Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and German Jewry·
אסקירה אודות רבני גרמניה
לאורך
לאורך
בהשנים שבהם פעלו רבותינו נשיאינו בקרב יהדות גרמניה, הם עמדו בקשר עם הבולטים
גשברבני גרמניה באותם ימים.
דמן
ההעניין להביא כאן, אפוא, סקירה קצרה אודות הרבנים ואישי הציבור ידועי השם ביהדות
וגרמניה, תולדותיהם ופעלם.
ז(וזאת
חלמודעי, כי הדברים לוקטו ממקורות מגוונים ומכאן חוסר האחידות הן בסגנון והרצאת
טהדברים והן בכמות המוקדשת לכל אחת מהדמויות, וגם קשה ליטול אחריות מלאה על כל פרט
יופרט).
יאבמברגר, יצחק דב תקס"ח(1807) - תרל"ט (1878) - רבה של
יבווירצבורג. ממנהיגי היהדות החרדית בגרמניה ומאחרוני גאוניה. תלמיד חכם מובהק.
יגנולד
ידבוויסנברון שבבוואריה בשנת תקס"ח (1807). למד בישיבה בפירט (פיורדא) ובעיר
טומולדתו. לחם בתקיפות נגד הרפורמים, וביטא עמדה זו בכינוס מלומדים שכינסה ממשלת
טזבוואריה בשנת תקצ"ו (1836). בשנת ת"ר (1840) נתמנה במקומו של ר' אברהם
יזבינג כרב ראשי של מדינת ווירצבורג, על אף התנגדות עיקשת של הרפורמים. המשיך לנהל
יחאת הישיבה בווירצבורג והקים סמינר למורים חרדיים בשיתוף עם ר' עזריאל הילדסהיימר,
יטר' מאיר להמן ור' נתן אדלר (בעל "נתינה-לגר"). יסד בית הוצאה, שהדפיס את
כהתנ"ך במהדורה מדויקת וספרים נוספים.
כאבפולמוס הפרדת
כבהקהילות התנגד נמרצות לגישתו של רש"ר הירש שדרש את הפרדתן של
כגהקהילות האורתודוקסיות
כדוהרפורמיות זו
כהמזו. הרב במברגר הורה לתלמידיו להישאר בקהילות הכלליות כל עוד ניתנים לאורתודוקסים
כוצרכיהם מבלי התערבותם של הרפורמים. הכרעה זו עוררה ויכוח סוער בינו ובין
כזהרש"ר הירש.
כחחיבורו
כטהידוע ביותר הוא "מלאכת שמים", על הלכות כתיבת סת"ם, שמהווה
לספר יסוד בנושא. חיבר ספרים נוספים, בהם הערות על ספר "שערי שמחה" של
לארבי יצחק אבן גיאת, שו"ת, ומספר ספרי קיצורי הלכות פופולארים
לבבעברית וביידיש.
לגהרב
לדבמברגר נפטר בב' דחג הסוכות תרל"ט (1878).
להברויאר, שלמה זלמן תר"י (1850) – תרפ"ו (1926) - חתנו ויורשו בקהילת
לופרנקפורט של הרב שמשון רפאל הירש, שהיה רבה של הקהילה החרדית "עדת
לזישורון" בפרנקפורט ד'מיין.
לחנולד בי"ז בתמוז שנת תר"י בעיירה
לטשנטו, הונגריה. בנעוריו קיבל תורה מפי סבו, אבי אמו, הג"ר שמעון ווינר
מזצ"ל, זקן תלמידי ה"חתם סופר" זצ"ל.
מאבגיל
מבי"ז שנה יצא לו שם של גאון, הוסמך להוראה, ועבר ללמוד בישיבת פרשבורג אצל בעל
מגה"כתב סופר" זצ"ל. כשהגיע לפרקו בחר בו רבי שמשון רפאל הירש
מדזצ"ל, מנהיגה של יהדות אשכנז, כחתן לבתו.
מהאחרי
מונישואיו נקרא לשבת על כסא הרבנות בקהילת פאפא ויסד בה ישיבה גדולה.
מזאחרי
מחפטירת חמיו הרש"ר, בשנת תרמ"ט, נקרא למלא את מקומו בהנהגת הקהילה החרדית
מטהעצמאית שיסד בפרנקפורט ד'מיין.
נהרב
נאברויאר הקים ישיבה גבוהה בשנת תר"נ (1890). תכנית הלימודים עקבה אחרי התבנית
נבהמזרח-אירופאית, תוך התאמה למציאות המערב אירופאית שחסרה בסיס מתאים ללימוד
נגבישיבה. כדי להתגבר על הפער הכילה הישיבה לימוד בחמש רמות שונות, כאשר עיקר המטרה
נדהיה להביא את התלמידים ה'מקומיים' לרמת לימוד ישיבתית. ביטוי להצלחת הישיבה ניתן
נהלראות בכך שעם הקמתה היו כל תלמידיה יוצאי מזרח אירופה, אך שלושים שנים מאוחר יותר
נושמונים אחוז מן התלמידים היו בני העיר והסביבה.
נזהיה
נחמראשי "התאחדות החרדים" ונטל חלק מרכזי במאבקים למען הקמתה של
נט"אגודת ישראל". השתתף בועידת גדולי ישראל שהתאספו בבאד-הומבורג, היה
סמראשי המדברים בועידת קטוביץ ונבחר אז ל"מועצת גדולי התורה", וכן השתתף
סאבכנסיה הגדולה הראשונה.
סבנפטר
סגבמוצאי שבת-חזון, ז' מנחם-אב, תרפ"ו (1926).
סדלאחר
סהמאבק ירש את כס הרבנות בפרנקפורט הרב יוסף הורוביץ. את מקומו בראשות הישיבה ירש
סובנו הרב יוסף ברויאר. בשנת
סזתרצ"ג (1933) החלו ישיבות רבות בגרמניה להיסגר, אך הישיבה של קהל עדת ישורון
סחהתרחבה והוסיפה בית חינוך לצעירים.
סטהישיבה
עהמשיכה בפעילות עד ליום בו נשרפה, היא ובית הכנסת של הקהילה כמו גם שאר המוסדות
עאהיהודיים בעיר, בליל הבדולח, בט"ז חשון תרצ"ט.
עבאחד
עגמבניו, ד"ר יצחק ברויאר, היה מגדולי המנהיגים והוגי-הדעות של אגו"י
עדהעולמית.
עה**הילדסהיימר,
עועזריאל** תק"פ (1820)
עז- תרנ"ט
עח(1899) - רב ומחנך, מייסד וראש בית המדרש לרבנים
עטבברלין. מראשי היהדות החרדית בגרמניה. היה שותף עם הרב שמשון רפאל הירש
פבמאבק נגד התנועה הרפורמית.
פאנולד
פבבהלברשטט שבגרמניה לאב יוצא העיר הילדסהיים. מגיל 17
פגלמד בישיבה של הרב יעקב עטלינגר באלטונה. משם עבר לברלין
פדולמד ב"בית
פההמדרש", מעין "ישיבה", של ברלין, שנוסדה במאה ה -18 ובה בעת למד גם
פובאוניברסיטת ברלין והוכתר
פזבתואר ד"ר.
פחלאחר
פטסיום לימודיו חזר להלברשטט ושם נשא לאישה את זוגתו למשפחת הירש.
צבשנת
צאתרי"א (1851) התחיל את הרבנות שלו בהתמנותו לרבה של אייזנשטט שבהונגריה. בבואו לעיר פתח
צבהרב הילדסהיימר מיד בפעילות חינוכית והקים בעיר בית ספר. לאחר מכן הקים בית מדרש להכשרת
צגרבנים שזכה למוניטין רב. מ-12 תלמידים בשנת תרי"א עד ל-128 בשנת
צדתרכ"ח (1868), וכלל תלמידים אף מארצות הברית. מספר התלמידים גדל משנה לשנה, והמסיימים נתקבלו
צהכרבנים בקהילות שונות.
צור' עזריאל נלחם במאמרים
צזבעיתונות ובחוברות נגד "המתקנים" שהייתה להם אחיזה בעיר. אך בגלל המלחמה
צחבמתקנים עקר לברלין.
צטבשנת
קתרכ"ט (1869) הוזמן על ידי הקהילה האורתודוקסית של ברלין לכהן כרב מטעמם, בסרבם לקבל עליהם את אברהם גייגר
קאהרפורמי, שמונה לרב הקהילה היהודית על ידי השלטונות. בעקבות מינויו של גייגר
קבהרפורמי הוקמה קהילת "עדת ישראל" האורתודוקסית בברלין. לאחר שהגיע
קגלברלין המשיך במפעליו. בשנת תרל"ג פתח בברלין בית מדרש להכשרת
קדרבנים בדומה לבית המדרש לרבנים שבאייזנשטט.
קהבעזרתו
קושל הרב מאיר להמן, עורך
קזהעיתון "דער איזראעליט", התחיל להוציא ספרים ומאמרים נגד התנועה
קחהרפורמית. הקים מוסדות חסד רבים, וכן תמך ביישוב ארץ-ישראל, בה בנה 73 בתים
קטלמחוסרי בית בירושלים, שנקראו "בתי מחסה". בשנת
קיתרמ"ב (1882) סייע לפליטי הפרעות ברוסיה.
קיאנפטר
קיבבד' בתמוז תרנ"ט (1899)
קיגבברלין.
קיד**הילדסהיימר,
קיהמאיר **תרכ"ד (1864) - תרצ"ד (1934)
קיו- ראש "בית המדרש לרבנים" שע"י הקהילה החרדית "עדת
קיזישראל" בברלין.
קיחנולד
קיטבאייזנשטט, לאביו הרב עזריאל הילדסהיימר. בשנת תרנ"ט (1899), לאחר פטירת
קכאביו, מונה לדרשן ורב שני, ליד הרב עזרא (עזריאל) מונק, בקהילת "עדת
קכאישראל" בברלין. היה שנים רבות מנהל בית הספר בקהילתו ומנהל אדמיניסטרטיבי של
קכבבית המדרש לרבנים.
קכגבמסגרת
קכדזו ערך נסיעות רבות גם לארצות הברית ולדרום אפריקה ופעל בהצלחה רבה, כמו אביו
קכהז"ל לפניו באיסוף כספים עבור בית המדרש לרבנים. היה בין חברי ההנהלה של אגודת
קכוישראל.
קכזנוסף
קכחעל כך היה פעיל בארגונים יהודיים רבים אחרים והצליח לקיים יחסי ידידות עם כל
קכטהחוגים של יהודי גרמניה.
קלנפטר
קלאבברלין בי' במנחם אב תרצ"ד.
קלבהירש, שמשון בן רפאל תקס"ח (1808) –
קלגתרמ"ט (1888).
קלדנולד בהמבורג בכ"ד
קלהסיון תקס"ח. אבי אביו, ר' מענדיל פראנקפורטר, היה דיין באלטונא ויסד ת"ת
קלובהמבורג.
קלזראשית לימודו אצל
קלחהחכם ר' יצחק ברנייס
קלטבהמבורג. בשנת תקפ"ח (1828) הלך ללמוד תורה אצל רבי יעקב עטינגער,
קמובשנה שלאחריה למד באוניברסיטת בון פילוסופיה וחכמות כלליות. בין חבריו היה
קמאאברהם גייגר, שהפך לימים למתנגדו הגדול.
קמבבשנת תק"צ (1830)
קמגנבחר לרב הגליל בנסיכות אולדנבורג, שם היה עד שנת תר"א (1841). בשנים ההן פעל
קמדועשה הרבה לטובת הדת והתורה בקהילות מדינתו. תיקן תקנות, תרגם
קמהלגרמנית דוגמאות מהמשנה
קמוושלחן למורי המחוז להורות להם איך ללמד את תלמידיהם.
קמזבאותה תקופה חיבר את
קמחהספר "י"ט אגרות" בגרמנית לבאר את היהדות בכלים מדעיים. הספר שנכתב
קמטבעילום שמו, וחתום עליו השם "בן עוזיאל", עשה רושם רב בגרמניה.
קנבשנת תר"א (1841)
קנאנבחר לרב הגליל באויריך ואזנבריק. גר בעיר
קנבעמדין כשש שנים.
קנגבשנת תר"ו (1846)
קנדנבחר לרב בעיר ניקלשבורג במדינת מעהרין, ובשנה
קנהשלאחריה מינוהו לרב הכולל למדינות מעהרין ושלזיה האוסטרית, תפקיד שמילא חמש שנים. כמו-כן
קנונבחר לחבר המועצה במעהרין.
קנזבשנת תרי"א (1851)
קנחנקרא להיות רב ל"אגודת הדת הישראלית" בפרנקפורט ד'מיין, והחליף את משרתו
קנטכרב מדינה במשרת רב לחבורה קטנה שמנתה אז 11 חברים.
קסבפרנקפורט מצא הרש"ר
קסאכר נרחב לפעולותיו הרבות לצורך הדת ולגדור את הפרצות של הרבנים
קסבהחדשים. קהילתו הקטנה גדלה והתרחבה, ובזמן קצר נקבצו אליו כל שלומי אמוני ישראל בעיר
קסגעד שמספר החברים הגיע לחמש מאות, ובהם עשירים ונכבדים. בדרשותיו משך אליו גם את
קסדהמון העם.
קסהבשנת תרי"ד (1854)
קסויסד את העיתון "ישורון" להגן על היהדות. בשנת תרל"ח (1878) פעל
קסזלהעביר חוק המאפשר להתיר ליהודים לעזוב את קהילת עיר מושבם. בגלל חוק זה יצאה עדתו
קסחמהקהילה הראשית שהייתה בידי הרפורמים, ועמדה ברשות עצמה.
קסטלא כל המחזיקים ביהדות
קעהאורתודוכסית הסכימו
קעאעמו, והרב יצחק דוב במברגר מווירצבורג התנגד לשיטת ההפרדות מהקהילה. בשל כך היתה מחלוקת
קעבבינו לבין הרב הירש, וחלק נכבד מן האורתודוכסים בפרנקפורט נשארו בעדה
קעגהכללית בהנהגת הרב ד"ר מרדכי הורוויץ. גם עדה זו נחשבה ליהדות אורתודוכסית,
קעדובעיר פרנקפורט לא נשארה קהילה רפורמית בשנים הראשונות.
קעההרב הירש נפטר בפרנקפורט
קעוד'מיין בכ"ז טבת תרמ"ט (31 בדצמבר 1888).
קעזהשפעת הרב הירש לא פסקה
קעחגם אחר מותו. קהילתו נמשכה תחת הנהגת חתנו הרב שלמה ברייער, ומנתה קרוב לאלף
קעטחברים. בשנת תרס"ט (1909) חגגו את חנוכת בית הכנסת המפואר שבנו מחדש.
קפ**הלוי
קפא(רבינוביץ), יצחק אייזיק** תר"ח (1847) - תרע"ד (1914)
קפב- חוקר התלמוד והיסטוריון של תקופת המשנה והתלמוד.
קפגנולד בי"א בתשרי תר"ח למשפחת רבנים
קפדמפורסמת באיווניץ, פלך מינסק, הסמוכה לוילנה.
קפהבילדותו
קפוהתחנך על ברכי זקנו הרב מרדכי אליעזר קובנר ז"ל בעל "קרני ראם". בן
קפזי"ג נכנס ללמוד בישיבת וולוז'ין ונחשב תלמיד מובהק לגאון רבי יוסף דוב בער
קפחסולובייצ'יק ז"ל בעל "בית הלוי". בן י"ח שנה, בהיותו חתן,
קפטהציעו לו את כסא הרבנות בקהילת מינסק - וסרב.
קצבן
קצאכ"ה כבר השתתף באספות הכלל שנקראו על-ידי רבי יצחק אלחנן זצ"ל מקובנא
קצבוידיו רב לו בביטול גזירות מטעם הרשות על אחינו בני ישראל בתחום המושב ברוסיה,
קצגהודות לקשרים שטיפח עם ראשי השלטונות, ורבות עשה להגן על ישיבת וולוז'ין מפני
קצדהמשכילים, ולהדוף התקפות חברת "צער בעלי החיים" נגד השחיטה היהודית.
קצהלחם
קצונגד "חברת מפיצי השכלה" ששאפו לסלף והוציאו "שולחן ערוך
קצזמתוקן", סיכל מזימתם לייסד בית מדרש "לרבנים משכילים", וכתב שורת
קצחיצירות במחקרי התורה שבעל-פה כנגד המסלפים.
קצטבתרנ"ה,
רבערך, נאלץ להימלט מרוסיה והשתקע בבאד-הומבורג, גרמניה, ושימש כרב באחד הקלויזים
ראבהמבורג.
רבשם
רגהתמסר לכתיבת חיבורו "דורות הראשונים", שיצא לאור ב-6 כרכים, והוא דברי
רדימי החכמים מתקופת החשמונאים עד תקופת הסבוראים והגאונים. מטרת חיבורו היתה לסתום
רהפיהם של המשכילים שפקפקו באמיתות תורתנו הקדושה.
רובגרמניה
רזחידש את פעילותו הציבורית ומילא תפקידים רבי השפעה בקהילות ישראל באירופה ובארץ
רחישראל.
רטפעל
רירבות לחיזוק היהדות האורתודוקסית והיה הוגה רעיון הארגון הכלל-עולמי של היהדות
ריאהחרדית, שהוליך להקמת "אגודת ישראל".
ריבנפטר
ריגבגרמניה ליל שבת קודש, כ' באייר תרע"ד.
רידוינברג, יחיאל יעקב
ריהתרמ"ו (1885) - תשכ"ו (1966) - מגדולי רבני ופוסקי אירופה בדור השואה
ריוולאחריה.
ריזנולד בליטא בשנת תרמ"ו (1885). למד
ריחבישיבות מיר וסלובודקה.
ריטאחרי מלחמת העולם הראשונה עקר לברלין,
רכשם קיבל תואר דוקטור על מחקריו במסורת ההלכה. היה תלמידו של הרב עזריאל
רכאהילדסהיימר, כיהן כראש הסמינר החרדי לרבנים בברלין והעמיד תלמידים רבים.
רכבלפני פרוץ מלחמת העולם השניה ברח
רכגלמונטרי שבשוייץ, שם הקים ישיבה, שפעלה כל זמן המלחמה. בספרו "שרידי אש"
רכד- שאלות ותשובות ב-4 חלקים, מופיעות מסות תורניות בתחומים שונים בצד תשובות
רכההלכתיות רבות.
רכונפטר במונטרי (שווייץ) בשנת תשכ"ו
רכז(1966).
רכחכהן, פנחס תרכ"ז
רכט(1867) – תש"א (1941) – רבה של אנסבאך, מראשי אגודת-ישראל העולמית.
רלנולד בחבל בוואריה ביום כ"ב באדר
רלאשנת תרכ"ז, ולמד תורה בשנות נעוריו מפי הרב עזריאל הילדסהיימר מברלין, והרב
רלבאביעזרי אוירבך מהלברשטט.
רלגבגיל כ"ט שנה הוכתר לרב קהילת
רלדאנסבאך וישב בה כעשרים שנה.
רלהבימי מלחמת העולם הראשונה, נסע לוורשה
רלועל פי הזמנת שלטונות הכיבוש הגרמניים ושימש להם - ביחד עם הרב עמנואל קרלבך
רלזזצ"ל מקלן - כיועץ רשמי לענייני יהדות וחינוך יהודי. עמדו לו אז חכמתו העמוקה
רלחורצונו הטהור לשם שמים, לחולל נפלאות בהצלתם הרוחנית של יהודי פולין בכלל, והחינוך
רלטהתורתי של הדור העולה בפרט.
רמבשובו מוורשה, לאחר המלחמה, השתקע בעיר
רמאוינה והתמסר כולו ל"אגודת ישראל". כיהן כיושב-ראש הוועד-הפועל העולמי של
רמבהתנועה.
רמגבערוב ימיו, זמן קצר לפני פרוץ השואה,
רמדהספיק להימלט מוינה ולעלות לארץ הקודש.
רמהנפטר בירושלים בשנת תש"א.
רמוכהן, מיכאל
רמזתר"ט (1849) - תר"פ (1920) - רבה של פולדא.
רמחנולד בסוף שנת תר"ט (1849) בעיירה
רמטקטנה במחוז הריין בגרמניה. למד תורה בילדותו במיינץ אצל הרבנים הרב מאיר להמן והרב
רנשמואל בונדי, חותנו של הרב להמן
רנאבהיותו בן עשרים שנה עבר לבית המדרש
רנבלרבנים בברלין, שם הושפע במיוחד על ידי ראש בית המדרש ומייסדו הרב עזריאל
רנגהילדסהיימר. נסמך להוראה מרבותיו הרב עזריאל הילדסהיימר, הרב מאיר להמן, והרב דוד
רנדהופמן ראש המורים בבית המדרש לרבנים.
רנהבברלין
רנוהשתלם גם במדעים באוניברסיטה והוכתר בתואר דוקטור לפילוסופיה על מחקרו: פרקי אבות
רנזמבואר מהבחינה הבלשנית והעניינית.
רנחאחרי שנישא לביתו של הרב שטרן, רבה של
רנטהמבורג, כיהן מספר שנים ברבנות בעיירה סמטר שמחוז פוזן. בשנת תרל"ח נקרא לכהן
רסכרבה של פולדא והמחוז. בעיר זו פיתח פעולה נרחבת אשר הקנתה לו את השם רבה של
רסאפולדא.
רסבבתקופתו ניסתה להתפשט תנועת הרפורמה
רסגהדתית בקרב יהודי גרמניה. במלחמה נגד תנועה זו עמד בנאמנות לימינם של ר' עזריאל
רסדהילדסהיימר ושל הרש"ר הירש.
רסהבמלחמתו נגד הרפורמה יצר קשרים גם עם
רסוהשלטונות והופיע בפני מלכים, רוזנים וראשי המדינה בכדי להוכיח בפניהם את צדקת
רסזעמדתה של היהדות החרדית מול הניסיונות לנשלה מעמדותיה.
רסחבכל פעולותיו נעזר גם על ידי כושרו
רסטכנואם ודרשן מחד, וכבעל עט סופר מהיר מאידך. כיהן ברבנות פולדא עשרות שנים עד
רעלפטירתו בי' בטבת תר"פ (1920).
רעאלהמן, מאיר תקצ"א
רעב(1831) - תר"נ (1890) - רב וסופר. ממנהיגי היהדות החרדית בגרמניה.
רעגנולד בוורדן, הנובר בשנת תקצ"א
רעד(1831). נפטר במיינץ בשנת תר"נ. בצעירותו למד בגימנסיה בוורדן ובישיבה
רעהבהלברשטט. אחר-כך למד בפראג ובברלין.
רעובשנת תרי"ד (1854) נתמנה לדרשן,
רעזואחר-כך - לרב הקהילה החרדית במיינץ, ובכהונה זו שימש עד פטירתו. הקים בית-ספר
רעחיהודי בשנת תרי"ט (1859), ובשנת תר"כ (1860) ייסד את כתב העת "דער
רעטאיזראעליט", שהיה הביטאון המרכזי של היהדות החרדית בגרמניה, כמשקל נגדי
רפלפרסומי הרפורמים. בביטאון זה פרסם סיפורים שכונסו אחר-כך לספרים אשר זכו למהדורות
רפארבות, ותורגמו לשפות שונות בעיבודים שונים.
רפבלצד עסקנותו הציבורית, היה ר' מאיר להמן
רפגגדול בתורה ומחברם של ספרים תורניים חשובים: הוציא לאור את מסכת "ברכות"
רפדמתלמוד ירושלמי עם הערותיו המחכימות "מאיר נתיב", פירושים על מסכת אבות,
רפהעל הגדה של פסח ועוד.
רפומונק, עזריאל תרכ"ז (1867) – ש"ת (1940) - רב בית הכנסת
רפז"עדת ישראל"
רפחהרב
רפטמונק היה אחיינו, בן אחותו, של הרב עזריאל הילדסהיימר. הוא היה בוגר סמינר הרבנים
רצשדודו ייסד ושעמד בראשו (כדי להבדיל בין שמו לבין שמו של דודו הרב עזריאל
רצאהילדסהיימר, קראוהו בשם "עזרא" מונק).
רצבבשנת
רצגתר"ס (1900) התמנה לרב בית הכנסת והקהילה החרדית "עדת ישראל" החינוך ולמשרד הדתות של פרוסיה.
רצדשימש
רצהמנהל "המשרד להגנת השחיטה" בגרמניה ושינה את שמו של המשרד ל"מרכז
רצולענייני שחיטה בגרמניה".
רצזהרב
רצחמונק היה ידוע כתלמיד חכם ונואם בחסד עליון, ופרסם חיבורים תורניים רבים. בשנת
רצטתרח"צ (1938) עלה לארץ ישראל והתיישב בירושלים, ובה התגורר עד שנפטר כעבור
ששנתיים, בשנת ש"ת (1940).
שארוזנהיים, יעקב
שבתר"ל (1870) - תשכ"ה (1965) - נשיא ההסתדרות העולמית של "אגודת
שגישראל".
שדנולד בפרנקפורט בשנת תר"ל (1870).
שהעמד בראש הקהילה החרדית בפרנקפורט. ייסד הוצאת-ספרים ופרסם ספרים תורניים וספרות
שודתית. רכש את העיתון "דער איזראעליט", שבמשך עשרות שנים היה לשופרה של
שזהיהדות החרדית בגרמניה.
שחהיה ממניחי היסוד של "אגודת
שטישראל" וממתווי דרכה. ב"כנסייה הגדולה" השנייה של "אגודת
שיישראל" העולמית בשנת תרפ"ט (1929) נבחר לנשיאה, תפקיד בו שימש עד
שיאפטירתו.
שיבבשנת תרצ"ג (1933) עזב את גרמניה
שיגועבר ללונדון, ובשנת ת"ש (1940) - לניו-יורק.
שידבשנותיו האחרונות השתקע בארץ-ישראל.
שיהנפטר בתל-אביב בשנת תשכ"ה (1965).
שיו**
שיז**
שיחמן העבר השני, להלן סקירה קצרה אודות
שיטהדמויות הבולטות שבתנועת ההשכלה של אותם ימים.
שכמן העניין להביא גם את קורות חייהם, שכן
שכארבותינו נשיאינו התבטאו בכתביהם אודות אחדים ממנהיגי השכלה.
שכבמשה מנדלסון
שכגתפ"ט (1729) – תקמ"ו (1786)
שכד- פילוסוף יהודי גרמני
שכהיליד דסאו.
שכוחי רוב ימיו בברלין. בעל השכלה תורנית וכללית רחבה. ניהל
שכזויכוח על היהדות (1769) עם התיאולוג הלותראני הכומר לטווטר, ולא חדל מאז לעסוק
שכחבענייני יהדות ויהודים. ראה בתרגום התנ"ך לגרמנית גורם שיניע את היהודים לאמץ
שכטאת שפת התרבות (כלומר גרמנית) במקום יידיש, ויתרום להשתלבותם בחברה הכללית.
שלדוד פרידלנדר
שלאתק"י (1750) – תקצ"ד (1834)
שלב- סוחר, עסקן וסופר יהודי בברלין, תלמידו של משה מנדלסון. מראשי התומכים
שלגבהתערות מלאה של היהודים בחברה הכללית וממייסדי תנועת הרפורמה. היהודי הראשון
שלדשנבחר למועצת העיר ברלין (1809).
שלהנפתלי הרץ וייזל
שלותפ"ה (1725) – תקס"ה (1805)
שלז- בלשן ומשורר יליד המבורג.
שלחחיבורו
שלט"דברי שלום ואמת", שעניינו שינוי מבני בחינוך היהודי, עורר פולמוס סוער
שמבין המשכילים הראשונים לבין רבני קהילות באירופה.
שמאיצחק בר לוינזון,
שמב(ריב"ל) תקמ"ח (1788) - תר"כ (1860)
שמג- מראשוני תנועת ההשכלה ברוסיה.
שמד**ד"ר
שמהאברהם גייגר** תק"ע (1810)
שמו– תרל"ה (1874) – 'רבינר' רפורמי, מנהיג
שמז"התנועה ליהדות רפורמית".
שמחגייגר
שמטנולד ב-24 במאי 1810 בפרנקפורט ד'מיין. בבית
שנהוריו קיבל חינוך מסורתי, אך בנוסף ללימודי הקודש למד גם מקצועות כלליים. ב-1829
שנאהחל ללמוד באוניברסיטת היידלברג.
שנבלאחר מכן בעת לימודיו באוניברסיטת בון
שנגפגש ברב שמשון רפאל הירש.
שנדב-1832
שנהמונה להיות רבה של קהילת וויסבאדן, בעודו מתלבט
שנובדרך הראויה להנהיג את הקהילה, ובדרך אליה צריכה הקהילה היהודית בכללה לפנות בכדי
שנזלהתמודד עם המודרניות וההתבוללות.
שנחהחל
שנטמ-1835 ערך גייגר את כתב העת המדעי לתיאולוגיה
שסיהודית, שעסק בסוגיות הקשורות לרפורמה ביהדות.
שסאב-1840
שסבמונה לרב בברסלאו למרות התנגדות הרב
שסגהאורתודוקסי
שסדטיקטין. ב-1849 התפלגה קהילת ברסלאו, לקהילה בראשה עמד
שסהגייגר ולקהילה בראשה עמד רב אורתודוקסי.
שסוב-1856
שסזאוחדה הקהילה שוב, בשל תפישתו של גייגר כי על הקהילות להיות מאוחדות על ידי פשרה
שסחבין הזרמים השונים.
שסטב-1863
שעמונה לרב בפרנקפורט ד'מיין, ומשנת 1872 הורה בבית המדרש
שעאהליבראלי לרבנים בברלין.
שעבגייגר
שעגנחשב למייסדה של "התנועה ליהדות רפורמית".
שעדכבר ב-1837 כינס בוויסבאדן ועידה של 14 'רבנים'
שעהרפורמים. מטרת הוועידה הייתה הכרות והחלפת דעות בין המשתתפים. בשנים 1844-1846
שעונערכו שלוש ועידות נוספות בהן עוצבה דמותה ודרכה של "התנועה ליהדות רפורמית".
שעזב-1868,
שעחלאחר שנים של תהפוכות פוליטיות בגרמניה, שהשפיעו רבות על יהודי גרמניה, כינס גייגר
שעטבעיר קאסל ועידה נוספת שהכינה
שפמפגש בינלאומי של 'רבנים' רפורמיים.
שפאאברהם
שפבגייגר נפטר בברלין ב-1874.