Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and Bukharan Jewry·
אתולדות יהדות בוכרה
**התיישבות
**התיישבות
בגולי יהודה וישראל ברחבי מלכות פרס**
גהתקופה בה
דהגיעו לראשונה היהודים לאזור בוכרה אינה ידועה בדיוק. מתוך שאנו יודעים כי שתי גלויות
העם ישראל - גלות אשור וגלות בבל – אירעו תחת שלטון פרס, ומתוך ששלטונה של פרס התפשט
וגם על פני אזורי באקטריאה וחירזם-חיווא, בוכרה ואפגניסטן, יש להניח שגולי יהודה וישראל
זהתיישבו ברחבי מלכות פרס ומדי. זכר הדברים בא במפורש במגילת אסתר, שסיפורה מקביל
חלתקופת ימי מלכי האחימאנים (331-559 לפני הספירה הנוצרית).
טבמגילת אסתר
ינזכר לא אחת משלוח ספרים מטעם אסתר המלכה ומרדכי היהודי אל יהודי פרס המתגוררים בכל
יאמדינותיה הקרובות והרחוקות, "ויקראו סופרי המלך . . ויכתב ככל אשר ציוה מרדכי
יבאל היהודים ואל האחשדרפנים והפחות ושרי המדינות אשר מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה
יגמדינה, מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו, ואל היהודים ככתבם וכלשונם" (אסתר
ידח, ט).
טוובמקום אחר:
טז"אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים" (שם ט, כ).
יזושוב, "וישלח ספרים אל כל היהודים אל שבע ועשרים ומאה מדינה מלכות אחשורוש דברי
יחשלום ואמת" (שם, ל). עדות מסייעת לכך נמצאת גם בכתבי יוסף בן מתתיהו.
יטמהאיזכור
כהחוזר של המצאות היהודים בכל מאה ועשרים ושבע מדינות המלך אחשורוש, יש להסיק כי היהודים
כאנפוצו בכל גבולות ממלכת פרס ויישובם במזרח הגיע עד קצותיה, עד בוכרה ועד בכלל.
כבזאת ועוד: בראשית
כגימי בית שני, בימי מלכי האחימאנים, היו היהודים משתמשים בכתבם ובלשונם והכוונה היא
כדלעברית או לארמית, בה דיברו היהודים באשור ובבבל ואחר כך בפרס, עד תקופה מאוחרת, תקופת
כההגאונים.
כוהמסורת היהודית
כזהבוכרית מספרת על מוצאם של יהודי בוכרה מפרס, לפיה באו קצתם דרך מירב, וקצתם מחיווה.
כחמהם נפוצו מזרחה, ויש יסוד לדעה כי גם יהודי סין שבקאי-פאנג-פו מוצאם מיהודי בוכרה
כטשעמדו בקשרי מסחר עם המזרח הקרוב והגיעו עד סין.
ל**ענף יהודי
לאהמזרח**
לביהודי בוכרה
לגנמנים עם ענף יהודי המזרח שהשפה הפרסית היא שפתם מדורי דורות.
לדלקבוצה זו משתייכים,
להבראש ובראשונה, יהודי פרס וכן יהודי אפגניסטן, יהודי בוכרה וטורקיסטן, וכן יהודי דאגיסטאן,
לוהמדברים ניב איראני מיוחד המכונה 'טאטית'.
לזמקובל על יהודי
לחבוכרה, שמוצאם מעשרת השבטים. מסורת זו אם כי אין לקבלה כפשוטה, אבל יש לה סימוכין,
לטשכן יהדות פרס ומדי, ממנה באו יהודי בוכרה, קלטה בקרבה את גולי אשור.
מעל עניין זה
מאנעמוד עוד להלן, אולם תחילה נעמוד על מסורת אחרת שאינה סותרת את הראשונה, וזו האחרונה
מביש לה על מה שתסמוך: ראשית, לשונם המדוברת של יהודי בוכרה, הפרסית, או כפי שהיא נקראת
מגבבוכרה – הטאג'יקית - משותפת להם וליהודי פרס. שנית, המנהגים ונוסח התפילה היה ביסודו
מדנוסח פרסי ובבלי, אלא שבתקופה מאוחרת הושפע מהנוסח הספרדי והתקרב אליו.
מהלצורך מעשי אין
מויהודי בוכרה, ולא יהודי פרס, משתמשים בכתב הפרסי-הערבי אלא באותיות עבריות, הן בכתב
מזמרובע והן בכתב רש"י; וכמו שסיגלו להם היהודים בארצות אשכנז את הכתב העברי לצורך
מחהאידיש, הספרדים לכתיבה בלאדינו, ויהודי ארצות ערב לכתיבה בערבית - כך התאימו היהודים
מטהפרסים והבוכרים את הכתב העברי לצורך הלשון הפרסית, המדוברת בפיהם, וגם קבעו סימנים
נמיוחדים המקלים את התרגום המדויק של המלים הפרסיות בכתב עברי.
נאהספרות היהודית-הפרסית,
נבביחוד השירה, המדרשים, התעתיקים מיצירות פרס לכתב העברי וכדומה - היו נפוצים בקרב הבוכרים,
נגביחוד בקרב בני הדור הישן. היצירה הפיוטית-הדתית החשובה ביותר, כגון "שאהין-תורה",
נדנערכה והתפרסמה דווקא על ידי חכם יהודי בוכרי, תושב ירושלים, הרב שמעון חכם (עליו
נהיסופר להלן) בלשונו המקורית של מחברה, שאהין השיראזי, שכתבה במאה הארבע-עשרה (1319)
נולמניינם.
נז**קשר בין פרס
נחובוכרה**
נטבין פרס ובין
סבוכרה היה קיים קשר אמיץ מימי קדם, מזמן מלכי האחימאנים שמשלו על בוכרה ובוודאי גם
סאלפניהם. תושבי בוכרה הם תערובת של גזעים איראנו-מונגוליים והלשונות המהלכות בה הן שתיים:
סבאוזבקית-טורקית מזה, וטאג'יקית פרסית מזה. זו האחרונה היתה במשך דורות השפה השלטת,
סגבה דיברו המושלים והעירוניים, והיהודים היו זקוקים לה ביותר; אך תושבי כפרים רבים והשבטים
סדהנודדים מדברים בניב אוזבקי-טורקי.
סהטבעי הדבר שהיהודים,
סותושבים עירוניים שחיו על המסחר ובאו במשא ומתן עם המושלים ועם יושבי הערים, שמרו בחייהם
סזהרוחניים את הלשון הפרסית שסיגלו להם בארץ מוצאם, בפרס.
סחעם זאת הם שקדו
סטעל התורה, ובתפילותיהם השתמשו בערבית, כמו יהודי פרס, ועסקו בלימודה. אך הם ידעו גם
עאת הלשון הטורקית ההמונית, והשתמשו בה במשא ומתן עם הכפריים ובני שבטי האוזבקים וזולתם,
עאעמם באו במגע כסוחרים וכרוכלים בכפרים ובערי-השדה.
עב**הרס הקהילות
עגעל ידי המונגולים**
עדבימי רבי בנימין
עהמטודלה – מגלה הארצות היהודי בן המאה השתים-עשרה, אשר ביקר במסעותיו גם באזור
עובוכרה - היו בגיבא או חיווה (חורזם) 8000 יהודים, ובסמרקנד – חמישים אלף יהודים, בהם
עזלמדנים ועשירים גדולים, ורבי עובדיה נשיא עליהם, והם תחת שלטון פרס.
עחהיו אלה ארצות
עטפורחות, מפני שיטת ההשקיה המפותחת מימי קדם שגשגה בהן החקלאות, והארצות הללו קנו להם
פשם בעולם כבעלות תרבות גבוהה. המסחר והתעשייה פרחו באזור זה, אשר שימש גשר בין המזרח
פאלמערב, ודרכו עברו עורקי המסחר העיקריים לפני שנפתחו ופותחו נתיבי התחבורה הימית.
פבבעת ההיא מצאו
פגבאזור זה מקלט רבבות, ואולי גם מאות-אלפים, מבני ישראל וחלקם של היהודים היה גדול בהתפתחותו
פדהכלכלית והחקלאית של האזור.
פהאולם עליית שבטי
פוהטורקים והמונגולים, במאה השלוש-עשרה, שמה קץ לשגשוג הזה. הפולשים החריבו את מרכזי
פזהתרבות שבאסיה התיכונה, שיטת ההשקיה נהרסה והחקלאות התמוטטה.
פחהתמוטטו גם התעשיה
פטוהמסחר. רוב הערים נשדדו על ידי לגיונותיו של ג'ינג'יס ח'אן ויושביהן נהרגו או נמכרו
צבשבי. מוסדות התרבות שבחיווה (חורזם) ובבוכרה (סמרקנד) נפלו ללא קום. פלישת המונגולים
צאהיתה גם תקופת ההרס הגמור ליהדות אסיה התיכונה ומזרח רוסיה.
צבהפולשים משבטי
צגהטורקו-מונגולי החריבו גם את שרידי מלכות הכוזרים היהודית אשר מצאו להם מקלט בחצי האי
צדקרים וקצתם בדאגיסטן אשר בקווקז, כגון בדרבנט, "מבצר היהודים".
צהמעשי ההרס של
צוג'ינג'יס ח'אן שהציף את העולם בדם, נמשכו על ידי יורשיו, שליטים טאטארו-מונגוליים,
צזגם אחרי קבלתם את האיסלאם. תימור-לנק (טאמרלאן) המוסלמי פקד גם הוא את הארצות באש ובחרב.
צחהוא הכריח את התושבים היהודים והנוצרים לקבל את האיסלאם והמסרבים נידונו למות או לשבי.
צטבירתו של תימור-לנק היתה בסמרקנד, ומשם הפך שלטונו על כל ארצות פרס ובבל ואסיה התיכונה.
קבזמנו הושלם הרס הקהילות היהודיות.
קאגם לאחר
קבהכיבוש המונוגולי לא שקט האזור, ועם התפשטות האיסלאם בעולם התנופפה חרבו על ארצות
קגאלו אשר היו רצופות בסופות מלחמה. במשך מאות שנים הלכו והצטמקו הקהילות היהודיות
קדהקדומות הללו עד מאוד ושרדו אך בקושי. בתקופה מסוימת כמעט נמחה שמן מקרב קהילות
קהישראל.
קו**המלך מבקש
קזיהודים מפרס**
קחאולם לפני
קטכשש מאות שנה התחיל לצמוח מחדש יישוב יהודי, והפעם בעיר בוכרה. כיצד קרה הדבר? על
קיכך מתהלכת אגדה עתיקת יומין.
קיאהאמיר, הלא
קיבהוא מלך בוכרה, ישב לבטח בארצו ושכלל את מדינתו. והנה שם לב כי ארצו אינה חסרה דבר
קיגפרט ל... יהודים! יש הטוענים שלא אהבתו ליהודים אלא רצונו באומנים יהודים מסוימים,
קידשהיו טווי שטיחים מומחים, הוא שגרם לו לקרוא למספר יהודים מפרס לבוא לגור סמוך
קיהאליו.
קיוהיהודים,
קיזשלא ששו לבוא להתגורר בסביבה עוינת, אמרו למלך: נבוא לארצך אם תמלא את שלוש
קיחבקשותינו: תתיר לנו להגיע בקבוצה בת עשרה אנשים לפחות, תאפשר לנו לחיות חיי תורה
קיטומצוות ללא הפרעה ותיתן לנו שטח לקבור בו את מתינו. המלך ניאות לתנאים הללו, ועשרה
קכיהודים ובני משפחותיהם עברו להתגורר בקרבתו, ברחוב שנקרא "רחוב
קכאהיהודים".
קכבכאמור, אין
קכגזו אלא אגדה, אך ייתכן שהייתה במציאות. "רחוב היהודים" המדובר קיים עדיין
קכדבבוכרה, בחלקה העתיק של העיר.
קכהשנים רבות ישבו
קכושם היהודים ונהנו מכל הזכויות ככל שאר הילידים, אולם לאחר מכן הוסת הח'אן ולפני 500
קכזשנה בערך ציווה להגביל ולצמצם את זכויות היהודים ואף הוציא כנגדם גזירות שונות, כגון
קכחאיסור חבישת הצ'אלמא, החיוב לחגור את מעיליהם על מתניהם בחבל, האיסור לרכוב על סוס
קכטועל חמור וכדומה.
קלמסורת אחרת בידי
קלאיהודי בוכרה אומרת שאחרי מותו של תימור-לנק, כשממלכתו התפצלה, השתדלו האמירים יורשי
קלבהשלטון להביא יהודים אל מקומותיהם - "ולא נענו, עד שאיזה מלך או אמיר קיבל עליו
קלגאחריות לפני אמיר בוכרה שלא יאונה להם רע מהיום והלאה, ואז החלו היהודים לאט לאט באים
קלדומתאספים במספרים קטנים".
קלה**חידוש ההתיישבות
קלוהיהודית בבוכרה**
קלזכך או כך,
קלחלקראת סוף המאה הארבע עשרה החלה להיאחז במקום קהילה יהודית קטנה שאט אט הלכה וגדלה
קלטושמעה החל להתפרסם בסביבה. שמע היישוב המתרחב הגיע לאוזניהם של יהודים בארצות
קמהסמוכות, הלא הן פרס ואפגניסטן, וגם משם נדדו יהודים לבוכרה, בעיקר לצורכי פרנסה.
קמאגם מסוריה ומעיראק הגיעו יהודים מעטים, וכך נוצרה קהילה יהודית מבוססת. המהגרים היהודים
קמבבאו מבבל ומפרס, ומשם הביאו אתם את לשון הדיבור ואת המנהגים הדתיים.
קמגעד התקופה
קמדהקומוניסטית, קהילה זו שהתפתחה מחדש בעיר בוכרה הייתה לריכוז היהודי הגדול ביותר
קמהבאסיה התיכונה והיוותה מגדלור רוחני לקהילות הקטנות שסביבותיה. על שמה מכונים
קמויהודי סמרקנד, טשקנט, כרמינה, קוקנד, דושנבה, אנדיג'אן, קטקורגאן, מרגילן, שהריסבז
קמזוכל היתר – היהודים הבוכרים.
קמחכאן מתגלה לפנינו
קמטחזיון מיוחד בדברי ימי הגולה, כאשר לאחר חורבן צצים כפעם בפעם נבטים חדשים והקהילות
קנהחרבות קמות מעפרן. שרידי הישוב מתקבצים-מתלקטים יחדיו ומחדשים את חייהם. יש שניתך
קנאעליהם שוב אסון של חורבן המפזר את הקהילה החדשה, ויש שהם מצליחים להימלט מן ההפיכה
קנבאחרי חורבן כללי. כך קרה גם בארצות הללו. ואף על פי שאין לנו ידיעות ברורות מימי שלטון
קנגהח'אנים המונגולים, יש ידיעות מקוטעות שהישוב לא בטל לגמרי. מכל מקום, ברור שבשעה שהתנאים
קנדהוקלו - התחדש הישוב היהודי שוב.
קנהקיימת מסורת
קנושיהודים באו לבוכרה גם מסבסאוואר, מהלך יומיים ממשהאד, אשר ממנה גורשו או ברחו בימי
קנזג'ינגיס ח'אן (1220) ומצאו להם מקלט בבלך ובסמרקנד.
קנחמכאן יודעים
קנטאנו על קיומם של ישובים יהודים בבוכרה ובאפגניסטן זמן לא רב אחרי פלישת המונגולים.
קסידוע שבתקופה יותר מאוחרת נחרבה שוב הקהילה בסמרקנד, בימי באב מוחמד ח'אן, אשר גבר
קסאעל השאח עבאס הראשון (1598) ושומם את הישוב. הפליטים נמלטו לעיר בוכרה, שם הצטרפו לקהילה
קסבהקטנה שהיתה קיימת בה לפניהם וחיזקו אותה.
קסגהישוב היהודי
קסדבבוכרה ובסביבותיה התחדש, כאמור, במאה הארבע-עשרה. פעלו אז סופרים ומשוררים שדבריהם
קסהאו קטעים מדבריהם נשמרו בכתבי יד. בראשית אותה מאה חי גם שלמה בן שמואל שחיבר מילון
קסויהודי-פרסי בגורגאנג, על גבול בוכרה המערבי (1338).
קסזכן ידוע שמו
קסחשל משה בן דוד, מחבר שירים בעברית ובפרסית (1420). כמאתיים שנה אחריו חי בבוכרה המשורר
קסטיוסף יהודי, או יוסף שאעיר, הוא מולא יוסף בן יצחק, שהתפרסם בסוף המאה השבע-עשרה ובמאה
קעהשמונה-עשרה בפואימה שלו "שבעה אחים" בני חנה (נפטר ב-1755).
קעאבמאה התשע-עשרה
קעבנודע משורר יהודי בבוכרה, אבראהים שאעה. הוא חיבר שיר-אבל על מותו של נתנאל הודידאד
קעגשנהרג על קידוש השם על ידי האמיר מעצום.
קעדמן העבר הקרוב
קעהתקופת ההתחדשות
קעומתחילה אצל יהודי בוכרה עם בואו של חכם יוסף המערבי, הוא רבי יוסף ממן זצ"ל מטיטואן
קעזאשר בא לבוכרה מצפת בשנת תקנ"ג.
קעחרבי יוסף ממן
קעטהיה שליח ארץ-ישראלי ראשון, שחדר למקומות הרחוקים הללו והגיע עד בוכרה. הוא היה תלמיד
קפחכם וצדיק גדול, יליד מרוקו שעלה לגור בצפת והגיע לבוכרה כשד"ר של חכמי צפת.
קפאבבואו החליט
קפבלהשתקע בקרב יהודי בוכרה כדי ללמדם תורה ונעשה מנהיגם הרוחני. הוא פעל בקרבם שנים רבות
קפגוחולל מהפכה בחייהם.
קפדבספר
קפה"שלוחי ארץ ישראל" (ירושלים תשי"א) מובא אודותיו, "עד בואו היו
קפומתפללים בנוסח יהודי פרס, המבוסס על סידור רבי סעדיה גאון, וקבלה היתה בידם שהם מצאצאי
קפזעשרת השבטים. השליח אמר להם שהם מצאצאי גולי ספרד והנהיג את נוסח התפילה של יהודי ספרד
קפחוהביא להם סידורי תפילה מדפוסי ליוורנו. בזה התכוון להוציאם מבדידותם ולקשרם לאחיהם
קפטשבשאר התפוצות".
קצ**לבי במערב
קצאואנכי בסוף מזרח **
קצבהאהבה לארץ הקודש
קצגטבועה הייתה בלב יהודי בוכרה מקדמת דנא. רוב עליותיהם של יהודי בוכרה לארץ לא היו
קצדמחמת מצוקה וקושי הגלות, אלא נבעו מזיקה עמוקה ומקשר רוחני לארץ הקודש. העליות
קצההתגברו דווקא בימים שבהם האירה להם בוכרה מולדתם פנים.
קצוהראשון
קצזשליבה מחדש את זיק הגעגועים לציון בקרב יהודי בוכרה היה רבי יוסף ממן זצ"ל. בשבת
קצחהראשונה לבואו לבוכרה הוא נשא דרשה לטובת יושבי הארץ. בדרשתו דיבר על כך שעם ישראל
קצטלדורותיו נשען על זכויותיהם של ישני עפר אשר רבים מהם טמונים ברגבי ערי צפון הארץ,
רובפרט בצפת.
ראעל פתחי
רבקברי אותם קדושים וקדמונים יושבים תלמידי החכמים העניים של צפת ולומדים תורה מתוך
רגהדחק. נוכחותם ותורתם של חכמים אלה משמרת את קברי הקדמונים ומועילה להם. ועל אף
רדשאין המתים יכולים להשיב טובה לחיים, הם יכולים לעורר עבורם זכות במרום ובכלל זה
רהלהמליץ טוב על כל מי שיתמוך באותם תלמידי חכמים היושבים על פתח קבריהם.
רודבריו של
רזהרב קלחו מפיו בשטף וכבשו את לב הקהל. דברי חז"ל ופסוקים נחצבו מפיו כמרגליות
רחוהתחרזו זה בזה בבהירות ובלמדנות שהקסימו את השומעים. בהמשך דבריו עבר לקדושתה של ארץ ישראל ובשבח הדר בה והמהלך
רטעל אדמתה. ליבם של יהודי בוכרה שהיה תמיד ער לקלוט רשמי קדושה, התלהט מיד באהבת
ריהארץ (ע"פ ג' פוזיילוב, "יהדות בוכרה גדוליה ומנהגיה", שער ראשון
ריאפרק א' – חכם יוסף ממאן המערבי).
ריבואמנם, מאז בואו
ריגשל רבי יוסף ממן לבוכרה נגשר הגשר בין יהודי בוכרה ובין הישוב בארץ ישראל, ועל ידי
רידכך נקשרו קשרים ראשונים ביניהם לבין היהדות בשאר ארצות הגולה.
ריהרבי יוסף השתקע
ריוכאמור בבוכרה והיה לרבה ולמורה דרכה של הקהילה עד פטירתו בשיבה טובה, בשנת
ריזתקפ"ג (1822).
ריח**ראשיתה של
ריטשיבת ציון מבוכרה**
רכלא ארכו
רכאהימים מפטירתו, ובשנת תקפ"ז (1827) נטלו יהודים ראשונים בבוכרה את מקל
רכבהנדודים בידיהם ויצאו לדרך לא דרך. לא מחמת המציק עשו כן, ולא מחמת סיבה אישית.
רכגחפצם היחיד היה להגשים את המצווה הגדולה של יישוב הארץ כפי שלימדם רבם.
רכדעם השנים
רכההלכו טפטופי העלייה וגברו. אמירות בוכרה ומלכות רוסיה הרחיבו את קשרי המסחר
רכוביניהן, וכתוצאה מכך חל שיפור מסוים במצבם הכלכלי של יהודי בוכרה, ורבים יותר
רכזמתוכם יכלו לעמוד בהוצאות הדרך ארצה.
רכח**הרב שמעון חכם
רכט**
רלחכם נוסף מגדולי
רלאיהדות בוכרה באותם ימים, היה הרב שמעון חכם זצ"ל. הרב חכם נולד בעיר בוכרה בשנת
רלבתר"ג לאביו החכם הנודע רבי אליהו חכם הבבלי. רבי אליהו שהיה סופר סת"ם וזכה
רלגלכתוב בחייו עשרות ספרי תורה, הגיע לעיר בוכרה בתקופת הרב יוסף ממן המערבי. הרב ממן
רלדהפציר בו לוותר על שליחות "כולל צפת" ולהשתקע בבוכרה כדי לעזור לו בקידום
רלהבני בוכרה בתורה ולימודה. הרב חכם נעתר לבקשת הרב ממן ונשאר בבוכרה.
רלומשאת נפשו של
רלזהרב שמעון חכם היתה לכתוב חידושי תורה, אך הוא היה גם משכיל ומשורר, מתרגם ופייטן.
רלחהוא תרגם ספרים רבים לבוכרית ועל ידי כך התפרסם בין בני עדתו והשפעתו עליהם היתה גדולה
רלטביותר.
רמרבי שמעון היה
רמאבעל ייסורים גדולים. שמונה מעשרת הילדים שהיו לו מתו בעודם קטנים ובנו פנחס מת בגיל
רמב18. רק בתו שרה שנשארה בחיים היתה נחמתו היחידה. את עיקר נחמתו מצא בספרים שחיבר ובהשכלתו
רמגהרבה.
רמדמעניין המעשה
רמהבכלי שהביאו אליו בשנת 1902 מפריז על ידי בני משפחת רוטשילד המפורסמת.
רמובשנת 1901
רמזלערך נמצא כד עשוי מחומר שביר כעין חרסינה, דמוי ירך של אדם. על הכלי הזה היה כתוב
רמחבכתב מסולסל ומחובר שקשה להבינו. הכד נראה עתיק יומין, והמשפחה היתה מעונינת לפענח
רמטאת הכתוב והוציאה הון רב להראותו למלומדי העולם אך לא הצליחו, עד ששמעו של רבי שמעון
רנחכם הגיע אליהם, ונשלח שליח להביאו אליו.
רנארבי שמעון ביקש
רנבשהות של כמה ימים ועמל על כך עד שגילה את התעלומה. וכך הוא הסביר: מדובר בשטר מכר שהיה
רנגנהוג לפני אלף שנה. הכד הוא דמות ירך, כי אברהם אבינו השביע את עבדו באמרו אליו
רנד"שים נא ידך תחת ירכי", ולכן היה נהוג שכל מכירה של נכסי דלא ניידי או שבועות
רנהונדרים - רשמו על שטר כזה.
רנוחכם שמעון קבל
רנזשכרו נוסף לפרסום שמו כחכם גדול ומשכיל. הוא עלה לארץ ישראל בחודש אלול תר"ן.
רנחהוא היה בין
רנטמייסדי שכונת הבוכרים בירושלים ורחוב בירושלים נקרא על שמו. הספרים הראשונים שתרגם
רסהם: שיר השירים ומדרש פטירת משה רבנו שנדפסו בשנים תרנ"ו ותרנ"ז. בשנת
רסאתר"ס תרגם את הספר "ליקוטי דינים" להרב אברהם אמינוף ז"ל. בשנה
רסבשלאחריה תרגם את הספר "פתרון חלומות" לרב נתן עמרם, בשנת תרס"ב תרגם
רסגכמה ספרי תפילות ופיוטים למועדים שהובאו בספר "מקראי קדש".
רסדבשנת תרס"ד
רסהתרגם את ההגדה של פסח, ובשנת תרס"ה תרגם את תרגום שני על מגילת אסתר ועוד.
רסוהתיישבות יהודית בכספו של משנה האמיר
רסזהסיפור הבא מחיי יהדות בוכרה בתקופה ההיא מופיע
רסחברשימותיו של הרב שמחה גורודצקי, שליחו של הרבי הריי"צ לבוכרה:
רסטלפני שמלכות רוסיה כבשה את טורקיסטן, שלטו באזור
רעההוא אמירים, כעין מלכים קטנים. לכל עיר היה אמיר משלה.
רעאלעיר סאחרידז'יה השוכנת בין ההרים וסמוכה לסמרקנד,
רעבבא פעם בלילה המשנה של האמיר, רוכב על סוס, לרב העיר, ואמר לו שיש לו דבר סוד אליו.
רעגהמשנה סיפר לרב שהוא מרגיש שאדונו האמיר מביט עליו
רעדבעין רעה וחושב שוודאי יהרוג אותו בקרוב, כי כן היה אז אם המלך היה כועס על מי שהוא,
רעההיה הורגו. וכיון שיש לו רכוש גדול, הוא רוצה להשאיר את הרכוש ביד הרב. אם ישאר חי
רעו- יתן לו החצי מזה, ואם יהרגו אותו ישאר כל הרכוש עבורו, אך העיקר שהרכוש לא ייפול
רעזביד האמיר. המשנה הביא עמו על הסוס שני שקים מלאים מטבעות זהב וכסף, וכלים שונים.
רעחאמר לו הרב, אני איני צריך לכל זה. ואייעץ לך, יש
רעטכאן יהודי אחד בשם ר' פנחס, איש ישר וטוב והוא חסיד גדול ואפשר לסמוך עליו, תנהו לו.
רפהמשנה של האמיר שמע לקול הרב, הלך לר' פנחס, ואתו עשה את העסקה. למחרת נודע שהאמיר
רפאהרג את משנהו.
רפבהעשיר החדש ר' פנחס, בנה בתים רבים והביא יהודים
רפגוהושיב אותם בבתים אלו, ונתן להם כל צרכם שיעסקו בתורה.
רפד**תור הזהב –
רפהפריחה גשמית ורוחנית**
רפופריצת הדרך
רפזהמשמעותית של יהדות בוכרה התרחשה כאשר הצאר הרוסי כבש את אסיה התיכונה בשנת
רפחתרכ"ה (1865).
רפטחבל בוכרה
רצסופח כולו אל רוסיה, אך הצאר השאיר את העיר בוכרה לבדה בידי האמיר וחייב אותו
רצאלהעלות לו מס כבד. שאר הערים, ובפרט סמרקנד וטשקנט, הפכו להיות שטחי רוסיה לכל דבר
רצבונקראו בשם טורקיסטן הרוסית. טשקנט הפכה לבירת המקום.
רצגבעבור אמיר בוכרה
רצדהגאה והעריץ, בנה של שושלת אמירי בוכרה מזה דורות, הייתה הפרידה מסמרקנד מכה קשה.
רצהאולם בעבור הרובע היהודי בסמרקנד הייתה זו יציאה מאפלה לאורה. מסופר שכשנכנסו
רצוהחיילים הרוסים לסמרקנד, יצאו אליהם היהודים בדמעות הודיה ונישקו את פרסות
רצזסוסיהם... זאת משום שעד אז הטילו עליהם המוסלמים חוקים ומיסים קשים מנשוא ומיררו
רצחאת חייהם עד מאוד.
רצטהופעת חילות
שהצאר הפיחה תקווה בלב היהודים המעונים כי יבוא הקץ לכל תלאותיהם. ואכן, הצאר גילה
שאיחס סובלני כלפי היהודים מפני שציפה שיעזרו לו לבסס את שלטונו באזור. תחת חוקי
שבהחרפה נפתחה תקופה חדשה: חוקי האפליה בוטלו והיהודים החלו ליהנות משוויון זכויות.
שגנוצרו קשרים עם העולם הגדול ועם הכלכלה העולמית. מסילת הברזל התחברה לסמרקנד,
שדונפתחה דרך מהירה לרוסיה.
שהבהיות איזור
שובוכרה עד אז מנותק ממרכזי התורה, דל היה בה מספר תלמידי החכמים. כאשר כבשה רוסיה את
שזהאזור, החלה התקרבות בין היהודים הבוכרים ויהודי רוסיה. יהודי רוסיה וליטא התוודעו
שחליהודי בוכרה ומיהרו ליצור עמם קשר. שערי טובה וברכה נפתחו לפתע ליהדות בוכרה.
שטעד מהרה
שינבטו הפירות: מבין צבעי המשי, הרוכלים והחקלאים צצו אנשי עסקים וגבירים לרוב, אנשי
שיאשררה ומעמד, מקורבים לשלטון, אנשי תבונה וכוח. דמותו של הגביר הבוכרי עוררה רושם
שיבעז בלב כל רואיה.
שיגלמעשה, היהודים
שידהיו הגורמים העיקריים בהתפתחותה של טורקיסטן הרוסית. הם פיתחו מסחר במוצרי התוצרת של
שיהרוסיה האירופית וכן גם שטחים רחבים לזריעת צמר גפן. בזה נפתח לפני רוסיה שוק חדש לרכישת
שיוצמר גפן בתחומי מלכותה, דבר שאפשר את התפתחות תעשיית הטקסטיל ברוסיה.
שיזהנוחות
שיחהיחסית בה חיו יהודי טורקיסטן הרוסית גרמה לכך שיהודים רבים מבוכרה המוסלמית, בה
שיטעדיין היו תקפים חוקי האפליה הקנאיים, ברחו לטורקיסטן הרוסית, אל עבר סמרקנד
שכוטשקנט. רוב המהגרים פנו לסמרקנד, וקהילת סמרקנד הלכה וגדלה על חשבון הקהילה
שכאבבוכרה.
שכבבינתיים
שכגבעיר בוכרה, שנשלטה עדיין בידי האמיר המוסלמי, התגברו חיי הרוח יותר מאי פעם.
שכדצעירים רבים שמו מגמתם בתורה הקדושה וצמחו להיות תלמידי חכמים גדולים. מבוכרה העיר
שכהיצאה תורה והוראה לכל אגפיה, כולל אל ערי טורקיסטן, ובתוכן ערי המסחר הפורחות
שכוסמרקנד, קוקנד וטשקנט. הקהילה הבוכרית גדלה והתחזקה מכל הבחינות.
שכזאחת המעלות
שכחהגדולות של חילופי השלטון הייתה פתיחת הדרך המהירה לכיוון ארץ ישראל. לא עוד
שכטחמורים וגמלים במדבריות הלוהטים, כי אם רכבות חדישות שנסעו במהירות על פני רוסיה
שלוהורידו את הנוסע ליד הנמל.
שלאעל העליה
שלבהגדולה מבוכרה לארץ-הקודש שהביאה להתיישבות בירושלים והקמת "שכונת
שלגהבוכרים" בירושלים, יסופר אי"ה להלן.
שלדזכויות יתר
שלהכאמור, עם סיפוחה
שלושל טורקיסטן נפתחו לפני יהודי בוכרה השערים לרוסיה וליהדות הרוסית, וגם נתיב חדש לעליה
שלזלארץ דרך רוסיה. בשנת תרכ"ח (1868) שומעים אנו על יוסף בן בבאי, עולה נוסף
שלחמבוכרה, שנסע לארץ דרך אודסה. כאן נפגש עם עורך "המליץ", שקיבל ממנו ידיעות
שלטעל מצבם של יהודי בוכרה בזמנו, ופרסם אותן בעתונו.
שמלפי דבריו של
שמאהעולה היה מספר יהודי בוכרה בזמנו (1868) כשבעת אלפים נפש, רובם ישבו בבוכרה הבירה
שמבובערים הגדולות, אולם קהילות קטנות נמצאו גם בקארשי, בחיסאר ובקרמין. יהודי בוכרה עסקו
שמגאז בעיקר במסחר ובתעשיית משי.
שמדלפי המס שנגבה
שמהמהם, נחלקו יהודי בוכרה לשלוש דרגות: עניים ששילמו שלושה רובלים לגולגולת, בינוניים
שמו- שישה רובלים, ועשירים - שנים עשר רובל לגולגולת. לפי המנהג המקובל היה גובה המסים
שמזמלווה את גביית המס בסטירה על פניו של משלם המס היהודי. האמיר מוזאפר א-דין, מושל בוכרה
שמחבזמן ההוא, גזר איסור על נתיניו למכור ליהודים נכסי דלא ניידי.
שמטעקב המלחמה שפרצה
שנבין הרוסים ובין הבוכרים בשנת תרל"ה (1875), ברחו הגנראל-גוברנטור קורופטקין והגנראל
שנאסקובאלא אל העיר קוג'אן. קירגיזים רדפו אחריהם וביקשו להמיתם. סיפור רווח בקרב היהודים
שנבהבוכרים שיהודי אחד הציל את שני הגנרלים הבורחים ממוות בידי הקירגיזים, והגנרלים הבטיחו
שנגבכתב וחתמו בעצם ידיהם שלעולם לא יקפחו את זכויות היהודים, כפי שעשו ברוסיה, וגם לא
שנדיגייסו את יהודי בוכרה לצבא.
שנהמן הסתם אין
שנוזו אלא אגדה, אולם עובדה היא שזמן רב - עד ימי "מהפכת אוקטובר" בשנת
שנזתרס"ה (1905) - נהנו יהודי בוכרה מזכויות יתר לעומת היהודים האשכנזים אשר בתחום
שנחהמושב.
שנטפקודת גירוש
שסאך גם תורם
שסאשל יהודי בוכרה הגיע. בראשית המאה העשרים, בשנים 1900-1913, נחקקו חוקים של שלילת זכויות
שסבהיהודים גם בבוכרה. התחילו גירושים מהערים הגדולות כמו טשקנט, סמרקנד קוקנד וכדומה,
שסגנאסר על היהודים נתיני בוכרה לשבת בערי טורקיסטן אשר מחוץ לגבולות האמירות, פרט ליהודים
שסדשישבו שם קודם לכן, לפני הכיבוש הרוסי, וזאת בהשתדלות האמיר הבוכרי.
שסהבשנת 1911 הוציא
שסוהגנראל סאמסונוב פקודת גירוש על כל יהודי בוכרה היושבים בערי טורקיסטן, מחוץ לגבולות
שסזהאמירות, וגזר על כולם לחזור לבוכרה. בהשתדלות מרובה עלה בידם להשיג רישיון לגור בסמרקנד,
שסחבקוקנד ובמרגלאן.
שסטעליית הקומוניזם ורדיפות היהדות
שעציון דרך
שעאמשמעותי בחיי יהדות בוכרה, החל בראשית שנות ה'תר"נ (1890), עת החלו
שעבאדמו"רי חב"ד לשלוח רבנים שלוחים לבוכרה. ראשון להם היה הגאון החסיד רבי
שעגשלמה יהודה לייב אליעזרוב, אשר נשלח לבוכרה על ידי רבי שלום דובער שניאורסאהן
שעדזצ"ל, האדמו"ר החמישי לשושלת נשיאי חב"ד.
שעההרב
שעואליעזרוב שהה בבוכרה מספר שנים ופעל רבות לחיזוק היהדות בערי בוכרה. אחריו הגיעו
שעזשלוחים-רבנים נוספים לבוכרה שכל אחד מהם פעל רבות והשפעתם על יהודי בוכרה ניכרת עד
שעחהיום הזה. על שליחותו של הרב אליעזרוב יסופר בע"ה להלן עמוד ## ואילך.
שעטעם עליית
שפהשלטון הקומוניסטי ברוסיה, בשנת תרע"ח (1918), ביקשו הקומוניסטים לעקור את היהדות
שפאבכל רחבי המדינה. הם פעלו בכיוון זה גם בבוכרה, אך לעומת רוסיה המרכזית, בבוכרה היתה
שפבידם פחות נוקשה אך גם שם היו רדיפות, "משפטים" ומאסרים, כפי שיסופר להלן
שפגבהרחבה.
שפדבימים הראשונים
שפהאחרי השתלטות הקומוניסטים על בוכרה, התארגנה במקום קבוצת מורדים מוסלמים שרצו לפרוק
שפומעל עצמם את עול השלטון החדש. הללו כונו על ידי הקומוניסטים בשם "באסמצ'ים" – רוצחים.
שפזמנהיגיהם היו
שפחברון בק, דאברון בק, וגוזורחן. בימי השוק שהיו נערכים בימי ראשון ורביעי, היו המורדים
שפטמקיפים את אזור השוק ושודדים את הקונים - אם את כספם ואם את סוסיהם. מעשי שוד אלה היו
שצמתבצעים במהירות רבה והם היו מצליחים להתחמק מהשוק לפני בוא המשטרה. "מרד"
שצאזה נמשך עד שנת 1927 בערך וגם היהודים סבלו מהם, אך לבסוף הם נכנעו.
שצבבראשית תקופת
שצגהשלטון הקומוניסטי שלח האדמו"ר רבי יוסף יצחק שניאורסאהן זצ"ל,
שצדהאדמו"ר השישי לנשיאי חב"ד, את החסיד רבי שמחה גורודצקי ז"ל לבוכרה.
שצההרב גורודצקי פעל בבוכרה שנים ארוכות במסירות נפש עילאית, וגם הוא השפיע השפעה
שצועצומה על יהדות בוכרה. על פעילותו של הרב שמחה גורודצקי יסופר להלן עמוד ## ואילך.
שצזבתקופת מלחמת העולם השניה ואחריה
שצחבתקופת מלחמת
שצטהעולם השניה זרמו המוני פליטים לאזור בוכרה. היו אלה בעיקר חסידי חב"ד מרוסיה המרכזית ויהודים מפולין שברחו
תלרוסיה והתיישבו בעיקר בערים סמרקנד וטשקנט. יהודי בוכרה הוכיחו באותם ימים גדלות
תאנפש ונדיבות לב בלתי מצויה ופתחו את דלתות בתיהם להמוני הפליטים וסייעו ביד רחבה
תבלכל צרכיהם. בד בבד, הדבר הביא חיזוק של ממש ליהודי בוכרה והרבה את ידיעת התורה
תגבקרבם, וחלקם אף למדו חסידות. על כל זה יסופר בע"ה להלן בהרחבה עמוד ##
תדואילך.
תהבראשית שנות
תוהשבעים היה גל עלייה גדול מברית המועצות, בו עלו לארץ הקודש אלפים רבים מיהודי
תזבוכרה. מאוחר יותר היו עליות נוספות שבהן עלו יהודים מבוכרה לישראל, ואילו חלקם
תחהיגר גם לארצות הברית.
תטעל פעלו
תיהכביר של הרבי מליובאוויטש נשיא דורנו, הנשיא השביעי לשושלת אדמו"רי
תיאחב"ד, למען יהדות בוכרה, יסופר בע"ה בהרחבה להלן עמוד ## ואילך.
תיבסמרקנד – הקהילה הוותיקה ביותר
תיגאחת הערים המרכזיות
תידבאזור בוכרה, בה קיימת הקהילה היהודית הוותיקה ביותר בבוכרה, היא סמרקנד.
תיהרבת ימים
תיוהיא העיר, מהעתיקות שבערי תבל. בעבר הרחוק היה שמה מאראקנדה, והיא הייתה חלק
תיזממלכות עשירה ושמה סוגדיאנה. על פניה חלפו שיירות הסוחרים ב"דרך המשי"
תיחלכיוון סין כדי לקנות בה את המשי המרהיב. סמרקנד ושכנותיה, שנהנו מזרם הסוחרים
תיטהמתמיד, התעשרו עקב כך עושר רב. מלונותיהן ובתי המכס שלהן שקקו עוברים ושבים. היו
תכבהן בתי טווייה למשי ובתי צביעה, ולאריגי המשי המעובד שנמכרו בהן יצאו מוניטין.
תכאבנוסף על כל
תכבמעלותיה, השתרעה העיר על פני עמק פורה ודשן, שבתחתיתו זרם נהר הזראושאן רחב
תכגהידיים. בתוככי העיר עצמה התפתל נהר האובימשהד, שמימיו המתוקים נודעים לתהילה.
תכדשדות העמק הפורה והגבעות המכתרות את העיר רוו ממימי הנהרות הצלולים, ברכת ה' שרתה
תכהבעיר, ויבולה היה עשיר ושופע.
תכואת פני
תכזהבאים אל סמרקנד קידם מראה משובב נפש: שדות כותנה עצומים הקיפוה סביב וכרמי גפן
תכחצפופי עלים שניחוחם התפשט למרחוק משובצים היו ביניהם. בתוככי העיר עצמה לבלבו עצי
תכטפרי שכמו קרסו תחת כובד משאם הרענן. פרות משובחים אלו – כשהיה אדם אוכל מהם לשובע,
תלהיה חש צריבת דבש בגרונו מחמת מתיקותם. מאחורי כל בית ניטעו ערוגות ירק שהניבו
תלאירקות בשרניים למראה.
תלביופייה של
תלגהעיר ואקלימה הנעים והנוח היטיבו מאוד עם בריאות תושביה. בני סמרקנד היו קשורים
תלדאליה וגאים בה מאוד.
תלההקמת הרובע היהודי – ה"מחלא"
תלוהרובע
תלזהיהודי של סמרקנד נבנה בשנת 1843. האמיר ניאות למכור ליהודי המקום קרקע בסמוך
תלחלכיכר הרג'יסטאן, ובפי היהודים הוחל לקרוא לה "מחלא" (שכונה). במקום
תלטהחלו להכות שורש חיים יהודיים אותנטיים שהתמשכו על פני מאה וחמישים שנה.
תמבראש ההנהגה
תמאבסמרקנד הועמד אחד מגדולי יהדות בוכרה בדור ההוא, מולא בנימין פוזייל, הוא אבי
תמבמשפחת פוזיילוב לדורותיה. מולא בנימין היה עניו, שלמרות שהכל כינוהו בהערצה בנימין
תמגפוזייל (בנימין העילוי), הוא חתם את שמו כ"בנימין השוחט". על אף מסירותו
תמדהרבה לצאן מרעיתו, סירב לעשות את הרבנות קרדום לחפור בה והתפרנס מצביעת אריגי משי.
תמהיהדות
תמוסמרקנד הלכה והתפתחה, כשהיא שואבת מכוחה של קהילת האם – קהילת בוכרה.
תמזחיים יהודיים תוססים
תמחבסמרקנד היו
תמטבתי כנסת רבים ולכל אחד מהם היה "כלונתר" – נשיא. ליד בתי הכנסת היו
תנ"חדרים" בהם למדו צעירי הצאן אל"ף-בי"ת, חומש עם רש"י
תנאבתרגום לבוכרית ואף "עין יעקב". הילדים ישבו על הרצפה סביב הרב, שהיה
תנבישוב על כריות ושיננו תורה שלמדו מפיו. רק מאוחר יותר הגיעה המודרניזציה גם לשם,
תנגוהרב והתלמידים עברו לשבת על ספסלים. בגיל הנעורים פנו רוב הנערים למסחר. מאחורי
תנדבתי הכנסת היה מקומם של השוחטים. עקרות בית צנועות וחסודות עמדו שם מלוות
תנהבבנותיהן, בידיהן אחזו עופות, והמתינו לתורן אצל השוחט.
תנוליהודי
תנזסמרקנד היו ראשי קהל שבאו בדברים עם הרשויות הרוסיות, והיו להם רבנים שאהבו את
תנחהעדה בכל לבם והתמסרו אליה. הבולט שבהם היה הרב יוסף כוג'הינוף זצ"ל, אבי
תנטהעדה בסמרקנד.
תסכמו בכל
תסאקהילה בעולם היו ברובע כל סוגי היהודים – תלמידי חכמים ושאינם, עשירים ועניים, אלו
תסבהמצדדים ברב זה ואלו הדבקים באחר. אולם את רובם ככולם אפיינה יראת שמים תמימה.
תסג**ההתיישבות
תסדהבוכרית בארץ הקודש**
תסהכאמור לעיל,
תסובעקבות הכיבוש הרוסי את איזור טורקיסטן בשנת תרכ"ה, נפתחו בפני היהודים
תסזאפשרויות כלכליות רבות שהביאו לעליית רבים מיהודי בוכרה לארץ ישראל.
תסחדווקא בשנים שהמולדת הושיטה להם יד לשלום, הם
תסטנתנו יד לבניין ארץ ישראל. החלה רווחת מגמה שבה תלמידי החכמים, המנהיגים, העשירים
תעוהנכבדים – עוזבים הכל מאחור ועולים לארץ ישראל.
תעאהם באו מלאי
תעביוזמה, ביחידים או בשיירות, והתיישבו בעיר העתיקה בירושלים. עם גבור העלייה הם
תעגהקימו בירושלים חברה בשם "חברת חובבי ציון מק"ק (קהילות קודש) בוכארא
תעדוסביבותיה", שנועדה לטפל בצורכיהם היחודיים של עולי בוכרה בירושלים.
תעההמגורים
תעובעיר העתיקה היו קשים לאנשים אלו שידעו מושגים של רחבות, ובשל כך נפלה בחברת "חובבי
תעזציון" ההחלטה לפרוץ צפונה ולבנות מחוץ לחומת ירושלים. בחודש טבת שנת
תעחתרנ"א (1891) הוחל בבניית השכונה שהפכה להיות הפלא הירושלמי למשך מחצית היובל
תעטהבאה – שכונת הבוכרים.
תפלא רבים
תפאיודעים, אך שמה המקורי של השכונה איננו "הבוכרים" כי אם
תפב"רחובות", על שם הפסוק: "ויקרא שמה רחובות . . כי עתה הרחיב ה' לנו
תפגופרינו בארץ" (בראשית כו, כב). משם זה ניכרת היטב מגמת ההתרחבות והצמיחה
תפדשאפיינה כל כך את מקימיה. עם השנים החלו לכנות את השכונה "רחובות
תפההבוכרים", וגם שם זה שקע עם הזמן, ו"הבוכרים" ירש את מקומו.
תפוהשכונה
תפזהייתה יפה ומרווחת, מסודרת ומאורגנת ולא היה דומה לה ביופי ובתכנון. מגמת מייסדיה
תפחהייתה לייפות בכך את ירושלים, פלטרין של מלך. בספר התקנות של השכונה הם הצהירו על
תפטכך שזהו חפצם: "כדי להוסיף כרך בארץ ישראל ולכונן בה מושב בתים . . למען תהיה
תצלהוד ולתפארת לירושלים" (ר' קשאני, "יהודי פרס בוכרה ואפגניסטן",
תצאעמ' 77).
תצב**ארמון למלך
תצגהמשיח**
תצדלבד
תצהמרחובותיה ובתיה הנאים ומרחיבי הדעת, בנו עשירי השכונה בתי פאר שהרהיבו עין כל רואיהם.
תצוהבולט מתוכם היה בית חפץ-יהודיוף. בית זה ידוע עד היום בכינויו "הארמון",
תצזולא בכדי זכה לתואר. מטרת בניינו הייתה כדי שלעתיד לבוא יקבלו בו את פני מלך
תצחהמשיח. ואכן, בית נהדר זה היה בן שתי קומות שהכילו חדרים ואולמות גדולים. על
תצטהקירות צוירו ציורי שמן שתיארו נופים בארץ ישראל וסמלים יהודיים. בצמוד לו נבנו
500חצר גדולה ומקווה טהרה, ובחזיתו נפערו שנים עשר שערים מקושתים ששיוו לבניין את
501מראהו המפואר. דרך י"ב השערים עתידים היו ראשי י"ב שבטי ישראל להיכנס
502בבוא העת, ולהקביל את פני משיח צדקנו.
503בית זה,
504שנבנה על ידי הגביר הקוקנדי אלישע יהודיוף בסיוע חתנו ישראל חפץ (ובהוראת הרבי
505הרש"ב, כפי שיסופר להלן), הפך למוקד עלייה לרגל מכל ירושלים מחמת יופיו.
506בדומה לארמון זה נבנו בשכונה עוד בתים מיוחדים במראם או בגודלם – בית דוידוף,
507משהיוף, מקסימוב ואחרים.
508על שכונת
509הבוכרים בירושלים כתבו: "בהגיעך לשכונה ובעברך בחוצותיה – אתה עומד ומשתאה על
510רחבות הידיים של הרחובות והבניינים הגדולים". עוד נכתב: "השכונה הגדולה
511והיפה הזאת . . מצוינת היא בתבונת מקומה וביופי בתיה . . גולת הכותרת של השכונה
512והבניינים והפרוורים בירושלים החדשה (ע"פ ר' קשאני, "יהודי פרס בוכרה
513ואפגניסטן"). מושלה הטורקי של ירושלים, ג'מיל פחה, התבטא אודותיה: "יופי
514ועשירות בה, כבוד ותפארת". ביטויים אלו הם מעט ממה שנאמר ונכתב באותה תקופה
515בפי הבריות ובכתבי העת.
516**מרכז רוחני
517ליהדות בוכרה**
518בוני השכונה
519עצמם רוו נחת מחזונם שיצא לפועל וכתבו בפנקס התנאים שהופק לרגל גמר השלב הראשון של
520הבנייה: "וברוב קנאתנו ותשוקתנו לארץ הקדושה קנינו קרקע רחבת ידים כדי לזכות
521את עצמנו ואת אחינו בית ישראל הקרובים והרחוקים בבנין בתי דירה וחינוך בארץ הצבי .
522. ובתוך זמן מצער נהפך רוב הקרקע הנזכר לגן ה' צבקות..." (ג' פוזיילוב,
523מבוכארא לירושלים, עמ' 100).
524מלבד הבתים
525הפרטיים נבנו גם מוסדות ציבור – בתי כנסת ובתי מדרשות, בית ספר לתלמוד תורה, בית
526ועד וכיוצא בזה. העולים הסתדרו כחטיבה עדתית, ובעמדם בקשרים הדוקים עם אחיהם שבגולה
527השפיעו עליהם שימשיכו בעליה ויתקשרו עם הארץ.
528רוב העולים הבוכרים
529הביאו אתם כסף, אולם לא תפשו מקורות מחיה חדשים. הם לא פנו למושבות לעסוק בחקלאות,
530כמו שעשו בני העליה הראשונה ויוצאי מזרח אירופה, והסתפקו בבנין בתים בירושלים לעצמם
531או להשכרה. לעתים השאירו בארץ מבני משפחתם, ביחוד ילדים ללימוד ולחינוך, ובעצמם היו
532שבים לבוכרה להמשיך שם בעסקיהם; אבל היו חוזרים כפעם בפעם ומהם גם משתקעים בארץ, והישוב
533צמח מעט מעט עד שעלה, בערב מלחמת העולם הראשונה, ל-1500 נפש. כך הוקם על ידם מרכז רוחני
534ממשי ליהודי בוכרה.
535**מזון רוחני
536לאחיהם שבגולה**
537אך לא רק
538באבן הירושלמית הטביעו עולי בוכרה את אהבתם לציון. מאחורי קירות האבן, בתוככי
539הבתים, פיעמו הלבבות שהיו רוויים בחיבת ציון שטרם באה על סיפוקה.
540בין עולי בוכרה
541היו כאמור חכמים ויודעי תורה, אשר ביקשו לספק מזון רוחני לאחיהם שבגולת בוכרה. מהם
542שמו לב לאסוף ספרים וכתבי יד ויסדו ספריות תורניות; כך ספרייתו של ר' שלמה מוסאיוף
543הכילה מאות כתבי-יד ואלפי ספרים, מהם יזמו להדפיס ספרים בשפת הדיבור הבוכרית (פרסית-טאג'יקית
544בכתב עברי) ובעברית, כמו שמעון חכם ותלמידיו.
545רבים מעולי
546בוכרה חשו צורך להודות באופן מעשי לבורא, על הזכות שזיכה אותם לעלות בשלום
547ולהתגורר בירושלים. רבים מהם בחרו להדפיס ספר קודש שיעמוד לזכות את הציבור ויהווה
548את קרבן תודתם.
549יהודי בוכרה
550בירושלים הוציאו לאור כמאתיים ספרי קודש שונים, ביניהם כמה וכמה סדרות, והפיצו
551אותם בין קהילות בוכרה שבארץ ושבאסיה, ולעתים אף בקרב קהילת הספרדים הירושלמית.
552בהקדמותיהם של מרבית הספרים מופיעה הסיבה לכך שבעל הספר הוציא את ספרו – תודה
553לריבון העולמים על הזכות שזיכהו ועל הרחמים שריחמהו כשהביאו לציון ברינה.
554הנה כי כן,
555תיאורים אלו מיטיבים לתאר את המאפיינים של קהילת יהודי בוכרה מאז ועד היום הזה - אהבת
556תורה יוקדת לצד דביקות תמימה בבורא, עשיית מעשי צדקה וחסד עם זולתם, אהבה לארץ
557הקודש ולירושלים עיר הקודש ואמונה וכמיהה לביאת גואל צדק. כל אלה עומדים לנגד
558עיניה של יהדות בוכרה המפוארת בכל פזורותיה בארץ ובעולם.