Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
ארדיפות ומאסרים
בתחילת
בתחילת
בשנות החמישים למניינם גברו הרדיפות של השלטון הקומוניסטי נגד היהודים והיהדות
גברחבי ברית המועצות, ובכלל זה בבוכרה.
דבאותם
הימים שרר מצב כלכלי קשה, ובנוסף לכך נחתו על היהודים גם גזירות השלטון נגד לימוד
ווהפצת תורה. עשרים ושש בתי כנסת פעלו באותה תקופה בסמרקנד והשלטונות הורו על
זסגירתם, למעט בית הכנסת 'גומבאז' שנשאר פעיל.
חהאיסור
טעל קיומם של תלמודי תורה וישיבות, הביא את יהודי בוכרה לייסד ישיבות ותלמודי תורה
יבמחתרת, מתחת לאפם של אנשי הק.ג.ב., ללא ידיעתם.
יא**מאסר 18 ראשי
יבומנהיגי העדה**
יגבראשית
ידחורף שנת תש"י ביצעו השלטונות באוזבקיסטן גל מעצרים נרחב של רבני ומנהיגי
טוהעדה הבוכרית, רובם ככולם מושפעי חסידות חב"ד.
טזבתקופה
יזשל כמה חודשים, החל משנת תש"י ועד לשנת תשי"א, נעצרו מרבית מנהיגי העדה
יחונלקחו אל הבלתי נודע. גל המעצרים לא פסח גם על הערים טשקנט, קוקנד ודושנבה. בסך
יטהכל מנו העצורים שמונה עשר איש:
כהרב
כאשמחה גורודצקי, הרב חזקיה
כבקייקוב, ר' זבולון לויוב, ר' אברהם חיים לדיוב, ר' מרדכי בובג'אנוב (יש המכנים
כגאותו פינחסוב), ר' ניסים דווידוב, ר' יוסף אלייב, אחיו ר' מנחם אלייב, ר' יוחאי
כדיעקובוב, ר' עמנואל קימיאגרוב, ר' ישראל קרטיגי, ר' גבריאל ניאזוב (אוצי'לדי), ר'
כהמני אמינוב ור' אברהם יצחקוב. כל אלו מסמרקנד.
כובטשקנט
כזנאסרו הרב מני בורוכוב והרב בצלאל סאשאקוב. בקוקנד נאסר ר' יעקב קוקנדי (זה כינויו).
כחובדושנבה נאסר ר' ניסן קרשיגי.
כטמאסר הרב קייקוב
לאת
לאהרב חזקיה קייקוב אסרו ביום השבת קודש, באחת משבתות חודש חשון תש"י. בעיצומו
לבשל יום השבת, בשעה שהציבור אמר בבית הכנסת את ספר התהילים, כמנהג העדה לסיים את כל
לגספר התהילים משעת הצהריים עד זמן מנחה, באו מספר שוטרי ק.ג.ב. ונעמדו מחוץ לבית הכנסת.
לדהם ביקשו מאחד המתפללים לומר לרבי חזקיה שקוראים לו בחוץ. רבי חזקיה יצא מחוץ לבית
לההכנסת והשוטרים הודיעו לו שמרגע זה הוא עצור.
לוהם
לזהובילו את רבי חזקיה לאחורי בית הכנסת, שם חיכה הרכב המשטרתי. השוטרים רצו להכניס
לחאותו לרכב ולקחת אותו לבית הסוהר בסמרקנד. רבי חזקיה סרב בתוקף ואמר שהוא לא נוסע
לטבשבת, אך השוטרים לקחו אותו בכוח והכניסוהו לרכב.
ממוסיף
מאעל כך פרטים בנו של רבי חזקיה, ר' ניסן קייקוב:
מב"אני
מגזוכר את זה היטב. הייתי אמנם ילד בן ארבע וחצי אך האירועים נחרטו בי היטב. זה היה
מדבעיצומו של יום השבת. אני זוכר שהבאתי לאבא שלושה ספרים לבקשתו והנחתי אותם על
מההספסל. הוא לקח את הספרים והחל להתכונן לדרשתו. לא עבר זמן רב ולפתע כל בית הכנסת
מוהחל להתמלא המולה. אנשים, נשים וטף יוצאים ובאים, נכנסו שוטרים ובלשים בלבוש
מזאזרחי, וכאשר רציתי להיכנס בדלת הראשית הבחנתי שהמקום סגור. בדלת עמד רבי אבנר
מחלבייב, ואני קראתי לעברו בשמו וביקשתי ממנו: אבנר זה אני, תפתח. כאשר נכנסתי
מטהבחנתי באחד השוטרים על הגג שעומד וחותך את החשמל...
נלא
נאעבר זמן רב מעת שרבי חזקיה נלקח לחקירה ומעצר, ונציגי השלטונות הגיעו והלאימו את
נבביתו. "כל דבר רע שהם רצו לעשות לנו, הם פשוט עשו ולא חשבו פעמיים",
נגמספרים בניו של רבי חזקיה. "הם הכניסו לנו אנשי ק.ג.ב. שהתגוררו אצלנו בתוך
נדהבית".
נהמאסר במקום המחבוא
נועל מאסרו של ר' זבולון לויוב באותם ימים,
נזמספר הרב הלל שי' זלצמן, שהיה עד ראייה למעשה:
נחסיפור מזעזע היה כאשר הגיעו לאסור את ר'
נטזבולון לויוב ז"ל. באותה תקופה, כל אחד שהשתייך לחסידי חב"ד ידע שהוא
סאסיר פוטנציאלי והתכונן שיבוא הזמן ויאסרו אותו, הוא רק לא ידע בדיוק מתי.
סאכאשר אחד מבני ביתו של ר' זבולון הבחין
סבבשוטרים שמתקרבים לבית, מיהר ר' זבולון להסתתר בין הקירות במקום מחבוא שהכין זמן
סגרב לפני כן: רוב הבתים בסמרקנד היו בנויים עם קירות כפולים ובין הקירות היה חלל
סדשמאפשר לאדם אחד לעמוד שם. כפי הנראה, מי שהלשין עליו סיפק לק.ג.ב. גם את המידע על
סהמקום המסתור, שכן לאחר שהשוטרים לא מצאו אותו בביתו, הם החלו לנעוץ את כידוניהם
סובקירות הבית. בשלב מסוים הם התקרבו למקום המחבוא שלו ופגעו בראשו. רק בנס הוא לא
סזנהרג ממכות הכידון. הוא החל לצעוק מכאב וכך התגלה מקום מחבואו.
סחבזיכרוני צרוב המראה המזעזע איך הובילו אותו
סטלמאסר. באותו זמן התגוררנו כולנו ברובע היהודי שבעיר העתיקה. זה היה כמו גטו,
עוכולם הכירו את כולם. כאשר הגיעו לאסור מישהו, הגיעו כוחות משטרה גדולים והחלו גם
עאבחיפושים אחר נתונים 'מרשיעים' שיכולים לסייע בחקירה. כל הפרוצדורה ארכה כשעתיים.
עבבמשך הזמן הזה, התפשטה ה'בשורה' בכל רחבי הרובע היהודי ה'מחלא', ומאות יהודים,
עגאנשים נשים וטף, הגיעו למקום. כאשר היו מוציאים את האסיר מביתו, היו כולם גועים
עדבבכייה, שכן ידעו מה יהיה הסוף...
עהאפילו במושגים של השנים ההן, כאשר המעצרים
עוהיו דבר יום ביומו, המעצר של ר' זבולון היה מחזה איום ונורא. עד היום לא מש
עזמזיכרוני המחזה ההוא, כאשר ראיתיו עומד על המשאית השחורה, כשדם נוטף מרקותיו,
עחומשני צדדיו עומדים שוטרים מזויינים עם רובים בידיהם...
עט**תמונת
פהחסיד מתחבא במקווה**
פאהעילה
פבלמאסרו של ר' אברהם חיים לדיוב הייתה העובדה הבאה. בזמן המלחמה בנה ר' אברהם חיים
פגבמרתף ביתו מקווה טהרה ששימש את הפליטים היהודים הרבים שהגיעו לעיר ונודע בשם
פד"אברהם חיימ'ס מקווה". לאחר המלחמה, כאשר גברו הרדיפות נגד היהודים, פחד
פהר' אברהם חיים והוציא את המים מהמקווה ואת הבור כיסה בשמיכות וסמרטוטים.
פובשנת
פזתשי"א, מישהו הלשין במשרדי הק.ג.ב. על פעולתו בעבודת הקודש, ומלאכי החבלה
פחהגיעו לאסור אותו. הם מצאו אותו יושב ליד שולחן בביתו, אולם מכיוון שגל המעצרים היה מלווה
פטבתעמולה גדולה בעיתונות, אנשי הק.ג.ב. חיפשו דרך להציגו כפושע מסוכן שבורח מזרועות
צהחוק. לשם כך הורידו אותו למרתף הבית, הוציאו כמה מהשמיכות שהיו בבור המקווה, הושיבו
צאאותו בתוך הבור וכיסו אותו בשמיכות, וכך צילמו אותו. בתיק החקירה שלו הופיעה
צבתמונתו של 'היהודי הבוגד שניסה להתחבא מאנשי החוק'.
צגפחד אימה וייאוש
צדמוסיף ומספר ר' הלל זלצמן:
צהבאותו גל מעצרים עצרו גם יהודי בוכרי פשוט
צובשם 'רבי' [=שם פרטי נפוץ בין יהודי בוכרה]. בחקירתו טען האיש כי הוא יהודי פשוט
צזשבקושי יודע לקרוא, ואינו שייך לעדת החסידים ומדוע מאשימים אותו בפעילות נגד
צחהשלטונות? "לא אכפת לנו", השיבו לו החוקרים, "לנו ידוע שאתה אומר
צטאת השיעור תהלים שלאחר התפילה, מתקנותיו של רבי שניאורסאהן, ודי בכך כדי להפליל
קאותך בחברות בארגון חסידי אנטי מהפכני".
קאאת דודי, השו"ב ר' ברוך דוכמן, אהבו
קבכולם, וכאשר נודע שבק.ג.ב. שמו עליו עין, הגיעו כמה יהודים מקומיים להזהירו שיברח
קגכי אחרת יאסרו אותו. הוא ברח מיד מביתו, והתחבא בשכונה אחרת בעיר, וכך נשאר
קדבמחבואו כשנתיים, עד אחרי מות סטאלין ימ"ש.
קהבאותן השנים, הפחד והאימה הלכו וגברו וכולם
קוהיו מלאי ייאוש. בני משפחותיהם של היהודים הבוכרים שלמרות גילם המבוגר נשלחו
קזלעבודת פרך – לא חלמו שישובו לראות את יקיריהם. אף אחד לא ידע מה יעלה בגורלם, אבל
קחהניחו שהם יומתו בירייה או ימותו בעבודת הפרך בסיביר, ואף לקבורת ישראל לא יזכו...
קטשנה לפני התחלת המעצרים הרבים, נפטר ר' משה
קייעחובוב, יהודי בוכרי חסיד חב"ד מידידיו של הרה"ח ר' מענדל פוטרפס.
קיאבתקופת המעצרים אמרה אמי: ר' משה יעחובוב הוא אדם מאושר. הוא נפטר במיטתו, נקבר
קיבבקבורת ישראל, ילדיו ליוו אותו למנוחות ויוכלו לבקר את קברו. ואילו היהודים שנעצרו
קיג– מי יודע אם יזכו לקבורת ישראל, ואם יידעו בכלל את מקום קבורתם, וקרובי משפחותיהם
קידיוכלו לבקר על קברם?...
קיהבאותה
קיועת התהלכו מספר אנשים בסמרקנד זחוחי דעת, טיפוסים מהזן של שונאי עמם, ששמחו שסוף
קיזסוף הצליחו השלטונות למגר את חכמי העדה, ומעתה תהיה קלה הדרך להעביר את כל בני
קיחהעדה להיות קומוניסטים מוחלטים.
קיטתרגיל שפל
קכעל
קכאחקירתו של הרב חזקיה קייקוב, מספר הבן ר' ניסן: "יחד עם אבי היו אסורים גם
קכברבנים מסמרקנד, קטקורגן, טשקנט ועוד. עד ששלחו אותם לגלות למקומות שונים, הם
קכגהוחזקו בטשקנט. כאשר הכניסו אותם לחקירה, החוקרים פירטו בפני הרבנים את העבירות
קכדשבהם הם מואשמים. הרבנים כמובן הכחישו הכל, אך החוקרים הטיחו באחד מהם: מה אתה
קכהמשקר? הנה הרב שלך חתם. זו החתימה של קייקוב? הנה הוא חתם.
קכואותו
קכזנחקר ראה שהרב קייקוב חתם והחל להודות במיוחס להם. כך היה אחד אחרי השני. כאשר
קכחיצאו הנחקרים מחדר החקירות ונפגשו עם אבא, הם הבינו את גודל הטעות. אבא אמר להם
קכטשהוא לא נכנס כלל לחקירה עדיין, והכל היה תרגיל של החוקרים. כאשר אבא נכנס לחקירה,
קלכבר לא הועיל לו מאומה. החוקרים אמרו לו: הנה, הרבנים כבר חתמו על הכל".
קלאעל
קלבשולחן החקירה הונח ספר ה'תניא' והחוקר הקשה בזעם: למה למדת בספר הזה? הרב חזקיה לא
קלגהבין והשיב לחוקר: תפתח את הספר, תקרא בעצמך ותבדוק האם יש משהו רע בספר הזה?
קלד**היינו
קלהונישאר יהודים**
קלובאחת
קלזהחקירות לקחו את הרב חזקיה בשעה שלוש לפנות בוקר והחלו לחקור אותו מי היה יחד אתו
קלחבשיעורים. הרב חזקיה התחיל לומר שמות של רבנים שנפטרו: אביו של ר' זבולון לויוב,
קלטאביו של ר' יוסף אלייב, והחוקר זעם: על מי אתה משקר? אני יודע שהם נפטרו, והוא נתן
קמלרב חזקיה סטירה שהפילה אותו מהכסא. הרב חזקיה ראה שאין עם מי לדבר. הוא אמר:
קמאשיעשו מה שהם רוצים, ממילא כל מה שאומר לא יעזור מאומה.
קמבבחקירתו
קמגשל רבי חזקיה הוא הודיע: "היינו יהודים, כעת הננו יהודים, ונישאר
קמדיהודים". אך כשהחוקרים כתבו את הפרוטוקול, שינו את דבריו וכתבו בשמו שכביכול
קמהאמר: "היינו שונאים, כעת הננו שונאים, ונישאר שונאים".
קמוהחוקר
קמזגם נתן פעם סטירה לרבי חזקיה ואמר לו: כל מה שעשית משנת 1932, אנו יודעים הכל
קמחעליך.
קמטאת
קנר' זבולון לויוב שאלו: לשם מה היו מתאספים אצלך כל כך הרבה אנשים בסופי שבוע? והוא
קנאענה להם: זו דרכנו בכל מוצאי שבת, לשבת ולאכול ביחד – זוהי מצווה אצל יהודים.
קנב"שקרן!"
קנגענו לו הם בתגובה, "לא מצווה עניינה אתכם, אלא אסיפה שבה תכננתם מעשים
קנדפוליטיים. כשלנין התחיל את המהפכה, היה גם הוא עושה כינוסים כאלו... אתם עושים
קנהאספות כדי לתכנן איך להפיל את המהפכה!"
קנולבניו
קנזשל רבי חזקיה קייקוב יש גם מוסר השכל כואב מהמאסר: "לצערנו מי שגרם להכנסתו לכלא
קנחשל אבינו היו לא מוסלמים אוזבקים, נוצרים או אנשי ק.ג.ב. אלא דווקא יהודי. מי
קנטשהעיד נגד אבא במשפט היה יהודי. הוא היה מגיע לבית הכנסת, יושב יחד עם הרבנים
קסומאזין כביכול לדברי התורה שלהם ולאחר מכן, במשפט, העיד נגדם. אותו יהודי שעשה את
קסאהמעשה החמור לא האריך ימים והלך לעולמו בגיל ארבעים ושמונה, הוא ואשתו.
קסבבאותם
קסגימים היהודים היו סוחרים ולא פעם היו תופסים אותם על הברחות והעלמות מס. כאשר
קסדיהודי כזה היה נתפס, היו מציעים לו מיד לעבוד עם החוקרים ואנשי המשטרה ובמקביל היה
קסהמקבל הבטחה שלא יגעו בו. אנשים רצו בסך הכל להתפרנס ולהרוויח את לחמם, ולא השאירו
קסולהם ברירות. כך נוצר מצב שהיו מרגלים רבים בתוך העדה שהיו מעבירים מידע
קסזלשלטונות".
קסחבזמן
קסטהחקירות, שהיה סמוך להסתלקות הרבי הריי"צ, אמרו החוקרים לרבנים, הנה, הרבי
קעשלכם הסתלק. למרות שלפי החוק הרוסי היה צריך לעמוד בזמן המשפט, ישבו כל הרבנים על
קעאהרצפה וקרעו קריעה.
קעב**עמידה
קעגבניסיון בחקירות הקשות**
קעדלימים סיפר הרב גבריאל ניאזוב על החקירות הקשות
קעהוהסבל הרב שעבר:
קעובמהלך
קעזהחקירה ציערו אותנו מאוד והכו אותנו מכות קשות במטרה לשבור את רוחנו, ואותי עצמי
קעחאף הכניסו בשלב מסוים לצינוק, אך לא נשברתי. כשאחד החוקרים שאל אותי: "האם
קעטאתה חסיד?" עניתי לו: "איך אני יכול להיות חסיד, כאשר לא הגעתי עדיין
קפאפילו לדרגת צדיק?..."
קפאבאחת
קפבהחקירות החוקר קראמקוב אמר לי: "איך אתה מעז לומר שאינך מן החסידים? האם לא
קפגהשתתפת בשיעורו של הרב חזקיהו קייקוב?!" עניתי לו שהיתה לי חנות ועסקתי רק
קפדבמסחר. דבריי נאמרו בקור רוח, אבל החוקר התפרץ לעברי בצעקות וזעק: "הרי אתם
קפהקוראים לעצמכם 'סיטרא דקדושה' ולנו 'סיטרא אחרא'. אתם אומרים, 'אתה בחרתנו מכל
קפוהעמים', 'את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח' – אתם העם הנבחר ואנו המין השפל
קפזשבאנושות!"
קפח"גבריאל",
קפטהמשיך החוקר לאחר שנרגע, "ידוע לנו שלימדת תורה לקבוצות יהודים. עדיף שתודה
קצעל האמת ולא תסבול", אך המשכתי להכחיש את דבריו ולהיתמם, וברוך השם, עמדתי
קצאבניסיון ולא הוצאתי מפי שום מילה שהיתה עלולה להפליל אותי או כל אדם אחר.
קצבאמרתי
קצגשוב ושוב שעסקתי במסחר ולא היה לי זמן ללמוד וללמד, עד שלבסוף איים עלי החוקר שאם
קצדלא אודה באשמה, ישלח אותי למקום שבו אסבול מאוד וכך היה. בעת הקראת גזר הדין,
קצההשופט אמר לי: "מאחר שלא שיתפת אתנו פעולה ולא הודית בהאשמות, גם אנו לא
קצונתחשב בך, לא נרחם עליך ונשלח אותך למקום שבו תסבול מאוד".
קצז**משפט
קצחמדומה**
קצטהמשפחות
רבסמרקנד ניסו להשיג כל בדל מידע על מקום כליאתם של העצורים. ר' אבנר לבייב ואחיו
ראר' מנחם פיזרו כסף רב כדי לברר היכן אסור אביהם ר' זבולון. נודע להם שהוא בבית
רבסוהר בטשקנט יחד עם כל שאר החטופים, ומשפטם ייערך כשתיגמר החקירה.
רגעד
רדלמועד המשפט נרתמו בני המשפחות להביא דברי מאכל מזינים ליקיריהם הכלואים, משום
רהשהתזונה בבית הכלא הייתה ירודה ביותר.
רוכשהם מוסתים בשנאה על קבוצת החכמים, סיימו
רזהחוקרים את חקירתם, הגישו את כתבי האשמה ונקבע תאריך למשפט. בני המשפחות נסעו
רחלטשקנט כדי להיות נוכחים במשפט או לפחות לנסות להתראות עם יקיריהם.
רטאולם
רימבוקשם לא ניתן להם. מכונית גדולה הגיעה עד פתח הבניין ממש, ואליה הכניסו את
ריאהאסירים מבלי שמישהו יצליח לראותם. משם נסעה המכונית לבית המשפט ושוב נצמדה לפתח
ריבוהעצירים הוצאו ממנה והוכנסו פנימה. איש מבחוץ לא הורשה להיכנס. בני המשפחות עמדו
ריגבחוץ וכיוון שאולם המשפט היה עשוי קורות עץ, הם ניסו להציץ מבין החרכים ולהטות
רידאוזן.
ריהבית
ריוהמשפט. קולו הכבד של השופט מהדהד באולם. בתום עשרה ימי דיון הוחלט כי בהתאם לאשמתם
ריזהחמורה של הנאשמים בהיותם קונטר-רבולוציונרים, פסק-הדין הוא כדלהלן: שמחה
ריחגורודצקי, חזקיה קייקוב ועוד שבעה אנשים – מוות בירייה. השאר יישלחו לסיביר,
ריטלעשרים וחמש שנה.
רכוהנה,
רכאצחוק קל השתפך לו בין הנאשמים, בקע את חומת השוטרים וחדר לאוזנו של השופט הנדהם.
רכבהלה לטש את עיניו אל קבוצת האסירים וניסה להבין: "האם לא הבנתם את דברי? מה
רכגמצחיק אתכם?"
רכדזקן
רכההחבורה, ר' מרדכי בובג'אנוב פתח את פיו ואמר: "כבוד השופט, אני כבר בן שבעים
רכווחמש. תודה רבה שהוספת לי עשרים וחמש שנים – משמעות הדבר היא שאזכה לחיות עד גיל
רכזמאה!"
רכחעוד
רכטהשופט נועץ מבטיו הרושפים בקבוצה, נשמע קול נוסף: "כבוד השופט, הלא המוות
רלהוצא כבר מן החוק. דומני שיש מקום להחליף את עונש המוות בגלות". היה זה הסניגור
רלאשהעמידו הקומוניסטים לרשות הנאשמים. סוף סוף הואיל הלה לעשות את מלאכתו.
רלבבסייעתא
רלגדשמיא התקבל טיעונו של הסנגור. עונשם של הנידונים למוות הומר בעשרים וחמש שנה
רלדבסיביר ושניים נוספים זכו בהקלה משמעותית ועונשם הופחת לעשר שנים בלבד. היו אלה ר'
רלהזבולון לויוב וחברו הטוב ר' אברהם חיים לדיוב.
רלוהרב
רלזחזקיה התבטא באותו מעמד איום ונורא בתוקף וללא כל פחד אמר לרבי שמחה גורודצקי: "אנחנו
רלחכאן כעשרת הרוגי מלכות, מוסרים נפשנו ולא נשארים אפילו לרגע אחד בלי התקשרות לרבי.
רלטלא ניפרד אפילו רגע אחד מרבותינו נשיאנו!".
רמלאחר
רמאהמשפט וגזר הדין נשלחו כל הרבנים למקומות גלותם. זאת חוץ מאשר הרב אברהם יצחקוב
רמבמסמרקנד, אשר הצליח להימלט והוא ברח לטשקנט.
רמג**בגלות
רמדסיביר**
רמהבזמן
רמוהמשפט נגזר כאמור על הרב חזקיה קייקוב מוות בירייה, אולם בחסדי ה' הומר העונש לעשרים
רמזוחמש שנות גלות בסיביר. מקום גלותו של הרב חזקיה היה באיזור אומסק.
רמחבסיביר
רמטהוא היה חותך עצים ומכין מהם שולחנות, כיון שהיה נגר. באחד ממקומות גלותו הוא היה יחד
רנעם הרב שמחה גורודצקי. פעם התבטא הרב חזקיה בפניו: "כל מה שהלכנו לכלא – היה בשביל
רנאלהציל ולהעלות את הנשמות היהודיות שהיו שם, שיחזרו למקומם".
רנבבהיותו
רנגבסיביר ישב הרב קייקוב יחד עם רוצחים וגנבים. פעם אחד הרוצחים התחיל לצעוק על הרב
רנדקייקוב על היותו יהודי, קם אחד האסירים ואמר לו למה אתה נוגע בזקן הזה, מהיום מי
רנהשיגע ויתחיל איתו אני אטפל בו! כך ניצל הרב קייקוב מידיו. האסיר השני חילק את
רנוהעבודה של הרב חזקיה בין כל האסירים, ור' חזקיה היה רק כמנהל עבודה.
רנזבהיותו
רנחבסיביר, משפחתו הייתה שולחת מידי פעם אוכל לטשקנט כדי שמשם יעבירו לו זאת למקום
רנטגלותו. כמה שבועות לפני פסח הם שלחו לו מצות לפסח, אולם אנשי הק.ג.ב. לא היו
רסמביאים לו את המצות כלל, כדי להוסיף על ייסוריו. עקב כך, בכל יום מימי הפסח הוא היה
רסאאוכל רק שתי קוביות סוכר אותן קיבל מהאסירים תמורת הלחם שקיבל.
רסבגם
רסגאביו של רבי חזקיה, מולא אבא, נפטר כאשר הוא היה בסיביר, והוא לא ידע מכך כלל.
רסדדרישת שלום מהאב
רסהבינתיים,
רסובביתו של הרב חזקיה קייקוב האווירה הייתה קשה. "את אבא לקחו ראשון מבין
רסזהרבנים ושיחררו אחרון. כחמש שנים הוא היה במאסר ושוחרר לאחר מותו של סטאלין
רסחימ"ש. האווירה בתוך הבית הייתה של פחד. לא יכולנו לדבר עם אנשים מבחוץ. היינו
רסטילדים קטנים, אני הייתי בן ארבע וחצי, אחותי הייתה בת שש, אחי הגדול מתתיהו היה בן
רעשמונה. הושיבו אותנו בחדר קטן בצד אחד של הבית, בצד השני של הבית נתנו לסבתא
רעאלהתגורר, ובאמצע אנשי המשטרה", נזכר הבן ציון.
רעבדרישות
רעגשלום מהאב הכלוא בקושי הגיעו. "פעם בחצי שנה היינו מקבלים מכתב", מספר הבן,
רעד"אבא היה רוצה לדעת איך אנחנו חיים ואם הכל בסדר. פעם אחת הוא אפילו שלח לי
רעהאגרת ברכה ליום ההולדת שלי, שהייתה שמורה עמי זמן רב".
רעו"במהלך
רעזכל אותה תקופה מי שדאגו לנו וסעדו את המשפחה היו ר' אברהם בורוכוב שתמך וסייע ככל
רעחיכולתו מהפן הכלכלי, והרב רפאל חודיידטוב", מספרים הבנים.
רעט**ר'
רפרפאל מסייע למשפחות**
רפאאך בנס לא נכלל הרב רפאל חודיידטוב ברשימת הנאסרים.
רפבאין לדעת אם ראשי המפלגה הקומוניסטית זכרו לו לטובה את הימים שבהם ניהל קולחוזים
רפגגדולים וסייע להתפתחות החקלאות או שמא סיבה אחרת הייתה בדבר. דבר אחד ברור – ר'
רפדרפאל ניצל את העובדה שלא נאסר כדי לסייע למשפחות האסורים. סיוע משמעותי במיוחד
רפההעניק לבני משפחתו של הרב קייקוב.
רפולאחר שנודע בקהילה כי כל הרבנים הבוכרים
רפזשנאסרו נשלחו לסיביר, התקיימה אסיפת חירום של הנהלת הקהילה. באסיפה הוחלט לארגן
רפחמגבית גדולה ולשלוח להם כסף וחבילות מזון וביגוד לסיביר. כך אכן עשו. בני הקהילה
רפטחיפשו אדם שיתאים לעסוק בשיגור החבילות ובחרו ביהודי שהיה מכונה 'הדירקטור'. הוא
רצהיה מנכ"ל של חברה גדולה כלשהי וגם היה שומר מצוות. הוחלט כי עליו אפשר לסמוך
רצאשיעשה את המלאכה כראוי.
רצבאולם למרבה הצער, בהמשך התברר כי האיש
רצגמעל באמון שניתן בו ואת רוב הכסף שגויס, לא העביר ליעדו. ר' רפאל כעס עליו מאוד.
רצדהוא צעק עליו במעמד כל בני הקהילה: 'איך אתה מסוגל לנהוג כך?! קהילה שלימה דואגת
רצהלסייע ליהודים היקרים האלה, ואתה מעז לשלשל את הכסף לכיסך?!'. ולא נחה דעתו עד
רצושהכריח את האיש להחזיר את הסכום לבני משפחות המגורשים לסיביר...
רצזר' רפאל כאב את כאב חבריו שנאסרו. תמיד
רצחהאשים את העריץ סטאלין, אותו היה מכנה 'אוסטי בנדיט' (העבריין המשופם). "מה
רצטהוא רוצה מאיתנו?!", היה רגיל לשאול...
ש**משתתף
שאבצער חבריו**
שבבאותם
שגשנים נקלעה בתו של ר' זבולון לויוב לביתו של הרב רפאל בסמרקנד. לפליאתה הרבה ראתה
שדאת בעל הבית ישן על מיטה חשופה, ללא כרית ומזרן. "מדוע בעלך ישן בצורה כל כך
שהלא נוחה?", לא יכלה לכבוש את תמיהתה ושאלה את בעלת הבית. "אם רצונך
שולדעת, שאלי נא אותו בעצמו", הפטירה רעייתו של ר' רפאל.
שזבתו
שחשל ר' זבולון עשתה כמתבקש, כולה השתאות. תשובתו של ר' רפאל הייתה מאלפת: "איך
שטאוכל לישון בניחותא בשעה שחברי הטובים ישנים בבית הסוהר בתנאי גלות?"... היה
שיזה בשנים שבהן היו חבריו, חכמי סמרקנד, אסורים. לאחר שבחסדי שמים חזרו הרבנים
שיאמשביים, חזר ר' רפאל לרפד את יצועו.
שיב**מעשי
שיגגבורה**
שידמספר
שיההרב בצלאל שיף:
שיולאחר
שיזמאסרם של נכבדי העדה הבוכרית, הגיע הרב רפאל חודיידטוב לרב אליהו לוין, רבה החסידי
שיחהבלתי רשמי של סמרקנד.
שיטהקהילה
שכהיהודית של העיר הייתה בבעיה. ראשי הקהילה נעצרו ונשלחו למחנות בסיביר לשנים רבות.
שכאהמשפחות נשארו ללא מפרנסים והקהילה ללא מנהיגים. כל סדר החיים של הקהילה נמצא תחת
שכבאיום. הילדים צריכים ללמוד, המקווה חייב לתפקד, נולדים ילדים - חייבים לעשות ברית
שכגמילה, עוד מעט פסח - צריך לאפות מצות, עניים צריכים לקבל עזרה, חתונות, לוויות.
שכדהקהילה חייבת להמשיך את החיים. אסור שלאנשים יהיה רושם של אסון ודיכאון.
שכההרב
שכולוין והרב חודיידטוב החליטו לכנס נציג אחד מכל קבוצה, לכנס את כל מי שנשאר חופשי
שכזולא נעצר. לאחר מספר ימים נאספו בביתו של הרב אליהו לוין הנציגים: ר' רפאל מטעם
שכחהרבנים, ר' נסים מלייב מטעם המוהלים והשוחטים, בכור (בוריס) מולוקנדוב מטעם אנשי העסקים
שכטועוד.
שלוהחסידים
שלאניצחו. הכספים נאספו, המצות נאפו, הבריתות והחתונות נערכו כרגיל. ה'חברא קדישא'
שלבעשו את עבודתם כמו שצריך. הילדים המשיכו ללמוד, נמצאו אנשים שהסתכנו במעצר, אך
שלגהמשיכו בפעילותם. "הייתה זו גבורה אמיתית!", אומר ר' בצלאל.
שלד**ישימון-העד
שלהבנארילסק**
שלונארילסק. עד שנת
שלז1932 לא דרכה רגל אנוש במקום. צניחת הטמפרטורות במקום שוברת שיאים ומגיעה למינוס שישים
שלחוחמש מעלות צלזיוס. בטמפרטורה זו, אדם העומד חמש דקות ללא נוע קופא מיד. לכל מלוא העין
שלטמשתרעים מרחבי לובן אדירים. שלג-עד רובץ על חוטי החשמל המתוחים למעלה, מגיעים מן הישימון
שמוממשיכים הלאה אל הבלתי נודע.
שמאבאנייה שבה הובל לגלותו
שמבר' זבולון לבייל היה גם ידידו ר' גבריאל ניאזוב,
שמגשנידון
שמדלעשרים וחמש שנה. למעשה הייתה זו אנייה להובלת בהמות, שהובילה אלפיים פושעים. היה ביניהם
שמהצ'צ'ני אחד שביקש להתנכל לר' זבולון. ר' זבולון פנה לשומר הקבוצה וביקש שיגן עליו,
שמואך השומר ענה לו שהוא עצמו מפחד מהצ'צ'ני הענק. מכיוון שכך דחף ר' גבריאל את ר' זבולון
שמזאל מתחת לדרגש הנמוך ביותר בתא, וכיסה אותו בסדין.
שמחשבועיים התכווץ ר'
שמטזבולון מתחת לדרגש. יום אחד הגיע הצ'צני לתופסו, אך ר' גבריאל אמר לו: "החמצת
שנאת ההזדמנות. הוא כבר ירד בתחנה הקודמת". משום מה האמין לו הבריון הצ'צני וירד
שנאבתחנה הבאה.
שנבכשהגיעו למחנה, חפץ
שנגר' זבולון לשלוח אות חיים לרעייתו יעל, אך הדבר נאסר עליו בתור פושע שביצע פשעים
שנד"חמורים". הוא נאלץ לתת את מעילו במתנה לאחד האסירים, כדי שהלה ישלח לה מכתב
שנהבמקומו. כך ידעה אשתו יעל היכן הוא, והחלה לשלוח לו מזון. באזורים הללו היו נושרות
שנושיניהם של אסירים מחמת חוסר ויטמינים. לכן היו המשפחות שולחות ירקות ליקיריהן. אשתו
שנזהייתה אורזת בכל חבילה גם בצלים וירקות, כדי לעזור לבעלה לשמור על רמת בריאות סבירה.
שנח**סופה
שנטשל המנהלת המתנכלת**
שסיום אחד הודיעו לר'
שסאזבולון שגברת אחת, מהמנהלות הבכירות שבמחנה, קוראת לו. ר' זבולון נבהל ונכנס בחשש למשרדה.
שסבהוא הופתע לראותה יושבת,
שסגמחייכת חיוך צופן סוד. "אמור לי, האם אתה רוצה להפוך להיות כאן מנהל?" ר'
שסדזבולון בהה בה בחוסר הבנה, והיא פרשה בפניו את תכניתה. "ראה, מרבית האסירים שמגיעים
שסהלכאן אינם חוזרים. כפי שאתה רואה, תנאי המקום קשים מדי, ואי-אפשר להאריך ימים כאסיר
שסוכאן. אני מציעה לך עסקת פז. הינשא לי ותשתקע כאן אתי - חיים מאושרים נכונו לך. ביכולתי
שסזלהעלות אותך לדרגת מנהל, ואז תזכה לתנאים מצוינים: בית פרטי מחומם שקירותיו מעוטרים
שסחבתמונות יפות, הזנה מהמזון המיועד למנהלים, ופיקוד על קבוצות גדולות של אסירים".
שסטר' זבולון המסכן כשל
שעעל עומדו והתחנן בפניה: "יהודי אני, ושבעה ילדים מחכים לי בבית". "שכח את ילדיך", אמרה לו. "האינך
שעאמבין? מכאן לא חוזרים!" אולם ר' זבולון הבהיר לה שהיא מכלה את דבריה לריק ולעולם
שעבלא יינשא לה. אז הפכה הגויה את עורה וסיננה כלפיו בשפתיים חשוקות: "אני עוד אטיל
שעגעליך את העבודה הקשה ביותר במחנה".
שעדעד מהרה שובץ ר' זבולון
שעהבבריגדה של חוטבי עצים. כל עצי הענק הכרותים היו מועברים לנגריה מקומית כדי שינסרו
שעואותם ויעשו מהם קרשים. הייתה זו עבודה מפרכת. הגויה ישבה במשרדה המחומם וחיכתה שר'
שעזזבולון יישבר ויחזור אליה בתחנונים, אבל הדבר לא קרה. "כל
שעחהזמן אמרתי תהלים ללא הפוגה", סיפר לימים ר' זבולון לסורישקה בתו. "כשאכלתי, כשישנתי, כשעבדתי"...
שעטיום אחד ראה ר' זבולון
שפמודעה בלוח המודעות של המחנה. שמה של המנהלת התנוסס בתוך מודעת אבל, להודיע על מותה
שפאהפתאומי. היא הייתה בת שלושים ושבע.
שפבר' זבולון לא האמין
שפגלמראה עיניו. אכן, "שומע
שפדאל אביונים ה', ואת אסיריו לא בזה", הרהר לעצמו.
שפה**מאבק
שפונחוש לשמירה על הזקן**
שפזר' זבולון היה שומר
שפחעל זקנו ולא הרשה לגלחו, אך מחמת הכפור העז ששרר
שפטבמחנה היה הזקן קופא מדי יום, והיה צריך להפשיר אותו כל לילה. כל יום כשחזר מהעבודה
שצונכנס לצריף השינה, היה עומד רכון אל האח במשך כמה דקות, עד שזקנו יפשיר. דבר זה הרגיז
שצאמאוד את האחראי על הצריף.
שצבערב אחד הוא אמר לו: "כאן מחנה עבודה, לא בית כנסת. אם הזקן גורם לך לבזבז שינה יקרה,
שצגהרי שיש לגלחו וחסל". באמרו זאת ניגש אליו בצעד גס, כשהוא קורא לשלושה גברתנים
שצדלהצטרף אליו. הארבעה התנפלו על ר' זבולון והשכיבוהו על גבו, אחזו בחזקה בראשו, ברגליו
שצהובידיו, כדי שלא יזוז, שלפו מספריים וניסו לגלחו. זעק ר' זבולון: "עזבו אותי! אני אדם דתי, ולכן אני כלוא כאן! אם תסירו ממני את
שצוזקני ולא תניחו לי להיות דתי, כבר לא תהיה לי סיבה להיות כאן, ותצטרכו לשחררני!"
שצזזעקותיו של ר' זבולון והתנגדותו הנמרצת עשו את שלהן והערלים עזבוהו. מאז ועד סוף תקופת
שצחמאסרו לא נפלה שערה משערות זקנו ארצה.
שצטר' זבולון זכה לעוד
תגילוי רחמים בשבי. מישהו סידר לו עבודה בצריף חם שרצפתו זרועה במסמרים משומשים. הרוסים
תאחסו על כל חומר גלם בעל תועלת, כמו מסמרים שנפלו בשעת עבודה, והם הושיבו אותו בתוך
תבהצריף כדי שיישר את המסמרים העקומים. הוא היה מאושר במלאכה פשוטה זו. "אחרת הייתי קופא למוות", הסביר.
תג**בדרך
תדלמשפט חוזר**
תהובינתיים, בסמרקנד,
תולא שקטו על השמרים. המשפחה שלחה מכתב לשלטונות לאמור: "אבינו
תזלא פשע, לא גנב ולא רצח, שחררו אותו!" בטשקנט, לעומת זאת, ישב התובע הראשי החבר
תחקטנוב ועלעל בתיקי הנאשמים. מה שראה שם לא מצא חן בעיניו: "לא
תטייתכן ששני הקונטרה-רבולוציונרים לויוב ולדיוב נשפטו לעשר שנים בלבד", חשב בזעם. "יש לערוך להם משפט חוזר", החליט. חיש קל הוברקו המברקים
תילגורמים המתאימים: "להחזיר
תיאהנה את זבולון לויוב ואת אברהם חיים לדיוב!"
תיבבנו ר' אבנר, הציע
תיגבהתלהבות של איש צעיר: "הבה
תידנשכור עורך דין מוצלח ונשחרר אותם ". מיד חבר אליו אחד מיקירי העדה הבוכרית, ר'
תיהאברהם בורוכוב, שתרם כאמור הרבה מכוחו ומכספו למען יהודי בוכרה. יחדיו הם הגיעו לעורכת
תיוהדין המפורסמת גב' יָפֶה, יהודייה שנודעה כעורכת דין חזקה ומוכשרת באוזבקיסטן. עשרים
תיזוחמישה אלף רובל - זו הייתה דרישתה הצנועה, תמורתם תגייס את כל כשרונותיה למאבק המשפטי.
תיחהרב לדיוב הובהל מהעיר טיישט שבמחוז אירקוצק, אי שם ליד מונגוליה, אך ר' זבולון לא
תיטהצליח להגיע כל כך מהר. איתני הטבע עמדו בדרכו וחצצו בינו לבין התקווה המיוחלת.
תכמצפון סיביר, מאוקיינוס
תכאהקרח הצפוני, יורד נהר אדיר ממדים ושמו 'לנה'. הוא יורד עד דרום ברית המועצות ומהווה
תכבמשום כך עורק תחבורה מרכזי אל סיביר וממנה. ברוב חודשי השנה מכוסה שטחו הצפוני של הנהר
תכגשכבת קרח עבה ובלתי אפשרי לשוט בו.
תכדנארילסק ששכנה בקרבת
תכההאזור הקפוא, הייתה נשארת מבודדת חודשים ארוכים עד אשר התאפשרה אליה הגישה באנייה.
תכורק בקיץ שנמשך חודשיים בלבד מפשיר הנהר, ואנייה אחת בשנה עושה דרכה עליו ומובילה אסירים
תכזלגלותם. בעת שהוחלט להשיב את ר' זבולון חזרה לטשקנט התחיל החורף, והנהר קפא. משום כך
תכחנאלצו ר' זבולון, ר' אברהם חיים ובני משפחותיהם להמתין תשעה חדשים עד אשר בא הקיץ ומי
תכטהנהר הפשירו, ואז הובל ר' זבולון לדרום, ומיד הוסע לטשקנט ונכלא בבית הכלא האזורי –
תלה'טשטורמה'. שם המתין לו חברו.
תלא**התעללות
תלבאכזרית בעקבות כיבוד אב**
תלגמספרת בתו סורישקה:
תלד"כשאבא חזר מנארילסק, נסענו מיד לטשקנט כדי לנסות לראות אותו.
תלההגענו לבית הכלא 'טשטורמה', שם היה כלוא. בחצר בית הסוהר היו תאי שירותים שהיו פתוחים
תלולכלל הציבור. כשעמדו להוציא את האסירים לחצר, היו מכריזים ברמקול שעל כולם לצאת מיד,
תלזואז היו נועלים את השערים ומוציאים את האסירים לחצר. צביה, אחותי הגדולה, נכנסה לחצר
תלחכשהייתה פתוחה לקהל, והתחבאה שם בחדר קטן.
תלטאחר כך, כשקראו ברמקול
תמלכל האזרחים לצאת, לא נשמעה צביה לפקודה, ונשארה במחבואה. אנחנו עלינו לגגו של בית
תמאשעמד בסמוך כדי לנסות לראות את אבא מרחוק. אבא יצא לחצר, מוקף בתשעה שוטרים. הוא נכנס
תמבלביתן וראה לתדהמתו את צביה, והיא לחשה לו בחיפזון: 'אבא אל תפחד, אין גזר דין מוות.
תמגלכל מקום שתלך - אנחנו אתך!'
תמדאבא לא ידע שעונש המוות
תמההוכרז כבלתי חוקי, והחוקרים התעללו בו ואיימו עליו במוות אם לא יודה באשמה שניסו לטפול
תמועליו. אנחנו ידענו מגב' יפה שהחוק אינו מאפשר עונש מוות, וצביה ניצלה את ההזדמנות להעביר
תמזידיעה זו לאבא. השוטרים, שהמתינו מחוץ לביתן, חשו בהתלחשות, וחמתם התלקחה בטירוף רצח.
תמחהם השליכו את צביה אל הרצפה והכו אותה בקני הרובים שהיו בידיהם במכות איומות. אנו עמדנו
תמטמסומרים למקומנו על גגו של הבית הסמוך והבטנו בזעזוע במתרחש.
תנאמא זעקה בייאוש:
תנא'בתי מתה!!' הסוהרים תפסו את צביה בידיה וברגליה והשליכו אותה כמו חפץ אל מעבר לגדר.
תנבהיא הוטחה אל הקרקע ונותרה שרועה בלא ניע. כאחוזי אמוק ירדנו מהגג ורצנו אליה. אמא
תנגהמסכנה בכתה מרורות. בינתיים הספיקו לרוץ לעבר צביה כמה עוברי אורח שחזו במתרחש, והניחו
תנדליד אפה סמי הרחה חזקים, שהשיבו לה את הכרתה. צביה פקחה את עיניה, אך זמן רב חלף עד
תנהשהתאוששה מעט. זמן רב עמדנו שם לידה, וברגע שהייתה מסוגלת להתרומם מיהרנו לקחת אותה
תנוולהסתלק.
תנזבסופו של דבר היה המשפט
תנחכישלון חרוץ. השופט אמר שאינו מבין מדוע נגזרו על הנאשמים רק עשר שנות מאסר, ולדעתו
תנטיש לגזור עליהם עשרים וחמש
תסשנה... וכך הוחלט. בלב מורתח עזבנו את אבא. לא יכולנו לומר לו מילה, שכן המשפט נערך
תסאבדלתיים סגורות. הפעם לפחות התנחמנו בידיעה שלוקחים אותו לקרסנויארסק, עיר שהאקלים
תסבבה סביר יותר".
תסג**גלות
תסדבסמוך לאוקיינוס הקרח הצפוני**
תסהוהנה
תסותיאורו של הרב גבריאל ניאזוב, על שנותיו הארוכות בסיביר:
תסזתהליך
תסחהחקירות והמשפט נמשך קרוב לשנה, וכל אותה תקופה היינו בבית המעצר בטשקנט. המשפט
תסטשלי התקיים שלא בנוכחותי ובסופו נגזר עלי עונש גלות של עשרים וחמש שנים, שבסיומו
תעיישללו ממני כל הזכויות האזרחיות. אחר כך נודע לי שהתובע דרש לגזור על כולנו עונש
תעאמוות, אך השופט הסתפק כאמור ב-25 שנות מאסר בלבד...
תעבחודש
תעגלאחר המשפט שלחו אותנו לעיר נארילסק שבסיביר. היינו כאלפיים אסירים. חלק מהדרך
תעדלנורילסק עשינו בצוללת ענקית ששטה דרך ארוכה בנהר יניסי, והוסבר לנו שמשתמשים
תעהבצוללת משום שהקרח לא אפשר להסיע אותנו בספינה מעל המים.
תעולבסוף
תעזהגענו לנארילסק – עיר השוכנת ליד אוקיינוס הקרח הצפוני שהייתי מגדירה כ"חורבן
תעחהעולם": היה שם רק שלג וקרח כל ימות השנה – השלג נשאר משנה לשנה והקור הגיע
תעטל-65 מעלות מתחת לאפס.
תפבהתחלה
תפאנשלחתי לעבוד בגיבול סיד – מלאכה קשה ומפרכת שנמשכה 12 שעות ביום ללא הפסקה. אחר
תפבכך נתנו לי לעבוד בחייטות, מלאכה קלה יחסית, אבל כעבור זמן שוב החליפו את עבודתי
תפגוהעסיקו אותי בשמירת מחסום הרכבת, פתיחתו וסגירתו. ייתכן שהייתי נח במקצת, אלא
תפדשמפקד היחידה בנדרובסקי הטיל עלי גם לנקות את הפסים מהשלג – מלאכה מפרכת שאין לה
תפההגבלה כי השלג יורד שם כל הזמן, מה גם שהמחסום נמצא בנקודת מפגש בין הרים וגושי
תפושלג התגלגלו לעברו כל הזמן. הרבה צער היה לי שם.
תפזלאחר
תפחכשנתיים חליתי ואושפזתי בבית רפואה. לאחר שחרורי מבית הרפואה הוקלו תנאי העבודה
תפטשלי, אבל התזונה הירודה הסיבה לי מחלות רבות ל"ע.
תצבסך
תצאהכל, הייתי שם קרוב לחמש שנים שבסיומן הגיע משקל גופי ל-35 קילוגרם (!). שוחררתי לבסוף
תצברק לאחר מות סטלין בשנת תשי"ג, עם עוד אלפי אסירים פוליטיים שזכו לחנינה.
תצג**מסירות
תצדנפש עבור השבת**
תצהבהיות
תצור' אברהם חיים לדיוב בגלותו במחנה בסיביר, מפקדי הכלא חילקו את העבודות בהתאם לגיל
תצזהאסירים, כאשר האסירים המבוגרים מקבלים עבודות קלות יותר. באותו מחנה שהו יחד עם ר'
תצחאברהם חיים גם ר' זבולון לויוב ור' מרדכי בובגא'נוב. שלושתם טענו שהם מבוגרים,
תצטוהאחראים שמו אותו באותו חדר. בכל שבת הצליחו שלושתם להתחמק מהעבודה הכרוכה בחילול
500שבת. יום
501אחד הגיע לכלא יהודי מבוגר נוסף והאחראי הכניס אותו לחדרם של שלושת החסידים. כאשר
502הלה שם לב שבכל שבת שלושתם לא עובדים, הוא היה בטוח שיש להם רשות לכך וחשב שאולי
503גם הוא יכול לקבל היתר כזה... הוא הלך לשומר ושאל: מדוע הם לא עובדים בשבת, ואני
504חייב לעבוד בשבת?!
505השומר,
506שלא ידע שהם מתחמקים מעבודתם בשבת, אמר בביטחון: על מה אתה מדבר? בוודאי שהם
507עובדים בשבת! אבל היהודי המבוגר התעקש, ואמר: תבדוק ותראה בעצמך. בשבת
508הקרובה עקב אחריהם השומר וראה כיצד הם מתחמקים מהעבודה וחוזרים לתאם. הוא הפתיע
509אותם כאשר נכנס לחדר. הם נבהלו מאוד והשוטר אמר להם: בגלל שהתחמקתם מעבודה בשבת,
510תענשו כעת שלושתכם בישיבה בצינוק ליממה שלימה!
511מיד
512הגיעו סוהרים והשליכו אותם לצינוק. בהיותם בצינוק קיבלו 50-30 גרם לחם, ור' אברהם
513חיים אמר לחבריו: בהלכה כתוב שצריכים לסעוד שלוש סעודות. אם כן, בואו ונחלק את הלחם לשלושה חלקים.
514כך עשו, והצליחו
515לקיים את ההלכה אפילו באותם תנאים קשים ואיומים.
516**הצלת
517פליט יהודי ממוות **
518בעיתון
519האידישאי 'אלגעמיינער זשורנאל', הובא לימים סיפורו של יהודי פליט אשכנזי, שתיאר את
520הצלתו במחנה הודות לר' אברהם חיים:
521נולדתי
522בוורשה, וכמו רבים מיהודי פולין, בשנת תרצ"ט הברחתי את הגבול לרוסיה
523הסובייטית כדי להימלט מהנאצים. הכל התרחש כל כך מהר שביום אחד איבדתי את כל קרובי
524משפחתי. סיכמנו שניפגש בצד השני של הנהר, אבל כשהגעתי לשם לא מצאתי אף אחד. פחדתי
525שאם אמשיך לשוטט באזור ולחפש אותם, אתפס והשלטונות הרוסיים יחזירו אותי לפולין, לכן
526התרחקתי מהגבול.
527לא
528ידעתי רוסית ולא הייתי לבוש כרוסי טיפוסי, לכן הפטרול הראשון שעבר ליד הגבול זיהה
529ועצר אותי ומיד שלח אותי לנקודת ריכוז של כל הבורחים. בנקודה זו הרוסים ארגנו 'עשאלונים'
530– קרונות רכבת ששימשו בדרך כלל להובלת משאות אך בתקופת המלחמה הובילו 'נוסעים' -
531מילאו את הקרונות בעצורים כמוני ושלחו אותנו לעומקה של רוסיה. לאחר נסיעה שלהערכתי
532נמשכה כחודש, הקרונות נעצרו בתחנה כלשהי שאת שמה לא ידעתי, אך הבנתי שהגענו לסיביר.
533כל
534שתיארתי עד כה, אירע לפני שרוסיה נכנסה באופן רשמי למלחמה מול גרמניה, אך אז
535השלטונות ניצלו כל כוח עבודה שיכלו לגייס. כשהרכבת נעצרה, הרוסים פקדו עלינו לרדת
536מהקרונות, העלו אותנו על משאיות ופיזרו אותנו בקולחוזים, 'משקים שיתופיים' שנזקקו
537לפועלים, והטילו עלינו עבודת כפייה.
538העברתי
539איכשהו את השנים הבאות, אך בשנת תשי״א תפסו אותי השלטונות פעם נוספת ושלחו אותי
540למחנה-עבודה. ברוך ה׳ שרק זאת, כי יכלו גם לירות בי, כיוון שהפעם היו נגדי האשמות לא קלות -
541גם עריקות מהצבא וגם מסחר אסור.
542נשלחתי
543לעבודה קשה ומיד למדתי שני מושגים חדשים שהומצאו על-ידי מנהלי המחנות - ׳בריגדה׳
544ו׳נורמה יומית׳ - שהיו בעצם האיום הגדול ביותר על חייו של כל אסיר. קודם-כל חולקנו
545ל׳בריגדות׳ - קבוצות של פועלים, ולכל קבוצה כזו נקבעה ׳נורמה׳, כלומר
546הספק עבודה שאין לרדת ממנו לאותו יום.
547במצב
548הזה, כל אחד תלוי בשני. אם האחד לא מילא בשלימות את המוטל עליו - כולם קיבלנו פחות
549אוכל. עבדנו
550כמו משוגעים, אבל אני פשוט לא הייתי מסוגל לעמוד במכסה. חבריי לבריגדה נענשו על כך,
551ובתגובה התחילו להתעלל בי. הם צעקו עליי והכו אותי, אבל שום דבר לא עזר להם, כי
552חלקי ב'נורמה' היה באמת מעבר לכוחותיי. לבסוף החליטו להיפטר ממני - הם ביימו תאונה
553והכו אותי מכות רצח וכך הגעתי לבית רפואה של המחנה.
554הביאו
555אותי על אלונקה והשליכו אותי על אחד הדרגשים, ואז ניגש אלי מישהו והחל לנקות את
556הפצעים שלי במטלית רטובה. בתחילה חשבתי שהוא היה לא יהודי כי הוא לא דיבר באידיש,
557אבל איכשהו הבנתי שהוא יהודי. דיברתי אליו באידיש והוא אכן ענה לי, אך בלשון הקודש.
558חזרתי ושאלתי אותו בלשון הקודש: "מה שמך?" והוא ענה: "אברהם, אני
559יהודי בוכרי". עניתי שגם אני אברהם, אבל מוורשה.
560אברהם,
561ששמו המלא היה אברהם חיים לדיוב, נזהר מאכילת אוכל לא
562כשר, ומאז הפגישה בינינו, דאג גם לי. תמיד היו לו חתיכת סוכר או צימוקים ותמיד היה
563מוכן לסחר-חליפין: בכיס אחד היה מחזיק מלח ובכיס השני טבק, וכך היה מוכן לכל
564הזדמנות שתאפשר לו להשיג מעט אוכל שאינו טריפה.
565**לימוד חסידות ותניא
566בסיביר**
567אברהם
568חיים שתק כל הזמן. הוא היה ענק בשתיקה. רק כשדיברנו בתורה, היה פותח את הפה.
569הוא ידע בעל פה את הזוהר, תהלים וגמרא. מדי ערב, כששכבנו על הדרגשים, היינו מדברים
570עד השעות הקטנות של הלילה בענייני תורה שידע ברהיטות.
571לאט
572לאט החלמתי עד שיכולתי כבר לשבת. כעבור זמן נוסף התחלתי גם ללכת. פעם אחת שאל אותי
573האם אני מכיר את הרבי הריי"צ מליובאוויטש "בוודאי", עניתי. "אפילו
574הייתי בחתונה של בתו (הרבנית חי' מושקא עם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו)
575שנערכה בוורשה. ולמה אתה שואל?" – התעניינתי, ואז סיפר לי על חסידי
576ליובאוויטש בסמרקנד ועל תחילתה של פעילות חב"ד בבוכרה על ידי שלוחו של הרבי
577הרש"ב נ"ע, הרב שלמה יהודה לייב אליעזרוב, ושלוחו של הרבי הריי"צ,
578הרב שמחה גורודצקי.
579הוא
580המשיך וסיפר לי גם על החברים שלו, ביניהם ששה שנסעו לרבי הריי"צ ללניגרד - הרבנים
581יוחאי יעקובוב, אברהם יצחקוב, חזקיה קייקוב, עמנואל קימיאגרוב, גבריאל ניאזוב
582ומנחם אלייב. הוא סיפר על ההתוועדויות שעשו בסמרקנד עם החסידים חכם רפאל חודיידטוב,
583ג'ורא ניאזוב, זבולון לויוב ובניו אבנר ומנחם, שמלוב ועוד. וכשסיים למנות את
584שמותיהם, סיכם באנחה: במשך הזמן, חלקם יצאו את ברית המועצות וחלקם
585"יושבים" כמוני... התחלנו ללמוד ביחד גם חסידות ותניא ומאז
586השתפרו חיי במידה כזו, שלפעמים אפילו שכחתי איפה אני...
587באחד
588הימים הודיעו שביום שני הבא אצטרך להתייצב לפני הוועדה הרפואית המגיעה למחנה אחת
589לשלושה חודשים וקובעת מי מהחולים הבריא וכשיר לחזור לעבודה. הדבר היה בשנת תשי"ב, בטיישט
590שבמחוז אירקוצק, בשנים הכי איומות ליהודים תחת שלטונו העריץ של סטאלין ואני נשברתי
591מעצם המחשבה שעלולים להחזיר אותי לעבודת הפרך. כמה עוד יכול בן אדם לסבול? -
592החלטתי שעדיף למות על הדרגש מאשר במלתעות של כלב או בירייה של שומר, ובמחשבותיי
593התגלגלה רק השאלה איך עושים את זה.
594נותרו
595רק שלושה ימים עד מועד התכנסותה של הוועדה. לא רציתי לקלקל לאברהם חיים את השבת
596וכך נודע לו רק במוצאי השבת על תוכניתי לסיים את חיי, חלילה, לפני שאחרים יעשו זאת.
597**"אין
598הקב"ה בא בטרוניא"**
599פתאום
600השתקן התחיל לדבר ולספר: "הכניסו אותי לבית הסוהר רק כיון שאני חסיד של הרבי
601מליובאוויטש. כשבני היה בר מצווה, למדנו את המאמר "אין הקב"ה בא בטרוניא
602עם בריותיו" (מאמר ידוע של הרבי הריי"צ משנת תרפ"ה בנושא מסירת
603נפש), ואני אומר לך: "צריכים לסמוך על הקב"ה והוא יעזור". וכך
604הרעיף עלי אברהם חיים דברי עידוד וחיזוק וסיים: "אבל בינתיים תגיד אחרי
605תהילים" – והוא אמר ואני אחריו.
606ביום
607ראשון לא אכלתי כלום. בלילה התיישב לידי ושוב אמרנו את כל התהילים. כשהוועדה הגיעה
608ביום שני בבוקר, יצאה פקודה: כולם לקום. מי שהיה יכול להתרומם מהמיטה קם ונעמד, ואלה
609שלא יכלו לקום המשיכו לשכב. חברי הוועדה הרפואית נכנסו לצריף. ניתנה
610פקודה: "כולם לקום", אך אני ישנתי ולא שמעתי.
611אברהם
612חיים ניגש אלי, עשה מה שעשה ובמקביל התכופף והחל לסטור על לחיי בידו האחת, אך ידו
613השנייה החזיק בי כדי שלא אקום ולאחר כמה שניות התרומם מעליי ואמר: "אוי, הוא
614חולה, חולה מאוד". וכאן קרה נס. הם אפילו לא עצרו לידי והמשיכו ללכת. הם
615הלכו ואני התחלתי לנשק את ידו. הוא חיבק ואמר: "תגיד אחרי: "שמע ישראל ה'
616אלוקינו ה' אחד""...
617**מסירותם
618של בני הרב בורוכוב לאביהם**
619אחד מהרבנים
620הנאסרים היה כאמור הרב מני בורוכוב. הרב בורוכוב נולד בשהריסבז בשנת תרנ"ח. הוא
621חונך בקדושה ובטהרה על ידי אביו, שהיה יהודי נעלה ובעל מידות תרומיות. כבר מצעירותו
622נודע כתלמיד חכם וירא שמים גדול. בשנת תרפ"ד עבר מולא מני עם זוגתו לטשקנט והחל
623במסירת דרשות, בעריכת חופות ובפעילות דתית ענפה. בעקבות זאת התמנה לרבה של העיר והפך
624לדמות נערצת בקרב הקהילה הבוכרית, ורבים שיחרו לפתחו. כל זאת בעיצומו של שלטון הצורר
625סטאלין.
626בשנת תש"ט עבר
627מולא מני לגור ב"סטארי-גורוד", ובאותו לילה, בטרם הגיעו חפציו למעונו החדש,
628כבר יצא לסדר קידושין בעיר. למחרת יום המעבר נלקח למעצר.
629מעצרו היה אות הפתיחה
630לגל מעצרים שנערך בקרב מנהיגי יהדות בוכרה. לאחר פסק הדין נשלח הרב בורוכוב למחוז אירקוצק.
631במכתביו ממקום גלותו טשטש ללא הרף את המידע על מצבו הבריאותי הרעוע (בן שישים ושתיים
632היה בהיאסרו), וחיזק את משפחתו ואת לב אשתו השבורה בדברי נחמה וביטחון.
633כעבור ארבע שנים
634ממאסרו, ארבע שנים שבהן הודתה משפחתו בכל יום לבורא על שלא נתקבלה הודעה על מותו בקרה
635המזוויעה, החליטו בניו, בדעה צלולה ומפוקחת, לצאת בכוחות עצמם לבית הכלא הנידח באירקוצק,
636כדי שבמקרה שישתחרר יוכל אביהם לצלוח את הדרך המפרכת בחזרה לביתו.
637שני האחים עשו את הדרך
638במשך יותר מעשרה ימים, לעתים ברכבות ולעתים ברגל. ככל שהלכו והצפינו נעשה הקור עז יותר
639ויותר, עד שהפך לבלתי נסבל. באזורים שבהם הלכו רגלי היה עליהם לפלס את דרכם בשלג שגובהו הגיע לשבעים סנטימטרים. באחת הפעמים
640הם נאלצו לעשות זאת בחשכה כבדה. היה זה כאשר הרכבת עצרה, באמצע הרִיק והאיִן, והם ירדו
641ממנה לתוך אפלה סמיכה ואין-סופית. כל נקודת אור לא נראתה למרחק קילומטרים רבים. הכפור
642היה עצום, והשלג - דומה שלא חש בחסרונה של תאורה.
643אהבתם הגדולה לאביהם
644הביאה את האחים למסור את נפשם למענו. בסופו של דבר, לאחר חיפושים בין מחנה אחד למשנהו,
645הם הצליחו לגלות את מקום המצאו המדויק וזכו להיכנס אליו באישור נדיר מאת מפקד
646המחנה, שלא יכול היה לעצור ברוחו לנוכח נחישותם ומסירותם. מולא מני בורוכוב זכה למה
647שלא זכה לו מעולם שום אסיר בעומק סיביר. דבר המעשה התפשט בכלא והכה בתדהמה את האסירים
648והסוהרים כאחד, והכל חפצו לראות את שני הבנים המופלאים. בין האסירים ראו הבנים רבנים
649בוכרים נוספים ששהו באותה עת בבית הכלא הזה.
650השחרור
651בליל
652חג הפורים שנת תשי"ג נגדשה סאת הייסורים של יהודי ברית המועצות בכלל ושל האסירים
653בפרט, וסטאלין – המושל העריץ שהפיל חיתתו על כל בני ארצו – לקה בשבץ מוחי. באותו
654זמן היו הרכבות שהכין סטאלין מוכנות להעמסת יהודי ברית המועצות בדרך לקצה רוסיה,
655שם בנו להם צריפים בעלי קירות דקיקים ללא כל אמצעי חימום, כדי שימותו בקרה. סטאלין
656הורה גם לתת להמון העם לפרוק על היהודים את זעמם, באמרו שזעם ההמונים מוצדק,
657וציווה שאם יתקיפו המונים את הרכבות, אל לחיילים להפריע להם. "ליעד צריכים
658להגיע רק מחציתם", התבטא.
659באותם
660ימים הושלמו ההכנות לדרמה המשפטית המכונה "משפט הרופאים", ולקראתה נתפסו
661עשרות רופאים יהודים שנטפלה עליהם עלילה זדונית כאילו הם מעניקים למטופליהם
662טיפולים מזיקים, וגורמים למותם בזדון. כתוצאה מכך גברה האנטישמיות בברית המועצות.
663תחת
664סטאלין עלה לשלטון מלינקוב שהחליט לשחרר רבבות אסירים פוליטיים שמילאו את כל בתי
665הסוהר, וכך זכו אסירי סמרקנד לחנינה בטרם זמנם. כל האסורים חזרו לביתם בשנת
666תשי"ד, ורבי חזקיה קייקוב חזר אחרון בשנת תשט"ו.
667יש לי אבא
668היום
669שבו רבי חזקיה קייקוב חזר לביתו, היה יום שמחה בלתי נשכח עבור המשפחה. "קיבלנו
670מברק שאבא נמצא במוסקבה. הוא שוחרר ומשפחת קוסיוב רצתה לקבל אותו במוסקבה, להחליף
671לו בגדים ולתת לו לנוח מעט. עשינו חשבון כמה זמן תיקח הנסיעה ממוסקבה לסמרקנד,
672כארבעה ימים ברכבת, וביום המיוחל הגענו לקבל אותו בתחנה.
673כאשר
674הגיעה הרכבת אל התחנה, כולנו התנפלנו עליה. מי שראה את אבא ראשון ליד החלון של
675הרכבת, היה הסבא שרץ אליו להוריד אותו. הרגלים של אבא כל כך כאבו מהעינויים שהוא
676לא הצליח לעמוד על רגליו בכוחות עצמו".
677הבן
678ציון ממשיך ומתאר: "הדבר הראשון שאבא עשה כשירד מהרכבת זה לחבק אותנו, ילדיו.
679אין לתאר את עוצמת ההתרגשות של ילדים שחיו בלי אבא ופתאום מקבלים אותו כמתנה
680משמים. אמנם אמא דאגה במהלך אותם שנים לספר ולעדכן, וכן לדאוג לחינוכנו, אבל כשאבא
681הגיע לא רצינו לעזוב אותו".
682כאשר
683הגיעו בני המשפחה עם רבי חזקיה אל הבית, הוא כבר היה מלא בבני הקהילה מכל העיר
684שהגיעו לפגוש את רבם האהוב שחזר משנים בכלא.
685מתאר
686הבן ניסן: "עד גיל עשר לא עזבתי את היד של אבא שלי. היד שלי הייתה נתונה כל
687הזמן בידו ולאן שהוא היה הולך הייתי רוצה להראות לחברים שלי, לאנשים ברחוב, הנה,
688גם לי יש אבא, ולא הייתי איך יודע לבטא זאת".
689החיים
690בבית משפחת קייקוב המשיכו כסדרם גם לאחר השחרור. הבית היה מלא וגדוש ביהודים
691שהגיעו במגוון שאלות הלכתיות אל הרב, כיצד להעביר את החג, איך לעשות את הפסח, עצות
692בעסקים. רבי חזקיה עזר וענה לכולם במאור פנים, ואהבתם של בני הקהילה אליו הייתה
693כמים הפנים לפנים.
694הרוח נשארה איתנה
695המאסר, החקירות והגלות הקשה שעברו על הרבנים
696הבוכרים, פגעו קשות בגופם אך כל אלה לא שברו את רוחם. בשובם לבתיהם בערי בוכרה,
697המשיכו הרבנים והמנהיגים לעסוק בהרבצת תורה ובחיזוק כל ענייני הדת ובכל הפעולות
698שבגינן נאסרו, אם כי מעתה הקפידו יותר על החשאיות.
699כך
700לדוגמה, מספר הרב גבריאל ניאזוב על שובו לסמרקנד מגלות סיביר: חזרתי לסמרקנד
701והמשכתי לעבוד במסחר. כשחזרתי שמחתי לגלות שבמשך כל השנים חסידי חב"ד המשיכו
702להפעיל בעיר ישיבה, וגם אנחנו המבוגרים שהיתה להם שייכות לחסידות, למדנו בחברותות
703מידי שבת לפני תפילת שחרית "לקוטי תורה" ואחרי מנחה למדנו תניא.
704להלן,
705נוסיף ונספר עוד על פעילותם של הרבנים לאחר שובם מהגלות.
706[52] על מאסרו וגלותו של הרב
707גורודצקי, וזכרונותיו ממאסרם של 18 ראשי העדה הבוכרית, סופר בהרחבה לעיל עמוד ##
708ואילך.
709[53] מפי בנו אשר
710הגר בכפר סבא ואחיו מישאל הגר בנתניה.