Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
איציאת בוכרה
מאז
מאז
ב'יציאת רוסיה' המפורסמת בשנים תש"ו-תש"ז, נפסק כמעט כליל זרם היהודים
גהיוצאים את ברית המועצות. השינוי הממשי חל בסביבות השנים תשכ"ו-תשכ"ז.
דעד אז יצאו את רוסיה משפחות בודדות בלבד מחסידי חב"ד, זעיר פה זעיר שם,
השהצליחו לצאת אם על ידי הברחת הגבול או על ידי היתר יציאה שהושג במאמצים כבירים.
וכבר
זבהתוועדות י"ט כסלו תשכ"ד, דיבר הרבי בהרחבה על כך שהיהודים עתידים לצאת
חמרוסיה, ואף התבטא שגאולת היהודים מרוסיה תהיה הקדמה לגאולה האמיתית והשלימה.
טואכן,
יהדבר התחיל בפועל בשנת תשכ"ד, שאז - כפי שהרבי התבטא על כך באותה שנה -
יא"הניצנים נראו בארץ" ויצאו מרוסיה ראשוני החסידים, הרה"ח ר' מנחם
יבמענדל פוטרפס, הרה"ח ר' אשר ששונקין ואחרים. בואם נתפס כמאורע יוצא מן הכלל,
יגושימש הוכחה לעצם העובדה שהיציאה מרוסיה אפשרית.
יד**יציאת
טור' מענדל פוטרפס מסמרקנד**
טזבהתוועדות
יזיו"ד שבט תשכ"ב, דיבר הרבי באריכות אודות מסירות הנפש של החסיד הרב
יחמענדל פוטרפס (אף כי לא נקב בשמו), אשר התגורר באותם ימים בסמרקנד, ובין הדברים
יטאמר:
כ"...ישנו
כאשם יהודי, עטור זקן שלם, מתלמידיו של הנשיא, שמכמה שנים נשאר לבד - אשתו ובני ביתו
כבנמצאים במדינות החופשיות, והוא נשאר שם לבד, ויהודי זה בחר לעצמו עבודה כזו ששוללת
כגאת כל ארבע הכתות [שהיו בבני ישראל בעמדם על שפת ים סוף] . . יהודי זה - שפרנסתו
כדבלאו הכי אינה בדרך הרגיל - היה יכול לשבת כל היום וכל הלילה ולעסוק בלימוד התורה,
כהתפלה וקיום המצוות לעצמו, כמו הסדר של "צדיק אין אַ פּעלץ" . . ובפועל,
כומה הם עניני עבודתו שבחר לעצמו? - לייסד מקוואות לנשים!
כז...ואף
כחעל פי כן בחר לעצמו עבודה זו - היפך חוקי המדינה, ועניין שאינו נוגע אליו בפועל,
כטשהרי לא יתוסף אצלו בקיום התורה ומצוות, ובנוגע לעולם הבא - אינני יודע אם הוא
לחושב אודות עולם-הבא; רצונו להיפגש עם אשתו וילדיו, ולחיות עמם למטה מעשרה טפחים
לאנשמה בגוף עד מאה ועשרים שנה".
לבבראשית
לגשנת תשכ"ד ערך ראש ממשלת בריטניה הארוואד ווילסון ביקור בברית המועצות. לפני
לדנסיעתו הוא העביר מסר לאגודת-ישראל בלונדון כי יש באפשרותו לבקש בקשות מסוימות
להמשלטונות רוסיה. אלה העבירו את המסר לקהילת חב"ד בלונדון והם שאלו
לועל כך את הרבי. הרבי הורה שעליו לבקש בקשה אחת בלבד: לאשר לר' מענדל פוטרפס לצאת
לזאת ברית המועצות.
לחכך
לטאכן היה. בביקורו של ראש ממשלת בריטניה במוסקבה לחתום על עסקי סחר בין המדינות,
מהוא התנה את החתימה על ההסכם ביציאתו של הרב פוטרפס. תחילה ניסו הרוסים להתחמק
מאמתנאי זה, אולם לבסוף הסכימו לכך.
מבבחודש
מגחשוון תשכ"ד זכה סוף סוף הרב פוטרפס לצאת את רוסיה, ולי"ט כסלו אותה שנה
מדהגיע לחצרות קדשנו.
מההרב
מויהודה לייב שפירא, מתלמידי התמימים ב-770 באותם ימים, מספר:
מזכשהרב
מחפוטרפס הגיע לבית חיינו לאחר צאתו מרוסיה, היה זה חידוש גדול ושמחה גדולה לכלל
מטהחסידים. אולם, בעת ההתוועדות בשבת הראשונה לבואו, הרבי לא התייחס התייחסות כלשהי
נלמאורע זה, ויהי לפלא.
נאתלמידים
נבהישיבה ב'770' שיערו אותה שעה כי הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהיה ברור לכל שנציגים
נגחשאיים רוסים נמצאים בהתוועדות, והרבי לא רצה להעמיד את הרב פוטרפס בסכנה.
נדבהתוועדות
נהשבת פרשת יתרו, לקראת סיום ביקורו של הרב פוטרפס בחצרות קדשנו, עמד הרבי על דברי
נורש"י על הכתוב "וישמע יתרו" - "מה שמועה שמע (יתרו)
נזובא", ובסיום הדברים ביאר את המעלה בטלטול ממקום למקום לשמוע דברי תורה.
נחלאחר
נטמכן הוסיף הרבי:
ס"בין אלו הנמצאים כאן ישנם שלושה סוגים. ישנם כאלו שהם עדיין בתוך י"ב
סאחודש מאז יציאתם מהמקום בו אחינו נמצאים בצרה ושביה, ועומדים כל העת במסירות נפש .
סב. ישנם כאלו שמעולם לא היו שם . . ואצלם כל העניין הוא "שמועה שמע" . .
סגוישנם כאלו שיצאו משם לפני כמה וכמה שנים והם נמצאים כעת במצב ממוצע בין מיצר
סדודוחק של המקום ההוא לבין הרחבות של "ארץ אשור" . . ומכיוון ש"אל
סהיפטר כו' שמתוך כך זוכרהו", לכן מתקיימת כעת התוועדות".
סו[יצויין
סזכי חסידים שנכחו באותה התוועדות אמרו שאכן בין החסידים שנימנו עם האורחים באותה
סחשבת ניתן היה לציין שלושה חסידים שכל אחד מהם משתייך לאחד משלושת הסוגים: ר' מענדל
סטפוטרפס - שזה עתה יצא מרוסיה, ר' שניאור זלמן יפה - שבאותה שעה מעולם לא היה
עברוסיה, ור' רפאל נחמן הכהן - שיצא את רוסיה לפני כשלושים שנה].
עא**"עתה
עבהוא עת רצון שם"**
עגגם
עדבשנים הבאות דיבר הרבי רבות בעניינם של יהודי ברית המועצות, וליוצאים מ'שם' שהגיעו
עהלהיכל קדשו הראה 'קירובים' וגילויי חיבה.
עובי"ט
עזטבת תשכ"ו כתב הרבי אל אחת מנשות החסידים, ששאלה אודות עצה שנתנו להם בנוגע
עחלדרישת היתר יציאה עבור אחיה ומשפחתו שהיו עדיין מאחורי מסך הברזל:
עטתעשה כפי
פההצעה, ובטח מה שכתבו לה משם למהר בזה, הוא מטעם הפשוט, כי על פי כמה סיבות - עתה
פאהוא עת רצון שם לקבל היתר יציאה.
פבואכן,
פגבתחילת חורף תשכ"ו נראה היה שיש סיכויים לפתיחת השערים ותינתן הרשות ליהודים
פדשמאחורי מסך הברזל לצאת את רוסיה.
פהבמשך
פוחדשי החורף של אותה שנה יצאו את ברית המועצות כמה עשרות משפחות. לקראת יו"ד
פזשבט שלח להם הרבי מברק מיוחד:
פחעולים
פטהחדשים ממדינתינו לפנים, נשיהם וילדיהם שליט"א
צהתוועדויות
צאפעילות וכן בשבת וכפרשתינו ביד רמה ובשירה ובשיר להשם, וכביאור ה"צמח
צבצדק" כמקבל וכמשפיע, ונשיאנו בעל ההילולא בראשינו ואתנו.
צגבברכת
צדהסתדרות טובה בגשמיות וברוחניות ולהתראות בקרוב עם כל קרובינו בשובע שמחות.
צהובהתוועדות
צויו"ד שבט, יום ההילולא של הרבי הריי"צ, אמר הרבי בין השאר:
צזכשם
צחשבעל ההילולא היה חי ומקושר עם היהודים הנמצאים עדיין ב"מקום שמגלים
צטאותו", הנה ביום ההילולא הוא במצב של עליה, שנקראת עליה על-פי התורה, ומבואר
קבחסידות שהיא עליה שלא בערך, שהיא אמיתית עניין העלייה, הרי זה פועל גם השתדלות
קאשלא בערך לבטל את הגלות ועד לאופן של פריצת גדר, לבטל את כל הגדרים והמחיצות,
קבויציאה לחירות כפשוטו, חירות עם כל הפירושים וכל העניינים, ומתוך שמחה וטוב לבב,
קגוהעיקר שיהיה למטה מעשרה טפחים ובעגלא דידן.
קדלמחרת
קהיום ההילולא יו"ד שבט, מבשר הרבי באגרת למר שניאור זלמן שזר:
קותחת רושם
קזההילולא של כ"ק מו"ח אדמו"ר . . מתקשרים כמובן עם כל הנוגע לבעל
קחההילולא וענייניו, ומתוך כך עם אחינו בני ישראל שי' אשר עדיין מעבר משם.
קטובהיותי
קישקוע במחשבה זו, מול סוף ההתוועדות, ניגש אחד ומסר לי, שקבל מכתב מאחיו בעיר הבירה
קיאשם, אשר השערים נפתחים לרווחה, ובלשון הכותב - וויפוסטיט ווסעח [=לשחרר את כולם].
קיבויהי
קיגרצון שסוף-סוף יימלאו משאלות לבנו לטובה בכלל, כולל במיוחד משאת נפש כל ישראל,
קידשאחינו הנמצאים בצרה ובשביה יצאו בקרוב ממש מן המיצר אל המרחב, כפשוטו ובכל
קיההמובנים.
קיובהתוועדות
קיזמיוחדת שערך בי"ג ניסן (יום מלאת מאה שנה להסתלקות הרבי ה"צמח
קיחצדק"), אמר הרבי:
קיטכרגיל
קכבכל התוועדות, כן גם בהתוועדויות עיקריות אלו, להזכיר בפרטיות את אחינו הנתונים
קכאבמיצר ובשביה, וגם את באי כחם שפרצו וסללו את הדרך ונמצאים כבר בחירות בגשמיות
קכבבארצנו הקדושה, ובפרטיות בכפר חב"ד. שתהיה זאת התחלה טובה אשר "בניסן
קכגנגאלו" כל אלו שעדיין נמצאים במיצר ושביה, שתהיה גאולה כפשוטה.
קכד**ה"מענה"
קכההמופלא של הרבי**
קכועל
קכזסיפור מופלא מהרבי לגבי היציאה מרוסיה של בני משפחת רבי שמחה גורודצקי, שליחו של
קכחהרבי הריי"צ לבוכרה, מספר הרה"ח הרב בנציון שי' ווישצקי מכפר חב"ד:
קכטמחותננו,
קלהחסיד רבי שמחה גורודצקי ע"ה, יצא את מסך הברזל כשנה לפנינו, בשנת
קלאתשכ"ה, כשמאחורי המסך נשארו בנו גיסי הרב מרדכי גורודצקי ומשפחתו ובתו הנשואה
קלבלרב יונה לבנהרץ.
קלגכאשר
קלדחשב ר' שמחה לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של הגוף. לאחר כל התלאות והייסורים שחווה
קלהזה לא מכבר, ולאחר שנתאלמן ל"ע מזוגתו הראשונה ע"ה, קיווה ר' שמחה למצוא
קלומעט נחמה ומרגוע, אלא שזמן קצר לאחר הגיעו ארצה החל להתרופף מצבו הבריאותי. הוא סבל
קלזיסורים קשים ל"ע ואושפז בבית הרפואה "אסף הרופא". בצר לו פנה במכתב
קלחלרבי וביקש ברכה להחלמה מהירה, אך תשובת הרבי לא הגיעה.
קלטבינתיים,
קמכתוצאה מטיפול שגוי, הסתבך מצבו הבריאותי עוד יותר. ר' שמחה נאלץ לשהות בבית
קמאהרפואה חודשים רבים והסבל היה קשה מנשוא. שוב פנה ר' שמחה במכתב לרבי, בראשית חודש
קמבתמוז תשכ"ו. במכתבו ציין, בין היתר, כי כבר פנה בעבר לרבי, אך הוא לא נענה
קמגוכנראה שאיננו ראוי לקבל את תשובת וברכת הרבי.
קמדבצהרי
קמהיום שישי אחד, בשלהי חודש תמוז תשכ"ו, נסענו אבי ע"ה ואני לבקר את
קמומחותננו ר' שמחה בבית הרפואה. כאשר נכנסנו לחדרו, הופתענו מהתרוממות הרוח בה היה
קמזשרוי, בניגוד גמור למצבו. "די קינדער קומען!" [=הילדים מגיעים] הוא אמר
קמחלאבי בהתרגשות.
קמטר'
קנשמחה החל לגולל בפני אבי את סיפור מכתביו לרבי. הוא סיפר על המכתב הראשון והאחרון,
קנאוהוסיף: "היום בבוקר זכיתי לקבל מכתב מהרבי, הנושא את התאריך ג' תמוז, ובסיומו
קנבמוסיף הרבי בכתב יד קדשו ברכה "לרפואה קרובה ושלימה", ובשולי הגיליון
קנגהוסיף עוד הרבי, שוב בכתב יד קדשו:
קנדזה עתה
קנהנתקבל מכתבו מיום ד' תמוז והפ"ן שלאחריו - לפלא גדול כתבו שאינו ראוי
קנו(ח"ו) ולא נענה וכו' - והרי יוצאי חלציו ובני ביתם שיחיו קבלו היתר יציאה משם
קנזוכו', והאפשרי מענה יותר טוב מזה?!...
קנח"נו",
קנטאומר ר' שמחה, "אם כן ברשותנו ידיעה הכי מהימנה שהילדים באים". לשמחתנו
קסלא היה גבול. לאחר כחודשיים ימים יצאו ר' יונה לבנהרץ ור' מרדכי גורודצקי ובני
קסאביתם את ברית המועצות והגיעו בשלום לארץ הקודש.
קסבאו
קסגאז נתגלה דבר נוסף:
קסדר'
קסהיונה ור' מרדכי נשאלו מתי קיבלו את אשרות היציאה, והתברר שהם קיבלו זאת כעשרה ימים
קסולאחר שר' שמחה קיבל את המכתב מהרבי...
קסזהתברר
קסחאפוא שר' שמחה (באמצעות הרבי) ידע על אשרות היציאה שבדרך עוד לפני שהם עצמם ידעו
קסטעל כך... הם אמנם הגישו את הבקשות והמסמכים הדרושים, אך בד' תמוז, כך מתברר, לבד
קעמהפקידים הסובייטים במשרד ההגירה, לא ידע אף אחד בעולם הזה הגשמי על דבר אשרות
קעאהיציאה...
קעבומסיים
קעגר' יונה לבנהרץ:
קעדלאחר
קעהשנרגענו מן הגילוי המרעיש, פנינו לבדוק את אשרת היציאה שקיבלנו ממשרדי ההגירה
קעו(כעשרה ימים לאחר ד' תמוז, כזכור). לתדהמתנו גילינו כי החותמת על אשרות היציאה
קעזנשאה את התאריך הלועזי של עשרים ושניים ביוני 1966, התאריך העברי המקביל של ד'
קעחבתמוז תשכ"ו, היום בו כתב הרבי בכתב ידו הקדושה את הבשורה לחותני ר' שמחה...
קעט**גלי
קפעלייה המוניים**
קפאעליית
קפביהודי ברית המועצות לארץ ישראל בהמוניהם הייתה בכמה גלים. הראשון החל לאחר מלחמת
קפגששת הימים. הניצחון הניסי במלחמה עורר יהודים רבים בברית המועצות לתת ביטוי לזהותם
קפדהיהודית ואלפים הגישו בקשות להיתרי יציאה ועליה לישראל.
קפהבמקביל
קפוהופעל על רוסיה לחץ בינלאומי כבד בעיקר מצד ממשלת ארצות הברית, לחץ שקיבל ביטוי
קפזבין השאר באמצעות התיקון לחוק "ג'קסון ווניק" אשר התנה את יחסי המסחר
קפחוהכלכלה בין ארה"ב ורוסיה, במתן הקלות ליהודים לעזוב את המדינה.
קפטבמהלך
קצהמשא ומתן בין ממשלות ארה"ב ורוסיה, אף הציגו נציגי ארה"ב לסובייטים
קצארשימות יהודים שהגישו בקשות להיתרי יציאה וסורבו, והאמריקנים התנו את המשך
קצבהמו"מ במתן היתרי יציאה ליהודים אלו.
קצגהשערים נפתחים
קצדעל אותה תקופה בסמרקנד שלפני "יציאת
קצהבוכרה", מוסיף ומספר ר' הלל שי' זלצמן:
קצובאמצע שנות הכ"פים העניקו הסובייטים
קצזמספר היתרי יציאה, כולל לכמה מהחסידים במוסקבה, טשקנט וגם סמרקנד. היה נראה כי
קצחמתחילה אולי תקופה חדשה. אלא שאז פרצה מלחמת ששת הימים, היחסים הדיפלומטיים בין
קצטישראל לברית המועצות נותקו, והסובייטים הפסיקו להנפיק היתרי יציאה.
רבינתיים, בעקבות המלחמה, הייתה התעוררות
ראגדולה בקרב היהודים בברית המועצות. אפילו יהודים כאלה שבמשך שנים רבות היו חברים
רבבמפלגה הקומוניסטית ויהדותם הייתה בתרדמת עמוקה, התעוררו בציפייה וערגה לעלות לארץ
רגישראל.
רדחלפו שנתיים, ושוב נפער סדק במסך הברזל.
רהמשרדי 'אוביר' החלו שוב להנפיק אשרות יציאה ליחידים. במקביל, הסוכנות היהודית פתחה
רובמבצע לשליחת ויזות ליהודים ברוסיה. הם היו מאתרים בארץ ישראל משפחות עם שם משפחה
רזזהה למשפחות ברוסיה, ושולחים בשמם הזמנה לאיחוד משפחות.
רחהחלה תנועה רחבה של יהודים שמקבלים ויזות
רטומגישים בקשה לאשרת יציאה. פה ושם אף היו הפגנות של יהודים בברית המועצות, שקראו
רילשלטונות להתיר את יציאתם לארץ ישראל. בשמחת תורה הייתה ממש הפגנה ענקית כאשר אלפי
ריאצעירים יהודיים הגיעו אל בית הכנסת המרכזי של מוסקבה, ברחוב ארכיפובה, כדי להפגין את
ריביהדותם, ולדרוש מהשלטונות לאפשר להם לצאת מברית המועצות.
ריגרחוב ארכיפובה הוא רחוב צר מאוד, שמעט רכבים
רידהיו עוברים בו. אבל בעת ההפגנה בליל שמחת תורה, כיוונה המשטרה הרבה משאיות לעבר
ריההרחוב הצר הזה, כדי לפזר את המפגינים. כתגובה, יהודים רבים נשכבו על הכביש, ולא
ריואפשרו למשאיות לעבור ברחוב, השוטרים גררו את האנשים מהכביש, ובקיצור היה 'שמח'.
ריזפעמים רבות עצרו השלטונות את המפגינים, אבל שלא כמו בשנות השלושים והחמישים, אז
ריחהיו המעצרים מסתיימים בעשרים וחמש שנות גלות בסיביר – המעצרים בשנות השישים ארכו
ריטימים ספורים בלבד, ואחר כך שוחררו תחת אזהרה. רק בודדים נעצרו לכמה חודשים או כמה
רכשנים כאשר הממשלה הצליחה להעליל עליהם האשמות שונות.
רכאאנחנו האזנו ברדיו לתחנת "קול ציון
רכבלגולה" ששודרה מארץ ישראל, ושמענו את הדיווחים על משפחות שקיבלו היתרי יציאה
רכגועלו לארץ ישראל. בתחילה היו אלה אחדים מהעיר הזו ועוד אחדים מעיר אחרת. אבל לאט
רכדלאט החלו להגיע הדיווחים על עשרות שיצאו בשבוע, אחר כך על עשרות ביום, והיו מקרים
רכהשנחת בארץ ישראל מטוס שלם עמוס עולים חדשים מברית המועצות. הידיעות האלו כמובן
רכוהפיחו בכולנו רוח של תקוה ממשית שקרוב היום שגם אנחנו נקבל היתר יציאה.
רכזבשנים תשכ"ח-תשכ"ט שוב החלו לקבל
רכחהיתרי יציאה בסמרקנד וטשקנט. למשל: אבי וגיסי ר' אליהו מישולבין, יצאו בשבט
רכטתשכ"ט. בחודש שבט יצאה משפחת מישולבין, ור' שמשון כהנא ואימו יצאו אף הם לאחר
רלשהגישו בקשה בפעם הראשונה, מטשקנט יצאה משפחת לבקיבקר, משפחת ר' דוד גורביץ' ועוד.
רלאהתקשינו להבין את התנהלותם של פקידי אוביר.
רלבהיו אנשים פשוטים שלא חשודים מידי, אך במשך שנים ארוכות קיבלו תשובות שליליות.
רלגלעומתם היו כאלה שמיד לאחר שהגישו את הבקשה הראשונה, קיבלו את היתרי היציאה. לכן,
רלדאלו שלא קיבלו את היתרי היציאה, היו בטוחים שיש לק.ג.ב. משהו נגדם, ולכן לא מאשרים
רלהלהם.
רלוהלכנו אפוא לאוביר, והעזנו לדרוש שגם לנו
רלזיתנו היתרי יציאה: "מדוע במקומות אחרים מנפיקים עשרות אישורי יציאה, ואתם
רלחמסרבים לנו?". לא העזנו לומר "למה נתתם לפלוני אלמוני, ולי אתם לא
רלטנותנים", רק שאלנו באופן כללי. אבל הפקידים בסמרקנד טענו שלא ידוע להם על
רמשינוי מדיניות חוקי ההגירה.
רמאבשנת תש"ל היה צריך להיערך במוסקבה
רמבכינוס המפלגות הקומוניסטיות העולמי. אל הכינוס, שהיה מתקיים פעם בחמש שנים, היו
רמגמגיעים ראשי הקומוניסטים מכל רחבי העולם. מארגני ההפגנות של היהודים במוסקבה,
רמדהחליטו לאתגר את השלטונות, ורבים מהם הגיעו למשרדי אוביר באופן מופגן, לדרוש
רמהאישורי יציאה, מתוך תקווה שהממשלה תרצה להיפטר מהמפגינים ותאשר להם לצאת מרוסיה.
רמומתוועדים ומתכננים: איך נכנס לרבי?
רמזבשבת מברכים בשנים ההן, התפללנו בביתו של ר'
רמחמיכל גולדשמיד, ובהתוועדות שהתקיימה לאחר התפילה, שרר מצב רוח מרומם, ונושא השיחה
רמטהיה: איך תיראה הפגישה העתידית שלנו עם הרבי...
רנבסמרקנד של אותן שנים התרוצצה שמועה, שבאחת
רנאההתוועדויות הרבי אמר שהשהות שלנו בסמרקנד היא בגדר 'שליחות'. היו שהבינו מכך,
רנבשהרבי רוצה שנישאר בסמרקנד...
רנגלאחר ההתוועדות ניגש אלי אחד האברכים ואמר:
רנדהילק'ה, אתה הרי יודע שאני לא מעורב כל כך בענייני עסקנות, וגם יש לי ארבעה ילדים.
רנהאמנם אתה, הרי ראשך ורובך נתון בענייני הישיבה והעסקנות הציבורית, ויש לך רק בת
רנואחת – לכן, בוודאי שהרבי לא התכוון אלי... הוא לא המשיך את חלקו השני של המשפט,
רנזאבל בהחלט נתן לי להבין שעל אברכים כמותי התכוון הרבי. נקל לתאר את הרגשתי כאשר
רנחחשבתי שאולי הרבי רוצה שאשאר ברוסיה...
רנטבאותה התוועדות אמרנו 'לחיים' והתוועדנו
רסבחמימות מיוחדת. כל אחד ניסה לתאר את כניסתו העתידית ליחידות אצל הרבי. חלק אמרו
רסאשלא יעזו בכלל להכנס לרבי. ר' דוד אוקונוב אמר: אני אכנס עם ילדיי כך, כפי שאני,
רסבעם המגפיים שלי...
רסגר' שמשון כהנא, כמנהגו לאחר אמירת 'לחיים',
רסדישב ושמע בשתיקה את דברי כולם. בשלב מסויים פניתי אליו ואמרתי: שמשון, מה אתה
רסהשותק? כיצד תיכנס אתה לרבי? ר' שמשון קם ממקומו, השעין את מצחו על זרועו כדרכו
רסוואמר בלהט: אני אתבייש להראות את הפנים שלי... אחר כך התיישב והמשיך לשתוק. זה עשה
רסזרושם חזק על כל הנוכחים.
רסחבשורה טובה בערב חג הפסח
רסטבערב חג הפסח תשל"א הופיע פקיד ממשלתי
רעברובע בגישמאל, בחצר בה התגוררו משפחות חב"דיות, כמו משפחת ר' רפאל
רעאחודיידטוב, משפחת ר' יעקב בורושנסקי, משפחת ר' משה ניסילביץ', משפחת ר' בנימין
רעבמלאכובסקי ועוד.
רעגהפקיד פגש בחצר את גב' סוניה בורושנסקי ושאל:
רעדהיכן גר כאן משה פרידמן? יש לי בשורה בשבילו: הוא קיבל היתר יציאה מרוסיה!
רעהגב' בורושנסקי פלטה בספונטניות: גם אנחנו
רעורוצים לנסוע! יהודים נוספים שהיו בחצר ושמעו את שאלת הפקיד, מיהרו להתקבץ סביבו,
רעזוכולם הביעו את דרישתם שגם הם רוצים לנסוע לארץ ישראל.
רעחהיה זה מחזה מעניין, איך פקיד הק.ג.ב. עמד
רעטבאמצע החצר והתנצל בפני כולם, באומרו: בקרוב כולכם תיסעו. תאמינו לי, כולכם תקבלו
רפאישורי יציאה. אבל אי אפשר בבת אחת, צריך להיות סדר, אחד אחד.
רפאדבר כזה לא היה לו תקדים. לא ידוע לנו מאף
רפבמקרה דומה בברית המועצות, שפקיד מ'אוביר' יגיע לבית ויספר לכל מי שניקלע בדרכו שיש
רפגלו בשורה טובה עבור אזרח מסויים שקיבל היתר יציאה. עבורנו, זה היה ממש כמו ביאת
רפדאליהו הנביא מבשר הגאולה.
רפההבשורה התפשטה מהר בקרב כל החסידים בסמרקנד
רפוובטשקנט, ותקווה חדשה ממשית החלה לפעם בלבבות כולם. ואכן כעבור זמן קצר זומן ר'
רפזמשה למשרדי אוביר, וקיבל את אשרת היציאה. הם אספו מהר את המטלטלים שלהם ויצאו
רפחלדרך.
רפט**ארבעה
רצסירובים**
רצאבזיכרונותיו
רצבשל הרב אבא דוד שי' גורביץ', מתוארת תקופה זו שלפני "יציאת בוכרה", כפי
רצגשעברה על החסידים שהתגוררו באותם הימים בטשקנט. וכך מספר הרב גורביץ':
רצדהר' אליעזר
רצהננס מסר לי באותם ימים לשלוח מכתב לרבי דרך ארץ ישראל, עם בקשת ברכתו הקדושה.
רצובקרוב כמעט כל משפחת לבנהרץ קיבלה היתר יציאה לארה"ק. רק עם שמואל אחי
רצזומשפחתו הייתה בעיה שיציאתם, אחרי קבלתם היתר יציאה, נמשכה תשע חודשים. ה'אוביר',
רצחמחלקת המשטרה שנותנת היתרי יציאה לחו"ל, שלחו את כל המסמכים כרגיל למוסקבה
רצטלאישור, ושם גנזו זאת ושכחו עליו. כשהגיעו המסמכים בחזרה לטשקנט, תאריך סוף הזמן שהיה
שמותר לצאת מרוסיה – פג. לקח זמן עד שהמשטר התעורר ושלח זאת עוד הפעם למוסקבה.
שאלפני שיצא
שבאחי שמואל ומשפחתו, הצלחתי להגיש בפעם הרביעית את המסמכים ל'אוביר'. גם בטשקנט
שגמצאנו מי שדרכו בכסף גדול אפשר היה לקוות בעזהשי"ת לקבל היתר יציאה. כשניגשתי
שדבפעם ראשונה עם הניירות הדרושות, הפקידה הסתכלה עלי כעל איזה פושע... "אתה
שההרי נולדת במוסקבה עיר הבירה שלנו. גדלת פה, ואיך אתה מעז לעזוב אותנו? ועוד
שולמדינה כזאת – ישראל אגרסיבית...".
שזהרגשתי אז
שחמאד מפוחד, שאם היו אומרים לקום, מסופק הנני אם יכולתי לעמוד על הרגליים, שדא בדא
שטנקשן. לא שנבהלתי מדיבוריה, אלא מצד הרגשה שכל כולי מרגיש שהננו חייבים להתפטר
שימהגיהינום הזה, יהא מה! הייתי אצלם יותר מעשר פעמים. לא אגיד שהייתי אדיש, אבל
שיאהרגשה כבראשונה כבר לא הייתה לי. הכנתי במשך שנתיים סכום כסף גדול שהיה נדרש לשוחד,
שיבמצד שני היינו בטוחים שכל יום אנו מקבלים היתר יציאה המיוחל.
שיגוהעניין הוא:
שידהר' אשר ששונקין לפני כמה שנים בנה בסודי סודות בחדר של כ-10 מטר מרובע – מקווה
שיהטהרה עם אמבטיה קטנה. מים במקווה לפי הצורך היו מחממים על ידי מכשיר לחימום חשמלי.
שיווכשהוא הצליח לצאת מרוסיה בשנת תשכ"ד – אחי שמואל עם משפחתו עבר לגור בביתו.
שיזבשנת תשכ"ו אחי קיבל רשות לצאת ולא היה יכול למכור הבית כמו כולם בגלל
שיחהמקווה. אנו לא עברנו אליו, כי הרי מחכים כל יום לקבל היתר יציאה, למרות שכבר מזה כמה
שיטחדשים איבדנו את הבית הישן, שהחרימו השלטונות, ולעבור לאזור צילנזר לא רצינו
שככאמור. לכן הוא מכר רשמית את הבית לידידי הרה"ח ר' ראובן גלפרין. זאת אומרת
שכאהעביר את בעלות הדירה על שמו.
שכבאחרי כמה
שכגימים ממש קיבלנו סירוב. זה היה ממש מכת הלם. הבנתי שהגיע הזמן לקנות עבורנו מקום
שכדמגורים חדש. לאחי שמואל היה שכן הרה"ח ר' ישראל פרנקל, שרק עתה קיבל היתר
שכהיציאה. הוכרחתי לשלם מחיר מלא הנדרש ותוך זמן קצר נכנסנו לדירה עצמאית.
שכו**"כלום
שכזלא יזיק לו"**
שכחמקובל היה אז
שכטלהגיש בקשה ליציאה מרוסיה רק שנה אחרי שקיבלו סירוב. ניסיתי להתקבל לראיון אצל שר
שלהפנים שמקבל פעמיים בחודש, שדרכו אפשר להצליח באופן של יוצא מן הכלל להשתחרר לפני
שלאהזמן. כשהצלחתי לדבר איתו שהגורביצ׳ים כולם גרים בארץ הקודש, ואני נשארתי עם
שלבמשפחתי יחידי, ואתם הרי מסכימים לאחד משפחות שנפרדו ואני איש פשוט, דתי. הוא
שלגהבטיח: אנו נבדוק. אם יתאמת כל מה שסיפרת, במשך שבוע תקבל אישור. חייכתי: אמרתי שאני
שלדמסכים גם תוך שבועיים.
שלהידעתי את
שלוהתהליך הארוך: ק.ג.ב. ומשטרה, עוד משרדים שהיו דנים עד שמסכימים להעניק היתר יציאה
שלזלפלוני. כעבור חודש הזמינו אותי ל״אוביר״ והודיעו על סירוב. כעבור חודש ניסיתי שוב
שלחלהתקבל אצל שר הפנים, אבל במקומו קיבל את הקהל סגנו ראש מחלקת הדרכונים. הוא הקשיב
שלטלדבריי והסכים שמגיע ליהודים שסבלו הרבה מהנאצים, להתאסף בארץ ישראל. אולם
שמהוא הוסיף במתק שפתיים, "תראה, בארון הזה מונחים מאות תיקים של יהודים שמבקשים
שמאלצאת מברית המועצות, וגם אנו מסכימים. אבל איך אפשר לתת לכם לנסוע למדינה בה ישתמשו
שמבבכם כ"בשר תותחים". אם תתחלף שם הממשלה ליותר צודקת תיכף כולכם
שמגתסעו", והראה ביד רחבה לכיוון הארון עם המסמכים.
שמדהערתי לו
שמהש"גם אני לא מסכים בכל עם הנהגת המשטר שם, אבל אבי או אחי אינם ראש הממשלה
שמוואפילו לא שר. חוץ מזה הנני מאד מסופק שאפשר להסדיר שלום עם הערבים... אינני רואה
שמזפתרון". אז הוא התחיל להסביר "אנו צריכים אנשים לבנות קומוניזם. לכן אתה
שמחחשוב לנו פה! אנו היום אפילו מוציאים לפני הזמן עבריינים מבתי סוהר, כי צריכים
שמטידיים עובדות". "תראה, לא אני ולא ילדי לא יעבדו בקומוניזם – עניתי ותכף
שנהתחרטתי – אתם הרי מתכוונים שאני יעבוד עם כל הלב. והלב שלי שם, כי ההורים שלי כבר
שנאשנים רבות לא ראו ילדיי... אתה בטח סבא, מתי ראית פעם אחרונה את הנכדים? שלשום
שנבראית! וההורים שלי לא מכירים בפנים את יוסף יצחק בני...". בעזר ה' הצלחתי קצת
שנג"לכבות את האש" בפני אותו פקיד.
שנדבימים ההם
שנהנסעו לבית חיינו הר' יוסף וזוגתו סוניא וילנקין. ידוע היה שהרבי בפגישה ב'יחידות'
שנועם אלו שיצאו מרוסיה היה מבקש דרישת שלום מכל אחד מאנ"ש בפרטי פרטים, ואני
שנזסיפרתי לר' יוסף על הפגישה עם ראשי המשטר והדו-שיח בינינו, שמאד הפחיד אותי. ובאמת
שנחב'יחידות' של ר' יוסף הרבי הקשיב לסיפורו עלי, הרבי חייך בסוף וביטל במחי יד קדשו
שנטבאמרו: "עם וועט גארנישט ניט שאטן; דאס וועט נאר שנעלער בריינגען יציאתו מן
שסהמצר אל המרחב. דער עיקר ער זאל היטן דעם גיזונט" [=כלום לא יזיק לו, זה
שסאאפילו ימהר את יציאתו מן המצר אל המרחב. העיקר שישמור את הבריאות].
שסב**שיפוץ
שסגהציונים בליובאוויטש**
שסדבקיץ
שסהתשכ"ח ידידי הר' מרדכי קוזלינר הציב בפני משימה: הרי מרגישים שבעזרת ה' בקרוב
שסואנו נצא מפה. צריכים אפוא לאתר ולהקים מחדש את הציון של אדמו"ר ה"צמח
שסזצדק" ובנו אדמו"ר מהר"ש שמנוחתם כבוד בליובאוויטש.
שסחהגענו
שסטלליובאוויטש, יחד עם גויים מורי דרך מקומיים. היה מצער לראות עד כמה המקום מוזנח.
שעהמצבות עמדו בין שיחים עבותים בבית עלמין ישן שאינו נמצא בשימוש זה עשרות שנים.
שעאאני מביט ורואה את ציונו של אדמו"ר ה"צמח צדק" עשוי מצבה בצבע לבן
שעבבהיר, אבן משופעת, שבורה עד כדי מחציתה מרסיס של פצצה שנפלה פה במלחמת העולם
שעגהשניה. מצבת הרבי המהר"ש הייתה שלמה. במרחק לא רב הבחנו בבור שהיה מכוסה בשיחים
שעדגבוהים. פעם עמד שם בית כנסת, שנחרב על ידי הנאצים. "אם תרצה – אומר הגוי –
שעהתוכל לגשת לבור, יש שם ספרי קודש רבים וכן ספרי תורה של היהודים".
שעובשלב זה
שעזהצענו בנימוס למורי הדרך שלנו לחזור לביתם: "שעת צהרים וחם כעת", אמרתי
שעחלהם, "אנו נישאר כאן להתייחד עם קברי אבותינו". הם הלכו לדרכם ואנחנו
שעטהתחלנו להתפלל. קראנו את פרק ס"ז, הפרק של הרבי. לאחר מכן קראנו פ"נים
שפשהבאנו עמנו, ובהמשך התחלנו לנקות את האותיות החרותות על המצבות ורשמנו את נוסחי
שפאהמצבות. ניקינו את כל הצמחייה שמסביב למצבות כך שיעמדו בצורה גלויה.
שפבלאחר העבודה
שפגהממושכת התחלתי לערוך מדידות סביב הציונים. באמתחתנו היו כלי מדידה באורך מטר
שפדוחצי, העצים הנטועים קרוב למצבות היוו גורם מפריע לגדר העתידית, אך למרות כל
שפההמכשולים הצלחתי ליצור תרשים של גדר. עם סיום המדידות הלכנו לבית מקומי סמוך. האשה
שפואמרה כי אנו נראים 'משונים' לעומת היהודים שבאים כעת לבקר בליובאוויטש.
שפזהיא סיפרה
שפחכי היא זוכרת היטב הלוויה של רבנית (לפי חשבון השנים הייתה זו הרבנית רבקה, זוגתו
שפטשל אדמו"ר המהר"ש), ואשר מלווים רבים היו בהלוויה. בעת צרה היא נוהגת
שצלבוא לבית העלמין הישן ולבקש ברכות של הצדיקים הקדושים הטמונים שם. היא גם ציוותה
שצאאת הגויים מהעיירה להיזהר מלגעת באבני המצבות.
שצבליובאוויטש
שצגהיא עיירה קטנה ואין בה מקום שמייצרים גדרות. נסענו אפוא לרודניא, אף היא עיירה קטנה
שצדאבל גדולה יותר מליובאוויטש, שם ניגשנו למנהל מפעל אליו הפנה אותי ר' נחום
שצהלבקובסקי. הלה אמר כי הוא יעשה את הגדר לפי דרישותיי, אבל יסיים אותה רק ביום
שצוהראשון בשבוע הבא.
שצזהיה זה יום
שצחחמישי, ולהישאר ברודניא עד סיום המלאכה לא בא בחשבון. בעיירה קטנה מעין זו אי אפשר
שצטהיה להישאר לא מזוהים במשך שבוע. נסענו אפוא למוסקבה, שם השארתי את בני ברוך אצל
תידידי החסיד הרב נפתלי קרביצקי, שלמד איתי במחתרת בימי המלחמה.
תאלאחר השבת
תבחזרתי לרודניא, ולתדהמתי גיליתי כי הפועלים טרם סיימו את המלאכה. עמדתי עליהם במשך
תגכמה שעות עד שסיימו את הרכבת הגדר כראוי. כעת עמדה בפני בעיית ההובלה. נפגשתי עם
תדהאחראי על תחנת ההובלות, יהודי ששם משפחתו סקבלא – בניסיון לשכנעו להוביל את הגדר
תהלליובאוויטש. האחראי על ההובלות הסכים בתחילה לנסוע עמי לליובאוויטש, אולם כאשר
תוהבין שאני עסוק בהקמת אוהל על קברי האדמו"רים, סירב בעקשנות להתלוות אלי. הוא
תזפשוט פחד. למרות הפצרותיי הוא עמד בסירובו. הוא גם ידע על המעקבים והרדיפות של
תחהמשטרה החשאית כנגד רבים וטובים.
תטבסוף נעתר
תיר' שמואל הסנדלר לבקשתי לפחות לשכנע את אחיינו המנהל, שהסכים להעלים עיניים, שאחד הפועלים
תיאיעמיס את הגדר שעשה וגם לקח אותי במכוניתו עד ליובאוויטש. הדרך צלחה לנו ובחסדי ה'
תיבהגענו לליובאוויטש ללא מניעות.
תיגהתחלתי
תידלחפור את החפירות. הרגשתי זכות גדולה להשתתף בפועל בהקמת הגדר והעמדנו את הגדר
תיהלכבוד ולתפארת. מיד לאחר העבודה נסעתי לרודניא כדי להספיק לתפוס את האוטובוס
תיולסמולנסק ומשם ברכבת למוסקבה. רציתי גם להתרחק מהמקום במהירות האפשרית כדי שלא
תיזיעלו על עקבותיי.
תיחכך, למרות
תיטהמכשולים והקשיים הרבים, עלה בידי בעזרת ה' להקים את הגדר על ציוני רבותינו
תכנשיאינו לכבוד ולתפארת.
תכא**קונים
תכבאותיות בספר תורה של משיח**
תכגלקראת ראש
תכדהשנה תש"ל נודע לנו שהרבי הכריז שספר התורה לקבלת פני משיח צדקנו, שהרבי
תכההריי"צ התחיל לכתוב בזמן מלחמת העולם השניה, תסתיים כתיבתו לקראת יו"ד
תכושבט – ליובל העשרים להילולא של הרבי הריי"צ. כדי לזכות את כלל ישראל בכל
תכזהעולם הכריזו על אפשרות שכל אחד יכול לרכוש אות אחד לזכותו בספר התורה המיוחד הזה.
תכחידיעה זו עברה את גבולות רוסיה והגיעה לאזני אנ"ש.
תכטבאותה תקופה
תלכל אחד מאתנו שלח תמונות ממשפחתו עם פירוט שמו ושם אמו כיון שהרבי הביע את רצונו
תלאלראות אותנו, בינתיים בתמונות. כעת מילאנו רשימות כדי לרכוש אות בספר התורה הזה.
תלבאצלנו כמו בכל העולם היהודי הייתה התלהבות: תיכף מגיע זמן גאולתנו.
תלגלקראת פורים
תלדתש"ל קיבלתי מארץ הקודש מכתב מאחי שמואל גרשון ניסן שרק חזר מהרבי. במכתב הוא
תלההודיע שהוא התקבל ל'יחידות' אצל הרבי. אחי הזכיר את שמי לפני הרבי שאני מאד מודאג מכך
תלושלא זכינו עד עתה לצאת מן המצר, והנני תולה העניין כנראה בגלל עוונותיי.
תלזהרבי ביטל
תלחאת החשש לגמרי ומסר את ברכתו הקדושה: תמסור שזה שהוא עסוק שם - גדול זכותו עד
תלטמאוד, וזה רק ימהר בקרוב לצאת מן המצר אל המרחב. רק שישמור את הבריאות!
תמעד כאן
תמאמתיאוריו של הרב אבא דוד שי' גורביץ. כשנה לאחר מכן, ביום ראשון לפרשת אמור, ז'
תמבאייר תשל"א, הוא זכה לעלות עם בני ביתו לארץ הקודש.
תמגבין
תמדהשנים תשכ"ט ותשל"ג הצליחו לצאת את רוסיה כמאה וחמישים אלף יהודים.
תמהכשמכסת ההגירה של יהודי ברית המועצות גדלה באופן ניכר, עזבו רוב רובם של חסידי
תמוחב"ד את תחומי ברית המועצות, ובהם גם חסידי חב"ד בסמרקנד ובטשקנט
תמזשהתגוררו בערים אלו מאז ימי מלחמת העולם השניה.
תמח[54] תורת מנחם התוועדויות כרך לג
תמטעמוד 50.
תנ[55] תורת מנחם התוועודיות כרך לט
תנאעמוד 90.
תנב[56] אגרת ט'עב, אגרות קודש כרך כד
תנגעמוד מט.
תנד[57] אגרת ט'פה, אגרות קודש כרך כד
תנהעמוד סב.
תנו[58] תורת מנחם התוועדויות כרך מו
תנזעמוד 68.
תנח[59] אגרת ט'פז, אגרות קודש כרך כד
תנטעמוד סג.
תס[60] תורת מנחם התוועדויות כרך מו
תסאעמוד 284.