Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
איחד עם יהודי בוכרה
כל אותן שנים, מאז סיום
כל אותן שנים, מאז סיום
במלחמת העולם השניה, ועד לפתיחת שערי ברית המועצות, כעשרים וחמש שנה, חיו חסידי
גחב"ד והקהילה הבוכרית המקומית בסמרקנד ובטשקנט, אלה לצד אלה כמשפחה אחת. יחד
דהתגברו על קשיי ותלאות הזמן, יחד דאגו לשחיטה, מילה, מקוואות ומסגרות ללימוד תורה,
הויחד תמכו אלה באלה בכל צורך גשמי ורוחני, בבחינת "איש את רעהו יעזורו ולאחיו
ויאמר חזק".
זקשרי ידידות עזה ושיתוף
חפעולה הדוק שררו כל אותן שנים בין חסידי חב"ד ויהודי בוכרה. קשרים שנרקמו עשרות
טשנים קודם לכן, עם בואם של שלוחי רבותינו נשיאינו לערי בוכרה, חושלו בימי האימים
ישל מלחמת העולם השניה, והלכו והתהדקו תחת המגף הסובייטי.
יאשתי הקהילות הסתייעו זו
יבבזו ורבים מבני הקהילה הבוכרית הפכו לחסידי חב"ד מן המניין, וזכו לגדל דורות
יגשל צאצאים ההולכים בדרכי החסידות לאורם של רבותינו אדמו"רי חב"ד.
ידלהלן צרור תיאורים
טוופרקי זיכרונות על מסכת קשרים אלה.
טז**ר'
יזאברהם בורוכוב**
יח**תומך
יטנלהב בפעילות החב"דית**
כאחד מנכבדי יהודי בוכרה
כאשהיה בקשר קרוב מאוד עם חסידי חב"ד בבוכרה באותם השנים, היה כנזכר לעיל,
כבהגביר ר' אברהם בורוכוב, מתלמידיו ומקורביו הגדולים של רבי שמחה גורודצקי.
כגהרב מיכאל מישולבין,
כדמשפיע קהילת חב"ד בקרית מלאכי, מספר כי ר' אברהם העריך את תורת החסידות וראה את
כהעצמו כחסיד חב"ד לכל דבר.
כו"הוא היה בעל
כזמידות טובות ולמרות עשירותו המופלגת לא החזיק טובה לעצמו. היה מכבד את בני הקהילה
כחלברך על האתרוג המהודר שרכש בסכום גבוה, וזיכה את הרבים. ר' אברהם היה גר בעיר
כטהחדשה, קרוב לק.ג.ב., וכאשר הייתה מסתמנת סכנה או כל דבר שהיה יכול לסייע באמצעות התערבותו,
ללא היה חושש להשתמש בקשריו האישיים ובקשרי המסחר המסועפים ולפעול לטובת אחיו.
לאאני זוכר היטב עד היום
לבכיצד אחי זכה בגיל מבוגר לבן זכר. השמחה בהולדת הבן הייתה רבה, וכל בני הקהילה
לגהשתתפו בשמחה הרבה ורקדו לכבודו. כשנודע הדבר לר' אברהם, על אף גילו המבוגר, הוא השתתף
לדורקד בשמחה כמו נער צעיר. המראה הזה של אדם כה מכובד ועשיר מבני הקהילה, שמח כמו
להנער בהולדת הבן של אחי נחרט בזכרוני לעד.
לוביתו היה פתוח לרווחה
לזבמשך כל שעות היום והלילה. תמיד היה ניתן לקיים בו מניין לתפילה ולהיעזר בו בכל
לחדבר שבקדושה ומצווה, שכן ר' אברהם היה ראש וראשון לכל דבר שבקדושה.
לטחלק נכבד מהפעילות
מהחב"דית באותה תקופה, במשך יותר משלושים שנה, התאפשרה הודות לתמיכתו של ר'
מאאברהם ע"ה".
מב**שותף
מגלכל דבר מצוה**
מדגם הרב מרדכי גורודצקי,
מהיו"ר וועד נחלת הר חב"ד בקרית מלאכי, בנו של רבי שמחה, מספר כי ר' אברהם
מוהיה אישיות מיוחדת במינה ורבת מעלה.
מז"בשנת תשכ"ו הייתה
מחבטשקנט רעידת אדמה חזקה. . בתים רבים בטשקנט, ביניהם ביתנו - ניזוקו, אך בסיעתא
מטדשמיא לא היו אבידות בנפש. רעידת האדמה יצרה רעידות משנה, וכך יצא שכמעט חודש ימים
נהיו תנודות ורעידות אדמה קלות. כיוון שכך, שלחתי את אשתי ובנותיי לסמרקנד, כדי
נאלהרחיקם ממקום הסכנה. לא היה לנו קרובי משפחה במקום, והן הגיעו לר' אברהם בורוכוב,
נבאשר סידר להם מקום מגורים, ואף אוכל במשך התקופה עד ששבו לטשקנט", מספר הרב
נגגורודצקי.
נדואילו הרב בצלאל שיף מספר:
נה"היה זה כאשר ר' אברהם ומשפחתו התכוננו
נולעלות לארץ ישראל. כל המסמכים כבר היו מוכנים וכל הקניות לקראת הנסיעה כבר נערכו.
נזבאחד הימים שמה לב כלתו, כי הנעליים החדשות שרכשה לקראת העליה לארץ ישראל נעלמו.
נחהיא
נטערכה תחקור קצר בין בני המשפחה ור' אברהם סיפר לה כי באחד הימים הגיעה לביתו אישה בוכיה
סוסיפרה כי היא מחתנת את בתה בימים הקרובים ועדיין אין לה מאומה לנדוניה. לאחר שנתן
סאלה סכום כסף להוצאות החתונה, חיפש ר' אברהם גם משהו "ממשי" להעניק לה. 'נתתי
סבלה מכל הבא ליד', סיפר לתומו, "ראיתי את הנעליים היפות בארון ונתתי לה אותן
סגכמתנה עבור החופה...". כך ר' אברהם שהיה יהודי עשיר ונשוא פנים, עזר לאחיו
סדותרם מהונו ואונו והיה שותף לכל דבר מצוה.
סההרב
סומשה ניסילביץ'ע"ה, מהפעילים החב"דיים הבולטים בסמרקנד בימים
סזההם, מעיד שר' אברהם החזיק מוסדות תורה רבים ותרם כספים רבים לקיום
סחהישיבות שהתקיימו באותה תקופה במחתרת.
סטבנוסף לכך שביתו של ר' אברהם היה פתוח לנזקקים, הוא נהג להעביר
עסכומי כסף נכבדים לנצרכים באמצעות אחרים, כדי לא לפרסם את מעשיו, שנודעו רק מאוחר
עאיותר.
עבמעלתו המיוחדת היתה, שהיה נותן צדקה עוד לפני שהיו מבקשים ממנו.
עגעד כדי כך היה ער לצערו של הזולת ולמצבם של אחיו היהודים.
עד**נס
עהההצלה בשמחת תורה**
עור'
עזאברהם בורוכוב, שכאמור נימנה על עשירי ונכבדי העדה הבוכרית בסמרקנד, היה מידידיו הקרובים
עחשל רב העדה הרב חזקיה קייקוב.
עטהיה
פזה ביום שמחת תורה באחת השנים. הרב חזקיה ישב בחצר ביתו של ר' אברהם, יחד עם עוד
פאמספר זקני העדה שהיו מסובים סביב שולחנות ערוכים.
פבר'
פגאברהם עצמו נח באותם רגעים על מיטה שעמדה בחצר, כיון שראשו כאב עליו מה'לחיים' של
פדשמחת תורה. לצד המיטה ניצבה חומת אבן גדולה על מנת להצל על השוכב מפני השמש
פההקופחת.
פולפתע
פזקרא ר' חזקיה לאחת מבנותיו של ר' אברהם והורה לה להעיר את אביה מיד. "לכי לאביך,
פחאמרי לו שאני קורא לו".
פטהלכה
צהבת בציווי הרב להעיר את אביה אך הוא ישן שנת ישרים, והבת שבה בידיים ריקות.
צא"לא
צבהצלחתי להעיר את אבא", היא אמרה לרבי חזקיה ששלח אותה בשנית להעיר את אביה ר'
צגאברהם, אך גם בפעם הזו היא שבה בידיים ריקות.
צדרבי
צהחזקיה התרומם ממקום מושבו, והלך בעצמו לעבר ר' אברהם. הוא אחז בידו של ר' אברהם
צווהקים אותו בחוזקה ממיטתו.
צזבטרם
צחהספיק ר' אברהם לעכל את הנעשה, משך אותו ר' חזקיה וקרא לו ללכת אחריו.
צטמספר
קצעדים בודדים עשו השניים ולפתע חומת האבן הגדולה קרסה על המיטה, בה נח ר' אברהם רק
קאלפני שניות ספורות וכעת בזכות הרב חזקיה ניצל ממוות בטוח.
קב**חוט
קגשל חסד**
קדועוד דבר פלא שארע עמו:
קהבמפעל הבדים שניהל ר' אברהם ביקרו יום
קואחד אנשי הממשל הקומוניסטי שערכו בדיקת והשוואת משקלים.
קזהדבר היה מקובל באותם ימי ממשל
קחקומוניסטי שעל כל מפעל שייצר מוצר מסוים להוכיח התאמה בין משקל חומר הגלם למשקל
קטהמוצר הסופי. במקרה ולא הייתה קיימת התאמה במשקל, היו אנשי הממשל מעמידים את מנהל
קיהמפעל לדין.
קיאבביקורת שערכו אנשי הממשל הם גילו כי
קיבקיים אכן פער בין משקל חומר הגלם לבין משקל הבדים והשמיכות. מכאן ועד חקירה
קיגמשטרתית ומעצר, הדרך הייתה קצרה.
קידר' אברהם לא התמהמה והלך מיד אל בית הרב
קיהקייקוב לשאול בעצתו. הרב חזקיה הורה לר' אברהם: לך לקצה העיר שם יש זוג יתומים
קיוהעומדים לפני חתונה, אך אין להם כסף להוצאות החתונה, תן לבני הזוג את הדרוש להם ולאחר
קיזמכן תשוב לאנשי הממשל, ותאמר להם לשקול בשנית את הסחורה.
קיחוכך היה. ר' אברהם סיפק את צורכיהם של זוג
קיטהיתומים, ולאחר מכן, כאשר שקלו שנית את הסחורה, המשקל כבר היה בהתאמה מלאה, לפי
קכדרישות החוק.
קכא**התוועדות
קכבבאחוות אחים**
קכגהתוועדויות החסידים שנערכו בסמרקנד
קכדביומי דפגרא ובשבתות, כינסו את כלל היהודים בעיר אל אווירה אחת ואל מקום אחד. דומה
קכההיה שברגעים אלו, אין מעמדות בין פשוטים לתלמידי חכמים, בין עשירים לעניים, בין
קכויהודי בוכרה המקומיים לבין חסידים שלמדו ב"תומכי תמימים". התוועדויות
קכזאלו רוממו את רוחם של היהודים בשעות הקשות, כאשר הם מחזקים אלו את אלו.
קכחבאחת ההתוועדויות, בהם השתתף המשפיע
קכטהנודע רבי ניסן נמנוב ע"ה, נכח גם ר' אברהם בורוכוב ז"ל, איש החסד וגביר
קלהקהילה.
קלאההתוועדות נערכה ב"שבת מברכים",
קלבור' אברהם סיפר לרבי ניסן כי מחר, יום ראשון, הוא נקרא להתייצב בלשכת הגיוס והוא
קלגחושש שיתחילו לשאול שאלות... ואולי הוא אף יקרא לשירות מילואים בצבא.
קלדרבי ניסן האזין בקשב ולאחר מכן לקח את
קלהכוסית ה'משקה' שניצבה על השולחן וקרא: "ר' אברהם, אנחנו מברכים אותך
קלובהתוועדות חסידית זו, אשר מקובל בין חסידים שיכולה לפעול גדולות ונצורות, שמחר
קלזתגיע אל לשכת הגיוס ועוד לא תספיק להכנס בדלת, וישחררו אותך".
קלחלמחרת הגיע ר' אברהם אל לשכת הצבא. סמוך
קלטלמקום עמד עץ גדול שעשה צל. היה זה יום חם ור' אברהם נעמד תחת העץ כדי לנוח מהדרך.
קמלפתע יצא מפקד התחנה ופנה אל עבר ר' אברהם, "מי אתה?", הוא שאל.
קמא"אברהם בורוכוב", הוא השיב. "לך הביתה, אתה יכול ללכת הביתה",
קמבאמר המפקד ללא השתהות.
קמגכך התקיימה לה ברכתו של ר' ניסן
קמדבהתוועדות חסידית.
קמהזכה
קמור' אברהם בורוכוב לעלות לארץ הקודש, והוא נפטר בשם טוב בכ"ז ניסן תשמ"ג,
קמזכאשר הוא מותיר אחריו צאצאים ההולכים בדרכי חסידות חב"ד.
קמחבימי
קמטה'שבעה' לפטירתו, פנתה משפחתו אל מכרו הוותיק של אביהם הרב שמחה גורודצקי בבקשה
קנשינסח את המצבה. ר' שמחה הכתיב להם את המילים הבאות: "ירא שמים באמת ובעל
קנאמעשים טובים, סייע לתלמודי תורה וישיבה במחתרת במסירות נפש, היה הראשון לכל דבר
קנבשבקדושה".
קנג**ר'
קנדאבנר לבייב**
קנה**חינוך לחיי מסירות
קנונפש**
קנזאחד
קנחמחשובי ונכבדי העדה הבוכרית, ומהפעילים המרכזיים למען אחזקת היהדות בקרב בני העדה
קנטבאותם הימים, היה החסיד ר' אבנר לבייב זצ"ל.
קסר'
קסאאבנר נולד בסמרקנד לאביו רבי זבולון ע"ה, שהיה מתלמידי הרב אליעזרוב (כמסופר
קסבלעיל). מילדותו ספג בבית אביו חינוך של מסירות נפש לקיום תורה ומצוות.
קסגהאב,
קסדר' זבולון, היה מלמד תינוקות והנחיל את מסירות הנפש לר' אבנר בעצם עיסוקו מדי יום
קסהביומו. בגיל עשרים נשא ר' אבנר לאשה את מרת חנה בת ר' מני נקטלוב
קסוז"ל, אשר עמדה לימינו לאורך השנים במסירות עילאית, בבניית בית נאמן לדרכי
קסזהתורה והחסידות ברוסיה הקומוניסטית.
קסחבשנת
קסטתשי"ב פתחו הסובייטים בגל מאסרים והגליות לשומרי תורה ומצוות בסמרקנד, ומשפחת
קעלבייב שנחשדה מכבר בפעילות יהודית-מחתרתית, נמלטה מסמרקנד לטשקנט. בינתיים הלכו
קעאהרדיפות ותכפו גם בטשקנט, ומשפחת לבייב החליטה לעסוק במסחר – במיוחד משום שידעה
קעבשבדרך זו תוכל לשמור שבת כהלכתה. ר' אבנר עשה חיל בעסקיו, אך לא אפשר לעצמו
קעגולמשפחתו ליהנות מחיי מותרות. את רוב רווחיו פיזר מיד לצדקה, בעיקר לייסוד
קעד"חדרים" בסתר ולהקמת מקוואות.
קעהשילוב
קעוזה של חיי תורה ומצוות עם מסחר שלמד מאביו ר' זבולון, ליווה את ר' אבנר כל ימיו. בינתיים
קעזקשר ר' אבנר קשר אמיץ עם שליחו של הרבי הריי"צ רבי שמחה גורודצקי ע"ה.
קעחמסירות-הנפש לקיום מצוות שנחל מאביו ע"ה, נותבה בהשפעת ר' שמחה לפעילות
קעטשיטתית ונחושה בהפצת יהדות.
קפסיפורים
קפארבים נקשרו בר' אבנר ע"ה, במיוחד בפעילותו המסורה ברוסיה הקומוניסטית. לא אחת
קפבהקריב את נפשו כדי להציל יהודי או לפדותו מציפורני הצוררים הסובייטים.
קפג**שמירת שבת ללא
קפדפשרות**
קפהשמירת
קפושבת בברית המועצות הייתה משימה קשה מאוד לאורך כל שנות הקומוניזם. בארץ שבה יום
קפזלימודים ויום עבודה הם ערכים עליונים יותר מהחיים עצמם, כל התחמקות מהם היא עברה
קפחחמורה, בפרט אם היא נעשית מסיבות דתיות. יהודים בברית המועצות הצליחו לשמור בצנעה
קפטכמעט כל מצווה שהתעקשו לקיים, אך שמירת שבת גררה בהכרח התחככות גלויה עם מוסדות
קצהמדינה ודרשה פתרונות יצירתיים ותחכום רב.
קצאר'
קצבאבנר לבייב ידע שאם ילדיו יישארו בבית בשבת, תהיה זו התנגדות שתגרור תוצאות
קצגחריפות. הוא נאלץ להורות להם ללכת לבית הספר, אך צייד אותם בהוראות מתאימות. ללא
קצדהרף הזכיר לילדיו: "ילדים, כשאתם יושבים בכיתה אל תכתבו. התחמקו ככל יכולתכם
קצהמליטול עיפרון לידיים!"
קצומצוידים
קצזבתזכורת זו הגיעו ילדיו לבית הספר. כל שבת התחלפו התירוצים. "מדוע אינך
קצחכותבת?" חוקרת המורה. בתגובה נשמעת תשובה נבוכה ממעמקי הילקוט: "אינני
קצטמוצאת את עפרוני, מי יודע לאן התגלגל".
רפעם
ראאחרת הייתה זו המחברת שנשארה בבית. לפעמים הרימה הבת את ידה בבהילות וביקשה לצאת
רבמפני "כאב ראש" פתאומי שתקף אותה, או "כאב עז ביד", ושאר
רגחולאים רעים... ילדיו של ר' אבנר לבייב, ככל הילדים שומרי התורה והמצוות ברוסיה,
רדנזהרו מאוד שלא לחזור על תירוציהם בתדירות גבוהה מדי, והתאמצו לתור בכל פעם אחר
רהתירוץ הולם שלא יעורר חשד. ולמרות הכל, המורות חשדו גם חשדו...
רוהיה
רזדבר אחד שאליו ערגו הילדים הללו: אישור מחלה מאת רופא. פתק כזה היה כמו מטריה
רחמסוככת, המעניקה פטור מחקירות. אך כיוון שהרופאים חששו מאוד לזייף פתקים כאלו,
רטשמרו ר' אבנר לבייב וילדיו את האופציה הזאת למקרי חירום – בדרך כלל ליום כיפור
ריולחגים – ואז שיחדו את הרופא כדבעי.
ריא**סבלו של לוי הצעיר
ריבלמען השבת**
ריגבנו
רידשל אבנר, לוי, היה ילד נמרץ ושובב. בינו ובין מורתו תמרה שררו יחסים חשדניים.
ריההמורה
ריותמרה הבחינה בתופעת טבע בלתי מוסברת אצל תלמידה הצעיר. בכל ימות השבוע היה לוי,
ריז"ליובא", כפי שנקרא בפי כל, מלא מרץ וחיוניות, ואילו בסוף השבוע היה
ריחנתקף במיחושים שונים שהקשו על תפקודו התקין בכיתה. פתאום אינו יכול לכתוב, למחוק,
ריטוכל כיוצא באלה. לעתים גם נטפלים לגופו חיידקים מסתוריים המרתקים אותו לביתו.
רכהמורה תמרה, שידעה את האמת שמאחורי כל התירוצים, רגזה מאוד ורצתה לשים קץ לדבר.
רכאהיא החליטה לתפוס את תלמידה השובב "על חם".
רכבהייתה
רכגזו שעה שבתית נלבבת, כמיטב המסורת בבית משפחת לבייב. האמא גב' חנה הגישה חמין
רכדוביצים, האבא ר' אבנר שורר זמירות בקול רם כשעונג שבת מאיר את פניו ומסביבו אורחים
רכהשהצטרפו לסעודה. הילדים שנשארו בבית עיטרו את השולחן כשתילי זיתים. שמחה של שבת פשטה
רכובכל.
רכזלפתע
רכחנשמעה חריקה מעם השער, וקול נקישות קצובות הדהד על השביל. האחות רעיה העיפה מבט
רכטמהיר בחלון המשקיף אל הכניסה וקראה: "לוי, המורה שלך באה!"
רלהאוכל
רלאכמעט נתקע בלועו של לוי מרוב בהלה. כנשוך נחש זינק מכיסאו ושעט אל אחד מחדרי
רלבהשינה. הוא זינק למיטה בעודו נעול בנעליו ומשך את השמיכה עד לאפו, רועד כולו.
רלגבחפזונו
רלדהרב לא שם לב שהשמיכה קצרה מידי – מכסה טפח ומגלה טפחיים...
רלהרעיה
רלוסגרה את דלת חדר האוכל וניגשה לפתוח את הדלת לאורחת הלא קרואה. "שלום
רלזלכם", אמרה המורה בחיוך מעושה. "באתי לבקר את לוי החולה, היכן
רלחהוא?" "בואי, היכנסי". הובילה אותה רעיה לתוך הבית. הגברת נכנסה
רלטלחדרו של ה"חולה" וניסתה לדובב את לוי המוטל במיטה כאבן שאין לה הופכין.
רמלוי שיחק את תפקידו בכל לבו. הוא שכב מכווץ מתחת לשמיכתו ולא העז לצייץ. המורה
רמאחדלה מלנסות, איחלה "רפואה שלמה" והלכה לה.
רמבביום
רמגשני, כשהופיע לוי כתלמיד מן המניין, בריא ושלם, לא הבליגה המורה תמרה וזרקה
רמדבארסיות לחלל הכיתה: היודעים אתם, תלמידים? בשבת באתי לבקר את לוי. מסכן. הוא כל
רמהכך מיהר למיטה, עד ששכח לחלוץ את נעליו"... צחוק אדיר הרעיד את הכיתה. לוי
רמוהאדים. "אז בפעם הבאה, לוי", המשיכה המורה להשתלח בו, "כשאתה עולה
רמזלמיטה, אל תשכח לחלוץ את נעליך, בסדר?"
רמחכשגדל
רמטלוי מעט, רצה ר' אבנר לתגבר את לימודי הקודש שלו. ר' אבנר ביקש מהרב אבא דוד שי' גורביץ'
רנשיהיה מורהו של לוי בכל יום בשעות אחר הצהריים. הרב גורביץ' ניאות, ובכל יום בא
רנאלביתם של משפחת לבייב כדי ללמד את לוי. כשגם הבן שמואל גדל מעט, ביקש ר' אבנר
רנבלהוסיף שעת לימוד אחת נוספת בעבורו, והכפיל לשם כך את משכורתו של הרב. הלימוד עם
רנגהרב גורביץ' השפיע על בניו של ר' אבנר לכל חייהם.
רנד**החינוך בבית
רנהמשפחת לבייב**
רנועל המסירות
רנזלחינוך בביתו של ר' אבנר לבייב, מספר הרב אבא דוד שי' גורביץ בזיכרונותיו:
רנח"הרב
רנטשמחה גורודצקי, עד יציאתו את בוכרה בשנת תשכ"ד, לימד את הבנות של ר' אבנר -
רסרחל (רעיה), קציעה, רבקה ובת שבע. אחרי ארבע בנות זכתה המשפחה בשנת תשט"ז
רסאלבן, התמים לוי, ואני לימדתי אותו. אחר כך המשיך ללמוד איתי גם אחיו שמואל, ואחריו
רסבהתחלתי לפי בקשתם לבוא אליהם כל יום ללמוד ביחד עם בן אחותם, התמים מאיר חי הלוי
רסגנתנוב.
רסדהרב אבנר
רסההיה אז מנהל מחלקה בחנות בגדים בעיר העתיקה. הוא היה בעל צדקה גדול ומוסר נפש
רסולעשות ברית מילה, בלי תשלום. בבית שלהם הרבנית חנה הצטיינה במסירות נפש בחינוך
רסזהילדים. ראיתי איך שאכפת לה בנפש שבנה לוי ילמד בשקידה. כדאי להזכיר שמלמד הוא גם
רסחמורה דרך, ומשפיע על כל בני משפחה בכל השייך לאידישקייט. לפעמים הרב אבנר היה שואל
רסטאותי שאלות בענייני הלכה.
רעהבן לוי נולד
רעאבמשפחה אחרי ארבע בנות, ולא היה קיים מושג שאסור לו מה שהוא רוצה. בבית ב"ה
רעבכלום לא היה חסר לו, ובתנאים כאלה נכנסתי ללמד את הבחור הפיקח. התחלנו מחומש עם
רעגפירוש רש"י. הייתי מלמד אותו את צורת אותיות כתב רש"י. הייתי כותב דוגמת
רעדהכתב במחברת, ועליו היה למלא בכתב יפה שתי שורות מכל אות ואות. הוא היה חכם להבין ולתפוס
רעהאת העניין.
רעובהמשך הצטרף
רעזאליו בן אחותו מאיר חי. אחותו של הרב אבנר פעלה עליו לצרף אותו ללימודים באומרה,
רעח"מה זה, בני האהוב יישאר עם הארץ?" הייתי דורש מהם לבצע קצת שיעורי בית,
רעטכמו לשנן את פירוש המילות בשני פסוקים שלמדנו אתמול או לכתוב אותיות במחברת.
רפכשהייתי מספר
רפאלהם סיפורים על צדיקים וחסידים ודיני החגים ויומא דפגרא חסידי, היו מתאספות כל
רפבהאחיות לשמוע, ומזה היה לי תענוג גדול. לפעמים גם אמם גברת חנה הקשיבה. תמיד היא הציעה
רפגלי איזה פרי, תה עם מזונות.
רפדאנו זוכר שהלכנו
רפהלהשתתף בחגיגת הבר מצווה של התמים לוי שי', שהתקיימה במוצאי שבת. מביתנו היה עלינו
רפולנסוע אליהם עם 'טרלייבוס' . לפתע נעמד מולנו גוי אחד עם בקבוק וודקה ביד. הוא היה
רפזשיכור כלוט. הוריתי לאשתי להתקדם עם ילדינו, אבל הוא ניגש אלי עם הבקבוק. בלית
רפחברירה חטפתי ממנו הבקבוק שהוא הלך לזרוק עלי, וברחתי. למחרת התברר שהשיכור עלה על
רפטאחד מהגגות, נפל ונהרג.
רצלקחתי חלק גדול בהכנות של חתונת האחות רחל,
רצאלקראת החופה שנערכה לפי מנהג חב"ד. בחתונה ניגנו ניגון ד' בבות, ואותי כיבדו באמירת
רצב"שבע ברכות" תחת החופה. המסדר קידושין היה הרב החב"די הרה"ג
רצגר' שניאור זלמן פבזנר".
רצד**חבר
רצהאני לכל אשר יראוך **
רצובכל
רצזרחבי טשקנט התירה הממשלה להפעיל באותם ימים מקווה טהרה אחד בודד. מקווה זה היה
רצחב"סטארי גורוד" – העיר הישנה של טשקנט, בצמוד לבית הכנסת של השכונה.
רצטבשנות
שהשישים הורתה הממשלה לסגור אף את המקווה הזה. קהילת יהודי טשקנט, שהייתה הגדולה
שאביותר באוזבקיסטן בעת ההיא, נקלעה למצוקה.
שבכשראו
שגחסידי חב"ד שאין מוצא, התארגנו בחשאי לייסד מקווה פיראטי. אחד החסידים, ר'
שדשמואל גורביץ', חפר בסיוע ידידיו מקווה כשר מתחת לאחד מחדרי ביתו, וקרשי הרצפה
שההסתירו אותו מעין רואים. כיוון שמעשה זה היווה הפרה חמורה של צו השלטונות, ומחמת
שוהקושי הגדול שבתפעולו של מקווה ביתי כזה, החליטו כל הנוגעים בדבר לשמור את עובדת
שזקיומו בסוד. הידיעה הועברה למתי מעט מקורבים שאפשר היה לתת בהם אמון מוחלט,
שחוהמקווה החל לפעול.
שטתחילה
שילא שותף ר' אבנר לבייב בסוד הכמוס. אף על פי שר' אבנר נודע כירא שמים וכבנו של רב
שיאמתלמידי הרב אליעזרוב והרב גורודצקי, עדיין לא נודע אל נכון טיבו ביניהם. הדבר
שיבהקשה מאוד על ר' אבנר, שכן המקווה הקרוב ביותר שעל קיומו ידע היה בסמרקנד, והטיסה
שיגלשם בכל פעם הייתה קשה ויקרה. הוא ניסה לגשש אצל החסידים באשר למקווה הסודי, אך
שידנענה בתשובות מתחמקות.
שיהעד
שיושביום אחד, בהיותו בניחום אבלים בבית משפחת גורביץ', הבין שר' שמואל גורביץ' הוא
שיזהאחראי על המקווה. ר' אבנר ניגש אליו וביקש ממנו שיגלה לו היכן המקווה הסודי, אך
שיחר' שמואל התחמק מלענות. ר' אבנר לא הרפה וחזר וביקש. ר' שמואל, שפחד מאוד לגלות
שיטשהמקווה בביתו, ניסה להשתמט, אולם ר' אבנר אחז בו בזרועו ולא נתן לו לעזוב, ואמר,
שככשבעיניו מבט רציני ותקיף, שרצונו לדעת היכן המקוה! לבסוף השתכנע ר' שמואל שר'
שכאאבנר איננו מלשין חלילה, כי אם יהודי אמיתי וירא שמים המעוניין במקווה. הוא ניאות
שכבלגלות לו שהמקווה פועל בביתו.
שכגר'
שכדאבנר ורעייתו פעלו רבות בנושא נשגב זה. ברשותה של משפחת גורביץ' הם צירפו למעגל
שכההמשתמשים עוד כמה משפחות יקרות. ר' אבנר לבייב סיפר את הדבר לכל יהודי נאמן שסמך
שכועליו.
שכזהחל
שכחמאותו יום שבו גילה הרב גורביץ' את סודו לר' אבנר לבייב, העמיקו הידידות והחיבה
שכטההדדיים בין ר' אבנר ובין חסידי חב"ד בטשקנט.
שלבימי
שלאהחורף הקפואים היה צורך דחוף לחמם את מי המקווה הקרים כקרח. לשם כך נדרשה הסקה
שלבשמחירה היה גבוה מכפי יכולת המשפחה. ר' אבנר נטל את משימת החימום על כתפיו הרחבות
שלגוהודיע כי יישא בהוצאות. בכל חודש הגיע אליו שליח המשפחה ונטל ממנו את הסכום
שלדהדרוש, והודות לכך היו מי המקווה חמים תמיד.
שלהר'
שלואבנר לבייב הפך להיות נדבן גדול למוסדות הדת שהקימו חסידי חב"ד ברחבי
שלזאוזבקיסטן. הם בנו מקוואות בבוכרה ובערים נוספות, ור' אבנר תמך בפעולותיהם ככל
שלחשהתבקש.
שלטסיפר
שמר' בצלאל שיף, מכרו מאותם ימים: "לא תמיד יכלו הפעילים לספר לשם מה נדרש להם
שמאהכסף הפעם, שכן משימות רבות היו חשאיות והצנעה הייתה יפה להן. היו באים לר' אבנר
שמבואומרים לו: 'צריך כסף'. הוא לא שאל 'בעבור מה?' הוא ידע שתרומתו הולכת למקומות
שמגהנכונים, ותמיד נתן".
שמד**עונג
שמהרוחני בהתוועדויות החסידים**
שמור'
שמזאבנר אהב מאוד את ההתוועדויות החסידיות. אהבתו הגדולה לדברי תורה ויראה ולחברים
שמחטובים מצאה את סיפוקה ביושבו בצוותא חדא עם חבריו החסידים. קול השירה נישא, ומפיות
שמטהחסידים נשמעו סיפורי צדיקים שגרמו לכולם התעוררות ומוסר השכל. התוועדויות אלו
שנהסבו לר' אבנר עונג רוחני רב, והוא השתדל להשתתף בכל התוועדות שיכול היה להגיע
שנאאליה. החסידים מצידם אהבו מאוד את ר' אבנר והוקירוהו על מאור פניו הנצחי, על
שנבמידותיו הטובות ועל הקשר החם והכבוד שרחש לתורת החסידות.
שנגסיפר
שנדהרב בן ציון חן, אז תושב טשקנט: ר' אבנר היה אהוב על כולם בצורה מיוחדת. חן רב היה
שנהנסוך על פניו. בהתוועדויות הוא היה נוטל חלק פעיל. פעם אחת עשינו מלווה מלכה
שנובביתו. הוא קיבל אותנו בחיוך ובאהבה – הרגשנו שאנחנו כמשפחה בעבורו. זוכרני שפעם
שנזאחת דיברנו על הבעל שם טוב. ר' אבנר אמר בבדיחותא: 'יודעים אתם – גם הבעל שם טוב
שנחהיה מבוכרה'... הוא היה איש יקר, תוכו כברו".
שנטעל
שסלהיטותו של ר' אבנר לאותן התוועדויות שהרוו את נשמתו, מספרים במשפחה בחיוך: כשהבת רעיה
שסאילדה את בנה הבכור, ערכו לילד "ברית יצחק" כנהוג, בלילה שלפני הברית. ר'
שסבאבנר היה נרגש במיוחד לקראת העובדה שמחר הוא עתיד למול את נכדו הבכור. והנה, לאחר
שסגאמירת התיקון, לאחר שהכל כבר נטלו ידיים והסבו לסעודה, נכנס פתאום מישהו וסיפר לר'
שסדאבנר שהגיע לטשקנט אורח מהרבי, והלילה תהיה התוועדות באחד הבתים. מיד פרחו ממוחו
שסהשל ר' אבנר הסעודה החגיגית וכל הכרוך בה, והוא אץ למקום ההתוועדות...
שסו**קדושת
שסזהתניא**
שסחר'
שסטאבנר הושפע רבות משיחותיהם ומדמויותיהם של גדולי החסידים – ר' זלמן בוברער, ר'
שעלוי'ק פרסמן, ר' אשר ששונקין ור' שמחה גורודצקי, זכר כולם לברכה. ר' אבנר היה
שעאלתלמידם הנאמן. בהדרכתם ובעצתם הוא קיבל על עצמו לאכול רק מצות עבודת יד, מצות
שעבעגולות, כדרך החסידים.
שעגבהתוועדויות
שעדהרבות שבהן ישב ר' אבנר לבייב עם חסידי חב"ד ועם המשפיעים, שמע לא אחת על
שעההחשיבות הרבה שמייחסים בחסידות לשינון פרקי תניא בעל פה. סגולה יש בידי חסידי
שעוחב"ד שאמירת פרקי תניא בעת צרה מועילה ומביאה ישועות.
שעזמחמת
שעחחיבתו העזה של ר' אבנר לתורת החסידות ולחסידים בכלל, הוא קיבל את הדברים ועמל לשנן
שעטכמה פרקים מספר התניא הקדוש.
שפעם
שפאזאת נצמד ר' אבנר בעקשנות ובגאון למורשת אבותיו, מסורת יהודי בוכרה, ושמר עליה מכל
שפבמשמר שלא תיפגם, ותעבור לבניו בדיוק נמרץ כפי שהועברה אליו. רבותיו של ר' אבנר
שפגבהלכה היו הרב חזקיה קייקוב ומולא בצלאל סאשאקוב.
שפד**מתנת
שפההגעגועים לרבי**
שפוככל
שפזהחסידים התפתחה אף בלבו של ר' אבנר הכמיהה לראות את פני הרבי נשיא דורנו. בכל
שפחהשיחות היו מזכירים החסידים בגעגועים את הרבי היושב רחוק מהם, כשמסך ברזל אימתני
שפטחוצץ ביניהם. סביב הכמיהה להתאחד עם הרבי מחדש נולדו שירים עמוקי רגש. ר' אבנר ספג
שצגישה זו ביושבו בין חבריו, חסידי חב"ד. הוא התבטא כמה פעמים בדבר רצונו העז
שצאלחזות בפני הרבי והיה בטוח שיום זה בוא יבוא.
שצבר'
שצגאבנר לבייב ואשתו נהגו לנסוע בכל שנה לעיר הנופש קיסלאוודסק. באחת הנסיעות ראה ר'
שצדאבנר בחנות קטנה יצירת יודאיקה נאה – כיסוי לבתי תפילין מכסף טהור. ר' אבנר התפעל
שצהמכיסויי הבתים האמנותיים והחליט מיד: "את זה אתן לרבי!" הוא רכש אותם
שצוושמר אותם בארונו. באותם ימים התקווה לצאת מרוסיה, בפרט לאנשים צעירים, הייתה
שצזכחלום באספמיא. אף על פי כן היה ר' אבנר בטוח לגמרי שהוא יזכה לצאת.
שצחכעבור
שצטשנים זכה ר' אבנר להגשים את חלומו כשעמד בחדרו של הרבי לאחר הצלתו מציפורני
תהסובייטים (כפי שיסופר להלן). ברגשי קודש וגיל, הוא העניק לרבי את כיסויי בתי
תאהתפילין.
תב**הנאמן
תגבבריתו**
תדמקום
תהנכבד ביותר במפעל זיכוי הרבים של ר' אבנר לבייב תפסה מצוות ברית מילה. את מלאכת
תוהמילה למד ר' אבנר מאת מולא בצלאל סאשאקוב, שהיה מנכבדי בית הכנסת, תלמיד חכם
תזומוהל. היה זה זמן קצר לפני לידתו של בנו משה. ר' אבנר שביקש להשתלם באומנות קודש
תחזו בתקווה שיזכה לעשות בה שימוש אם אכן יוולד לו בן, פנה אל החכם הבוכרי וביקשו
תטללמדו אותה. מולא בצלאל נענה בשמחה ובהדרכתו היה ר' אבנר למוהל מומחה.
תישמונה
תיאימים לאחר הולדת בנו ערך ר' אבנר בהתרוממות הרוח את הברית הראשונה בחייו לבנו הקטן
תיבמשה. משה, צעיר הבנים במשפחה, היה היחיד שנימול בידי אביו.
תיגר'
תידאבנר החל למול בסביבתו הקרובה ושמו כמוהל התפרסם בקהילה. קריאות רבות הגיעו אליו
תיהמכל חלקי העיר הגדולה, בה התגוררו באותה עת כחמישים אלף מיהודי בוכרה. למרות שרמת
תיושמירת המצוות הייתה שונה מבית לרעהו, הייתה האחיזה האיתנה במצוות המילה משותפת
תיזלכולם. ר' אבנר נעתר לכל אחת מהפניות שהגיעו אליו, שכן ראה בכך מילוי חובה בסיסית.
תיחהמספרים
תיטהמדויקים אינם ידועים, אך נראה שבשנתיים שחלפו מאז למד את אומנות המילה ועד
תכלעזיבתו את אוזבקיסטן ועלייתו לארץ הקודש, הספיק ר' אבנר למול כמה מאות ילדים. ואת
תכאכל זה עשה ללא תמורה.
תכבמעולם
תכגלא לקח ר' אבנר כל תשלום על טרחתו. יתרה מזאת; כשהיה רואה כי הורי התינוק הינם דלי
תכדאמצעים, היה מרעיף עליהם כסף מכיסיו הפתוחים ברוחב לב, ונפרד מהם באהבה ובידידות
תכהרבה. אך טבעי היה ששמו נישא בהערצה ובחיבה בפי כל יהודי טשקנט.
תכור'
תכזאבנר זכה לעסוק במילה לא רק בגבולות טשקנט או סמרקנד, אלא אף מחוצה להן. על פני
תכחכפרים ועיירות נידחים באוזבקיסטן היו פזורים תושבים יהודים רבים, ושם לא היו חכמים
תכטשימולו את בניהם או ישחטו למענם בשר כשר. המצוקה הרוחנית בעיירות נידחות אלו הייתה
תלגדולה, אך קשה שבעתיים היה קיום מצוות ברית מילה, שכן הבאת מוהל במיוחד לכל תינוק
תלאשנולד באזורים אלו עלתה הון רב ולמעשה הייתה בלתי אפשרית.
תלבר'
תלגאבנר נטל את המשימה על כתפיו. אחת לכמה שבועות הוא טס לכפרים ולעיירות אלו, ובבואו
תלדכבר המתינו לו כמה הורים ותינוקותיהם הרכים. ר' אבנר מל את התינוקות בזריזות כשהוא
תלהמעניק לכל אחד את תשומת הלב הראויה. בצד עמדו ההורים המאושרים ומחו דמעות גיל
תלומעיניהם, ודמעותיהם התמזגו בקול יבבות התינוקות הנימולים, שחלקם כבר היו בני
תלזשבועיים-שלושה.
תלחכך
תלטדאג ר' אבנר לאותם תינוקות רכים הפזורים ברחבי אוזבקיסטן, והתאמץ להגיע אליהם
תמולצרפם לכלל האומה. את עלות כל הטיסות והנסיעות שילם מכספו הפרטי.
תמא**גלים
תמבגבוהים**
תמגבאחד
תמדהימים בשנת תשל"א נודע לר' אבנר כי כיוון שהחוקרים מתקשים להפיל אותו, הם
תמהמביאים במיוחד בשבילו חוקר בכיר ממוסקבה שהיה ידוע במומחיותו לתפוס כל נחקר עד
תמולהפלתו. הוא היה ערום כנחש ומסוכן מאין כמותו. כל זאת נודע לר' אבנר מבעוד מועד,
תמזוהוא הבין כי רק נס יוכל לחלצו מאיש זה.
תמחר'
תמטאבנר נאבק בגלים שהלכו והתגבהו מיום ליום. הק.ג.ב. תבע ממנו חתימה שלא יעזוב את
תנהעיר ללא רשותם עד לגמר ההליכים. לבקשתו, החלו חסידי חב"ד בעיר להתפלל בעדו,
תנאולומר תהילים במשמרות.
תנבעל
תנגהמאורעות שעברו באותם ימים על ר' אבנר, סיפר לימים ידיד המשפחה הרב אבא דוד שי'
תנדגורביץ':
תנה"יום
תנואחד בחנות של ידידנו הרה"ח ר' אבנר לויוב אירע אסון. אנשי הבולשת נכנסו
תנזלחנות, כמו שהיה קורה דבר לא נדיר, והמנהל האוזבקי נבהל משום מה והגיב באופן חריג:
תנחהוא הוציא מהמגירה אקדח. זה היה מספיק כדי שיעצרו אותו. סגרו את החנות ובכל
תנטהמחלקות עשו חיפוש. במחלקה של ר' אבנר כמעט הכל היה בסדר. רק קצת כסף מיותר ובגד
תסיקר אחד "שחור".
תסאה' עזר
תסבשהפועל המסור אצלו, ר' שלמה אריה ניאזוב, הכניס את הכספים בכיסים ותחת המעיל הלביש
תסגאת הבגד, ובמסירות נפש הצליח לצאת. כנראה הם החליטו שהוא קונה שהתמהמה. כולנו
תסדראינו בזה נס גדול. רוב המחלקות של החנות נסגרו ומנהליהם נעצרו לחקירות, חוץ מר'
תסהאבנר".
תסויום
תסזאחד שוחח ר' אבנר עם הרב גורביץ', ושטח באוזניו את לבטיו: "מישהו מציע לי
תסחלהסתתר באיזו עיר נידחת עד עבור זעם, ואני אינני יודע אם לעשות זאת".
תסט"בשום פנים ואופן אל תשמע בקולו!" קרא ר' דוד בטון נחרץ. "לפני חמש
תעשנים היה מקרה דומה. מישהו ברח וכל חבריו זרקו עליו את על העברות שלהם מרוב הלחץ
תעאשבו היו נתונים.
תעבר'
תעגאבנר, הרי אתה רצית להגיש בקשת יציאה. תגיש, ואולי היא תאושר. עצתי היא שתחכה ותצא
תעדבאופן חוקי".
תעה**מערבים
תעואת הרבי**
תעזמיד
תעחבתחילת הפרשיה הסבוכה חיפש ר' אבנר דרך להודיע על המתרחש לרבי נשיא דורנו בארצות
תעטהברית כדי שיברכו בישועה. ואכן בחורף של אותה שנה נקרתה לפניו הזדמנות חד פעמית.
תפבאותו חורף נפוצה בשורה מרעישה בקרב חסידי חב"ד ברוסיה. החסיד הידוע ר' גרשון
תפאבער יעקבסאן, עורכו של העיתון "אלגעמיינער זשורנאל", הגיע מארצות הברית.
תפבלפי
תפגהחוק הסובייטי, היחידים שהותר להם לבקר תייר מחו"ל היו קרובי משפחה, ואכן
תפדקרובי משפחתו של ר' גרשון החלו בנהירה מכל מושבותיהם אל מלון מוסקבה שבו התארח,
תפהכמהים לדרישת שלום מהעולם החיצון. לפי החוק, כל הפגישות היו חייבות להיערך בשטח
תפוהמלון או ברחוב העיר כדי לאפשר לרוסים לעקוב אחריהן. לר' גרשון עצמו היה אסור
תפזלהיכנס לביתו של אזרח רוסי.
תפחבטשקנט
תפטגר יהודי חסידי בשם ר' בן ציון חן (החי היום בלוד). רעייתו לבית שיף (אחותם של ר'
תצאריה לייב ור' בצלאל שיף) הייתה דודניתו של ר' גרשון. ככל קרוביה מרחבי רוסיה, קמה
תצאאף היא ונסעה למוסקבה כדי להיפגש עמו.
תצבכששבה
תצגמביקורה הייתה מלאת רשמים, ושכנעה אף את בעלה ר' בן ציון לצאת למסע מרענן ולהתבשם
תצדמהניחוח שהביא ר' גרשון מהחצר שבניו יורק.
תצההולך
תצור' בן ציון ברחובות טשקנט, חוכך בדעתו האם יעזוב את עבודתו וייסע, והנה ר' אבנר
תצזפוסע לקראתו. ר' בן ציון, ככל עדת החסידים, רחש הערכה וחיבה גדולים לר' אבנר. כשר'
תצחאבנר ראה אותו הוא ניגש אליו ואמר לו: "אמור לי בבקשה, שמעתי שהגיע מישהו
תצטמהרבי. האם אתה חושב לנסוע אליו?" ר' בן ציון השיב: "חושבני שלא".
500אמר ר' אבנר: "אם בכל זאת תחליט לנסוע, יש לי בקשה דחופה: הגשתי בקשה לצאת
501לארץ הקודש, ועכשיו יש בעיות בעבודה ואני חושש שבמקום להגיע לארץ, אגיע לסיביר.
502לכן אבקש שאם בכל זאת תיסע, תזכיר את שמי ותבקש שיעבירו את ענייני לרבי
503לברכה". ר' בן ציון לא היה זקוק לתמריץ נוסף, וראה בכך אות משמים כי עליו
504לנסוע.
505מוסקבה
506קיבלה את פניו גשומה וסוערת. מונית הובילה אותו בין מטחי הגשם אל ביתו של ר' אריה
507לייב שיף, גיסו, שניהל את יומן הפגישות של ר' גרשון. ר' אריה לייב קבע לו פגישה,
508ומסר לו סימן זיהוי: "תראה בלובי גבר גבוה עם זקן ותדע שזה הוא", שכן
509בימים ההם היו מעט מאוד בעלי זקן במוסקבה.
510ר'
511בן ציון נכנס ללובי הגדול והשקט ומיד נפל עליו מבטו של האורח המזוקן, ובלי מילים
512זיהו זה את זה. הם התיישבו ליד שולחן נמוך והחרישו. מתחת השולחן, כך ידעו כולם,
513מושתל מיקרופון זעיר שמעביר את כל הנאמר היישר לתוך אוזנייתו של סוכן ק.ג.ב. היושב
514בקרבת מקום.
515לאחר
516כמה מילות נימוסים אמר ר' בן ציון: "אתה תייר בארצנו. הבה נצא מעט החוצה
517ואראה לך את בירתנו היפה". השניים החלו בצעדה איטית בין בנייני הקרמלין כשהם
518משוחחים על דא ועל הא, בידעם שגם כעת הם נתונים במעקב. ר' בן ציון ור' גרשון
519הקפידו לשמור על מרחק גוף ביניהם כדי שלא ייראה כאילו אחד מהם מעביר חפץ כלשהו
520לחברו. רק כעבור שעתיים, כשהשמש שקעה והכיכר האדומה השתרעה מול עיניהם ריקה מאדם,
521העז ר' בן ציון לגשת לשליחותו.
522"אני
523שליח מצוה", אמר. "יש בטשקנט יהודי יקר, בוכרי שהוא ממש אחד מאנ"ש.
524שמו אבנר בן יעל והוא נתון בבעיה חמורה. ברצונו לצאת מרוסיה במהירות האפשרית, אך
525הוא אינו מקבל היתר יציאה. יש להעביר את שמו לרבי כדי שיברך אותו שיזכה לצאת
526במהירות". ר' בן ציון המשיך ופירט את הבעיה, ולסיום אמר: "זכור נא את
527שמו בעל פה, חס ושלום אל תרשום אותו על פתק כדי שלא יתפסו זאת אם יערכו ביקורת על
528גופך, ומיד כשתגיע לרבי אמור לו את הנ"ל, כי חייו בסכנה כל רגע".
529ר'
530גרשון הנהן בראשו וחרט במוחו את השם. כעבור כמה דקות הם נפרדו.
531ר'
532בן ציון חזר לבית גיסו ר' אריה לייב, וזה ליווה אותו לתחנת המוניות.
533בעודם
534מחכים למונית פנויה, הפטיר ר' אריה לייב כאילו לעצמו: "בן ציון, הבט
535שמאלה". ר' בן ציון שיגר את מבטו וראה איש יושב במרחק כמה מטרים מהם ומעיין
536בעיתון. "רק הרגע הוא תחב ראשו בעיתון. לפני כן הביט בך כל הזמן עד שהפנית
537אליו את ראשך", לחש גיסו.
538ביום
539הבהיר ח"י אלול תשל"א, יום הולדת שני המאורות הבעל שם טוב הקדוש ובעל
540התניא שלאור נתיבתם צעדו בני משפחת לבייב, התאחדה המשפחה בדמעות גיל על אדמת ארץ
541הקודש.
542**הרב
543רפאל חודיידטוב**
544**דאג
545לכל מחסורם של החסידים**
546באותן שנים הלך והתהדק גם הקשר של הרב
547רפאל חודיידטוב עם החסידים בסמרקנד. ר' רפאל שהקשר שלו עם חסידי חב"ד החל
548עשרות שנים קודם לכן, עוד כאשר למד אצל הרב אליעזרוב, ונמשך והתחזק לאחר מכן כאשר
549סייע רבות לרב שמחה גורודצקי, כמסופר לעיל – פעל כל השנים בשיתוף פעולה מלא עם
550החסידים.
551ככל שקשריו של הרב רפאל חודיידטוב עם
552חסידי חב"ד התהדקו והלכו, כך גם גברה מעורבותו בעסקנות הציבורית למען יהדות
553בוכרה. הרגש החזק למען חיזוק היהדות שפיעם בקרבו מאז ומתמיד, התבטא בהגברת
554הפעילויות הללו עוד יותר בזכות הדמויות החסידיות הדגולות שהכיר.
555בשנות הארבעים, במיוחד לאחר מרבית
556החסידים יצאו את סמרקנד בשנים תש"ו-תש"ז, החיים החסידיים בברית המועצות
557התנהלו במחתרת. "אצלנו בסמרקנד הייתה בכל שבוע במוצאי שבת סעודת מלוה מלכה
558בביתו של ר' שמחה", נזכרת גב' מלכה טאירימוב, בתו של ר' רפאל. "הנוכחים
559היו מאזינים לדברי ההתעוררות שהשמיע ר' שמחה ומנגנים ניגונים חסידיים. על השולחן
560עמדו רק תפוחי אדמה לא מקולפים, עם פיסות דג מלוח. ולמרות התנאים המחתרתיים שבהם
561התקיימו התכנסויות אלה, האווירה הייתה נלהבת ושמחה מאוד".
562בשנות החמישים התחזקו קשריו של ר' רפאל
563עם חסידי חב"ד, בעיקר בזכות הרב חזקיהו קייקוב, שהיה כאמור מראשוני תלמידיו
564של הרב אליעזרוב. ר' רפאל נחשב לחסיד מושבע של הרב חזקיה קייקוב. מילה של הרב
565חזקיה קודש הייתה אצל ר' רפאל.
566הבן הרב משיח חודיידטוב התקרב לחסידות
567חב"ד באמצעות הרב בערל זלצמן, שגר בחצרו של ר' רפאל. "בביתו של אבא
568הייתה תמיד תמונה של הרבי הריי"צ", מספר הרב משיח. "כל הזמן דיברו
569על ליובאוויטש ועל הכמיהה להתראות עם הרבי".
570נדבך נוסף בחיזוק קשריו של ר' רפאל עם
571חסידי חב"ד נבנה על ידי השכנים החב"דיים שהתגוררו בחצרו. בשיחו ושגו עם
572אותם חסידים נחשף ר' רפאל לרעיונות חסידיים ולמטבעות לשון חב"דיים מובהקים,
573דוגמת 'אתכפיא' ו'עבודת התפילה'.
574"את ר' רפאל אני זוכר מסמרקנד
575כיהודי חכם בעל תכונות מיוחדות מאוד", מספר המשפיע הרב מיכאל מישולבין.
576"הוא דאג לנו, לכל חסידי חב"ד בסמרקנד, לכל מחסורינו. אם למשל היה חסר
577לנו ספר 'תניא', ר' רפאל היה הכתובת. בחכמתו ובתבונתו ידע לארגן ולהשיג הכול. הוא
578היה מעורב מאוד בין החסידים. אהבנו אותו והוא אהב אותנו. בעזרת קשריו הענפים, הוא
579פתר כל בעיה שהתעוררה".
580חיים כמשפחה אחת
581חסידי חב"ד שהתגוררו בעיר החדשה של
582סמרקנד התפללו ברובם בחצר משפחת חודיידטוב. מאחר שהשתדלו להיזהר מעיני הק.ג.ב.,
583היו מחליפים מדי פעם את מקום התפילה ועברו מבית פרטי אחד למשנהו.
584"הייתה תקופה מסוימת שבה התפילות
585בימי שבת התקיימו בביתנו", אומר הרב תנחום בורושנסקי שהוריו התגוררו באחד
586הבתים בחצר של ר' רפאל. "כשהיינו מתוועדים אחרי התפילה, היה ר' רפאל מצטרף
587אלינו מדי פעם בפעם גם להתוועדות. בתקופה מאוחרת יותר, שכרו מרפסת גדולה ממשפחתו
588של אמנון כהן שהתגוררה בצמוד לחצר שלנו. שם התפללו כמה שנים, עד צאתנו מרוסיה בשנת
589תשל"א. במרפסת הזו התקיימו מניינים, שלוש פעמים בכל יום".
590על התקופה בה התקיים המניין בביתו של ר'
591רפאל עצמו, מספרת הבת גב' אמה גרייבר: "אני זוכרת שהתקיימו בביתנו מניינים
592לתפילות בשבתות. בין משתתפי המניין היו כמובן אבי ואחיי, וכן משפחות בורושנסקי,
593ניסילביץ', וילנקין ומלכובסקי, הם ובניהם. לאבא היו קשרי ידידות עזים עם כולם.
594חיינו ממש כמו משפחה אחת. היינו קרובים מאוד זה לזה. במוצאי שבות היו הולכים
595למלווה מלכה בחצר של משפחות שיף וגרליק שהתגוררו ב'מאחלה'".
596**'לחיים'
597וברכה על פרי **
598מנהגי החסידים היו חשובים אף הם בעיני
599ר' רפאל.
600"בסמוך לתקופת הבר מצווה
601שלי", מספר נכדו הרב מיכאל טאירימוב, "דיבר אתי סבא על חשיבותה של
602הטבילה היומית במקווה. אני בעצמי לא גדלתי בבית חסידי ואף למדתי בישיבה ליטאית, אך
603הסבא הסביר לי עד כמה זה חשוב בשביל שמירת הקדושה והטהרה. בתקופות שבהן שהיתי
604בביתו, כמו זו שלאחר פטירת הסבתא, ראיתי עד כמה חשוב לו שאלמד תניא. כמה פעמים למד
605אתי בעצמו תניא והשתדל להטעימני מתורת החסידות ומדרכיה".
606"בימי ה'שבע ברכות' של ר' גבריאל
607סעידוב", מספר הרב הלל זלצמן, "הגיע אבי הכלה, ר' רפאל חודיידטוב, לעיר
608העתיקה, שם התגורר החתן. כשראה אותי עובר ברחוב, תפס בידי בחוזקה ואמר-קבע, 'אתה
609מגיע אתי עכשיו למסיבת ה'שבע ברכות'. מידו החסונה של ר' רפאל אף אחד לא היה יכול
610להשתחרר... כשהגעתי לביתם של בעלי השמחה, הושיבני ר' רפאל לידו. הוא לא הפציר בי
611לאכול דבר, כיוון שידע שילדי החסידים מחונכים שלא לאכול דבר מחוץ לביתם. הוא רק
612הושיט לי כוסית 'משקה', וביקש שאומר 'לחיים'. גם הוא עצמו לגם כוסית 'משקה', ואמר לחתנו
613ובתו, 'תשתדלו שהילדים שלכם יהיו כמותו!'... זכה ר' רפאל שכל ילדיהם של ר' גבריאל
614ורעייתו הולכים בדרך התורה והמצוות".
615עם הזמן אימץ לעצמו ר' רפאל מנהג בעל
616ניחוח חסידי מובהק – אל כל מקום שהלך נשא עמו באמתחתו בקבוק 'משקה' ופירות, והציע
617למי שפגש לומר 'לחיים' על כוסית 'משקה' ולברך על פרי.
618בנוסף לכך, בסוף כל אירוע של שמחה, כגון
619ברית מילה, פדיון הבן, בר מצווה, חתונה או סתם התוועדות חסידית, היה ר' רפאל לוקח
620את שאריות ה'משקה' שעל השולחן ומוזג לתוך בקבוק ה'משקה' הנצחי שלו.
621זאת ועוד: בכל בוקר אחרי תפילת שחרית
622היה מניח על השולחן את בקבוקו וכן כמה תפוחים, ומחלק לכולם 'לחיים'. כך נהג שנים
623רבות כשחי בסמרקנד, וכך המשיך לנהוג גם לאחר שעלה לארץ הקודש והתיישב בשכונת נחלת
624הר חב"ד בקרית מלאכי.
625**דמות
626בולטת בהתוועדויות החסידים**
627בהזדמנויות חגיגיות במיוחד, דוגמת חגי
628הגאולה י"ט בכסלו וי"ב בתמוז, בלטה נוכחותו של ר' רפאל בין החסידים.
629ר' דובער שיף ע"ה זכר כמה פעמים
630שבהן התוועדות י"ט בכסלו נערכה בבית הוריו, בנוכחות עשרות משתתפים מעדת
631החסידים ור' רפאל ביניהם. "ישבו כל הלילה עד אור הבוקר, אמרו 'לחיים', ניגנו
632והתוועדו".
633ר' רפאל אהב להימצא בקרב אחיו החסידים
634ולהתבשם מהניחוח החסידי של הרב משה ניסילביץ', הרב חיים זלמן קוזלינר שגר לא הרחק
635מביתו, ושל חסידים נוספים.
636"אחת הדמויות היותר אהובות בסמרקנד
637היה ר' רפאל חודיידטוב", מוסיף הרב הלל זלצמן ואומר. "אני זוכר אותו כבר
638משנות ילדותי המוקדמות. הוא התגורר ברובע באגי-שאמאל שבפאתי העיר החדשה, ואנחנו
639התגוררנו בעיר העתיקה, מרחק של כשמונה קילומטרים. ר' רפאל ששאף תמיד להסתופף בצילם
640של חסידי חב"ד, היה גומא את המרחק הזה בנסיעה על אופניו.
641כך נחקקה בילדותי דמותו של ר' רפאל
642מדווש על אופניו בסמטאות הצרות של העיר העתיקה, כשזקנו הארוך מתבדר ברוח. בתחילה
643זה היה נראה לי מוזר – יהודי מבוגר עם זקן לבן רוכב על אופניים... אבל הוא היה בעל
644מרץ בזקנותו, כמעט כמו בצעירותו, וזה היה כלי התחבורה שלו".
645**בטח
646בה' ועשה טוב**
647בראשית שנות השישים נודע לחסידי
648חב"ד בברית המועצות על רצונו של הרבי נשיא דורנו כי יחפשו ספרים עתיקים וכתבי
649יד ישנים של מאמרי חסידות וכיוצא בזה, וישלחו אותם אליו. כמובן, העיסוק בתחום זה
650היה כרוך בסכנה גדולה, משום שכל מי ששמו נקשר בעניין כלשהו המזוהה עם השם
651'שניאורסאהן' עתיד היה להיות מואשם בקשרים עם גורמים עוינים בחוץ לארץ, ולהיענש על
652כך בחומרה רבה.
653אך לא חסיד כר' רפאל יירתע. ברגע שנודע
654לו שהרבי מעוניין בהשגת כתבי החסידות, החל לטרוח בכל נפשו ומאודו למען המטרה
655החשובה. במסגרת הנסיעות שערך בערים שונות, חיפש בכל מקום אפשרי אחרי כתבים מהסוג
656המבוקש. כך הצליח להשיג כמה 'ביכלאך' (כרכים של כתבי יד) של מאמרי חסידות, ואף
657סייע להוצאתם בדרכים לא דרכים מברית המועצות. הוא ידע למצוא את הפרצות השונות
658הקיימות בחוק הסובייטי וניצל זאת היטב.
659יום אחד נודע הדבר למחותן שלו, ר' אברהם
660בורוכוב (בתו של ר' אברהם גב' שולמית תחי', הייתה נשואה לר' שם-טוב ז"ל, בנו
661של ר' רפאל). ר' אברהם חרד לגורלו של ר' רפאל, יהודי בעל משפחה גדולה שבניה
662ובנותיה זקוקים לו, וטען כי הוא 'משחק באש'. ר' אברהם פנה אל הרב שמחה גורודצקי,
663אותו הכיר כידיד טוב של ר' רפאל, וביקש ממנו להפציר באחרון כי יחדל מן הפעילות
664המסכנת את חייו.
665ר' שמחה שקע בהרהורים. "בהשקפה
666ראשונה אתה צודק", אמר כעבור רגע. "ובאמת, לא הייתי מציע לשום יהודי
667מהשורה לעסוק בפעולות כאלה. אבל מחותנך היקר הוא יהודי מלומד בניסים. לכן, אל תציק
668לו, הוא יכול להמשיך במעשיו, ומן השמים יסייעו בידו...".
669**הקפדות
670והידורים**
671והנה עוד כמה הקפדות והידורים בהם נהג
672ר' רפאל:
673ר' רפאל היה נזהר מאוד בכבודם של ספרי
674קודש. במקום לדון איזה ספר קודש מותר להניח על גבי ספר אחר (כמו חומש מעל משנה),
675העדיף להציב את הספרים זה לצד זה.
676פעם אחת בחג הסוכות ראה אישה צעירה
677משתמשת במכנסיים קרועים של אחד מילדיה לעטיפת הלולב. ר' רפאל העיר לה שזה לא מכובד
678בשביל המצווה, ואמר שעדיף לעטוף את הלולב במגבת.
679הנגיד ר' לוי לבייב מספר שכאשר ר' רפאל
680היה מגיע לביקור בבית הוריו, הוא הקפיד מאוד על איסור ביזוי מאכלים והתרחק עד הקצה
681האחרון מאיסור 'בל תשחית'. לפעמים היה לוקח תפוח שחלקו רקוב, מסיר ממנו את החלק
682הרקוב, מברך "בורא פרי העץ" ואוכל את החלק הטוב. בקשר לכך היה אומר
683"הפרי מחכה שיעלו את הניצוץ שבו לקדושה, חבל לזרוק אותו כל עוד יש בו חלק
684אכיל!".
685**המקווה
686הציבורי-פרטי**
687לאחר סגירת המקווה הרשמי בעיר הישנה,
688בנה ר' רפאל מקווה מחתרתי בחצרו הפרטית. מקווה זה נועד הן לגברים (בימים) והן
689לנשים (בלילות). מאחר שהשלטונות עקבו אחר הנעשה, שימש המקווה בעיקר למשפחות
690חסידיות שהיה אפשר לסמוך עליהן כי לא ילשינו חלילה לשלטונות. המקווה לא היה אלא
691בור רחב שדפנותיו מצופות במלט, והירידה אליו נעשתה באמצעות סולם. בתוך הבור היה
692בנוי תנור שחימם את מי המקווה. החימום התבצע באמצעות פחמים. בנוסף היו מכניסים
693למים כמה ברזלים לוהטים, כדי לחממם.
694כעבור זמן מה בנה ר' רפאל מקווה נוסף,
695בתוך מחסן בקצה החצר. את הכסף הנחוץ לבניית המקווה גייס ממקורות שונים, אך כולם
696פחדו להיות מעורבים בפועל בתהליך הבנייה ורק הוא עסק בכך בפועל.
697לשם חימום מקווה זה נבנתה 'מערכת הסקה'
698מקורית ומיוחדת במינה: לתוך מי המקווה הוכנס סמובר מנחושת, שבתוכו צינור ברזל
699בצורת האות רי"ש ובתוכו צינור מחורר עם זרימת גז. את הסמובר עם הצינורות
700הורידו בכוח לתוך המים. היה עמוד ברזל שהגיע מהצינור עד התקרה, כדי לשמור על
701הצינור שיישאר צמוד לרצפה ולא יצוף. וכך, כשהיו מחממים את הסמובר, דלקה האש בצינור
702הפנימי וחיממה את המים. החסיד ר' יעקב בורושנסקי ע"ה היה האחראי על הסקת
703המקווה במשך שנים רבות.
704בלילות שימש המקווה נשים כשרות שנהרו
705למקום מכל האזור. בור הטבילה היה מכוסה ברצפת גומי ('לינוליאום'), וכשהרימו את
706הרצפה הייתה שורה של קרשים שמתחתיהם היו מדרגות שנראו כמו ירידה לאמבטיה ביתית.
707וכך, גם אילו הופיעה במקום ביקורת ממשלתית, לא היה ניתן להוכיח שזהו מקווה. הכל
708כמובן התנהל בסודיות מוחלטת.
709"זמן קצר לאחר נישואי", מספרת
710אחת מנשות העדה הבוכרית בסמרקנד, "עברתי להתגורר בעיר החדשה וחמי הודיע לי את
711הכתובת המדויקת בבאגי-שאמאל שבה שוכן 'המקווה של רפאל'. האמת היא, שאת הכתובת הזו
712הכרתי עוד משנות ילדותי, כי אבי היה ידיד של ר' רפאל.
713כשהגעתי למקום דפקתי בדלת בית משפחת
714חודיידטוב וביקשתי לדבר עם הגברת. רחל חודיידטוב לא הכירה אותי ושאלה: 'מי אמר לך
715שיש פה מקווה?'. התביישתי להזדהות ולא אמרתי לה שאני בתו של פלוני. מטעמי ביטחון
716סירבה רחל לאשר כי אכן יש בחצר מקווה. דנתי אותה לכף זכות וחזרתי הביתה כלעומת
717שבאתי. באותה פעם נאלצתי לטבול בנהר. לקראת הפעם הבאה, חמי צייד אותי במכתב לגב'
718חודיידטוב בו הוא מאשר כי אין לחשוש מפניי וכי אפשר להניח לי לטבול בלי כל
719חשש".
720מקצת המשפחות שהתגוררו בחצר פחדו שקיומו
721של המקווה הנוסף בחצר יסכן אותם. ר' רפאל היה מרגיע אותם ואומר, "אם מישהו
722מהרשויות יבוא לכאן וישאל של מי המקווה, אל תחששו לומר שזה המקווה הפרטי
723שלי"...
724**שמחה
725ממתיקה דינים**
726יום אחד נודע לדיירי הבתים בחצר, על
727הלשנה שקיבלו השלטונות בדבר קיומו של המקווה. על פי המידע שהתקבל ממקורות נאמנים,
728הואשם ר' רפאל בגניבת חומרי בנייה ממחסן ממשלתי, לצורך בניית המקווה. מעביר המידע
729ידע אף לספר כי עוד באותו הלילה עתיד ר' רפאל להיעצר על ידי הבולשת.
730היה זה בליל פורים, ור' רפאל לא נתן
731לסובבים אותו לשקוע בעצבות. במהלך הערב כולו הוא עבר מבית לבית בחצר, מזג 'לחיים'
732לכולם והכריז: "השמחה ממתיקה את הדינים ומעבירה את רוע הגזירה!". האנשים
733הקרובים אליו נדו לו בראשם ולרגע חשדו בו כי אינו קולט את חומרת המצב.
734בחצות הלילה הגיעו אנשי הק.ג.ב. ודפקו
735בדלת. ר' רפאל קיבל את פניהם בסבר פנים יפות, כאילו היו אורחים רצויים, והכניסם
736לביתו. למרבה ההפתעה, במקום לעצור אותו, סיפרו לו כי מישהו הלשין עליו והאשים אותו
737בגניבת חומרי בנייה, אך חקירה מעמיקה שביצעו העלתה כי המלשין בעצמו הוא הגנב.
738"אם משהו מהחשדות ומהכוונות שלנו לגביך הודלף לך בטרם עת והסב לך צער, אנחנו
739מתנצלים על כך מעומק הלב", אמרו.
740אכן, השמחה של ר' רפאל המתיקה את
741הדינים.
742**הוכחה
743ניצחת**
744אחד המקוואות הבודדים שהמשיכו לתפקד באיזור
745עיר הישנה של סמרקנד בשנות השישים היה 'המקווה של ר' אבא פליסקין'. המקווה נקרא על
746שמו, משום שהוא דאג להקים ולתחזק אותו בשנות הארבעים. המקווה פעל בביתו של אחד
747מנכבדי הקהילה הבוכרית, ותפקד באופן רשמי למחצה.
748בזמן 'עלילת הרופאים' הידועה, בחורף
749תשי"ג, ועם התחדשות רדיפת היהדות ברחבי ברית המועצות, ניצלו השלטונות בסמרקנד
750את אווירת ההסתה נגד היהודים וסגרו את 'המקווה של ר' אבא'. מאז והלאה הפך המקווה
751באזור מניצא (ליד 'פאבריק חודג'ום') למקווה הרשמי היחיד באזור העיר הישנה.
752בנוסף לכך, היו מי שנסעו לערים אחרות
753שבהן היה מקווה כשר ומהודר. במרוצת הזמן הוקמו עוד כמה מקוואות מחתרתיים, בבתים
754פרטיים, ביניהם אצל ר' דוד ניאזוב ואצל ר' צבי הירש לרנר. אולם דבר קיומם של
755מקוואות אלה עבר רק מפה לאוזן ועל כן גם שירת ציבור מצומצם בלבד, וזאת כדי שהדבר
756לא ייוודע לשלטונות.
757בתחילת שנות השישים פחתה באופן יחסי
758אווירת ההסתה נגד היהודים. לאחר שנסגר גם המקווה שבאזור מניצא, נותרה למעשה העיר
759הישנה ללא כל מקווה רשמי. באותם ימים החליט ר' רפאל כי הגיעה השעה לפתיחת 'המקווה
760של ר' אבא פליסקין' מחדש, והפעם באופן גלוי ורשמי.
761פעולה זו כרוכה הייתה בהגשת בקשה רשמית
762לעירייה מטעם הקהילה היהודית. לשם כך לקח עמו למשרדי העירייה נציגות רחבה של זקני
763הקהילה ונכבדיה. על אף החשש להתעמת עם השלטונות, הסכימו כמה יהודים להתלוות אל ר'
764רפאל, לאחר שזה שכנע אותם כי "ממילא כולם מבינים שאני מוביל את המהלך הזה,
765ואתם אינכם באים איתי אלא כדי לאשר שמקווה איננו מותרות אלא צורך חיוני על פי
766ההלכה היהודית".
767"ערב אחד", מספר הבן הרב משיח
768חודיידטוב, "מגיע אלי ר' יעקב בורושנסקי ואומר לי בהתפעלות גדולה, שלא כדרכו:
769'הרבה דברים נפלאים כבר שמעתי על אביך, אבל היום אירע דבר שלא הייתי מאמין
770בהתרחשותו, אילולא ראיתיו במו עיני. לפני זמן מה לקח אביך איתו עשרה אנשים למשרדי
771העירייה כדי להגיש בקשה לפתוח מחדש את המקווה הרשמי בסמרקנד. בעקבות זאת נפתחה
772חקירה משטרתית במטרה לברר מי יזם את העניין. כשהדבר נודע לאביך, ניגש לכל אחד
773מהאנשים ואמר לו, 'אם תוזמן לחקירה, תגיד בבקשה שאינך אשם וכי אני הוא האיש שארגן
774זאת'. לדבר כזה לא הייתי מאמין... אדם מארגן פעולה שהמשטרה מגדירה אותה בלתי
775חוקית, ואחר כך הוא הולך ומבקש מכולם להאשים אותו בארגון אותה פעולה!..."
776למעשה, מיד כששמעו פקידי השלטון את
777בקשתו של ר' רפאל, החלו לחפש תואנות ותירוצים לאסור את הפעלת המקווה. טענתם
778העיקרית הייתה שעל פי חוקי הבריאות חייבים לשמור על ניקיון מקסימלי במקומות
779ציבוריים ויש להחליף את המים לאחר טבילת כל אדם ואדם; ומכיוון שזה איננו דבר מעשי,
780אי אפשר לפתוח את המקווה. ר' רפאל התווכח איתם וטען כי המקווה עומד בכל הסטנדרטים
781הסניטריים, ואם הם רוצים להיווכח בכך – שישלחו נציגים מטעמם.
782לאחר השתדלות רבה, הודיעו השלטונות כי
783ישלחו למקווה ועדת ביקורת והיא אשר תחליט האם המקווה עומד בתנאים הסניטריים
784הנדרשים על פי החוק. מובן שגם ר' רפאל הגיע יחד איתם. המבקרים, שמראש הגיעו במטרה
785לאסור את פתיחת המקווה, טענו מיד כי מי המקווה מלוכלכים ואין לאפשר לבני אדם לטבול
786בהם. כאשר ר' רפאל שמע את טענתם הוא מחה בחריפות וקבע כי המים נקיים וצלולים.
787כהוכחה לדבריו, נטל בכוס מים מתוך המקווה, בירך בקול רם "שהכול נהיה
788בדברו" ו... שתה את הכוס עד תומה. "נקיים או לא נקיים?", שאל ר'
789רפאל את חברי הוועדה המופתעים.
790לחברים הנכבדים לא נותרה ברירה והם
791נאלצו להתיר את פתיחת המקווה לשימוש.
792הבן, הרב משיח, מספר כי היו עוד כמה
793פעמים שבהן מילא אביו כוס ממי המקווה ושתה אותם, כדי להוכיח לאנשים שחששו לטבול
794במקווה, מטעמים של חוסר היגיינה, את ניקיונם. אולם בחלוף תקופה שבו השלטונות וסגרו
795את המקווה. כתוצאה מכך הוגבר משמעותית השימוש במקווה ששכן בחצרו של ר' רפאל,
796כמסופר לעיל.
797**נוזף
798בשר התרבות**
799חלפו עוד כמה שנים. אחרי מלחמת ששת
800הימים הורגשה אצל יהודי ברית המועצות הקלה כלשהי. הפחד הכללי מהשלטונות פחת במידה
801מסוימת וההתעוררות הרוחנית בקרב יהודי סמרקנד התעצמה. אז החליט ר' רפאל לפעול
802להקמת מקווה חדש שיפעל באופן רשמי בחצר בית הכנסת הבוכרי הגדול, 'גומבאז'.
803'גומבאז' היה בית הכנסת היחיד שנותר
804בעיר העתיקה של סמרקנד, לאחר שהק.ג.ב. סגר את כל שאר בתי הכנסת. במקום זה ביקש ר'
805רפאל לפתוח מקווה רשמי מטעם הנהלת הקהילה היהודית. מכיוון שכל עניני הדת היו
806שייכים, רשמית, למחלקת התרבות והדת בעיריית סמרקנד, נפגש ר' רפאל עם ראש המחלקה
807וביקש את אישורו להקמת המקווה. חוקית, אפשר היה להתיר את פתיחת המקווה, אולם ראש
808המחלקה חשש לאשר זאת. הוא פחד מתגובת הק.ג.ב. המקומי, שהיה המחליט בפועל בכל הנוגע
809לענייני הדת בעיר. האיש יעץ לר' רפאל לנסוע למשרד הממשלתי לענייני תרבות ודת
810בטשקנט ולבקש שם את האישור. "אם בטשקנט הבירה ייתנו לך רישיון, יהיה לך אור
811ירוק לבנות, ואיש לא יעז למנוע זאת ממך", טען ראש המחלקה חסר הביטחון.
812ר' רפאל לא השתהה. הוא נסע לבירת
813אוזבקיסטן, נפגש עם שר התרבות ונתקל בהתנגדות נחרצת לבניית המקווה. אולם הוא לא
814היה מוכן לוותר. "אין בעיה", אמר לשר בהחלטיות, "במקום להביא אישור
815ממשרד התרבות בטשקנט, אביא אישור מהדרג הכי בכיר במוסקבה!".
816בנקודה זו של המאורע התרחש דבר שעליו
817מספר הנגיד ר' לוי לבייב:
818"ממשרד התרבות נסע ר' רפאל לפגוש
819את אבי, ר' אבנר ע"ה, שהיה ידידו והתגורר בטשקנט. לאחר שסיפר על העימות החריף
820בינו ובין שר התרבות, שאל אותו אבי, 'ולאן הלכת עם צאתך ממשרד השר?'. 'מה זאת
821אומרת?'. השיב ר' רפאל, 'לכאן! לפגוש אותך!'. הדבר הסב דאגה רבה לאבי, שכן הוא יצא
822מנקודת הנחה שכל צעדיו של ר' רפאל נשמרים על ידי אנשי הבולשת. ר' רפאל, לעומת זאת,
823התנהל באופן אחר. מבחינתו, כשצריכים לנזוף בשר התרבות, נוזפים בו, וממשיכים לסדר
824היום כרגיל...".
825**הדמעות
826הועילו**
827כעבור ימים אחדים נסע ר' רפאל למוסקבה.
828הוא התארח אצל אחיו ציון, שניהל מלון גדול בשם 'אוזבקיסטן', בו התארחו בדרך כלל
829אישי ממשל בכירים ואורחים נכבדים שהגיעו מרחבי המדינה למוסקבה, לענייניהם השונים.
830עובדה זו סייעה לציון ליצור קשרים אישיים חמים עם גורמים בעלי השפעה במוסקבה.
831ואכן, בעזרת קשריו הצליח ציון להפגיש את
832אחיו עם אחד הפקידים הבכירים במשרד המרכזי לענייני תרבות ודת בברית המועצות. ר'
833רפאל סיפר לפקיד שהוא מגיע מסמרקנד שבאוזבקיסטן, והוא מבקש רישיון לבניית מקווה
834בחצר בית הכנסת הרשמי בסמרקנד. "מדוע הגעת עד כאן, בשעה שיש בטשקנט משרד
835ממשלתי המטפל ישירות בענייני דת?!", תמה הפקיד הבכיר.
836ר' רפאל לא התבלבל. "אצלנו בסמרקנד
837ישנם גורמים עוינים הזוממים להפריע לנו. רק אישור שיינתן מהמרכז במוסקבה יוכר בכל
838מקום כמסמך שאין עליו עוררין", אמר.
839"ומדוע, לדעתך, עלינו לאשר את
840בקשתך?", שאל הפקיד. "משום שהחוקה הרוסית קובעת שיש לאפשר חופש דת לכל
841החפץ בכך!", ענה ר' רפאל. "טוב", אמר הפקיד, "סע הביתה ונשלח
842לך אישור בדואר".
843ר' רפאל יצא מהמשרד, התיישב על הרצפה
844ליד הדלת והחל לבכות ללא הפוגות. רחמיו של הפקיד נכמרו עליו והוא יצא לברר את פשר
845הבכי.
846"מדוע אתה בוכה?", התעניין. "כי
847אני רוצה לקבל אישור לבניית מקווה בעירנו", השיב ר' רפאל. "האם לא שמעת
848ממני שנשלח לך אישור בדואר?!", השתומם הפקיד. "שמעתי", ענה ר'
849רפאל, "אבל אני רוצה לקבל את האישור כאן ועכשיו!". "מדוע זה דחוף
850כל כך?", ניסה הפקיד להבין. "משום שבלי מקווה איננו יכולים להתקיים, וכל
851יום שחולף בלעדיו, מסב לבני עירי צער וסבל". ענה ר' רפאל.
852כשראה הפקיד עד כמה הדבר נוגע לליבו של
853בן שיחו, חזר למשרדו ובו במקום הנפיק אישור על נייר מכתבים רשמי של המשרד הראשי
854לענייני תרבות ודת של ברית המועצות.
855כשהאישור הרשמי הגבוה ביותר בידיו, חזר
856ר' רפאל לסמרקנד ובלי להשתהות רגע, החל בהקמת המקווה. הוא הביא קבלן מקומי אל שטח
857בית הכנסת, והעבודות יצאו לדרך.
858**עסקנות
859ציבורית ענפה**
860המאורע הבא אירע בשנת תשכ"ו. הנער
861בן ציון רובינסון שב מביקור שערך בבית הוריו בעיר צ'רנוביץ שבאוקראינה, ועשה את
862דרכו חזרה לסמרקנד, שם למד בישיבה המחתרתית החסידית בעיר. פעם בשנה היה נוסע
863לצ'רנוביץ לבקר את משפחתו, וכעבור שבוע שבועיים שב לסמרקנד. כך נהג ארבע שנים
864רצופות, עד שמשפחתו עברה אף היא להתגורר בסמרקנד.
865כשיצא מנמל התעופה בסמרקנד הייתה השעה
866שעת לילה מאוחרת והוא העדיף לצעוד רגלי אל הישיבה. אחת לחודש, לערך, הייתה הישיבה
867מחליפה מקום, כדי שהשכנים לא ירגישו בנוכחות הבחורים ולא יסגירו אותם לשלטונות.
868באותו זמן שכנה הישיבה בביתו של אחד מחסידי חב"ד שהתגורר באזור 'השוק המקורה'
869('קריטי רינוק') אשר בעיר החדשה.
870בדרכו השתדל בן ציון שלא לבלוט עם
871המזוודה הגדולה שנשא, כאמור, מאוחר בלילה ופנה לסמטה חשוכה, שקטה וריקה שעברה
872מאחורי השוק. לפתע נשמעה הקריאה "עצור!" ושני שוטרים שרכבו על אופנוע,
873הורו לו להתקרב אליהם.
874דמו של בן ציון קפא בעורקיו. "זהו
875זה!", חשב בליבו, "הגיע יום הדין הגדול". לכל חבריו בישיבה היו
876קרובי משפחה שנאסרו וסבלו עינויים כעונש על פעילותם בענייני יהדות, וגם אביו, החסיד
877ר' בערל רובינסון, ישב תקופה ארוכה במאסר. הכל סביבו חיו במתח בלתי פוסק. בכל רגע
878היו מוכנים להיעצר ולעבור סדרה של חקירות ועינויים. ואף הוא, באותם רגעים, היה
879בטוח שהנה, כאן ועכשיו, הוא מתחיל את דרכו לסיביר, או אף גרוע מכך...
880השוטרים לא התמהמהו והחלו מיד בחקירה.
881"של מי המזוודה שבידך?",
882שאלו. "שלי", ענה. "ומה יש בתוכה?", ביקשו לדעת. "בעיקר
883בגדים", השיב. "הכול שלך?", נשאל.
884בנקודה הזאת החל בן ציון להתלבט מה
885לענות. מלבד הבגדים היו במזוודה גם סידור, ספר תהילים קטן שהודפס עוד לפני המהפכה
886הקומוניסטית, זוג תפילין ואולי חמור מכל... ספר תניא חדש, פורמט כיס, שהוגנב
887לרוסיה על ידי תייר אמריקני. אם בכך לא די, הרי שעל דף השער של הספר צויין במפורש
888באנגלית (!) שהספר הודפס בארצות הברית...
889"שלי, ושל עוד מישהו", ענה
890כעבור רגע של היסוס. "אהה!", קראו השוטרים בתרועת ניצחון.
891השניים הסיעוהו לתחנת המשטרה המרכזית,
892שם פתחו את המזוודה. ה'מציאה' הראשונה שמצאו היו התפילין. לשוטרים האוזבקים הזכירו
893התפילין משדרי קשר והם מיהרו להעלות השערה כי לא מדובר בסתם גנב – כפי שסברו
894בתחילה – אלא במרגל ממש!
895בקושי רב עלה בידי בן ציון לשכנעם כי
896מדובר בחפצי קודש המשמשים יהודים בזמן תפילתם. הוא אף הדגים להם כיצד מניחים את
897התפילין, על היד ועל הראש.
898"ולשם מה דרושים לצעיר כמוך חפצים
899דתיים?", תבעו לדעת. "לא שלי הם. נתנו לי אותם כדי שאמסור לזקן
900אחד", ענה בן ציון. "מי נתן לך?", שאלו השוטרים. "הבן
901שלו", באה התשובה.
902בן ציון קיווה שהחקירה תסתיים בכך
903ושהשוטרים יניחו לו ללכת לדרכו עם התפילין, אולם אלה הורו לו להישאר. עודו ממתין
904בחרדה, נכנסו לתחנה שוטרים נוספים, ניגשו למזוודה האומללה וחיטטו בה. מלבד התפילין
905נמצאו במזוודה גם הסידור והתהילים. את ה'תניא' שהוגנב מאמריקה לא מצאו, ממש בדרך
906נס, וזאת על אף שהחיפושים נמשכו זמן ממושך.
907לבסוף הרשו לו לעזוב את המקום עם
908המזוודה שלו, אך ללא החפצים ה'חשודים'. "שלח לכאן את הזקן שאליו נשלחו
909החפצים", הורו לו. "רק אז נשחרר אותם".
910**"פדיון
911שבויים"**
912מובן שבן ציון לא המשיך משם אל הישיבה,
913כדי שלא להסגיר את חבריו. מתחנת המשטרה נסע לביתו של אחד מחבריו הבחורים שהתגורר
914עם הוריו בעיר העתיקה. שם דווקא הרגיעו אותו: "אל דאגה, הכול יהיה בסדר. נראה
915כי השוטרים חשדו בך שגנבת את המזוודה, ותו לא".
916כעת היה עליו למצוא מתנדב מבוגר שייגש
917למשטרה ויודה בפה מלא כי הוא הזקן שאליו נשלחו התפילין. בן ציון פנה אל כמה מזקני
918סמרקנד אותם הכיר, אולם הם פחדו אפילו לדרוך על מפתן תחנת המשטרה. במרוצת השנים
919חוו רבים מהם על בשרם חקירות ומעצרים.
920מאן דהו הציע לו לפנות אל ר' רפאל
921חודיידטוב, וכך אכן עשה. הוא התייצב בפתח ביתו של ר' רפאל, סיפר לו בקצרה את שאירע
922לזוג התפילין שלו והתחנן לפניו כי יסכים לגשת אל תחנת המשטרה ולשחררן. ר' רפאל לא
923נזקק להסברים ולתחנונים רבים. "פדיון שבויים זו מצווה גדולה ביותר, והלוא
924גאולת חפצי קודש מידיים זרות כמוה כפדיון שבויים!", אמר בפשטות.
925הם יצאו יחד במונית לתחנת המשטרה ור'
926רפאל הורה לו להמתין מחוץ לבניין. "הבנתי שהחבילה שהובאה עבורי נמצאת
927אצלכם", אמר ר' רפאל לאחד השוטרים בתחנה. "לא ברור לי מה העניין, אבל
928אני דורש לקבל אותה ברגע זה!", הוסיף בטון נחרץ. המפקד ביקש ממנו להמתין
929בחדרו, וכעבור רגע שב אליו ושקית התפילין בידיו. "האם זאת החבילה שלך?",
930שאל. ר' רפאל בדק את תכולת השקית, וכשראה את התפילין וספרי הקודש השיב מיד בחיוב.
931ללא אומר ודברים מסר לו השוטר את השקית, דבר שלא היה מקובל כלל בברית המועצות. אבל
932ר' רפאל, כפי שכבר ניתן להבין, מעולם לא התנהל על פי הכללים המקובלים.
933כעבור דקות יצא ר' רפאל החוצה כשחיוך
934רחב נסוך על פניו, והתפילין ה'שבויות' בידיו. "נתתי להם כמה רובלים",
935סיפר לבן ציון לאחר שהתרחקו מהתחנה, "והם הבטיחו לי למחוק מספריהם את רישום
936המאורע, כך ששמך לא יופיע בספרים שלהם".
937בדרכם עצרו השניים בביתו של יהודי
938שהתגורר לא הרחק משם, ור' רפאל הוציא את ספר התהילים וקרא בו כמה פרקים.
939**נסיעות
940לציון אדמו"ר הרש"ב**
941בשנות השלטון הקומוניסטי שרדף באכזריות
942את כל מי שהיה קשור בצורה כלשהי לאדמו"רי חב"ד, הנסיעה להשתטח על ציוני
943האדמו"רים הייתה בגדר סכנה ממשית, ומי שעשה זאת השתדל לשמור על סודיות מלאה.
944ר' רפאל היה אחד היחידים שנסעו לציונו
945של הרבי הרש"ב נ"ע ברוסטוב לעיתים תכופות. הוא היה מתפלל שם על הכלל ועל
946הפרט, מבקש על החיים ומתפלל לתיקון נשמות הנפטרים. נסיעותיו לרוסטוב היו לא פעם
947כרוכות בקשיים גדולים. לדוגמה, כשנסע ברכבת בימות החורף, הקפיד שלא לישון כל הלילה
948כי לא הייתה לו אפשרות לטבול בנהר דון הקפוא, וללכת ל'אוהל' הקדוש בלי טבילה
949במקווה, הוא אפילו לא העלה על דעתו...
950בזמני רגיעה הוא נסע לרוסטוב פעמיים או
951שלוש בשנה. לעומת זאת בעיתות צרה וצוקה, היה נוסע לרוסטוב לפעמים גם פעמיים בחודש.
952"פאייחאלע דיעדושקא" (נוסעים אל הסבא), היה נוהג לומר תמיד, כאשר ה'סבא'
953הוא הכינוי שנתן לרבי הרש"ב... פעמים רבות היה אומר לסובבים אותו, כי
954נסיעותיו ל'אוהל' ברוסטוב אינן לשווא וכי בביקוריו במקום הצליח לפעול גדולות
955ונצורות.
956הייתה תקופה שר' שם טוב, בנו של ר'
957רפאל, עבד במשק חקלאי בפיטום כבשים. פעם גילו השלטונות כי המנהל שלו מעל ברכוש
958וגנב כמות גדולה של זהב, השוטרים עצרו מיד את אותו מנהל וגם את ר' שם טוב עצמו
959בחשד שהיה שותף למעשה. הוא נעצר והחל לעבור חקירות. לאביו ר' רפאל היו קשרים טובים
960עם פקידים בכירים בעיר, והם יכלו לסייע לו להוציא את בנו מהמעצר, אבל בדיוק באותם
961ימים שהה ר' רפאל במחוז קרים.
962מפאת חומרת המצב החליטו בני המשפחה
963להודיע לו על כך במברק ומכיוון שחששו לכתוב בגלוי, כתבו לו ששם טוב חולה (מילת קוד
964שמשמעותה מעצר) ושהכול מצפים לבואו (של ר' רפאל). לאחר ששיגרו את המברק, ציפו
965בכיליון עיניים לשובו המהיר של אב המשפחה. אולם הימים חלפו ור' רפאל בושש לחזור.
966בינתיים התגלגלו העניינים באופן נסי, ושם טוב שוחרר.
967יום לאחר שחרורו, הגיע ר' רפאל במצב רוח
968מרומם ושאל, 'מה נשמע? האם שחררו כבר את שם טוב?'. בני המשפחה בישרו לו על השחרור
969ושאלו אותו בפליאה, מדוע התעכב בדרך זמן רב כל כך ואיך זה שמצב רוחו היה מרומם כל
970כך עוד בטרם נודע לו דבר שחרור הבן מהכלא?!
971מחייך, כדרכו, ענה להם ר' רפאל: 'כשקבלתי
972את המברק חשבתי לעצמי במה אוכל לעזור אם אגיע לסמרקנד. הצלחתי לפעול בעזרת קשריי
973הייתה מוטלת בספק. העדפתי אפוא לנסוע מיד לרוסטוב, שם השתטחתי על ציונו של הרבי
974הרש"ב. עמדתי וסיפרתי לרבי מה קרה. אתם מבינים? רפאל עומד ובוכה (לעיתים
975קרובות היה מספר על עצמו בגוף שלישי), "בני נאסר; רבי, עזור לנו!". כך
976התפללתי ובכיתי, וביקשתי מהרבי שיעזור לנו. רפאל היה בטוח שתפילתו התקבלה ושה'
977יעזור, ולכן הוא חזר לסמרקנד בלב רגוע. הייתי סמוך ובטוח שהרבי יעשה הכול כדי
978להוציא את שם טוב מהמאסר...
979בחלקו של ר' רפאל נפלה גם זכות נדירה
980ומיוחדת במינה, כאשר סייע בשיפוץ המצבה של הגאון המקובל רבי לוי יצחק שניאורסאהן
981זצ"ל, אביו של הרבי נשיא דורנו. ר' רפאל לקח את ר' גבריאל אחונוב לאלמא-אטא
982שבקזחסטן, כדי שיסייע בהקמת המצבה החדשה על קבר אביו של הרבי.
983**זכרונות הרב שלמה
984חי ניאזוב**
985**'קבלה' לשחיטה
986מתלמיד הרב אליעזרוב**
987תיאורים
988נוספים רבי ערך על חייהם של בני העדה הבוכרית שהיו ממקורבי ומושפעי חסידי
989חב"ד באותן השנים שלאחר המלחמה, מצויים ברשימותיו של הרב שלמה חי ניאזוב. הרב
990ניאזוב, יליד בוכרה, העלה על הכתב בספרו "מסירות נפש של יהודי בוכרה"
991פרקים נרחבים מחייהם של יהודי בוכרה בתקופה ההיא, וספרו זכה לעידוד מהרבי. להלן
992פרקים מזיכרונותיו:
993נולדתי
994בג׳ חשון תשי״ד בסמרקנד ולמדתי אצל אבי מורי ר׳ דוד וסבי רבי גבריאל, וגם אצל
995מורים אשכנזים. למדתי וחונכתי על טהרת הקודש וכך ת״ל עמדתי בכל הניסיונות בעמק
996הבכא.
997יום
998אחד הזמינו אותי למשרד הישיבה והודיעו לי שמתוך הקבוצה של חמישה בחורים - יהודה
999אריה סעידוב, עמנואל לדיוב, אריאל אביוב, שמעון פוזילוב ואני - החליטה ההנהלה
1000שארבעת חברי ילמדו כאן תורת השחיטה ואילו אותי שולחים לעיר טשקנט ללמוד שם סופרות.
1001ההחלטה לא מצאה חן בעיני כי לא רציתי להיפרד מחברי ולא רציתי ללמוד סופרות, אבל
1002הלחץ מצד ההנהלה גבר עלי ושלחוני לעיר טשקנט למרות רצוני, ואני אז בסך הכל בן שבע
1003עשרה.
1004נמסרה
1005לי כתובת בעיר טשקנט של הרב זלמן פבזנר ז״ל (בוברער) ואשר נכדו יוסף ניימרק הוא
1006אשר ילמדני סופרות, והיו שם גם בניו של הרב מענדל גרליק שגם הם היו סופרים.
1007את
1008המקצוע למדתי ב״ה תוך זמן קצר: כתיבה, עשיית עט ודיו, תפירת גידים והדינים הקשורים
1009בהם, וכך יכולתי כבר לחזור לסמרקנד.
1010כאשר
1011חזרתי מצאתי את חברי כשהם רק מתחילים ללמוד את תורת השחיטה, השחזת הסכינים והדינים
1012הקשורים בהם. על פי הצעת ההנהלה הצטרפתי אליהם וגם בזה ב"ה הצלחתי.
1013הרב
1014יוסף אלייב ז״ל היה בין הנותנים סמיכת קבלה לשוחטים. הוא עצמו היה מהתלמידים
1015המובחרים של הרב אליעזרוב. עמו היו המסמיכים: הרב חיים זלמן קוזלינר (חז״ק), הרב
1016יעקב בורושנסקי וכן הרב מיכאל גולדשמיד.
1017הרבנים
1018הללו הקפידו על כל פרט קטן ומי שזכה לקבל מהם ״קבלה״ לשחיטה הרי זה מפני שעמד
1019במבחנים הקשים. אני וארבעת חברי עמדנו במבחן וקבלנו ״קבלה״.
1020**דרישות
1021שלום הרבי**
1022אחד
1023השירים שאהבתי ביותר מן ההתוועדויות החסידיות באותם ימים היה ״דער אויבערשטער זאל
1024געבין גיזונט און לעבן, און מיר וועלן זיך זעהען מיט אונזער רבי'ן״ [=הקב"ה
1025יתן חיים ובריאות, ואנו נתראה עם הרבי שלנו].
1026היינו
1027מתוועדים לעתים קרובות, ובמיוחד בזמן שהיינו מקבלים דרישת שלום מהרבי נשיא דורנו -
1028בקבוק משקה או מזונות. אז גם היו באים יותר אנשים להתוועדות, כי את המזונות היו
1029מפוררים ומכניסים לתוך עוגה גדולה שאופים, וכך זכה כל אחד לקבל עוגה מהרבי.
1030ההתוועדויות
1031השמחות ביותר היו כאשר נתקבל מענה מן הרבי על השאלות שהיינו מעבירים, כי בכל הזדמנות
1032חיפשנו דרכים להעביר לרבי שאלות. כל זה נעשה בסודיות מירבית, והשמחה הגדולה ביותר
1033היתה כאשר נתקבלה התשובה, ועל פי רוב מענה פסקני כך וכך תנהג״. זה היה לנו המאור
1034לעיניים כי ״אין שמחה כהתרת הספקות״.
1035התמסרות לדברי הרבי
1036האמונה
1037ברבי וההתמסרות אליו היתה למעלה מהמשוער, לכולם היה ברור מעל לכל ספק, שדברי הרבי
1038קודש הם ואין להרהר אחריהם כלל.
1039פעם נתקבל מכתב מהרבי ובו הוא דורש שיתמסרו יותר
1040ויותר לחנוך הילדים. לכן כל הזמן המשכנו במאמצינו לחזק ולהרחיב את
1041ה"חדרים" ותלמודי התורה. היינו חייבים לשכור דירה וחדרים מתאימים וזה לא
1042היה פשוט כלל. וכיון שאסור ללמד תורה לילדים, היינו חייבים ללמד בסתר. וכן ללמד כל
1043ילד שבאם יפגוש אדם זר מה להגיד לו, ככתוב "כי יפגשך עשו אחי ושאלך"
1044וגו'.
1045בתנאים קשים אלו היו המון חברים שהבינו היטב את
1046המצב ובאו לקראתנו. אני זוכר שבא יהודי במיטב שנותיו ואמר "קחו את דירתי
1047וחנכו בה את ילדינו, כי אם אלו לא ילמדו, יגדלו חלילה בורים ולמה לנו חיים".
1048שמירת
1049דיני הטהרה היה דבר מקודש מאד אצל העדה הבוכרית. עוד בימי הרב אליעזרוב נבנו
1050מקוואות מודרניים במקומות רבים, עם חימום וניקיון ואשה מיוחדת נשכרה לתפקיד זה.
1051עלינו היה לחזק מעמד זה ולהוסיף על אלה במקומות החדשים.
1052מצות לליל הסדר
1053בעיר סמרקנד היו התושבים הבוכרים מאורגנים היטב
1054לצרכי שמירת המצוות. גם צרכי העניים ובני ביתם אורגנו מקופת הקהל שנקראה
1055"עוזר דלים". מקופה זו שלחו מצות לכל בית הזקוק לזה וכן יין וצרכי מזון
1056אחרים.
1057הבעיה לפסח היתה גדולה במיוחד כי בסמרקנד לא היה
1058בית חרושת למצות, ואלו שהיו מעוניינים במצות מכונה לפסח היו צריכים להזמין מטשקנט,
1059וכך עשינו גם אנו לצרכי חלוקה.
1060לעומת
1061זאת, מצות עבודת יד היו גם בסמרקנד, וחלק הארי מהתושבים השתמש במצות אלו.
1062אני
1063זוכר ששנה אחת נסעתי עם אבי לטשקנט להביא מצות עבור 20 משפחות אשכנזיים, המרחק הוא
10646-7 שעות נסיעה במכונית או רכבת. בלי לשים לב לכך, הבטיח אבי להיות במסיבת
1065"אזכרה" שעמדה להתקיים ביום הזיכרון של אדם מסוים בסמרקנד.
1066(יצויין
1067כי ענין היאר-צייט נשמר במיוחד אצל הבוכרים, נערכת סעודה ביד רחבה, מוגש מזון לרוב
1068בשר ודגים וכל משמנים. כולם נוטלים ידיים וראש החבורה דורש לכבוד המת. במקרה שלנו
1069היה זה אבי שעמד לנהל את הטקס ולדרוש לכבוד המת).
1070הפעם,
1071כאמור, לא זכר אבי את התאריך הנקוב ונסענו יחד לטשקנט, וביום האזכרה בבוקר נזכר
1072אבי שהוא חייב להיות בסמרקנד בשעות הערב. היות וכבר רכשנו כרטיסי טיסה, התכוננו
1073לעלות אל האווירון שיקח אותנו לסמרקנד בפחות משעה.
1074בתור
1075לביקורת, ראה הפקיד את החבילות הרבות ושאל "מה בתוכן?" ענינו "לחם
1076מיוחד ללא מלח". הפקיד היה אדיב, רשם והחתים את הניירות ואנו עלינו אל כבש
1077האוירון. הטיסה היתה נעימה, הזמן עבר מהר ואנו שוב בסמרקנד על הקרקע עוברים את
1078הביקורת.
1079שוב
1080נשאלנו לתוכן החבילות וענינו שזה לחם מיוחד בלי מלח. אבל הפעם הפקיד התקשה להבין
1081מה זה והזמין פקיד גבוה ממנו לבדיקה, וזה בתורו הזמין את המשטרה.
1082המצב
1083שלנו התחיל להיות רציני. לו הייתה הבחירה בידינו היינו מוותרים על המצות, העיקר
1084שאבי יגיע במועד לאזכרה, אבל ידענו שאם נזוז מכאן בוודאי יאשימו אותנו... עמדנו
1085במתח וברעדה, אך כאשר השוטר זז מספר צעדים מאתנו התקרבתי אליו ורמזתי לו: "בא
1086ונגמור את הפרשה", גם הוא היה מוכן לזה ואמר לי: "תן לי מאה רובל" –
1087התמקחתי ומיד הכנסתי ידי לכיסי והושטתי לו את מתנת היד. וגם על שלושים, חבל היה לו
1088לוותר ולכן הושיט את ידו, קיבל את הכסף ואמר: "את היתר תשלים בפעם הבאה".
1089ראינו
1090את יד ה' יתברך ועזרתו לדורשי שמו. אבי הגיע למועד והכל הסתדר על הצד היותר טוב.
1091חשש מהגיוס לצבא
1092אחד
1093הדברים שהציקו לנו ביותר באותם ימים היה הגיוס לצבא. החוק מחייב כל אדם שהגיע לגיל
1094שמונה עשרה להתייצב ללשכת הגיוס ולשרת בצבא במשך שנתיים.
1095אנו
1096במשפחה היינו ארבעה בנים, האחד בן שתים עשרה ועדיין לומד בבית הספר, ושלושה אחים
1097בגיל הגיוס. מובן שחיפשנו תירוצים ואמתלאות שונות לדחות את הגיוס. אך בגלל הלשנה
1098נטפלו אלינו השלטונות והחלו לדרוש את גיוס שלושת הבנים.
1099תחילה
1100נטפלו אלי וקבלתי צו להתייצבות מידית, בלי שום תירוצים. הם דרשו בכל חומר הדין
1101שאתגייס, למרות טענתי שאני חולה הם עמדו על שלהם, "עליך להתגייס ולהיבדק בבית
1102החולים הצבאי כי רק הם שיקבעו את מדת החולי והאם כשיר אתה לצבא".
1103לחץ
1104זה היה רציני ובכל תוקף נדרשתי להיכנס לבית החולים הצבאי לבדיקות. הדבר קרה בתחילת חודש מנחם אב, תקופה שמזל הגויים גובר, ואמי
1105התעקשה שנעשה כל שביכולתנו כדי שידחו את ההתייצבות שלי. היא בכתה, היא סיפרה שמת
1106לנו דוד ואנו עדיין באבל, וב״ה בזה הצליחה כי גיוסי נדחה עד לאחר תשעה באב. ומיד
1107אחר כך התייצבתי ונשלחתי לבית החולים הצבאי.
1108יום
1109השבת קרב והולך ואני מחפש תחבולות כיצד להסתלק מן המקום ולפחות להתפלל בבית הכנסת
1110ולקרוא בתורה, כי אני הייתי ה״בעל קורא״ שם. כיצד אוכל להסתלק מן המקום בבגדי
1111החולה שלי?
1112שמתי
1113לב בזמן שהותי במקום, שחבורת חולים שולחת כל יום נציג לבוש בגדים אזרחיים החוצה
1114להביא להם בקבוק וודקה.
1115אחרי
1116התחברותי אליהם בקשתי שבשבת אהיה אני נציגם, וביום ראשון אשוב עם וודקה. הם הסכימו
1117לבקשתי והנה מצאתי עצמי בבית הכנסת, אך מנסה לא להיראות ולבלוט כדי שבריחתי תישאר
1118בסודי סודות, אך דווקא הפעם פנה אלי גבאי בית הכנסת מר בכור ארבוב ז״ל ושאלני:
1119״רבי, האם אתה מודרני היום? אילו בגדים אתה לובש?״ חייכתי לעברו ועניתי: ״כן, היום
1120אני מודרני״
1121בשעות
1122אחר הצהריים הייתי שוב ״חולה״ מן המניין בבית חולים הצבאי. הבדיקות הראו (אחרי ששיחדנו
1123את האנשים המתאימים) שאני חולה ושוחררתי באופן זמני כאשר תעודת פטור בידי.
1124**מאבק נגד השירות
1125הצבאי**
1126וכך
1127עברה תקופת מה בשקט יחסי, אבל לא לזמן רב. המלשינים שהמשיכו להביט עלינו בעין רעה
1128הלשינו עלי שוב וקבלתי הזמנה לשוב ולהתייצב בלשכת הגיוס לבדיקה חוזרת.
1129ביום
1130המיועד התייצבתי עם תעודת הפטור והתחלתי בצעקות: ״מדוע ולמה נטפלו אלי? עליכם
1131לבדוק מיד את כל הענין ולהיווכח בטעותכם, כי זה פחות מחודשיים שנבדקתי כחוק!״
1132מכיוון
1133שעדיין לא עברו ששה חודשים מאז שנבדקתי, היה אסור להם על פי החוק לדרוש ממני
1134בדיקות חוזרות. הצעקות הועילו ושוחררתי.
1135כאשר
1136חזרתי הביתה כבר היה שם צו גיוס לאחי רחמים, בו הוא נדרש להתייצב בלשכה בשעה
11379 בבוקר.
1138ניסינו
1139על ידי חברים וידידים שעובדים בלשכה זו לחפש דרכים לדחות את צו הגיוס לפחות לחצי
1140שנה. טענתנו היתה שהוא עדיין לומד, אך הידידים סיפרו שבלשכה נתקבלה הוראה מגבוה על
1141דבר גיוסו המידי של רחמים, ואף שהצענו שוחד גבוה (כגון במקום 300 רובל רגיל היינו
1142מוכנים לשלם 3000 רובל), זה לא שינה את דרישתם ונודע לנו שלקראת חצות הלילה יבואו
1143לעצרו.
1144בשלב
1145זה לא ידענו מה להחליט: תכנון בריחה של רחמים לא תעזור אלא רק תגרום לסבל ההורים.
1146מכיוון שהפקודה ניתנה שיגויס אחד מבניהם מיד, לכן בלית ברירה נשארנו כולנו וציפינו
1147לקראת הבאות.
1148כאשר
1149התקרב השעון לחצות, נשמעו דפיקות על הדלת. תחילה ניסינו להתעלם מהם, אבל הדפיקות נשנו
1150והתחזקות, ואף הכלב בחצר נבח בקול רם ועדיין אנו מחשים, אולי בכל זאת לא יפרצו.
1151אבל תוך שניות מספר הדלת נפרצה ומספר חיילים נכנסו בתוך הדירה כאשר היתר שומרים
1152מבחוץ. את הכלב דחפו למרתף ונעלו אותו שלא יעשה רעש, מאחר שהיה כבר חצות לילה.
1153לפני
1154שהחיילים פרצו את הדלת, הספקתי להוציא את הפקק הראשי של החשמל ונהיה חושך בכל
1155הדירה. כאשר אלו הגיעו מיד עמדו על המתרחש ותוך שתי דקות מצאו את הפקק והדליקו את
1156החשמל.
1157רחמים
1158אחי עשה את עצמו חולה. הוא שכב במטה, התכסה בשמיכה חמה, לידו שמנו שולחן קטן ועליו בקבוקים ותרופות שונות, כוס תה ומד חום.אמרנו
1159שרחמים חולה ואינו יכול לעמוד על רגליו, אבל הם לא שעו לכל הדיבורים והתחילו
1160להקימו בכח. המפקד ציווה להזמין אמבולנס, שהגיע תוך דקות מספר. מתוכו יצאה רופאה
1161רוסיה, המפקד אמר לה: ״דעי שהוא איננו חולה ורק מעמיד פנים, ואל תאמרי חלילה שחולה
1162הוא״.
1163הרופאה
1164התנגדה לכך, ואמרה שאין לו רשות להתערב בענייני רפואה והיא הקובעת בנדון זה. אנו
1165ראינו אותה כמו מלאך ה׳ שנשלח לעזרתנו. היא בדקה אותו ותוך כדי כך סימנה ואמרה
1166לעצמה ״נכון, כאן יש לך כאבים וכאן יותר... וכדומה".
1167היא ציותה להכניסו את האמבולנס ולהביאו אל בית
1168החולים הצבאי, כי למעשה הוא כבר מגויס ונמצא ברשות הצבא.
1169אמי
1170רצתה להצטרף ולנסוע עמו, אבל הרופאה מנעה זאת ממנה היות וכבר השעה אחת אחר חצות
1171הלילה והיא לא תוכל לחזור, והבטיחה שתטפל בו כי אין לאף אחד רשות להתערב בעניין
1172זה. כאשר האיר הבוקר, הזדרזתי לפגוש ידיד שיש לו יד בנדון.
1173לשאלתי
1174ענה שתחילה יש לברר האם נתקבל בבית החולים הצבאי ואחר כך נגשש כיצד לטפל בנידון.
1175ואמנם כאשר באנו למודיעין של בית החולים נתברר שרחמים ניאזוב הגיע לכאן בשעה אחת
1176ושלושים בלילה, אבל לא היו בידו הניירות הדרושים והוא נלקח על ידי הצבא אל מחנה
1177ריכוז החיילים.
1178נסענו
1179לשם, ועם הגיענו אנו שומעים שמכריזים ברמקול: ״ניאזוב דוד״, וניתן להורי להיכנס אל
1180המשרד.
1181וכך
1182אומר המפקד: ״הבן שלכם רחמים איחר את הרכבת - שיצאה מכאן בשעה 1 בלילה -
1183היה עליו לנסוע ל״ב. א. מ.״ בייקאלו - אמורסקו - מגיסטראל (מקום מרוחק בסיביר),
1184ואשר זה לא מכבר סללו לשם פסי רכבת״, והמפקד מסיים, על בנכם להגיע בכוחות עצמו
1185למקום הנ״ל תוך עשרה ימים, ובאם לא יבוא למועד האמור, ימסר הדבר לטריבונל - שהוא
1186משפט צבאי.
1187עלינו
1188לזכור שהנסיעה עצמה עורכת מסמרקנד תשעה ימים שלמים, ולכן נתנו לו ארכה של 10 ימים.
1189**הצלה מאכילת טריפה
1190ומחילול שבת**
1191אנו
1192שמחנו על ההשגחה הפרטית שכך גרמה ואיחרנו את מועד הרכבת. בשלב זה רחמים נמצא עמנו
1193והיתה תקוה שנוכל לטפל בשחרורו או לפחות לדחות את גיוסו המידי.
1194רחמים
1195סיפר שכאשר יצא האמבולנס מהבית, נסעו מכונית המשטרה השחורה ומכונית הצבא האדומה
1196בעקבותיו. פתאום המשטרה עברה את האמבולנס ועצרה אותו. השוטר שוב התווכח עם הרופאה
1197שבידו פקודה להביא את רחמים למחנה ריכוז החיילים ובקש לשנות את כיוון הנסיעה, אך
1198הרופאה התעקשה ובשום אופן לא הסכימה לזה, והאמבולנס הגיע אל בית החולים.
1199שם
1200התברר שאין ניירות כי הכל נשלח למחנה הצבאי ואין הם יכולים לקבל את הפציינט הזה
1201והעבירו אותי אל המכונית הצבאית לקחתני אל המחנה הצבאי וכך נעשה.
1202ורחמים
1203ממשיך לספר:
1204"הגעתי
1205לכאן בשעה 1:30 בלילה כאשר כל יתר המגויסים כבר עזבו את המקום, הוכנסתי לחדר הזה
1206תחת מנעול ובריח עד בואכם.
1207ב"ה
1208רחמים חזר הביתה. המשכנו במאמצינו לדחות את תאריך גיוסו והשבח לא-ל עליון, תמורת
1209אלף רובל, השגנו נייר על דחיית ההתגייסות למשך חצי שנה.
1210כמידי
1211שנה נסעתי למוסקבה לקנות את ארבעת המינים כי ימי סוכות מתקרבים, ושם קבלתי ידיעה
1212בטלפון כי המשטרה הצבאית שוב פוקדת את ביתנו, ובידיהם פקודת גיוס לאחי יאיר ניאזוב.
1213תוך כמה רגעים היה עליו לעלות על הרכב בלי אומר ודברים.
1214גם
1215אותו הביאו אל מחנה ריכוז החיילים, והפעם בזמן. הוא גויס כהלכה וגם קיבל דמי כיס
1216כמו כל החיילים, היה עליו להיכנס אל בית המרחץ להתרחץ ומשם לעלות על הרכבת. המפקד
1217שטיפל בו חשד בו וציווה לקצין לשמור עליו כיאות.
1218בזמן
1219הליכתו, כאילו מן השמים, מישהו פנה אל הקצין הזה לשאול דבר מה. ברגע זה, שאסור היה
1220להחמיצו, הביט יאיר לכל הצדדים וירא כי אין איש והחליט לברוח, וב"ה עלה הדבר
1221בידו.
1222הוא
1223הגיע אל אחד מן המכרים שלנו כדי להסתתר אצלו ואנו באותו זמן הלכנו אל אותו ידיד
1224להתייעצות, ומה הופתענו כאשר מצאנו שם את יאיר מאיר לנו פנים. השמחה היתה גדולה עד
1225מאוד, וברכנו את השם בכל לב על הטוב והחסד שעשה עמנו, ועלה בידינו להשיג מסמך דיחוי
1226לחצי שנה גם עבור יאיר. כך יכולנו שלושת האחים לא לנבל את פינו במאכלי טריפה
1227וחילול שבת.
1228חמש שנים נוספות
1229כאשר
1230הגשנו בקשה לקבלת ויזה שעלתה לנו בדמים מרובים (תרתי משמע) - כסף שוחד והמון עמל
1231וזמן, ביום בהיר אחד הגיע מכתב מהממשלה ובתוכו הרישיון לצאת לחוץ לארץ, לכל בני
1232משפחתנו.
1233רק
1234אחותנו מסיבות שונות לא הגישה יחד אתנו בקשה כזאת וכמובן שלא קבלה רישיון יציאה.
1235עמדנו
1236בפני דילמה: אם ניסע היא תישאר כאן לבדה, ואם נוותר על זכות זו, מי יודע אם נוכל
1237אי פעם לקבל שנית היתר יציאה?
1238את
1239השאלה העברנו לרבי, ולצערנו מענה טרם נתקבל. לזה נוספה העובדה שטרם נמצא קונה לבית
1240הפרטי שהיה לנו והכסף היה נחוץ לתשלום הויזה והוצאות הדרך. הלבטים היו גדולים ולא
1241נתנו מנוח. תמורת כסף הארכנו את מועד היציאה למספר חודשים. אך תוך זמן קצר, לפני
1242שנסתיימו שלושת החדשים, באמצע הלילה באו פתאום שליחי הממשלה והודיעו שאם לא נעזוב
1243את המדינה מיד, לא נקבל הזדמנות נוספת. זוהי ההוראה שנתקבלה מהדרג הגבוה.
1244החלטנו
1245לוותר ולא לעזוב את אחותנו. והמעניין, שלמחרת ההחלטה הגיע מענה מהרבי בזה הלשון:
1246״לדחות לעת עתה את יציאתם״ ואמרנו: ״ברוך שכוונו לדעת הרבי״.
1247וכך
1248נשארנו עוד חמש שנים ברוסיה הבוכרית והמשכנו לפעול לחיזוק היהדות עד כמה שיכולנו.
1249**היציאה
1250מרוסיה**
1251אולם
1252בהמשך ראינו שהממשל מצר את צעדינו וממש על כל צעד עוקבים אחרינו, ולא נוכל להתקיים
1253כאן בשום אופן. גם בעיתונות כתבו על זה.
1254תודה
1255לא-ל בשנת תשל"ח יכולנו לעזוב בעזר ה' יתברך את מיצרי וכבלי רוסיה בדרכנו
1256לארצות החופש. יצאנו כל המשפחה אף שאיימו עלינו שנפסיק את הפעילות. אבל ת"ל
1257יצאנו באווירון לעיר הבירה מוסקבה, ומשם לעיר הגבול ברסט, וכך יצאנו לארצות החופש.
1258תיאורים
1259אלו שנאספו כאן ממקור ראשון, מהווים דוגמה מייצגת ונאמנה למאות ואלפי יהודים יקרים
1260בני העדה הבוכרית שדבקו בחסידות חב"ד לאורך השנים של השלטון הקומוניסטי, רבים
1261וטובים, שכל אחד בדרכו וכפי יכולתו הושפע מתורת החסידות, התקרב אל רבותינו נשיאינו,
1262והשפיע את ההשפעה המבורכת הזו על סביבתו וצאצאיו.
1263רבים
1264רבים מבני העדה הבוכרית בארץ הקודש וברחבי תבל, נמנים כיום על דגל חסידי חב"ד
1265וההולכים בדרכי רבותינו נשיאינו, ובהם רבנים, משפיעים, שלוחים, אנשי חינוך ועסקני
1266ציבור, בזכות ההשפעה שספגו הוריהם וקשרי האחווה בין הקהילה החב"דית והקהילה
1267הבוכרית, במהלך אותו חצי יובל שנים שטרם נפילת מסך הברזל.
1268undefined