Chabad Library · Around Chassidus
The Chabad Rebbes and German Jewry·
אתולדות יהדות גרמניה
תולדותיה
תולדותיה
בשל יהדות גרמניה, שורשם בהגירת יהודים מעטים באלף הראשון למניינם, המשכה בחיי
גיהדות פורחים וקהילות נכבדות ברחבי המדינה במשך שנים רבות, עד לחיסול כמעט מוחלט
דבתקופת השואה - ותחייה מחודשת
הבשנים האחרונות.
וקהילת
זיהדות גרמניה תפסה מקום חשוב ביותר בתולדות עם ישראל.
חחוקרי
טיהדות גרמניה מציינים כי המהרי"ל (רבי
ייעקב בן משה מולין) מביא מקורות לפיהם יהודים ישבו בגרמניה כבר בתקופת בית שני.
יאידיעה נוספת נלמדת מפקודותיו של הקיסר הרומי במאה הרביעית
יבלמניינם, על קהילה יהודית בעיר קלן (קולוניה באותם הימים). ייתכן שקהילות
יגאלה נעלמו במהלך התמוטטות הקיסרות הרומית ובמלחמות
ידהמוסלמים בנוצרים. מסורות אחרות מדברות על הגירת יהודים מפרס לגרמניה במאה השביעית.
טוכמו
טזכן קיימות עדויות על סוחרים יהודים שהתגוררו בגרמניה בתקופתו של הקיסר "קארל הגדול",
יזבמאה השמינית למניינם.
יחכבר בשנת ד'ת"ת (1040) שימשה
יטגרמניה, שלימים נודעה בפי היהודים בשם "אשכנז", מרכז תורני חשוב ובו
כישיבות בעלות שם, וחיו בו כמה מרבותינו הראשונים כאשר הבולט מביניהם, שהיה למעשה
כאממנהיגי הדור כולו, היה רבינו גרשום בר יהודה מאור הגולה.
כבגדולי
כגתורה נוספים גרו בגרמניה במהלך הדורות. מהמפורסמים שבהם: רבים מבעלי
כדה"תוספות", "חסידי אשכנז" כרבי יהודה בר שמואל ("רבי
כהיהודה החסיד") רבי אלעזר בר יהודה (ה"רוקח"), רבי מאיר בר ברוך
כומרוטנבורג ורבי אשר בר יחיאל (הרא"ש). מבין ה"אחרונים": ר' יעקב הלוי
כז(המהרי"ל), ר' ישראל איסרלין (בעל "תרומת הדשן"), ר' משה מינץ
כח(מהר"ם מינץ), ר' יום-טוב ליפמן הלר (ה"תוספות יום טוב"), ר' יעקב
כטבר צבי (היעב"ץ) ור' עקיבא אייגר.
לישיבת
לאהיהודים בגרמניה הייתה רצויה לשליטים המקומיים עד תחילת האלף השני למניינם, אך
לבלאחר מכן נוצר מתח בין היהודים לבין ראשיתו של מעמד הביניים הנוצרי וההתעוררות
לגהדתית הנוצרית שליוותה את תקופת מסעי הצלב הביאה
לדלשינוי המצב.
להיהודי גרמניה נרדפו והוגבלו בתחומים
לושונים, נחשבו רכושו של שליט האזור שבו ישבו ונזקקו להגנתו מפני התנכלויות שכניהם
לזהנוצרים. בשנת ד'תתנ"ו (1096) בוצע טבח ביהודי
לחקהילות אשכנז שישבו בחבל הריין. יהודים רבים נהרגו על קידוש-השם
לטוקהילות שלמות נכחדו. הפרעות התלוו למסע הצלב הראשון
מוהן מוכרות כפרעות תתנ"ו.
מאבשנים ד'תת"ר-ה'ר (1440-1240) גברו רדיפות היהודים, רבו עלילות-דם, קהילות
מברבות גורשו ממקומן, ויהודים רבים היגרו למזרח.
מגבשנת
מדה'קט"ז (1356) העביר הקיסר הגרמני
מהאת זכותו על היהודים לידי הנסיכים הבוחרים (הנסיכים הגרמנים שבחרו את הקיסר).
מובלחצם ובלחץ הכמורה הנוצרית נדחקו היהודים כמעט מכל מקצוע אפשרי והתירו להם לעסוק
מזבהלוואות בריבית בלבד, מה שהגביר את
מחהשנאה אליהם. היהודים גם נדחקו לגיטאות ואולצו לשאת אות קלון על בגדיהם.
מטאחרי הרפורמציה הנוצרית בגרמניה, לפני
נכ-400 שנה, הוסרו מעל היהודים כמה הגבלות כלכליות, וקהילות יהודי גרמניה אף קלטו
נאיהודים שנמלטו מאימת הפרעות במזרח-אירופה.
נבבעקבות כיבושי נפוליון, לפני כ-200 שנה,
נגהוטב מעמדם הגשמי של יהודי גרמניה. ואולם, מבחינה רוחנית חלה הדרדרות חמורה.
נדבקהילה היהודית הסתמנה נטייה להתבוללות, קמה תנועת ההשכלה ויהודים רבים סרו מדרך
נההתורה.
נומשנת ה'תר"י (1850) ואילך הוסרו
נזמרבית ההגבלות על יהודים, אולם האנטישמיות לא פסקה.
נחלאחר עליית הנאצים לשלטון בשנת
נטה'תרצ"ג (1933) הורחקו היהודים מכל תפקידיהם בתחומי הכלכלה והתרבות. ב-6
סהשנים הראשונות לשלטון הנאצים נמלטו מגרמניה כ-300.000 יהודים, ובמפקד
סאה'תרצ"ט (1939) נמנו בה 234.000 יהודים. עד שנת ה'תש"ב (1942) הצליחו
סבלהימלט עוד כ-10.000 יהודים. מספר יהודי גרמניה שהושמדו בידי הנאצים נאמד
סגב-180.000. הי"ד.
סד**תנועת
סהה'השכלה'**
סוכאמור,
סזבמאה השמונה-עשרה למניינם החלה להתפתח בגרמניה 'תנועת ההשכלה היהודית', ובקיצור
סח'תנועת ההשכלה' או 'ההשכלה'. "תנועת ההשכלה" עודדה השתלבות בחברה הנכרית
סטודגלה ברכישת הידע, המנהגים והשאיפות של האומות ביניהן חיו היהודים. הדוגלים
עבהשכלה נקראו "משכילים".
עאעוד
עבלפני הולדת תנועת ההשכלה, נמצאו בגליציה, בפולין ובליטא רק יהודים מעטים מאוד שהכירו את המדע
עגהחילוני ואת תרבות הנכרים. על פי רוב, היו אלו מלומדים או סוחרים שהיו בגרמניה,.
עדבמשך הזמן הגיעה השפעת ה'השכלה גם לגליציה שהיה לה קשר הדוק עם המרכזים היהודיים
עהבגרמניה, ועם מרכזי ההשכלה בברלין ובקניגסברג.
עובנוסף
עזהיה גם גורם פוליטי שתרם להתפשטות ההשכלה בגליציה: תמיכתו של יוזף השני, קיסר
עחהממלכה האוסטרו הונגרית, ברפורמות במערכת החינוך היהודית.
עטבשנת
פה'תקמ"א (1781) הוציא קיסר גרמניה ואוסטריה יוזף השני את
פא"כתב הסובלנות"
פבשלו. המטרה של "כתב הסובלנות" הייתה להביא למודרניזציה של העם היהודי,
פגולצורך זה הוענקו ליהודים זכויות רבות ובוטלו איסורים שונים שחלו עליהם, אך גם
פדהוטלו עליהם חיובים חדשים, בפרט בתחום החינוך. הותר ליהודים ללמוד בבתי הספר
פההמודרניים של המדינה ולפתוח בתי ספר מודרניים משל עצמם שבהם ילמדו בגרמנית.
פוהמשכילים
פזהתרחקו מדת ישראל ובאופן מיוחד נלחמו בהשפעת החסידות עד כדי עויינות.
פחכחלק
פטמתהליך השינוי קראו אנשי ההשכלה לנטוש את הלבוש המסורתי, את שפת היידיש ואף קיום
צמצוות, במטרה לבטל הבדלים חיצוניים בין היהודים לבין סביבתם. למרבה הצער, רבים
צאחללים הפילה ה'השכלה' ובמקרים לא מעטים הביאה אף להמרת דת של אוהדיה.
צבמנגד
צגקמה בהנהגתו של הרב שמשון רפאל הירש,
צדתנועת "תורה עם דרך ארץ",
צהשלחמה במשכילים וברפורמים ללא לאות.
צועם
צזזאת, כנראה שרעיונות מסוימים של ה'השכלה' חדרו במידה כזו או אחרת גם בחלקים
צחמסוימים בקרב היהודים שנותרו נאמנים ליהדות האמיתית.
צטוכך
קהתבטא פעם כ"ק אדמו"ר נשיא דורנו ב'יחידות', "כאשר הייתי בברלין,
קאנוכחתי כי [אבי אבות ההשכלה, משה] מנדלסון הוא שם בכבודו של עולם אפילו אצל ערליכע
קבאידן [=היהודים היראים]".
קג**ייסוד
קדהקהילות האורתודוקסיות **
קהמשגבר
קובגרמניה תהליך ההתבוללות, ומשעבר השלטון בקהילות יותר ויותר לידי הרפורמים, החל תהליך
קזההתבדלות של חלק מהיהודים האורתודוכסים. זוהי ראשיתן של הקהילות הנפרדות: "עדת
קחישראל" בברלין ו"עדת ישורון" בפרנקפורט.
קטהדבר
קיהתאפשר חוקית בשל "חוק הפרישה" שנחקק בפרוסיה בשנת תרל"ו (1876)
קיאועבר למדינות אחרות, חוק שאפשר לכל יהודי לפרוש מהקהילה הקיימת בלי שיציאה זו
קיבנחשבה ליציאה מן היהדות.
קיגתהליך
קידהפרישה גרם לפולמוס בקרב היהדות האורתודוכסית בין מצדדי הפרישה למתנגדיה. המתנגדים
קיהנשארו בקרב הקהילות הגדולות שנשלטו על ידי הרפורמים כתת קהילות אוטונומיות או
קיובמסגרת קהילה אחת.
קיזהוויכוח
קיחבשאלת ההתבדלות התבטא גם בפילוג בין שני ארגוני הרבנים האורתודוכסים.
קיטבשנת
קכתרל"ט (1879) הוקם על ידי חוגו של הרב עזריאל הילדסהיימר "איגוד הרבנים
קכאהמסורתיים נאמני תורה". איגוד זה אפשר לחבריו השתייכות לאיגוד הכללי.
קכבלעומתו
קכג"איגוד הרבנים האורתודוכסים" שהוקם
קכדבפרנקפורט בהשפעתו של הרב שלמה ברויאר (חתנו של הרב שמשון רפאל הירש) ושחבריו היו
קכהרבני הקהילות המתבדלות, לא אפשר לחבריו להשתייך לארגון הכללי. היו רבנים שהיו
קכוחברים בשני ארגוני הרבנים האורתודוכסים והיו רבנים ששללו אפילו את השותפות עם רבני
קכזאיגוד הרבנים המסורתיים בשל עצם הנכונות שלהם לשבת יחד עם רבנים 'משכילים'. למעשה,
קכחויכוח זה נמשך עד ימי השואה.
קכט**השפעתם
קלשל רבותינו נשיאינו **
קלאעל
קלברקע כל זה אפשר להבין טוב יותר את אשר פעלו בגרמניה רבותינו נשיאינו, כ"ק
קלגאדמו"ר הרש"ב נ"ע ובנו ממלא מקומו כ"ק אדמו"ר
קלדמוהריי"צ נ"ע.
קלההחל
קלומשנות ה'תר"נ, ועד שעלה הכורת על יהדות גרמניה בימי השואה, במשך כיובל שנים,
קלזערכו רבותינו עשרות ביקורים בגרמניה וכן ניהלו חליפת מכתבים עם רבני גרמניה ואישים
קלחבולטים ביהדות המדינה, ולמעשה היו מעורבים בכל תחומי החיים היהודיים במדינה.
קלטרבותינו
קמנטלו חלק בייסוד חברת "מחזיקי הדת" בגרמניה, בחיזוק וביצור חומות היהדות
קמאבקהילות גרמניה השונות, ובמגוון רחב של תחומים הנוגעים ליהדות גרמניה.
קמבפרק
קמגמיוחד בפעלם של רבותינו נשיאי חב"ד בקרב יהדות גרמניה הוא מעורבותם בחיי
קמדיהדות זו בימי הקמתה של תנועת 'אגודת ישראל', בראשית שנות ה'תר"ע. כידוע,
קמהרבני ועסקני היהדות החרדית בגרמניה נטלו חלק מרכזי ביוזמה זו ובהתארגנות במסגרת
קמוה'אגודה'. כוונתם היתה להעניק מענה הולם לרוח ההשכלה שהפילה חללים רבים, ורבותינו
קמזנשיאינו עודדו וחיזקו אותם ועמדו על המשמר, לבל יהיו מעורבים בה השפעות של גורמים
קמחשאינם שומרי תורה ומצוות.
קמטבהמשך,
קנרבותינו הק', כמו גדולי ישראל רבים אחרים, לא ראו עין בעין עם ראשי ה'אגודה' את
קנאאופן ההתנהלות של התארגנות זו ולא נטלו בה חלק (אלא שעניין זה חורג מגבולות הספר
קנבשלפנינו).
קנגכך
קנדאו כך, אין ספק שלרבותינו נשיאינו היתה השפעה רבה על יהדות גרמניה והם עשו גדולות
קנהכדי לבצר ולחזק את היהדות הנאמנה במדינה זו ואף לעשותה כר נרחב לקליטת ההשפעה של
קנותורת החסידות ודרכי החסידות - השפעה שהולכת ונמשכת ומניבה פירות ופירי פירות
קנזבאמצעות שלוחי הרבי שעבודתם הברוכה הולכת ומתפשטת ברחבי המדינה, הולך ומוסיף ואור.