Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אייסוד ופעילות ארגון חמ"ה
**"נמסור את כוחותינו
**"נמסור את כוחותינו
בבאש ובמים!"**
גלאחר
דכשלושים שנות שלטון קומוניסטי, מצבה של יהדות רוסיה היה קשה מאד. . בין יהודי
הבוכרה היה המצב פחות גרוע מאשר ברוב חלקי ברית המועצות. תופעת נישואי תערובת לא
והתקיימה שם כלל, אך עדיין היה המצב חמור.
זבמיוחד
חהיה חשש גדול לעתיד הדור הצעיר. כמעט כל הילדים למדו בבית הספר הנוכרי. רק במשפחות
טשהמשיכו לאחוז בציפורניהן במסורת ולשמור מצוות, הקפידו ההורים ללמד את ילדיהם
יאל"ף בי"ת, תפילה ומעט חומש והלכה; במשפחות המודרניות או הפשוטות יותר
יאלא קיבלו הילדים אפילו את מושגי היסוד האלה. הנוער התבגר ונמשך לעבודה ולהשכלה,
יבואם אין גדיים – אין תיישים.
יגקבוצת
ידהחסידים שבסמרקנד עמלה מיום היווסדה לדאוג לצורכי הדת של עצמה ושל היהודים הבוכרים
טושחיו סביבתה, אך במאמצים בודדים לא היה די כדי לשפר את המצב.
טזכעשר
יזשנים לאחר המלחמה הם נוכחו לראות, שעליהם להתארגן באופן מרוכז יותר.
יחשבעה
יטחסידים צעירים, חדורים ביראת שמים ואכפתיות, התכנסו בצוותא וקיבלו על עצמם לעמול בכל
כהכוחות שיידרשו מהם כדי להפיץ את התורה ולסייע בשמירת מצוותיה.
כאעל
כבהשולחן הניחו בני החבורה ספר תניא קטן, והכרזה בקעה מפיהם: "בעבור התכנים
כגוהמסרים שהתניא מלמד אותנו, נמסור את כוחותינו באש ובמים!"
כדבמילים
כהאלו יצאה לדרכה "חברת מזכי הרבים", ובקצור חמ"ה, בשנת תשט"ו
כובסמרקנד. הרב משה ניסילביץ' היה לראש הארגון ולפעיל הראשי והבלתי נלאה. הרב
כזניסילביץ', יליד קרמנצ'וג שבאוקראינה, הגיע לסמרקנד בשנות המלחמה. הוא השתקע
כחב"נובי-גורוד" יחד עם רבים מחסידי חב"ד שמצאו מפלט זמני בסמרקנד. בשנים
כטשאחרי המלחמה ר' משה נשאר בתוך הקהילה החסידית הקטנה שנותרה בעיר.
להפעילים
לאהנוספים שעבדו יחד אתו היו הרב הלל זלצמן, הרב בנימין מלכובסקי, הרב דובער שיף
לבוהרב מרדכי גולדשמיד.
לג**שבת,
לדנישואין, מקוואות**
להפעילי
לוחמ"ה עזרו ליהודים לשמור שבת. כיצד עשו זאת? הם פתחו מפעלים קטנים ושיבצו שם
לזעובדים שומרי מצוות בלבד. במשך השבוע התאמצו פועלי המפעל לעבוד בקצב מהיר כדי לא
לחלפגר בייצור, וביום השבת שבתו כולם.
לטלשומרי
משבת שעבדו במפעלים אחרים, סייעו פעילי חמ"ה בכך ששיחדו את מנהל המפעל שלא
מאילשין עליהם.
מבתלמידי
מגהחכמים שבקרב הארגון קידשו זוגות יהודיים כדת וכדין. גם בעניין המקוואות פעלו אנשי
מדחמ"ה רבות. במאמצים גדולים ותוך כדי סכנה גדולה ועלויות עצומות, הצליחו לבנות
מהמקוואות טהרה כשרים בתוך בתים ובמקומות מסתור אחרים בערים רבות בגלילות בוכרה.
מוגם
מזלאפיית מצה שמורה כשרה ומהודרת דאגה חמ"ה.
מח**ישיבות
מטהמחתרת**
נמעבר
נאלכל אלו השקיעו חברי חמ"ה רבות בלימוד תורה לילדים ולנערים בוכרים. ר' משה
נבוחבריו השתדלו ללמד כל ילד יהודי שנראה היה מתאים ללימודים ואפשר היה לבטוח בו שלא
נגיגלה את הדבר לאיש, ואפילו לא להוריו. ר' משה ויבדל"ח הרב הלל זלצמן לימדו
נדאיש איש בביתו, ואט אט התגבשו להן קבוצות גדולות של ילדים שבתחילה ידעו רק מעט
נהחומש, וכעת היו בקיאים בחומש ובהלכות, וחלקם כבר למדו גמרא. כך החלו ישיבות המחתרת
נושל חמ"ה לקרום עור וגידים.
נזר'
נחמשה אסף קבוצת בנות עשרה נערים כל אחת, השיג להן ספרים ופיזר אותם בבתים שונים
נטבסמרקנד, שם ישבו הנערים ולמדו ללא הפוגה. אף קבוצה לא ידעה על חברתה!
סעד
סאכדי כך משך הלימוד את הנערים עד שהסכימו לזנוח את חלומותיהם, מי להשכלה ומי למסחר,
סבוהתמסרו ללימוד התורה בכל מרץ נעוריהם.
סג**עשירי
סדבוכרה מסייעים לפעילות**
סהלאור
סוהאמור לעיל מובן כי הארגון נזקק לסכומי כסף גדולים. ר' משה היה פונה ליהודים
סזבוכרים אמידים ובעלי יחס חם למצוות ומבקש: "ידידי היקר, אנא תן לנו את כל
סחהמעשרות שלך, ובזכות זה תתעשר בכפלים". היו פעמים שבהן ביקש: "אנא תן
סטלנו חומש מרווחיך, ולא תפסיד". ולפעמים, כשההוצאות היו דחופות ונצרכות ביותר היה
ער' משה מבקש בזו הלשון: "ידידי היקר, למען לא יישכח שם ישראל , קח מעשר
עאלעצמך, ואת השאר תיתן לנו"...
עבויהודים
עגהסכימו. חברי חמ"ה מציינים בהתפעלות את נדיבות לבם של יהודי בוכרה למען התורה
עדוהמצוות. תרומות מעטות הגיעו אמנם ממשפחות חסידיות, אך אלו היו בדרך כלל עניות
עהמאוד, ומרבית התמיכה התבססה על נדיבות לבם של יהודים בוכרים.
עו**חמ"ה
עזוהדודה נחמה**
עחבשנת
עטתשכ"א עזב את רוסיה הרב דובער חן. הנשארים ברוסיה ביקשו ממנו לספר לרבי אודות
פהמפעל שהקימו ושמו אשר קראו לו בלשון הקודש. בגלל סכנת היחשפות לא יכלה התשובה
פאלהגיע מפורשות, ולכן במכתבו אליהם שואל אותם הרבי "מה שלום הדודה
פבנחמ"ה?"...
פגנקל
פדלשער איזו שמחה חדרה ללבותיהם של החסידים ברוסיה בקבלם עידוד כה נפלא מהרבי.
פהמאוחר
פויותר, במכתב שהרבי שלח לכמה מאנ"ש שטרם הצטרפו לשורות הארגון, ביקש מהם
פזבסגנון דומה, כי "יעזרו לדודה נחמ"ה". תגובות אלה הפיחו רוח חיים
פחב"מזכי הרבים" והם החליטו להרחיב את פעולותיהם ולבססם.
פט**התרחבות
צהפעילות בכל האזור**
צאלאור ההוראות החשאיות שקיבלו ראשי
צבחמ"ה מהרבי להרחיב את הפעילות, עלה בדעתם להפעיל תלמודי תורה גם בעיירות
צגובכפרים הסמוכים לסמרקנד. במקומות אלה התגוררו אלפי יהודים בוכרים שילדיהם למדו
צדבבתי ספר עממיים ולא היה להם אפילו ידע מינימלי ביהדות.
צההמשימה הוטלה על ר' רפאל חודיידטוב,
צושהתמצא היטב בנעשה בקהילות הללו ושנטל חלק מרכזי בפעילות. הוא יצא אל העיירות
צזשסביב סמרקנד, שוחח עם היהודים המקומיים על ההזדמנות ללמד את ילדיהם תורה ומצוות
צחוהלהיב אותם לרעיון. לאחר מכן שכר אנשים מתאימים מבני הקהילה הבוכרית, והם לימדו
צטאת הילדים באותה מתכונת שהתנהלו הלימודים בתלמודי תורה בסמרקנד – בשעת בוקר מוקדמת
קמאוד, לפני תחילת הלימודים בבתי הספר העממיים, או אחרי הצהריים, עם סיום הלימודים.
קאפעילות זו הצליחה בסייעתא דשמיא מעל
קבומעבר למשוער, וכעבור זמן קצר נמנו מאות ילדים שהשתתפו בשיעורי התורה. בתוך שנים
קגמספר, עד צאתו של ר' רפאל מבוכרה, הגיע מספר הילדים שלמדו תורה, בסמרקנד ובעיירות
קדהסמוכות לה, ליותר מאלף וחמש מאות! ואל לנו לשכוח באיזה תנאים ותחת אילו איומים
קההתנהל כל זה.
קו**ר'
קזרפאל מסייע בפעילות**
קחביקוריו התכופים של ר' רפאל בבתיהם של
קטנכבדי העדה הבוכרית עסקו גם בנושאים אלה. במידה ניכרת ר' רפאל היה שותף גם להשגת
קיהמימון לתלמודי תורה. בראש ובראשונה הוא השיג תרומות מעשירי העדה, דוגמת ר' אברהם
קיאבורוכוב. אבל גם מאנשים לא אמידים ביקש והשיג תרומות, כפי שמספר חתנו הרב מישאל
קיביצחקוב:
קיג"יום אחד ניגש אלי חמי ואמר, 'יש
קידלנו רשת של תלמודי תורה, דרוש לנו כסף לאחזקתם'. שאלתיו כמה הוא רוצה שאתן, והוא
קיההשיב לי בשאלה, 'כמה אתה יכול לתת?'. עניתי 'שלושים רובל לחודש'. זה היה מקובל
קיועליו. פעם אחרת שהה חמי בסבב של נסיעות ברחבי רוסיה. רציתי למסור את תרומתי
קיזהחודשית לגיסי הרב משיח, אך הוא סירב לקבלה ממני. גם ר' משה ניסילביץ' סירב. כנראה
קיחכולם ידעו שהסכומים שהוא אחראי לגיוסם נמסרים על ידו ליעדם, באופן ישיר. כעבור
קיטחודשיים שב חמי לסמרקנד, ומסרתי לו את הסכום בעד כל התקופה".
קכבשנים הבאות, הפעילות של חמ"ה
קכאהתפשטה גם לכפרים שמסביב לסמרקנד – מארגלאן, פאנשאמבה, קטאקורגאן, אנדיז'אן ועוד.
קכבגם שם סייע ר' רפאל במציאת מלמדים, באיתור מקומות מתאימים ללימוד ואף בכל הנוגע
קכגלאספקת ספרי הלימוד.
קכד**איש
קכההשטח המרכזי**
קכו"באמצע שנות החמישים", סיפר
קכזלימים הרב גרשון בער שיף ע"ה, "עורר אותנו הרב משה ניסילביץ' לפעול
קכחבמסגרת ארגון 'חמ"ה'. עסקנו בתחומים שונים של הגשת עזרה ליהודים, ברוחניות
קכטוגם בגשמיות. דגש חזק שמנו על הכנסת ילדים, הן ממשפחות חב"דיות והן ממשפחות
קלבוכריות, למסגרת של 'תלמוד תורה'. מאחר שהחוק חייב את ההורים לשלוח את ילדיהם
קלאל'שקאלע', בית הספר העממי הקומוניסטי, ביקרו הילדים בבוקר ב'שקאלע' ובשעות אחר
קלבהצהריים למדו לימודי קודש בתלמודי התורה שפעלו באופן מחתרתי, בבתים פרטיים.
קלגזו הייתה סכנה גדולה מאוד, משום
קלדשהפעילות כולה הייתה מנוגדת לחוק. היה עלינו לנקוט זהירות רבה מאוד לבל ניתפס. את
קלההילדים חילקנו לעשרות קבוצות קטנות של ארבעה עד חמישה תלמידים, והם למדו בבתים של
קלוחסידי חב"ד או בבתים של משפחות בוכריות שהכרנו היטב ויכולנו לסמוך עליהן.
קלזלקחנו עשרות אנשים, קצתם חסידי
קלחחב"ד וקצתם מבני העדה הבוכרית, והם לימדו את הילדים. הרב ניסילביץ' ניהל את
קלטרשת תלמודי התורה מבחינה ארגונית. הוא גם השיג חלק ניכר מכספי המשכורות ל'מלמדים'.
קממאין השיג את הכסף לא ידעתי, וגם לא רציתי לדעת, בגלל האופי המחתרתי של הפעילות.
קמאר' רפאל חודיידטוב היה מעורב באופן עמוק
קמבומקיף מאוד בפעילות הזו. הוא נחשב לאחד מעדת חסידי חב"ד, ובהזדמנויות כמו חג
קמגהגאולה י"ט כסלו היה יושב איתנו בהתוועדות כל הלילה. חסידי חב"ד בסמרקנד
קמדביצעו הרבה פעילויות תודות לעזרתו. ר' רפאל הכיר היטב את בני העדה הבוכרית, וידע
קמהעל מי מהם אפשר לסמוך שינצור את לשונו ולא יספר לשלטונות בשום אופן, ועל מי אי
קמואפשר לסמוך. כל הארגון של שכירת דירות לתלמודי תורה עבר דרכו. הרב ניסילביץ' השיג
קמזמימון לתשלום למלמדים, אבל ר' רפאל היה איש השטח המרכזי.
קמחעם השנים, כאשר היקף הלימודים בעיירות
קמטהתרחב, החלטנו לערוך מפעם לפעם ביקור חשאי בעיירות, כדי לוודא שהכול מתנהל כראוי.
קנהמפקח היה כמובן ר' רפאל שארגן את כל השיעורים וידע היכן ומתי הם מתקיימים ומי הם
קנאה'מלמדים'. בכל פעם הצטרף אליו מישהו אחר מחברי חמ"ה. זה לא היה פשוט, מכיוון
קנבשדבר קיומם של הלימודים נשמר בסודי סודות ולכן נוצר חשש כי כאשר ה'מלמד' והנערים
קנגיראו אדם זר לצידו של ר' רפאל, הם יחששו מפניו. אבל לאחר שר' רפאל היה אומר להם כי
קנדמדובר ב"אחד משלנו", הם היו מקבלים אותו בסבר פנים יפות.
קנה**פעילותו
קנושל ר' יוסף לדיוב**
קנזאחד
קנחהפעילים המרכזיים של חמ"ה באותם ימים, היה ר' יוסף לדיוב ע"ה, אשר
קנטבצעירותו למד בעצמו בתלמודי התורה המחתרתיים שחמ"ה הפעילה.
קסהדבר
קסאהיה כעשר שנים לאחר ייסוד חמ"ה. באחד הימים נשמעו נקישות על דלת ביתו של הרב משה
קסבניסילביץ' שב"נובי-גורוד". ר' משה פתח את הדלת וראה נער בוכרי זר בשנות
קסגהעשרה לחייו עומד בפתח. בפיו של הנער הייתה בקשה: "רבי, שמעתי שאתה מלמד
קסדתורה. אני רוצה שתלמד אותי גמרא". ר' משה הביט בו ממושכות כמנסה לתהות על
קסהקנקנו, ולבסוף שאל: "מי אתה?" "שמי יוסף לדיוב", ענה הנער.
קסו"אבי הוא יצחק חי לדיוב וסבי הוא אברהם חיים לדיוב מה'מחלא'".
קסזר'
קסחמשה התרשם לחיוב. שמו של הרב אברהם חיים לדיוב היה ידוע ומפורסם לכל.
קסט"היכנס", הוא הזמין את הנער פנימה. יוסף נכנס כשחיוך ביישני על שפתיו.
קער' משה הוביל אותו לתוך חדר שחלונותיו מוגפים ווילונותיו מוסטים, והושיבו על אחד
קעאמכיסאות העץ שעמדו סביב השלחן. מהארון הוציא גמרא גדולה והתיישב על כסא סמוך ליוסף,
קעבפתח את הגמרא והתחיל להרצות את דבריו. יוסף הקשיב לו באוזניים כרויות ועיניו הפיקו
קעגנהרה.
קעדכעבור
קעהשעה או שעתיים של לימוד יצא מביתו של ר' משה נער סמוק לחיים, משולהב ומאושר כפי
קעושלא היה מימיו. הוא רץ ל"מחלא", אסף כמה חברים צעירים ממנו ולימד אותם
קעזבלהט את מה שלמד זה עתה.
קעחיוסף
קעטלדיוב נולד ב'מחלא' בשנת תש"ט כבנו בכורו של ר' יצחק חי לדיוב, וכנכדו הראשון
קפשל ר' אברהם חיים לדיוב. הרב אברהם חיים לדיוב היה מצדיקי סמרקנד. הוא היה חסיד
קפאנאמן ותלמיד חכם, ובעל מצוות ומעשים טובים לרוב. הוא היה בעל צדקה בהיקף עצום והכל
קפבעשה בהסתר ובשתיקה, וזאת על אף שלא נודע כעשיר גדול. בביתו החזיק מקווה טהרה סודי.
קפגכשיוסף
קפדהיה פעוט בן שנתיים נאסר הסב (כמסופר לעיל), וחזר כשהיה יוסף בן שבע שנים. עם שובו
קפהשל הסב הדגול נטל הוא על שכמו את מלאכת החינוך של נכדו והיה לרבו ומחנכו. יוסף
קפווהוריו חיו בבית הסב יחד עם הדודים והדודות וינקו את גדולתם של הרב והרבנית לדיוב.
קפזכשהיה
קפחיוסף בן שש עשרה, הוא התאווה ללמוד גמרא. לפיכך יצא את שערי ה'מחלא' ופנה אל אחד
קפטהרבנים האשכנזיים בבקשה שילמדנו גמרא. הרב, שלא הכיר את יוסף ומשפחתו, חשש ממלכודת
קצודחה את יוסף על הסף. יוסף שלא התייאש פנה אל ר' משה ניסילביץ', וזה האחרון קיבלו,
קצאכאמור, בזרועות פתוחות ולימד אותו גמרא כחפצו.
קצביוסף
קצגהיה כל כך מרוצה מהלימוד עם ר' משה עד שגיבש קבוצה קטנה של תלמידים ולימד אותם את
קצדכל מה שקיבל מרבו. יוזמתו זו העידה על אופיו המיוחד: מרץ רב, יראת שמים ואהבת
קצההבריות. אדם כזה חיפש ר' משה.
קצובאותם
קצזימים התקבל מסר מהרבי שהוא מבקש להתמסר יותר ויותר לחינוך הילדים, ובעקבותיו ניסו בחמ"ה
קצחלהרחיב את שורות תלמודי התורה והישיבות. ר' משה ראה ביוסף מועמד מתאים ופנה אליו
קצטבהצעה: "יוסף יקירי, אני רוצה שתעבוד אצלי. אני מבקש שתסתובב בשכונות סמרקנד
רותלקט לי בחורים וילדים רבים ככל האפשר, שומרי סוד שמתאימים ללמוד תורה, ותשכנע אותם
ראלבוא וללמוד תורה לפי רמתם. בד בבד אני זקוק גם ליהודים בוכרים יודעי ספר ויראי
רבשמים שייאותו לעזוב את עבודתם ולהיות מורים אצלנו. אמור להם שאנו מציעים כתמורה
רגשכר גבוה מאוד".
רדיוסף
רהלדיוב היה בן שבע עשרה בלבד עת נענה בחיוב להצעתו של ר' משה והפך בזאת להיות איש
רואמונו ויד ימינו, והזרוע המבצעת של הרבה פעילויות ומבצעים של חמ"ה באוזבקיסטן
רזומחוצה לה.
רחכשראה
רטיוסף שנחל הצלחה אחת, הוא ניגש חדור תקווה למטרה דומה: ר' עמנואל קימיאגרוב, מזקני
ריהעדה, אף הוא מהמלמדים הוותיקים ומאסירי ציון.
ריאכשר'
ריבעמנואל הוחזר מכלאו בשנת תשי"ד (כמסופר לעיל), הוא ברח מסמרקנד לבולונגור –
ריגכפר קטן ליד סמרקנד. יוסף נסע אליו לבולונגור כדי לשוחח עמו ולשדלו לחזור להוראה.
רידלמשמע הדפיקות על דלת ביתו ניגש ר' עמנואל לפתוח ושאל את יוסף לרצונו, אך כששמע מה
ריהבפיו נבהל מאוד עד שסגר את הדלת.
ריויוסף
ריזעמד בחוץ לרגע, תוהה ונבוך מה יעשה. לבסוף אזר אומץ ונקש בשנית על הדלת. ר' עמנואל
ריחנכנע. הוא פתח את הדלת והכניס את יוסף פנימה באנחה כבדה. שעה ארוכה דיבר יוסף על
ריטלבו כדי שייאות לעסוק שוב בהוראה ויתרום מידיעותיו הרבות למען ילדי ישראל.
רכיוסף
רכאגם אמר לו שיש להם ברכה מה'סבא', והוא הבין לבד שהוא מתכוון לרבי.
רכבר'
רכגעמנואל לא עמד מול דבריו של יוסף ונתן את הסכמתו תוך שהוא מתנה תנאי: שני תלמידים
רכדבלבד, ויוסף מיהר להסכים לתנאי. אחר כך הוא פנה לכמה אנשים בכפר והציע
רכהלהם לשלוח את ילדיהם ללמוד תורה אצל ר' עמנואל קימיאגרוב. הילדים היו ר' משה חיים
רכוואחיו ר' אליהו יעקובוב, אשר ברוך ה' גדלו תלמידי חכמים. כך
רכזהוקם התלמוד תורה הזעיר של בולונגור.
רכחבחמ"ה
רכטהכירו גם תלמוד תורה שכלל מורה וילד אחד...
רל**מרפואת
רלאשיניים ללימוד ילדים**
רלבבשנת
רלגתשכ"ו התקבלה הוראה מהרבי נשיא דורנו להגביר בכל היכולת את לימודי התורה
רלדלנערים. החסידים צייתו לבקשת הרבי והגדילו את מאמציהם להוסיף תלמידים ומורים רבים
רלהככל האפשר. אחד האנשים שנראה היה להם כמועמד הולם להיות מורה היה יעקב לביוב, דודו
רלושל יוסף לדיוב, ירא שמים ויודע ספר, יהודי נאמן ובעל מידות טובות. עד מהרה הגיע
רלזיוסף לדיוב אל הדוד יעקב ופרש בפניו את בקשתו: לעזוב את רפואת השיניים וללמד ילדים
רלחתורה, הלכות וחומש.
רלטמספר
רמר' יעקב: "בשנת תשכ"ו בא אלי יוסף לדיוב ואמר לי: 'הרבי מבקש מכל מי
רמאשביכולתו לעשות זאת, ללמד ילדים תורה. אם תעזוב את רפואת השיניים ותלך ללמד ילדים
רמבתורה אתן לך משכורת גדולה פי ארבעה, בגלל הסיכון שתיקח על עצמך. לאיש אסור לדעת
רמגזאת! אפילו הילדים אינם מספרים לאבותיהם ולאמותיהם מרוב הסכנה שבדבר'.
רמדהסכמתי
רמהלעשות זאת. כל יום הייתי מלמד ארבעים ילדים, ולעתים שישים. בכל שעה המתינו לי עשרה
רמוילדים בבית אחר. יחד עם זאת חייב הייתי למצוא דרך להתפטר מהעבודה באופן שלא יחשדו
רמזבי. הגשתי את פיטורי למנהל הראשי, מוחמד שמו, אך הוא לא הסכים לפטר אותי ללא סיבה
רמחשכן הייתי רופא טוב ומועיל.
רמטבאתי
רנאליו אפוא וסיפרתי לו שאני רוצה לנסוע לאוניברסיטה כדי ללמוד מקצוע חדש: רפואת ראש.
רנאלשם מטרה נכבדה כל כך הוא הסכים להכין עבורי את מכתב הפיטורין ושחרר אותי לדרכי".
רנב**חמישים
רנגנערים בבית**
רנדלימים, סיפר ר' יוסף לדיוב על פעילותו:
רנה"בשנת תשכ"ה בערך התחלתי
רנולעבוד עם ר' רפאל בניהול ואחזקת תלמודי התורה בסמרקנד. קיבלתי מהרבי הוראה לעסוק
רנזבזה, וברוך ה', הבאתי הרבה תלמידים לתלמודי תורה.
רנחר' משה ניסילביץ' היה מעביר לי סכומי
רנטכסף, ואני פתחתי עוד ישיבה ועוד ישיבה. סבי ר' אברהם חיים לדיוב הזהיר אותי, 'עוד
רסמעט עלולים לקחת אותך לבית הסוהר, אתה מסכן את עצמך יותר מדי!' אבל אני התקדמתי
רסאבעבודה במרץ ולא הבטתי ימינה ושמאלה. היו כמה מאות תלמידים שלמדו בתלמודי התורה שפתחתי.
רסבהייתי אז בחור בן שבע עשרה ולא יכולתי
רסגלנהל משא ומתן עם אנשים מבוגרים. ר' רפאל חודיידטוב היה עוזר לי רבות ומכוון אותי
רסדאיך להתקדם בעבודה. הייתי מתייעץ איתו מי מהעדה הבוכרית מתאים להיות 'מלמד'. גם ר'
רסהעמנואל מולקנדוב היה עוזר לי.
רסואחד המורים הזכורים לי הוא ר' משיח
רסזיוחננוף, שהתגורר לימים בקריית מלאכי. בביתו למדו כחמישים נערים. גם אצל ר' יעקב
רסחלביוב בטשקנט למדו כחמישים ילדים.
רסטר' יעקב היה מתחיל ללמד תורה בשעה חמש
רעבבוקר, כי בשעה שמונה כבר מתחילים הלימודים בבית הספר העממי. לשם כך חיפשתי בתים
רעאבאזורים שקטים, כדי שעיניים זרות לא ירגישו שילדים נכנסים ויוצאים שם. השתדלתי
רעבתמיד לפעול בחכמה. מצאתי מקומות ליד גינה ציבורית וכדומה, שם עוברים הרבה אנשים
רעגולא מרגישים מי נכנס ומי יוצא. הילדים היו נכנסים לביתו בקבוצות קטנות וגם יוצאים
רעדבקבוצות קטנות. לרוב הבתים בסמרקנד היו שתי כניסות. הילדים היו נכנסים מהכניסה
רעההאחורית, כדי שלא ייראו, ולמדו באחד החדרים הפנימיים של הבית".
רעו**נכדיו
רעזשל המלשין לומדים במחתרת**
רעח"באחת הפעמים בהן הייתי בטשקנט,
רעטחיפש אותי ר' אבנר לביוב. כשבאתי אליו, ביקש ממני לקחת את בנו לוי לסמרקנד ולוודא
רפשמישהו טוב ילמד אותו תורה. כך עשיתי, לקחתי את ר' לוי לסמרקנד ושם הוא למד תורה
רפאכמה שעות בכל יום.
רפבכמה מזקני חכמי הקהילה פחדו להיות
רפג'מלמדים', לאחר שבעבר כבר נאסרו ונשלחו לסיביר, ורק בנס שבו לבתיהם. אבל היו מהם
רפדשהסכימו להצטרף אלינו לעבודה. אחד מהם היה מולא מנחם אלייב, שלאחר ששב מסיביר חזר
רפהלעבוד כמה שנים כ'מלמד' בתלמוד תורה. הוא היה תלמיד חכם גדול ולימד ילדים גמרא
רפוו'תניא'.
רפזגם מולא יוחאי יעקובוב שהיה בסיביר כמה
רפחשנים, הסכים להיות 'מלמד' בסמרקנד. בהתחלה הוא פחד מזה מאוד. בסוף אמרתי לו שילמד
רפטבתוך דירה פנימית המוסתרת בתוך דירה חיצונית. גם אשתו עודדה אותו שלא לפחד. היא
רצהמריצה אותו לעסוק בכך, 'כדי שיהיה עתיד לדור הבא של יהדות בוכרה'. הוא שמע בקול
רצאאשתו ולימד ילדים גמרא וחומש.
רצבגם יוסף'צ'א השוחט היה מהמלמדים אצלנו.
רצגכל הזמן שאלתי את ר' רפאל חודיידטוב מה
רצדלעשות ואיך להתקדם. היה נער אחד, שאביו פנה אלי וביקש שאשלח את בנו לתלמוד תורה.
רצההתחמקתי, כי השמועות טענו שסבו של הנער, אשר נמנה עם גבאי בית הכנסת, הינו מלשין
רצוהמספק מידע לק.ג.ב.
רצזהמחשבה הראשונה שעלתה בראשי הייתה שעם
רצחאנשים כאלה איננו מתעסקים. אבל האבא המשיך להתעקש וללחוץ עלי. 'אני רוצה שבני
רצטיישאר יהודי שומר מצוות', אמר. במחשבה שנייה החלטתי להתייעץ עם ר' רפאל, אם כדאי
שלקבל לתלמוד תורה נער שהסבא שלו מוזמן פעם בשבוע למשרדי הק.ג.ב.
שאר' רפאל אמר לי שאקבל את הנער, אך זאת
שבבתנאי שאביו יבטיח כי לא יספר על כך לאיש וגם ידאג שהסבא לא יבוא לביתו (הסבא גר
שגבעיר הישנה והאבא התגורר בעיר החדשה). האבא הסכים לתנאים הללו. בסוף פתחתי בבית
שדשלהם עצמם תלמוד תורה, ולמדו בו ילדים קטנים בגילאי שמונה עד שתים עשרה. הנער הקים
שהמשפחה, ובעקבות כך כל בניו וחתניו הינם שומרי מצוות.
שובכפרים הנידחים הייתה לנו עבודה קשה
שזיותר. פעם אחת באתי לכפר צ'ילק ונכנסתי לבית של אחת המשפחות, ראיתי שהם אוכלים בשר
שחבלי שחיטה כשרה. כשהציעו לי לאכול מהאושפלוב, מאכל של בשר עם אורז וירקות, אמרתי
שטשאני בדיאטה ואכלתי רק תפוח. הם הבינו בעצמם שזה בגלל בעיית הכשרות. אחר כך ישבנו
שיכל היום ושוחחנו על חשיבות שמירת המצוות. בסוף הכנסתי את בנם ללמוד תורה בסמרקנד ולימים
שיאהיה יהודי שומר מצוות.
שיבעבודתי זו נמשכה כחמש שנים, עד עלייתנו
שיגבשנת תשל"א לארץ ישראל.
שיד**אלפי
שיהתלמידים**
שיוהמתח
שיזהרב שאליו הכניס ר' משה ניסילביץ' את עצמו התנקם בגופו בחומרה: הוא חש כאבי לב
שיחונאלץ לקבל זריקות רבות כדי לחזק את לבו. אך מיחושים אלו לא היה בהם כדי לצנן את
שיטלהט לבו ואת מרצו הרב לדבר מצווה. תוך שהוא שואב תעצומות נפש, הצליח ר' משה יחד עם
שכחבריו לפעול גדולות ונצורות בין יהודי בוכרה.
שכאבמשך
שכבכל שנות פעילות חמ"ה בברית המועצות הגיע סך כל תלמידיה לאלפיים תלמידים, שללא
שכגפעילות זו מרביתם לא היו זוכים לשמוע דבר על התורה והמצוות.
שכדבזכות
שכהמסירות הנפש של חברי חברת מזכי הרבים, התוודעו אלה ליהדותם ולתורתם, ורבים מהם שבו
שכולחיק עמנו לנצח.
שכז**עידוד
שכחמהרבי**
שכטכמו
שלעוד אלפים רבים מיהודי רוסיה, חיפשו פעילי חמ"ה כל הזמן דרכים כיצד יוכלו
שלאלעזוב את המדינה. מדי פעם קרה, ומישהו מצא אפשרות לעזוב או קיבל אשרת יציאה חוקית.
שלבאך הרבי נשיא דורנו, שהכיר בחשיבות הגדולה של עבודתם מאחורי המסך הנעול, לא נתן
שלגלהם את הרשות להפקיר הכול ולעזוב. הרבי תבע מהם להישאר במקום ולהמשיך בעבודתם
שלדהחשובה. הם, כחסידים מסורים, נשמעו להוראת הרבי, נשארו במקום, והמשיכו להיאבק.
שלהבאחת
שלוהפעמים כשפנו לרבי במר ליבם וביקשו עזרה וברכה, השיב להם במילים חמות ומעודדות,
שלזשנסכו בהם ובכל העומדים עמם בקשר כוח מיוחד למשך שנים.
שלחוכך
שלטכתב להם הרבי :
שמ"צריך
שמאלזכור תמיד שטבע הטוב להטיב, וכשחושבים טוב עושים יותר טוב. וכשזוכים לעשות ליהודי
שמבטובה בגשמיות, ומי מדבר ברוחניות, מאושרים באושר שאין כמוהו. וכשתמיד בשמחה,
שמגנעלמות כל הדאגות וסוף כל סוף יבוא הסוף. וכשיבוא הסוף רואים שאין מה לדאוג".
שמד**עולים
שמהלארץ הקודש**
שמוגם תורם של אנשי "חברת מזכי
שמזהרבים" לצאת את רוסיה הגיע, ובראשית שנות השבעים למניינם, החלה יציאה מסודרת
שמחשלהם אל ארץ הקודש.
שמטבשנת
שנתשל"א קיבל ר' משה ניסילביץ' אשרת יציאה ועלה לארץ ישראל. כשהוא יצא מסמרקנד
שנאהתלווה אליו איש הק.ג.ב. השכונתי ולחש באוזנו: "מישה, אל תחשוב ששכחנו ממך.
שנבגם בחוץ לארץ נשיג אותך".
שנגכשהפקידה
שנדבגבול ביקשה מבנו של ר' משה לחתום את שמו בשפה הרוסית, לא ידע הילד לעשות זאת.
שנהילדיו של ר' משה מעולם לא למדו בבית הספר הרוסי.
שנואולם,
שנזגם בצאתם מן המצר אל המרחב המשיכו פעילי חמ"ה ביתר עוז את פעילותם למען יהודי
שנחבוכרה, כפי שיסופר בפרק הבא.