Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אהכנסת אורחים של יהודי בוכרה
**הכנסת
**הכנסת
באורחים מופלאה**
גהמוני
דהפליטים חסידי חב"ד הגיעו לסמרקנד ולטשקנט בעירום ובחוסר כל. המצב הכלכלי של
הברית המועצות כולה היה איום ונורא והרעב שלט בכל. ובנסיבות הללו, מי שהתגלו באותם
וימים קשים ואפלים במלוא יופיים ואצילותם היו בני הקהילה הבוכרית המקומית. הם פתחו
זאת דלתות בתיהם וחצרותיהם בפני המוני הפליטים וסייעה להם ככל יכולתם. כמעט כל
חמשפחה בוכרית אימצה אל חיקה כמה משפחות של פליטים. כמות הפליטים היתה כפולה
טומשולשת מכמות היהודים המקומיים, אבל האחרונים השאירו את דלתות בתיהם פתוחות
ילרווחה לפליטים ורבני הקהילה הבוכרית הורו לבני עדתם לא להשאיר אף פליט יהודי אחד
יאברחוב.
יבהיהודים
יגהבוכרים המקומיים פתחו בפני המוני פליטים את בתיהם, את החצרות שלהם וגם מחסנים וכל
ידמה שהיה יכול לשמש איכשהו כמקום מחסה מפני הקור או החום הכבד, ובעיקר פתחו את היד
טוואת הלב, כדי להקל על מצוקתם של הפליטים.
טז**התיישבות
יזב'מחלא'**
יחכאשר
יטהגיעו החסידים בימי המלחמה לסמרקנד, רבים מהם התיישבו ב"מחלא" השכונה
כהיהודית בסמרקנד, שם היה קיים בית כנסת חב"די. בית כנסת זה היה בניהולו של
כאאחד היהודים המקומיים שלמד בעבר בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, בשם
כבמנחם, והוא דיבר אידיש. שאר המתפללים התחנכו אף הם בכרם חב"ד, והרב חזקיה
כגקייקוב היה רב בית הכנסת.
כדבבית
כהכנסת זה התפללו בנוסח עדת בוכרה, אולם ראשי הקהילה הנהיגו את מנהגי חב"ד.
כולמשל ב'שבת מברכים' לפני התפילה אמרו את כל התהילים לאחר מכן היו לומדים חסידות
כזבמשך שעה, ולאחר התפילה התוועדו בכל שבת מברכים בבית אחר. בנוסף, מידי יום ביומו, התקיים
כחבבית כנסת שיעור בתניא.
כט**הסיוע
לשל ר' אליהו מני ניאזוב**
לאאת
לבה"עזרה הראשונה" קיבלו הפליטים החב"דיים מקבוצה זו אשר הייתה
לגמקורבת לחסידות חב"ד. ר' אליהו מני ניאזוב המכונה "מולא ג'ורא",
לדשלמד בצעירותו אצל שלוחי הרבי הרש"ב, היה מראשי המארחים. כאשר החל זרם
לההפליטים, עזב ר' אליהו מני את כל עיסוקיו ונרתם למאמץ ארגוני גדול בהיקפו להגשת
לועזרה לפליטים.
לזבאחד
לחהימים פנה ר' אליהו מני אל המתפללים בבית הכנסת בסמרקנד והשפיע עליהם בכישרון
לטהדיבור המופלא שלו לפתוח לפני הפליטים את לבם, בתיהם וכיסיהם:
מ"יהלומים
מאמתגלגלים ברחובות! יהודים זקוקים לסיוע באספקת מזון, במציאת מקומות מגורים ועבודה
מבובאפשרותכם לזכות באלפי מצוות של צדקה וגמילות חסדים!".
מגבני
מדהקהילה נענו לקריאה הנרגשת ופתחו את שערי בתיהם ואת חצרות המגורים שלהם לפני
מההפליטים, הנשים הכינו עבורם כמויות גדולות של דברי מזון – והכל ללא כל תמורה.
מור'
מזאליהו מני אירח בביתו פליטים רבים. היו בין הפליטים כאלו שנדבקו במחלות מידבקות
מחכגון טיפוס, והוא המשיך לארחם. אחד מאורחיו שחלה, היה הרב נתן נטע רבינוב מפאהר,
מטשבצעירותו היה ראש קבוצת המנגנים בליובאוויטש. זמן קצר לאחר שר' נטע הגיע לסמרקנד הוא
נחלה בטיפוס, אך ביקש מר' אליהו מני שלא ישלח אותו לבית רפואה כי שם לא תהיה לחייו
נאכל תקוה. למגינת לב בני משפחת ניאזוב, כוחותיו של ר' נטע לא עמדו לו, המחלה התגברה
נבוהוא נפטר.
נגפעם
נדאחת הגיעה לעיר קבוצה גדולה של פליטים שמנתה כשישים משפחות. היה זה בעצם יום השבת,
נהור' אליהו מני שרצה לאסוף בעבורם מצרכים, נתקל בבעיה: הרי אין עירוב בעיר, והטלטול
נואסור. האנשים היו מורעבים ממש, ומה יהא עליהם? פנו השואלים אל ביתו של הרב חזקיה
נזקייקוב שלימד באותה שעה שיעור בליקוטי תורה לאדמו"ר הזקן.
נחעל
נטאתר הורה הרב חזקיה לטלטל את כל הדרוש ללא כל פקפוק, כיוון שהיה מדובר בחשש פיקוח
סנפש. משתתפי השיעור התפזרו במהירות בשבילים הפונים לחלקי ה"מחלא" השונים
סאוכל אחד ערך מגבית מהירה של מצרכי מזון ברחוב אחר.
סבר'
סגאליהו מני נכנס בהתלהבות לבית אמיד וניגש ללא כל שהיות אל ה"אושטון" –
סדהתנור שמעליו חיממו את הסירים. הוא גרף אל סלו את הסירים שעמדו על התנור, את החמין
סהואת כל יתר התבשילים והפטיר לעבר בני הבית: "הרי אתם לא תישארו רעבים, תמצאו
סוכבר מה לאכול"... למותר לציין שאיש לא התנגד.
סז**הקריב
סחאת חייו למען אחיו**
סטמשפחת
עניאזוב המשיכה לארח חולי טיפוס עד שר' אליהו מני בעצמו וכמה מילדיו נדבקו במחלה.
עאהילדים נשלחו לבתי רפואה והבריאו, אבל ר' אליהו מני עצמו לא הצליח להתגבר על המחלה
עבולאחר שנלקח לבית הרפואה, נפטר שם בי"ג ניסן תש"ב והוא בגיל 47 בלבד.
עגפעילותו
עדהרבה של ר' אליהו מני גרמה לאחר פטירתו לתקרית מביכה. זמן מה לאחר פטירתו הגיעו
עהאנשי הנ.ק.וו.ד. לביתו וחיפשו אותו. כאשר בני המשפחה הסבירו כי ראש המשפחה נפטר לא
עומכבר, סירבו אנשי הנ.ק.וו.ד להאמין, עד שבני המשפחה הלכו עמם לבית הקברות והראו את
עזקברו.
עח**עזרת
עטר' גבריאל ניאזוב**
פבאותם
פאהימים שאל ר' אליהו מני את אחיו ר' גבריאל, אם הוא מוכן לקבל לביתו שש משפחות
פבפליטים. ר' גבריאל ענה בחיוב. אמר לו ר' אליהו: גם אם לא היית מסכים – היית מקבל
פגאותם!...
פדואכן,
פהגם אחיו ר' גבריאל ניאזוב אירח רבים מהחסידים, כפי שהוא עצמו סיפר לאחר שנים רבות:
פו"בשנות
פזהמלחמה השתדלנו אני וכל עמיתיי בסמרקנד לעזור לפליטים ולסייע לכל פונה, ובין השאר
פחאירחתי בביתי רבים מחסידי חב"ד.
פטהיה
צלי בית גדול והרבה חסידים היו באים אלינו ללמוד להתפלל ולהתוועד, ביניהם המשפיע
צאהרב מענדל פוטרפס, הרב יעקב גורקוב, הרב מענדל דובראווסקי, הרב אליעזר גורביץ
צבואחרים. לאחרון אף סייעתי במציאת עבודה.
צגאני
צדזוכר גם את ר' ישראל נח הגדול (בליניצקי), שנחשב כבר אז לאחד מזקני החסידים, כשהוא
צהרוקד בהתוועדות חסידית בביתי".
צועל
צזראשי המסייעים נמנו גם הרב חזקיה קייקוב, הרב רפאל חודיידטוב, ר' אברהם בורוכוב ועוד,
צחשהתאמצו ללא לאות כדי להגיש סיוע לפליטים, כפי שיסופר להלן.
צט**רעב
קכבד**
קאזרם
קבהפליטים החל בקיץ תש"א והמשיך ואף התגבר בחורף תש"ב. בתקופה זו שרר רעב
קגכבד בין הפליטים והאוכלוסייה המקומית לא הצליחה להגיש עזרה לכמות האדירה של
קדהפליטים שהגיעו בחוסר כל.
קהבספר
קו"תולדות היהודים באסיה התיכונה" מתואר המצב החמור:
קז"מצבם
קחשל רוב הפליטים בשנה הראשונה למלחמה, קיץ תש"א-קיץ תש"ב, היה קשה מאוד.
קטבעלי מקצוע מבוקשים הצליחו להסתדר מהר, אך רבים היו חסרי מקצוע או שלא עבדו מעולם
קיעבודה פיזית ולאלה היה קשה להסתגל לתנאים הקשים ששררו בברית המועצות בתקופת
קיאהמלחמה. דברי מזון ומצרכים חיוניים אחרים נמכרו רק לפי תלושים שקיבלו הפועלים
קיבוהפקידים במקום עבודתם. רבים מבין החסידים התקשו להסתדר בעבודה במיוחד בגלל היותם
קיגשומרי שבת, ולכן לא קיבלו תלושי מזון, ובאותה עת האמירו המחירים בשווקים מיום
קידליום".
קיה**רעבים
קיולפת לחם**
קיז400
קיחגרם לחם - זו הייתה ההקצבה היומית שקיבלו בסמרקנד, הן התושבים הקבועים והן הפליטים
קיטוזה היה כל מזונם שכן בתקופה הראשונה של המלחמה, לא היה בידי הפליטים כסף לקנות לעצמם
קכאוכל נוסף.
קכאכדי
קכבלקבל את מנת הלחם היומית, נאלצו להמתין שעות בתורים אין סופיים, תורים בהם פרצו כל
קכגהעת מריבות בין הפליטים שהמתינו בסבלנות לתורם, לבין גויים מקומיים.
קכד**התפרצות
קכהמגיפות מדבקות**
קכוהפליטים
קכזהמשיכו להגיע, והאינפלציה גאתה. הרב מרדכי שוסטרמן ע"ה בספרו "למען
קכחידעו"מתאר את דהירת האינפלציה:
קכט"בתחילת
קלבואנו היה מחיר קילו תפוחי אדמה 25 קופיקות [100 קופיקות=רובל] ובמשך איזה שבועות
קלאעלה לחמשה רובל!!! ופרנסה אין!
קלבבחודשים
קלגהראשונים לבואנו היה עוד לכל אחד מעט כסף שהביא אתו, או שמכרו הבגדים והמטלטלים שהביאו
קלדאתם (כאשר עשיתי אני), או מי שהיו לו מכר חפצים יקרי ערך. אבל לא לכל אחד היה מה למכור
קלה- ופרנסה אין!
קלוגם
קלזהרעב התחיל להראות אותותיו - כל אחד קבל לפי 'כרטיס מזון' שלש מאות גרם לחם ליום. כמות
קלחהלחם שהביאו לחנות למכור לא הספיקה למאות האנשים שעמדו בתור כל הלילה, והיו מעשים בכל
קלטיום שבבוקר עזבו את החנות בלי לחם!
קמבשוק
קמאהיה לחם לקנות אבל ביוקר מאד. אנשים גוועו מרעב באמצע הרחוב!
קמבזכורני
קמגכי בליל שבת קודש אחד הביא אלי לביתי דודי הר"ז בחור אחד מליטא שכבר שכב ברחוב
קמדואמר לי דודי, תן לילד לאכול משהו! (אחר כך למד הבחור בישיבה שארגן הר"ר היים
קמהשאכנאוויץ ז"ל).
קמוכן
קמזזכורני, שבאחד מימי הפסח פגשתי את הרב החסיד הישיש ר' מ"מ דובראווסקי ז"ל
קמח(שהיה ידיד אבא ז"ל כי היה רב בזלאבין) הולך בסמטה אחת קרוב לחצר מסוים (שבעליו
קמטהיו בעלי אמצעים) ושאלתיו לאן הוא הולך? וענה לי שהולך בזה החצר אולי יוכל להשיג פה
קנבחצר זו חצי מצה!
קנאאחר
קנבכך פגשתיו בצאתו מהסמטה ושאלתיו: האם השיג את חצי המצה? ויען בשלילה!"
קנגבלית
קנדברירה נאלצו הפליטים למכור בגדים וחפצים יקרי ערך שהביאו עמם. אבל לא לכל אחד היה
קנהמה למכור, ופליטים רבים ובהם גם חסידי חב"ד, רעבו ללחם. מלבד זאת, חורף שנת
קנותש"ב היה חורף קשה ביותר, עד שהיו מתושבי המקום ש'האשימו' את הפליטים שהביאו
קנזאת החורף מהאזורים הקרים ברוסיה, כמו אוקראינה וביילורוסיה.
קנחהרעב
קנטוהצפיפות גרמו להתפרצות מגיפות מידבקות, ובהם מחלת הטיפוס שהפילה חללים רבים.
קסאנשים גוועו ברחוב מרעב, קור וטיפוס, ואין מושיע להם. התמותה שהלכה וגברה הביאה
קסאלקריסת מערכות הקבורה המקומיות. עדות לכך אפשר למצוא בבתי העלמין היהודים והלא
קסביהודיים ברחבי אסיה התיכונה, בהם מצויים מאות קברים של פליטים יהודיים שאין עליהם
קסגמציבה ושום סימן אינו מעיד על היות הנקברים יהודים.
קסד**זעקות
קסהקורעות לב**
קסועל
קסזהרעב שפרץ בסמרקנד בתחילת חורף תש"ב, מספר הרב נחום שמריה ששונקין:
קסחבסמרקנד
קסטנפגשנו פנים בפנים עם הרעב. אלפי פליטים נהרו לשם והשלטונות לא היו מסוגלים לכלכל את
קעכל ההמונים הללו. הם הנהיגו קיצוב קפדני באספקת הלחם, ולכל נפש הוקצב לא יותר מארבע
קעאמאות גרם ליום.
קעבהשגת
קעגמנת הלחם כרוכה היתה בסיוט נורא. אי אפשר היה לדעת זמן מדויק בו מביאים את הלחם,
קעדומאחר שמי שלא היה נוכח בעת קבלת הלחם, עלול היה לרעוב כל אותו היום - נאלצו אפוא האנשים
קעהלבלות שעות ארוכות ליד החנות, ולא אחת גם להישאר במקום במשך כל שעות הלילה!
קעולעתים
קעזתכופות היו מקבלים מנה מוקטנת ופחותה מהמשקל, כי ככרות הלחם היו בדרך כלל חמים,
קעחוהמוכר שחתך את הלחם לא היה מקפיד על המשקל הנכון, וכך היו מקבלים גם פחות מארבע מאות
קעטהגרמים הזעומים.
קפואל
קפאיהא קל בעיניכם העמידה בתור. בראשונה היו חנויות הלחם ברשותן הבלעדית של התושבים המקומיים.
קפבהללו, האוזבקים הצעירים, בעלי המרפקים, נוהגים היו לפלס דרכם הישיר אל החנות, לקחת
קפגמשם כל מה שלבם חפץ, ומכרום לעומדים בתור במחיר כפול ומכופל. לא הועילו צווחותיהם וזעקותיהם
קפדהקורעות לב של העומדים שעות ארוכות בתור, ולא היה אף אל מי להתלונן. להיפך, אבוי היה
קפהלו למי שניסה להתקומם נגדם!
קפומעשה
קפזהיה באחד מאברכי חב"ד - שם משפחתו ליס - שלא יכול היה לראות בסיבלותם של האומללים
קפחובהתנהגותם האכזרית של האוזבקים, וניסה להתמודד אתם. הללו לא טמנו ידם בצלחת והכו אותו
קפטמכות נמרצות ואכזריות, הוא קיבל מכת אגרוף חזקה בלבו וצנח ארצה מתעלף. הוא נפח את נשמתו
קצונקפד פתיל חייו בדמי ימיו---
קצאהשם
קצביקום דמו!
קצגנקל
קצדלתאר את המצב הנורא ששרר אז, כאשר אין במה להחיות את הנפש הרעבה ופרט לחתיכת הלחם,
קצהשהושגה אחרי עמל רב, אי אפשר היה להשיג כל מאום - מלבד יחידים ממש אשר היתה בידם היכולת
קצולרכוש מצרכי מזון תמורת תשלום הגון - וכך נתקיים בנו מאמר חז"ל ירבה נפוחי כפן
קצזמדלית איסר.
קצחהרעב
קצטכשלעצמו לא היה עדיין בבחינת סוף פסוק. בגלל חוסר תנאים סניטריים מינימאליים, הורעל
רהאוויר ונעשה דחוס יותר ויותר. הריחות והצחנות מילאו את החלל, ההמונים לא יכלו להתרחץ
ראולהתלבש כראוי והאוכלוסייה הגדולה, בתוספת המוני הפליטים שנהרו לסמרקנד, גרמו למחלות
רבמדבקות - ובעיקר מחלת הטיפוס אשר הפילה חללים ללא רחם.
רגחסידים גוועים ברעב
רדבנוסף
רהלמחלה מדבקת זו, סבלו רבות מהמחלה המקומית "פיבר קרנק" אשר מצאה לה קן במדינות
רומרכז אסיה. אף היא היתה מחלה קשה וחמורה, ולא ניתן היה להשיג את התרופה 'חינין' לרפואתה.
רזהיתה אמנם גם תרופה אחרת, דומה, אך גם אותה ניתן היה להשיג רק בשוק השחור ותמורת תשלום
רחהגון, אשר רק מעטים יכולים היו להרשות לעצמם.
רטבתקופה
ריהראשונה לבואנו שם סבלנו ככל השאר חרפת רעב. אנשים רבים חולים ותשושים, לא יכלו להחזיק
ריאמעמד ברעב הנורא, ונפחו את נשמתם. מדי בוקר, כשהיו יוצאים לרחובות קריה נתקלו בגוויות
ריבשל נפוחי-כפן, אשר כוחם לא היה עמם, ומתו מרעב. הגוויות התגוללו כדומן על פני האדמה
ריגואיש לא טרח לקוברם. בין אלה היו גם אשר לא נספו בגלל הרעב, אלא עקב מחלה קלה שנדבקה
רידלגופם ולא יכלו להתגבר עליה.
ריהגם
ריועל עדתנו לא פסח מלאך המות. כעשרה מטובי יקירנו, חסידים ואנשי מעשה, גוועו מרעב או
ריזממחלות אחרות - מלבד נשים וילדים רבים שנפגעו ומתו...
ריחבין
ריטאלה שהיו אתנו, שנים מהם עסקו בצרכי צבור עוד בעיר מגורם: האחד הר' יהודה ליב לוין,
רכאשר הגיע לסמרקנד מעיר סרטוב, שען במקצועו; והשני שהגיע אלינו מקיוב ר' משה וינרסקי.
רכאשניהם זכו לעלות מעמק הבכא לארץ הקודש, והתגוררו לימים בירושלים ת"ו.
רכבמה
רכגעשה ר' יהודה ליב? הוא כיתת את רגליו אל בית החולים, אסף וליקט את בגדיהם של אלה שהלכו
רכדלעולמם, וניסה פה ושם למכור את הבגדים שהיו עדיין במצב טוב, ובכסף זה קנה לחם או מזון
רכהאחר והחיה בהם את האנשים החולים ששכבו על ערש דווי בבתי החולים. כך עלה בידו להציל
רכונפשות רבות מישראל.
רכזגם
רכחזכור איש זה לטובה אשר הקים וארגן תלמוד תורה בעיר החדשה.
רכט**יסוד
רלחברא קדישא**
רלאעל
רלבעבודתו זו של הרב יהודה ליב לוין, וכן על יסוד חברה קדישא לטיפול בקבורת החללים המרובים,
רלגמספר גם הוא עצמו:
רלדבבואי
רלהלסמרקנד חשכו עיני. המצב שם היה איום ונורא. הרעב המחריד הפיל חללים לאלפים ולרבבות;
רלואנשים נפלו ברחובות קריה כשהם נפוחי כפן, ונופחים את נשמותיהם בגלל חוסר פת לחם...
רלזבסמרקנד
רלחעצמה היו המונים רבים של פליטים יהודים אשר זרמו לשם מכל המדינות אשר אליהן הגיעו המרצחים
רלטהגרמנים ימ"ש. הפליטים זרמו כולם לרוסיה, והמקום הבטוח ביותר, שם לא התחוללה המלחמה
רמהאיומה, היה אזור מרכז אסיה.
רמאברם,
רמבאם את עצמם ובשרם הצליחו להציל - אך במה להזין את נפשם לא היה להם. עבודה לא היתה כלל;
רמגכסף לקנות איזה מאכל לא היה, וגם כאשר הכסף היה ביד - לא ניתן היה להשיג מצרכי מזון,
רמדוהתוצאה היתה: רעבון מוחלט. אפיסת כוחות ומיתה של ממש!
רמהבעיר
רמועצמה היתה קיימת חברה קדישא עירונית, של יהודי בוכרה, אך לרגל המצב הנורא שנתהווה,
רמזכאשר רבים היו חללי רעב, היה צורך השעה להקים מיד חברה קדישא נוספת, אשר תטפל בהבאת
רמחהחללים הללו לקבורה.
רמטהרגשתי
רנאת עצמי מתאים להתעסק בכגון דא, והחלטתי לקחת את הענינים לידים. לקחתי אתי לעזרה כמה
רנאמאנ"ש ויסדתי חברה קדישא.
רנבמרובה
רנגהיתה העבודה ורבים היו התפקידים שיש לטפל בהם, כגון רכישת חלקת אדמה לקבורה, לקנות
רנדתכריכים, מציאת האנשים המתאימים לטהר את הנפטרים, למצוא כמות מספקת של עצים בקבר עצמו
רנהלכסות את הגוף, לאסוף את גופות הנפטרים, לקבור אותם ולהציב עליהם מצבות ועוד עשרות
רנופעולות דומות.
רנזריכזתי
רנחסביבי קבוצה של 13-15 איש וחלקתי אותם לקבוצות שונות עם תפקידים שונים. קבוצה אחת,
רנטלמשל, בת שני אנשים, היתה מבקרת מדי יום ביומו בבתי החולים שבעיר. השנים היו מבקרים
רסבכל יום בבתי החולים השונים, שואלים ומתעניינים באם יש אצלם איש יהודי שנפטר.
רסאכאשר
רסבהיה מקרה כזה, היו האנשים נכנסים מיד לפעולה. בראש וראשונה היו מוציאים את הנפטר מכותלי
רסגבית החולים, למען לא יוזרק כאבן דומם יחד עם גופותיהם של ערלים ונכרים.
רסדמיד
רסהעם קבלת הידיעה, שולח הייתי לשם שני אנשים עם אלונקה אשר הוציאו את גופת הנפטר משם
רסווהיו מביאים אותו לחדר המיוחד שבבית העלמין, שם טיפלו בו כדת וכדין עד להבאתו לקבר
רסזישראל...
רסחלהציל את החיים
רסטתוך
רעכדי עבודתי בעניני החברא קדישא חלפה פעם במוחי מחשבה "מוזרה", הרהור של "לכתחילה
רעאאריבער": אולי במקום להפעיל כל כך הרבה פעילות, מרץ ויוזמה בטיפול עם המתים -
רעבהבה ננסה להפעיל את מלוא המרץ עם החיים! כלומר יש למצות את כל האפשרויות איך לשפר את
רעגהמצב עם בני האדם בעודם בעלמא דין, לעזור להם באריכות ימיהם ושיפור תנאי חייהם!
רעדבאחד
רעההימים כינסתי בביתי אסיפה מצומצמת של נשי חב"ד. הסברתי להם כי כאן, בסמרקנד, ישנם
רעו13 בתי רפואה, בהם מאושפזים יהודים רבים, והצעתי שכל אחת מהנשים "תאמץ" בית
רעזחולים אחד, הקרוב לביתה. היינו כל אחת תבקר בבית רפואה מסוים, תחפש אחר איש או אשה
רעח- יהודי - המאושפזים בבית הרפואה, ואשר בגלל הרעב האיום הם ממשיכים לרעוב בתוך כותלי
רעטבית הרפואה, והיא תביא להם אוכל להחיות את נפשם. כך יתאוששו מחולים ומרעבונם,
רפיחזרו לחיים תקינים ומאושרים - ולא יצטרכו ליפול לידיהם של אנשי החברא קדישא!...
רפאובאשר
רפבלכספים הדרושים לכך, אמרתי, הרי מי שתוכל להתרים אנשים ולהשיג כספים בכוחות עצמן, מה
רפגטוב, ומי שלא תצליח בכך - אני אתן לה את כל הכסף הדרוש ולא תצטרך לדאוג כלל!
רפדההצעה
רפההצליחה ת"ל למעלה מהמשוער. הנשים קיבלו על עצמן את ביצוע הדבר בחשק רב והצליחו
רפומאד. יום יום היו מבשלות בביתן תבשילי מאכל שונים, מביאים אותם לבית החולים ומחיים
רפזבהם נפשות רבות מישראל. רבים מבני ובנות ישראל אשר היו כבר על סף המוות והאבדון, בגלל
רפחמחלה או רעבון – התאוששו, חזרו לאיטם למצב בריאות תקין ועוד המשיכו לחיות שנים רבות
רפטוארוכות!
רצלשם
רצאדוגמא, אציין, למשל, שמם ופועלם של הר"ר מענדל דייטש ואשתו. מה עשו השניים? הם
רצבהעמידו סיר ענק בחצרם, בישלו בו תבשיל חם ומזון, וכל מי שבא לשם - קיבל ארוחה חמה וטרייה
רצגחנם אין כסף. נוסף לכך, לקחה האשה את התבשילים בידיה, ביקרה בבית החולים הקרוב והאכילה
רצדכל נפש יהודי אשר מצאה שם והחייתה את נפשם.
רצהבביתם
רצוהיו מבקרים אנשים שונים, סוחרים, אשר היו קשורים עם ר' מענדל בעסקי מסחר. כאשר פוגשת
רצזהיתה האשה בסוחרים אלה, התרימה אותם לצורך מצוה זו של הצלת נפשות וכך הצליחה להשיג
רצחאת הכספים הדרושים.
רצטכאמור,
שרשמתי את שמות הנ"ל בתור דוגמא, וכאלו היו עוד נשים רבות אשר עסקו בענין זה במסירות
שאנפש, בכל להטן ובכל מאודן, ולזכותן יש לרשום המונים רבים מבני ישראל אשר נצלו ממוות
שבבטוח הודות לפעילותן הבלתי נלאית...
שגחושבני
שדשצריך גם לפרסם עושי מצוה אשר עסקו רבות הן בעניני החברא קדישא והן בביקור חולים -
שהכגון הרב ישראל נח בליניצקי, הרב יהושע קוטנר, הרבנים החסידים הרב בנימין גורודצקי,
שוהאחים הרב צמח הורביץ, הרב שמואל והרב אליעזר (בני הגאון החסיד המפורסם מוהר"ר
שזיצחק הורביץ 'מתמיד' ז"ל) ונשותיהם, הרב אהרן יוסף בליניצקי ועוד.
שחהמשפיע הרב פיניע שרייבר
שטז"ל
שיבין
שיאהנפטרים בסמרקנד, היה המשפיע הרב פינ'יע שרייבר המכונה "פיני'ע
שיבראקשיקער". ר' פינ'יע שנחשב למתמיד בלימודו ובעל זיכרון אדיר, כיהן במשך שנים
שיגרבות כמשפיע בעיר מגוריו ראקשיק ולאחר מכן במוסקבה. בימי השואה נמלט לסמרקנד, ועם
שידהגיעו החל לפעול להפצת מעיינות החסידות בקרב העדה הבוכרית, למרות התת תנאים בהם
שיהחי, כפי שתיאר זאת בנו הרב חיים שרייבר:
שיו"כל
שיזאחד קיבל 400 גרם לחם לפי כרטיסיה שחולקה לנו, ואם הצלחנו להשיג סלק ולבשלו במים
שיחהיה זה יום חג לכולם. במקום תה היינו שותים מים רתוחים עם צימוקים, שקנינו בצ'אי-חאנה
שיט[בית תה]. זה היה כל האוכל.
שכובכל
שכאזאת על אף התנאים הקשים אבא, לא שינה את סדר יומו. בבוקר היה יושב ולומד שעות
שכבאחדות ולאחריהן מתפלל עד שעה 2 בצהרים בערך, טועם ממה שנתנו לו ומתיישב ללמוד מספר
שכגשעות גמרא ושולחן ערוך, מנחה וערבית, ושוב לימודים עד מאוחר בלילה.
שכדמהר
שכהמאוד הכירו תושבי המקום יהודי בוכרה, את הנהגתו בקודש, התלקטו סביבו וראו בו מורה
שכוומשפיע. אבא שש על תלמידיו החדשים. הוא למד עמם תורה, שולחן ערוך תניא ומאמרי
שכזחסידות, ובלילות התוועד עימהם – מעלה את רמתם הרוחנית ומדריכם בתורת החסידות. הוא
שכחדבק בדרכו בעקשנות, ואפילו מחלת הקדחת הטרופית שלקה בה לא שינתה את הרגליו.
שכטכשהחלים מהמחלה שהפילה בסמרקנד חללים רבים, המשיך בדרכו בקודש – מתפלל באריכות,
שלמקדיש שעות מידי יום הן ללימודו העצמי והן ללימוד עם הזולת – וצם מידי שבוע מידי
שלאשני וחמישי למרות חולשת גופו".
שלבבשלהי
שלגשנת תש"ב חלה ר' פיני'ע בדיזנטריה. בחסדי ה' הוא התגבר על ההתקף הראשון של
שלדהמחלה, אבל בתחילת שנת תש"ג המחלה תקפה אותו שוב. גופו כבר היה חלוש ותשוש
שלהמהרעב והמחלות ובל' תשרי, א' דראש חודש מר חשוון תש"ג, השיב את נשמתו לבוראה.
שלומשפחה שלימה נגדעה
שלזלר'
שלחפיני'ע נותרו צאצאים שיגידו קדיש, שיזכרוהו לאורך שנים, אבל כאשר משפחה שלימה
שלטנגדעת, נעלמת ואינה, מי יזכרם?
שמהרב
שמאחיים כבש כיהן לפני השואה כרב העיר יוכאוויטש. בצעירותו למד ב"תומכי תמימים"
שמבליובאוויטש שבליובאוויטש וזכה שהרבי הרש"ב היה מסדר קידושין שלו. יחד עם
שמגרעייתו ובנו הגיעו לסמרקנד והם רעבו ללחם כפשוטו. הרעב והחולשה הכריעו את שלושת
שמדבני המשפחה בזה אחר זה, והמשפחה הזו אבדה מן העולם.
שמהפטירתה
שמושל משפחה חסידית זו נגעה לליבו של הרב ר' מוט'ל קוזלינר ע"ה, שבימי השואה
שמזהתגורר בסמרקנד, והוא החליט לציין את כ"ד אייר יום פטירתו של הרב כבש. מידי
שמחשנה ערך ביום זה, התוועדות מיוחדת והתוועד במשך שעות ארוכות לעילוי נשמתו של הרב
שמטחיים כבש ומשפחתו ע"ה.
שנ**יללות
שנאקורעות לב**
שנבכדי להבין עוד את חומרת מצבם של הפליטים
שנגבאותם ימים, הנה קטע מעדותו של החסיד הרב מאיר גורקוב ע"ה, כפי שהוא מפרט
שנדאותה בכאב רב בספרו 'ספר הזיכרונות דברי הימים'. הרב גורקוב חווה את התקופה הקשה
שנהבסמרקנד על בשרו:
שנו"בתחילת בואם של חסידי חב"ד
שנזלמקום החדש, עברו על כולם תלאות ומצוקות רבות, כי המצב החומרי של כולם היה הרוס
שנחוחרב. את כל הונם ורכושם עזבו במקומות מגוריהם, כי לא היה די זמן אלא להימלט
שנטולהציל את הנפשות. כמעט כולם באו ערומים ויחפים, לוקים, מעונים וחולים, מטלטול
שסונדנודי הדרך הקשה, אשר ארכה זמן רב עד בואם אל מקום מנוחה. וגם כשבאו, נשארו בלי
שסאמשען, כי לא היה במה להיאחז ולהתעסק ולמצוא מקור לפרנסה. דוחק גדול היה, גם
שסבבדידות. רבים שכבו בחוצות והתגוללו באשפתות. העינויים והייסורים גברו כל כך, עד
שסגשבאו לידי חוליים רעים, רחמנא ליצלן.
שסדונוסף לזה, התחיל עוד הרעב להרע ולהציק
שסהביותר, אשר זו הייתה התוכחה היותר קשה ומרה. כי לבד זאת אשר צרור הכסף אשר היה ביד
שסוכל אחד נתמעט מיום אל יום, עוד זאת אשר בקשיים ותלאות רבות עלתה להשיג כיכר לחם.
שסזכל הימים, לרבות הלילות, עמדו אנשים למאות בשורות הארוכות, איש אחר איש, ליד
שסחהחנויות ללחם. ואלה אשר עלה בידם להשיג כיכר לחם, נחשבו מן המוצלחים, כי ברוב
שסטהפעמים לא הספיק הלחם שבחנות לכל השורה. הראשונים היו תמיד האוזבקים תושבי המדינה,
שעוידם היתה על העליונה. הם החזיקו לעצמם את הזכות במשפט קדימה, וגם אם באו מאוחרים
שעאנדחקו בחוזקה בכוח, גם עד כדי הכאה, להפריד בין הדבקים, ועמדו הראשונים בתור.
שעבלאורך ימים לא יישכח מזיכרוננו ולא ירפא
שעגכאב לבנו ופצענו האנוש אשר ירד האסון הנורא ר"ל, אשר קרה לאחד התמימים
שעדהמצוינים, קדוש וטהור, אשר נפגע מאחד האוזבקים, בעת עומדו בשורה ללחם, ובא זה
שעהלהדפו ממעמדו ולהחזיק מקומו, והכהו האוזבקי על חזהו מכת מוות, ובמשך ימים אחדים
שעונפטר לעולמו ושבק חיים לכל חי.
שעזקצרה יד אנוש לתאר את גודל הצער
שעחוהייסורים של האומללים אשר התחזקו בשארית כוחותיהם לעמוד כל היום, ולפעמים עד שעה
שעטמאוחרת בלילה, רעבים חלושים ומעונים, וגם היו זמני חורף אשר רעדו עצמותיהם מקור
שפוצינה, והשלגים אשר הרטיבו בגדיהם עד בשרם. בשמעם את הבשורה כי תם הלחם, חשכו
שפאעיניהם ונפל לבם בקרבם.
שפבנתבלבלו מוחם ודעתם עד אשר לא ידעו איזו
שפגדרך לפנות, אם יבואו לביתם בידיים ריקניות, בעת אשר ילדיהם שוכבים חולים ומעונים,
שפדמצפים בכיליון עיניים לפרוסת לחם להחיות את נפשותיהם העטופות ברעב.
שפהנשברים ונדכאים חזרו לביתם, רגליהם
שפונגררות מכבדות, מאפס כוח ומרוב צער. הילדים, בשמעם את צעדי אביהם, ניגשים אל הדלת,
שפזקמים ממשכבם, ומקיצים גם את אמם אשר ישנה למחצה מחלישות הרעב. בשמחה הם מחכים
שפחלכניסת אביהם הביתה, כי עוד רגע וישקיטו את רעבונם הלוחץ להם עד אפס כוח.
שפטאכן, כאשר נראו פני אביהם בעיניו הכהות
שצאשר בא ריקם, הרימו כולם קולם כאחד בבכיות ויללות קורעות לב. לב האב האומלל נקרע
שצאלגזרים, הלא שכח על רעבונו ובזה הרגע נבחר לו המוות מחיים. באין אונים נפל כאבן
שצבדומם על מצע התבן אשר הכין למשכב לו, כי מיטה וכרים וכסתות לא היו לו.
שצגגם האם הרחמנייה האומללה, נמס לבה בקרבה
שצדכמים מצער ילדיה, ותחבה פניה בכסת אשר תחת מראשותיה וסתמה את פיה שלא יתפרץ בכייה
שצהלחוץ. ודמעותיה אשר שטפו כנחל, הרטיבו את הכסת מכל צדדיה. ארוכה בכו ההורים
שצוהאומללים עד אשר תקפתם השינה, ודומיית מוות שררה בבית".
שצז**עזרת
שצחהרב קייקוב לפליטים**
שצטעל
תרקע התיאורים הקשים הללו של הרעב הנורא והמחלות האיומות שהיו מנת חלקם של תושבי
תאסמרקנד באותם ימי מלחמה, זוהרת דמותם ואצילותם של יהודי בוכרה, שנהגו במידה שלא
תבתיאמן של הכנסת אורחים למען הפליטים חסידי חב"ד, כאשר הם חולקים עמם את פת
תגלחמם ואת חדרי ביתם.
תדואכן,
תהרבים מחסידי חב"ד בני אותו דור מציינים כי הם חבים את חייהם ליהודי בוכרה
תושפתחו בפניהם את בתיהם, האכילו אותם והצילו אותם ממוות לחיים.
תזכאמור,
תחנכבדי וראשי העדה הבוכרית בסמרקנד עשו כל שביכולתם כדי לסייע לחסידים הפליטים. הרב
תטחזקיה קייקוב יחד עם רבי רפאל חודיידטוב, היו מראשי היהודים הבוכרים שעשו רבות
תילמען הפליטים. הם היו צועדים מידי יום לתחנת הרכבת כדי לקלוט פליטים ולארחם
תיאבבתיהם. .
תיביהודי
תיגבוכרה התמסרו לסייע לאחיהם הפליטים עד כדי כך שלעיתים כבר לא היה ברור הגבול בין עזרה
תידלזולת לבין מניעת צרכים בסיסיים מבני הבית. מספר בנו של הרב חזקיה קייקוב:
תיה"אני
תיוזוכר כיצד אמא יצאה פעם מהבית לזמן מה, וכאשר שבה הביתה היא ראתה את אבא לוקח את כל
תיזהמצעים, השמיכות, הכריות והמגבות בבית ומחלק לפליטים. אמא לא הבינה ושאלה: מה זה
תיחצריך להיות?! אך אבא בשלו.
תיטלא
תכפעם כאשר היו מגיעים יהודים שלא היה להם מאומה, אפילו לא נעליים ללבוש, אבא היה
תכאמוריד את הנעליים מרגליו ומעניק להם באמרו: קח, לי יש עוד בבית, לך אין גם את זה.
תכבאחד
תכגמאלו שעזרו רבות ליהודים האשכנזים היה ר' אברהם בורוכוב ע"ה, שהקים מפעל
תכדלייצור בדים ושטיחים וה' ברך אותו בעושר רב".
תכה**הכנסת
תכוהאורחים של רבי אברהם בורוכוב**
תכזרבי
תכחאברהם היה איש חסד שתמך והחזיק עשרות משפחות, הציל רבים ממוות ומשבי ממושך, עסק
תכטבהכנסת ילדים בבריתו של אברהם אבינו, החזיק תלמידי חכמים וישיבות במחתרת.
תלרבי
תלאאברהם ע"ה נולד בסמרקנד בשמחת תורה תרס"ז, להוריו רבי ישעיהו ומרת ברוריה
תלבז"ל.
תלגבהיותו
תלדילד קטן, התייתם מהוריו והוכנס לבית יתומים שם התגורר בילדותו. למרות שנות ילדותו
תלהבהן גדל ללא אב, ואם התבלט הנער הצעיר בכישרונות טובים וכאשר החל לשלוח ידו במסחר,
תלוהצליח ביותר.
תלזהגיעו
תלחהדברים לידי כך שהחל לפרנס את אחיו הגדולים ממנו ובבוא העת אף חיתן אותם ודאג לכל
תלטצרכיהם.
תמבמשך
תמאכל השנים תמך באחרים ופרנס מכספו עשרות ומאות אנשים. ביתו היה פתוח לרווחה לכל
תמבנצרך ולכל בקשה, ואוזנו תמיד היתה כרויה לכל עני ונצרך, בבקשה מכל סוג שהוא. אם
תמגבפדיון שבויים בסכומי עתק, אם בחתונת זוג יתומים או במקרים רבים שנטל על עצמו
תמדהוצאות סעודת ברית מילה שערך על חשבונו לנזקקים, בהחזקת ישיבות ותלמידי חכמים,
תמהובעשיית חסד בגופו ממש. למרות עיסוקיו הרבים, ורבים מציינים זאת עד היום בהתפעלות
תמורבה, היה שש ושמח לעזוב הכל על מנת לעשות מעשה חסד.
תמזבתקופת
תמחהמלחמה בה הפכה סמרקנד מפלט לרבים שברחו מאימת ההפגזות ברחבי רוסיה היה, כאמור, מחירו
תמטשל כיכר לחם בודד, גבוה מאוד. רבי אברהם בורוכוב, שהיה עשיר מופלג, לא שמר את כספו
תנלעצמו וחילק במו ידיו מאות כיכרות לחם שעלו אז סכומים גדולים, עבור הפליטים ועבור
תנאהתושבים המקומיים.
תנבאחד
תנגהפליטים מאותם ימים מספר כיצד ראה בעיניו את רבי אברהם לוקח שק של לחם, אותו היה
תנדמכנה בשם "לחם הקודש", ומחלק מידי יום כיכרות יקרות ערך לפליטים הרעבים,
תנהבהם רבים מחסידי חב"ד המצהירים עד היום כי הם חבים לבורוכוב את חייהם.
תנואחד
תנזמהם, מבחירי התמימים בישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש, היה הרה"ח
תנחרבי דוד קיבמן (הורודוקער) ע"ה. מידי בוקר היה ר' אברהם בורוכוב מביא כיכר
תנטלחם לרבי דוד, בין יתר הפליטים.
תספעם
תסאאחת איחר בורוכוב עם הלחם, ורבי דוד "נזף" בו באמרו "כיצד אתה מרשה
תסבלעצמך לאחר בדבר שחיי אחרים תלויים בו". למרות ה"נזיפה", רבי אברהם
תסגלא כעס חלילה, אלא קיבל בהכנעה ובענווה את הדברים, ביקש את סליחתו של רבי דוד.
תסדכעבור שנים, לאחר פטירתו, לקח על עצמו את עלות הקמת המצבה ועריכת יארצייט מידי שנה
תסהלרבי דוד ע"ה.
תסו"את אותה תקופה ואותו
תסזזמן לא ניתן לתאר ולא ניתן כלל להעלות על הכתב", שיחזר לימים הרב נתן נטע ברכהן
תסחע"ה. "המצב היה פשוט נורא. בבוקר ובערב הייתה עוברת עגלה ואוספת את מתי
תסטהרעב שנפלו פגרים ברחובות סמרקנד. לאנשים לא היה לחם לאכול. הם פשוט מתו מרעב. גם
תעבסמרקנד התקופה קשה מאד, ואנשים גידלו בחצר שלהם אוכל כדי לשרוד. בית תבשיל לא
תעאהיה, כי לא היה ממה לבשל וממה לאפות. המצב הכלכלי בעקבות המלחמה היה נורא.
תעברבי אברהם בפרט, בתוך
תעגכלל בני העדה הבוכרית, נחלצו חושים לקראת אחיהם הבורחים, וחלקו מלחמם לפליטים. רבי
תעדאברהם, היה נותן לפליטים קורת גג ולחם לאכול, וכך הציל אותם מחרפת רעב וממוות
תעהבטוח. מאות אנשים שחיים היום ברחבי העולם, צאצאיהם של אותם פליטים, חבים את חייהם
תעולרבי אברהם ע"ה ולבני העדה הבוכרית".
תעז**פדיון
תעחשבויים של ר' אברהם**
תעטמוסיף
תפומספר הרב נתן ברכהן:
תפא"אחד הזיכרונות
תפבשלי מרבי אברהם היה מתקופת המלחמה בה ישבו חסידים בכלא בעוון הפצת יהדות. רבי שמחה
תפגגורודצקי סיפר כי פעם הלך ברחוב בסמרקנד ופניו נפולות. כאשר פגש אותו רבי אברהם,
תפדשאל אותו לפשר עיצבונו. רבי שמחה השיב כי ישנו חסיד אחד השרוי בבית הכלא, וצריכים
תפהסכום גדול של חמישים אלף רובל בכדי לשחררו. רבי אברהם לא חשב פעמיים, הוציא את
תפוהכסף ונתן אותו לרבי שמחה.
תפזרבי שמחה הלך ושחרר את
תפחאותו חסיד, ולאחר שלושה חודשים בא לרבי אברהם עם חמישים אלף רובל ושם אותם על
תפטהשולחן. רבי אברהם שאל את רבי שמחה מה פשר הכסף הזה? ורבי שמחה השיב כי הוא מחזיר
תצאת ההלוואה אותה העניק לו לפני מספר חודשים. רבי אברהם השיב את הכסף לרבי שמחה
תצאואמר לו כי זו לא הייתה הלוואה אלא מתנה, והוסיף: מצוות אני לא מוכר בכסף".
תצבבהקשר זה של פדיון
תצגשבוים, יש לציין כי במצווה זו עסק רבי אברהם רבות, כאשר רבים מהסיפורים נותרו
תצדעלומים עד היום. ר' אוריאל יצחקוב מנחלת הר חב"ד מספר כי אחד מבני משפחתו
תצההקרובים נעצר והושם בכלא. יום לאחר מכן, כאשר הגיעו בני המשפחה לשחררו, התברר
תצובמפתיע כי הוא כבר שוחרר.
תצזלאחר זמן התברר כי רבי
תצחאברהם היה עובר לעיתים קרובות בתחנת המשטרה ומברר האם יש יהודים עצורים. במידה
תצטוהתשובה הייתה חיובית, הוא היה מוציא סכום כסף מכיסו ומשחד את אחד השוטרים עמו היה
500לו קשר והיהודי היה משוחרר, מבלי שהמשחרר והמשוחרר נפגשו כלל. סיפורים כאלו מצויים
501לרוב.
502**המלאך
503רפאל**
504בקרב בני הקהילה הבוכרית התבלטה וזהרה באותם
505ימים גם דמותו של רבי רפאל חודיידטוב, שמעשי החסד הכבירים שלו זיכו אותו בכינוי
506'האגדה המהלכת מסמרקנד'. ר' רפאל עבר מרחוב לרחוב ומעיר לעיר ובאופן אישי הציל
507מאות ואולי אלפים ממוות. רבים רבים מצאו מחסה בביתו ובחצר הגדולה שהקיפה אותו.
508כשהיה ר' רפאל טרוד בטיפול בפליטים שכבר
509נקלטו אצלו, הוא שלח את ילדיו הגדולים לתחנת הרכבת כדי להביא משם אל ביתו פליטים
510יהודים נוספים. אולם גם בכך לא הסתפק. האיש שחסד וטוב לב זרמו בעורקיו, הפעיל גם
511את ידידיו ומכריו בקהילה הבוכרית. בעידודו יצאו אלה יום יום אל תחנת הרכבת, איתרו
512בה פליטים יהודים ודאגו להם לקורת גג ולמזון.
513לר' רפאל היה מפעל לייצור יין והמחסור
514הכללי במוצרי מזון בסיסיים השפיע גם על היקף היבול שהגיע למפעל, היקף שהידלדל מאוד
515בזמנים הקשים של המלחמה. אלא שגם את העובדה הזאת ניצל ר' רפאל לטובת הפליטים,
516בהעמידו לרשותם חלק ממחסני המפעל, אותם הפך למקומות מגורים.
517ר' רפאל התגורר באזור באגי-שאמאל, בחווה
518גדולה שהייתה בעבר חלק ממשק שיתופי (קולחוז) בו כל התושבים התחלקו ביניהם בתוצרת.
519כיוון שבאגי-שאמאל הייתה קרובה מאוד לתחנת הרכבת, הפכה חצרו של ר' רפאל לכתובת
520הראשונה אליה פנו המוני הפליטים. ר' רפאל הפך חלקים רבים משטח החצר שלו לבתים
521קטנים בהם נקלטו הפליטים.
522"עבורנו, היהודים שחוו את שנות
523הרעב המרות בסמרקנד", העיד לימים הסופר הנודע, הרב יהושע דובראווסקי ע"ה,
524"השם ר' רפאל חודיידטוב צלצל כמו אגדה. כמו אגדה חיה, כמו מילת קסם עבור
525אינספור היהודים הבודדים, הרעבים והשבורים, שבאותם ימים סוערים התגלגלו לסמרקנד.
526כתובתו של ר' רפאל בעיר החדשה הייתה
527ונשארה מאז ולתמיד, כמו אי שאליו נמשכו יהודים חסרי מזל מהעיר הישנה, פליטים חסרי
528בית ותשושים שהגיעו מהשטח העמוס לעייפה סביב תחנת הרכבת, ואפילו פליטים שנדדו
529בכפרי הסביבה. מפה לאוזן נישא השם 'רפאל', כמו איזה מלאך מושיע, כמו המלאך רפאל,
530השליח לרפא את לבבות ישראל.
531ומתי, אם לא באותם זמני אימה מצערים,
532זמני אבדון ונפילה, כאשר הרעב והחשש כרסמו בכל פינה, כאשר הדאגה המתמדת לחתיכת לחם
533הציקה לכל כך הרבה חצאי-אנשים רעבים שהתהלכו באפלה, וכמה מהאנשים שהיו שבעים קצת
534יותר התהלכו במקומות המסתור שלהם בחרדה חייתית? מתי אם לא אז, היתה ההזדמנות
535הנאותה לגילוי הטוב היהודי והאנושי של הלב היהודי! ר' רפאל הראה את הכוח הנעלה
536ביותר, הנאה ביותר והמאיר ביותר של לב יהודי חסידי!".
537**העסקת
538בחורי ישיבה**
539אחת הדרכים שמצא ר' רפאל להעסקת בחורי
540ישיבה במקום עבודה מסודר ומתאים, היתה באמצעות ידידו הוותיק ר' שמחה גורודצקי. ר'
541שמחה הקים בית חרושת קטן וקיבל לעבודה בחורי ישיבה רבים, כולם תלמידי ישיבת קלצק.
542סדר היום שלהם כלל לימוד תורה במשך חצי יום ועבודה בחציו השני של היום. העבודה
543היתה קשה עבורם, אך הם היו מאושרים נוכח יכולתם להרוויח כסף ולהתפרנס למחייתם.
544הסדר זה נמשך עד שר' שמחה נתפס ונאסר בשנת תש"ו, אז תמה המלחמה, אלא שבדיוק
545אז הורשו הפליטים מפולין לצאת מרוסיה ולחזור לארצם.
546כאמור, בין הפליטים הרבים להם סייע ר'
547רפאל היו בני ישיבה רבים, הן תלמידי ישיבות "תומכי תמימים" של חב"ד
548והן מישיבות מיר, סלבודקה, קלצק ועוד.
549בנוסף לפליטי המלחמה, היו גם פליטים
550יהודים מרוסיה שברחו מהק.ג.ב. במרכז המדינה ומצאו מקום מקלט אצל ר' רפאל. הוא לא
551היסס לרגע והכניס את עצמו לסכנות חמורות, הכול במטרה לסייע לאחיו היהודים.
552**גם
553על חשבון הילדים**
554בין חסידי חב"ד שמצאו מקלט ומחסה
555בביתו של ר' רפאל, אפשר למנות את החסיד ר' דוד קיבמן שהוזכר לעיל. ר' רפאל שהבחין
556מיד בגדלותו ובחסידותו של ר' דוד, דאג מאוד לכל צרכיו עד שהלה הסתדר במקום של קבע.
557גם ר' שלום זאב קרוגליאק ע"ה (חמיו של ר' יעקב לרנר), ברח בשנת תש"א
558ממוסקבה והגיע לסמרקנד, שם שהה במשך תקופה בביתו של ר' רפאל.
559"באמצע שנות המלחמה הגיע הדוד שלי
560לסמרקנד", סיפר לימים ר' יעקב ('יאני') קריצ'בסקי, מחסידי חב"ד בבני
561ברק. "הוריי היו בעצמם פליטים שהתארחו בביתו של מאן דהו, ולא הייתה להם כל
562אפשרות לסייע לו. בתור נער צעיר יצאתי לפגוש את הדוד. בתחנת הרכבת אמרו לכולם
563שהפליטים הולכים תחילה לחצרו של ר' רפאל חודיידטוב, והלכתי איתו לשם.
564בהגיענו לחצר, ראיתי שורה של שולחנות
565ארוכים ולצידם יושבים פליטים רבים. הפליטים האחרים המתינו בתור. כל אחד מהפליטים
566קיבל צלחת מלאה מרק מהביל ומנת אוכל חמה להחיות את נפשו. הפליטים שהגיעו עם בגדים
567קרועים ובלויים קיבלו סיוע משמעותי גם בביגוד. גם משפחתנו נעזרה בר' רפאל במקרים
568שונים. למשל, לפני פסח הגעתי לביתו וקיבלתי מתוצרת היין שהוא ייצר בחצר".
569היו גם רבים מחסידי חב"ד הפליטים
570שהצליחו להשיג לעצמם קורת גג, אך מדי פעם בפעם הלכו אל ביתו של ר' רפאל כדי לסעוד
571את ליבם. הרב צבי הירש חיטריק ע"ה סיפר כי בשנות הרעב בסמרקנד הוא ואחיו הרב
572אהרן ע"ה היו נערים צעירים וסבלו קשות מהרעב המציק, עד ששמעו על ר' רפאל
573והלכו כמה פעמים לחצרו שם קיבלו ארוחות מזינות.
574כל הפעילות הענפה הזאת התאפשרה גם בזכות
575רעייתו רחל, שבמסירות נפש עמדה לימין בעלה בכל הנוגע להצלת הפליטים היהודים. היא
576אשר פיקדה על המבצע המסועף של הכנסת האורחים והאכלתם במסירות אין קץ, היא אשר
577טיפלה במאות חולים ואומללים חסרי בית שבעלה ר' רפאל הביא הביתה והיא אשר ידעה
578להרגיע יהודים מודאגים, לחזק לבבות נדכאים, לעודד פליטים שבורי לב, להקשיב
579לצרותיהם ולקבל את כולם באהבה.
580פעם, אף נדבקה רחל במחלת הטיפוס שחלו בה
581הפליטים. רוב האנשים שחלו בטיפוס לא החזיקו מעמד הרבה זמן ונפחו את נשמתם בייסורים.
582ר' רפאל, למרות שהתעסק וטיפל בפליטים החולים בכל מיני מחלות מעולם ולא נדבק מהם,
583אך לא כך רחל. מחלת הטיפוס הקשה לא פסחה עליה עקב הטיפול והשהייה בקרבת החולים ורק
584בדרך נס שרדה והתגברה על המחלה.
585לא תמיד הספיק האוכל שהיה בביתו של ר'
586רפאל להזנת כל אותם מאות פליטים. לפעמים נטל ר' רפאל מהאוכל שאשתו הכינה בעבור בני
587משפחתו והעביר זאת לפליטים. וכאשר הייתה אשתו שואלת, "ומה ניתן לילדינו
588לאכול?", היה ר' רפאל משיב, "לילדים שלנו יש הורים דואגים, תודה לא-ל,
589בעוד ליהודים הללו, אין אף אדם שידאג עבורם!".
590מאחר שר' רפאל חש מחויבות אישית כלפי כל
591אותם מאות פליטים וכדי למנוע מראש מצב של מחסור, פתח במבצע מסיבי של גיוס מזון לטובת
592הפליטים. ביחד עם ר' אליהו מני ניאזוב ועוד כמה מנכבדי הקהילה הבוכרית, עברו ר'
593רפאל ואנשיו מבית לבית ודרשו מבעלי הבתים להתחייב על מכסה מסוימת של אוכל אותה
594יתרמו בקביעות לצורך הזנת הפליטים.
595בשבתות היו ר' רפאל ושותפיו הולכים לבתי
596אחיהם היהודים הבוכרים ומטיפים להם מוסר. "הייתכן שאתם תאכלו סעודת שבת
597משביעה ודשנה, בשעה שאחינו האשכנזים שניצלו מאש התופת הנאצית יישבו רעבים
598וצמאים?!", היו אומרים להם. ואכן, דבריהם הנוקבים חדרו לליבות השומעים ופעלו
599את פעולתם.
600מעשי חסד בכל האזור
601לא רק בגבולות סמרקנד פעל ר' רפאל במעשי
602החסד למען הפליטים. מצודתו הייתה פרושה גם על עיירות וכפרים בסביבה הקרובה אליו
603וגם בזו הרחוקה ממנו. וכך הוסיף ותיאר הסופר הרב יהושע דובראווסקי ע"ה,
604בלשונו הייחודית, את פועלו של ר' רפאל מחוץ לסמרקנד:
605"ר' רפאל, כפי שאני זוכר אותו מאז,
606הוא יהודי פעיל ותוסס, שחמימות לבבית שרויה על פניו. הוא מעולם לא נח. הוא ריחף
607מעל הכפרים האוזבקיים הנידחים סביב סמרקנד. הוא ידע שהיהודים המתאכסנים בביתו
608חווים רק טיפה קטנה מתוך ים הסבל היהודי. אבל 'שם', אי שם מסביב, מתגלגלים יהודים
609הסובלים חוויה של גירוש זוועתי, יהודים כאלה שאפילו אינם יכולים לחלום על הגעה
610לסמרקנד העיר הגדולה. ר' רפאל ארז אפוא את חלציו ויצא לחפש את אחיו התועים
611במרחקים. פעם הוא רכב על חמור, פעם נסע על אופניים ופעם הלך ברגל. והיו שסברו שר'
612רפאל טס אליהם על כנפי פלאים...
613נו, ניתן להבין שאי אפשר לספר – אם לא
614בספר עב כרס – מה היהודי החסידי הבוכרי היקר הזה פעל באותן שנים מספר שהיו שנים
615נוראות ואיומות, והוא לא הפסיק לפעול עד הרגע האחרון למגוריו בסמרקנד".
616אחד המקומות הבולטים אליהם הגיעה ידו
617הרחומה הארוכה של ר' רפאל הייתה העיר הגדולה טשקנט, כשלוש מאות ק"מ מסמרקנד.
618"חמי ר' מרדכי סירוטה גר
619בטשקנט", מספרת הגב' יהודית סירוטה, תושבת שכונת נחלת הר חב"ד בקריית
620מלאכי. "ר' רפאל היה מגיע הרבה מסמרקנד לטשקנט. הוא היה חבר וידיד נאמן של
621חמי, ופעמים מספר אף ביקר בביתו. היו להם הרבה תכונות משותפות. שניהם היו יהודים
622בעלי לב חם, היתה להם אהבה עצומה לכל יהודי והם אהבו לסייע ליהודים. חמי היה מסודר
623מבחינה כלכלית. בשנות המלחמה חמי היה הולך לתחנת הרכבת, שם שכבו הרבה פליטים על
624הרצפה הקרה בימי החורף הקשים. הוא חיפש ביניהם יהודים והביאם לביתו, שם נתן להם
625לאכול ולישון וסייע להם בהשגת האישורים הדרושים לצורך המשך הסתדרותם בעיר.
626כשר' רפאל היה מגיע לטשקנט, היה נכנס
627לביתו של חמי והם היו פועלים ביחד בתחום העזרה לפליטים. בבית חמי היה מתחת השולחן
628חור ברצפה שירד למרתף. במקור זה היה מיועד לאכסון תפוחי אדמה לחורף, אבל בשנות
629המלחמה חמי היה מסתיר שם פליטים שלא היו להם אישורי שהייה בעיר, יהודים שערקו
630משירות צבאי או כאלה שנרדפו על ידי השלטון הקומוניסטי.
631דמותו של ר' רפאל היתה ממש דמות אגדית.
632לפעמים היו צריכים לשחד פקידי משטרה בכסף או בבקבוקי וודקה, כדי שייתנו אישורים
633רשמיים לפליטים ולעריקים, ור' רפאל שהיה בוכרי ותיק והכיר את המנטאליות האוזבקית,
634ידע לעשות את הדברים באופן הכי מוצלח".
635**עדות
636הסופר ר' דוד זריצקי**
637הסופר
638הנודע ר' דוד זריצקי ז"ל, הנציח את תחושותיו ביום הגיעו לסמרקנד כאשר הוא זכה
639ונקלע לידיו הרחימאיות של רבי רפאל חודיידטוב. הנה דבריו המרגשים המדברים בעד עצמם:
640זו
641הפעם הראשונה שאני משתוקק לראות את פניו של עולה חדש – של עולה מסמרקנד. לראות את
642פניו, ולו רק פעם אחת, ולשאול אותו רק שאלה קטנה: היכן ר' רפאל?
643הוא
644ודאי מכיר אותו, כי מי זה לא הכיר את ר' רפאל? כעת ודאי שערותיו כבר הלבינו, והוא נראה
645אולי כמו אליהו הנביא...
646הוא
647היה מלא כל כולו יהדות תוססת, ערה, מלאת אהבה והשתפכות הנפש. הוא היה מלא מצוות
648כרימון, והוא עצמו לא ידע מזה. הוא היה כולו קודש לה'. זה היה ר' רפאל...
649הוא
650הופיע אצלנו פתאום, ואנו קומץ בחורי ישיבה המחזיקים בשארית כוחנו בקרנות האמונה,
651השומרים על גחלתנו לבל תכבה ח"ו, הרעבים משום שאינם רוצים להיגעל במאכלי
652טריפה, הגוועים מרעב בגלל אי רצוננו לעבוד בשבתות, הנרדפים עד צוואר בגלל היותנו
653שומרי אמונים, שעוקבים אחרינו משום שאנו הקימונו בית כנסת ומחפשים עשירי למניין.
654לא הרעב הציק לנו, לא הלחם היה חסר לנו. הייאוש הוא אשר אכל בנו, לא ראינו כל
655תקווה לצאת אי פעם ממקום זה...
656והנה
657הוא בא פתאום אלינו, אל בקתתנו הענייה, ואנו שכובים על גבי הקרקע, אכולי כינים
658וייאוש...
659קודם
660כל ראיתי את עיניו, אותן לא אשכח כל ימי... פתאום נשפכו עלינו מ' סאה של מים חיים
661מתוך שתי העיניים הללו... והאהבה שהשתפכה מהן האירה את פניו, עטפה את כולו, ולאט
662לאט עברה גם אלינו... הוא התיישב, אמר לכל אחד "שלום עליכם", החליק בשתי
663ידיו את זקנו השחור וכמו באגדות הפלאים הופיעו על הרצפה פיתות, פירות ובקבוק
664שמן... ואכלנו, אני רוצה שתדעו אל נכון את פירוש המילה הזאת: א-כ-ל-נ-ו!!!
665כשהשתכרנו
666אין אונים מרוב אכילה, הוא שאל אותנו את השאלה הראשונה: אתם בני ישיבה? כן.
667ואז
668הוא התחיל לדבר אתנו על חייו מלאי מסירות הנפש. הוא סיפר לנו כי אפשר לחיות חיי
669אושר ממש, למרות שברור לך שכעבור שעה עלול אתה להיות מובל לעבודת כפייה. כי אפשר
670לרקוד לפני הגרדום, אם רק העיניים נשואות השמיימה... הוא הרצה לפניו שיחה מוסרית
671ארוכה, שכה חסרה לנו, ושכה ציפינו לשמעה, מפיו של יהודי בוכרי. הוא דיבר ארוכות
672בניגון של תפילה בוכרית, דיבורו היה חתוך, היה זה בליל של רוסית ועברית ואידיש.
673בתום השעתיים שהוא דיבר, הבנו כי לפנינו יושב אדם בעל שיעור קומה שמעטים כמוהו,
674שהוא מלא וגדוש יראת שמים יותר מאשר כולנו ביחד...
675הוא
676נודד על פני כל רוסיה, בונה מקוואות מכספו הוא, עוזר לנצרכים... בונה בתי כנסת,
677מדבר על לב נדכאים שאותם הוא פוגש באקראי ברחוב, נותן להם כסף, משקמם... אשתו
678וילדיו עמלו כל הימים בבישול ואפייה... הוא היה מהלך ברחובות סמרקנד, מחפש אנשים
679שמראה פניהם העידו כי הם יהודים שומרי מצוות, מקים אותם מאשפתות ומביאם לביתו...
680הוא היה מזיל מאות אלפי רובלים מכיסו...
681חשקה
682נפשי לדעת היכן הוא נמצא כעת, ר' רפאל... את כל כספי הייתי נותן לו, את כל החיוך
683שנשאר לי, הייתי מוסר לו.
684**הקרוב
685הראשון – הנער אבנר לבייב**
686העזרה
687לה זכו הפליטים מיהודי בוכרה הגיעה לא רק מהמבוגרים שביניהם, אלא גם נערים צעירים
688היו שותפים לה. אחד מאלו היה הנער אבנר לבייב, יחד עם חבריו.
689המצב
690בסמרקנד היה נורא. מאות פליטים נפחו את נשמתם מחמת הרעב הכבד וכתוצאה ממחלות
691ותשישות. הם נפלו בפינות הרחוב, קרסו אל מותם. ומול הצורך לקברם עמד החשש להתקרב
692ולהידבק חס ושלום באחת המחלות הקשות שהסתובבו כזבובים והדביקו בכנפיהן כל יצור חי.
693אך
694לא נער כאבנר לבייב ייכנע לשיקולים אישים מול חובה מפורשת שנקרתה לפניו. מת מצווה –
695הכל קרוביו, והוא נחפז להיות הקרוב הראשון. על גבו, גב של נער בן חמש עשרה, העמיס
696אותם, ובמו ידיו הצעירות קבר אותם בקבר ישראל.
697הוא
698וחברו הטוב אליהו קייקוב יצאו כל בוקר עם עגלה גדולה והסתובבו בעיר. מתי מצווה
699רבים חיכו להם ברחובות... אבנר ואליהו העלו את הנפטרים על העגלה והביאו את כולם
700לקבר ישראל. עשרות נפטרים הם זכו לקבור. כך עשו מדי יום, בלי לסגת מהתפקיד הקשה
701שנטלו על עצמם, עד שלא היה בכך צורך עוד.
702מגדל אור אנושי
703הסופר
704החסידי הרב יהושע דובראווסקי ע"ה, הרבה לכתוב ולתאר את הווי החיים בסמרקנד
705בימי מלחמת העולם השנייה. עמודים רבים בבטאון 'די אידישע היים', רבעון נשי ובנות
706חב"ד בניו יורק, מספרים את סיפורה של סמרקנד כפי שנחרטה בזיכרונו.
707הנה
708קטע אופייני, אחד מרבים, מתיאוריו המקוריים על סמרקנד של אותם ימים, קטע המתייחס
709לעובדה שבתוככי הרעב והמצוק האיומים, קם איש חסד, הרה"ח ר' מענדל דייטש
710ע"ה, והקים בביתו מעין 'בית תבשיל' שהציל חיים, פשוטו כמשמעו:
711"כמו חורבה
712גדולה וחשוכה עומדת לנגד עיני העיר סמרקנד של אותם ימים קשים בראשית שנות הארבעים.
713וכעמודי אור יצאו ממנה פינות מאירות שונות שממש על סף תהום של ייסורים, רעב
714ובדידות האירו בחום ועידוד.
715ואולם,
716היה שם מגדל אור שהתנשא באופן מיוחד ואורו עלה על כל השאר בצורה הכי חמה, הכי
717לבבית, הכי אנושית, הכי יהודית והכי חסידית.
718היו
719אלה זמנים שבהם רעב וייסורים ירדו ככנפיים שחורות של ציפור פצועה, החשיכו את אור
720החמה בחוץ והטילו צל על החיים מבפנים. דמויות-אדם מדוכאות נדדו במבטים תאבים
721ומגורים, עם לבבות כבויים ועם רגשות מעולפים. קרובים התקוטטו על פירור לחם; אחים
722חתכו מאפה דק לשלושה חלקים בעצבנות ובחשדנות: אוי, האם החתיכה הזו לא קצת יותר
723קטנה? בשווקים, חולים קשים התהלכו ברחובות במבטים מלאי ייאוש, 'קיררו' את החום
724הגבוה במי 'ארק' מלוכלכים, וחיפשו פינה קטנה להניח בה את הגוף המיובש. ובבקתות
725הנמוכות, כמו חיות מבוהלות בכלובים, אנשים פרפרו בחלחלה במאמץ לשמור על הרכוש
726האישי המועט, חששו מפני המחר ורעדו מהרעב שבחוץ. היתה זו תקופה שבה הנקודה הכי
727מהותית של האדם הושמה על אבן הבוחן.
728בוודאי
729שכמו יהלומים נצצו פה ושם יהודים שבכוחה של הרחמנות היהודית חילקו ביניהם את לחם
730העוני לשלוש ולארבע. בוודאי שבתים יהודיים רבים חלקו את רכושם עם הפליטים חסרי
731הבית; ואפילו התחלקו בקרבנות הטיפוס ומחלות אחרות. אבל ... ועדיף לשתוק.
732ר'
733מענדל דייטש ז"ל היה אחר לחלוטין! לא הכרתי את ר' מענדל קודם לכן בשנים
734ה"נורמאליות". רק ממרחקים נישא שמו הטוב המפואר וברכתם של מעשיו הטובים,
735אבל הכרתי אותו במקומו - ושם, בתחתית הכאב והייסורים האנושיים, התגלתה גדולתו.
736כעבור
737שנים אמר ר' מענדל בפשטות טבעית: "באתי לסמרקנד עם מעט 'צענערלאך' (מטבעות
738זהב בנות עשר רובל). וחשבתי לעצמי: אמיר אותם ואציל יהודים מרעב". שום שלט לא
739תלה על ביתו של ר' מענדל. הוא לא ארגן פעילות הצלה. אבל את הדרך לחצרו, אנחנו
740הרעבים הכרנו היטב...
741ר'
742מענדל לא גרר את הנבוכים בצורה משפילה ולא בשפת חלקות שמעמיקה את הכאב. הוא התייצב
743כתף אל כתף עם המסכן ומשך אותו אליו באחווה כשווה אל שווה. ואם הלה התלבט – כן, היו גם כאלה שבעת הרעב הכבד ביותר
744לא איבדו את גאוותם –
745ר' מענדל פנה אליו בפנים של פתיחות וטוב לב ואמר לו בנימה של לבביות אינטימית
746ואבהית: נו, בוא, למה אתה מחכה?! והלה הלך. שכן, כל דמותו היציבה של ר' מענדל אמרה
747גם הכנעה טבעית מקרבת. וזאת ללא שום העמדת פנים. איי, כמה היה ר' מענדל רחוק מכך!..."
748**חסד
749מעל ומעבר ליכולת**
750עברה
751שנה, הרעב התחיל לדעוך במקצת והמצב הכללי במדינה והשתפר. בד בבד התחילו חסידי
752חב"ד להסתדר פה ושם, זה בכה וזה בכה. בעיקר הסתדרו במלאכת האריגה - אריגת כותנות,
753שמלות וכדומה אשר היה להם קופצים. האנשים הסתדרו בכל הכרוך מסביב למלאכה זו, גם בעבודות
754המכניות השייכות להן.
755במשך
756הזמן הרעב כמעט ודעך לגמרי. האנשים שהצליחו להסתדר במקצת ולהתאושש - השפיעו מהונם ומאודם
757על אחרים. גם מידת הטוב והחסד שהעניקו והשפיעו חסידי חב"ד על אחרים, היו מעל ומעבר
758ליכולתם. הם הראו במוחש מה שלימדה אותם תורת החסידות. כספי הצדקה שלהם לא ממותרות באו,
759אלא חסכו מפיהם והתחלקו בפת לחמם בכדי להחיות נפשות רבות מישראל, אשר נבצר היה מהם
760לזכות בפת לחם. פתם לא ערבה לחיכם ביודעם כי רבים הם המחכים ומצפים לפת הלחם אשר ישיבו
761בה את נפשם. כי "מאי חזית דדמך סומק טפי" - היו מהרהרים לעצמם עת לקחו אוכל
762לפיהם.
763ואמנם
764זכו הם, במעשיהם ובמסירותם, להציל נפשות יקרות מישראל מרדת שחת או לגווע בראש חוצות.
765[44] עמוד 54 ואילך.
766[45] בספרו
767"זכרונותי" עמוד 237.
768[46] יהדות הדממה
769עמ' 207.
770[47] אלגעמיינער
771זשורנאל, 18 במאי 1972.
772[48] בספרו
773"האש המתלקחת" עמ' קצו.