Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and German Jewry·
אגזירת איסור השחיטה
**המאבק
**המאבק
בלהגנת השחיטה היהודית בגרמניה **
גתעמולת
דההסתה נגד השחיטה היהודית בגרמניה החלה בשנת תרכ"ד (1864) על ידי "אגודות
הצער בעלי-חיים". היהדות האורתודוכסית שחששה מהניסיון לערער את אחד מיסודות היהדות,
והחלה להיאבק בשני מישורים: במישור המשפטי-חוקתי ובמישור ההסברתי.
זאת המאבק בתחום החוקתי ניהלו הרב שמשון רפאל
חהירש והרב עזריאל הילדסהיימר בשולחם עצומות לרייכסטאג נגד אגודות צער בע"ח.
טאף שההצעות הורדו מסדר היום של בתי המחוקקים של המדינות הגרמניות, לא התקבל חוק ממלכתי
ישימנע מן הרשויות המקומיות לנקוט צעדים נגד השחיטה.
יאגם
יבבתחום ההסברה נעשתה פעולה מקיפה ביותר. ד"ר הירש הילדסהיימר, בנו של הרב
יגעזריאל הילדסהיימר, לוחם חריף בתעמולה נגד השחיטה היהודית, סלל את הדרך להקמת
יד"המשרד להגנת השחיטה". אחרי מלחמת העולם הראשונה עבר המשרד לניהולו של
טוהרב עזריאל (עזרא) מונק, רבה של קהילת "עדת ישראל" בברלין. בתרצ"א
טז(1931) הוחלף שמו של המשרד ל"מרכז לענייני שחיטה בגרמניה" ובניהולו
יזהשתתפו נציגי הקהילות הנפרדות ונציגי "האורתודוכסיה הקהילתית".
יחפעולות
יטההסברה באו להוכיח שהשחיטה היהודית הינה דרך המתה הומאנית ביותר, והם כללו פרסומים
כשל חוות-דעת של אנשי מדע בתחומים שונים שהצדיקו את השחיטה היהודית.
כאאחת
כבמחוות הדעת הרפואיות המוסמכות ניתנה על ידי ד"ר שלמה מנחם ליבען מפראג, רופא יהודי,
כגבקי בהלכה, שערך ניסיונות רבים באוניברסיטת פראג מתוך מטרה להגן על השחיטה היהודית.
כדבמו"מ
כהההלכתי בנושא ההימום מוזכר ליבען פעמים רבות, כמי שהוכיח מתוך ניסויים שערך, שהשחיטה
כוהיהודית אינה מענה את בעלי החיים יותר מאשר דרכי שחיטה אחרות, והוא תוקף את המסיתים
כזהמסיקים מסקנות ללא עריכת ניסויים.
כחתכתובת
כטשל רבנים באפשרות של היתר הימום בהמות בזמן שחיטה החלה בסוף שנות ה'תר"פ.
לכאשר במענה לפנייתו של הרב מונק הנזכר, כתב רבה של וילנא הגאון רבי חיים עוזר
לאגרודזינסקי: "כל זמן שיש איזה זיק תקווה לביטול הגזירה אין לחשוב על דבר שום
לבאופן היתר של הימום".
לג**שלילת
לדהשחיטה הכשרה בגרמניה**
להעם
לוהגברת השפעת הנאציזם בגרמניה, ועוד לפני השתלטותו המלאה, הועלתה התביעה לאיסור
לזהשחיטה היהודית, כאחד הצעדים להצר ליהודים. בשלב ראשון התקבלו בראשית שנות השלושים
לחבכמה מאזורי גרמניה, חוקים נגד השחיטה היהודית, ובהשפעת התועמלנים הנאציים הופעלו
לטחוקים אלה גם בכמה מן המדינות הסקנדינביות.
מחודשיים
מאלאחר עליית היטלר לשלטון, נחקק האיסור על השחיטה וכן נחקק חוק ארצי לפיו נאסרה
מבהמתת בהמות ואף עופות ללא הימום מוקדם.
מגעם
מדהחלת הגזירה בט"ז בניסן תרצ"ג (12.4.33), נאסרה רשמית ברחבי גרמניה
מהשחיטת בהמות ללא הימום (לפני השחיטה) ושחיטת עופות ללא כריתת הראש כולו (חיתוך כל
מוהמפרקת). בכך נשללה האפשרות לשחיטה כשרה בגרמניה. בתחילה ניתן היה לייבא בשר כשר
מזמארצות שכנות במחיר יקר ביותר, אולם בהמשך אף נאסר לחלוטין יבוא בשר כשר.
מחמציאות
מטזו, שבה לא ניתן היה להשיג כלל בשר כשר, עלולה הייתה להביא לאכילת נבילות וטריפות על
נידי רבים מיהודי גרמניה. התנזרות מאכילת בשר בשל בעיות כשרות נחשבה למסירות נפש.
נאבפרט הקפידו באכילת בשר לגבי ילדים, חולים וזקנים.
נב**הדיונים
נגבין רבני גרמניה ומזרח אירופה**
נדהדיונים
נההאינטנסיביים באפשרות של התרת שחיטה אחר הימום התנהלו בהתכתבות בין הרבנים בגרמניה
נוובינם לבין גדולי תורה בפולין ובליטא. רבני גרמניה רצו להגיע להחלטה אחידה שתהיה
נזמקובלת על שני איגודי הרבנים האורתודוכסיים.
נחאחד
נטהרבנים שנכנס לעובי הקורה בעניין זה, ואף חיבר ספר מיוחד לביסוס הצעתו להיתר הימום
סבתנאים מסוימים, הוא הרב הגאון רבי יחיאל יעקב ווינברג, ששימש כראש בית המדרש
סאלרבנים בברלין, וכאחד מגדולי התורה בגרמניה נדרש לברר את השאלה לכל צדדיה.
סבבספרו
סג"שרידי אש" הוא כותב: "מלכות הרשעה גזרה איסור על השחיטה בלא הימום
סדהבהמה קודם שחיטתה. לאחר מכן שללו הרשעים בתחבולות חוקיות אכזריות, את האפשרות
סהלהביא בשר מן החוץ, ולא התירו את השחיטה הכשרה, אפילו לזקנים וחולים מסוכנים.
סו"נשקפת
סזאפוא, סכנה חמורה שמרבית היהודים לא יעמדו בניסיון ח"ו ויכשלו באכילת נבילות וטריפות,
סחואף ראשי הקהילה העברית בברלין עמדו להנהיג במוסדות הקהילה: בית החולים, בתי מושב
סטזקנים ועוד, אכילת בשר נבלה וטריפה, הנקנה במקולים של נכרים, בטענה שבשעת גזירה
עקשה זו הם אנוסים בעל כרחם להתיר אכילת נבילות וטריפות, משום פיקוח נפש של החולים והזקנים
עאשעל פי פקודת הרופאים אי אפשר להם להתקיים בלא אכילת בשר".
עבהרב
עגוינברג ניגש לנושא מתוך הכרה כי גדולי ישראל לא יסכימו לעולם להיתר שיש בו משום שינוי
עדאופן השחיטה הנהוגה בישראל מדורי דורות, ואף לבו נקפו מאד לגשת לעניין חמור זה של כשרות
עההשחיטה, שהוא יסוד בחיי ישראל.
עולאחר
עזשגילה יסוד להיתר יצא לפולין לדיון עם רבי חיים עוזר גרודזנסקי רבה של ווילנה, ועם
עחרבי מאיר שפירא מלובלין, בדבר צדדי ההיתר המוצע על ידו, להתיר את ההימום בתנאים
עטמסוימים.
פאולם
פאגדולי ליטא הביעו דעתם נגד היתר ההימום. רבי חיים עוזר גרודזנסקי אף פנה לרב ווינברג,
פבבכותבו:
פג"אעפ"י שביאר בהרחבה כמה הלכות בכל
פדזאת, לא יצא הדבר מידי הרבה חששות, ואי אפשר להורות כן הלכה למעשה, ובכלל שזהו נגד
פהדעת גדולי הדור, אשר הכריעו בדעתם, שאי אפשר בשום אופן להתיר הימום, אשר כמה תקלות
פויצאו על ידי זה".
פזבהמשך
פחהדברים הוא מוסיף וכותב: "שזהו עניין הנוגע לכלל ישראל בכל תפוצות הגולה, אשר
פטבכל המדינות ימצאו משטינים ומקטרגים לבקש עלילות".
צגם
צארב נוסף מגרמניה, הרב יעקב יהודה הופמן מפרנקפורט, פנה בעניין זה במכתב לרבי חיים
צבעוזר גרודזנסקי וכתב:
צג"אם דעתו ואולי גם דעת חבריו גדולי ההוראה
צדוראשי הישיבות בעיר ווילנה והסביבה, נוטה לאיסור על פי ההלכה, אז נכוף את ראשנו
צהונכריז בפומבי על האיסור של שחיטה אחר הימום החשמל, ונחגור בעוז את מותנינו כדי
צולעמוד בפרץ ולהציל את שארית הפליטה מאכילת נבלות וטריפות.
צז"אולם אם גם הדר"ג ימצא ע"פ בירור
צחההלכה, שאין לנו טעם מספיק לאיסור, אז חושבים אנחנו כי לא נכון לכבוש פנינו בקרקע
צטולעבור בשתיקה על חורבן החיים הדתיים באשכנז המדינה אלא החובה מוטלת גם על גדולי הדור
קלבוא לעזרתנו".
קא**אגרות
קבאדמו"ר הריי"צ בנושא השחיטה באשכנז**
קגאת
קדמעורבותו של אדמו"ר הריי"צ בעניין זה, אנו מוצאים בתכתובת משנת
קהתרצ"ג, עם רבי חיים עוזר גרודזנסקי, ועם הרב יחיאל יעקב וויינברג.
קובחורף
קזתרצ"ג כתב הרבי הריי"צ לרבי חיים עוזר (אגרת ד'רסד, אגרות קודש שלו כרך
קחיא עמוד שפד):
קט"מכתבו קבלתי. חפץ לשמע ביאור על מה שכתב
קישפרטי ההצעה צריכים ישוב.
קיא"בדבר מכ' של ידידינו הרב ר' עזרא מונק,
קיבבתחילה אם היו יכולים להשפיע שלא יעשו פרסום כזה, ועכשיו איני יודע עד כמה מועיל.
קיגוהמצב כמו שהוא אי אפשר לדעת.
קיד"מענין אותי לדעת איזה ידיעות פרטי' יש לו בזה.
קיהואיך בשאלת השחיטה. לפי העיתונים דכאן המצב מבהיל והשי"ת ירחם".
קיוכאמור,
קיזבט"ז בניסן תרצ"ג נחקק רשמית איסור השחיטה בגרמניה. לאחר חג הפסח הוסיף הרבי
קיחהריי"צ וכתב אל רבי חיים עוזר בעניין זה (אגרת ד'רעט, שם עמוד שצב):
קיט"מכתבו קבלתי ביו"ט, מקווה שבודאי
קכנתחזק בברי', השי"ת יחזקהו כו'.
קכא"ובדבר המהומות באשכנז שנאסרה השחיטה חושב
קכבשבודאי היו צריכים לקחת דרכים מדרכי ההשתדלות, כמובן בלא עניני פרסום.
קכג"בהיותי בפאריז כאשר התחיל ענין אשכנז, דעתי
קכדהיתה אשר ההתעסקות הי' צ"ל יותר בדרך השתדלות ולא רק בפרסומי. והשי"ת
קכהיעזור ויהיה תוצאות טובות מזה. אבל בהנוגע לענייני השחיטה היו צריכים בזה לעורר את
קכוהעסקני' בפריז ולונדון באופן אם אפשר למצוא דרכים בדרכי ההשתדלות.
קכז"בדברי הטלג' מהד"ר לובען והמכתבים
קכחמברלין, כמובן אשר אין להתחשב בזה, כי אין זה דבר חדש, כן הוא ברוסיא, מפני ההכרח
קכטכתבו הכל להשקיט. בכל אופן אסור במצב בהנוגע לשאלת השחיטה להניח כך".
קל[=הד"ר
קלאלובען המוזכר במכתב זה, הוא הד"ר שלמה מנחם לובען מפראג המוזכר לעיל, שכתב
קלבחוות דעת רפואיות להגן על השחיטה היהודית].
קלגובהמשך
קלדכותב הרבי בעניין זה גם אל הסמינר הרבני בברלין (אגרת ד'רצו, שם עמוד תב):
קלהקבלתי מהרב וויינברג השו"ת ע"ד השחיטה,
קלוומטושטש ביותר, שאי אפשר לקרותו. אפשר יש אצלם אקזמפ' טוב יותר, מבקש לשלוח,
קלזולשלוח איזה אקזמפלרים.
קלח[="השו"ת
קלטע"ד השחיטה" שכותב הרבי, נדפסה בספר "עדות נאמנה" עמוד 49
קמואילך]
קמאובמכתב
קמבלהגאון רבי שלמה יוסף זווין, כותב הרבי באותם ימים (אגרת ד'רפג):
קמג"...אשכנז יתר מהכצעקתה, שהם בעצמם מפני
קמדהפחד אין כותבים".
קמה**"נמנו
קמווגמרו שלא להתיר בשום אופן"**
קמזמן
קמחהעניין להוסיף, כי בשעה שהרב ווינברג מסר לדפוס את תשובותיו הוא מציין:
קמט"ברוך
קנהשם שהתשובות ההן חדלו להיות להן ערך מעשי כל שהוא. כבר בימי הגזרה הרעה קבלו אחינו
קנאבני ישראל בכל ארצות פזוריהם, שלא לשנות שינוי כל שהוא, מאופן השחיטה הנהוג בישראל
קנבמדורי דורות, ועם ישראל קדושים הם, וחלילה להם לנגוע אף כחוט השערה במסורת הקדושה
קנגאשר עליה הורגנו, ועליה מסרו נפשותיהם אבותינו ואבות אבותינו בכל שנות גלותנו, ולא
קנדנמנעתי מלפרסמן משום חשיבותן ההיסטורית, לפי שיש בהן זכר להיאוש המר שתקף את המוני
קנהבית ישראל, ואת החרדה הגדולה של רבני ישראל, אשר חרדו לחתור ולמצוא הצלה ופיקוח כל
קנושהוא לנפשות רבבות ישראל".
קנזאולם
קנחלעצם העניין הוא מדגיש:
קנט"רובם
קסככולם אסרו את ההימום ואף המעטים שנטו להקל בשעת מצוקה ומשום ספק פיקוח נפש חזרו
קסאאחר-כך מדעתם הראשונה והצטרפו אל האוסרים, ונמנו וגמרו שלא להתיר בשום אופן. קיום
קסבדת ישראל וקיום היהדות והצלת כבודה, דורשים מאתנו להביא קרבן זה של איסור
קסגבשר".
קסד**חוקי
קסההאפליה לאחר תבוסת הנאצים**
קסוסוף
קסזדבר: לאחר נפילת השלטון הנאצי לא בוטלו אמנם החוקים שהוצאו על ידי השלטונות
קסחהנאציים נגד השחיטה בגרמניה ובארצות כיבושה, אולם חוקים אלה הוכרו כ"לא
קסטקיימים", "מפני שהוצאו מתוך שנאה ורדיפת מיעוטים מטעמי גזע ודת",
קעוהוראה ברוח זו פורסמה על ידי המטה הצבאי של ארצות-הברית באירופה.
קעאחוקי
קעבהשחיטה שהוצאו בכמה מדינות באירופה, כגון בפולין לפני הכיבוש הנאצי, לא בוטלו, אם
קעגכי לא הופעלו למעשה לגבי שחיטה יהודית.