Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אהרבי ויהדות בוכרה
אחריות על יהדות בוכרה
פעילותם
אחריות על יהדות בוכרה
פעילותם
בשל אדמו"רי חב"ד למען יהדות בוכרה המפוארת, המעורבות שלהם בחיי הקהילות
גופעולותיהם הנרחבות לחיזוק וביסוס יהדות זו בכל התחומים, הגיעו למימדים נרחבים
דביותר בתקופת נשיאותו של הרבי נשיא דורנו, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן, זכר צדיק
הוקדוש לברכה, הנשיא השביעי בשושלת אדמו"רי חב"ד.
וכבר
זבשנים הראשונות לנשיאותו העלה הרבי על ראש דאגתו את מצבם של היהודים הנמצאים
חמאחורי מסך הברזל. הם היו לנגד עיני הרבי תמיד, והוא ניצל כל הזדמנות כדי להעלות
טאת הנושא כשהוא מזכיר בהקשר זה את הכתוב "אעלה את ירושלים על ראש
ישמחתי".
יאמספר
יבפעמים הרבי אף נשא שיחות קודש ברבים בשפה הרוסית, באמרו כי הסיבה לכך היא
יג"מאחר שישנם כאלו שנמצאים במדינות שקשה יותר להגיע אליהם ולהתאחד עמהם, ומה גם
ידשהם אינם מבינים "אידיש", וצריכים לדבר עמם בשפתם, כדי שיבינו את תוכן
טוהדברים, ויוכלו לקיים זאת בפועל, עוד לפני שילמדו להבין
טז"אידיש""...
יזלעיתים
יחביטא הרבי את יחסו המיוחד ליהודים אלו בכך שהזמין יהודים מיוצאי ברית המועצות
יטלעמוד לצידו בעת תקיעת השופר בראש השנה (כבשנים תשכ"ה ותשכ"ז),
כובהזדמנויות נוספות.
כאמצבם
כבשל היהודים שמעבר למסך הברזל נגע בציפור נפשו הטהורה של הרבי. הדברים ניכרו בעליל
כגגם בעוצמת הרגשות שעלתה מדבריו בכל פעם שהעלה את הנושא. פעמים רבות הרבי אף בכה
כדבדמעות שליש בדברו על מצבם הקשה ועל מסירות-נפשם על שמירת היהדות.
כה"שכל
כוהמדינה ההיא הרי היא בית אסורים גדול (ה' ירחם)" - כך מתבטא הרבי באגרת קודש
כזמשנת תשכ"ד אל מר שניאור
כחזלמן שז"ר, באותם ימים נשיא המדינה.
כטכך,
ללדוגמה, בהתוועדות שמחת תורה תשכ"ב דיבר הרבי באריכות על יהודי רוסיה. הרבי הרבה
לאלבכות על מצבם הקשה ולעורר רחמים על יציאתם מן המצר אל המרחב בקרוב. לפתע קם הרבי ואמר
לבשיחת קודש בעמידה, כאשר בין הדברים סיפר כי פעם הביאו פדיון נפש לרבי הריי"צ
לגואמר שכיוון שיש כאן מניין ויותר וכל עניין הקב"ה מסר לבית דין, לכן יפסקו
לדלטובה. וכיוון שגם עתה יש מניין ויותר, יפסקו שההשקפה של הקב"ה תהיה רק לטובה
להוליהודי רוסיה תהיה גאולה פרטית ועל ידי זה גאולה כללית.
לוובהתוועדות
לזליל שמחת תורה תשכ"ג, כשדיבר אודות היהודים הנמצאים מאחורי מסך הברזל, התבטא
לחהרבי תוך כדי בכי: "בזכות מסירות נפשם מתקיים כל עם ישראל! אבל מדוע הם
לטצריכים להיות הקרבן?! הגיע הזמן שהם יתחילו לצאת משם!"...
מואכן,
מאלא היה איש ציבור או מנהיג כזה או אחר, הן בארץ ישראל והן בחוץ לארץ, שהעלה את
מבהיהודים שמעבר למסך הברזל על ראש שמחתו כפי שעשה זאת הרבי נשיא דורנו, ולא היה מי
מגשהצטער בצערם וכאב את כאבם ופעל ועשה למענם כמו הרבי.
מדמעוררים רחמים על עם ישראל
מהואולם,
מולמרות העובדה שהרבי היה מודע היטב למצבם הרוחני והגשמי הקשה של אחינו בני ישראל
מזשמעבר למסך, הרבי ניצל כל הזדמנות לתת ביטוי לאמונה העזה כי עתיד גדול צפוי
מחליהודים אלו. הרבי לא הראה כל סימן של יאוש אל מול המצב הקשה ולא הניח לאיש, לא
מטליהודים שמעבר למסך עצמם ולא לאף אחד אחר בכל מקום בעולם, לשקוע בדכדוך ונמיכות
נרוח שמביאים לידי 'הרמת ידים'.
נאכאוהב
נבישראל בלתי נלאה וכסנגורן של ישראל, הרבי אף חיפש ומצא פעם אחר פעם נקודות חיוביות
נגומעודדות במה שעובר על יהודי ברית המועצות. פעם ביאר כיצד דווקא הם מעוררים רחמים
נדעל עם ישראל כולו, פעם אחרת שם דגש על הנחת-רוח שהם גורמים לקב"ה וכיוצא באלה
נההיבטים חיוביים ומעודדים.
נובאור
נזלי"ז חשון תשי"ט התכנסו כמה מראשי הפעילים למען ישיבות "תומכי
נחתמימים" בחדרו הקדוש של הרבי, והרבי אמר לפניהם שיחת קודש. לפני התחלת השיחה,
נטסיפר אחד הפעילים ששב מביקור בברית המועצות על המצב שם. הרבי הגיב על דבריו:
ס"מה
סאשצריכים לפרסם משם הוא - שמבלי הבט על הקשיים, יש שם יהדות. ומזה מובן במכל-שכן
סבבנוגע למקומות שבהם שורר חופש - עד כמה צריכים להשתדל בענייני יהדות, הן בשביל
סגעצמם, והן כדי להשלים כל מה שבהכרח חסר שם. ברוסיה חיים שני מליון יהודים. ואם כן,
סדצריכים כאן שני מליון יהודים שיעסקו עבור עצמם וגם כדי להשלים מה שבהכרח חסר
סהשם".
סוהפעלת אישי ציבור למען יהדות בריה"מ
סזכידוע,
סחבמהלך שנים רבות ניהל הרבי קשרים הדוקים עם אישי ציבור מכל החוגים. בכל הזדמנות
סטעורר הרבי מנהיגים ואישי ציבור אלו, כמו גם יהודים רבים נוספים, לטובתם ועניינם של
עיהודי ברית המועצות.
עאבמיוחד
עבאמורים הדברים כלפי מי שמן השמים הוצב במשרה ובעמדה שמקנה לו השפעה מסוג כזה או
עגאחר. רבים מספור הם האישים, מרבנים ועד אישים פוליטיים שונים, אשר הרבי גייס אותם
עדלטובת היהודים שמעבר למסך הברזל.
עהומעניין:
עובד בבד עם הקריאה לנצל את המעמד הציבורי שלהם לטובת היהודים שמאחורי המסך, הרבי
עזנהג להפנות לכל אלה דרישה נוספת - והיא התחזקות אישית בקיום התורה והמצוות, תוך
עחהדגשה שהתחזקות זו תסייע ליהודים שמעבר למסך הברזל.
עטבשנת
פתשכ"ב נסע מר שניאור זלמן שז"ר לביקור מעבר למסך הברזל. בשובו שלח,
פאלבקשת הרבי, סקירה על מצב היהדות שם. הרבי השיב לו במכתב הבא:
פבכדרך בני ישראל ומנהגם
פגלהעיר על כל ענין וענין, על אחת כמה וכמה בענין כהנ"ל, אביע תקותי החזקה
פדשבהמשך לסקירה האמורה תבואנה המסקנות המידיות, על כל פנים בנוגע לאחינו בני ישראל
פההנמצאים מעבר זה דמסך הברזל, ולכל לראש אחינו בני ישראל הנמצאים בארץ אשר עיני ה'
פואלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, ואשר אליה נושאים את נפשם, כדברי כב' במסירת
פזהפ"ש, אחינו בני ישראל מאחורי המסך, מזכירים אותה בכל עת מצוא ומתגעגעים
פחלידיעות מהנעשה שם וכו'.
פטועל פי המודגש בהסקירה
צבסימני חיות עמנו עם בני ישראל הנצחי וקיומו, שהם עניני מצוות מעשיות דוקא, מתחיל
צאבענין שהוא למעלה מטעם ודעת, הוא ענין ברית מילה, הנכרת ונחתם בבשר (ולא בנשמה
צבלבדה), ובבשרו של תינוק רך בן שמונת ימים -
צגהנה תוכן המסקנא המידית
צדלהיות לעזר לאחינו בני ישראל הנתונים בצרה ובשביה, עזר שאין כל מחיצה וגבול לעכב
צהבעדו, היא ההתחזקות בקיום מצוות מעשיות של כל אחד ואחת הנמצאים מעבר מזה, קיום
צובפרסום ובגאון הנובע מההכרה אשר בחר בנו וקדשנו במצוותיו, היפך החשאיות והלחץ עד
צזדכדוכה של נפש הקשורים בקיום המצוות מעבר למסך.
צחכך,
צטלדוגמה, התבטא הרבי בשיחת קודש, ש"כאשר
קכל אחד ואחד מאתנו יוסיף בלימוד התורה שלו לזכות פלוני בן פלוני הנמצא "מאחורי
קאמסך הברזל" - וגם אם אינו יודע את שמו הוא יכול לכוון באופן כללי שלומד לזכות
קבאחינו בני ישראל הנמצאים "מאחורי מסך הברזל" - הנה על-ידי זה הרי הוא
קגמסייע לאותו יהודי בכל ענייניו"!
קדהרבי הדגיש כי העזרה והסיוע של היהודים הנמצאים
קהבארצות הרווחה לאחיהם הנמצאים "מאחורי מסך הברזל" - אין לה ערך כלל לגבי
קוההשפעה שמקבלים ולומדים היהודים החיים בארצות הרווחה מאחיהם הנמצאים "מאחורי
קזמסך הברזל", בנוגע לקיום התורה ומצוותיה מתוך מסירות-נפש ממש!
קחערוץ
קטנוסף ומרכזי בפעלו של הרבי בתחום זה הייתה גם ההשתדלות שלו כי ממשלת ארצות הברית,
קיה"מלכות של חסד" ה"מושלת בכיפה", תפעיל את כל כובד משקלה למען
קיאיהדות ברית המועצות.
קיב**'יחידות'
קיגבת שבע שעות**
קידדברים
קיהברורים ומפורשים על מעורבותו של הרבי בנעשה בברית-המועצות ועל פעילותו הענפה שם,
קיונמצאים בשורות הבאות, המדברות בעד עצמן.
קיזבשנת
קיחתשכ"ה זכה חבר הכנסת לשעבר אריה (לובה) אליאב ל'יחידות' אצל הרבי, שנמשכה שבע
קיטשעות (!). היה זה לאחר שבסוף שנות החמישים ובתחילת שנות השישים כיהן אליאב כמזכיר הראשון
קכבשגרירות ישראל במוסקבה. לאחר שעזב את ברית המועצות, פרסם אליאב, בעילום שם המחבר,
קכאספר בשם "בין הפטיש והמגל" שתיאר את חיי היהודים בברית המועצות בתקופה
קכבההיא.
קכגוכך
קכדסיפר מר אליאב על אותה 'יחידות':
קכהכשהספר
קכויצא לאור, יצאתי לארצות העולם כדי להפיץ אותו. עשיתי את זה מתוך מטרה אחת - שהעולם
קכזידע מה נעשה מאחורי מסך הברזל, ואולי יתחיל לעשות משהו כדי להוציא משם את היהודים.
קכחכשנסעתי
קכטלארה"ב בשנת 1965, ביקשתי להיפגש עם הרבי. היה לי מאד חשוב לפגוש אותו וידעתי
קלשהוא גם מעוניין לפגוש אותי. מי כמוני יודע את גודל הפעולות של חב"ד ברוסיה -
קלאהרי אנחנו בשגרירות ידענו הרבה; יכול להיות שלא ידענו הכול, אבל הגיעה אלינו
קלבאינפורמציה - וכך ידענו על הפעילות הגדולה והמחתרתית של הרבי.
קלגהייתי
קלדב"יחידות" אצל הרבי כשבע שעות. אם אינני טועה נכנסתי לרבי בשעה אחת-עשרה
קלהבלילה ויצאתי מחדרו כשכבר האיר היום. בשעה שש בבוקר. וכשיצאתי, אגב, הוא היה ערני
קלובדיוק כמו ברגע שנכנסתי.
קלזאני
קלחחייב לציין שעד היום לא אשכח את ההתפעמות שלי מדמותו של הרבי ברגע שנכנסתי. הקדושה
קלטשהקרין, האצילות, הפנים, העיניים... זה 'כבש' אותי מיד כשנכנסתי. לגופו של עניין -
קמנוכחתי שהרבי יודע עלי ועל הפעילות שלי שם הרבה יותר ממה שחשבתי. הוא ידע על כל
קמאהפגישות שלי בשגרירות עם חסידי חב"ד.
קמבבהקשר
קמגזה צריך לומר, שהשגרירות במוסקבה היתה שונה משגרירויות אחרות. זו לא היתה שגרירות
קמדשל מסיבות קוקטייל, אלא פשוט שגרירות של עבודה אינטנסיבית בפגישות חשאיות עם
קמהיהודים, פגישות מחתרתיות, כדי לדעת מה מצבם ולעזור להם על-פי צרכיהם. חסידי
קמוחב"ד 'ניצלו' אותנו הרבה פעמים כדי להעביר מכתבים והודעות דרך הדואר
קמזהדיפלומטי שהיה פחות מסוכן.
קמח**אנשי
קמטמסירות-נפש**
קנהפחד
קנאבאותם ימים היה כל-כך גדול ועצום - שאי-אפשר כלל לשער, שרק אנשי מסירות-נפש כמו
קנבאנשי חב"ד עבדו ופעלו בכל תחומי היהדות. אנחנו אנשי השגרירות, היינו היחידים
קנגשיכולנו לעזור להם כי היינו יותר מחוסנים בגלל הדרכון הדיפלומטי שלנו.
קנדבתחום
קנההזה, של שיתוף הפעולה המסוים, נאמרו הרבה דברים ב"יחידות", אבל איני
קנויכול להרחיב על כך. מה שאני כן יכול לומר, שהרבי שאל אותי על בתי-כנסת שונים ועל
קנזהפעילות בהם. הסתובבתי במספר רב של בתי-כנסת, ודרכם הצלחנו להעביר לאלו ששלחו
קנחדרכינו. ועל כך דיברנו בהרחבה ב"יחידות". המדובר היה על חומר רב של ספרי
קנטקודש והסברה על יהדות, שהבאנו בדרך לא דרך מהארץ.
קסאני
קסאהייתי מזכיר ראשון בשגרירות, ובתוקף תפקידי הייתי אחראי מטעם השגרירות על הנושא של
קסביהדות ברית-המועצות. הרבי התעניין - בדרכו המיוחדת - באיזו מידה אנחנו ממלאים טוב
קסגאת התפקיד הזה. היה חשוב לו לדעת כל פרט על מידת שיתוף הפעולה והעזרה שלנו לפעילות
קסדשל חב"ד. הרבי "הוביל" אותי וברגע שהגיע לעיירה או לעיר מסויימת
קסהוהגיע לגבאי, לבעל-קורא או לשמש. הוא רצה לדעת בדיוק מה הקשרים שיש לנו, לאנשי
קסוהשגרירות, עם האיש הזה, באיזה תכיפות נפגשים עמו וכיוצא בזה.
קסז**מסע
קסחבעל-פה בערי רוסיה**
קסטלמעשה,
קעבמהלך ה'יחידות' הארוכה הרבי פרש לפני את מפת רוסיה; לא שהוציא מפה משולחנו, אלא
קעאפשוט פרש בעל-פה את המפה. אפילו אני - שידעתי על מעורבותו ופעילותו הגדולה של הרבי
קעב- נדהמתי מהבקיאות העצומה שלו בכל מקום ומקום שבו מתקיימת פעילות יהודית ברוסיה.
קעגהרבי כאילו ערך לי בעל פה מסע בעריה ועיירותיה של רוסיה.
קעדגם
קעההאופן שבו הרבי "תיחקר" אותי היה מיוחד במינו. מצד אחד - הוא לא דיבר
קעואפילו ברמז. לא שאל. פשוט ציין שם מקום ונתן לי להבין שהוא רוצה לשמוע ממני דברים
קעזמסוימים על המקומות הללו. סיפרתי לרבי על הפגישות עם היהודים, בעיקר הפגישות
קעחשהתקיימו בבתי-הכנסת. אלה לא היו פגישות פשוטות. גם שם אי-אפשר היה לגשת ליהודי
קעטולדבר אתו, שהרי הק.ג.ב. עקב אחריך כל הזמן, אפילו בתוך בית-הכנסת. על עצמי לא
קפפחדתי, בגלל חסינותי הדיפלומטית, אלא על היהודי שמדבר אתי, שסוכני הק.ג.ב. יכולים
קפאלעצור אותו בכל רגע. ראיתי שהרבי מתעניין מאד בפגישות הללו. הסיפורים קלחו; הרבי
קפבכמעט לא דיבר, אלא רק שאל ושאל - רוצה לדעת עוד ועוד ומבקש ממני שאספר לו כמה
קפגשיותר.
קפדידעתי
קפה- ובפגישה נוכחתי בזה במוחש - שהרבי יודע הרבה. מאד הרבה. הרי הרשת של חב"ד
קפוהיתה פרושה בכל רחבי ברית המועצות - רשת שמסרה את נפשה למען היהדות ועשתה עבודת
קפזקודש - אבל הרבי רצה לדעת על הנעשה ברוסיה ממקור ראשון, מאדם שזה-עתה סיים את
קפחשירותו הדיפלומטי שם, וכך סיפרתי לרבי על עבודת הקודש של חסידיו, על מסירות נפשם
קפטליהדות - ותיארתי לפניו בהרחבה איך חסידיו מקדישים ימים ולילות למען כלל יהדות
קצבריה"מ. הרבי לא הגיב, אלא הסתפק בהערה פה ושם; בעיקרו של דבר הוא רצה רק
קצאלשמוע יותר ויותר, עד שהגיע, בדרכו המיוחדת, לפרטים שבאמת עניינו אותו.
קצבסיפרתי
קצגלרבי על הרשת החשאית שהקמנו בשגרירות ועל הסיוע שלנו לפעילות המחתרתית של
קצדחב"ד; להפצת סידורי התפילה, חומשים ושאר ספרי קודש בין היהודים. כל סיוע
קצהלפעילות הגדולה הזאת היה בעינינו עבודת קודש, ובעיני השלטונות נחשבה לפעולה
קצואנטי-סובייטית, הכרוכה במאסר רב-שנים. בתקופתי לבד העברנו אלפי דברי-קודש,
קצזכסידורים, תפילין, מזוזות וכדו'. השלטונות במקרים רבים תפסו את החומר ונזפו בנו,
קצחאבל החסינות עזרה לנו. אם כי היו אנשים שלנו שזרקו אותם מבריה"מ בגלל העבודה
קצטהזאת.
רראיתי
ראמיד שאינני מגלה לרבי 'סודות'. הוא ידע הכל על הפעילות שלנו ועיקר ההתעניינות שלו
רבהיתה בפרטים. הוא ביקש לדעת במדויק לאיזה מקומות הגענו. אני זוכר רגעים מרגשים
רגאצלי כשסיפרתי לו על המסירות של חסידיו, על הסיכון הגדול שהם עוברים בכל שעה ובכל
רדרגע, ואמרתי לרבי שידענו בשגרירות שהם לא פועלים מתוך פרטיזניות - ללא זרוע
רהמכוונת; ידענו היטב שהרבי הוא שנותן את ההוראות לכל הרשת הנפלאה הזאת של חב"ד
רוברוסיה.
רזהמשכתי
רחוסיפרתי לרבי על קשרי העבודה הטובים והמשותפים שנוצרו בינינו, אנשי השגרירות, ובין
רטאנשי חב"ד, ועל הפעילות הרבה שעשינו במשותף. בספר שלי הקפדתי מאוד שלא לחשוף
רישמות של אנשי חב"ד ושמות של אנשים אחרים שהיו מעורבים באותה פעילות, כדי
ריאשהשלטונות לא יעצרו אותם או יעקבו אחריהם, אבל לרבי סיפרתי עליהם בגלוי - למרות
ריבשהרגשתי היטב ואני בטוח שהרבי ידע על כל הפעילות הזאת; אבל הרבי לא גילה לי שהוא
ריגיודע. אדרבה: הוא דירבן אותי וביקש ממני להמשיך לדבר ולספר.
רידבמהלך
ריההלילה המרגש, שאל אותי הרבי שאלות רבות על כל מיני פעילויות מסוימות, שגם כיום אני
ריוחושב שעדיף שלא לציין שמות הקשורים בהן.
ריז**פגישה
ריחבשוק של סמרקנד**
ריטכך
רכלדוגמא, סיפרתי לרבי על פגישה שגרתית עם חסיד חב"ד בשוק בסמרקנד, וזו רק
רכאדוגמא אחת שממנה אפשר לראות באיזה דרך פגשנו חסידים ויצרנו איתם קשר בימים הקשים
רכבשל הרדיפות היומיומיות של הק.ג.ב.
רכגהפגישה
רכדהזאת היתה בשוק העתיק של סמרקנד. זה אחד המקומות הססגוניים והרועשים ביותר
רכהבאוזבקיסטן. השוק היה ססגוני ורועש גם בסתם יום של חול, ועל אחת כמה וכמה בערב אחד
רכובמאי, החג הגדול והאביבי של עמי ברית-המועצות. מכל קצווי הרפובליקה האוזבקית הגיעו
רכזלשם אלפים רבים לקראת המצעד הגדול, ובכיכרות של השוק היו המוני איש.
רכחידעתי
רכטשרבים ממוכרי השטיחים והאריגים הם יהודים בוכריים - אלו למעשה בנים לשבט יהודי
רלמופלא ושורשי, שהמקצוע הזה עבר להם בירושה מדורי-דורות ועכשיו, בשלטון הסובייטי,
רלאהוא רק פשט צורה של מסחר פרטי ולבש צורה של מסחר ממלכתי.
רלבהסתובבתי
רלגבסמטאות השוק ופתאום נתקלתי באיש יהודי שנקלע למקום הזה כאילו מעולם אחר. על
רלדהמדרכה הצרה, ממש מולי, עמד יהודי ישיש כבן שמונים, מכופף, זקן לבן, הפנים שלו
רלהחרושות קמטים. הוא היה לבוש מעיל חסידי שחור ארוך, דהוי וישן, ונעל חצאי-מגפיים
רלוישנות. הוא עמד מאחורי דלפק קטן ועל הדלפק היו מונחים כל מיני דברים של סדקית.
רלזהבחנתי
רלחמיד שהיהודי הזה הוא לא בוכרי מקומי, אלא יהודי "אשכנזי", אירופאי. חסיד
רלטחב"ד אופייני. הסקרנות שלי גברה והיא הפכה להתרגשות גדולה. הוא היה כל-כך
רמיוצא-דופן בשוק של סמרקנד, כל-כך זר ולא הולם את הנוף המזרחי שם, עד שעצם העמידה
רמאשלו ממש עוררה רחמים. ואמנם הבחנתי שאף אחד לא ניגש אליו לקנות מהסחורה שלו. הוא
רמבעמד שם בודד, עצוב, כמו אדם זר לגמרי בתוך הרעש וההמולה שמסביב.
רמגניגשתי
רמדאליו ואמרתי באידיש: "שלום עליכם, ר' איד".
רמהבתחילה
רמוהוא היה שקוע בתוך עצמו וכששמע אותי, הוא ממש קפץ מתדהמה. ראיתי שהוא נועץ בי
רמזעיניים מאד חשדניות והוא ענה לי בזהירות ובלחש: "עליכם שלום", שאלתי
רמחאותו: "ר' איד, מה יש לך למכור?" והוא הצביע על הסחורה שהיתה מונחת
רמטלפניו: שרוכי נעליים, בקבוקי בושם זול, ושאר-ירקות. לקחתי זוג שרוכי נעליים,
רנותוך-כדי כך שאני כאילו בודק את האורך שלהם שאלתי אותו: "נו, און וואס מאכט א
רנאאיד?" [="ומה שלומו של יהודי?"] והוא ענה לי בשאלה חפוזה:
רנב"פון וואנט זאיינט איר און וואס טוט איר דא?" [="מאין אתה ומה אתה
רנגעושה כאן?"] עניתי לו לאט: "אני מארץ-ישראל, ובאתי לכאן לשם טיול".
רנדהחסיד
רנההזה פשוט נדהם, ומרוב תדהמה הוא נשען על הדוכן והפליט צעקה ממושכת וארוכה
רנו"אוי". קניתי את השרוכים השחורים והחסיד הזקן מחזיק את הידיים שלי
רנזומסתכל לי לתוך העיניים במבט חודר. פתאום הוא התחיל לדבר במהירות: "תקנה עוד
רנחמשהו כדי שלא תעורר חשד. אתה הישראלי הראשון, ובוודאי האחרון, שאראה בחיים שלי,
רנטאני חייב לדבר אתך". חיטטתי בסחורה וקניתי עוד כל מיני דברים ותוך כדי כך -
רסכאילו אני ממשיך לחפש בסחורה והוא כאילו עוזר לי - שמעתי ממנו בינתיים, במשפטים
רסאקצרים, ממש משפטים חטופים, ובהרבה התרגשות, את סיפור החיים שלו.
רסבובכן,
רסגבמלחמה נהרגו שני הבנים שלו, בצבא האדום. הוא, אשתו והבן הקטן נדדו לסיביר, שם
רסדהלשינו עליו על הפעילות הדתית שלו, אסרו אותו והושיבו אותו
רסהב"מחנה-עבודה" בצפון הרחוק.
רסואני ממשיך לחפש סחורה, הוא כאילו עוזר לי,
רסזובינתיים הוא ממשיך לספר: "שלוש-עשרה שנה ישבתי שם. עבדתי בפרך, חטבתי עצים,
רסחכריתי פחם ועבדתי בבניית מסילת הרכבת. תסתכל בי, בעוד שנה אהיה בן שישים
רסטוחמש". הסתכלתי עליו מקרוב. ממש נדהמתי.
רע"כן,
רעאכן" - הוא אומר לי - "אני יודע איך אני נראה, כמו ישיש בן שמונים. זהו
רעבה"שכר לימוד" ששילמתי במחנות... לאחר שמת אותו רשע, שוחררתי, והשלטונות
רעגהרשו לי ולאשתי לגור כאן בסמרקנד, וזאת הפרנסה שלי".
רעדהתכופפנו
רעהשוב כאילו כדי להמשיך לחפש סחורה ואז הוא לוחש לי, בלחש בלחש, את השם שלו. ידעתי
רעוהיטב למי הוא מעוניין שאני אספר על הפגישה הזאת. לא החלפנו בינינו שום מלה מיותרת,
רעזהוא רק התבונן בי מאד חזק והעיניים שלו התמלאו פתאום בדמעות ואז הוא ממלמל
רעח"נו... שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".
רעטמילאתי
רפאת השליחות הזו בהתרגשות. סיפרתי לרבי עליו ועל פגישות רבות ושליחויות דומות,
רפאוההתרגשות היתה גדולה.
רפב**שיחה
רפגחשאית על הנעשה בטשקנט**
רפדמעניין,
רפהשאף פעם, בכל מהלך השעות הארוכות של ה"יחידות", ממש אף לא פעם אחת, הוא
רפולא הזכיר שמות של אנשים, ולא פנה אלי בשאלה אישית, האם פגשתי ביהודי בשם כזה וכזה
רפזבעיר פלונית, אלא הוא התחיל בשאלה בערך כך, באידיש (כל השיחה שלנו התנהלה בשפת
רפחהאידיש):
רפטאיר
רצזיינט געווען אין טשקנט? [=הייתי בטשקנט?) השבתי: געוויס [=בוודאי]. הרבי שאל: זיי
רצאהאבן א שול? [=יש להם בית-כנסת?] השבתי: זיי האבן צווי שולן [=יש להם שני
רצבבתי-כנסת]. הרבי שאל: זיינט איר גיווען אין שול? [=היית בבית-הכנסת] השבתי: געוויס
רצגגעווען [=בוודאי שהייתי]. הרבי אמר: דערציילט מיר וואס איז גיווען אין שול? [=ספר
רצדלי מה היה בבית-הכנסת].
רצהוכך
רצוהוא כיוון אותי למה שהוא רצה באמת לדעת (הרבי נזהר שלא לומר, למשל, שבטשקנט יש שני
רצזבתי-כנסת ושם נמצא זה וזה, אחרת היה אולי חושף דברים שאני לא ידעתי)...
רצחלאחר
רצטשהשבתי לו על כל השאלות הוא הביא אותי עד לבעל-קורא, והביא לכך שאני אספר לו מה
שמצבו, איך הוא נראה ואולי היה לו מסר מיוחד וכו'. במקום השני הוא הביא אותי לשמש,
שאבמקום השלישי לסנדלר היהודי שיש לו דוכן בשוק שבעיר פלונית... וכך בכל מקום. וכך,
שבבמשך כל שעות הלילה, הרבי למעשה עשה אתי מסע בעל-פה בכל רחבי ברית-המועצות, לאורכה
שגולרוחבה, ולא החסיר אף מקום אחד. הייתי ממש מוקסם ונדהם מהבקיאות והידע הרב שהיו
שדלו בכל הנעשה ביהדות רוסיה. מהשליטה המוחלטת שלו על כל הפעילות הדתית, המחתרתית,
שהמאחורי מסך הברזל. והוא לא החזיק ביד שום רשימה...
שולמשל,
שזבמקום אחד הרבי הביא אותי עד אדם מסוים, אבל הוא לא רצה לתאר אותו, ואני אמרתי:
שח"ער איז א געלער איד"; [=הוא ג'ינג'י] "אהה", אמר הרבי,
שט"מה עושה האיש?" וכו', וכך המשכנו לדבר. פשוט הרבי ניהל עמי את השיחה
שיבמבט שהתפרש על כל האופק.
שיא**"יהודי
שיבאחד שהכל חייבים לו תודה"**
שיגבכלל,
שידהפגישה היתה מאוד מרשימה והיא היתה בשבילי חוויה מאד מרגשת. למרות שכל מהלך הפגישה
שיהלא עסקה בכלל בעניינים של דעות או השקפות וכיוצא בזה - לא יכולתי שלא להתבטא כמה
שיופעמים על ההערכה העצומה שלי לאנשי חב"ד בראשות הרבי על העבודה העצומה שלהם
שיזברוסיה שהייתי לכך עד ראייה. עבודת קודש במסירות נפש על כל צעד ושעל. למרות שבנושא
שיחהמדיני אני רחוק מאוד מדעתו של הרבי.
שיטאני
שכאומר זאת כדי להדגיש שההערצה הרבה והעמוקה שיש לי לאנשי חב"ד ולרבי, זו לא
שכא"הערצה עיוורת", אלא כבוד עמוק שנוצר בי אליהם, כשראיתי אותם בפעולתם
שכבובמסירות-נפש היומיומית שלהם בתוך בריה"מ.
שכגכעבור
שכדשבע שעות במחיצת הרבי, יצאתי עם התרגשות וההערכה עצומה לאיש הנושא על שכמו את כל
שכההאחריות לשמירת הגחלת היהודית מאחורי מסך הברזל. הרבי נפרד ממני בכבוד הדדי רב,
שכוהוא הדגיש בפני שהעבודה שאני וחברי עושים היא עבודה חשובה מאוד וזה היה כמובן
שכזהדדי.
שכחכשיצאתי
שכטמהפגישה הקיפו אותי חסידים. לא יכולתי כמובן לגלות להם אפילו מלה אחת ממה שדובר.
שלאבל אני זוכר רק שהם אמרו לי: "לשבת שעות כה רבות עם הרבי, זה לא דבר של מה
שלאבכך"; אני לא קבלתי את זה כעניין של 'גאוה', כאילו בזכות האישיות שלי; הרבי
שלבפשוט ידע שהתהלכתי לאורכה ולרוחבה של רוסיה, והוא ידע שיוכל ללמוד מעדותי פרטים
שלגרבים על היהודים בכלל ועל החסידים שלו בפרט. לאחר מכן היה לי קשר מכתבים עם הרבי
שלדוקיבלתי ממנו מכתבים, בעיקר ברכות לחגים.
שלהלצערי
שלוהרב השגרירות הישראלית נסגרה בשנת 1967, לאחר ניתוק היחסים עם ברית-המועצות בעקבות
שלזמלחמת ששת הימים, אבל ב"ה שרשת חב"ד נשארה בשטח ולא נתנה ליהודים למעוד.
שלחחב"ד פעלה בכל הכוחות, בכל התנאים ובכל הנסיבות כדי לשמור ולהציל את הגחלת
שלטהיהודית שהשלטונות רצו כל-כך לכבותה ולחסלה. היום אפשר לומר בפה מלא, לנוכח
שמההתעוררות היהודית הגדולה בברית-המועצות, כי יש יהודי אחד שכולם חייבים לו את
שמאהתודה על יהדות רוסיה שנשארה - הרבי מליובאוויטש...
שמבשליח מהרבי מגיע לטשקנט
שמגבשנים
שמדתשכ"ד-תשכ"ה שיגר הרבי מספר שלוחים לרוסיה, וביניהם את מזכירו האישי
שמההד"ר ניסן מינדל ע"ה, ויבדל"ח הר"ר בנימין שי' כ"ץ. על
שמושליחותו המרתקת מספר הרב כ"ץ, כיום בקונטיקט:
שמזכמה
שמחימים לאחר חג השבועות תשכ"ד חל יום ההולדת שלי, וכפי שהיה נהוג באותם ימים, נכנסתי
שמטל'יחידות' אצל הרבי. באותה 'יחידות' הטיל עלי הרבי לנסוע ל"מרכז שליחות"
שנלסקנדינביה ונתן לי שורה של הוראות. לדוגמא - הרבי אמר לי שבנסיעתי לא אחשוב על
שנאשום דבר מחוץ לתפקיד; שאכתוב לו מדי שבוע ואציית לכל הוראה של הרב עזריאל חייקין -
שנבשליח הרבי שכיהן כרבה של קופנהגן, דנמרק (אשר לימים כיהן כרבה הראשי של אוקראינה).
שנגבסיום דבריו אמר הרבי: "תיכנס לרב חודקוב והוא יתן לך עוד הוראות".
שנדכשנכנסתי
שנהלרב חודקוב, מזכירו הראשי של הרבי, ציפתה לי ההפתעה הגדולה ביותר שיכולתי להעלות
שנובדעתי: "כנראה" - אמר לי הרב חדקוב בזהירות - "שעם תום שליחותך
שנזבסקנדינביה, יהיה עליך לנסוע לרוסיה. בכל אופן - את ההוראה הסופית נעביר אליך רק
שנחעם תום שליחותך בסקנדינביה".
שנטרוסיה,
שסבאותם ימים, הייתה הרבה מעבר ל"הרי החושך". סגורה ומסוגרת במסך של ברזל.
שסאאין יוצא ואין בא. ידענו אמנם שגם שם, בשיא משטר האימים הקומוניסטי, פועלים חסידי
שסבחב"ד שנשארו שם, יחידים ובודדים, במסירות-נפש, לשמירה על הגחלת היהודית.
שסגידענו גם שהרבי הוא היחיד שלא מפסיק לחשוב ולדאוג ליהדות רוסיה ומפעם לפעם שולח כל
שסדמיני שלוחים עלומים. אבל כשמודיעים לפתע לבחור ישיבה צעיר "עליך לנסוע
שסהלרוסיה" - זה הרבה יותר מאשר, למשל, במושגים של היום, לשלוח מישהו לאיראן...
שסוההוראה
שסזהכללית, העיקרית, היתה: "אתה לא צריך לדעת שום פרטים, רק לזכור שאתה שליח של
שסחהרבי. מעבר לזה לא תדע כלום, אפילו לא כמה עלתה הנסיעה"... היה גם הסבר
שסטלהוראה ה'תמוהה' הזאת - "בנסיעה לרוסיה, ככל שיודעים פחות כך יותר טוב, כי אם
שעחלילה 'ילחצו אותך לקיר' תוכל לומר אינני יודע, או לכל היותר להמציא איזה סיפור על
שעאאבא עשיר שמממן עבורך טיול מסביב לעולם ורוסיה היא התחנה הראשונה בטיול, ומיד
שעבלאחריה אתה ממשיך לאוסטרליה"...
שעגעוד
שעדהנחיה חשובה שקיבלתי: "בכל עיר ברוסיה יש לנו יהודי שהוא הרוח-החיה בענייני
שעההיהדות בכלל וחב"ד בפרט - אותו עליך לאתר ואיתו עליך ליצור קשר". כדי
שעושיהיה לי קל לזהות את אותם יהודים, הראה לי הרב חדקוב מספר תמונות של יהודים אלה
שעזכדי שאדע לזהותם כאשר אגיע לרוסיה... את התמונות לא יכולתי כמובן לקחת עמי. הרב
שעחחדקוב רק איפשר לי להביט בהם דקה או שתיים, לחרות אותם היטב בזיכרוני, כדי שעוד
שעטחודשיים, אם אכן אקבל הוראה סופית לנסוע לרוסיה - אזכור את הפרצופים...
שפלקראת
שפאסיום השליחות בדנמרק, שיגרתי לרבי טלגרמה של "ניחום אבלים" על פטירת אמו
שפבהרבנית חנה ע"ה. כעבור ימים אחדים מודיע לי הרב חייקין: "אתמול הגיעה
שפגעבורך הוראה מהרבי - אתה ממשיך לרוסיה". הרב חייקין נתן לי רשימה של מספר
שפדערים שבהן עלי לבקר, וחזר על ההנחיה שקיבלתי מהרב חדקוב: "בכל עיר ברוסיה יש
שפהלנו איש מפתח, שהוא בעצם הרוח-החיה בעיר. עליך לאתר אותו וליצור עמו קשר".
שפועל-פי
שפזההוראות שקיבלתי, המקום היחיד שבו הותר לי ליצור קשר עם חסידי חב"ד המקומיים
שפחהוא בבית-הכנסת שבעיר. הרב חייקין ישב ועבר איתי על מפת כל הערים, ואמר לי כך בשם
שפטהרב חדקוב: "הרבי אומר שבקרוב היהודים יוכלו לצאת משם, והתפקיד שלך הוא לעודד
שצאותם, לעזור להם ללחום ביאוש". זו הייתה תקופה שרוסיה היתה באמת מסך ברזל
שצאסגור. בודדים ממש יצאו באותם ימים.
שצבמטרה חשאית
שצגתחילה
שצדחשבתי שמטרת שליחותי ונסיעתי בין הערים, היא רק כדי לשמש "דוגמה חיה"
שצהליהודי רוסיה. באותה תקופה הממשל הרוסי טען בתוקף שליהודי ארה"ב אין כל
שצושייכות ליהדות, וכי הם לא מקיימים אפילו את ה"קיצור שולחן ערוך".
שצזבפרסומים הרשמיים ברוסיה נטען שכל היהודים בארה"ב הם רפורמים, נוסעים בשבת
שצחבמכוניות, ואין מציאות של בחור עם זקן. תעמולה זו הצליחה להשפיע על יהודי רוסיה,
שצטוהם היו מיואשים ממצב היהודים בארה"ב.
תחשבתי
תאאפוא לעצמי שמטרת נסיעתי היא לשמש דוגמה חיה ליהודי רוסיה, ולהראות להם, הנה מגיע
תבבחור אמריקאי צעיר, הלבוש ומתנהג כחרדי, עם זקן מלא וכו', כך שעצם ביקורי בערי
תגרוסיה יפעל רבות על היהודים במקום. שיערתי גם שנסיעתי כרוכה בעובדה שלפני כן נסעה
תדמאמריקה משלחת רבנים שהיו מגולחי זקן, כך שהתדמית של היהדות האמריקנית הצטיירה לא
תהטוב.
תולאחר
תזמעשה, התברר לי שלשליחותי היתה גם מטרה נוספת:
תחהרבי
תטהציע לשלוח לרוסיה בחורים בעלי זיכרון מעולה, שיכולים לזכור פנים ושמות, עליהם
תייוטל לעבור בין היהודים ולזכור את שמותיהם, והממשלה בישראל תעבוד על סידור הוויזות
תיאליהודים אלו שהשליחים יזכרו.
תיבבאותה
תיגעת לא ידעתי שזו מטרת נסיעתי, ורק כשעזבתי את רוסיה והרבי הורה לי להתעסק בסידור
תידוויזות עבורם, נודעתי שעלי לעסוק בנושא.
תיההוראות שימושיות...
תיולפני
תיזנסיעתי קיבלתי מהרב חודקוב שורה נוספת של הוראות מעשיות, עליהם עלי להקפיד במהלך
תיחהשליחות:
תיטאף
תכפעם לא אחליט בעצמי מה צריך לעשות ולאן ללכת, אלא היהודים ברוסיה הם שיחליטו
תכאבשבילי. לי אין כל דעה עצמאית אם אני רוצה או לא, מסכים או לא. מה שהיהודים ברוסיה
תכביגידו - הם המחליטים עבורי;
תכגלא
תכדלהיכנס בשום אופן לבית פרטי של מישהו, שכן הדבר עלול לסבך אותו. עלי לדעת שבכל רגע
תכהיהיו שש זוגות עיניים שמשגיחות עלי מששה צדדים ועוד עיניים ממקום בלתי נראה;
תכובכל
תכזמקום שאהיה, עלי להיות בבית הכנסת שעות ארוכות מבוקר עד ערב. במוסקבה, למשל, עלי
תכחלהיות שעות ארוכות בארכיפובה. כל רגע שאשהה במלון הרי זה כמו שאני נמצא בשכונת
תכטמגורי בקראון-הייטס;
תלכאשר
תלאאני נמצא בבית הכנסת ומישהו מבקש שאומר משהו מהרבי, וישנם אנשים בסביבה, עלי לחזור
תלבמאמר מהרבי שמתחיל בפסוק בתהילים, כגון מאמר "פדה בשלום", כך שבאם יחקרו
תלגאו יבררו מה שוחחתי, אוכל לומר שאמרתי להם פסוקים מתהילים. לשם כך נצטוויתי לשנן
תלדמספר מאמרים מהרבי הפותחים בפסוק בתהילים;
תלהכששואלים
תלואותי משהו, אף פעם לא לענות מיד, אלא לחשוב פעמים רבות, עוד הפעם ועוד הפעם, לפני
תלזכל מלה שאני מוציא מהפה, אפילו כשמדובר על מלה אחת בלבד;
תלחלא
תלטלהראות כלפי חוץ כל סימן של כל פחד, אלא תמיד לחשוב דף גמרא ועניין בנגלה וחסידות,
תמובעיקר שלא להראות כל פחד ואותיות התורה שאחשוב ידחו את הפחד שלי;
תמאלא
תמבלשתות משקאות חריפים במהלך הנסיעה, ובמיוחד לא לשתות וודקה. כמו כן לשתות מידי יום
תמגלפחות כוס תה אחת.
תמדידיעה מפחידה ערב הנסיעה
תמהיום
תמואחד לפני שנסעתי, כשההכנות לנסיעה היו בעיצומן, התפרסמה בעיתונים ידיעה שהרוסים
תמזתפסו אזרח אמריקני, האשימו אותו בריגול והושיבו אותו בכלא, וב-72 השעות הראשונות
תמחאף לא הרשו לשגריר האמריקני לשוחח איתו.
תמטקל
תנלתאר איזו הרגשה נסך בי הדבר הזה יום לפני הנסיעה. והנה, עודני טרוד במחשבות,
תנאמגיעה אלי לפתע עוד הוראה מהרב חדקוב באמצעות הרב חייקין - עלי לנקוט אמצעי זהירות
תנבנוסף: בהיותי ברוסיה אכתוב כל מספר ימים גלויות למקומות שונים בעולם (אף שעד
תנגשהגלויות יגיעו ליעדן יכולים לעבור שלושה חודשים), כגון לאנ"ש באוסטרליה, לר'
תנדלייב טורק במנצ'סטר ולר' קאפיל באכער מדרום אפריקה. סוכמו מראש סימנים בנוגע לכתיבה.
תנהלמשל, שאם אכתוב ש"האוכל במקום זה הוא טוב" - פירושו שהמצב שם טוב, ואם
תנואכתוב ש"האוכל במקום זה הוא כמו במקום זה" - פירושו שהמצב הוא גרוע. אם
תנזישאלו אותי מדוע אני כותב - עלי לומר שיש לי קשר עם אנשים רבים בעולם. הרעיון
תנחשמאחורי הוראה זו היה שאם יהיו בעיות, תדע רוסיה שהיא מתעסקת עם אדם שיש לו קשר עם
תנטהעולם ויתייחסו אלי ביתר חשיבות.
תסכאמור,
תסאהרב חייקין הציג בפני את רשימת הערים שבהן עלי לבקר ומתי עלי לבקר בכל עיר, וכל זה
תסבהיה חוק בל יעבור. נאסר עלי בשום אופן לשנות מהתוכנית, להיות במקום אחד יותר זמן
תסגוכדומה. וכך הייתה התוכנית: להיות במוסקבה כמה שבועות, מיום מסוים עד יום מסוים.
תסדמשם עלי לנסוע (במטוס בלבד ולא ברכבת, גם אם זה יקר יותר, כי הזמן עוד יותר יקר)
תסהלרוסטוב, לחרקוב ולערים נוספות, בהן טביליסי בגרוזיה. מטביליסי היה עלי לנסוע
תסולאודסה, לבוב, ריגא, שוב למוסקבה, משם ללנינגרד ומשם לצאת לפינלנד.
תסזבתוכנית
תסחהנסיעה היה לבקר גם בטשקנט, אך נאסר עלי לציין זאת בתוכנית הנסיעה
תסטה"רשמית", ונצטוויתי למצוא סיבה במהלך הביקור להגיש בקשה לבקר בעיר זו,
תעלמרות ששינוי המסלול יהיה כרוך בקנס ובתוספת תשלום. זאת, משום שאם הייתי מציין טרם
תעאנסיעתי כי ברצוני לבקר גם בטשקנט, הייתי נחשד מייד כחסיד חב"ד שבא לבקר את
תעבהחסידים ברוסיה, ולא כתייר תמים.
תעגלא
תעדהייתי צריך לתכנן את כל דרכי הנסיעה ממקום למקום, כי הייתי תייר רשמי של
תעה"אינטוריסט". נתתי להם מראש את רשימת המקומות והתאריכים והם ארגנו לי את
תעוהנסיעות והסיעו אותי. בכל מקום היה עלי לנהוג כתייר, לבקר במוזיאונים ובמשחקי
תעזספורט וכדומה. היה זה עסק יקר למדי - כל יום עלה כ-180$. השתכנתי בחדרים הטובים
תעחביותר במלון והזמנתי את האוכל הטוב ביותר שכמובן לא אכלתי...
תעטבנוגע
תפלאוכל - לקחתי איתי רק ארבעה מצרכים: מצות לקידוש ול"המוציא", גבינה קשה
תפאמדנמרק בהשגחת הרב חייקין, מעט נקניק, וריבה. נוסף על כך לקחתי כמה ספרים כדי
תפבללמוד: גמרא, שולחן-ערוך ותניא, וכמובן סידור ותפילין.
תפגההכנות
תפדלנסיעה כללו עוד דבר מעניין: כיון שאסור היה לעשות משהו שמחשיד אותי באיזשהו קשר
תפהלחב"ד, סוכם שאם אתפס ח"ו אספר שאני תלמיד בישיבה אחרת, לא חסידית, ואף
תפוחרטתי בזכרוני את מראה הישיבה וכיוצא בזה.
תפזמאחר
תפחשנראיתי כתלמיד ישיבה, לא בקלות קיבלתי את הוויזה להיכנס לרוסיה. סוף-סוף אני
תפטיהודי עם זקן... אבל לבסוף סודרה הוויזה.
תצמשחק כדורגל בטשקנט
תצאכפי
תצבשכבר הזכרתי, כשערכתי עם אנשי "אינטוריסט" את רשימת הערים שבדעתי לבקר
תצגבהן, הסתרתי את כוונתי לבקר בטשקנט. באותה עיר התגורר ציבור נכבד מחסידי חב"ד
תצדשהפעיל במקום ישיבה מחתרתית וחששנו שביקור שלי בקהילה יחשיד אותי והשלטונות יגלו
תצהשאני שליח של הרבי.
תצומצד
תצזשני, הייתה לי הוראה להשתדל למצוא עילה לבקר שם, וזו נקרתה לי בצורה הרבה יותר קלה
תצחמכפי שציפיתי. כשהייתי בטביליסי, שמעתי מאנשי "אינטוריסט" שבאחד הימים
תצטהבאים יתקיים בטשקנט משחק כדורגל בעל חשיבות רבה לספורט המקומי. פניתי מיד לממונה
500והודעתי שאיני מוכן בשום אופן לוותר על המשחק, ולמרות שטשקנט לא נכללת בתכנית המסע
501המקורית שלי, אני מבקש מאד לראות את המשחק. הממונה מטעם "אינטוריסט"
502הסכים. הוא דרש ממני תוספת נכבדה למה שכבר שילמתי והוסיף את טשקנט לרשימת הערים
503הכלולות בסיור. מובן ששילמתי ביוקר גם עבור הכרטיס למשחק למרות שלא עלה על דעתי
504ללכת, ויצאתי לטשקנט.
505בליל-שבת
506הלכתי לבית-הכנסת. מצד אחד השתדלתי שלא לבלוט כדי שלא יחשדו שיש לי שליחות, אבל
507מצד שני רציתי להיות מעורב בין אנשי המקום, לשמוע מה שלומם ולמסור להם ד"ש
508מ"770" וכו', לכן כששאלו אותי מי אני הזדהיתי במלה אחת -
509"אנ"ש". מי שיודע מה זה ייצור אתי קשר, ומי שאינו יודע - לא הפסדתי
510כלום. שיחשוב שזהו שם משפחה או משהו דומה.
511התוצאה
512הייתה שונה מכוונתי. דווקא אלה שידעו מה זה אנ"ש השתדלו להתרחק ממני ולא
513להיראות יותר מדי במחיצתי. לא ידעתי אם פחדו שיזהו אותם עם "אנ"ש"
514או שפשוט חשדו בי, שאני טומן להם מלכודת...
515למחרת
516בבוקר ראיתי בבית הכנסת לראשונה רבים מאנ"ש, שבלילה הקודם התפללו כנראה
517במקומות אחרים, כמו הרה"ח הרב שניאור זלמן פבזנר ששימש כרב של אנ"ש,
518ועוד אברכים כמו ר' מאיר סטמבלר, ר' אהרן זברובסקי, ר' שמואל גיטלין ואחרים. הם
519העזו להסתכן יותר מאמש ודיברו עמי במלים יותר מפורשות, מספרים לי בגלוי על חלומם
520הגדול לצאת מרוסיה ומתחננים שאזכור בעל-פה את שמותיהם וכשאחזור לארה"ב אסייע
521להם לקבל ויזות על בסיס "איחוד משפחות".
522כללית,
523בטשקנט היה ציבור נכבד של חסידים ממש שהתעניינו בשקיקה ברבי ובתורתו וביקשו - ממש
524התחננו - ממני לספר להם על הרבי עוד ועוד. כשהייתי כבר באירופה, שמעתי ממש לפני
525הנסיעה שבהתוועדויות האחרונות, הרבי התחיל בדבר חדש ונפלא - ביאורים על פירוש
526רש"י - ושמחתי שאני מביא עמי לאנ"ש בטשקנט לפחות את החדשה הזו. היה לי
527גם עוד דבר מיוחד עבור החסידים הנלהבים הללו - קובץ "הנחות" ממאמרים של
528הרבי בשנת תשט"ו שהבאתי עמי. ה"הנחות" הועתקו במכונת-כתיבה
529ע"י הרב שלום-דובער פוטרפס כשהיה תלמיד במונטריאול, וכמה מהתלמידים ואני
530בתוכם קיבלו העתק. חזרתי מהספר הזה מאמרים בכל תקופת שהותי ברוסיה, וכשראיתי את
531צימאון החסידים ל"משהו מהרבי", החלטתי להשאיר את הספר אצלם.
532הפ"ן של אנ"ש בטשקנט
533במוצאי-שבת
534יצאתי מבית-המלון כשאני מטמין בבגדי את ספר המאמרים והתחלתי ללכת לאזור השוק הישן,
535שם קבעתי להיפגש עם אחדים מהצעירים. כשרק התחלתי ללכת, ראיתי בפינה חשוכה סמוך
536למלון זוג יהודים שעוררו את תשומת-לבי ברמזים ובמלים בעברית כמו "ימין"
537ו"שמאל" והחלו ללכת לרחוב צדדי. הלכתי בעקבותיהם, וכשסברנו שאיננו
538נתונים למבטים זרים, התחלנו לשוחח.
539השניים
540היו הרה"ח ר' יעקב לפקיבקר (שנקרא בטשקנט "יענקל דער שווארצער",
541בגלל זקנו השחור) ורעייתו, ובפיהם הסיפור הבא: מאחר שהתקשה למצוא עבודה שתאפשר
542לשמור שבת, נאלץ ר' יענקל לעבוד כפועל במכבסה. במקום נהגו להשתמש בכימיקלים רעילים
543שהזיקו מאוד לבריאותו, וכשמצבו החמיר לקחו השניים סיכון וכתבו מברק ישיר לרבי (הם
544ידעו את הכתובת מסידור בהוצאת "המרכז לעניני חינוך" שהוברח לרוסיה).
545בדרך-לא-דרך
546קיבלו מהרבי תשובה בת מלה אחת - "שמעתי" - ומיד לאחר קבלתה החל מצבו
547הבריאותי של ר' יענקל להשתפר בדרך נס, עד שהבריא לגמרי. כהכרת-תודה אספו השניים
548סכום כסף נכבד והכינו "פדיון-נפש" לרבי, ועתה הם מבקשים ממני למסור את
549הסכום לרבי.
550עמדתי
551לפני דילמה. מצד אחד התפעמתי והתפעלתי מההתלהבות וההתקשרות של הזוג הצעיר, ומצד
552שני, הבנתי מיד שאסור לי למלא את השליחות שהם מבקשים ממני: איך אוכל להוציא כספים
553מרוסיה, כאשר בחב"ד 'שוברים את הראש' כל הזמן בחיפוש דרכים להכניס כספים
554לרוסיה... חשבתי רגע והחלטתי שעלי לומר להם את האמת כמות שהיא - שאין על מה לדבר.
555באמריקה מתאמצים להעביר כסף לרוסיה כדי שליהודים יהיה במה לעשות שבת, ובפרט ששמירת
556שבת מונעת מהם עבודה או התקדמות בעבודה - ואיך יעלה על הדעת להביא מכאן לחו"ל
557סכום כסף נכבד?
558אחרי
559שיחה קצרה הודו שהצדק עמי וסיכמנו שאקח רק ח"י דולרים - וגם אלה ייחשבו
560לפ"נ של כל אנ"ש בטשקנט, ולא שלהם בלבד. למרות שבדרך-כלל נזהרתי שלא
561לרשום שמות והשתדלתי לזכור הכל, אמרתי להם שאת השמות שיימסרו לרבי נכתוב ונדביק
562בצורה מסוימת על בקבוק יי"ש שהם יתוועדו עליו, ואני אביא את זה לרבי, וכך
563אמנם עשינו.
564"איך אנחנו יכולים להיות מקושרים?"
565כשסיימנו
566לדבר וחשבתי כבר לחזור לבית-המלון, חשתי פתאום ששני אנשים תופסים אותי בזרועותיי
567ולא נותנים לי ללכת. ברגע הראשון נבהלתי ונתקפתי פחד איום, אבל מיד נרגעתי, השניים
568החלו לדבר אלי אידיש וכששמעתי אחד מהם אומר "אין לך מה לפחד" - ידעתי גם
569מי מדבר אלי.
570היה
571זה ר' יוסף מוצקין. עד אותו רגע לא ראיתי אותו מעולם קודם לכן, אבל די היה לי
572לשמוע מילים אחדות מפיו ולהבחין בצורת הדיבור שלו, כדי לזהות אותו מיד כבנו של
573המשפיע ר' פרץ מוצקין ממונטריאול. עניתי לו, "אינני פוחד, אני יודע שאתה
574מוצקין". הוא הביט בי בהפתעה מוחלטת ואני המשכתי: "זיהיתי אותך כי אני
575מכיר את אביך, את אחיך יהודה-לייב ואת אחיך בערל..."
576ר'
577יוסף לא האמין למשמע אוזניו. המשכתי לספר לו כיצד אביו יושב במונטריאול ובוכה
578התוועדות אחרי התוועדות על שני בניו שמואל ויוסף שנשארו מעבר למסך הברזל... ובעוד
579אנחנו מדברים, עמדתי על זהותו של השני שהיה אז בחור צעיר - ר' מיכל וישצקי. הוא
580שמח לשמוע שאני מכיר את אחיו הגדול ר' שלום-בער, ובהמשך דיבר במילים נרגשות על
581המצב הקשה של יהודי רוסיה ושאל בכאב: "תגיד לי, אנ"ש והתמימים חושבים
582עלינו?"...
583עניתי
584לו שאינני יודע מה בליבו של כל אחד מאנ"ש והתלמידים, אבל דבר אחד בטוח -
585"הרבי חושב עליכם כל הזמן ולא מניח לאחרים לשכוח". בין השאר, הזכרתי את
586דברי הרבי בהתוועדות חג השבועות, כשאמר בצער - "כולנו יושבים יחד, ואף-אחד לא
587אומר 'לחיים' בשביל יהודי רוסיה"... הוספתי שגם כאשר הרבי שר "הושיעה את
588עמך ורחם על נחלתך" - ולא "וברך" ככתוב בפסוק - כולם הבינו שהכוונה
589ליהודי רוסיה...
590יוסף
591מוצקין ומיכל וישצקי הקשיבו בהתרגשות והתחילו לבכות. פעם נוספת ראיתי איך
592ה'תמימים' ברוסיה מקושרים לרבי בלב ונפש, באמת לאמיתה, מתוך כל עומק לבם ובמלוא
593טוהר הלב...
594כפי
595שאמרתי, תמיד הייתה בעיה היכן להיפגש. הצעירים ידעו שבעוד כמה ימים אסע וחיפשו
596הזדמנויות להיפגש עוד ועוד, אבל בבתים פרטיים אי-אפשר ובבית-הכנסת הכל 'רשמי' וכל
597חריגה מהדברים הרשמיים יכולה להחשיד. והנה, כשהייתי בוקר אחד בבית-הכנסת לתפילת
598שחרית, לחש לי הרה"ח ר' זלמן-לייב אסטולין שכל הנמצאים כעת בבית-הכנסת הם
599משלנו ואין כאן אף אחד מה'רשמיים' - הזדמנות טובה לשוחח ולהתוועד.
600זו
601היתה שעת בוקר מאוחרת. ברוסיה כל האנשים חייבים להיות בשעה זו בעבודה ועצם העובדה
602שנשארו אתי, היתה מסירות-נפש.
603ישבנו
604שעה ארוכה. פתחתי בניגונים של הרבי (אמרתי להם - "ניגונים של מלכות בית
605דוד") ובהמשך התוועדנו. הרגשתי שלא בנוח שאני, בחור צעיר, כאילו משפיע על
606יהודים מלאים בתורה וחסידות ובעלי מסירות-נפש עצומה, אך מצד שני ידעתי שאני שליח
607של הרבי וניסיתי לחזק אותם ככל יכולתי.
608המשכנו
609בכך עד שהקהל קיבל רמז ש"הכלבים באים", ומיד החלו כולם להתפזר. באשר
610אלי, הם יעצו לי להשתטות קצת, כדי שהבלשים יחשבו שההתקהלות, אם היתה, נעשתה מתוך
611סקרנות לראות איזה תייר תימהוני.
612מאחר
613שעסקנו בניגונים, התחלתי שוב לשיר. שרתי בקול גדול, כשזיעה נוטפת מלחיי ודמעות
614מעיני, ואין ספק שנראיתי כיצור מוזר למדי בעיני אותם 'רשמיים'.
615כאשר
616הכל הסתיים, התברר לי שהחסידים הטשקנטיים לא יכלו להסתפק במה ששרנו ודיברו קודם.
617הם חזרו מיד ושאלו אותי: "איך לדעתך אנחנו יכולים להיות מקושרים לרבי?"
618עמדו
619לי דמעות בעיניים. ברגע הראשון חשבתי להגיד להם שלדעתי הם המקושרים הכי גדולים
620בשלמות הכי גדולה, אבל לא רציתי לצנן ח"ו את ההתלהבות שלהם ועניתי בפשטות:
621"מאז הסתלקות אמו בחודש תשרי, הרבי מתוועד כל שבת ואומר ביאור ברש"י.
622השתדלו גם אתם להתוועד וללמוד חומש עם רש"י, וכך תהיו קשורים לרבי".
623לאחר
624טשקנט, המשכתי כפי התוכנית לאודסה, לבוב וריגה.
625מפעילות חשאית לפעילות גלויה
626הפעילות של הרבי נשיא דורנו למען יהודי ברית
627המועצות, ובכללם יהודי בוכרה, בשני העשורים הראשונים לנשיאותו היתה בעיקרה חשאית,
628וככל הנראה התמקדה בפעילות רוחנית, דאגה לשלומם והפעלת אישי ציבור למען יציאתם את
629מסך הברזל, כמסופר לעיל.
630כאשר
631החלו גלי העלייה מברית המועצות וגם אלפים מיהודי בוכרה יצאו את המדינה והגיעו אל
632ארצות הרווחה - הפכה הפעילות של הרבי למענם להיות גלויה.
633אם
634ננסה להגדיר את פעולותיו של הרבי למען יהדות בוכרה מעת שהחלו גלי העלייה, ניתן
635לקבוע כי הרבי לקח על עצמו אחריות כוללת לקליטתם הרוחנית והגשמית של יהדות בוכרה.
636הרבי
637הפעיל את עושי דברו בארץ הקודש, לשם עלו חלק הארי של יהדות בוכרה, לעשות את כל
638הנדרש למען קליטתם הרוחנית המוצלחת של יהדות בוכרה, כאשר הדאגה המרכזית הייתה
639שכולם ייקלטו בסביבה יהודית תומכת בה יוכלו להמשיך לשמור על אורח חיים יהודי כפי
640שעשו מאות בשנים בבוכרה, וכן שבניהם ובנותיהם יקלטו במוסדות חינוך ראויים.
641"להתמסר לעניין הבוכרים"
642עסקני
643חב"ד שעמדו בחזית הפעילות לקליטת יהדות ברית המועצות, ובכללה יהדות בוכרה,
644העבירו לרבי דיווחים שוטפים על פעילותם והרבי מצידו הנחה את הפעילות בהוראות
645ישירות.
646לפנינו
647דיווח אחד מרבים בו הרבי מזרז את עושי דברו בארץ הקודש, להתמסר לקליטה הרוחנית של עולי
648בוכרה, בהמשך לקשר רב השנים של העדה עם חב"ד.
649בכ"ה
650חשון תשל"ג, כותב מנהל אגודת חסידי חב"ד בישראל, הרב אפרים וולף,
651ליו"ר המזכירות של הרבי הרב חיים-מרדכי-אייזיק חדקוב, תמצית של שיחת טלפון בין
652השניים בה נמסרו ההוראות הבאות מהרבי:
653יש להתמסר לעניין הבוכרים . . לאחר התקשרות של 50 שנה עם
654חב"ד ... צריך להיות יותר שימת לב לכל עניין זה.
655וכך
656בשורה ארוכה של הוראות והנחיות נוספות, כפי שיובא להלן.
657ראשוניות וחלוציות
658פועלם
659הגדול של חסידי חב"ד בארץ-הקודש, בהשראת הרבי ועל-פי ההוראות הישירות שלו,
660לקליטתה המיטבית, הרוחנית והגשמית, של יהדות בוכרה בארץ, הייתה פעילות ראשונית
661וחלוצית.
662בעקבות
663ובהשראת הפעילות החב"דית הענפה, קמו ארגוני פעילות וסיוע נוספים למען יהדות
664בוכרה על ידי חוגים שונים, שבהשראת הפעילות החב"דית פעלו אף הם בדרכם לקליטת
665יהדות בוכרה. כך שלמעשה כלל הפעילות שנעשתה בארץ הקודש לקליטת יהדות בוכרה היתה ברוחו
666ובהשראתו של הרבי נשיא דורנו.
667אם
668לפרט יותר, הפעילות של עושי דברו של הרבי בארץ הקודש לקליטת העולים מבוכרה, היתה
669בעיקר בתחומים הבאים:
670פעילות
671למען קליטתם הגשמית של העולים בהסתדרות טובה; פעילות למען קליטתם הרוחנית של
672העולים, עם דגש על חינוכם של ילדי העולים מבוכרה במסגרות תורניות מתאימות; פעילות
673המוסד "חמ"ה" בעידודו של הרבי; פעילות להקמת ארגון כללי שייצג את
674ענייניה של יהדות בוכרה; הקמת ישיבות לצעירים מעולי בוכרה; הפעילות הכבירה שנעשית
675בחמש עשרה השנים האחרונות למען יהדות בוכרה במסגרת רשת החינוך "אור אבנר -
676חב"ד", ו"קונגרס יהודי בוכרה".
677ההתמסרות
678של הרבי ליהודי בוכרה באה לידי ביטוי גם ביחס המיוחד ויוצא הדופן שהרבי העניק
679לעולים ממדינה זו, כאשר באו לשהות במחיצתו בחצרות קדשנו, יחס של קירוב מיוחד.
680בכל אלה נעסוק להלן בהרחבה.
681[61] אגרת ח'תתסב. אגרות קודש שלו כרך
682כג עמוד רלז.
683[62] תורת מנחם התוועדויות חלק לב
684עמוד 140.
685[63] תורת מנחם התוועדויות חלק כד
686עמוד 198.
687[64] אגרת ח'תקיג. אגרות קודש כרך כב
688עמוד שיז.
689[65] שבת פרשת וישלח תשמ"ב, התוועדויות
690תשמ"ב חלק א עמוד 494.