Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אתלמידי הרב אליעזרוב
שלוש קבוצות תלמידים
שלוש קבוצות תלמידים
בבין
גפעולותיו המרכזיות של הרב אליעזרוב בשליחותו בבוכרה בלטה העובדה שזכה להעמיד דור
דשל תלמידים, אותם חינך וטיפח, במטרה שכל אחד מהם יהיה בעצמו מלמד תורה ומוקד של
ההשפעה יהודית איתנה על סביבתו.
ותלמידיו של הרב אליעזרוב
זנחלקו לשלוש קבוצות: שוחטים ותיקים, שהפכו
חבהדרכתו להיות שוחטים בשיטת חב"ד; בחורים ואברכים, שהתחילו אצלו את לימודי
טהשחיטה וקיבלו ממנו סמיכה לשוחט; וקבוצה שלישית של נערים צעירים שלמדו גמרא.
יהתלמידים של הרב אליעזרוב נעשו לחסידים במידה
יאכזו או אחרת שכן הוא לימד לתלמידיו שיעורים בתניא, ובחגי הגאולה החב"דיים היה
יבעורך התוועדויות חסידיות כנהוג בין החסידים. כך החלה רוחה של ליובאוויטש לנשב
יגבסמרקנד לראשונה.
ידמתלמידיו של הרב אליעזרוב ידועים בין השאר השמות
טוהבאים: הרב חזקיה קייקוב, הרב יוסף אלייב, ר' מנחם אלייב, ר' שלמה אלייב, שלושת
טזהאחים לבית ניאזוב – ר' יעקב, ר' אליהו מני ור' גבריאל, אחיינם ר' חנניה ניאזוב, ר'
יזניסים קימיאגרוב, ר' מני אהרונוב, ר' יונה אהרונוב, ר' דניאל שקרוב, ר' מרדכי
יחפינחסוב, ר' רחמים פוזיילוב, ר' עמנואל מולקאנדוב, ר' מני איליץ, ר' אברהם חיים
יטלדיוב ור' זבולון לויוב.
כבעבור יוצאי סמרקנד מהווה כל אחד מהשמות הללו
כאאבן חן מזהירה, באשר כולם התפרסמו בצדקותם, בחסידותם ובלמדנותם.
כבלדבקה בו יתברך
כגעל
כדסיפור מיוחד שאירע עם אחד מתלמידיו של הרב אליעזרוב, סיפר לימים המשפיע הנודע הרב מנחם
כהמענדל פוטרפס:
כוהרבי
כזהרש"ב שלח את הרב אליעזרוב למדינת בוכרה כדי לפעול שם בהפצת המעיינות וחיזוק היהדות. הרב
כחאליעזרוב עשה את שליחותו באמונה, הרביץ תורה ברבים הן לילדים והן למבוגרים, הוא
כטגם לימד והכשיר רבנים, שוחטים ומלמדים מבני המקום.
לאחד
לאמשיעוריו הרבים לתושבי המקום היה שיעור בספר התניא, ה"תורה שבכתב"
לבשל חסידות חב"ד.
לגאחד
לדהמשתתפים הקבועים בשיעוריו, ובמיוחד בשיעור התניא, היה בחור מקומי שעסק במסחר והגיע לעושר רב. למרות
להעסקיו המסועפים מצא לו פנאי לשיעורי תורה, ודבק בשליח לעלות בדרך
לוהעולה בית א-ל.
לזבמסגרת
לחהשיעור בתניא הגיעו לפרק מ"ט, בו מבאר רבינו הזקן "כי ראוי לאדם גם
לטכן להניח ולעזוב כל אשר לו מנפש ועד בשר, ולהפקיר הכל בשביל לדבקה בו יתברך
מבדביקה חשיקה וחפיצה, ולא יהיה שום מונע מבית ומחוץ, לא גוף ולא נפש ולא
מאממון ולא אשה ובנים".
מבמששמע
מגזאת אותו בחור, התלהב מאוד, ובו במקום החליט לקיים את הדברים כפשוטם, "להניח
מדולעזוב את כל אשר לו" ולנסוע לליובאוויטש ללמוד בישיבת "תומכי תמימים"
מהכדי "לדבקה בו יתברך". וכן עשה. הוא עזב את כל עסקיו ונסע לליובאוויטש,
מול"תומכי תמימים".
מזאותו
מחבחור לא ידע ולא הבין את שפת האידיש, בה דיברו ולמדו ב"תומכי תמימים", וגם מושגיו
מטוידיעותיו ביהדות היו מועטות מאוד, אבל הוא התעקש, חיפש ומצא "חברותא"
נשילמד עימו, ולאט לאט התקדם עוד ועוד בלימוד נגלה וחסידות.
נאכשהיה
נבהרבי הרש"ב אומר מאמר דא"ח, היה אותו בחור עומד מולו, ובכל משך אמירת
נגהמאמר לא הסיר את עיניו מפני הרבי, למרות שבתחילה לא הבין אף מילה.
נדוכך
נההתקדם הבחור בלימודיו, עד שהצליח ללמוד ולהבין גם את המאמר 'המשך תרס"ו' שנאמר באותם
נושנים ונלמד בישיבה. לאחר ששהה זמן מה ב'תומכי תמימים', נכנס הבחור לרבי הרש"ב
נזל'יחידות' וקיבל את ברכתו והסכמתו, לחזור למדינתו ולמצוא את זיווגו.
נחהרבי
נטברכו בשידוך הגון, ואילו הבחור הוסיף וביקש גם ברכה לעשירות. הרבי חייך חיוך
סרחב וברכו גם לזה. הבחור אכן חזר לבוכרה, נשא אשה ונעשה שוב עשיר גדול...
סאלפנינו
סבאפוא סקירות אחדות על הבולטים בתלמידיו של הרב אליעזרוב, אשר בהשראת רוח החסידות
סגומסירות הנפש שנטע בהם, הייתה גם להם השפעה רבה על יהדות בוכרה.
סד**הרב
סהחזקיה קייקוב**
סותחזור לסמרקנד, צריכים אותך
סזבין
סחהראשונים והבולטים בתלמידיו של הרב אליעזרוב, היה רבי חזקיה קייקוב זצ"ל,
סטלימים רבה של סמרקנד.
ערבי
עאחזקיה קייקוב נולד בחודש אדר תרס"ג להוריו ר' אבא ולאמו אביגיל. מילדותו גדל על
עבברכי התורה והמצוות.
עגבצעירותו הוא למד בישיבתו של רבי יוסף תלמודי. לאחר מכן, כאשר הרב אליעזרוב
עדהגיע לבוכרה, הוא הלך ללמוד אצלו והיה מראשוני תלמידיו. רבי חזקיה התקדם מאד
עהבלימודיו, והרב אליעזרוב היה מחבב אותו.
עוכאמור לעיל, כאשר המהפכה ברוסיה הגיעה גם לאיזור בוכרה, הרב אליעזרוב עזב
עזאת סמרקנד וחזר לארץ הקודש ברגל דרך אפגניסטן ופקיסטן.
עחהוא רצה לקחת את הרב קייקוב יחד עמו לארץ הקודש. ואכן הם עזבו יחד את
עטהמקום, וכאשר הגיעו לגבול בוכרה, אמר הרב אליעזרוב לרב קייקוב: תחזור לסמרקנד,
פצריכים אותך שם.
פאהרב קייקוב חזר לסמרקנד מעט אחרי גיל עשרים, כשהוא נעשה לימים לרב העיר
פבולרב העדה כולה.
פגרבי חזקיה כיהן כרבה של סמרקנד וכרב בית הכנסת הגדול בעיר הישנה. בין פעליו
פדהרבים הוא היה שוחט, סופר סת"ם ומסדר קידושין וגיטין. כמו כן היו אנשי העיר פונים
פהאליו כאשר היו מתעוררות בעיות הלכתיות מחיי היום יום, ואף התייעצו עמו בנושאי מסחר,
פושכן הכל העריכו את חכמתו.
פזכאשר נאסרו רבני הקהילה הבוכרית בשנת תש"י, גם רבי חזקיה קייקוב נאסר
פחיחד עמם. הוא נכלא ונשפט לעשרים וחמש שנות גלות בסיביר. הוא עונה בכלא ונפטר בגיל שישים
פטושבע בלבד.
צעל פעלו של הרב קייקוב ומסירות נפשו למען בני העדה – יסופר להלן בפרקים
צאהבאים.
צב**ר'
צגאליהו מני ניאזוב**
צדמצטיין ביראת שמים
צהבין תלמידיו של הרב אליעזרוב בלטו שלושת האחים לבית ניאזוב, ר' אליהו מני,
צור' יעקב ור' גבריאל.
צזר' אליהו מני היה אדם נמרץ ובר פועל. הוא היה מוכר ב"מחלא" בכינוי שהוצמד
צחלו – "מולא ג'ורא", שפירושו "חבר", וזאת משום אופיו הטוב
צטויחסו הנאצל לבריות. הוא היה ירא שמים גדול ומדקדק בהלכה.
קעל לימודו של ר' אליהו מני אצל הרב אליעזרוב,
קאסיפר לימים אחיו הרב גבריאל ניאזוב:
קב"אחי החסיד ר' אליהו מני ניאזוב, נולד
קגבסמרקנד שבבוכרה בשנת תרנ"ה ולמד בילדותו אצל הרב ר' אליהו ג'אנאק, אך כבר
קדלאחר בר המצווה נכנס בעול הפרנסה והחל לעבוד בבית-חרושת לייצור מטפחות-משי שהיה
קהבבעלות אחד מקרובי המשפחה.
קוכסף רב לא הרוויח משם אך הסתפק במה שקיבל, ואפשר
קזשהיה ממשיך בכך אלמלא הודיע לו הבעלים באחד הימים שהוא מפוטר מעבודתו. אליהו-מני,
קחשהיה בחור נבון ובעל תושיה לא התרשם מעבודת הפיטורים, ולמחרת הופיע לעבודה כרגיל.
קטשאל אותו בעל-הבית מדוע הוא ממשיך להגיע לעבודה על-אף הודעת הפיטורים, שהרי לא
קייקבל תמורת עבודתו כל שכר, אך אליהו-מני בחר שלא להשיב והמשיך להגיע לעבודה.
קיאכשראה בעל-הבית שהוא מתעקש, ריחם עליו ואמר לו:
קיבשמע לעצתי. אני אמכור לך בזול מטפחות בצבע המבוקש ביותר, ואתה תמכור אותם ותרוויח.
קיגהסכים אליהו-מני והחל לסחור במטפחות, ואילו בעל-הבית עמד בהבטחתו: אף שהמפעל נהג
קידלספק לכל הסוחרים חבילות מוכנות של מטפחות בכל הצבעים – מהם מבוקשים ומהם שאינם
קיהמבוקשים – אליהו-מני קיבל חבילות שהחילו רק מטפחות בצבעים המבוקשים. הצליח
קיואליהו-מני במסחרו, ולאחר מספר חודשים הרוויח כבר סכום גבוה יחסית לאותה תקופה –
קיז1800 זהובים בסיכום שנתי, והוא בן 17 בלבד.
קיחעם זאת, ההצלחה לא סנוורה את עיניו, ויום אחד
קיטהגיע לאחיינו ר' ששון, מסר לו את כל כספו ואמר לו: "אני הולך ללמוד בישיבתו
קכשל ר' שלמה-לייב".
קכאבתחילה לא הסכים ר' שלמה-לייב לקבלו לישיבתו, ומספרים
קכבשאמר לו בערך כך: למה אתה יושב פה? האם אינך מרגיש שדבקו בך ריחות השוק? לאחר
קכגשהרחת את ריחו של השוק לא תצליח בלימודיך!...
קכדר' שלמה-לייב התכוון כנראה לבחון את מידת
קכהרצינותו ונכונותו ללמוד של אליהו-מני, כמו-גם על מידת יראת-השמיים שלו שהייתה תנאי
קכוללימודי השחיטה, אך אליהו-מני ענה לו בנחישות: "אני אשאר פה". המשיך הרב
קכזאליעזרוב לעמוד בסירובו לקבלו לישיבה, אך לאחר שראה שאליהו-מני מתעקש על רצונו
קכחומתאמץ ללמוד אפילו לבד, נעתר לבקשתו.
קכטאליהו-מני נכנס ללימודים בכל כוח רצונו. הוא למד
קלבהתמדה רבה וניצל כל הזדמנות כדי להוסיף בלימוד, ואפילו היה הדבר כרוך בצמצום
קלאהארוחות החמות שאמנו, מרת חפציבה ע"ה, הייתה מביאה לשלושתנו – לאליהו-מני,
קלבליעקב ולי. יוסף אלייב, חברו המבוגר לספסל הלימודים, היה נוהג ללכת בהפסקת הצהריים
קלגלביתו כדי לאכול. אמר לו אליהו-מני: הרי הדרך לביתך הלוך חזור נמשכת חצי שעה. אתן
קלדלך מהאוכל שאמי מביאה לי ובחצי שעה שתחסוך, תלמד איתי...
קלההכישרונות וההתמדה הניבו תוצאות, תוך זמן קצר
קלונמנה אליהו-מני עם מצטייני התלמידים וכעבור שנתיים-שלוש השיג את כל התלמידים
קלזבקבוצתו. בין שאר תכונותיו ניחן גם בזיכרון מעולה, וכל חומר שהיה לומד פעם אחת,
קלחזכר כל חייו והשתדל לקיימו הלכה למעשה.
קלטבהגיע העת קיבלו תלמידי הישיבה "קבלה"
קמלשחיטה מר' שלמה-לייב, אך בשנים הבאות, ר' אליהו-מני לא ראה בשחיטה רק אמצעי
קמאפרנסה. למעוטי-היכולת היה שוחט את העופות בחינם, ולצורכי פרנסה ממש המשיך לעסוק
קמבבמסחר בדים".
קמגמספר הרה"ח ר' יצחק שי' ניאזוב:
קמד"המשפיע הרב מענדל פוטרפס אמר על סבי ר' אליהו-מני, 'ג'ורא היה לומד חסידות
קמהכמו שהיה מתפלל'; כלומר שדרגתו הייתה כזו, שבלימוד מאמרי ה'עבודה' לפני התפלה הוא כבר
קמוהיה בדרגה של עבודת התפילה"...
קמזר'
קמחאליהו מני היה גם בין אלה שנסעו אל הרבי הריי"צ לבקש ממנו, אחרי נסיעתו של הרב
קמטאליעזרוב, מדריך רוחני, ובעקבות בקשה זו נשלח אליהם הרב שמחה גורודצקי ז"ל,
קנכפי שיסופר להלן.
קנאעל
קנבהמשך הקשר של ר' אליהו מני ניאזוב עם הרב גורודצקי, ופעלו למען יהדות בוכרה, יסופר
קנגאי"ה להלן עמוד ##.
קנדר' יעקב ניאזוב
קנהמטובי התלמידים
קנואח
קנזנוסף במשפחת ניאזוב הוא ר' יעקב ניאזוב. גם ר' יעקב למד ב"תלמוד תורה" של
קנחהרב אליעזרוב ואף קיבל ממנו "קבלה" בתור שוחט. הוא היה תלמיד חכם מטובי תלמידיו
קנטשל הרב שלמה לייב אליעזרוב.
קסבזמנו
קסאגם הוא היה בין הנוסעים אל הרבי הריי"צ לבקשו שישלח שליח נוסף לבוכרה. הוא היה
קסבחסיד חב"ד, אוהב תורה, מלמד תורה ודרשן מצוין.
קסגהתכתבות עם הרב אליעזרוב בדיני שחיטה
קסדר'
קסהיעקב, כמו אחרים מתלמידי הרב אליעזרוב, המשיכו לעמוד אתו בקשר מכתבים גם שנים רבות
קסולאחר עזיבתו את סמרקנד. לפנינו מכתב שכתב ר' יעקב ניאזוב לרב אליעזרוב בשנת
קסזתרצ"א, מסמרקנד ובו שאלות בהלכות שחיטה:
קסחב"ה. סמרקנד י"ג סיון תרצ"א, ערב שבת נשא
קסטכ' אדמו"ר הרב שליט"א
קעהננו פה הנטעים שלכם ב"ה מושרשים בשורשינו הא' שנטעתם בדרך הטוב והישר,
קעאנצמחים ומוצלחים, והחיים והשלום אשר איתנו, ב"ה כמעט במצב בינוני ברוח ובגשם
קעבוה' הטוב והמטיב יטיב לנו ויהי' בעזרינו תמיד כל הימים, שאנו מקוים ובטוחים בחסדו
קעגהגדול ולא יחזירנו ריקם, ומבקשים מאתו ית' שלומכם ושלום בני ביתכם ושלום ק"ק
קעדירושת"ו וד' אביכם אמן.
קעהאחד"ש. הנני בא לבקש ממעלת כבוד תורתו למלאות שאלותי שאני הולך נבוך
קעועליהם, ואין לי פה עם מי להתישב ועל מי לסמוך, ובפרט בדור כזה שהוא נשאר יתום
קעזאצלינו, ועוד יותר שגם מו"ה יונה כמעט אינו בעבודתו והולך לאנגריא מצד
קעחהדוחקים אותו, על כן תשיבו בפרטות ליישב דעתי השאלות בעוף.
קעטהשאלה הא' - אם נזדמן לשוחט ספק אם עמד בשחיטה או לא באופן שיכול
קפלהיות ספק ספיקא אפשר לא עמד ולא היה דרסה כלל, ואת"ל עמד והיה דרסה אפשר לגמרי
קפאהיה אחר השחיטה.
קפבאו
קפגבציור כזה שנשאר המיעוט בתרא ונדמה לשוחט שעמד בשעת השחיטה, ויכול לעשות ספק ספיקא
קפדכזו אפשר לא עמד ולא היה פה דרסה ושהי', כי הפסיק אחר כך מלשחוט, ואפילו תאמר עמד והיה
קפהדרסה ושהי', אפשר היה במיעוט בתרא, ואפשר שהלכה כמאן דאמר שבמיעוט בתרא אינו פוסל שום
קפופיסול, ואנו קבלנו דעת המחמיר אך כאשר יש ספק ספיקא אפשר יכולים להקל, ובפרט בעת הזו
קפזכידוע מה שאצלינו הדחק וגם הפריקת עול שנתהווה אצלינו אין להאריך כי מובן מאליו.
קפחוהשאלה
קפטהב' - אם חתך באצבעו, רבינו השמ"ה אומר ונבהל וראה או הרגיש בעוף טריפה מה יהיה
קצהדין אם לא נבהל השוחט, יכול לסמוך על עצמו לומר לא ניבהלתי ראיתי והרגשתי מכל
קצאמקום לא נתפעלתי מזה.
קצבואין
קצגפה מי שיפשוט ויוציא זה הספק מלבי, והעת דחוק ואי אפשר להכביד עליהם, וכעת אני שוחט
קצדעופות, ובהזדמן דברים כאלו מה לדון עליהם ויש לי עגמת נפש גדול, והענינים דקים מאוד
קצהליזהר ולהרגיש והנני הולך נבוך עליהם.
קצואשר
קצזעל כן הנני בא בבקשה שישיבני בפרטות מה לדון עליהם בזמן הזה ובמקום הזה, ויניח את רוחי,
קצחוהשי"ת יניח את רוחכם וישלם את גמולכם בזה ובבא אמן. ונא להשיבני יפה שעה אחת
קצטקודם.
רממכתב
ראזה אנו למדים בין השורות על המשך השפעתו של הרב אליעזרוב על תלמידיו ומושפעיו, גם
רבעשור שנים לאחר עזיבתו, כפי שכותב לו ר' יעקב, "הנטעים שלכם ב"ה מושרשים בשורשינו הא' שנטעתם בדרך הטוב והישר, נצמחים
רגומוצלחים"...
רדלימוד תניא כסגולה לעלות לארץ
רהבשנת
רותרצ"א לערך הגיע ר' יעקב ניאזוב אל הרבי הריי"צ, וביקש ממנו ברכה שיצליח
רזלעלות לארץ ישראל. אמר לו הרבי: כשתלמד את ספר התניא בעל פה, בעזרת ה' תוכל לנסוע.
רחוכן היה, כעבור שנתיים, בשנת תרצ"ג, ידע ר' יעקב את ספר התניא בעל פה על בוריו,
רטוהצליח לעלות ארצה והתיישב בעיר הקודש ירושלים בשכונת הבוכרים.
ריבשנת
ריאתש"ח, בעת המצור הערבי על ירושלים בעמדו בתור לקבל מים לשתיה, נפגע ר' יעקב מפגז
ריבירדני. הי"ד.
ריגר' חנניה ניאזוב
ריד"קבלה" לשחיטה מהרב אליעזרוב
ריהתלמיד נוסף מתלמידי הרב אליעזרוב בסמרקנד, הוא הרב חנניה ניאזוב, בן דודם
ריושל בני משפחת ניאזוב האמורים. הרב ניאזוב נולד בסמרקנד בחודש אדר תרס"ד.
ריזבימים ההם לא היה בעיר תלמוד תורה מאורגן והלימודים התקיימו על ידי מורים פרטיים.
ריחכל מורה היה נשכר על ידי מספר הורים והוא לימד את התינוקות החל מאלף-בית, חומש,
ריטרש"י ועוד.
רכמוריו בתלמוד תורה היו רבי יוסף כוג'הינוף, ר' יעקב קייקוב, אליעזר קייקוב,
רכאאהרון יכובוד, שלום כתיוף וכן חיים קטגורגני.
רכבסיפר לימים הרב ניאזוב: הלימודים התקיימו בתלמוד תורה על יד הנהר אבמיישד,
רכגוכך למדתי עד גיל שתים עשרה. בגיל זה פגשתי בשליחו של הרבי הרש"ב, הרב שלמה
רכדלייב אליעזרוב אשר עסק בארגון צרכי העיר הדתיים ובמיוחד את התלמוד תורה. בעזרתו קיבל
רכההתלמוד תורה סדר וחלוקה פנימית, ונעשה למוסד מסודר עם ועד ובקורת פנימית.
רכוהמשכתי בלימודים עד גיל 17. עד אז למדתי את מלאכת השחיטה וקיבלתי מהרב
רכזאליעזרוב "קבלה" לשחיטת עופות. אך לצערנו באותו זמן הרב אליעזרוב הוכרח
רכחלעזוב את המדינה וחזר לארץ הקודש משם בא.
רכטכאשר הרב אליעזרוב עזב אותנו הגיע חסיד חב"ד נוסף בשם רבי משה, אשר לא
רלזכור לי שם משפחתו, גם הוא היה תלמיד ישיבת "תומכי תמימים" שבליובאוויטש,
רלאשמילא את מקומו. אבל גם הוא לא היה אצלנו בסמרקנד אלא זמן קצר, וגם הוא הוכרח
רלבלעזוב את המדינה.
רלגעל המשך הקשר של ר' חנניה ניאזוב עם הרבי הריי"צ, והמשך תיאור חיי
רלדמסירות הנפש שלו, יסופר בפרק הבא.
רלהר' זבולון לויוב
רלוחינוך לאהבת תורה
רלזתלמיד נוסף מתלמידיו של הרב אליעזרוב, אשר לימים
רלחהיה מן הבולטים שבמנהיגי יהדות בוכרה, הוא ר' זבולון לויוב זצ"ל.
רלטר' זבולון נולד ברובע היהודי, ה"מחלא",
רמבסמרקנד בשנת תרס"א (1901) להוריו ר' יצחק ומרת מזל לויוב.
רמאמשפחת הוריו הייתה אחת המשפחות הפשוטות
רמבשב"מחלא". יצחק אביו היה רצף ומוכר פירות יבשים עני, אך בעל מידות טובות
רמגואמונה גדולה, אותן הוריש לשמונת ילדיו אשר ילדה לו אשתו מזל. בשנת תרע"א
רמד(1912) נפטרה אשתו מזל, והאב גידל לבדו את שמונת הילדים. זבולון הצעיר היה אז בן
רמהאחת עשרה שנים.
רמולמרות יתמותו ולמרות עוניו הגדול של אביו, זכה
רמזזבולון לחינוך מעולה, ומן השמים כיוונו את דרכו לישיבתו של הרב אליעזרוב.
רמחמצעירי חבורת התלמידים של הרב אליעזרוב ואחד
רמטהצנועים שבה היה הרב זבולון לויוב.
רנימי השלווה של ר' זבולון וחבריו לא ארכו זמן רב.
רנאבשנת תר"פ, עת היה בן תשע עשרה, הגיעו הבולשביקים לסמרקנד, והרב אליעזרוב נאלץ
רנבלהיפרד מתלמידיו ולברוח לארץ ישראל. הוא עלה לירושלים ותלמידיו מבוכרה המשיכו
רנגלהתכתב עמו בהלכה. ואילו בני ה"מחלא" נכנסו לתקופה חדשה בחייהם, ימי
רנדהאימה הקומוניסטית.
רנהאו אז ניכרה השפעתו הברוכה של הרב אליעזרוב,
רנווקבוצת תלמידיו המשיכה להשפיע על כל בני ה"מחלא". על אף שכל העדה היו
רנזכולם קדושים, עמדו תלמידי הרב אליעזרוב בראש המערכה על שמירת המצוות.
רנחלאחר יציאתו של הרב אליעזרוב את בוכרה, המשיך
רנטוהעמיק ר' זבולון את הקשר עם חסידות חב"ד ועם שלוחי רבותינו נשיאינו, כפי
רסשיסופר בע"ה בפרק הבא.
רסאדברים לזכר הרב אליעזרוב
רסבעד כמה הייתה גדולה השפעתו של הרב אליעזרוב על
רסגתלמידו ר' זבולון לויוב, בתוך כלל תלמידיו, והערצתם את מורם ורבם, אנו למדים מן הרשימה
רסדהבאה, שכתב ר' זבולון לזכרו של מורו ורבו:
רסהבה"י שיל"א ז"ל
רסואיתא במסכת בבא מציעא דף פ"ה, אמר ר' יוחנן
רסזכל המלמד את בן חברו תורה זוכה ויושב בישיבה של מעלה, שנאמר (ירמיה ט"ו) אם
רסחתשוב ואשיבך לפני תעמוד, וכל המלמד את בן עם הארץ תורה אפילו הקב"ה גוזר גזרה
רסטמבטלה בשבילו, שנאמר ואם תוציא יקר מזולל כפי תהיה...
רעכל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה, וארבעים
רעאושמונה מעלות שמנו חכמים בפרקי אבות, כל המעלות והמידות אלה במלואן ובשלמותן
רעבנתקיימו ברבינו ז"ל. מילדותו ועד זקנה היה שוקד על דלתי התורה ומתמיד בלימודה,
רעגוכמעט שלא פסק פומיה מגירסא, והתמדתו זאת לא מתוך לעשות לו שם ולהגיע למעלות עילוי
רעדוגאון, כי אם בדחילו ורחימו מתוך אהבת התורה ויראת שמים, והיה מאיר עיני חכמים.
רעההיה מעמיק בכל מקצוע של תורה, נוקב ויורד עד
רעוהתהום ומסיק שמעתתא אליבא דהילכתא, מתוך דייקנות וזהירות מרובה, והיה משתמש על פי
רעזרוב ברעיון עמוק בלימוד התלמוד, מצטיין בצחות הלשון ובהירות הסברה, וכל חידה סתומה
רעחיפתור וכל תעלומה הוציא לאור, יושב ועוסק בתורה יומם ולילה.
רעטמכל תפוצות ישראל באו לשמוע תורה מפיו, והריצו אליו שאלות בענייני דת ודין.
רפבימים ההם היתה עדת ישראל בעיר סמרקנד, ירושלים של גלות, אחת מן הקהילות החשובות,
רפאחכמים סוחרים ואנשי מעשה יודעי תורה, היום היה להם לעבודה ולמלאכה, והלילה לתלמוד
רפבתורה.
רפגבכל ערב וערב אחרי עבודת היום היו מתאספים לבית המדרש, ושם מסביב לשולחנות
רפדעל יד ספרים פתוחים היו יושבים זקנים ובחורים יחדיו, כולם למודי ה' עוסקים בתורה
רפהוהמאור שבתורה, היינו זכרונו לברכה, משמח ומענג את ליבם ומשרה על כולם מזיו השכינה,
רפווייסד בעיר זאת ישיבה כדי להגדיל תורה ובחורים רבים נלחמו במלחמתה של תורה.
רפזנתפרסם שמו לשם ולתהילה, רבים היו באים מקרוב ומרחוק להתברך מפיו ולקבל
רפחממנו ברכה על כל צרה שלא תבוא, הוכרו ברכותיו כסגולה לכל מיני פורענות, וכל העם
רפטראה בו את גאון ישראל וקדשו.
רצהיה לו אהבה עמוקה וגעגועים חזקים לארץ קודשינו, ואולם הדבר ברור כי שאיפתו
רצאזאת הייתה נובעת מתוך הכרה פנימית, והיה אומר שצריך לחבב את ארץ ישראל ולבוא אליה
רצבמאפסי ארץ, בתשוקה גדולה כבן אל חיק אימו.
רצגהגיע בשלום לארץ ישראל, אחרי שבתו בערך ל"א שנים בארץ ישראל עלתה
רצדנשמתו השמימה, כ"ז לחודש טבת, והתקיים בו הכתוב עין לא ראתה. בזכותו יצילנו
רצהה' אלוקינו משעבוד מלכויות ומשבוש גייסות מחבלי משיח, ויבטל מעמו ישראל כל גזרות
רצוקשות ורעות, וייתן לנו חיים ארוכים.
רצזזכותו וצדקתו ומעשיו הטובים יגן בעדנו, ויבנה עיר קודשינו ותפארתנו, כדכתיב
רצחבונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס.
רצטמשפחת חודיידטוב
שמרבני העדה בארץ הקודש
שאמשפחה מכובדת נוספת בבוכרה שהייתה קשורה אל הרב אליעזרוב, היא משפחת
שבחודיידטוב, אשר אחד מבני המשפחה, רבי רפאל חודיידטוב זצ"ל, היה לימים מנכבדי
שגחסידי חב"ד ומראשי העדה הבוכרית בארץ הקודש.
שדרבי רפאל נולד בראש חודש חשוון תר"ס (1899), כבן ראשון לאביו ר' פנחס
שהולאמו ציפורה, תושבי קוקנד. על מנת להבין את הלך הרוח בבית משפחת חודיידטוב, עלינו
שולהתוודע מעט אל שורשיה של המשפחה.
שזאבי המשפחה בדור האחרון, סבו של ר' רפאל מצד אביו, היה ר' מרדכי
שחאחסקל-חודיידטוב המכונה 'מוראד אחסקל' ('אחסקל' הוא כינוי שמשמעותו 'זקן העדה' או
שט'ראש השבט'). על ר' מרדכי זה מסופר כי פעמיים בחייו נסע מבוכרה לארץ הקודש.
שיבנסיעתו השנייה השתהה ר' מרדכי בארץ שנתיים תמימות (תרנ"ד–תרנ"ו) ובסופן
שיאהחליט לעלות ארצה ולהשתקע בה.
שיבכאשר הגיע ר' מרדכי לחברון, הוא נפגש עם רבי אליהו מאני זצ"ל, מגדולי
שיגרבני עירק ורבה של חברון. רבי אליהו יעץ לו לקנות חלקת אדמה בחברון ולבנות עליה
שידתלמוד תורה, וכך עשה. בערוב ימיו העניק ר' מרדכי את החלקה הזו במתנה לקהילה
שיההיהודית בחברון. ר' מרדכי נפטר בירושלים בשנת תר"ס.
שיולר' מרדכי אחסקל היו שני בנים: ר' חיים ור' פנחס. לר' חיים היו שבעה ילדים כאשר
שיזהצעיר היה רחמים. כל השבעה התברכו בעושר, ולכל אחד מהם הייתה אחוזה גדולה. אחד
שיחהבנים התגורר במרכז סמרקנד, וביתו המפואר נשתמר עד היום הזה והוא מוגדר כ'בית
שיטהיסטורי'.
שכבנו השני של ר' מרדכי, ר' פנחס חודיידטוב, התחתן עם ציפורה בתו של ר' רחמים
שכאבורוכוב וגם להם נולדו שבעה ילדים – שלושה בנים וארבע בנות, כאשר הבכור היה רפאל.
שכבכאמור, בן הזקונים של ר' חיים אחסקל (בנו הגדול של הסבא ר' מרדכי) היה
שכגרחמים ('רחמין') אחסקל. לרחמים היו כמה בנים ובת אחת, רחל שמה. לימים תינשא רחל
שכדלר' רפאל, בכור בניו של ר' פנחס. ר' רחמים היה אפוא בן דודו של ר' רפאל חודיידטוב
שכהוגם חותנו.
שכובשמו של משיח צדקנו
שכזכאמור, ר' רפאל נולד בשנת תר"ס. לידתו הייתה ארוכה וקשה, ואף סיכנה
שכחאותו ואת אמו כאחד. במשך שלושה ימים תמימים נאנקה אמו ציפורה תחת הכאבים העזים של
שכטצירי הלידה שכמו מיאנו להסתיים.
שלבשלב מסויים הוחלט לילדה בניתוח. אם הניתוח לא יבוצע מיידית, טענו הרופאים
שלאבתוקף, חיי היולדת והיילוד בסכנה גדולה.
שלביש לזכור את השנה, המקום והתנאים הרפואיים שבהם מדובר. לכן לא ייפלא כי האמא
שלגחששה מאוד מפני הניתוח. היא סירבה לעבור אותו והעדיפה להמשיך להתפלל לה' ולקוות
שלדלנס.
שלהבינתיים פנה אביה, רבי ישראל חכם, לבית הכנסת ואסף קבוצת יהודים שיאמרו
שלותהילים ויתפללו על חיי בתו והעובר שבבטנה. והנה לא חלפה שעה ארוכה והישועה הגיעה.
שלזממש ברגע האחרון הצליחו הרופאים ליילד את העובר חי, בריא ושלם.
שלחבברית המילה נקרא הרך הנולד רפאל צמח. רפאל, בגלל הנס בלידתו וכדי לחזק את
שלטבריאותו; צמח, הוא אחד משמותיו של משיח צדקנו, כמקובל ביהדות בוכרה, לקרוא שמות
שמהמסמלים ציפייה לגאולה – משיח, רחמים, ישועה, ניסים, ציון, אליהו, גאולה ועוד
שמאכיוצא בזה.
שמבלאושרם של הוריו, לידתו הקשה לא הותירה על רפאל אותות כלשהם והוא גדל
שמגוהתפתח יפה.
שמדבימים ההם, כל נושא הלימודים אצל ילדים צעירים, לא היה מפותח. על אחת כמה
שמהוכמה כאשר מדובר על עיר קטנה דוגמת קוקנד. ילדים ונערים רבים היו מצטרפים לאבותיהם
שמוומסייעים להם בעבודות חקלאות ובשאר עיסוקיהם. אחרים הסתובבו סתם כך חסרי מעש,
שמזמכלים את זמנם לריק.
שמחהתמזל מזלו של רפאל, שהוא והוריו התגוררו ליד בית הסבא (מצד האמא), רבי
שמטישראל חכם. כך זכה רפאל לגדול ולהתחנך, החל משנות ילדותו המוקדמות, על ברכי סבו
שנשהיה תלמיד חכם. רבי ישראל לימד את נכדו קריאה שוטפת בלשון הקודש, ובהמשך גם חומש,
שנאמשנה והלכות.
שנבהחלטה קשה
שנגמגיל צעיר התגלה רפאל כבעל כישרונות
שנדמבריקים. הוא ניחן בתפיסה מהירה, בהבנה ישרה וביכולת לחדור לעומקו של עניין. מלבד
שנהכל אלה, הוא אף בורך בכושר זיכרון נדיר. הוא זכר על פה פרקים שלמים שלמד
שנובתנ"ך ובהזדמנויות שונות נהג לצטט מהם. פסוקים רבים מהחומש זכר עם טעמי
שנזהקריאה, וכאשר לא נמצא בעל קורא זמין בבית הכנסת – היה הוא קורא בתורה.
שנחבאותם ימים פעל בבוכרה שליחו של הרבי הרש"ב
שנטרבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב, והיה זה מתבקש שהנער רפאל יצטרף לישיבה שהקים וניהל
שסהרב אליעזרוב. זאת אכן גם הייתה שאיפתו הטבעית של רפאל, וסביר להניח שהוא היה
שסאמצליח להגשימה, אילולא אילצוהו קשיי החיים לסגור את הספרים ולהיכנס לעולם המסחר
שסבבעודו נער עול ימים.
שסגומעשה שהיה כך היה. באזור מגוריהם פרצה שריפה
שסדגדולה שכילתה בין השאר את ביתם ורכושם של הוריו. בעקבות השריפה הגדולה שרוששה אותם
שסהמכל נכסיהם והותירה אותם ללא קורת גג לראשם, נאלצו ר' פנחס וציפורה לעזוב את
שסוקוקנד. הם הגיעו כפליטים חסרי כל לסמרקנד, שם התקבלו כאורחים רצויים בביתו של ר'
שסזחיים חודיידטוב, אחיו העשיר של ר' פנחס, שהתגורר באזור יוקרתי בעיר. ר' חיים ושאר
שסחקרוביהם סייעו להם רבות ובשלב ראשון העניקו לר' פנחס סכום כסף שיאפשר לו לקום
שסטולעמוד מחדש על רגליו.
שעלר' פנחס ולמשפחתו ברור היה כי היבנותם
שעאהכלכלית מותנית בהשקעה מאומצת של עבודה ונחישות. הצורך הדחוף לשקם כלכלית את
שעבהמשפחה, אילץ את ההורים לקבל החלטה קשה – גם רפאל בן הארבע עשרה ישולב, באופן חלקי
שעגלפחות, בחיי המסחר. השאיפה לאפשר לרפאל לגדול בתורה, נגנזה אפוא לעת עתה.
שעדבחלק משעות הבוקר המשיך אמנם רפאל ללמוד אצל
שעההרב אליעזרוב, אך משעות הצהריים והלאה עבד כמוכר בחנות של דודו ר' חיים, שבעצמו
שעוהיה תלמיד חכם גדול ועם זה גם סוחר מצליח.
שעזסיוע לרב אליעזרוב לאפיית מצות
שעחבן דודו ולימים חותנו של ר' רפאל, היה כאמור
שעטר' רחמים אחסקל. ר' רחמים היה יהודי ירא שמים שהקפיד על קלה כעל חמורה. הוא היה
שפבעליהם של שטחי אדמה ענקי ממדים. באדמותיו הצמיח יבול חקלאי רב ומגוון והתפרנס מכך
שפאבהרחבה.
שפבקשריו של ר' רחמים עם הרב אליעזרוב החלו עוד
שפגבהיותו תלמיד בישיבתו של הרב אליעזרוב בסמרקנד. קשרים אלה נמשכו ואף התהדקו לאחר
שפדנישואיו של ר' רחמים. בין השאר הוא היה מסייע לרב אליעזרוב בכל הקשור להכנת מצות
שפה'שמורות' לחג הפסח.
שפוכחקלאי ותיק סייע לו ר' רחמים בכל התהליך,
שפזהחל מדישת החיטים, שהתבצעה בשיטה ייחודית – הוצאת גרעיני החיטה מהשיבולים באמצעות
שפחהכאה במקלות נקיים ויבשים על השיבולים, מבלי להשרות לפני כן את החיטים במים. הם
שפטנמנעו אפילו מדישה ברגלי הסוסים, שמא נגעו אלה בלחלוחית כלשהי. כך גם היה בנוגע
שצלטחינת החיטים ה'שמורות' ולאחר מכן לאפיית המצות בפועל. כל הפעולות הללו נעשו
שצאבתכלית ההידור, בפיקוחו הישיר של ר' רחמים ועל פי הנחיותיו הקפדניות והמפורטות של
שצברבי שלמה יהודה לייב אליעזרוב.
שצגבשנים תרע"א ותרע"ב מילא את מקומו
שצדשל הרב אליעזרוב בשליחותו בבוכרה הגאון החסיד רבי אברהם חיים נאה, שטיפח בקרב בני
שצההעדה הקפדה מרבית בדיני התורה והלכותיה, כפי שיסופר להלן. גם עם הרב נאה שמר ר'
שצורחמים על קשרים חמים. כך היה קשור תמיד לתורה ולומדיה, צדיקים יראי ה'.
שצזחיים במתנה
שצחיום אחד, בעת שעשה את דרכו לפנות ערב מן
שצטהשדה אל כפר מגוריו, התנפלה על ר' רפאל חודיידטוב קבוצה של שודדים שהתגוררו באותו
תהכפר עצמו. השודדים הכו אותו בחוזקה, פצעו אותו בחלקי גופו השונים וגזלו ממנו את
תאכל הכסף שהחזיק באותה שעה באמתחתו. ר' רפאל ההמום והמוכה ביקש לקום ולהימלט על
תבנפשו, אך השודדים חסמו בפניו את המעבר והבהירו לו חד משמעית: מהידיים שלנו לא
תגיוצאים חיים.
תד"רחמו עלי, חוסו על חיי!", התחנן
תהלפניהם ר' רפאל, אך הם לעגו לו והתכוננו להשלים את מלאכתם. לפתע התקרב למקום מנהיג
תוהכנופיה והתעניין במתרחש. ר' רפאל לא אמר נואש ופנה אל ליבו של המנהיג. "אני
תזבעל לאישה ואבא לילדים, הצל נא את חיי ואני מבטיח לך שלא אלשין עליכם!".
תחבאורח פלא, דבריו שכנעו את המנהיג והוא שחרר את ר' רפאל לדרכו. חייו של ר' רפאל
תטכמו ניתנו לו מחדש במתנה והוא ראה בכך נס גלוי.
תיבעקבות התקפת השודדים סבל ר' רפאל מחבלות
תיאחמורות בגופו. עקב כך הוא נאלץ לשכב במיטה חודש ימים ולקבל תרופות שונות עד אשר
תיבהבריא ושב לאיתנו. חותנו של ר' רפאל יעץ לו להימנע מכל מפגש חוזר עם השודדים
תיגהאכזרים, שכן "אין סומכין על הנס".
תידהמאורע הזה גרם לר' רחמים ולרעייתו זעזוע
תיהפנימי עמוק. הם הפנימו את העובדה ששונאי ישראל אורבים לחייהם של יהודים בחוץ לארץ.
תיובליבם גמלה ההחלטה למכור את כל נכסיהם, כולל שטחי הקרקע שמסר ר' רחמים לחתנו ר'
תיזרפאל, ולעלות לארץ ישראל. על פי התוכנית שהגו, בשלב הראשון יעלו ר' רחמים ואשתו ויכינו
תיחבארץ ישראל את התשתית לעליית בתם וחתנם, ולאחר שימצאו להם דירת מגורים ראויה,
תיטיצטרפו גם הם אליהם.
תכהתוכניות משתבשות
תכאההכנות נמשכו כמה חודשים, ולבסוף הגיעו לשלב
תכבהמעשי. ר' רחמים ואשתו התכוננו לחצות את גבול אוזבקיסטן-אירן ולהמשיך לארץ ישראל,
תכגכפי שעשו כמה וכמה יהודים באותה תקופה. לא נעלמה מהם הידיעה כי הדרך כרוכה בסכנה,
תכדאבל הרצון להגיע לארץ הקודש גבר על החששות והפחדים. "בבוכרה כבר ראינו מה
תכהשווים חיינו". אמרו זה לזה, "הפעם, לפחות, נסכן את חיינו למען ארץ
תכואבותינו!".
תכזאך מזלם לא האיר להם פנים. באחד השטחים
תכחההרריים השוממים, בסמוך לקו הגבול, תקפו אותם שודדים ונטלו מהם את כל כספם וזהבם
תכטואת כל רכושם. למעשה, גם את חייהם ביקשו השודדים ליטול מהם ורק באורח נס הם ניצלו.
תל"אם הקב"ה היה רוצה שנעזוב את
תלאבוכרה, זה לא היה קורה לנו", הסיקו שניהם. הם הבינו שההשגחה העליונה קבעה את
תלבמקומם בבוכרה. עם שובם לביתם, נגוזה גם המחשבה על עליית בתם רחל ומשפחתה לארץ
תלגישראל.
תלדר' רחמים בילה את שארית ימיו בסמרקנד, שם
תלהנפטר בשנת ה'ש"ת (1940). ואילו חתנו הרב רפאל צמח חודיידטוב נעשה לימים לאחד
תלוממנהיגי עדת יהדות בוכרה. כפי שיסופר להלן, ר' רפאל סייע רבות לשליחו של הרבי
תלזהריי"צ בבוכרה הרב שמחה גורודצקי, וגם לאחר עלותו לארץ היה דמות בולטת בין
תלחמנהיגי יהדות בוכרה בארץ הקודש.
תלטללמד על הכלל
תמסיפורי חייהם ופועלם של אחדים מתלמידי הרב
תמאאליעזרוב שבאו כאן, לא ללמד רק על עצמם באו אלא ללמד על הכלל כולו באו. כל אחד
תמבואחד מתלמידיו השפיע על משפחתו, שכניו ומכריו, השפעה תורנית חסידית, ולכולם יחד
תמגהיתה השפעה חיובית רבה על יהדות בוכרה בכלל, וצאצאיהם ובניהם אחריהם, תלמידיהם
תמדותלמידי תלמידיהם, ממשיכים בדרכם מאז ועד היום הזה.
תמה[23][23] "ר' מענדל" עמוד 325.
תמופורסם ב"יגדיל תורה" ניו יורק
תמזגליון 58. [24]