Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and German Jewry·
אחלק שני - מדברי רבותינו נשיאינו אודות יהודי גרמניה
**כ"ק
**כ"ק
באדמו"ר הרש"ב**
ג**"הן
דעם לבדד ישכון"**
הבסעודת ליל שבת-קודש פרשת נח תש"ג,
וסיפר אדמו"ר הריי"צ מספר דברים אודות הנהגותיו בקודש של אביו כ"ק
זאדמו"ר הרש"ב. בין הדברים אמר:
חכאשר ראה כ"ק אאמו"ר את מקום
טה"גיטו" של ישראל [בהיותו באשכנז (גרמני')], התבטא על זה לשבח, ואמר:
י"הן עם לבדד ישכון".
יא**כולם
יבמלומדים ויודעים לנהל עסקיהם **
יגממכתב
ידכ"ק אדמו"ר הרש"ב מב' דר"ח תמוז תרס"א (אגרת תשמח, אגרות
טוקודש שלו חלק ג עמוד רפ):
טז...גם הוא בעצמו אומר מפורש שהוא בדעה זו, כי
יזלפ"ד הצלחת אשכנז היא מפני שכולם מלומדים ויודעים לנהל עסקיהם ולהתעסק בכל
יחדבר שבמדינה.
יטכבד מאוד לראות ולשמוע תוקף חיזוק הטבע באופן
ככזה, כאשר מבואר בפירוש טבע מלשון טבעו בים-סוף שהכח האלקי נטבע ואינו נראה ונגלה,
כאוכ"כ הוא הטביעה בים הגדול לתלות כל הצלחת המדינה בהלימודיות ושוכחים לגמרי
כבעל ה' המשפיע שפע חיות ומזון לכל אחד ואחד ולכל מדינה ומדינה ע"פ השגחת רצונו
כגית' וכמא' חלקה אחת תמטיר כו'. השי"ת ישמרינו מהם ומדעותיהם הזרות, ויהיה
כדחלקנו תכה"י ממאמיני ה' באמונה שלימה כו', ובמהרה בימינו יראה ה' לעין כל אשר
כההטבע היא אלקות כו'.
כו**שלילת
כזדרך האשכנזים ללמוד תורה וחכמות חיצוניות**
כחכותב
כטאדמו"ר הרש"ב בקיץ תרס"ח (אגרת א'כז*, אגרות קודש שלו חלק ד ע' שכג):
ל...כל אותן במדינתנו הרוצים לשתף התורה (ולהבדיל)
לאוהחכמות חיצוניות כדרך האשכנזים האם כוונתם לרעה ח"ו, לא, כי אם מדמים להטיב
לבבזה את מצב הנערים . . אם כי לעינינו אשר באשכנז פעלו על-ידי זה איזה הטבה אך אנו
לגרואים גם כן המגרעות הגדולות אשר בזה, כי על-ידי זה באו למצב אחר בכלל אשר לא נוכל
לדלהסתפק כלל במצב יהדותם.
להואם כי נתחזקו בעניינים חיצונים בעשיה בפועל,
לונתעמם ונכבה כמעט פנימיותם ומשתווים לכל הגויים, וכל התהלוכות נוגע כמו שנוגע
לזעניני היהדות, וא"א לעבור עליהם, ומשתדלים בכל היכולת שלא לעבור על התהלוכות
לחושלא יהיה שום הבדל כו', וכידוע כל הדברים בזה . . אנחנו צריכים לחפש עצות רק
לטבהדרכים הישנים, ולהסיח דעת לגמרי מהדרכים החדשים אשר המה בכלל מה שנא' נופת
מתטופנה כו' נראים כטובים כו'...
מא**לא
מבנמסרו "ייחודים" לגרמניה**
מגבשמחת-תורה
מדתרע"ו אמר הרבי הרש"ב (הדברים הובאו בספר "מגדל עז" עמוד תנח)
מה- "מקובלני, שהמגיד ממזריטש מסר לרבינו הזקן "ייחודים" בשביל כל
מואחד מארצות תבל, פרט לגרמניה שלא מסר לו בעדה שום "יחוד" באומרו, מפני
מזשארץ זאת כבר אין בה כל ניצוץ של קדושה, והיא רעה בתכלית כו'".
מח**כ"ק
מטאדמו"ר הריי"צ**
נ**יהודי
נאגרמניה הם "יפה מראה"**
נבבשיחת
נגליל שבת חול המועד סוכות תש"ה, סיפר אדמו"ר הריי"צ (ספר השיחות
נדתש"ה [לה"ק] עמוד מה):
נהבשנת
נותרי"ח נסע הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש לחוץ לארץ. הטעם
נזהגלוי לנסיעה זו היה עניני בריאות, ואילו הטעם האמיתי היה שנסע בגלל עניני הכלל.
נחנסע אתו הרב ר' אברהמ'קע המו"צ של רודניא בתור שוחט - למרות שהוד כ"ק
נטאאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש ידע שחיטה בעצמו, אך כך היה הדבר - ועוד אחד
סנלווה אליו, ר' שמואל ברין.
סאהוד
סבכ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש היה אז באיטליה ובגרמניה. כשחזר
סגלביתו בליובאוויטש שאל אותו אביו הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק "צמח
סדצדק": מה אתה אומר על יהודי גרמניה - ה"צמח צדק" לא ראה יהודים
סהמגרמניה - ענה לו הוד כ"ק אאזמו"ר הרה"ק מוהר"ש: הם יפה מראה.
סויש
סזיפה תואר ויש יפה מראה. יפה תואר היינו מדתם האמיתית של האברים בכללות הגוף וכן
סחהמדידה של כל אבר לגבי משנהו. הגוף מחולק בראש, גוף ורגל. אילו הראש היה גדול כמו
סטחלק הרגל או שהרגל היה קטן כמו הראש, היה אותו אדם בעל מום. עיקר המדידה של האברים
ענוגע לפרצוף הפנים, שישנה מדידה מסויימת באברי הפנים, כמו האף, הפה, העיניים
עאוהאוזניים, שיהיו תואמים אחד לשני במדידה הנכונה. זה נקרא יפה תואר. העניין של יפה
עבמראה הוא בפנים בתרין תפוחין.
עגיהודי
עדגרמני כשקם בבוקר לא ישתה את הקפה עד שיתפלל מקודם. בבית המדרש תלוי לוח בו רשומים
עהזמני התפלה: בימי החול צריכה התפילה בציבור לארוך 18 רגעים, בימי שני וחמישי - בגלל
עוקריאת התורה - 22 רגעים. יהודי גרמני מפריש מעשר מפרנסתו, אבל רק כשהוא מרוויח. זה
עזנקרא יפה מראה.
עחיהודי
עטרוסי, או יהודי משאר המדינות אינו לא יפה תואר ולא יפה מראה, אבל הוא יהודי עם
פחיות. כשהוא עומד להתפלל אין הוא יודע אם יתפלל חצי שעה, שעה או שעה ורבע. הוא
פאנותן צדקה אם הוא כן מרוויח או לא מרוויח.
פב**בירורי
פגמדינת אשכנז**
פדב'סדר'
פההראשון של חג הפסח תרצ"ז, הזכיר הרבי הריי"צ את פתגם אדמו"ר
פוה"צמח צדק" אודות "הא לחמא עניא" - שעונה, היינו כי יש מקום
פזלבררו ויכולים לבררו. ואמר שזהו על-דרך דברי אדמו"ר הרש"ב על מדינת
פחאשכנז שהיא לאחר הבירור, כי אינו שייך שיבררוהו.
פטגם
צבסעודת ליל שמיני עצרת תרצ"ט, דיבר הרבי הריי"צ בעניינים אלו. בסעודה זו היה החסיד הנודע ר' יצחק 'מתמיד'
צא(הורביץ) בין המסובים על שולחנו של אדמו"ר הריי"צ. במהלך הסעודה אמר ר'
צביצחק שעיקר התגלותו של הבעש"ט היתה בשביל מדינות ליטא ורייסין. בפולין הוא
צג'המשיך' אמונה פשוטה, ואילו אשכנז [=גרמניה] היא לאחר הבירור. והוסיף: ליהודי
צדגרמניה אין את כוח המסירות-נפש, נטלו מהם את כוח המסירות-נפש שיש בכל יהודי.
צהאדמו"ר הריי"צ ענה לו: לא שנטלו מהם את זה,
צואלא הם הטביעו את זה. וכידוע, שעל-ידי שעוברים הרבה פעמים על איסורי כרת, רחמנא
צזליצלן, אובד כוח המסירות-נפש. והוסיף הרבי הריי"צ: אין לנו שום מושג במהותו
צחשל 'קל שבקלים' שהרבי [אדמו"ר הזקן] מדבר אודותיו בתניא (שאפילו ל'קל שבקלים'
צטיש כוח המסירות-נפש).
קואמר ר' יצחק מתמיד: הרי ידוע שהמגיד ממזריטש שלח
קאתלמידים מיוחדים לכל מקום, ואילו לאשכנז לא שלח. ובקשר לזה שאל ר' יחזקאל פייגין:
קבהרי בעל ה'הפלאה' ואחיו ר' שמעלקא היו שם?
קגואמר אדמו"ר הריי"צ: ידוע שהמגיד היה נכה
קדרגליים. – אילו הבעש"ט היה רוצה, היה מבטל את נכותו. וגם אילו המגיד עצמו היה
קהלוחץ, היה יכול לעשות זאת. אבל על כל פנים, ידוע שהמגיד היה נכה רגליים. –
קווהבעש"ט הורה לו שלא ילך למקווה, והיה המגיד שולח את תלמידיו שילכו במקומו
קזלמקווה, והיה מוסר להם 'ייחודים' שיכוונו שם.
קח(כוונת הרבי הריי"צ היתה לומר, שהעובדה שהמגיד
קטשלח תלמידים למקומות שונים – הכוונה בזה היא שמסר להם את ה'ייחודים' שצריכים לכוון
קיבכל מקום בואם, וממילא אין סתירה בין העובדה שבעל ה'הפלאה' היה באשכנז למה שנאמר
קיאלמעלה, כי ייתכן שהמגיד לא מסר לו את ה'ייחודים' השייכים למדינת אשכנז).
קיב**כ"ק
קיגאדמו"ר נשיא דורנו**
קיד**תשובה
קיהברגע אחד - אדמו"ר הריי"צ**
קיובהתוועדות שבת מברכים סיון תש"י (תו"מ
קיזהתוועדויות חלק א עמוד 79) סיפר הרבי, שכאשר הרבי הריי"צ נסע מוינה באחד
קיחמביקוריו שם, ליוו אותו אל הרכבת כמה מיהודי אשכנז, "דייטש'שע אידן".
קיטכשהתקרב מועד בוא הרכבת, הביט אחד מהם
קכבשעונו ואמר אל הרבי הריי"צ: "נאך איין מינוטע". נענה והפטיר אחריו
קכאהרבי: "קען מען נאך תשובה טאן".
קכב**תשובה
קכגברגע אחד - אדמו"ר הרש"ב**
קכדמספר חודשים לאחר מכן, בשבת מברכים שבט
קכהתשי"א (תו"מ התוועדויות חלק ב עמוד 182), דיבר הרבי על כך שכבר כלו כל
קכוהקצין וכבר עברו את כל הגזרות וההשמדות רחמנא-ליצלן, הרי שנשאר רק להשלים
קכז"פכים קטנים".
קכחוהרבי הוסיף: "עניין זה מודגש גם
קכטבכך שההכנה לביאת המשיח היא על ידי עבודת התשובה - "הבטיחה תורה שסוף ישראל
קללעשות תשובה בסוף גלותן ומיד הן נגאלין", "משיח אתא לאתבא צדיקייא
קלאבתיובתא":
קלבתשובה - אינה תעניות וסיגופים (או נתינת צדקה
קלגתמורת התענית), וגם לא אמירת ווידוי, אלא "שיעזוב החוטא חטאו. . ויגמור בלבו
קלדשלא יעשהו עוד", וכמו שכתב רבינו הזקן באגרת התשובה ש"מצות התשובה מן
קלההתורה היא עזיבת החטא בלבד . . שיגמור בלבו בלב שלם לבל ישוב עוד לכסלה כו'",
קלושעניין זה יכול להיות גם ביום השבת, שאסור בתענית ובאמירת ווידוי.
קלזונמצא, שעיקר עניין התשובה הוא שינוי
קלחהרגילות, ש"משנה מעשיו", ועד ש"חטא גמור הוא לומר לבעל תשובה זכור
קלטמעשיך הראשונים", כיון ששינה רגילותו לפרוש מהם.
קמולכן, בשביל עבודת התשובה אין צורך
קמאבריבוי זמן, אלא גם בזמן מועט, וגם בזמן מועט ביותר שאינו מספיק אפילו לאמירת
קמב"על חטא" או שאר ווידויים, יכולים לעשות תשובה, כיון שעיקר התשובה היא
קמגשיגמור בלבו כו', ועניין זה יכול להיות גם בזמן מועט, "בשעתא חדא וברגעא
קמדחדא".
קמה- בהקשר לכך סיפר הרבי סיפור דומה לסיפור דלעיל
קמועם אדמו"ר הריי"צ, שאדמו"ר הרש"ב ביקר פעם במדינת אשכנז
קמז(דייטשלאנד), וקודם נסיעתו משם ליווהו כמה וכמה מיהודי אשכנז לתחנת הרכבת, ובהתקרב
קמחמועד נסיעת הרכבת, באמרם אל הרבי שנשאר עוד רגע אחד לנסיעת הרכבת, נענה הרבי ואמר:
קמטברגע אחד - עוד יכולים לעשות תשובה -
קנאלא, שבזמן מועט זה, "רגעא
קנאחדא", צריך להיות שינוי הרגילות. ויש לומר, שמרומז גם בהלשון "בשעתא חדא
קנבוברגעא חדא" - ש"ברגעא חדא", זמן מועט, יכול וצריך להיות
קנג"שעתא חדא", שעה מלשון הפנה, "איין קער", שזהו תוכן העניין
קנדדשינוי הרגילות אפילו בדבר קטן".
קנה**כמו
קנובתמונה יפה**
קנזבימי
קנחה'שבעה' על כ"ק אדמו"ר הריי"צ בחודש שבט תש"י, דיבר כ"ק
קנטאדמו"ר נשיא דורנו מספר עניינים, שבאו בדפוס והוגהו על-ידו ונדפסו בלקוטי-שיחות,
קסב'קובץ יו"ד שבט' ועוד.
קסאלהלן
קסבדברים מהיום החמישי או השישי של ה'שבעה', אותם שמע אחד הנוכחים, הר' יעקב-צבי
קסגז"ל פלאקס (פורסם בקובץ "התקשרות" גליון תקמז):
קסדכ"ק
קסהאדמו"ר נשיא דורנו סיפר שאדמו"ר הרש"ב נ"ע היה פעם בנאות דשא
קסובגרמניה, וכשחזר משם אמר על בתי-הכנסת שלהם שזוהי תמונה יפה מאוד. והכוונה:
קסזבית-הכנסת שם הכול בסדר מסודר. התפילה בדיוק בזמן הקבוע, אף אחד אינו מתיישב בכיסא
קסחשל מתפלל אחר, ושורר שקט מוחלט. והרי זה כמו בתמונה יפה מאוד שהכל מדוייק שם והאיש
קסטנמצא בתמונה ללא רוח חיים. מה-שאין-כן בבתי-כנסת שלנו [=החסידים] הכל מפוזר, רעש
קעוכו' "אבער ס'לעבט!" [=אבל זה חי]!
קעא[ייתכן
קעבשהדברים הם בהמשך או כהקדמה להמדובר אודות אשכנז באחת השיחות בימי ה'שבעה' - ראה לקוטי-שיחות
קעגכרך ב עמ' 508].
קעד**בירורי
קעהמדינת אשכנז בימינו**
קעוברשימתו מי"ט כסלו תרצ"ג ("רשימות
קעזהיומן" עמוד שו) כותב כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שהרב המגיד מסר
קעחלתלמידיו "יחודים" על כל המדינות, לבד ממדינת אשכנז.
קעט"כל תלמיד האט געהאט זיין
קפפעקעל" [=לכל תלמיד הייתה ה"חבילה" שלו, תפקידו ושליחותו], ולא מסר
קפאאת כל המדינות לכל אחד ואחד מהתלמידים.
קפבעשרים ואחת שנה לאחר כתיבת הדברים, בהתוועדות
קפגי"ט כסלו תשי"ד, ביאר הרבי את הדברים (תו"מ התוועדויות חלק י עמוד
קפד256):
קפההרבי
קפוהריי"צ סיפר שהמגיד ממעזריטש מסר לתלמידיו "יחודים" עבור כל
קפזהמדינות, מלבד על מדינת אשכנז.
קפחבמשך
קפטכל השנים לא הבינו את פשר הדברים: מה רוצים ממדינת אשכנז?!... אמנם, ריבוי שנים
קצלאחר מכן - למעלה ממאה וחמישים שנה לאחרי זמנו של המגיד - תופסים עד כמה גדולה
קצאראייתו של צדיק, שרואה בעיני בשר למרחק של כמה וכמה שנים ודורות לאחרי זה!...
קצבובכל אופן, בנוגע לכל שאר המדינות נמסרו
קצג"יחודים" כו', שעל ידם נקל יותר לבני ישראל לעסוק בעבודת הבירורים בכל
קצדאותם מקומות גם בימינו אלה. ולהעיר, שכתוצאה מזה, לא מופרך שבימינו אלה יהיה עניין
קצהשל בירורים גם במדינת אשכנז.
קצוועל דרך שמצינו בנוגע לארץ מצרים, שאף
קצזעל פי שהיציאה ממצרים הייתה באופן ד"וינצלו את מצרים", "כמצודה
קצחשאין בה דגן . . וכמצולה שאין בה דגים", היינו, שהוציאו משם כל ניצוצות
קצטהקדושה, ו"לא נשאר בהם עד אחד", מכל מקום, מצד הגלויות שהיו לאחרי זה,
ראף שהיו במקומות אחרים, גלות בבל, פרס מדי יון ואדום, חזרו ונפלו ניצוצות קדושה גם
ראבמצרים.
רבשלכן, אף ש"הזהירה תורה שלא לשוב
רגלמצרים, שנאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", מכל מקום, "מותר לחזור
רדלארץ מצרים לסחורה ולפרקמטיא" - להרוויח שם עבור ההוצאה, ולהשתמש בזה עבור עניינים
רהשל תורה ומצוות.
רוובנוגע לענייננו:
רזכאשר יהודי נמצא במקום מסויים - הרי זה
רחסימן שיש בידו "יחוד", שעל ידו יכול להחדיר במקום זה "נר מצוה
רטותורה אור".
ריהרבי הריי"צ אומר, שכל אחד ואחד,
ריאבכל מקום שבו נמצא, צריך לידע שהגיע למקום זה לא מצד בחירתו, אלא מצד הרצון
ריבהעליון, ובמילא, הרי זה דבר ברור שהגיע למקום הנכון.
ריגמה פירוש "מקום הנכון"? מקום
רידהמתאים אליו, שבמקום זה יכול הוא לפעול, ובמקום זה צריכה להיות הפעולה שלו דווקא,
ריהפעולה שלא תעשה על ידי אחרים.
ריוולכן צריך לעבוד עבודתו במקומו הוא, ולא
ריזלרוץ למקום אחר בחשבו אולי שם הוא המקום שלו - שכן, אילו היה מגיע למקום זה מצד
ריחבחירתו, היה מקום לספק אם אכן כיוון או שמא קלקל, אבל כיון שהגיע למקום זה מצד
ריטהרצון העליון, הרי בודאי שהגיע למקום הנכון בזמן הנכון, והוא האדם הנכון בשביל
רכלפעול במקום זה.
רכא**ה"רבים"
רכברוצים שיבררו אותם**
רכגבהתוועדות ש"פ וישב תשי"ד (תו"מ
רכדהתוועדויות חלק י' עמוד 275), סיפר כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו, שעשר שנים
רכהקודם לכן, בשנת תש"ד, הייתה הקביעות שי"ט כסלו חל ביום חמישי פרשת וישב.
רכווסיפר אז אדמו"ר הריי"צ אודות י"ט כסלו שנת תרס"ז - שחל גם כן
רכזביום חמישי פרשת וישב - שאז היה אדמו"ר הרש"ב בווירצבורג שבמדינת אשכנז,
רכחודיבר בהתוועדות אודות פרשת וישב ושייכותה לי"ט כסלו, בהסבירו את העניין באר
רכטהיטב, באופן שגם יהודי אשכנז (ה"דייטש'ישע אידן") שהיו נוכחים בהתוועדות
רלהבינו את הדברים.
רלאוהרבי הסביר במשמעות העניין:
רלבפרשת וישב באה לאחרי פרשת וישלח, שבה
רלגנאמר "וישלח יעקב גו' אל עשו אחיו", שהוא עניין עולם התוהו, שהאורות שבו
רלדהם מרובים, ובהמשך לזה נאמר "וישב יעקב" - שהאורות מרובים דתוהו באים
רלהבאופן של התיישבות.
רלווזהו "וישב יעקב בארץ מגורי
רלזאביו" - שההתיישבות דיעקב הייתה היכן שיצחק אביו היה ירא ("מגורי"
רלחמלשון מורא ופחד), כי מצד מדריגתו של יצחק, גבורות דעתיק, ישנו מורא ופחד מפני האורות
רלטדתוהו, שמא לא יוכלו להמשיכם למטה באופן של התיישבות. והחידוש הוא ש"וישב
רמיעקב" - שיעקב לא פחד מהעבודה של בירור הניצוצות דתוהו, ולא עוד אלא שיצא לעבודה
רמאזו מתוך שמחה, כמו שכתוב "וישא יעקב רגליו גו'", ועל ידי זה המשיך
רמבהאורות דתוהו באופן של התיישבות.
רמגוהעניין בזה - שכאשר עבודת הבירורים היא
רמדבדרך מלחמה, אזי ישנו עניין של מורא ופחד, ובודאי שאין זה מתוך שמחה.
רמהוכדי שתהיה העבודה ללא מורא ופחד, ומתוך
רמושמחה - צריכה להיות העבודה בדרך של שלום, כמו שכתוב "פדה בשלום נפשי מקרב לי
רמזכי ברבים היו עמדי", היינו, שגם כאשר ישנו מעמד ומצב ד"מקרב לי",
רמחנעשה "פדה בשלום נפשי", פדיה בשלום, ואז אין מקום למורא ופחד, וטעם הדבר
רמט- "כי ברבים היו עמדי", שהם עצמם רוצים וחפצים שיבררו אותם כו'.
רנועניין זה נעשה על ידי פנימיות התורה,
רנאכידוע שעיקר העניין ד"פדה בשלום נפשי" קאי על פנימיות התורה.
רנבועל פי זה מובנת השייכות ד"וישב
רנגיעקב" לי"ט כסלו שהוא הזמן דגילוי פנימיות התורה - כי דווקא על ידי
רנדפנימיות התורה נעשה העניין ד"וישב יעקב".