבים, ולא נתנו לי לחטוף תנומה כלשהי. החוקר
993היה צועק וזועק, מתקצף ורועש, ומייסר אותי קשות - בכדי לחתום על האשמות אשר הכין עבורי.
994ראשי היה מסתחרר, וכל חושיי היו מעורפלים מחוסר שינה, ובקושי יכולתי לעמוד על הרגלים.
995אותו אסיר מלשין שהיה אתי בחדר, התייגע אתי קשות,
996אך לא הצליח להוציא מפי את אשר רצה. שלטונות הכלא היו מביאים לו ספרים על גבי ספרים,
997ספרי קבלה וספרי דת אחרים. לי לא נתנו אף פעם ספר כלשהו, אך אליו היו מביאים ספרים
998שונים ללא הגבלה.
999הוא היה מנסה להיכנס אתי לשיחה שוטפת על עניני דת,
1000והיה משתדל לדבר על נושאים של רבי וחסידות, אך נשמרתי ממנו היטב ואף ביקשתי ממנו שיפסיק
1001להתנכל אלי.
1002עשרה ימים לפני חג הפסח קרא אותי החוקר ואמר לי:
1003"אשתך הביאה לי מצות עבורך, ולכן, באם תחתום על מה שהנני מבקש ממך - הרי טוב,
1004אחרת - לא אמסור לך אותם ותצטרך לרעוב במשך כל ימי חג הפסח! זאת ועוד, גם אותה נושיב
1005בבית הסוהר וכך יהיה לשניכם חג פסח "נהדר".
1006"אבל במה אשמה אשתי שהנכם רוצים להתנכל אליה?",
1007שאלתי.
1008"יש לנו מספיק חומר מרשיע נגדה" - ענה
1009החוקר.
1010הוא שלף מהמגירה מכתב שנשלח עבורה, משנת 1927, בחתימת
1011"שרה בת לייב שניאורסאהן". לפי דבריו, כותבת המכתב היא הרבנית של הרבי מליובאוויטש,
1012ובו נאמר: "מסרי ד"ש לבעלך, ואולי תוכלי לעשות משהו עם הנשים, אשר יתנהגו
1013כמו שצריך, שלא יעבדו בשבתות וכו"'.
1014"אנו יודעים היטב - ממשיך החוקר - מי אשר כתב
1015מכתב זה. השם הוא אמנם של הרבנית, אך ידוע לנו כי הרבי בעצמו כתב את המכתב, אלא שכתב
1016את שמה לשם הסוואה. המכתב אינו מיועד כלל לאשתך אלא אליך אישית, אבל יש לי בזה חומר
1017מספיק, לפי החוק, לאסור גם אותה! (למעשה הוא לא ידע כי כותבת המכתב היתה אשתו של הר'
1018זלמן שניאורסאהן).
1019"ממילא נבצר ממני לעזור לה בזה, והיא נמצאת
1020בידכם", עניתי.
1021שוב הגיש לי את הגיליון לחתום עליו, אך לא חתמתי.
1022הם העבירו אותי במכונית לבית סוהר אחר בעיר והושיבוני
1023בודד בתא. בהיותי בתא שמעתי, דרך החור בו מותקן נר החשמל לשני חדרים שבין תא לתא, את
1024קול בכייתה של אשתי. שוכנעתי כי אמנם לא היה זה איום בלבד, אלא שכבר אסרו אותה.
1025למחרת, כאשר הובילוני לחדרי השירותים מצאתי שם פתק
1026כתוב בכתב ידה, באידיש, כי הילדים עלולים להתייתם בלעדי ובלעדיך, ולכן מקבלת הכל על
1027עצמה בכדי שתוכל להשתחרר! היא חתמה את שמה המקורי כפי שהיתה נקראת על ידי אביה בילדותה,
1028בביתו.
1029[ברשימה אחרת של ר' שמחה מופיע התיאור הבא, על
1030אותם ימים בכלא:
1031יום
1032אחד כאשר הובילו אותי לבית השימוש ואני נעמד שם לעשות צרכי, פתאום אני רואה על אחד
1033הקירות רשום באותיות ברורות, "אתה יכול לסבול, אבל אין אתה רשאי להעניש אותי ואת
1034הילדים, תודה על כל האמת ויהיה קץ". מילים אלה הרסו אותי כולי והוסיפו צער על
1035הצער הקיים.
1036פתאום
1037מגלה אני שגם זוגתי נמצאת כאן וביותר כאשר החזירו אותי לתא, פתאום שומע אני קול אשה
1038הבוכה ומיללת קטעי אותיות עם המון בכי, צועקת ומתחננת: שמחה! עד מתי? אני בטוחה שתמצא
1039אותי בבית משוגעים, או בבית העלמין, אין בי כוח לסבול, כולי הרוסה... תודה... תודה...
1040על כל פנים חלק, שמחה... שמחה!...
1041ואני
1042הכרתי שזה קול זוגתי, ולא יכולתי לעמוד יותר, דמעות לא הזלתי, קול לא השמעתי, רק כמטורף
1043הייתי. והאמת היא שהפעם "נשברתי", כי כתב היד היה ללא שום ספק של זוגתי,
1044ואף שהיא היתה אשה חזקה, ואם היא כבר מבקשת כך סימן שאין בה כוח לסבול יותר, והקול
1045שלה צולל באזני. כאמור החלטתי להודות, ומסרתי לשומר שאני רוצה למסור משהו לחוקר.
1046השומר
1047שהיה יחידי עזב את השמירה והלך לקרוא למפקדו, ואני בדיוק בשניה הזאת נרדמתי - בעמידה
1048שעל גבי המים - ופתאום הנני רואה בחלומי את ידידי וחברי היקר ר' רפאל נחמן הכהן והוא
1049מדבר אלי: שמחה מסרתי הכל לרבי! והוא ציוה לעמוד בחזקה, ולא יארכו הימים ותשוחרר.
1050והתעוררתי,
1051כאשר כולי המום, והנה החוקר עומד מולי ושואל מה רצוני?
1052התחלתי
1053לטשטש את דברי הקודמים והתנצלתי שרק מתוך שינה עשיתי זאת, אבל מן האמת איני יכול לזוז
1054ואפילו תהרגו אותי לפחות לא אקבר כשקרן.
1055החוקר
1056הוציא צרור קללות שלא שמעתי מחיי, ופלט: אנו עוד נראה לך עם מי האמת! נבל, חולירע שכמוך!]
1057שביתת רעב
1058והנה המשך הדברים מתוך "יהדות
1059הדממה":
1060בכל יום בשעות הצהרים היו מחלקים את מנת הלחם היומית,
1061שהכילה 400 גרם, ואשר היתה צריכה להספיק לכל היום. בערב פסח, כאשר חילקו את מנת הלחם,
1062לא לקחתי ואמרתי לסוהר כי הנני מכריז על שביתת-רעב על אשר אסרו את אשתי. אני עשיתי
1063זאת, כמובן, לרגל הפסח, אך לא היה איכפת לי באם יתפרש אצלם הדבר כשביתת רעב מצדי.
1064כך עברו עלי שמונת ימי החג בשתיית מים בלבד, ולא
1065נגעתי באוכל אשר הביאו לי.
1066בתום החג, כאשר התחלתי לאכול לחם, הרגשתי כאבים
1067איומים. לאחר שלא אכלתי מאומה משך שמונה ימים, הצטמקו מעי, וכל בליעה גרמה לי יסורים
1068קשים ומרים. בקשתי מהסוהר שיקרא אלי רופא לבדוק אותי ולהקל על מכאוביי.
1069בינתיים הגיעו אלי החוקר, התובע ומנהל הכלא, ושאלו
1070אותי מדוע אינני חותם על מה שמבקשים. "הלא יכול הנך למות כל רגע?!" - אמרו
1071לי.
1072עניתי, כי אין אני יודע מה רוצים ממני. מגישים לי
1073לחתום על דברים שאין לי כל קשר אליהם, ואיך אוכל לחתום על דברי שקר?! חולה הנני במאד,
1074ומדוע לא מזעיקים רופא עבורי?!
1075הם הבטיחו לי להביא רופא, ואמנם באותו יום הגיעה
1076רופאה, יהודיה, שהיתה רופאת בית החולים.
1077נסיון של מאכלי טריפה
1078בהגיעה, התלוננה בפני על כי הלשנתי עליה שאין היא
1079רוצה לבוא אלי. הבהרתי לה, כי תלונתי לא כוונה נגדה אלא נגד האחראים האחרים, אשר עליהם
1080החובה להזעיק רופא מתי שהאסיר מבקש זאת. תשובתה היתה כי היא לא תוכל לעזור לי מאומה
1081באם לא אחתום על מה שהם מבקשים. "אך - הפטירה - סוף סוף גם לי נפש יהודית ואשתדל
1082לעשות לך טובה כלשהי".
1083לאחר שבדקה אותי, בעיקר באזור הלב, אמרה לי כי לפי
1084פעילות הלב - לא תוכל לחיות אלא יומים או שלשה בלבד! "הלא אינך אוכל מאומה - ומה
1085אוכל לעזור לך?!"
1086בטרם הלכה ממני שאלה אותי: "באם אשלח לך דייסה
1087מאורז - האם תאכל זאת? מבטיחך אני שאבשל זאת בעצמי בביתי, ובסיר חדש שאקנה עבורך!"
1088עניתי לה בחיוב.
1089למחרת, בהגיע שעת האוכל, שמעתי את קולה כאשר התקרבה
1090לתאי, בעת שאמרה אל הסוהר: תוציא את הבשר, הלא באם יראה את הבשר הוא לא יטעם מזה מאומה!
1091נדהמתי לשמוע דבריה והדבר חרה לי מאד. בטחתי על
1092הבטחתה כי היא תבשל זאת בידיה - והנה בישלה גם בשר טרף ועוד היא רוצה לרמות אותי!
1093הרגשתי מאד ברע. הכאבים היו נוראים, ותקותי היחידה
1094כי הנה אוכל להשקיט מעט את הכאבים בדייסה כשרה - התנפצה במחי יד. זרקתי את כל מה שנתנו
1095לי, ובצר לי פרצתי בבכי מר, ואמרתי: "ריבונו של עולם! עזור נא לי שלא אכשל במאכל
1096טריפה. תן להם במחשבה שיתנו לי לפחות חתיכת לחם!"
1097לא עברו אלא דקות מספר, נפתח לפתע חלון תאי והסוהר
1098זרק אלי חתיכת לחם, אשר החייתי בה את נפשי---
1099מכיון שכך, בראותי כי תפילתי עמדה לי, כבר כאב לי
1100מדוע לא ביקשתי והתפללתי על משהו יותר חשוב...
1101טיול צורב ומורט עצבים
1102מצב זה נמשך כמה ימים, וכאשר נודע לחוקר כי אינני
1103אוכל מאומה, וכי רעב הנני במאד - נפל על המצאה זדונית:
1104שלא כבאסירים אחרים, אותם היו מוציאים לפחות למשך
1105עשר דקות ליום, לטיול קצר ולשאוף אויר - הייתי אני כבול בצינוק, סגור על מסגר, בודד
1106וגלמוד, ולא יכולתי לשאוף לתוך ריאותי טיפת אויר צח. לפתע החלו להוציא גם אותי ל"טיול",
1107אך לא למקום שאליו הובלו כל האסירים, אלא לבית התבשיל שם בישלו מאכלים טעימים ומיוחדים
1108עבור אנשי השררה. ריח המאכלים הטעימים עלה באפי, ויסוריי הלכו ותקפו. באם לא הוגדשה
1109סאת צרותיי ומכאוביי מהרעבון הקשה בו שרוי הייתי עד היום - ניתכה על ראשי צרה חדשה
1110זו.
1111ה"טיול" נמשך היה יותר מעשרים דקות. יום
1112אחר יום סחבו אותי בכוח מתאי, והובילו אותי תחת חלון בית התבשיל, ממנו בקעו ריחות התבשילים.
1113לא הועילו לי התנגדותי וטענותיי, כי מוותר הנני על "הטיול המהנה", ובלבד
1114שישאירו אותי "לנוח" בתאי. אכזרים אלה מטרה אחת היתה להם: להגדיל את מנת
1115יסוריי, להרבות את מכאוביי ולהכפיל את תלאותיי.
1116שבעה שבועות - מפסח ועד עצרת - נמשכו פני הדברים
1117ולא ראיתי סוף וקץ לצרותי.
1118בערב חג השבועות, קרא לי החוקר ואמר לי: "בין
1119כה וכה הנך כבר חסר צלם אנוש, אין לך שום סיכוי לחיות. מדוע לא תחוס לפחות על ילדיך
1120ועל אשתך האסורה כאן?"
1121כפי שכבר סיפרתי, הגיע לאוזני קול אשתי כשהיא בוכה,
1122ואינה אוכלת בפסח. פעם פתחו את חלון תאי וראיתי אשר הם מובילים אותה באלונקה לבית החולים
1123שבכלא, והרופא מדבר אליה בלי הרף: הלא תמותי באם לא תאכלי. מובן שהם פתחו בכוונה את
1124האשנב באותה עת, למען אוכל לראות כל זאת ולהגדיל את צערי וכאבי.
1125"מה, אפוא, אוכל לעשות?" עניתי לחוקר
1126בשאלה.
1127"חתום על מה שמבקשים ממך, והנני מבטיחך שישחררו
1128את אשתך מהכלא!"
1129"על מה עלי לחתום?"
1130"הנה לך הפרוטוקול לחתום עליו" - הגיש
1131בפני איזה נייר אשר על חתימתי עליו הוא נוגש אותי זמן כה רב.
1132עיינתי בפרוטוקול בו נאמר, כי אני ארגנתי את כל
1133המשלוחים של האנשים מאנ"ש אשר הבריחו בלמברג את הגבול לפולין בשנת 1946; כי הרבי
1134מליובאוויטש שלח אותי בשנת 1927 לסמרקנד וארגנתי שם ישיבות וחדרים. בזמן מלחמת העולם
1135השניה, כאשר באו לסמרקנד פליטים רבים, ארגנו הם באמצעותי ישיבות וחדרים; פתחתי בית
1136כנסת שלא כחוק, לאחר שהשלטונות סגרו אותו, ועוד "חטאים" דומים.
1137אמרתי לו כי מוכן הנני לחתום רק על חלקי בבית הכנסת,
1138אשר היה קיים בהתאם לחוק, ושם למדו אנשים מבוגרים, ועל שאר הסעיפים לא אחתום.
1139בסוף הגיליון שהוגש לי, הוספתי בכתב ידי כי אינני
1140מסכים על כל האמור לעיל, רק בקשר ללימודים שהתקיימו בבית הכנסת המותרים לפי החוק –
1141וחתמתי.
1142על סף המוות
1143בחג השבועות בבוקר הוציאוני מתאי והעבירו אותי לתא
1144אחר. בהיכנסי לתא החדש מצאתי שם גרמני-רוסי, ידיו שסועות ושותתות דם. מיד כאשר נכנסתי,
1145שאל אותי: אולי יש לך דבר מה לאכול? רעב אני עד מוות, תן לי משהו ואוכל! הוא סיפר לי
1146תוך כדי כך, כי מאשימים אותו בכך שנשלח מגרמניה בתור מרגל, כדי להרוג את סטלין, וכי
1147מייסרים אותו קשות בלי סוף. החוקר אמר לו כי רק באם יחתום על מה שמבקשים ממנו, יקבל
1148היום אוכל. "חתמתי - מסיים הלה את סיפורו - והביאו אותי לכאן. בטוח הנני שהכינו
1149עבורי כאן אוכל!"...
1150עניתי לו כי לא נמצא אצלי שום דבר מאכל.
1151באותו רגע הכניסו לי חבילה, שאשתי שלחה אלי, ושם
1152ארבע ככרות לחם, חמאה, סיגריות ודברי מאכל אחרים, אשר לא ראיתי זה עידן ועידנים.
1153כאשר הביאו את החבילה, הגישו לי מסמך לחתום שקבלתי
1154את החבילה. באותו רגע שגמרתי לחתום, קראו לי להתייצב בפני החוקר.
1155"הלא תראה כעת כי הנני ישר ומהימן - התגרה
1156בי החוקר - הנה הבטחתי לך כי ישחררו את אשתך מיד כאשר תחתום, ותיווכח כעת לדעת כי שחררוה
1157וכבר הספיקה לדאוג להעביר אליך חבילת מצרכי מזון שהנך כה זקוק לה. כעת נתחיל שוב בניהול
1158החקירה!"
1159לאחר שעינה אותי שוב במהלך החקירה, החזירו אותי
1160לתאי החדש. נדהמתי לראות כי מכל אשר היה בחבילה לא נשאר אף פירור אחד! כאשר שאלתי את
1161"חברי החדש", היכן כל האוכל שהיה בחבילה - ענה לי כי זה שלש-עשרה יום שלא
1162בא כל אוכל לפיו, והרעב הציק לו מאד, ולכן לא יכול היה להתאפק ואכל את כל מה שהיה בחבילה!...
1163"אם אכלת את הכל - תן לי לפחות לעשן מהסיגריה
1164להשקיט רעבוני בעישון!" - הרמתי את קולי.
1165הסוהר, שעמד ליד הדלת ושמע את קולי, נכנס ושאל מה
1166קורה כאן. עניתי לו, כי הוא אכל את כל האוכל שלי ולא השאיר מאומה. "אם כן, גנב
1167הוא!" - קרא הסוהר, ומיד הוציא אותו מהתא. נשארתי שוב לבדי בלא פירור אוכל.
1168הרב והתלמידים במרתף חשוך
1169תקופה של שנה וחצי כלוא הייתי בבית הסוהר, מאחורי
1170מסגר ובריח, בתנאים איומים, חקירות ועינויים אין סופיים.
1171באחת החקירות התחיל החוקר לשאול אותי אודות פלוני
1172ואלמוני - תלמידיי משכבר הימים ב"תפארת בחורים". מתוך דבריו הבנתי שאסרו
1173אז שמונה עשר מאנשינו.
1174עניתי כל העת כי אינני יודעם ואין אני מכירם.
1175באותו זמן העבירו אותי לבית הסוהר המרכזי, יחד עם
1176כל אלה שאסרו. הם הושיבו את כולנו בחדר אחד, למשך יום שלם, והחדירו בתוכנו איש מוסווה
1177משלהם, למען ישמע את אשר אנו מתלחשים בינינו, וכך יהיה בידם חומר מספיק במה להאשים
1178אותנו.
1179לאחר מכן השאירו אותי בבית סוהר זה, בעוד שאת האחרים
1180הפרידו ממני. הם העבירו אותי לבית החולים, להיטיב את מצב בריאותי, לאחר שמשקל גופי
1181ירד לחצי. בבית החולים נתנו לי אוכל כזה אשר בני המעיים יוכלו לעכל, כגון ביצים, חלב
1182וכדומה.
1183שהיתי שם משך כמה חדשים עד אשר הבראתי קצת, והחזירוני
1184למקומי הקודם.
1185כאשר החזירו אותי, נודע לי גם כי אשתי לא היתה כלל
1186אסורה בכלא, וכי היה זה רק ביום וחיקוי, בכדי להרבות צערי ויגוני. הדבר נודע לי על
1187ידי יהודי, שר לשעבר, שישב בכלא בשל האשמות שווא שטפלו עליו. הוא היה הולך העירה מידי
1188יום ונתתי לו את כתובתי בסמרקנד, כדי שיוכל למסור דרישת שלום לאשתי. היא סיפרה לו כי
1189כלל לא היתה בכלא, וכל הענין היה רק אחיזת עיניים כדי לשברני. החבילה ששלחה בשבועות
1190- הסבירה לו אשתי - היתה עקב מברק מיוחד שקבלה בערב שבועות מהק.ג.ב. ובו הודיעו לה
1191על האפשרות לשלוח לי חבילה...
1192מתקופה זו ואילך הפסיקו לקרוא אותי לחקירות.
1193שרשרת התעלפויות
1194באחד הימים קראו אותי שוב לחקירה. על שולחנו של
1195החוקר מונחים היו 15 תיקים עבי כרס, בהם קרוב לאלפיים דפים.
1196"נכון שהנך מעשן?" שאל אותי החוקר.
1197"כן - עניתי - כאשר יש לי"...
1198הוא הושיט לי קופסת סיגריות וכיבד אותי בסיגריה.
1199כאשר רק התחלתי לעשן מהסיגריה - נפלתי מיד בהתעלפות
1200חזקה. כשהתאוששתי, ראיתי כי עומדים סביבי ושופכים עלי מים קרים, ומיד התעלפתי שוב.
1201כך נמשך הדבר כמה פעמים, עד שהוקל לי מעט.
1202שוב התחיל החוקר לתבוע ממני לחתום. אמרתי, כי מקודם
1203עליו להראות לי על מה הנני חותם.
1204"אין לך צורך לקרוא את הכל - אמר - אקרא בפניך
1205את האשמה שמאשימים אותך, ואתה תחתום שאמנם קראת את כתב האשמה.
1206כאשר התחלתי לקרוא, חשכו עיני. במסמך נאמר כי ברחתי
1207בשנת 1927 כאשר באו לעצרני; יסדתי תלמוד תורה ו"תפארת בחורים"; ארגון מרד
1208בקולחוז של יהודים כאשר אני ושאר העובדים לא עבדנו בשבתות; רבים מהקולחוז ברחו לארץ
1209ישראל בשנת 1933; כל מטרת הקולחוז היתה ללמד יהודים עבודה חקלאית כדי שיוכלו אחר כך
1210לנסוע לארץ ישראל; ציוני גדול הנני; חיים וויצמן הוא מרגל בריטי ואני משמש כעוזרו;
1211הנני עוזר כאן לדוד בן גוריון אשר הוא מרגל מארה"ב; עוזר אני למשה שרתוק המרגל
1212מגרמניה, ועוד שקרים והאשמות דומות, אשר אחת דינם: מוות!
1213עניתי כי לא אוכל לחתום על דברים שאין להם אחיזה
1214במציאות, ואשר לא היה לי כל קשר אתם.
1215כאשר החוקר לא נתן לי מנוח, אמרתי לו: "תנו
1216לי מנוחה לפחות לילה אחד, לנוח ולישון כבן אדם, ואז אוכל להתעמק ולהתבונן בכל האמור
1217כאן. הלא זה זמן רב שאינכם מאפשרים לי לישון כבן אדם!"
1218"אינני מבקש ממך שתחתום על הסכמתך להאשמות
1219אלו - נענה החוקר - עליך רק לחתום שקראת הכל מה שכתוב כאן, ולאחר מכן יאפשרו לך לישון
1220בשקט".
1221מצב בריאותי היה בכי רע. כנראה שהסיגריה הכילה סם
1222חריף מאד אשר הרס את בריאותי ושווי משקלי. הרגשתי כי לא אוכל שאת יותר את הייסורים
1223הנוראים.
1224באין מוצא אחר - חתמתי על הכתב. לא חתמתי על הסכמתי
1225למה שנאמר בו, אלא שקראתי את האמור.
1226לאחר החתימה נתנו לי לישון, ובמשך כל יום המחרת
1227לא נגעו בי לרעה.
1228כעבור זמן נאמר לי, כי הם שולחים את התיק שלי למוסקבה
1229ושם יתקיים המשפט. אך לאחר מכן התחרטו ואמרו, כי הם אשר ישפטו אותי בבית משפט רשמי.
1230מאסר שמונה עשר פעילים
1231מה באמת קרה עם 18 האסירים ואיך אסרו אותם?
1232זה היה ביום י"ב תמוז תש"ט. הרב חזקיה
1233קייקוב והרב רפאל חודיידטוב, שני אברכים מהעדה הבוכרית, באו מסמרקנד לטשקנט ופגשו רב
1234אחד, ששימש כרב בלתי רשמי בטשקנט, ור' מני בורוכוב שמו. הם אמרו לו שהערב, י"ב
1235תמוז - יום גאולת הרבי הריי"צ - יתוועדו כולם בביתו, לרגל חג הגאולה.
1236באותו רגע התקרב אליהם אחד, אשר חזותו העידה עליו
1237כי "חסיד" הוא, ובשמעו את דבריו, נענה: "אהה - י"ב תמוז! בוודאי
1238מוכרחים להתוועד ביום שכזה! גם אני אבוא להשתתף בהתוועדות!"
1239הלה - שהיה סוכן שלהם - שמר אמנם על "הבטחתו"
1240והגיע להתוועדות.
1241למחרת, מסר לשלטונות על הכל - בביתו של מי נערכה
1242ההתוועדות, מי ומי השתתפו בה ופרטים רבים אחרים.
1243מיד אסרו את הרב בורוכוב, הרב מטשקנט. בעת החקירה
1244שאלו אותו, מאין ידוע לו על י"ב תמוז, ומה לו ולי"ב תמוז בכלל.
1245הוא ענה לחוקר אודות השניים מסמרקנד שבאו אליו וסיפרו
1246לו על מהותו של יום זה. מיד אסרו את ר' חזקיהו והחלו לחקור אותו: מה לכם, אנשי בוכרה,
1247עם י"ב תמוז בכלל, ועם חסידי חב"ד בפרט?!
1248הוא סיפר לחוקרים - אחרי כמה חדשים שסבל ייסורי
1249מוות מהחוקרים שרימו אותו - כי הרבי מליובאוויטש שלח את שליחו, רבי שמחה גורודצקי,
1250לבוכרה בשנת 1926, הוא אשר קירב אותנו לתנועת חסידי חב"ד, ולכן ידוע לנו אודות
1251חג זה. החרו-החזיקו אחריו כל אלה שנאסרו, אשר כולם הצביעו עלי - פרט לאחד שעמד בתוקף
1252על כך שהם היו מאליהם ולא הזכיר את שמי כלל.
1253בטרם אסרו אותו, ובכדי שיהיו בטוחים כי אמנם נכונים
1254הם דברי המלשין, החליטו לנסותו. הם שלחו את המלשין לביתו של הרב אשר ביקש ממנו לכתוב
1255עבורו שתי מזוזות ולמכור לו. מאחר שהתחזה ליהודי חרדי, לא פחד ממנו, וכתב עבורו שתי
1256מזוזות תמורת תשלום. הלה העביר מיד את המזוזות לאנשי הק.ג.ב., וכך היה בידם חומר מרשיע
1257נגד רב-סופר זה, מאחר שלפי החוק אסור להפיץ עניני דת.
1258הם אסרוהו מיד, ויחד אתו אסרו עוד ארבעה עשר איש,
1259אנשים יקרים, אשר כולם היו תלמידים שלי. עשרה מהם שלחתי - בעודם ילדים - ללמוד בנעוול,
1260בישיבת "תומכי תמימים", ולאחר מכן חזרו לארצם תמימים וחסידים, יראים ושלמים.
1261אחדים מהם הצליחו, בזמנו, לעזוב את המדינה ואת היתר אסרו. רק אחד הצליח לברוח ולא הצליחו
1262לעצרו.
1263לאחר שאסרו את כולם, הביאו אותי מהמקום המרוחק בו
1264הייתי אסור, והושיבו אותי יחד אתם.
1265[עוד על מאסרם של ארבע עשרה ממנהיגי יהדות
1266בוכרה אלו, ובהם הרב חזקיה קייקוב, יסופר להלן עמוד ##].
1267מקום המשפט שם הרשע
1268ממוסקבה הגיעה ההוראה לשפוט את כולנו במשפט רשמי,
1269ולא להסתפק בחוק היבש המאפשר לגזור לכל אחד מאתנו עשר שנות מאסר והגליה, גם בלי משפט.
1270מבית הסוהר העבירו את כולנו - דרך מרכז העיר - למקום
1271בו התקיים המשפט, כאשר כל אחד מאתנו כבול בשלשלאות של ברזל וחייל מזוין מלווה את כל
1272אחד ואחד בנפרד.
1273הבית עצמו, שם התקיים המשפט, היה מוקף חיילים מזוינים,
1274אשר הפילו אימה ופחד על כולם, משל היינו גנבים ופושעים מועדים, גזלנים ורוצחי נפש.
1275גם החדר בו נערך המשפט, היה מלא חיילים ששמרו עלינו מכל משמר.
1276היינו חמשה עשר איש, והאשמה העיקרית שלנו היתה:
1277מרד וחתירה נגד הממשלה – קונטר-רבולוציונרים, ציונים!
1278לכל שנים מאתנו העמידו השלטונות סנגור, עורך-דין
1279יהודי, אשר עליו היה להוכיח את חפותנו וניקיון ידינו.
1280לראשונה ניגש אלי ראש הסנגורים, אשר אמור היה להיות
1281הסנגור שלי.
1282"האם בדקת את התיק שלי ומתמצא הנך בכל הקשור
1283למשפטי?", שאלתיו. "לא!" ענה לי.
1284"אם כן אפוא איך תוכל לשמש כסניגורי?!"
1285המשכתי להקשות. "אין זו בעיה. תוך כדי מהלך המשפט אתמצא בכל מה שקשור אליך",
1286ענה בציניות מרושעת.
1287יכולתי להבחין כי שנים מהשופטים עצמם אינם מתמצאים
1288כלל במשפט אשר עליהם לדון ולפסוק, מאחר שאך זה עתה הביאו החוקרים את חמשה-עשר התיקים,
1289עבי הכרס, ושמו אותם על השולחן לפני השופטים, מבלי שהיה סיפק בידם לעיין בהם לפני בואם
1290למשפט.
1291אגב, במשך כל עשרות הימים, בהם נמשך המשפט ברציפות,
1292הביאו החוקרים את תיקי הנאשמים לפני השופטים בטרם התחילו במשפט, ולאחר שקמו ממקומותיהם,
1293עם גמר הדיון באותו יום, לקחו את התיקים חזרה, כך שהשופטים לא יכלו לעיין בהם, לא לפני
1294שהתחילו בדיון ולא לאחר שנגמר הדיון!
1295זיוף גס
1296אחד מאלה שהושבו על ספסל הנאשמים, היה החכם רבי
1297עמנואל קימיאגרוב. כאשר שאל אותו השופט מאין מכיר הוא את שמחה גורודצקי - ענה לו, כי
1298אביו הביאו לארגון של חסידי חב"ד, בשנת 1920, כאשר הרב שלהם היה רבי שלמה ליב
1299אליעזרוב ז"ל. את מקומו מילא רבי שמחה גורודצקי, ובשנת 1926 נכנס לארגונו של גורודצקי.
1300באמרו דברים אלה, קמתי ממקומי ובקשתנו את רשות השופט
1301לשאול איזו שאלה. כאשר הרשות ניתנה לי, שאלתי את השופט:
1302"לפי מה ששמענו כאן, נכנס הנאשם בארגונו של
1303רבי שלמה ליב בשנת 1920, לאחר מכן הכניסוהו בארגון שלי בשנת 1926. אולי יואיל כב' השופט
1304לחשב בן כמה היה בשנת 1920?"
1305הסתכל השופט בתיק ונענה כי נולד בשנת 1917...
1306מבטיו של השופט נפלו על התובע ועל החוקרים. גם הסנגורים
1307מעיפים מבטים, האחד על חבירו: הנה נתפסו בשקר גס ומזויף...
1308"אבל אתה בעצמך הלא חתמת על כל מה שכתוב כאן?!"
1309- הפנה השופט את שאלתו לחכם עמנואל.
1310כאן חגר רבי עמנואל עוז, וענה באומץ רב, מול פני
1311חוקריו והשופטים: "ומה יכולתי לעשות, כאשר הרביצו בי מכות נואשות ואכזריות, ונאלצתי
1312לחתום על המסמך שהוגש לי, עקב סכנת המוות שהייתי נתון בה?!"...
1313לשנה הבאה בירושלים
1314בעת מהלך המשפט, עמד התובע ומנה את כל החטאים והפשעים
1315אשר הואשמתי בהם.
1316בתום דבריו - הגיע תורו של הסנגור, אשר אמור היה,
1317בתוקף תפקידו, לסנגר עלי ולבטל כליל את תביעתו החמורה של התובע. הוא עמד אפוא ופתח
1318"בדברי סנגוריה":
1319"איך אוכל, אני, לסנגר על מורד במלכות זה,
1320פושע שכמותו?! באם היה רוצח במו ידיו עשרה בני אדם - קל היה בעיני לומר עליו דברים
1321של טובה. אבל לאחר שלשים וחמש שנות קיום הקומוניזם בארץ, והוא עדיין עומד ואומר
1322"אתה בחרתנו מכל העמים" - היינו "פאשיסטע ראסעווע סיאריע". כמו
1323היטלר, אשר טען כי רק העם הגרמני הוא העם הנבחר, ואת כל השאר צריכים להכחיד מעל פני
1324האדמה – כמוהו, טוענים אף הם, כי רק אנו, היהודים, העם הנבחר! ביום הכפורים עצמו אומרים
1325הם "לשנה הבאה בירושלים", היינו שהם אומרים בפה מלא ובפרהסיא שרוצים הם להיפטר
1326מממשלת רוסיה ולהגיע לירושלים לארץ ישראל!!"
1327בקשתי מבית המשפט רשות להפסיקו, ולאחר שהרשות ניתנה
1328לי, שאלתי אותו:
1329"האם יודע אתה כי תפילת "לשנה הבאה בירושלים"
1330לא אומרים רק ברוסיה, אלא גם בירושלים עצמה אומרים תפילה זו?! זהו נוסח של תפילה, אשר
1331יסודה היא, כאשר בני ישראל היו באים לירושלים שלש פעמים בשנה לקיים מצות עליה לרגל,
1332ובסופו של חג, כאשר נפרדו אחד מרעהו, היו מתברכים ומאחלים איש לחברו: "לשנה הבאה
1333בירושלים", היינו, אשר גם בשנה הבאה יזכו להתראות שוב ביחד עם כל ישראל! נוסח
1334זה נקבע לכן בנוסח התפילה, אותו אומרים בכל העולם כולו - וגם בירושלים עצמה!"
1335ההסבר שלי לא שכנע אותם והם נשארו בשלהם.
1336גזר דין מוות - והחלפתו למאסר
1337המשפט נמשך 10 ימים רצופים, ועם תום המשפט גזרו
1338השופטים את פסק דינם: 9 מהנאשמים יומתו בירייה, והשאר יוגלו למשך עשרים וחמש שנים!
1339עם תום השמעת גזר הדין, נשמע צחוק בין כמה מהנאשמים.
1340ראש השופטים, אשר לא השכיל להבין על מה ולמה צוחקים, נענה בתדהמה: "האם לא הבנתם
1341נכונה, או לא שמעתם את פסק הדין, כי דנו אתכם למוות? - לצחוק מה זה עושה?!"
1342לידי ישב יהודי ישיש בן 76 ופנחסוב שמו. הוא נדון
1343לעשרים וחמש שנות מאסר, ועוד 3 שנות גלות, בהם אסור יהיה לו להתגורר בביתו. לשאלת השופט
1344ענה "מדוע לא אצחק?" אנשים טובים שכמותכם, אשר כבר הואלתם להאריך את חיי
1345ב-25 שנה - מדוע לא גזרתם עלי עוד 25 שנה והייתם מאריכים את שנות חיי בחמישים שנה?!"...
1346שנה לפני שהתקיים המשפט שלנו, יצא החוק מטעם המלוכה,
1347כי בעתות שלום לא יומתו אנשים בירייה אלא אם כן הנאשם הוא פושע מועד, כמו מרגל בוגד
1348וכדו', אבל עבור האשמה אחרת, יענישו "רק" בעשרים וחמש שנות מאסר. "אמנם
1349אשמתו כבדה מאד - טען סנגורי - אך עלינו להתחשב בכך שהוא עבד כל השנים, ובשבילו מהווה
1350הדבר זכות אשר בגללה יש להחליף את עונשו ממוות ל-25 שנות מאסר!"
1351בסופו של דבר, אלה שנדונו למיתה - הוחלף עונשם ל-25
1352שנות מאסר והגליה, ועוד 5 שנות גירוש מביתם.
1353חידה סתומה
1354לאחר מתן פסק הדין, בטרם שלחו את האסירים למחנות
1355הריכוז המרוחקים, היו מאפשרים לאסירים להיפרד מבני משפחותיהם. גם אשתי היתה באה בעת
1356שהתקיים המשפט, אבל לא נתנו לה לגשת אלי. אך בטרם שלחו אותי למרחקים, אפשרו לי לדבר
1357איתה, משך חמש דקות, דרך חלון ומחיצה מפסקת.
1358מכבר הייתי מאד מסוקרן לדעת באם גם היא היתה אסירה
1359בכלא. כפי שכבר תיארתי, שמעתי את קולה בבית האסורים וכן מצאתי פתקאות עם כתב ידה, אך
1360מעולם לא ראיתיה שם. כעת כאשר נתנו לי לשוחח אתה משך דקות מספר, שאלתי אותה באם אסרו
1361אותה בבית האסורים ועבור איזה סיבה.
1362היא אמרה לי שאינה יודעת מכלום, וכי מעולם לא היתה
1363אסורה שם!... על שאלתי איך הביאה לי חבילת מזון בחג השבועות – ענתה, כי הגיע אליה מברק
1364בסמרקנד, מטשקנט, כי ניתנה הרשות להביא אוכל, ולכן מיהרה לטשקנט והביאה לי חבילה עם
1365מצרכי מזון!
1366האמת היא, כי עד היום אינני מסוגל להבין איך עלה
1367בידם לטשטש את מוחי לחשוב שאשתי אסורה שם, להראות את כתב ידה, ולשמוע את קולה כשמעבירים
1368אותה מתאה לבית החולים וחזרה. התופעה הייתה בעיני כחידה סתומה כל ימי!
1369אור וחושך משמשים בערבוביה
1370שעת הגירוש הגיעה. עם תום דקות הפרידה, ובהגיע רגעי
1371התהייה והספיקות אל העתיד הבלתי-נודע - הובלנו בכח אל הרכבות. דחסו אותנו בקרונות המשא,
1372בהם מוסעים בהמות, חיות, ובעלי חיים אחרים, וסגרו עלינו את הדלתות והחלונות, משל היינו
1373גם אנו יצורים הולכי על ארבע, ולא בני אדם בעלי צלם אלוקים.
1374בתנאים איומים ומחרידים עשינו את דרכנו למרחקים
1375האין-סופיים. נסענו ונסענו, ולא ראינו סוף וקץ. משך כמה שבועות ארכה הנסיעה עד אשר
1376הגענו סוף סוף אל היעד - בצפון הרחוק. היה זה מקום מרוחק מאד, בשם "זאפאלערע".
1377שם, בצפון הרחוק - אור וחושך, יום ולילה, קיץ וחורף,
1378משמשים בערבוביה. בחורף, למשל, שורר החושך משך עשרים וארבע שעות ביממה, אין יום ואין
1379לילה. החושך פורש אז את השתלטותו המוחלטת, על כל היקום הצפוני. לא כן בקיץ, אשר במשך
1380כמה חדשים פורשת החמה את מלכותה ושולטת נחלה בלי מצרים. היא זורחת ברציפות, בלילות
1381כבימים, ואינה שוקעת לא בלילה וכל-שכן ביום.
1382הטלית ותפילין שלי לא היו אתי. אמנם, אשתי הביאה
1383לי אותם, אך הרשעים הללו קרעו אותם לגזרים לנגד עיני, בחללם אותם ברשעות ואכזריות נוראה!
1384כבהמות דמינו!
1385אותי שיבצו לעבוד ב"בריגדה של סוסים".
1386הקור והכפור היה נורא. בחורף שרר שם קור של 40-45 מעלות מתחת לאפס! מכיון שהשלג היה
1387מכסה תמיד את פני הקרקע - הרי גידולי קרקע מאן דכר שמיה! לא עץ ולא עשב, לא דרדר ולא
1388צמח האדמה. פרט לקור וכפור, ברד ושלגים, רוחות מיבבות ומטרות עוז - לא היה שם מאומה.
1389במחנה זה היו שמונה עשר אלף איש, ומסביב מחנות נוספים
1390לרוב.
1391את הגברתנים והחסונים שבאסירים היו שולחים לעבודות
1392קשות, בכורי פחם או בחטיבת יערות, אך החלשים שבינינו היו משבצים בבריגדה מיוחדת, אשר
1393היה עלינו לשרת את אנשי הצבא המרובים שהיו שם ושאר ההצטרכויות של המחנות עצמם.
1394מאחר שבעלי חיים, או סוסים, לא היו שם, או שחבל
1395היה לשלוחי השלטון "לנצל" את בעלי החיים - החליטו כי "הולכי על שתים"
1396יכולים לעשות זאת לא פחות מבעלי החיים עצמם ואולי אף יותר טוב מהם! מכיון שכך - פשוט
1397רתמו בן אדם, בשר ודם, אל העגלה, ובעל-חי זה, הולך על שתים, היה סוחב את העגלה! חד
1398וחלק!
1399בגיהינום נורא
1400היות ובכל המרחב האדיר הזה לא גדל שום צמח וכל עשב,
1401וצריך היה לייבא כל פריט וכל מצרך ממרחקים באמצעות קרונות רכבת - הרי לא היתה בפני
1402השלטונות שום בעיה: אנשי הבריגדה היו נרתמים לעגלות מיוחדות. ברגליהם הכושלות היו צועדים
1403על פני השלג הטובעני, או הקפוא, עד לתחנת הרכבת, מקום שם היו מורידים את הסחורות מהקרונות
1404ומעמיסים אותם על העגלות. כאשר התמלאה העגלה בסחורה, עד כי לא תוכל שאת, היה איש הבריגדה
1405נהפך לבעל חי, בן אדם ללא צלם אלוקים, ילוד-אשה במסווה של סוס, בן תמותה בתפקיד של
1406פרד - וסוחב את העגלה העמוסה לעייפה עד למחסן המרכזי, שם היה עליו להתפרק ממושכותיו,
1407לפרק הכל במו ידיו, ולהעבירן למקומם הנכון!
1408אני עצמי, למשל, צריך הייתי לפסוע – רגלי, כמובן,
1409כבול למושכות העגלה - עד לתחנת הרכבת. שם הייתי נאלץ לפרק קרון שלם עם קמח, לסדרם היטב
1410על העגלה, ולאחר מכן לתפוס את מקומו של הסוס ולנהוג בעגלה מרחק של 2 קילומטר על הדרך
1411המסוכנת, הרצופה שלג וכפור מוקפא, תחת סופות השלג שהכו על ראשי ללא הרף, בכפור האיום
1412של חמישים מעלות - בעוד שהתנזרתי ולא אכלתי מאומה פרט לפת קיבר!
1413מי שלא התנסה בגיהינום הנורא הזה, אינו יכול לתאר
1414לעצמו אפס קצהו מהטעם הזה, לעבוד ולשרת תחת הבריגדה הזאת!
1415את העבודה היינו מתחילים בשעות הבוקר המוקדמות וגומרים
1416בשעה מאוחרת בלילה.
1417כאשר היינו מביאים למשל קמח - היו מכניסים אותנו
1418בבית המרחץ, מפשיטים מעלינו את בגדינו ועורכים חיפוש מדוקדק על גופנו ועל כלינו, פן
1419ואולי לקחנו מאומה מהקמח הזה.
1420בתום העבודה היומית המפרכת, היו מביאים אותנו לצריף
1421הענק, שם יכולנו להניח את ראשנו על הקרש ששימש לנו למיטה.
1422לא עברו שעות ארוכות, ובהגיע חצות הלילה, הגיעה
1423הפקודה לקום מהשינה. מיד היינו צריכים להסתדר והתחילו לערוך חיפוש כללי בין האסירים.
1424היה זה תרגיל פשוט מאד - להכאיב ולייסר את האסירים, למען לא יוכלו לישון בשקט או לנוח
1425קצת מעמל היום.
1426בימות החורף נפתחים היו ארובות השמים, ומבול של
1427שלג היה יורד ללא הפסק וללא מעצור. לפעמים היה מגיע גובה השלג עד עשרה מטרים! הבית
1428שלנו, בו היינו ישנים, היה מכוסה שלג עד לגגו - ואף מעבר לו!
1429בדרך כלל היתה בריגדה אחת מנקה את הדרך מהשלג,
1430ולאחריה התקדמה הבריגדה שלנו, ובאם היה מתחשק לאי-מי, לסטות ימינה או שמאלה, ולא
1431להמשיך בדרך שהושוותה – היו יורים עליו בו במקום בתור בורח. לאן יכול היה לברוח,
1432ואפוא יש כבר לברוח? – למלאכי החבלה הפתרונים! דינו כבורח, וכל הבורח מות יומת. בו
1433במקום. ללא דין וללא משפט. כך עלה ברצונו של הזקיף היושב לו בשלוה, לבוש במיטב
1434בגדיו החמים, אצבעו על ההדק ומכוון את נשקו לעבר טרפו המסכן אשר אינו יודע מכל
1435מאום ולא מעלה על דעתו כלל, כי עוד רגע קט יפלח כדור-מרצח את לבו, על כי סטה ללא יודעין
1436סנטימטרים ספורים ממסלולו, וגופו יזרק בתוך הבור אשר יכרה לו, מבלי להשאיר אחריו
1437כל סימן, שום זכר או עקבות!
1438שביתת אסירים וסופם המר
1439פעם פרצה שביתה בין האסירים של אחד המחנות. הם פשוט
1440לא יצאו לעבודתם במכרות הפחם ולא רצו לעבוד. שביתה זו נתנה אותותיה במדינה כולה: תעשיית
1441הפחם שותקה בחלקה ומחסור חמור הורגש בבתי חרושת ובתעשיה כולה.
1442הדבר עורר אי שקט חמור בחלונות הגבוהים, וביום בהיר
1443אחד הגיע למקום מטוס מיוחד עם אנשי הק.ג.ב. להתעניין מה קורה ועל הלך הרוחות במקום.
1444התברר, כי האסירים דורשים שתי בקשות עקרוניות: 1) להקל קצת על סבלם ולתת להם יותר חופשיות,
1445בעיקר לאחר שחוזרים מעבודתם והולכים לישון - לבל יסגרו עליהם הדלתות והחלונות, ולאפשר
1446להם לנשום אויר צח. 2) שלא להכביד כל כך על בני משפחותיהם - נשים וילדים - אשר היו
1447אסורים במחנות הסמוכים.
1448מול המחנה שלהם היה מחנה מיוחד של נשים ושל ילדים.
1449האסירים היו רואים איך מענים, במחנות שממול, את נשותיהם וילדיהם, וביקשו להקל קצת על
1450סבלם.
1451ראש הק.ג.ב. הבטיח להם להעביר את בקשותיהם למוסקבה,
1452ושם יפעל למילוי בקשותיהם.
1453לפתע, ביום בהיר אחד, נראו המוני חיילים מזוינים
1454על הגגות. הם התחילו לירות לכל עבר. את נשקם כוונו לעבר האסירים השובתים וקצרו בהם
1455ללא הבחנה. תוך דקות מספר היו שרועים על הרצפה יותר מאלף אסירים אשר נרצחו בדם קר.
1456מארגני השביתה לא נהרגו אלא העבירו אותם אל המחנה
1457שלנו, וכך נודע לנו על כל הפרשה, לאחר שהם עצמם היו שומרים על כך בסוד.
1458מענין לציין כי אף לאחר מעשי הרצח לא נשברו האסירים
1459לגמרי, אלא המשיכו בשביתתם בצורה אחרת. הם יצאו אמנם מהמחנה אל עבודתם אשר במכרות הפחם,
1460אך במקום העבודה עצמו לא עבדו כלל, אלא שבתו בתוך המכרות. אסור היה לחיילים להיכנס
1461שם עם נשק בידיהם, וכך לא יכלו להרוג בהם.
1462בסופו של דבר הקלו מעט על האסירים ונענו במקצת לבקשותיהם.
1463הם הורשו לשלוח מכתבים לבני משפחותיהם וכן לקבל מהם מכתבים. גם אני התחלתי מאז לקבל
1464מכתבים מהבית פעמיים בשנה, וכן קיבלתי חבילת מצה לפסח לפני חג המצות.
1465יותר מארבע שנים אסור הייתי במחנה זה ומצבי היה
1466קשה למדי. שום אוכל לא בא אל פי בגלל טריפות המאכלים, ופרט ללחם ומים לא היה לי במה
1467להחזיק את גופי. נקל לתאר מצב בריאותו של האדם, כאשר שום אוכל מזין ומבריא לא נכנס
1468לגופו, ועד כמה הדבר משפיע על מצב בריאותו הכללי!
1469מות סטאלין ופניה לחרושצ'וב
1470לאחר מותו של סטאלין ימ"ש, הוקל המצב בכללותו.
1471כתבתי מכתב אל חרושצ'וב, ממלא מקומו, אשר יהודי אסיר אחד, פרופסור, כתב עבורי.
1472במכתב נאמר: "בפסק-דין שהוצא נגדי נאמר כי
1473מצאו אותי משוטט ברחובות, מאחר שאין לי מקום מגורים קבוע; אינני עובד, אין לי שום עבודה
1474קבועה, ומתעסק הנני בפעולות שונות נגד המלוכה.
1475באם תואיל לעיין בתיקי, ולבדוק באמור בראשית פסק
1476הדין, תיווכח לדעת כי כל זה אינו אמת; בסמרקנד עבדתי במקום עבודה קבוע. יש לי שם בית,
1477ברחוב פלוני, וכן יש לי משפחה - אשה וילדים שיחיו - כך שכל האמור בפסק הדין אין לו
1478שום אחיזה במציאות.
1479התעניין נא בכל מקום אפשרי - סיימתי את מכתבי -
1480ותוכל להיות משוכנע כי כל דברי אמת לאמתו, ולכן מבקש הנני ממך להתנהג עמי בצדק וביושר
1481ולשחרר אותי ממאסרי!"
1482באחד הימים קבלתי מכתב ממשרד התובע הכללי כי מכתבי
1483נתקבל, וכי בקשתי נמצאת בטיפול.
1484הבשורה - והשחרור
1485ביום בהיר אחד נקראתי להופיע במשרד המחנה. המפקד
1486אמר לי כי נתקבלה הוראה לשחרר אותי ממאסרי וכי עלי להתכונן לשחרור...
1487"אינני יודע על מה ולמה שחררו אותך פתאום -
1488אמר לי הלה - אך זוהי המציאות. למעשה, אינני יודע מה לכתוב בכתב השחרור: אם אכתוב כי
1489היית אסיר בתור קונטר-רבלוציונר, לא תוכל להמשיך ולהתגורר בעיר גדולה כמו טשקנט, אלא
1490במקום נידח. אכתוב לכן כי היית אסיר אצלנו במשך ארבע שנים וחצי, וכי נתקבלה הוראה מגבוה
1491לשחרר אותך!"
1492שוחררתי ויצאתי לחרות, ת"ל.
1493מהכלא – בחזרה לפעילות
1494חזרתי לטשקנט לביתי, הייתי שבור ורצוץ מכל אשר עבר
1495עלי. את אשתי מצאתי במצב חמור. באותו יום שהוציאו נגדי פסק דין מוות - קיבלה שיתוק
1496במקום, ומאז היתה משותקת כל הזמן. צרות רבות עברו עליה ושרויה היתה במצב בריאות קשה.
1497התחלתי לחפש עבודת בית כלשהי, שאוכל לפרנס את משפחתי.
1498גם נודע לי כי ברחוב שלנו מתגוררות כמה משפחות יהודיות וילדיהם אינם לומדים מאומה.
1499התחלתי ללמוד עם הילדים תורה. הסתגרתי בביתי עם הילדים ולמדתי אתם בשקט ובמחתרת.
1500ראיתי כי עוקבים ובולשים אחרי בלי הרף. כאשר הלכתי
1501ברחוב - עקב אחרי איש הק.ג.ב. מיד כאשר יצאתי מפתח ביתי, כבר הרגשתי את ה"צל"
1502העוקב אחרי ומודד את צעדיי.
1503בינתיים נודע לי כי אין מקוה בעיר, והמצב היה חמור
1504מאד בכל הכרוך בשטח שמירת טהרת המשפחה. צעירים רבים באו אלי להתלונן ולשאול בעצתי,
1505כי הדבר גורם לערעור שלום-בית אצלם. לא הרהרתי רבות, סיכנתי את נפשי והתחלתי לחפש דרכים
1506ועצות להקים מקוה טהרה.
1507סוף סוף בא הדבר על תיקונו, בע"ה, לאחר שעשו
1508מקוה במרתף, תחת הרצפה, למען לא יורגש הדבר. בכדי להרגיע את הנשים אשר פחדו פן ילשינו
1509עליהם, הלכתי אני בעצמי אתן, הסתובבתי אתן סחור סחור למען לא יבחינו אף הן בכתובת המדויקת
1510של המקוה, וכך ניצלו ת"ל משפחות רבות לחיי קדושה וטהרה.
1511זיכרונות הרב חיים עוזר מרינובסקי
1512עדות
1513נוספת מכלי ראשון על הנעשה עם ר' שמחה באותם הימים, ובתוספת פרטים נוספים על
1514המסופר לעיל, מצויים בעדותו של החסיד הרב חיים עוזר מרינובסקי ז"ל. בין משפחת
1515מרינובסקי ומשפחת גורודצקי שררו קשרי ידידות עזים, כפי שהדבר בא לביטוי בין היתר
1516במכתב ששיגר ר' שמחה מבית הכלא לבנו ר' מרדכי אודות משפחת מרינובסקי (המכתב המלא מופיע
1517בעמוד ##). וכך מתאר זאת הרב מרינובסקי בזכרונותיו:
1518מאסרו
1519זה של ר' שמחה בא כתוצאה של שרשרת אירועים משונה. ומעשה שהיה כך היה:
1520ר'
1521שמחה נאסר מספר פעמים בשנות השלושים, אך שוחרר סמוך למלחמת העולם השניה. בבואנו
1522לסמרקנד מצאנו אותו פעיל ועסקן.
1523עד
1524שנת תש"ו היה בסמרקנד קיבוץ גדול מאד של אנ"ש, ואיש לא חשב
1525שיוכלו אי פעם לעזוב את המדינה. בשנת תש"ו הכריזו שלטונות ברית
1526המועצות על "רפטריאציה", כלומר חזרה למולדת: כל אזרחי פולין שגורשו או
1527ברחו בזמן המלחמה לרחבי רוסיה, הורשו לחזור לארץ הולדתם. ואכן רוב
1528האזרחים הפולניים ניצלו הזדמנות זו וחזרו לפולין.
1529רבים
1530מאנ"ש ראו ב"רפטריאציה" הזדמנות לברוח: הם זייפו מסמכים פולניים
1531והציגו עצמם כאזרחי פולין. בדרך זו עזבו את רוסיה מאות משפחות מאנ"ש והגיעו דרך פולין
1532לעולם החופשי. כל פרשת הבריחה הזו כבר כתובה בספר דברי הימים של חב"ד
1533ברוסיה, ונקראת במקומות רבים בשם "פרשת לבוב", על שם נקודת
1534הגבול העיר לבוב-למברג שממנה עברו מרוסיה לפולין.
1535גם
1536ר' שמחה ביקש לעזוב בדרך זו. הוא לא נאלץ לזייף מסמכים, כי חתנו היה אזרח פולני, והחוק התיר לכל
1537אזרח פולני לקחת עמו את כל משפחתו.
1538אך
1539בטרם הספיק לעזוב, נעצר ר' שמחה, אך לא בשל עסקנות בהפצת היהדות אלא בשל דבר המסתעף מכך.
1540ר'
1541שמחה פתח בית מלאכה קטן לאריגת בד צבעוני, והעסיק בו בחורי ישיבה גלמודים שהגיעו
1542עד פת לחם. בחצי היום הראשון היו עובדים אצלו, ובחצי היום השני ישבו
1543ולמדו תורה.
1544לא
1545ידוע איך ולמה, אך באחד הימים הגיעו אנשי הנ.ק.וו.ד. ואסרוהו. תחילה לא גילו את סיבת
1546מעצרו, ורק בהמשך החקירה נודע לו שהאשמה היא כלכלית והוא נידון לשלוש שנות מאסר.
1547אנ"ש
1548חיפשו דרכים לחלצו. לבסוף הגיעה אליהם שמועה, שאם יגישו ערעור על חומרת העונש (על סמך שלא היתה
1549לתביעה חומר מרשיע), וישחדו את השופט שלפניו יוגש הערעור, יוכל ר' שמחה לצאת לחפשי.
1550מאחר
1551שהיה מדובר בסכום כסף גדול, אבי ועוד מספר עסקנים גייסו, תוך כדי מאמצים רבים, את הסכום הדרוש לשוחד.
1552לדאבון לב כולם, המאמצים לא נשאו פרי, ולא עוד אלא שהשופט
1553שהערעור הוגש לפניו, החמיר בעונשו של ר' שמחה, ובמקום שלוש שנים
1554גזר עליו שמונה שנות מאסר.
1555בשנת
1556תש"י זממו ראשי הנ.ק.וו.ד. באוזבקיסטן להפוך את ר' שמחה מ"פושע כלכלי" ל"פושע
1557פוליטי", ואת תנועת חסידות חב"ד כולה למפלגה פוליטית, אשר שמה לה למטרה - לא פחות
1558ולא יותר - לקעקע את השלטון הסובייטי בכח הנשק (!). לשם כך
1559עצרו בסמרקנד את כל מנהיגיה הרוחניים של יהדות בוכרה. כולם היו
1560תלמידי או מקורבי ליובאוויטש, ור' שמחה הובא מהכלא שבו ריצה את "ענשו"
1561הקודם.
1562החוקרים
1563הגישו לפניו רשימה ארוכה של אנשים, וציוו עליו לציין את מי הוא מכיר. היו אלה אנשים שהוא היה
1564נפגש עמהם יום יום. ברור שר' שמחה לא ציין שום ציון שהוא. כששאלוהו אישית על כל
1565אחד, ענה לאקונית:
1566איני מכירו. בין השמות היה גם שמו של אבי, וכשענה גם הפעם "איני מכיר",
1567התרעם עליו החוקר: הלא שמעיה מרינובסקי היה הרב בפועל בקרמנצ'וג ואתה התחתנת בקרמנצ'וג,
1568איך זה שאינך מכירו?
1569ענה לו
1570ר' שמחה בו במקום: אני בכלל לא התחתנתי בקרמנצ'וג כי אם בוורוניז'. הדבר עורר
1571את חמת החוקר והוא ציווה להכניס אותו לצינוק, שבו לא יכל ללכת אלא
1572רק לשבת, כאשר טפטפת שנקבעה מעליו טיפטפה לראשו טיפות מים בזו אחר זו שעה אחר שעה, כל הזמן.
1573בלילה
1574היו לוקחים אותו לחקירות ובימים נאסר עליו לישון.
1575העינויים והחקירות נמשכו בדרך זו חודש ימים, והוא נשאר בשלו. בסוף החודש
1576"קיבל" חודש נוסף בצינוק, וחש כי כחותיו כלים. בסופו של דבר הוא החליט
1577סופית: מוטב לי ללכת מן העולם אבל עם פה סגור, מאשר להמשיך
1578לחיות עם הרגשה, אפילו של ספק ספיקא, שמא בזאת שאומר על יהודי
1579"אני מכירו", אגרום לו נזק כלשהו.
1580בסופו
1581של דבר העמידו אותו ואת 15 ראשי ונכבדי העדה הבוכרית ל"משפט". האשמה העיקרית היתה
1582התארגנות פוליטית כדי להפיל את השלטון הסובייטי בכח הנשק. כאשר ר' שמחה
1583פנה לשופט ואמר: "הרי לא מצאתם אצלי כל נשק, מעולם לא החזקתי
1584בנשק ואיני יודע אפילו להשתמש בו", צעק כלפיו השופט:
1585"נשק רוחני גם הוא נשק! הנה את הספר הזה מצאו אצלך", והשופט הראה על ספר
1586התניא שהיה מונח בין מסמכי האישום, "והוא נשק רוחני
1587ממדריגה ראשונה".
1588לבסוף
1589נידונו כולם ל-25 שנות מאסר, ואילו ר' שמחה נידון למוות, אך אחר כך עונשו הוחלף למאסר עולם.
1590אימה
1591וחשיכה גדולה נפלה על היהודים, ובפרט על אנשי חב"ד והמקורבים אליהם. גם אבי היה בפחד זה,
1592והחליט לברוח לטשקנט.
1593אין
1594אפשרות לתאר את ימי האימה ההם. כל יהדות גלויה כבר לא היתה ברוסיה. הקומוניזם הצליח להכניע את כולם.
1595הנס
1596הגדול אירע בפורים תשי"ג, כשנודע כי צורר היהודים סטאלין ימ"ש
1597התפגר, וכי גם יד ימינו לברנטי בריה ראש הק.ג.ב. נורה למות. כעבור שנה-שנתיים החלו
1598השלטונות אט אט בשחרורם של מיליוני האסירים הפוליטיים. אז גם שוחררו כל
1599נכבדי העדה הבוכרית, אמנם שבורים ורצוצים בגוף אך איתנים וחזקים
1600ברוח, והמשיכו במסירות נפש לשקם ולהפיץ תורה ויהדות.
1601פרשת החקירות והעינויים
1602בשנת
1603תשי"ד לערך שוחרר גם ר' שמחה וחזר לטשקנט, כחייל נאמן לרבי, ביודעו כי
1604חייל אסור לו לזנוח את משמרתו, וכשם שבשליחותו הוא פעל עד כה,
1605כך גם ימשיך לפעול כדי לחזק את היהדות במקום זה.
1606באחד
1607הלילות בחצות, שמענו נקישות קלות בדלת, נקישות שונות מאלו שהזכירו את נקישותיהם של מלאכי
1608החבלה הקומוניסטיים. כשפתחתי את הדלת ראו עיני את ר' שמחה עם בנו שבאו לבקר את אבא,
1609ולהודות לו על המאמצים שעשה לשחרורו. הוא הסביר את ביקורו בשעה כה
1610מאוחרת, בחששו שמא עדיין עוקבים אחריו.
1611באותו
1612לילה הוא ישב אצלנו שעות ארוכות וסיפר לנו את כל פרשת החקירות, העינויים והצינוק, וכן את
1613החלטתו להיות מוכן למות ולא להזיק לשום בר ישראל אפילו אם זה רק ספק-ספיקא.
1614במיוחד הפליאה אותי הפשטות שבדבריו האחרונים, ללא כל שמץ של
1615התרגשות או נימה של התפעלות, מכך שעמד בניסיון הזה...
1616עליה לארץ הקודש
1617ממשיך ומספר ר' שמחה בזיכרונותיו:
1618התחלתי לפעול להשגת ויזה לי ולבני משפחתי, לעלות
1619לארץ הקודש. נאמר לי, לאחר הגשת הבקשה, כי בקשתי נדחתה ואין לי שום סיכויים לצאת מהמדינה.
1620לא התייאשתי וחיכיתי לישועת ה'.
1621כעבור שנה, בימי החנוכה, נקראתי לבוא למשרדם. הם
1622שאלו על תכניתי בעתיד ובאם עדיין מתכונן הנני לעלות לארץ ישראל. עניתי להם כי אכן מחכה
1623הנני לאותם יום שאוכל לנסוע לארץ ישראל. הוא עלעל בתיק ואמר לי כי אמנם אישרו את בקשתי,
1624ויכול הנני לנסוע לאחר שאשלם את המוטל עלי.
1625חזרתי לביתי שמח וטוב לב, על כי סוף סוף יתגשם חלומי,
1626אעלה לארץ הקודש ואזכה לחונן את עפרה.
1627מיד כאשר ניתן לי האישור - הושיבו בביתי איש משלהם.
1628על האיש הוטל התפקיד לבדוק אחר כל מי שבא אלי להיפרד. מובן שהדבר הפחיד רבים מלבוא
1629אל ביתי.
1630כאשר הגעתי לשדה התעופה ליוו אותי שני חיילים מזוינים,
1631אחד מימיני ואחד משמאלי. כן הצטרף אלי חייל שלישי אשר נסע אתי עד מוסקבה, לאחר שהשניים
1632האחרים הרפו ממני בטרם יצא המטוס לדרכו.
1633ביום י"ד אדר, תענית אסתר, יצאתי ממוסקבה,
1634ובערבו של אותו יום, פורים דמוקפין, הגעתי ת"ל לארץ הקודש, למושב
1635החסידים כפר חב"ד.
1636כאן
1637פגשתי את חברי יקירי ידידי כאח לי ר' רפאל נחמן הכהן. לא ענינו אותי יתר האנשים במיוחד,
1638ורק אותו רציתי לחבק ולנשק על שזכר אותי בעת צרה ומסר הכל לרבי הריי"צ.
1639עד כאן מזיכרונותיו של ר' שמחה. כך הסתיימו
1640כשלושים שנים של מסירות נפש למען יהדות בוכרה בשליחותו של הרבי הריי"צ.
1641"אבי הבוכרים"
1642גם
1643בארץ הקודש לא ישב ר' שמחה אפילו יום אחד ללא מעש. בכפר חב"ד הוקם מטעם
1644הסוכנות 'מעון עולים' לקבלת עולים חדשים, ור' שמחה מצא את עצמו כמדריך ומשפיע של
1645תושבי המעון. במיוחד הקדיש את זמנו ומרצו לבניו-תלמידיו, יוצאי בוכרה.
1646ר'
1647שמחה הוא גם "אבי הבוכרים", אשר יחד עם עסקנים חב"דיים נוספים הקים
1648בכפר חב"ד מוסד חינוך ייחודי לקליטת ילדי העולים מבוכרה, הלוא היא 'ישיבת
1649הבוכרים' שבה גדלו והתחנכו מאות ואלפי תלמידים שהקימו בתים נאמנים בישראל ולאחר
1650פטירתו נקרא המוסד על שמו ולזכרו 'אור שמחה'.
1651על
1652פעלו הרב של ר' שמחה בארץ הקודש, יסופר להלן בפרק "הרבי ויהדות בוכרה".
1653אגרת מהכלא
1654פן
1655מיוחד באופיו ובדמותו החסידית של ר' שמחה, נחשף במכתב שהצליח להגניב מתוך כתלי בית הסוהר, בשנת
1656תש"ח. הוא חש אז שלא יצא חי מן הבור הזה, ושלח
1657מכתב-צוואה לבנו יחידו יבדל"ח הרה"ח ר' מרדכי שי', אז בחור צעיר, בו ביקש
1658להעניק לבנו הדרכה חסידית-פנימית.
1659וכך
1660כותב ר' שמחה:
1661ב"ה, אור ליום ב' י"א כסליו
1662מן המיצר אקרא אליך בני יחידי מחמד נפשי.
1663רבן גמליאל בנו של רבי יהודה הנשיא אומר (בפרקי
1664אבות), יפה תלמוד תורה עם דרך ארץ שיגיעת שניהם משכחת עון וכו'. הלל אומר (שמה) אין
1665בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד וכו'. במקום שאין אנשים השתדל להיות איש, מדברי רבי טרפון
1666(שמה). לא עליך המלאכה לגמור ולא אתה בן חורין להפטר ממנה וכו'. רבי יונתן אומר כל
1667המקיים את התורה מעוני סופה לקיימה וכו'. אמר רבי יהושע בן לוי בכל יום ויום בת קול
1668יוצאת מהר חורב ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה וכו'.
1669היוצא מאלו הדברים שמאמריהם אמרי א-ל ומדבריהם אנו
1670חיים, חיים נצחיים, חיים שאין בהם בושה וכלימה (כי ההולך בדרכי התורה ובמצוותי' לא
1671יבוש ולא יכלם, אדרבה נעשה מכובד בין הבריות). ואל תיפול ברוחך ח"ו וח"ו
1672כי מצבך החומרי אינו נותן לך שתהגה בתורה ולהיות מיושבי בית המדרש, וגם מצב הזמן גרם
1673שלא תוכל להיות גולה למקום תורה, ומוכרח הנך לעמול במלאכה (זמני, כי לא צריך ח"ו
1674להתיאש וקוה לה' שזה זמן עובר וארעי). הלא רבן גמליאל שם אמר "טוב תורה וכו' שיגיעת
1675שניהם וכו"'.
1676על כן השתדל לקבוע עיתים לתורה בכל יום ממש. עשה
1677לך רב וקנה לך חבר טוב שילמד עמך בכל יום ממש אחרי המלאכה. וללמוד שולחן ערוך לידע
1678את הדין, כי ח"ו לא עם הארץ חסיד כדברי הלל.
1679והעניין של קביעת עיתים הוא העיקר בנפש, לקבוע בנפש
1680שלא יכול להיות העניין באופן אחר, ובאם שתקבע הדבר בנפשך אז אנדערש קען ניט זיין
1681[שאחרת לא יכול להיות], אז תמצא זמן על זה ולא יכבד עליך מלאכתך. דו וועסט ניט פילן
1682קיין פארמאטערטקייט פון דיין ארבעט בהנוגע צום זמן פון לערנען, וייל דער עניין פון
1683לימוד התורה באופן פון קביעות בנפש רופט ארויס פרישע כוחות [לא תחוש כל עייפות
1684מעבודתך בנוגע לזמן הלימוד, כי ענין לימוד התורה באופן של קביעות בנפש מעורר כוחות
1685רעננים].
1686ובמקום שאין אנשים, שלא תוכל למצוא רב וחבר, השתדל
1687בעצמך להיות איש. והנני חושב שעוד לא אלמן סמרקנד ועוד ימצא אחדים מאנ"ש. והלוא
1688הרב ר' שמעי' [=מרינובסקי] ובניו כאן, ובדעתי שתבקשם יקבלוך ויקרבוך.
1689ויום השבת ק' צריך לקדשו כולו לה', וגם ללמוד בכל
1690יום פרק תניא, כי לימוד החסידות יתן לך חיות בלימודך ובהנהגתך במדות טובות.
1691ותשתדל בני יקירי לא להתרחק ח"ו וח"ו
1692מאנ"ש, כמה שיש אחד או שניים תהיה אתה השני או השלישי, ובפרקים קרובים להתראות
1693ולישב ביחד בהתוועדות, ובפרט בימי פגרא של אנ"ש כמו יו"ד וי"ט כסלו,
1694וה' חנוכה, כ"ד טבת, ב' ניסן, ל"ג בעומר, י"ב בתמוז, אז תרדוף ותחפוש
1695כמו שמחפשים אחר מטמון למצוא מקום שיושבים ומתוועדים ומדברים יראי ה' איש אל רעהו.
1696והמקיים את התורה מעוני סופה לקיימה מעושר. וירחם
1697ה' ויעזור שהזמן הלא טוב יעבור במהרה ותוכל עוד להיות מיושבי בית המדרש ולחזות בנועם
1698וכו'. כי לא יחידי אתה בדורך, דודך שי', אחי, היה זמן בילדותו שלא יכל להיות מיושבי
1699בית המדרש, ועסק בעסק, ועכ"פ עסק בלימוד, וכשעזר לו ה' תיכף עזב עסקו וגלה למקום
1700תורה. ובזמנו גם כן ר' ניסן שי' עסק באמצע כמה שנים בעסק, וכשעזר לו ה' תיכף השליך
1701עסקו וכו'. מי נתן להם כח בזה, זה שבזמן עסקם לא עשו עסקם קבע אלא ארעי, שהזמן גרם,
1702ועשו קביעות בנפשם לתורה. אחר כך כשה' עזר להם, תיכף עשו תורתם קבע לגמרי.
1703בבקשה גדולה לקבל דברי כיהודה ועוד לקרא, כי כבר
1704יודע אתה בזה, רק להזכירך באתי. ובהיות שאין אדם יודע וכו', ורחוק אני מכם ובינינו
1705כותל המבדיל ר"ל, ומי יודע כמה, ובמסתרים תבכה נפשי. על כן באתי במכתב מצד אחריות
1706אב לבנו יחידו. ותקרא בו כמה פעמים עד שיוקלט אצלך, כי לא דברי הם רק דברי תורה הם
1707וללמוד הם צריכים.
1708ויסור יסרני ה', אבל אין רע יורד מלמעלה ובוודאי
1709יש בזה כוונה לטוב, חוץ מזה שייסורין ממרקים וכו'. וידוע הפירוש מהבעש"ט זצ"ל
1710על הפסוק: "ולך ה' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו" (תהילים ס"ב), שהחסד
1711הוא בזה שהוא נותן ייסורים כמעשהו, מדה כנגד מדה, כדי שאדם יפשפש במעשיו וימצא במהירות
1712במה לתקן. וכותל המבדיל ביני לביניכם הוא מהכותל של ברזל ר"ל, שעשיתי, שעל זה
1713אמר ישעי' עוונותיכם וכו', וכהדומה וכו', והמבטל את התורה מעושר סופה וכו'.
1714ואני תפלה שישבר ה' את הכותל והמחיצה ונהיה עוד
1715ביחד כמקודם, ואזכה לחנך אותך ואת בתי אחותך תחי' בדרכי התורה והמצווה אכי"ר.
1716תדע בני יקירי תשתדל והתייגע לקנות בנפשך עניין
1717הקבלת עול מלכות שמים, כי ההיפך מזה הוא הפריקת עול מלכות שמים, ופריקת עול הוא הסיבה
1718והמקור לכל מיני רע, כידוע. וקבלת עול מלכות שמים הוא מקור ושורש לכל מיני טוב, ואין
1719טוב אלא תורה ועבודת ה', ואם אין יראה וכו', וצריך לירא מהחטא.
1720וקבלת עול נקרא בכל הכחות והלבושים והחושים, להיות
1721עוצם עיניו וגו', בולם פיו וגו' אוטם אזניו וגו'. וכשתגדר חושיך (חוש הראיה חוש השמיעה)
1722מצד קבלת עול, אז יהיה בנקל לך לטהר לבושיך שהם מחשבה דיבור ומעשה. והעיקר הוא לבוש
1723המחשבה כי הוא לבוש פנימי, ובו תלוי הדיבור והמעשה. על כן תשתדל שתדע בעל פה איזה עניינים
1724ומאמרים מדא"ח או משנה, שתמיד יהיה המחשבה עסוק בתורה ועבודה וממילא גם החושים
1725יהי' בטוב. כי הגם שבראשונה הוא הגדרת החושים, וכשמגדירים החושים אז בנקל לטהר המחשבה,
1726עכ"פ שני העניינים הם כעוזרים זה לזה, והם יסודיים ועיקריים.
1727אבל דע יקירי כי לזה צריך הלימוד בתורה, כי בלא
1728לימוד ובלא יגיעה בתחילה בתורה, לא תוכל לפעול בעצמך שום עניין. וזהו שאמר הלל
1729"אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד", וזהו שאמר רבי אליעזר בן עזרי'
1730"אם אין יראה אין חכמה ואם אין חכמה אין יראה", צריך ששני הדברים יהיו כאחד
1731ללמוד על מנת לעשות. וכשהמחשבה טהורה ונקיה אז הלימוד נקבע בנפש ופועל ישועות ומספיקים
1732בידו ללמוד ולעשות.
1733ואל תאמר בלבבך איך אני שייך לתורה ועבודה כשאני
1734עוסק במלאכה כל היום. די שעה בלימוד, אבל השעה הזו דארף זיין וויא מען דארף [צריכה
1735להיות כדבעי], בהנחה טובה. ובעניין העבודה הוא שייך גם בזמן העסק והמלאכה, וכמו שנצטווינו
1736"ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך".
1737וצריך להתעסק בתורה. וזהו העסק, כמו שאדם טרוד בעסק,
1738שיש לו מהעסק פרנסה מרובה, הוא מתעסק בהתמדה ותמיד הוא חושב מחשבות איך להיטיב עוד
1739את עסקו ושח"ו לא יתקלקל עסקו. כך הוא בעניין העסק בתורה ועבודה, שצריך להיות
1740יקר העניין ויקר הנפש האלוקית, אז במילא בכל זמן המחשבה עכ"פ תהיה טרודה בזה.
1741ובשבתך בבית בוודאי תלמוד, ובלכתך בדרך תלמוד במחשבה
1742וכו', ובאופן כזה השעה שלומדים בזמן הקביעות יהיה בהצלחה מרובה ותפעול ישועות בנפש,
1743גם בזיכוך המדות הלא טובות.
1744וזהו קבלת עול מלכות שמים אמיתי בהחושים והלבושים
1745והכוחות שהם המדות, ובזה משלימים הכוונה העליונה בבריאת ויצירת האדם בעשיית משכן ודירה.
1746אבל באם שח"ו חסר היסוד בלימוד התורה, כוונתי בלא לימוד ח"ו, תורה, ואז לא
1747יכולים לקבל עול מלכות שמים, ובמילא יהיה מהפורקי עול ח"ו, ופריקת עול היא הסיבה
1748והמקור לכל מיני רע ח"ו. כי כשלא יש עול מלכות שמים אז במילא עיניו פקוחות וליבו
1749חומד ומחשבתו הורדת חטותיה, ועלול ח"ו אחר כך לרע בפועל ממש.
1750על כן באתי בלשון עטי מרוב אהבתי אותך שתעיין במכתבי,
1751ודברי אלה לא בדויים מליבי המה, כי אם דברי תורה הם ותקבלם על ליבך ותצליח במלאכתך
1752ובלימודיך, והקב"ה יעזור אותך ואותי וכל ב"ב, שנהיה מעובדי ה' באמת ובלב
1753שלם ונזכה לגאולה שלימה בקרוב בתוך כל ישראל אמן כן יהי רצון.
1754אביך הדורש שלומך וחפץ בטובתך כל הימים והכותב בדמעות.
1755[30] "יהדות
1756הדממה" חלק א עמוד 58 ואילך.
1757[31] "יהדות בוכארה גדוליה
1758ומנהגיה", עמוד 61.
1759[32] מפי הגה"ח
1760הרב ברוך בליזינסקי, חתנו של הרב מרדכי גורודצקי, בנו של השליח החסיד ר' שמחה.
1761[33] אגרת תטז, אגרות קודש שלו כרך ב
1762עמוד קלב.
1763[34] אגרת תכג,
1764אגרות קודש שלו כרך ב עמוד קמז.
1765[35] עוד על מאסרם
1766של פעילים אלו, ראה בהרחבה להלן בפרק "לאחר המלחמה", עמוד ## ואילך.
1767[36] בספרו "על אבותינו ועל
1768יחוסם" עמוד 405 ואילך.