Toldos Avraham Chaim·Chapter 4 - The Imprisonment Periodתולדות אברהם חיים·פרק רביעי - תקופת המאסר

אהמאסר
אודות ההלשנה המשפט והמאסר כתב הר"ש ראזענבוים במכתבו הראשון (בהמשך למסופר לעיל, שהוא נבחר להיות זקן העיירה בפלעשצעניץ, וגם העוזר שלו הי' יהודי):

בוהנה דודי הנ"ל לא רצה לישב בעצמו בהאופראווע ולאבד זמן על זה, ומסר את כל מלאכתו ועבודתו השייך לו בהאופראווע להעוזר שלו הנ"ל, שהוא יעשה את הכל, היינו לנהל את הביכער וליתן פאספארטין ושארי דאקומענטין, והאמין לו גם את הגושפנקא שלו, שהוא יכתוב ויחתום הכל בשמו.

גוהנה העוזר הנ"ל הי' איש בליעל, ולא עשה את מלאכתו הנ"ל באמונה, כ"א עשה כמה זיופים, ונתן פאספארטין מזויפים וכדומה, והאחריות על כל זה הי' על דודי ז"ל, כיון שמסר לו את הגושפנקא שלו, והוא חתם על כל דבר בהגושפנקא שלו, והי' הכל על שמו של דודי הנ"ל, כאילו הוא בעצמו עשה את כל הנ"ל.

דוכאשר נודע הדבר להממשלה אזי תפסו את דודי במאסר, והובילו אותו מתחילה לבאריסעוו, והי' שם איזה זמן, ואח"כ הובילו אותו משם לסמאלענסק, והי' שם תפוס כשתי שנים.

האמנם אח"כ תיקן את דבריו במכתב נוסף, וכתב:

ובמכתבי מכ"ח תמוז כתבתי לכ"ק, ששלחתי מכתב לאחי הגדול יחי' אשר במדינת אמעריקא, וביקשתיו שבאם הוא יודע בפרטיות יותר אודות דודי ז"ל שיכתוב לי תיכף ומיד, וקבלתי היום תשובה ממנו...

זהאופראווע הי' אז בביתו בחדר מיוחד, והיהודי העוזר שלו בהאופראווע הי' שמו ר' חייקל ראפאפארט.

חומה שכתבתי אז לכ"ק שהעוזר שלו הי' איש בליעל, בשגגה כתבתי כן, כ"א אדרבה, הי' איש כשר (ואני דנתי אותו כנ"ל מזה שעסק בזיופים וגרם שיתפסו את דודי ז"ל במאסר, אבל באמת כוונתו בזה הי' לשם שמים, כי הזיופים שעשה הי' בזה שנתן לבחורי ישראל שהיו צריכים לעמוד לעבודת הצבא פאלשע ליגאטעס, בכדי להצילם מעבודת הצבא).

טולבסוף תפסו גם את ר' חייקל הנ"ל במאסר ביחד עם דודי ז"ל. וישבו מתחלה תפוסים במאסר שנה אחת בבאריסאוו קודם המשפט, ואח"כ הי' המשפט.

יושפטו את דודי ז"ל לשלוח אותו לסמאלענסק על שתי שנים בראסטאנסקי ראטע ⁽³⁶⁾. ובעת ששלחו אותו לסמאלענסק יצא השר בית הסהר דבאריסאוו ללוותו, ובכה עליו אז הרבה, כי הי' חס עליו מאד, לפי שהכיר בו שאיננו איש פשוט ושהוא חכם גדול.

יאאת סיבת מאסרו מזכיר הרא"ח בקצרה, במכתבו שכתב ממאסרו בסמאלענסק (27.3.89):

יבמי האמין אשר לעת זקנתי, ככלות כחי, אשב במסגר אסיר, חיל וחומה הקיפו עלי יחד, ותעבוני שלמותי, עם שודדי ליל ורוצחי יער מנת חלקי, עם שובבים ופראים בני בלהות יחד אתרועע, כמו שודד נאות ישרים שופך דמי נקיים שפטוני, אשר שלחתי יד בשגגה לחתום את שמי על אחד ואח אין לו.

יגופירוש הדברים, שע"י שחתם על בחור אחד שהוא בן יחיד ואין לו אח, הוקל עליו לקבל פטור מללכת לצבא הרוסי.

ידועוד כותב ממאסרו (כ' אייר תרמ"ט), אל ידידו המשפיע ר' הענדל:

טואותי שפטו רק על חתימת ידי על מה שכתב איש אחר.

טזמהמשך דבריו נראה שהלשינו עליו בזה שונאי נפשו:

יזהמשלם לאיש כמעשהו, אשר חפץ להדכיאני, מצא את עוני, מקצוי ארץ וים רחוקים אח לצרה נולד, מכל מחשכים נודע בן בוז משפחות להתיצב לפני רוזנים, על מכון כסאות למשפט עלה שמו וזכרו, ויהי לחץ שנון אשר ירד חדרי בטני, מכתי לא זרה ולא חובשה, גם בהגישי את משפטי לוועד שרי המלוכה, ופתשגן כתב הדת ניתן לאשר ולקיים.

יחבבאריסאוו ישב במשך רוב שנת תרמ"ח, ובסמאלענסק ישב מקיץ תרמ"ח עד קיץ תר"נ.

יטהישיבה במאסר בסמאלענסק
על תקופת מאסרו בסמאלענסק כותב הר"ש ראזענבוים:

כבסמאלענסק הי' לבוש בראסטאנסקע קליידער, כמו כל האסורים שם, אך הוא מצא שם חן מאד בעיני שר בית הסהר וכל הממונים שם, וגם בעיני כל האסורים שם, ונהגו אתו בכבוד גדול כראוי לו, והשר בית הסהר מילא שם את כל בקשותיו ממנו... ובכל יומא דפגרא נתן לו רשות לילך העירה עם שומר אחד, פארבריינגען מיט חסידים, והחסידים דסמאלענסק נתפעלו ממנו מאד, וכאשר נגמרו השנתיים ימים שנגזרו עליו להיות תפוס שם, פטרו אותו לביתו לפלעשצעניץ.

כאוברשימת הר"ד שיפרין:

כבנחרץ עליו משפט איום ונורא לילך לעבוד בקאטארגע, ונשלח להיות נתפס במאסר בעיר סמאלענסק, והי' שם בית האסורים שולח אותו יום יום למלאכות היותר כבדות, כמו להעמיד גדר של אבנים אפילו בשבת קודש, או לתלוש עשבים הרעים באיזה חלק שדה זרוע ירקות שקורין אוגרקעס.

כגאני הכותב ראיתי אצלו לוח בשנת תרמ"ח רמ"ט, אותו הזמן אשר הי' תפוס, במאמר הנ"ל הי' בצד כל יום מימות השבוע רשום מה שעשה באותו יום, למשל, ביום שבת קודש בנה גדר לגן הי' רשום בזה"ל, יען כי עברתי על גדר של חכמים על כן באתי לגדר את גדר של אבנים היום בשבת קודש וצדיק ה' כי פיהו מריתי.

כדוישב במאסר במקום אשר אסירי המלך אסורים עם שאר רעסטאנטען, אשר מהן היו הורגי נפשות וחברי גנבים, והי' עמם בצוותא חדא, והי' ביום עם הרעסטאנטין על העבודה ובלילה כתב שם שאלות ותשובות לרבנים הגדולים.

כהעיני ראו שאלות ותשובות שכתב משם לרב הגאון משכיל לאיתן, אשר הי' רב בעת ההיא בעיר פלעשצעניץ, ע"ד שאלתו אם מותר לצרף את האסירים האלה למנין בימי ראש השנה ויום הכפורים, העלה שאלה ארוכה מדבר זה.

כובאותה שעה אשר כתב זאת על מקום מיוחד לאכול על מקום זה ולישון, ובעת אשר כל האסורים היו הוזים שוכבים שקועים בתרדמת השינה בחצות הלילה (ושמע מדברים זה לזה, אש תמיד תוקד ע"י ראזענבאוים זה, וחבירו משיבו - לא תכבה?), במקום הזה ישב דומם כתב שאלה ותשובה ארוכה, והביא כל סימן קטן מיורה דעה, ובאותו שעה לא הי' עמדו שום ספר. הי' אז בן חמישים ושנים שנה.

כזסוף דבר, אשר שר בית הסוהר נתן עליו חומרא של כל רעסטאנט, אשר נחרץ עליו לעבוד בעבודת פרך שתי שנים ומחצה.

כחוב"זכרון לבני ישראל" (עמ' קכו) מספר הר"י דזייקאבסאן:

כטסיפר לי ר' דוד הנ"ל, שבהיותו בבית האסורים, והכריחוהו ללכת לעבוד בשבת, כשלא הי' יכול להשתמט בשום אופן שלא ללכת לעבודה, הי' נזהר שלא לעבור על איסור דאורייתא לכה"פ.

לפעם אחת שלחוהו לנכש גן ירקות מעשבים, והי' תולש את הזרעים ג"כ. שאלוהו מדוע הוא תולש גם את הזרעים, והשיב שאיננו יכול להבחין איזה עשב הוא מהזרע ואיזה עשב הוא סתם שצריכים לעקרו. והוא עשה זאת למען יהי' מקלקל ולא יעבור על לאו דאורייתא.

לאהתנאים במאסרו
נעתיק א"כ כמה קטעים ממכתביו שכתב ממאסרו בסמאלענסק, ובהם מתאר את מצבו שם.

לבבתחלה מתאר לפני ידידו ומחותנו המשפיע ר' הענדל, את תנאי הכתיבה במאסר:

לגב"ה ב' תשא תמט"ר

לדכבוד מחו' המופ' וו"ח ומפורסם מ' חנוך הענדל נ"י

להמכתבו מן יום ד' משפטים, ביום עש"ק תרומה ע"י ידידינו ר' אלי' ריבקינד הגיעני.

לווהנה מאשר גם אני עששו עיני, ותכבד עלי העבודה לכתוב בלילה, לזאת לא השיבתיו עד כה. נוסף לזה עמדי פה, אשר אין לי מקום מוכשר לכתיבה, כי רק הבמה הגדולה אשר תמלא כל הבית, היא לי למטה ולשולחן ולכסא, העשוי' להעלות עליו איברים ופדרים של הערוב כל הלילה עד הבוקר, לשלשים וחמשה ברואים, עד אפס מקום ליד כותבת להשתרע.

לזוממשיך לתאר את מצבו במאסר, אשר אילו הי' פועל אצל עצמו להיות נפשו עיקר וגופו טפל, הי' יותר קל עליו לעבור את קשיי המאסר, אבל עדיין לא הגיע לדרגה זו, והמאסר קשה עליו ביותר:

לחמה שרצון מחו' לדעת ולהיות רואה חשבון, מה שאני עושה בכל כ"ד שעות היום והלילה, נעלם ממני לאיזה מטרה הוא דורש את זאת, לא הי' לי להשיב בקשתו הכפולה במכתבו ריקם.

לטאך נקדים בזה הקדמה אחת קטנה, כי לולא הייתי גם אני מהעושים גופם עיקר ונפשם טפלה, אז הי' טוב לי, על תאוות הגוף החסרים לי לא הייתי מצטער, ותאוות נפש לשמו ולזכרו אין מחיצה של ברזל מפסקת כו'. אבל אם לא זכיתי עדיין לבלי היות נמנה בתוכם, הנה מה שחסר הנני מרגיש בהרגש גמור.

מ[כי מה שכתב חתני שלמה למחו', אשר טוב לי בפה מבאריסעוו, נהפוך הוא. רק אני כתבתי כן לביתי לפייס דעתם, ובאמת ערך סמאלענסק לבאריסעוו כערך באריסעוו לביתי, ואולי עוד יותר].

מאלפי העונש שפסקו עליו הי' עליו לצאת מדי יום ביומו לעבודה קשה, אמנם במשך היותו במאסר מצא דרך איך להפטר מהעבודה הכפויה המוטלת עליו, ועל כך מספר במכתב (27/3/89):

מבבכלל נדרש לי לעצמי פה, לא רק על המחי' ועל הכלכלה, גם ליתן כפר נפשי בעת גורלי להפדות ממשמרת עבודה, אשר הוטל על כל אסירי הגדוד לפקודיהם, בשכירת איש אחר אשר ימלא את ידי ביום חופשו מעבודה. ב"ה בזה הוטב מצב גדוד הזה נגד שארי גדודים, כי שם לא יועיל כל כפר לפדיון נפש.

מגוכי האיך יש לו את האפשרות ליתן כפר לנפשו? ע"ז ממשיך לתאר בהמשך מכתבו, אשר כל אלה שעזר להם במצבם הקשה, בשנים שעברו, עוזרים לו עכשיו במצבו הקשה:

מדהוצאות הישיבה בפה תכבד משאה מכח שכמי העלובה ⁽³⁷⁾, הנשארת גלמודה, לכלכל את חיי בני ביתה. אם כי תודות לה' אשת חיל היא, די לה להפקיע את עצמה וילדי'.

מהאני אחי' פה מלחמי אשר שלחתי על פני המים בשלוי, כי אז לא השבתי ריקם פני כל איש אשר אך דרוש דרש ממני, מבלי שים עין על ידו הפשוטה, אם זהב סגור בה לתת לי את התמורה או פתוחה ידו להיות רק שליח לקבלה ולא הביאה אתה כפר מאומה, לא הבדלתי אנוש מראש, זולת הדורש מבלתי דורש.

מולזאת הן רבים עתה עם הארץ, אשר טרם אקרא והם יענו. גם אלה אשר עוד לא עלו על במתי ההצלחה ואופן מרכב מחייתם מתנהג בכבדות, מצאו חוב על נפשם להעניקיני מטובי בצר לי, כי יהמו המון מעיהם על אחיהם הנתון בצרה ובשבי'. ומהם אשר שמעה אזנם ותבן לה, לקול צפצוף קל ממשק עט צפור כל כנף.

מזאך ברבות הימים כלה הבציר, לא נשארו לפני לימים ההולכים ובאים כ"א גרגרי עוללות במקצועי הפארות, ויש אשר לא זרחה עליהם השמש ועודינה בוסר המה.

מחשוב כותב באותו נושא ביום ד' פר' צו תרמ"ט:

מטאחרי אשר אני חי בפה בצר ולחץ, הנה ההוצאה מרובה מאד. העבודה רבה, ובכל יום ויום מוכרח אני לשכור את מי מהפטורים לעבוד בשביל עצמו, שילכו בעבורי. וגם על זה אודה לה', אשר אין מכריחים פה שילך דווקא המחויב בעצמו, כמו בשאר ראטעס.

נבנוסף לקשיי העבודה היו לו גם קשיי אוכל כשר. בפרט בהתקרב חג הפסח. בארכיון שלפנינו נמצא מכתבו שכתב ביום ועש"ק ב' דחוהמ"ס תרמ"ט, אל ר' אליהו ריבקינד הנ"ל:

נאשבת הגדול הי' לי שבת שבתון ⁽³⁸⁾, אשר כן מתיחס השבת הזה למ"ד בניסן נברא העולם, ובפסח מצרים חל השבת זה בעשור לחדש.

נבממחרת השבת הי' פה ידידינו הזרחי, והביא לי כל מחסורי ליו"ט הראשון של פסח. וביו"ט בא עם זוגתו לבקרני, והביאו לי מטעמים כאשר אהבתי. וכן ביום אתמול.

נגהקלה זו, שיכל להפדות מהעבודה בשכירת איש אחר, הועילה במשך כל החורף תרמ"ט. בכ' אייר כותב הרא"ח אל המשפיע ר' הענדל:

נדמן אחר הפסח נתהווה פה חדשה, אשר כ"א מן האסורים מחויב לצאת לקול הפעמון בבוקר השכם שעה 4 להתיצב בגדוד, ולצאת לעבודה ע"פ בחירת שר בית הסהר. הבחירה מתמהמה שתיים ושלש שעות בכל יום, הזמן היותר מובחר מכל שעות היום.

נהגם אני הייתי עד עתה חמשה ימים מהנבחרים לגדור את השדה השייך לראטע. נראה כי ב"ה התחיל לדקדק עמי מה שפגמתי בגדרים וסייגים.

נוביקורי ידידים
המשפיע ר' הענדל רצה בכל לבו לבוא לבקרו במאסר, אך הרא"ח מנעו מזה, וממשיך בהמשך מכתבו:

נזבדבר נסיעתך לסמאליענסק, אינני מוצא הכרח בזה, להוציא הוצאות על זה, וקשה טלטולא דגברא, ובימות החורף למרובה בגדים כמוהו. וגם אם יקבל מריגא, יותר נכון שישלח לביתו מה שיעלה לו הנסיעה, למלאות תאוות שנינו.

נחזה הי' באמצע החורף, אמנם בקיץ הזמינו אליו הרא"ח לביקור, וכך כותב לו בכ' אייר תרמ"ט:

נטהגם כי במכתבי הראשון כתבתי לו שלא הסכמתי על נסיעתו לפה, הנה הי' זה מצד שני טעמים, א' שחסתי על בריאותו לנסוע בימי הקור, שנית שמצאתי לפניו יותר חובה ויותר נחוץ לשלוח לביתו מה שהי' עולה לו הוצאת הנסיעה.

סועתה אולי הי' טוב לשנינו, אם יכולת בידו לבא להתראות. ויודיעני נא קודם במכתב.

סאבאותו ביקור אף הביא אתו ר' הענדל מתת יד עבור אחד השומרים בבית האסורים, וזה הביא להקלת מצבו שם.

סבהרא"ח מספר לו על כך במכתב שכתב לו ביום א' פר' פנחס (הוא מתחיל לכתוב לו בלה"ק, אמנם מפחד הצנזורה, שינה את השפה לארמית):

סגעם הידוע התראיתי אז תיכף, ומסרתי לו את אשר קבלתי מיד מחו'. הארכתי עמו בדברים, להסיר הטינא מלבבו אשר עברתיו ונשאתי את עיני לגבוה ממנו, הטעמתי לו דברים כי לטובתו הוא להסיר לזות שפתים כו', ונתקבלו. מאז הנני יושב בשלווה.

סדית אנשא ⁽³⁹⁾ ידיעה משולטני עממיא חזיתי בעידנא ההיא, לבתר דנפיקי יקרי' מאתרי מסרנא לי' מה דקבלתי מיני', אסגיתי למללא עמי', לאעדאה דבבו מגו לבי', על די עברית יתי' וזקפית ית עיני בבעותא מן שולטנא דרב מיני', בפתגמין תריצין אחדית ית לבי' במללותי לי', די אורחא הדין טב קדמוי, ואנא עבדית דא בדיל לנטרא יתי' ולאעברא מיני' עקומא דפומא ועאתא דשפוותא מן קדם רבוני', די לא ישלט בי' לישנא בישא, דהוא עביד מגרמי' למשבק יתי מפולחנא, ושפר פתגמי בעינוהי.

סהכדין מללית עמי' על עיסק די אסחותא ביומא דשבתא, די לא אפשר לי' למשוי יתי לכל גוברין יהודאין די משתכחין באתרי, די אינון פלחין ועבדין עבידתא ברעות נפשיהון, אפין ובשלין ומסקין חנגא ביומא די פקיד יתנא די לא למעבד כל עבידתא ביומא הדין, ואנא גבר סיב, די אמנו יתי אבהתי למיהך באורחתהון מן יומי דלא [...] עולימו, יקיר קדמי לחדא, למעבר על גזירת מימרא (דה') דרבוני, ומאים איכול אנא בלחודי, או [...] כחדא עם ילודא דפלניא, למיזל למסחי ביומא קדמאה בתר שבתא, בשעתא דאזלין אלין דאסירן בבי מרעא.

סולבתר דאצלי אודני' לקל מילולי, ענא יתי ואמר, נחזי לפום עידנא (ומה שחשיב האי גברא במילין אלין, מתגלי לידע ביומתא, ודא הוא, די למלתא רבתא כדין, זעירא מנחתא ותקרובתא דא), אוף הכי אבטח יתי בפלגא דפומא, ובפלגא דפומא אבטח יתי, למיקם על מלתא דא לאשלמא יתה.

סזברם בשבתא די עבר לא אסקו בי אסחותא, די באתרא הדין יסקון מסותא דמנא חדא בתרי שבתי, נחזי מה יחוי קדמי בשבתא דאתי' עלנא קדמנא לטב. לפום אשערותא דילן לא יפקון פתגמוי מדוכרנוי ביומין זעירין אלין, ולפום סגיאות יומיא מיבעי למהוי למדכר יתי' תנינות בדוכנא דעני על כולא.

סחוספיק לחכימא, די אף בעידנא ובשעתא דהנאותיון, אינון ברם מתחזין כרחימין, ולא קיימין לי' לגברא בעידן עקתי'. מעידנא ההיא דמללית עמי' לא דחיק יתי בפולחנא.

סטכעבור שבועיים מספר לו שוב על מצב העבודות במאסר:

עפה עמדי אין חדשות ב"ה, הכל כפי מה שכתבתי במכתבי העבר.

עאזה כשני שבועות, אשר נתקבלו שבעים איש מהראטע לתקן את מסילת הברזל על דרך וויטעבסק שמונה וויארסט מפה, ובהם שבעה יהודים, ויושבים שם בתמידות עד אשר יוגמר המלאכה, ויתמהמה עוד בערך חודש ימים.

עבלפ"ז מעט המה האסירים אשר נשארו לפי הנדרש לעבודה בסמאלענסק. בכ"ז נקי הנני במקומי ואינני יוצא למשמרת עבודה.

עג*

עדגם אשת הרא"ח רצתה לבוא לסמאלענסק לבקרו, ולא הרשה לה. הוא כותב על כך במכתב יום ד' פר' מסעי תרמ"ט, אל ידידו המשפיע ר' הענדל:

עהכתבה אלי אשר בדעתה לנסוע לסמאלענסק, לצאת בפני הבריות. השבתי לה אשר אינני מסכים לזה, להפקיר הבית והחנות, ולהעמיס על בני זלמן שי' על זמן ערך שבוע שלימה, ואיזה תועלת יהי' מזה.

עו*

עזבחודש אלול תרמ"ט באה לבקרו גיסתו (אחות אשתו) הכלה. כשכתבה לו על כך השיב לה, ואל המיועד להיות גיסו ר' דוד:

עחמעריכת מכתבה אוכל לשפוט, אשר בחפץ גיסתי המיועדת לו להיות בסמאלענסק להתראות עמדי בקרב הימים, ובהתימך את דברך, תבקשי אותו למעני שאלה אחת קטנה.

עטכאשר נודע לי אשר מקום מגורו, קרית חנה דוד, נודע לשם בארבע כנפות הארץ, למלאכת מחשבת טליתים הגדולים עם הקטנים. יקנה נא למעני ט"ק, הדור באיכותו, ממוצע במדתו וכמותו, ותפארת לו מן האדם, לא יפריז על מדתו כראוי לרבני ארץ, גם לא יקטין מאוד כחפץ הבוערים בעם פורצי פרץ, רק שיהי' רוח המקום ורוח הבריות נוחה הימנו, כי טוב תורה עם דרך ארץ.

פומכסת כספו אשר ישלם תמורתו אשיב לו ברב תודה ככל תגמולוהי עלי. וחפצי להשיגו לפני בא יום ה' ראש ימי השנה הבאה עלינו לטובה.

פא*

פבמלבד המבקרים אותו, רבו הכותבים אליו לנחמו במאסרו. בארכיון שלפנינו יש מכתב שכתב אל ר' חיים גרשון קוגל, בר"ח ניסן תרמ"ט:

פגשבעתי נחת מדבריך הנעימים לי, ראיתי בדבריך כי מפיקים אהבה המה, ולא כבו אותה מים רבים אשר עברו על שנינו באופנים שונים, מעת ראינו זא"ז. משתתף הנך בצערי, לנוד לי ראש ולנחמני, ואיש נתון בצרה ובשבי' יתקרר רוחו מעט מזלעפות חמת המציק, בראותו אוהביו ורעיו גם מרחוק נוטלים חלק בצערו.

פד*

פהשנים מאנ"ש בסמאלענסק היו באים לבקרו במשך תקופת מאסרו, ועוזרים לו כיכלתם. האחד הוא ר' אברהם יצחק זרחי (שעליו יספר במכתבים הבאים) והשני הוא ר' אלי' ריבקינד, שעליו מספר במכתבו אל המשפיע ר' הענדל:

פוידידינו ר' אלי' ריבקינד הי' כירח ימים בלתי שלם בבריאותו ולא ראיתיו בכל המשך ההוא. בעש"ק העבר הי' פה, אבל עדיין הכרת פניו ענתה בו כי לא שב לאיתנו בשלימות עדיין.

פזהוא אחד בפה אשר אני יודע כי הוא יודע אשר בבית האסורים הנני, והוא משתדל בכל עניני מאז בואי הנה, ועד הנה לא הי' מתעצל לעשות למען טובתי כל אשר בכחו בכל אשר יחסר לי.

פחהוא מקבל צעטיל מהנאצאלניק להתראות עמדי, ורק ביום אידם אז הרשות נתונה לילך בלא צעטיל אחר חצות היום, והוא ע"פ רוב יבוא לפה בעש"ק ומתמהמה פה כמו חצי שעה ולפעמים מעט יותר, יען כי גם הוא נחפז ללכת לביתו כי שכיר יום הוא. ומצד המשגיחים דפה אין מניעה גם אם הי' מתמהמה יותר.

פטהקלה בתנאי מאסרו
עוד ממשיך הר"ד שיפרין לספר ברשימתו:

צעד אשר ע"פ עצת כ"ק אדמו"ר זצללה"ה משנת תר"נ, בא כ"ק הרב רז"א נ"ע לעיר סמאלענסק, והודיע לפני טובי העיר סמאלענסק ולאחדים מאנ"ש אשר היו בעת ההיא בעיר ההיא, ומאז הוקל מעליו העבודה, ולא הלך עוד לעבוד עבודת פרך, ומצא חן בעיני שר בית הסוהר, עד כי בליל י"ט כסלו הניח אותו להלך לבית ועד החסידים והי' בצוותא עם אנ"ש כל אותו הלילה.

צאובמכתב הר"ש ראזענבוים:

צבבתחילת ביאתו לשם הי' קשה לו שם מאד, כי שלחו אותו לעשות מלאכה, אך אח"כ נסע לשם הרז"א נ"ע להשתדל עבורו אצל הגובערנאטאר דשם, ואם כי לא פעל אז שיוציאו אותו לחפשי לגמרי, כי זה לא הי' באפשר כלל, אך זה פעל שם להקל עליו, שלא ישלחו אותו עוד לעשות מלאכה, וגם שיתנו לו שם מקום מיוחד, ולא להיות ביחד עם כל האסורים שם.

צגוגם שר בית הסהר, כאשר הכיר אותו שהוא איש רם המעלה וחכם גדול, מצא חן בעיניו מאד, וישנהו לטוב בבית האסורים, ומילא את כל בקשותיו ממנו, ונתן לו רשות שיביאו לו לשם ארגז עם הרבה ספרים ללמוד בהם, וגם נתן לו שם תנור מיוחד לו לבדו, ותיקנו בשבילו שם את הדף שסותמין בו את פי התנור, באופן שיהי' באפשר לו לסגור אותו ולהחזיק את המפתח אצלו.

צדוהי' שם עמו עוד יהודי אחד כשר, אשר ישב ג"כ אתו, בבית האסורים שם, והוא בישל שם עבורו, ותיקן לו את מאכלו, ובכל עש"ק הטמין עבורו בתוך התנור חמין לש"ק, כמו בביתו ממש.

צה*

צונראה שמיד בבואו, בקיץ תרמ"ח, הרשו לו להביא אתו למאסר תשמישי קדושה, ובי"ג אלול כותב אל הרי"ל משכיל לאיתן:

צזאבקש את כת"ר, בעת קניית אתרוגים, יכוין נא גם עבורי בקניית אתרוג יעניווער, ולולב יפה במראיתו, תם ושלם בתכלית, גם ג' בדי הדס משולשים, ואני אסמוך ע"ז אשר יגיע לידי תיכף אחר יוהכ"פ הבע"ל אי"ה.

צחאמנם בחג הסוכות תר"נ הרשו לו אפי' לבנות סוכה, כמסופר במכתב הר"ש ראזענבוים:

צטוקודם חה"ס נתן לו רשות לעשות סוכה בחצר בית האסורים.

קובאמת חשש הרא"ח שלא תינתן לו הרשות המיוחדת הזאת, ולכן כתב במכתב שבין יוהכ"פ לסוכות:

קאידוה לבי בזכרי על ליליו הראשונים של חג הסוכות, שאהי' נבדל מכל עדת ישראל, ולא אוכל לישב בצל סוכה על רגעים אחדים לאכול שם כזית פת, אשר הוא מהמ"ע הגבוהות ורמי המעלה.

קבאמנם לפועל ניתנה אח"כ הרשות הזאת, כמסופר בהמשך מכתבו של הר"ש ראזענבוים הנ"ל:

קגמכתבו המתחיל נתגלה לי מפי אלי' כו' (אשר אני שולח מוסגר פה העתקה ממנו) כתב בעת שישב בבית האסורים, ושם בשולי מכתבו כתב איך שהוא מצטער על זה שלא יהי' ביכלתו לקיים מצות סוכה בחה"ס. הנה זה כתב קודם שידע שיתנו לו רשות לעשות סוכה, אך אח"כ נתנו לו רשות ע"ז.

קדויתירה מזו מסופר באותו מכתב, אשר ביוהכ"פ הלך להתפלל בבית הכנסת, אלא שלא רצה לקבל עליה בביהכנ"ס זה, כי האנשים בה מחללי שבת, אוכלי יוהכ"פ והס"ת יש בה כמה פסולים.

קהומסגנון הדברים נראה שבאופן רגיל היה הולך להתפלל בבית הכנסת, ומנע את עצמו מטעמים הנ"ל מלעלות לתורה עודנו שם.

קווכשבא י"ט כסלו קיבל רשיון מיוחד ללכת לעיר להתוועד ולקנות שמן לנרות חנוכה, כמסופר לעיל, ובמכתב שכתב הרא"ח באור לי"ט כסלו תר"נ:

קזהיום הי' אצלי פה ידידינו הנ"ל [הרא"י זרחי] ואם ירשני שר בית הסוהר ללכת ביום מחר איה"ש לעיר לקנות שמן לנר חנוכה, אתראה איה"ש אתו עוד הפעם בביתו.

קחובדבר משמרת עבודה, ברוך שפטרני כו'.

קטהצפיה לגאולה
מיד עם כניסת שנת תר"נ התחיל לספור את הימים לגאולתו. בכ"ה תשרי כותב אל ר' זאב וואלף קוגל (נכדו של ר' הענדל):

קיאשר תבקשני ידידי במכתבך להודיעך ממצבי הגשמי, לא ידעתי מה אומר לך ומה אענה אותך על זה. חכה ידידי עוד מעט כשמונה ירחים, ואז תקוותי לשמח את לבך בבשורות טובות בגשמיות אי"ה.

קיאלע"ע הנני מלא רצון ב"ה, ממגד גרש ירחים, אשר נגרשו מעלי, מאז שבתי בבית מוסרי ומאסרי, כה יעברו עלינו בשלום חדשים החדשים משנה החדשה, הכוללים בתוכם עוד מאתים וארבעים יום, אשר אכנה אותם ימי מ"ר, וכאשר יעבורו ויקרא דרור לנפשי, אצרפם ואחברם יחד ויהי' לריח ניחוח כקטורת סמים מ"ר-דרו"ר, ויהי' לי לזכרון על פרט השנה הזאת תר"נ, המרומזת גם בברכת מתי"ר אסורים.

קיבבאותו תוכן כתב גם ביום א' פר' נח, אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ:

קיגוהנני מלא רצון ב"ה, ממגד גרש ירחים אלו אשר עברו מאז ועד עתה, כה יעברו עלינו בשלום, חדשים החדשים משנה החדשה, מ"ר-דרו"ר, מ"ר לי בתחלה ודרו"ר יקרא בסופה, ימי המר (ארבעים ומאתים יום) אשר עמדי פה יומתקו ויהפכו לר"ם, להרים ולהגביה קרנינו בכבוד, בקרן אורה, ותהי השנה הזאת קר"ן הצה"ר לנו ולכל ישראל.

קידשוב כותב בט"ו בשבט, אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ:

קיהאתי חדשות אין, תודות לה' על החיוה"ש אשר חנני, וברוך ה' יום יום תקרב ישועתי לבא. הגם כי ארכו לי הימים מאד, אמנם אין זה רק עד אשר יעברון. עוד ימים באים, והימים אשר הנם קדמה ישימו פניהם אחורנית, כימים אשר כבר חלפו ועברו.

קיו- כשאלת החידה, מה הדבר אשר הי' מחר ויהי' אתמול? והפתרון "היום"! ביום אתמול הי' מחר וביום מחר יהי'

קיזאתמול -

קיחלה' אשר אורך ימים השביעני אקוה כי עוד יראני בישועתי, והימים האלה יהי' נזכרים לעת מצוא לטובת נפשי.

קיטבאותה תקופה ישב גלמוד במאסר וכתב שירי געגועים לגאולתו, הצדקת הדין ובקשת נקם בשופטיו:

קכחזות קשה היא רק לפנינו

קכאמפי עליון לא תצא הרעות

קכבזה הדבר אך נפלאת בעינינו

קכגחלילה לאל מרשע בפרוע פרעות

קכדקוה אקוה עוד לאור בהיר בשחקים

קכהמאיר גם לנו השמש תהל תזריח

קכורעננים נהי' - כשושנת העמקים

קכזמעלה שיאים כחבצלת תפריח

קכחדמי השפוך כמים האדמה לא תכסה

קכטמאת ה' אבקש, מיד צוררי ידרוש פורע פרעות

קלפיד נכון לרגלם, ושוטנים יעסה

קלארב טוב יגמלני ואובינו ימקו

קלבואוהבינו יאירו כשמש בגבורתו

קלגבהלו נרו על ראשינו

קלדרחמי ה' ישוכו את חמתו

קלהרק לנו - ולא לצרינו

קלודרור יקרא - אסירו יתיר

קלזלחפשי ישלחנו - ישוב לאחוזתו

קלחיצא ביובל - בשנת מתי"ר

קלטוהשיגה ידו ומצא כדי גאולתו

קמאשנבי שחק - יריקו ברכה

קמאשובע שמחות ורווה נחת

קמביהפך הגלגל - ישדד המערכה

קמגאוהבינו ממעל ואויבינו מתחת

קמדקבוצת משפחתינו - יגילו וישמחו

קמהאהובי נפשינו יאמרו האח!

קמודורשי שלומינו - הידד יצווחו

קמזונפשות צוררים - ינתנו על האח

קמחלהקל על רגשיו במצבו הקשה, ישב וכתב עתון סטירי במאסרו:

קמטהסהר

קנמכתב עתי מדיני (משרש ריב ומדון) ומדע

קנאיוצא לאור פעם אחת ביובל

קנבסמאלענסק יום...

קנגזריחת החמה לא נודע, מאפס חלונות במזרח. שקיעת החמה שעה אחת קודם הסגר. אורך היום לשנה יחשב. צאת הכוכבים לא נראה פה, כי החלונות קפא עליהם הכפור...

קנדוהיה עם תום כתיבת השירים והחידות הנ"ל, ישב וכתב לידידו:

קנהאל נא תשת עלי חטאת, אשר נואלתי, להלאני עוד, להיות שר בשירים מלב רע, להיות פותר חלומות בבית האסורים, במראה ובחידות, העל זאת שמו אותי בבור, לאבד זמן להבל וריק, אשר גם לבני הנעורים חטאת נעורים היא, ומה גם לישישים, אשר אבד עליהם כלח, אם לא כי גם המה נעורים וריקים מכל חכמה, לבושת וכלימה, לעשות מזה פלפלת כל שהוא, ולדרוש כוונת החובר חבר, אם לסכלות זו הייתה מטרתו או לאחרת הגדולה ממנה. ורק עתה יען כי כבר דרשת ממני, הרשיתי את עטי לדבר אתך הפעם בשפה חדיית.

קנו*

קנזבסוף חורף תר"נ התחלפו הממונים על בית האסורים, והתנאים נהיו יותר קשים. אמנם הבטחון שבקרוב יצא לחפשי חיזקו את רוחו. וכך כותב ביום ה' פר' צו אל המשפיע ר' הענדל:

קנחלהודיעו מכל אשר אתי בפרט כבד עלי הדבר להאריך. אך בד"כ אודיעו, כי מצב הראטע כעת נגרע ערכה הרבה מכמו שהי', וכמה לאוין ניתוספו בה, שלא להעלות מעלה עשן כ"ש לעבור בב"י וב"י ⁽⁴⁰⁾. שלא ללבוש זולת בגדי מלכות המצויינים להאסורים, גם הכתונת והמנעלים. שלא להניח תחת מראשותינו כר נוצות, זולת הממולאים בתבן. שלא ימצא בגבולינו מיחם לחמם מים לשרות, זולת מהיורה המיוחדת לעדת האסורים, פעם ביום בעת מיוחד. שלא ימצא אתנו פה עניני אוכל נפש יותר ממזון שתי סעודות לכ"א. וכל הדברים הנאסרים הנ"ל לוקח מאתנו. גם כל ארגז וכל כלי לא תמצא אתנו זולת קדרה אחת וכף אחת לאיש ואיש. השרים התחתונים, זולת הנאצאלניק, נתחלפו.

קנטמה יהי' כאשר יתחילו ימי העבודה עוד נעלם ממני. לפי הנשמע יהי' בימי הקיץ עבודה רבה על חומת המבצר.

קסזאת נחמתי, אשר ב"ה לא נשאר לפני לשבת פה רק ערך שני חדשים וחצי. אך לפי חומרי המקום, גם זמן זה לא מעט הוא.

קסאגזירת הסאמאווארין גדולה היא בימי הפסח, כי אז בלתי אפשר יהי' לשתות מהיורה, ואכילת מצה דורשת שתיית חמין למלוגמא, ובפרט כאשר אין ביכולתי להשיג בפסח גם מאכלי רוטב חמים, כי בהתנורים דפה אין להקל בשום אופן לבשל ולחמם בפסח. ובשנה העברה הי' אצלי המיחם לתנור וכיריים בפסח לכל מכשירי מאכל ומשתה.

קסב... יום צאתי מפה יהי' אי"ה ביום ב' פ' קרח.

קסגוממשיך לספר על תוכניתו לנסוע מיד לליובאוויטש, כמסופר לעיל.

קסד*

קסהכבר נזכרו לעיל מכתביו בהלכה שכתב מהמאסר אל הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, רבה של פלעשצעניץ. כדאי להעתיק כאן קטע אחת ממכתבים אלו, שבו גם סיכום על מצבו במאסר:

קסוומסופק אני לענין דינא, כשיזכני ה' וממצוקותי יושיעני בקרב, לענין ברכת הגומל. הגם דחבוש הוא על עסקי נפשות דוקא, וי"א דגם על עסקי ממון אם הי' מעונה בכבלי ברזל, אכן באמת בלא"ה יש בזה סכנה, שנמצאים פה אנשים א"י, לא רק החשודים על ש"ד, כי אם רוצחי נפש ממש, אשר נגמר דינם להשתלח אל ארץ גזרה על כל ימיהם, ואין להם משפט אדם כלל והמה כחיתו יער, אשר רק בהשגחתו ית' אנחנו חיים, ברוך ה' שלא נתננו כו' ואל יטשנו לנצח, ובאברתו יסך לנו.

קסזמכתב הרא"ח אל המשפיע ר' הענדל