Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אפעילות חמ"ה בארץ הקודש
בשלהי שנות הכ"ף, קיבלו משפחות רבות מחסידי
בשלהי שנות הכ"ף, קיבלו משפחות רבות מחסידי
בחב"ד שהתגוררו בטשקנט ובסמרקנד היתרי יציאה, ובין השנים תש"ל–תשל"ב,
גיצאו כמעט כל חסידי חב"ד מערים אלו, בהם התגוררו בשלושים השנים האחרונות )כפי
דשסופר בפרק הקודם).
הבין העולים לארץ הקודש היו גם פעילי ארגון
וחמ"ה, הארגון שהוקם כעשור שנים קודם לכן, ופעל רבות בקרב בני העדה הבוכרית.
זכאשר הרב משה ניסילביץ שהיה מראשי הפעילים
חעלה לארץ ישראל, הוא החל להתעסק בהקמת ארגון חמ"ה מחדש בארץ. את התמיכה
טהכלכלית הראשונית קיבל ר' משה מארגון "עזרת אחים" בניו יורק. מנהלי
יהארגון הם היו מודעים לפעילות חמ"ה בסמרקנד, וכאשר שמעו שר' משה מעונין
יאלהמשיך בעבודת הקודש בארץ ישראל – שלחו תמיכה חודשית בסך אלף דולר עבור פעולות
יבחמ"ה, סכום מכובד באותם ימים.
יגר' משה מצידו כתב לרבי על עלייתו ועל
ידתכניותיו להמשיך בעסקנות הציבורית, יחד עם חבריו שאמורים להגיע בקרוב מברית
טוהמועצות. חלפו כמה שבועות, וטרם התקבל מענה מהרבי.
טזיום אחד הגיע הרה"ח הרב בנימין
יזגורודצקי, בא כוחו של הרבי באירופה, לביקור בארץ הקודש. הוא הזמין את כל העולים
יחמחסידי חב"ד שהגיעו לאחרונה, לפגישה מיוחדת במלון דבורה בתל אביב, שם התאכסן.
יטרבים מהעולים הגיעו, וגם ר' משה ביניהם.
כלאחר שפתח בדברי ברכה לעולים, החל ר' בנימין
כאלדבר על חשיבות העסקנות הציבורית בארץ הקודש. ר' משה הצטנף בפינה בסוף האולם כדרכו
כבועקב אחר מהלך האסיפה. לאחר שאף אחד מהנאספים לא הגיב לדבריו, שאל ר' בנימין
כגישירות: מי כתב לרבי שהוא רוצה להמשיך בעסקנות הכלל? כולם שתקו. גם ר' משה לא
כדהגיב, אבל הוא כבר הבין שהמפגש הזה קשור למכתב ששיגר לרבי.
כהלאחר שכולם עזבו את האסיפה, ניגש ר' משה אל
כור' בנימין, וגילה את אזנו, שהוא זה שכתב לרבי על רצונו להמשיך בעסקנות. שאל אותו
כזר' בנימין: מה בכוונתך לעשות? ר' משה פרש לפניו את תכניותיו הרחבות לפעילות רוחנית
כחבקרב אלפי העולים שהגיעו באותן שנים מברית המועצות והוסיף הוא ממתין לחבריו
כטמסמרקנד שיגיעו ויצטרפו אליו לעבודת הקודש. ר' בנימין גורודצקי אמר לר' משה, כי
להוא יעניק לו אלף דולר לפעילות בכל חודש, והבהיר כי לא יתערב בעבודתו, מה לעשות
לאואיך לעשות בהפצת המעיינות אלא ר' משה יעבוד כפי תכניותיו. לשמחתו של ר' משה לא
לבהיה קץ.
לגבחודשיים הבאים שלח ר' בנימין ארבע אלף
לדומאתיים לירות (אלף דולר) לפעילות החודשית. בחודש השלישי התקשר אליהם הרה"ח
להר' אפרים וולף, שהודיע: הרבי שלח עבור הפעילות שלכם 1000 דולר.
לוכך היה גם בחודש הבא, וגם בחודש השלישי, עד שהם
לזהבינו כי מדובר בתמיכה חודשית קבועה מהרבי אישית. תמיכה זו נמשכה במשך שנים רבות.
לחיצוין כי באחת היחידויות של ר' משה אצל הרבי, הזכיר הרבי תמיכה זו, כאות לכך שהוא
לטמחשיב מאוד את הפעילות של חמ"ה.
מ**הרבי
מאעל הקו**
מבאחד
מגמפעילי חמ"ה המרכזיים היה ועודנו הרב הלל שי' זלצמן, אשר עלה לארץ הקודש
מדמסמרקנד בתחילת חודש אלול תשל"א. מספר הרב זלצמן על אותם ימי בראשית:
מהכמה
מושבועות לאחר בואי לארץ ישראל, ישבתי במשרדי חמ"ה שהיו ממוקמים בביתו של ר'
מזמשה ניסילביץ', ועבדתי על תוכניות למבצע חדש, כשלפתע צלצל הטלפון. ר' משה הרים את
מחהשפופרת, ולאחר שהאזין לנאמר מעבר לקו, ראיתי שהוא מתרגש מאוד, ורמז לי לקחת מידו
מטאת הטלפון.
נהרמתי,
נאוהנה אני שומע קול לא מוכר שאומר "כאן מדברים מהמזכירות". לא היה לי שמץ
נבשל מושג על איזה מזכירות מדובר. שאלתי: "מאיזה מזכירות?", ונעניתי:
נג"המזכירות של הרבי. הרב חדקוב רוצה לדבר איתכם". היה זה המזכיר הרב בנימין
נדקליין ע"ה שדיבר איתי בתחילה.
נהנזכרתי
נושראיתי פעם את שמו של הרב חדקוב ותפקידו האחראי אצל הרבי. היה זה כאשר הצלחתי
נזלהביא לסמרקנד ממוסקבה את ספר "היום יום", ובסופו הופיעה רשימה על
נחהפעילות של 'מרכז לעניני חינוך', כאשר מתחת לשמו של הרבי, הנשיא, הופיע שמו של
נטהמנהל: הרב ח.מ.א. חדקוב.
ספחד
סאגדול נפל עלי באותו רגע. פי נאלם דומייה, והאזנתי בשתיקה לדבריו של הרב חדקוב.
סבהייתה לי תחושה שהרבי נמצא על הקו, כי במהלך השיחה שמעתי כמה פעמים קול של מישהו
סגלוחש לרב חדקוב ומנחה אותו.
סדהרב
סהחדקוב אמר: אתם נמצאים כבר שלושה חודשים בארץ ישראל – מה אתם עושים בדיוק?
סואמרתי:
סזאנחנו עורכים ערבי חב"ד, מארגנים כינוסים, אסיפות, שיעורי תורה ושבתונים
סחומדברים עם העולים לחיזוק התורה והיהדות, ועוד דברים דומים.
סטשאל
עאותי הרב חדקוב: האם סידרתם ילדים במוסדות חינוך? השבתי בשלילה. שאל אותי שוב: האם
עאסידרתם מאה ילדים במוסדות חינוך? השבתי: לא. והרב חדקוב ממשיך: האם סידרתם חמישים?
עבשוב השבתי בשלילה, והוא ממשיך לשאול ארבעים? וכך הלאה, בכל פעם אני משיב במילה
עגאחת: לא! והוא מפחית עד עשרה ילדים...
עדבאותו
עהרגע נזכרתי על הדו-שיח בין אברהם אבינו לקב"ה, כאשר ניסה להציל את סדום
עוועמורה. אולי יש חמישים צדיקים, ואולי יש ארבעים וכו'...
עזכאשר
עחהרב חדקוב שאל אם סידרנו עשרה ילדים, וגם על כך עניתי בשלילה, השתררה דממה על הקו.
עטמעבר לקו שמעתי את הרבי לוחש לרב חדקוב משהו, ואחר כך הוא אמר: נו... אז מה אתם
פעושים?
פאאמרתי:
פבכעת אנחנו יודעים מה עלינו לעשות, ונתחיל לעבוד על העניין".
פג**"תמשיכו
פדאת החינוך שהתחלתם בסמרקנד"**
פהר'
פוהלל עדכן את ר' משה בפרטי השיחה ומיד ישבו להכין תוכנית פעולה. הם גייסו לעבודה את
פזר' יוסף לדיוב, אברך בעל מרץ וחיות שפעל איתם בסמרקנד. הוא החל לפעול בקרב העולים
פחהחדשים, בעיקר בקרב יהודים עולי בוכרה, לפי הכיוון שהרבי הנחה אותם: לסדר את ילדי
פטהעולים במוסדות חינוך דתיים.
צאנשי
צאחמ"ה הבינו כי לאחר שהעולים מסתדרים במרכזי קליטה וילדיהם נשלחים לבתי הספר
צבהממלכתיים, קשה להוציא אותם משם למסגרת אחרת. אי לכך הם העתיקו את עיקר הפעילות אל
צגשדה התעופה בלוד. שם, עם נחיתתם של העולים, אברכים מפעילי חמ"ה היו ניגשים
צדאליהם, מבררים לאיזה מרכז קליטה הם נשלחים ומסכמים להיפגש למחרת על מנת לסדר את
צההילדים במוסדות חינוך ראויים.
צופעילי
צזהסוכנות לא ראו בעין יפה את פעולות חמ"ה, ואף ניסו להצר את צעדיהם של
צחהפעילים; אבל ברוב המקרים הצליחו פעילי חמ"ה להגיע אל העולים, בהציגם את עצמם
צטכקרובי משפחה לעולים הבוכרים. הם אמרו לפעילי הסוכנות שיש מי שדואג לחינוך יהודי
קלילדיהם.
קאמהר
קבמאוד התפרסם בקרב העולים שפעילי חמ"ה מסדרים את ילדי העולים במוסדות חינוך
קגשונים בתנאי פנימייה. הגיעו הדברים עד כדי כך, שמספר הטלפון של משרדי חמ"ה
קדבארץ ישראל הגיע לעולים עוד בטרם צאתם מרוסיה. כאשר פעילי חמ"ה לא הצליחו להיכנס
קהלשדה התעופה ולהגיע לעולים, טלפנו העולים משדה התעופה למשרדי חמ"ה בנחלת הר
קוחב"ד, ואמרו: בסמרקנד טיפלתם בחינוך של ילדינו; בבקשה בואו למרכז הקליטה בו
קזאנו נמצאים, וסייעו לנו גם כאן. העולים שהרגישו בודדים בארץ ישראל, שמחו מאוד על
קחהקשר עם הפעילים שדיברו בשפתם וביקשו את עזרתם.
קטבאותן
קישנים היה זרם גדול של עולים חדשים מרוסיה ובוכרה, ותוך זמן קצר לא היה די מקום
קיאבמוסדות חב"ד לילדי העולים שביקשנו להכניס. אז הוקמו בעזרת חמ"ה ישיבת
קיבהבוכרים בראשון לציון, וכן ישיבת הבוכרים בכפר חב"ד, כפי שיסופר להלן.
קיגמאז
קידועד היום, במשך יותר משלושים שנות פעילות, סודרו על ידי פעילי חמ"ה יותר
קיהמשלושים אלף ילדי עולים (!) במוסדות חינוך חרדיים שונים בכל רחבי הארץ. הודות
קיולעבודת קודש זו הוקמו במהלך השנים רבבות משפחות דתיות וחסידיות, רבות מהן בזכות ר׳
קיזיוסף לדיוב שעבד בחירוף נפש לסידור ילדי העולים במוסדות חינוך.
קיח**יהודי
קיטרוסיה למען יהודי רוסיה**
קכלקראת
קכאחודש תשרי תשל״ב נסע הרב משה ניסילביץ׳ אל הרבי. אותו תשרי התאפיין בנסיעתם של חסידי
קכבחב"ד רבים מעולי רוסיה אל הרבי. מי שהגיע בפעם הראשונה לרבי, זכה למענק מיוחד
קכגבסך שבעים אחוז מהוצאות הכרטיס. באחת ההתוועדויות פנה הרבי אל האורחים, ואמר שמי
קכדשניהל ישיבה ׳שם׳ (בברית המועצות), יגש לקבל ׳משקה׳. כמה חסידים דחקו בר׳ משה לגשת,
קכהאבל הוא התבייש ולא זז ממקומו, עד שלבסוף ניגש מישהו אחר לרבי וקיבל משקה.
קכובעת
קכזחלוקת "כוס של ברכה" במוצאי ראש השנה, כאשר ר׳ משה עבר לפני הרבי, שאל
קכחאותו הרבי: למה לא ניגשת כאשר קראו לך? השיב ר׳ משה שהוא התבייש. אמר לו הרבי: אם
קכטכך, איך אתה רוצה להתעסק בהפצת המעיינות?! הגיב ר׳ משה ואמר: נו, דער אויבערשטער
קלוועט העלפן [=ה׳ יעזור].
קלאבטרם
קלבנסיעתו חזרה ארצה, נכנס ר׳ משה ליחידות שנמשכה כארבעים וחמש דקות. במהלך היחידות
קלגשאל אותו הרבי: מה בכוונתך לעשות, ואיך אתה מתכנן את העסקנות?
קלדר׳
קלהמשה שהיו לו תכניות לפעילות רחבה הציג בפני הרבי את הרעיונות הגדולים שלו, בתקווה
קלושהרבי יסכים לכך ואף יעניק לו את ברכתו. הוא אמר שבכוונתו לקבל לעבודה עשרה פעילים
קלזעם עשר מכוניות, שיוכלו לפעול בכל רחבי הארץ.
קלחשאל
קלטאותו הרבי: לפני כמה זמן יצאת מרוסיה?
קמר׳
קמאמשה השיב: אני כבר ששה חודשים בארץ ישראל.
קמבאמר
קמגלו הרבי: דע לך שכאן הכל קשור עם כסף ופוליטיקה. מהיכן תשיג כסף למימוש הרעיונות
קמדהאלה?
קמההשיב
קמור׳ משה: נאסוף מאנשים שונים.
קמזאמר
קמחלו הרבי: אז מה יאמרו אנשים? שהגיעו קבוצה של שנוררים מרוסיה...
קמטאמר
קנר׳ משה בתמימות: אנחנו ניצור קשר עם עשירים גדולים, וכך נגייס את הכסף הדרוש.
קנאאמר
קנבלו הרבי: תתחילו עם אדם אחד ועוד חצי, זאת אומרת: אתה, ועוד אחדים לחצי משרה,
קנגומכונית אחת.
קנדבשומעו
קנהזאת, השתומם כל כך ר׳ משה, עד שפלט מפיו: אוי... משיח זאל שוין קומען [=שמשיח יבוא
קנוכבר]...
קנזהגיב
קנחהרבי: איך וויל אויך אז משיח זאל קומען [=גם אני רוצה שמשיח יבוא]! והרבי המשיך:
קנטתתחילו בהעמדת שולחן בסניף צא״ח בתל אביב.
קסאחר
קסאכך שאל ר׳ משה: ובאיזה שם נעבוד? אולי נמשיך בשם ׳חמ״ה׳ בו התחלנו את עבודתנו
קסבברוסיה?
קסגהרבי
קסדשאל אם יכול להיות שהק.ג.ב. יודע על השם חמ״ה? ר׳ משה השיב שלא שייך כלל שיידעו,
קסהכיוון שרק כמה אנשים מחברי חמ״ה ידעו על השם הזה. כיוון שכך, אמר הרבי: נו, אז
קסותמשיכו בשם ׳חמ״ה׳, ואין צורך לפעול בשם חב״ד. רק שיהודי רוסיה עוזרים ליהודי
קסזרוסיה.
קסחכאשר
קסטר׳ משה חזר לארץ הקודש ומסר לפעילי חמ"ה את תוכן היחידות, הלך ר׳ יהושע רסקין
קעוקנה שולחן משרדי בשוק הפשפשים בתל אביב. הוא העמיד את השולחן בסניף צא״ח בתל
קעאאביב, והתחיל לפעול כמחלקה בצא״ח ליוצאי רוסיה.
קעבאחרי
קעגכחודש וחצי, כשנוכחו לדעת שהעבודה בצורה זו מקשה על הפעילות, הם פנו אל הרבי
קעדבענין, ולאחר שקיבלו את הסכמתו לפתוח משרד עצמאי, פתחו משרד בתל אביב, ברחוב
קעהנחמני 53.
קעו**הרבי
קעזמורה: ״לעבור לעבודת ופרצת״**
קעחכאמור,
קעטהרב הלל זלצמן עלה לארץ בתחילת חודש אלול תשל״א. הוא ביקש לנסוע לרבי בהקדם האפשרי,
קפאך הכנת המסמכים הדרושים התארכה והוא בא לרבי רק לקראת י״ט כסלו תשל״ב.
קפאמספר
קפבעל כך ר' הלל:
קפג"כאשר
קפדהגעתי לניו יורק, הייתה זו שעה מאוחרת, קרוב לחצות הלילה. לא הלכתי לישון, אלא
קפהביקשתי ממארחיי שיקחו אותי מיד ל׳בית חיינו׳. כבר מרחוק יכולתי לראות את האור שבקע
קפומהחדר השמאלי בחזית הבניין. אמרו לי שזהו חדרו של הרבי, וכי למרות השעה המאוחרת
קפזהרבי נמצא עדיין בחדרו.
קפחנזכרתי
קפטבאגדה העממית שהייתה נפוצה בברית המועצות (להבדיל אלף אלפי הבדלות), שכאשר כל
קצאזרחי ברית המועצות ישנים, יש רק חלון אחד מואר בקרמלין, שם יושב סטאלין ודואג
קצאלשלום העולם... חשבתי שממש ׳זה לעומת זה׳ - כאשר כולם עסוקים בענייניהם, יושב הרבי
קצבבחדרו, ובאמת דואג לשלום כולם, וכמה דמעות שפך הרבי עבורנו, כאשר היינו מאחורי מסך
קצגהברזל... נזכרתי היכן הייתי לפני שנה, והיכן אני נמצא כעת - מול חדרו של הרבי...
קצדבעלה
קצהשל בת דודי, הרב בערל יוניק, שהיה ממקורבי בית הרבי, הדריך אותי כיצד להיכנס
קצול׳יחידות׳. בפתק שהכנסתי ליחידות כתבתי בקצרה את קורות חיי. כאשר נכנסתי ליחידות,
קצזהייתה לי תחושה שהרבי יודע את כל מה שעבר עלי. הרבי שאל במה עסקתי ברוסיה, וכאשר
קצחהשבתי בייצור תוויות ובציור שלטים, אמר לי הרבי להמשיך עם זה בארץ הקודש.
קצטכשחזרתי
רארצה מצאתי עבודה במפעל לייצור שלטים בתל אביב, ובשעות הערב הייתי משתתף בפעילות
ראשל חמ״ה. ר׳ משה לא היה מרוצה מכך, וטען שעליי להיכנס לפעילות חמ״ה בכל שעות
רבהיממה. כאשר אמרתי שכך אמר לי הרבי ביחידות, אמר לי ר׳ משה את האמרה המקובלת בפי
רגחסידים בקשר ליחידות: ״אז מען גייט אריין ווי א נאר גייט מען ארויס ווי א נאר״
רד[=כאשר נכנסים (ליחידות) כמו טיפש, יוצאים כמו טיפש...], והוסיף ואמר: אילו היית נוהג
רהבאופן של חוצפה כלפי שמיא, ומבקש להיכנס לעבודת הכלל, הרבי היה מדריך אותך באופן
רוכזה...
רזכך
רחנמשך סדר חיי בחודשים הבאים. בימים עבדתי בייצור שלטים, בלילות עסקתי בפעילות
רטחמ״ה, ובזמן הפנוי התווכחתי עם ר׳ משה...
ריבשלב
ריאמסויים החלטתי לכתוב על כך לרבי. העליתי על הכתב את טענותיו של ר׳ משה, ושאלתי
ריבמפורשות: האם עליי להמשיך בייצור השלטים, או לעבור לעבודת "ופרצת"?
ריגלקראת י״ט כסלו תשל״ג, קיבלתי את תשובת הרבי: הרבי הדגיש את המילים ׳לעבור לעבודת
רידופרצת״, והוסיף בכתב יד קודשו: ״ושיהיה בהצלחה. אזכיר על הציון״.
ריה**הרבי
ריומנחה תרגום מאמרים לרוסית**
ריזיום
ריחאחד התגלגלה לידי ר' הלל מודעה שפורסמה על פני עמוד שלם בעיתון ״ידיעות אחרונות״, תחת
ריטהכותרת ״דע את יהדותך״. ר' הלל הציע לר׳ משה ניסילביץ ליישם רעיון דומה עבור
רכהעולים החדשים מרוסיה. הם תרגמו שיחה של הרבי, פרסמו אותה כמודעה בשבועון הרוסי
רכא"נאשה סטרנה", ושלחו לרבי עותק של העיתון.
רכבכעבור
רכגשבוע התקשר אליהם הרב אפרים וולף, והודיע שהרבי שלח 600 לירות כהשתתפות במודעה
רכדשפרסמו. הם לא הבינו את פשר הדבר, ושאלו את הרב וולף: למה הרבי שלח לנו את הכסף,
רכהומה זה אומר? והוא הסביר שזה סימן שהרבי נהנה מהדבר ומעודד לעשות זאת להבא. בעקבות
רכוכך הם המשיכו מידי שבוע לפרסם שיחה מתורגמת מהרבי בשבועון "נאשה סטרנה"
רכזושלחו עותק לרבי באופן קבוע.
רכחלאחר
רכטהפעם הראשונה שהם פרסמו את שיחותו של הרבי בעיתון, היו שבאו בטענות כי התרגום לא
רלמדויק. מספר ר' הלל: "עובדתית, הם צדקו. אנחנו לא תרגמנו את שיחותיו של הרבי
רלאמילה במילה, אלא יותר את רוח הדברים. הגם שלא החשבתי את עצמי למומחה גדול בשפה
רלבהרוסית – טענתי, שאם ניצמד למילותיו של הרבי, הרי בתרגום מלשון הקודש לרוסית זה
רלגעשוי להישמע 'נוצרי כנסייתי' ר"ל. אלו שביקרו אותנו, לא חשבו כך, וסברו
רלדשלמרות הכל יש להיצמד למילותיו של הרבי".
רלהכעבור
רלוחצי שנה, סיפר להם פרופ' ר' ירמיהו ברנובר שכאשר היה ביחידות אצל הרבי, ביקר הרבי
רלזבחריפות את אלו שמתרגמים את שיחותיו מילה במילה מלשון הקודש. הרבי התבטא אז,
רלח"לא עושים לי טובה בזה, כיוון שזה נשמע 'כנסייתי נוצרי'", וסיים הרבי:
רלט"כאשר מתרגמים מלשון הקודש, צריך לתרגם התוכן ולא הלשון המדוייק.".
רמכמובן שר' הלל שמח מאוד על שכיוון לדעתו של הרבי.
רמא**הוסרו
רמבכל ההגבלות**
רמגלקראת
רמדיו"ד שבט תשל"ב נסע פעיל נוסף מפעילי חמ"ה, הרב בנימין מלכובסקי, לחצר
רמהקדשו של הרבי. טרם חזרתו הוא נכנס ליחידות, והרבי אמר לו בקשר לפעילות חמ"ה:
רמוצריך להיות סדר. הרבי התבטא: חודש, חודשיים, שלושה חודשים. עד כמה? צריך להיות
רמזסדר!
רמחפעילי
רמטחמ"ה לא הבנו למה בדיוק מתכוון הרבי באומרו "צריך להיות סדר". הם
רנהתייעצו עם ידידיהם בארץ ישראל, ואלה אמרו שהרבי הנהיג סדר שכל המוסדות שולחים
רנאאליו דו"ח חודשי, וכנראה לכך התכוון הרבי. מיני אז, הם התחילו לשלוח לרבי
רנבדו"ח לפחות פעם בחודש.
רנגבתשרי
רנדתשל"ג נסע ר' משה ניסילביץ' לרבי, וביחידות שאל את הרבי: אולי הגיע הזמן
רנהלהסיר את ההגבלות, לקבל פעילים נוספים ורכבים נוספים. אמר לו הרבי: כבר הוסרו כל
רנוההגבלות!
רנזר'
רנחמשה חזר לארץ ישראל עם הבשורה הטובה ובהנהלת חמ"ה החלו לחשוב על הקמת בניין
רנטלפעילות חמ"ה, ופעילויות נוספות שדרשו הוצאות כספיות. כאשר הם דיווחו על כך
רסלרבי, זכו לקבל מהרבי תשובה ארוכה ומפורטת, בה השיב הרבי גם על שאלות נוספות ששיגרו
רסאבאותה תקופה. וכך כתב הרבי:
רסבמכ'[תב] זה והקודמיו
רסגנת' ות"ח [נתקבלו ותשואות חן]
רסדכפי שמסרתי מכבר – עתה
רסהבטלו ההגבלות (דשכירות אנשים רבים וכו'), לבד:
רסו1) ) לא ללוות מעות
רסזלצורך העסקנות – אפילו אם פ'[לוני] יאמר שלאחר זמן קצר יתן לו מעות לשלם החוב –
רסחומפני מעשה שהי' (וכמה פעמים) וק"ל.
רסט2) בענינים שחשש שקשור במפלגתיות או
רעבפוליטיקא וכיו"ב – לעשות כהוראת מבינים מאנ"ש שי' הנמצאים באה"ק
רעאכו"כ [בארץ הקודש] שנים. וכנ"ל – אפילו רק ספק בדבר.
רעב3)
רעגבטח יסייעו כל עסקני אנ"ש ומוסדותינו איש לרעהו ככל האפשרי. ואצ"ל [ואין
רעדצריך לומר] שלא תהי' מלחמה (אפילו שכאילו "לשם שמים") ביניהם.
רעה4)
רעוהתקציב מכאן – לע"ע [לעת עתה] אלף דולר לחודש. וכשתהיינה פעולות ממשיות
רעזהדורשות הגדלת התקציב ויתקבל דו"ח עד"ז – ידונו עד"ז כאן (הגדלה
רעחבמדה וגבול)
רעט5)
רפנוסח הבלאנקים וכל כיו"ב – שייך לההנהלה על אתר, כמובן.
רפאאזכיר עה"צ [על הציון] לתוכן
רפבמכתביו עוה"פ [עוד הפעם]
רפגאי
רפדאפשר לתאר את שמחת אנשי חמ"ה למקרא תשובותיו של הרבי. הם התחילו לחשוב כיצד
רפהאפשר להוציא לפועל את התוכניות הגדולות, מבלי להיכנס לחובות.
רפו**תן
רפזפי שניים ויהיה פי שניים**
רפחבשלב
רפטראשון הוחלט לתכנן הקמת בניין בשכונת נחלת הר חב"ד שישמש מרכז לכל הפעילות.
רצלפעילי
רצאחמ"ה היה אז קשר עם שני אחים עשירים ממוצא בוכרי שהתגוררו בירושלים שנים
רצברבות, וכיוון שהם עבדו רבות עם עולים מבוכרה, הם היו מוכנים לתרום את הקרקע
רצגלבניין, וגם להשתתף בבניית המרכז. לאחר שהודיעו על כך לרבי, הביע הרבי פקפוק
רצדבנכונות העניין, ואף רמז שאין כוונתם לתרום 'לשמה'...
רצהכאשר
רצואחד האחים היה בניו יורק, הוא נכנס ליחידות. הרבי שאל אותו מה הוא רוצה בתמורה
רצזלתרומתו, והוא אמר שלא יתערב בעבודת חמ"ה, והדבר היחיד שהוא מבקש, שהשטח יהיה
רצחרשום על שמו, ולכל הפחות מטר מרובע אחד שהבניין יעמוד עליו. הרבי לא הסכים לכך,
רצטוהרעיון נפל.
שעם
שאהזמן אנשי חמ"ה שמעו מפי יודעי דבר שאכן אפילו אם יהיה לתורם רק מטר אחד בשטח
שבשעליו יהיה הבנין, הרי זה גורע מהבעלות של חמ"ה על הבניין כולו.
שגחבריהם
שדמארגון 'עזרת אחים' בארצות הברית ששמעו על תוכניתם להקים מרכז לפעילות חמ"ה,
שההחליטו להירתם לעזרת חמ"ה. הרב ישראל דוכמן ע"ה, חבר ועד 'עזרת אחים', פנה
שולנדיב המפורסם ר' יוסף ווסנר בבקשה לתרום את הכסף הנחוץ לקניית השטח. דובר אז על
שז9000 דולר. באותן שנים היה זה סכום גדול, ור' יוסף ווסנר אמר לרב דוכמן, האמן לי,
שחאילו היה הוני שווה חצי ממה שמעריכים אותי, הייתי נותן פי שניים ממה שמבקשים
שטממני...
שיר'
שיאישראל שכנע אותו להיכנס יחד ליחידות אצל הרבי ולדבר על העניין. ביחידות סיפר ר'
שיבישראל לרבי את דבריו של ר' יוסף ווסנר, והרבי פנה אל ר' יוסף ואמר: אם תיתן פי
שיגשניים ממה שמבקשים ממך – יהיה לך פי שניים ממה שמעריכים אותך!
שידלאור
שיהדברי הרבי, ר' יוסף תרם את מלוא הסכום הדרוש לקניית השטח.
שיוכאשר
שיזאנשי חמ"ה שאלו את הרבי על איזה שם לרשום את השטח – ענה הרבי: אגודת חסידי
שיחחב"ד או חמ"ה.
שיט**אתם
שכחב"ד, והמוסד חב"ד!**
שכאבאותם
שכבימים, היו כאלו שהתרעמו על פעילי חמ"ה בארץ על שאינם פועלים בשם חב"ד,
שכגאלא בשם שונה - חמ"ה. כאשר ר' הלל זלצמן הגיע לניו יורק לייסד את משרד
שכדחמ"ה בארצות הברית, הוא התייעץ על כך עם חברי המזכירות, ובראשם הרב חדקוב,
שכהוכולם אמרו פה אחד, שמאחר והרבי אמר שאין צורך לפעול בשם חב"ד – הרי ברור שזה
שכורצונו הק', ואין אפילו טעם לשאול על כך שוב.
שכזאבל
שכחהתרעומות על שאינם פועלים בשם חב"ד לא פסקו, והדבר גרם להם לכאב גדול. הם,
שכטשגדלו והתחנכו ברוח חב"ד, וכל פעילותם ברוסיה בתקופות האיומות תחת שלטון
שלסטאלין, הייתה פרי מסירות הנפש שהשרישו בהם אדמו"רי חב"ד – חרה להם מאוד
שלאשיש המפקפקים בהשתייכותם לחב"ד.
שלבבהיות
שלגר' משה ניסילביץ' ב'יחידות', הוא סיפר על כך לרבי. הרים הרבי את ידיו הקדושות ותמה
שלדבקול רם: מי אמר לכם זאת? אתם חב"ד והמוסד חב"ד והפעילים
שלהחב"דניקים! הרבי המשיך והזכיר לו: הרי אני נותן לכם אלף דולר לחודש! ומיד
שלוהוסיף: אבל אל תפרסמו זאת, כי גם אחרים ירצו בכך...
שלזכך,
שלחבאחת השנים שאל ר' משה את הרבי ב'יחידות', אולי הגיע הזמן שהם יפעלו רשמית בשם
שלטחב"ד?
שמאולם
שמאהרבי ענה לו אשר מכמה טעמים, טוב יותר שלא יפעלו בשם חב"ד. ראשית – הרי אתם
שמבמגייסים כסף, ותמשיכו לגייס, הנה טוב יותר שלא תלכו בשם חב"ד. ועוד – הרי אתם
שמגמצליחים, ותצליחו עוד יותר!
שמד**הרבי
שמהמלמד כיצד לגייס תרומות**
שמובהזדמנות
שמזאחרת, נכנס הרב משה ניסילביץ' ליחידות אצל הרבי, ובמהלכה סיפר לרבי על קשיים שונים
שמחשהתעוררו בפעילותם, וחילוקי דעות עם ארגונים אחרים. ר' משה שאל את הרבי: אולי יש
שמטכאן קטרוגים על פעילותנו?
שנענה
שנאלו הרבי: למעלה אין קטרוגים, וגם כאן אין. כשתבואו לארץ הקודש, יסתדר הכל בכי טוב.
שנבשאל
שנגר' משה: אפשר איז דער רבי נישט צופרידן מיט אונזער ארבעט? [=אולי הרבי אינו מרוצה
שנדמעבודתנו]. והשיב לו הרבי: "צופרידן, און נאך מער ווי צופרידן" [=מרוצה,
שנהועוד יותר ממרוצה].
שנוואכן,
שנזלאורך השנים הרבי תמך רבות בעבודת ארגון חמ"ה ועודד את הפעילות בדרכים שונות.
שנחבאחת היחידויות של ר' משה אצל הרבי, לימד אותו הרבי כמה תובנות בענייני גיוס
שנטכספים.
שספעם
שסאאמר הרבי לר' משה: כאשר תורמים לכם ח"י דולר – אתם עושים חשבון שכל דולר שווה
שסבארבע לירות ושלושים אגורות... אל תעשו חשבון כזה. אתה צריך לבקש יותר!
שסגבהזדמנות
שסדאחרת אמר לו הרבי: כאשר אתם מגיעים לגביר והוא ואמר לכם, הרי נתתי כבר לישיבה הזאת
שסהולישיבה הזאת – תגידו לו: זה טוב, אבל לנו אתה צריך לתת פי שניים ופי שלושה!
שסוביחידות
שסזאחרת העניק הרבי לר' משה עשרה שטרות של מאה דולר, עם פתק עליו היה רשום "מקופת
שסחמו"ח אדמו"ר".
שסט**פעילות
שעהרב יוסף לדיוב ע"ה**
שעאפעילות
שעברבה ניהל ארגון חמ"ה באותם ימים בנושא רישום ילדים מעולי ברית המועצות בכלל,
שעגומעולי בוכרה בפרט, במוסדות דתיים. מי שריכז את הפעילות לרישום הילדים במשך שנים
שעדרבות, היה הרב יוסף לדיוב ע"ה.
שעהבשנת
שעותשל"א זכתה משפחתו של יוסף לדיוב לקבל אשרת יציאה מבוכרה. בארץ הם נתקלו בקשיי
שעזפרנסה שלא היו מנת חלקם ברוסיה. יוסף, שהיה בן בכור, חפץ לעזור לאביו וחיפש עבודה
שעחכלשהי. הוא פנה לרב משה ניסילביץ שעלה זמן קצר לפניו, וביקש להמשיך ולעבוד שוב תחת
שעטחסות חמ"ה בקרב עולי בוכרה. ר' משה ענה לו כי בינתיים אין די עולים ואין לו
שפעבודה בעבורו, אך הבטיח לכתוב לרבי בעניינו.
שפאבצר
שפבלו פנה יוסף אל 'מולא' יוסף אלשיוב ז"ל. משפחת אלשיוב עלתה אף היא בתקופה זו,
שפגומולא יוסף הקים מפעל יהלומים. יוסף חבר לשורות המפעל והחל לעבוד בו, ולבני ביתו הייתה
שפדהפרנסה.
שפהסיפר
שפועל כך לימים ר' יוסף לדיוב עצמו:
שפז"זמן קצר לאחר עלייתנו לארץ הלכתי
שפחלעבוד ביהלומים. אחר כך בא אליי הרב רפאל חודיידטוב ושכנע אותי לפעול בקרב בני
שפטהעדה הבוכרית. ואכן, חלק משעות היום הייתי מקדיש לרישום נערים ונערות עולי בוכרה,
שצבמוסדות חינוך תורניים.
שצאזמן קצר לאחר מכן נסעתי לרבי. כשנכנסתי
שצבל'יחידות' אמרתי שאני רוצה לעסוק במשך שעות הבוקר בעסקי היהלומים ובשעות אחר
שצגהצהריים לטפל בסידור ילדים במוסדות.
שצדהרבי ענה לי שתפקידי היחיד הוא לסדר את
שצהבני העדה הבוכרית במוסדות חינוך כשרים, ושמוסד 'חמ"ה' יקבל אותי לעבודה כפעיל
שצומטעמו. עם חזרתי לארץ, ר' בנימין מלכובסקי ור' הלל זלצמן סידרו לי תפקיד מסודר
שצזומשכורת קבועה כפעיל במוסד 'חמ"ה' בארץ.
שצחכך עבדתי כמה שנים מטעם חמ"ה, גם
שצטכשלא היה להם די כסף לשלם לי משכורת, ותודה לא-ל זכיתי להכניס הרבה ילדים מהעדה
תהבוכרית למוסדות חינוך כשרים. הייתי נוסע בכל יום למקום אחר בארץ כדי להביא ילדים.
תאהלכתי מבית לבית ושוחחתי עם הורים. את הבנים שלחתי לתלמודי תורה וישיבות, ואת
תבהנערות הכנסתי לפנימיות. עבדתי במרץ רב וב"ה זכיתי להצלחה גדולה מאוד.
תגבכל פעם ופעם בה יצאה ממוסקבה קבוצה
תדנוספת של יהודים בוכרים, הייתי מקבל דיווחים מפורטים שכללו את שמות העולים החדשים.
תהוכך, עם נחיתתם בארץ כבר ידעתי לאילו משפחות עליי לפנות. הסתובבתי בין בתי העולים
תובבאר שבע, בדימונה ובערים נוספות. לא פעם הוצאתי אותם בשעת לילה מבתיהם, הלנתי
תזאותם אצלי בבית, ולמחרת בבוקר המשכנו אל מוסד החינוך המתאים".
תחתקצר
תטהיריעה מלתאר את היקף פעולותיו של ר' יוסף. די אם נציין שבמשך למעלה מארבעים שנות
תיעבודתו, החל מסמרקנד ועד לשנותיו האחרונות בארץ ישראל, מצאו אלפי ילדים וילדות
תיאיהודים את מקומם הטבעי בחצרות ה' הודות לו, כשאחריהם צועדות בסך המשפחות שהקימו
תיבלתפארה והילדים שנולדו להם לחיי תורה ויראה.
תיגר'
תידיוסף לדיוב היה חוזר ואומר: אני, מה אני? הכל בהוראת הרבי. ב'יחידות' אמרתי לרבי, 'רבי,
תיהאני רוצה לצאת לעבוד'. אך הרבי המליץ: 'אתה שייך לחינוך'. כעבור כמה שנים נסעתי שוב
תיואל הרבי, והרבי חזר ואמר לי: 'כבר שאלת אותי ועניתי לך. אתה – שייך לחינוך'!...
תיז**טלפון
תיחמהאוהל הק'**
תיטכאשר
תכהתחילו לבנות בשכונת נחלת הר חב"ד את מרכז חמ"ה בארץ הקודש, פנה הרב
תכאמשיח חודיידטוב למכירו ר' יוסף בורוכוב בבקשה לתרום לשם כך 25 אלף דולר. ר' יוסף
תכבאמר שהסכום הזה למעלה מיכולתו, אך אם הרבי יאמר שהוא צריך לתת את הסכום הזה – הוא
תכגמוכן לתת. פעילי חמ"ה הודיעו לרבי על תשובתו של ר' יוסף בורוכוב.
תכדכעבור
תכהכמה ימים הם שמעו שהמזכיר הרב בנימין קליין מחפש את ר' משיח בדחיפות. הם הגיעו מיד
תכולמזכירות, והרב קליין אמר להם שהרבי נמצא כעת באוהל הק', וטלפנו משם שהרבי ביקש
תכזלמסור לר' יוסף בורוכוב שיתן את הסכום שמבקשים ממנו, וכדי להוכיח שהוא עושה זאת
תכחבשמחה - יוסיף על הסכום האמור.
תכטכשר'
תליוסף בורוכוב שמע על כך, הוא התרגש מאוד מהעובדה שבהיותו על הציון הקדוש מצא הרבי
תלאלנכון להורות שיתקשרו אליו. והוא הסכים מיד לתרום את הסכום שביקשנו, בתוספת 180
תלבדולר.
תלגכך
תלדהלכה הפעילות של ארגון חמ"ה בארץ הקודש והתרחבה במשך השנים, כאשר במשך כל העת
תלההרבי מעודד ומדרבן את הפעילות.