Toldos Avraham Chaim·Chapter 3 - The Town of Pleschenitzתולדות אברהם חיים·פרק שלישי - העיירה פלעשצעניץ

אהחסידים שבעיירה
הר"ש ראזענבוים כותב במכתבו אל כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ נ"ע:

בשם בעיר מולדתו היו עוד חסידים גדולים, כי שם הי' דר ג"כ החסיד ר' הענדיל ז"ל קוגיל (אשר בסוף ימיו הי' מתגורר בליובאוויץ, וכ"ק הי' מכיר אותו היטב), ואחיו החסיד ר' יוסף ז"ל ⁽³⁰⁾, ושמעתי כי הוא הי' גדול בחסידות עוד יותר מר' הענדיל ז"ל, ועוד חסידים. ובכלל הי' שם בין אנ"ש אהבה ואחוה שלו' וריעות.

גוברשימת הר"ד שיפרין:

דנולד לאביו הרב ר' דוב בער מחסידי חב"ד, בעיר פלעשצעניץ, גובערניא מינסק, מקום אשר היו החסידים המפורסמים הרב הוו"ח ר' יוסף קוגעל זצ"ל, אחיו של החסיד הנעים ר' חנוך הענדיל קוגעל ז"ל, ובנו של החסיד ר' חנוך הי' שמו ר' גרשון ליב נ"ע. הני תרי צנתרא דדהבא הפיחו רוח החסידות בקרב האי חסידא פרישא מרן א"ח ז"ל.

השניהם נזכרים במכתב שכתב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל הרא"ח בה' אדר תרל"ו:

וד"ש כ' ידידי עוז המופלג מוהר"י נ"י ובן אחיו ידידי מ' גרשון ליב נ"י.

זושוב בח"י אדר תרל"ו:

חפסוק של שלום לידידי הותיק ותמים מ' יוסף שי' ולב"א המופ' מוהר"ר גרשון ליב שי', ולכתוב לי מכל אשר נעשה אתם לטוב להם כל הימים וכל לרבות ולרבות אך ורק מיעוטין במחלוקת ⁽³¹⁾ כו'.

טאמנם בימים האלו ממש, נפטר כנראה החסיד ר' יוסף, ובכ"ו אדר תרל"ו כותב אליו שוב:

יכאשר נודע לי פתאום מרז"ר דמחנם מפטירת ידידינו הירא וחרד מוהר"י ז"ל תנצב"ה, נימס לבבי בקרבי ונשארתי כמתעתע ממש, אוי ואבוי שבר על שבר כו' הצור תמים פעלו כו'.

יאבשנת תרל"ז נפטר גם החסיד ר' גרשון ליב, שכך רשם בנו ר' שלמה לזכרון, בכת"י 584:

יביום פטירת א"א מו"ר גרשון יהודא ליב ע"ה יום א' אחר צה"כ פ' נצבים שנת תרל"ז לפ"ק, מנוחתו כבוד בק"ק ווילנא, זכה לקבורה ביום ח"י אלול אחר חצות היום. היא"צ 18 אלול.

יגהמשפיע ר' הענדל עבר אז לגור בליובאוויטש, ובפלעשצעניץ נשאר הרא"ח ראזענבוים לעמוד בראש עדת החסידים.

ידכך עד שנת תרמ"ח, שאז נאסר, והי' במאסר עד שלהי שנת תר"נ, כפי שיסופר לקמן, ובראש עדת החסידים בפלעשצעניץ עמד השו"ב ר' ראובן ליברמן, שסידר בביתו קביעות עתים ללימוד דא"ח. ביום ד' פר' מסעי תרמ"ט, כותב על כך הרא"ח אל ידידו המשפיע ר' הענדל:

טודין הניין לי מה שהודיעני כי יציץ ופרח ישראל בעירינו, ונמצאים מתי מעט החפצים להתנהג בחסידות ובקביעות זמן ומקום אצל ר' ראובן שו"ב ללמוד דא"ח, יהי' ה' בעזרם, ויוסף ה' עליהם בכמותם ואיכותם, כי טוב הוא לנפש תדרשנו, והמה יחזקו את בדק הבית לכל אשר ימצא שם בדק. וכולי האי ואולי יערה ה' רוח ממרום, אשר גם בנינו כנטיעים מגודלים יעשו פרי למעלה ויטעמו מטעם לשד השמן (כינוי לחכ' וגם לעובדין טבין לפי' הינוקא דפ' בלק, אשר כן נמצא גם בפי' הת"י ע"פ ולא רוככה בשמן ⁽³²⁾ עי"ש).

טזאחרי נסיעת הרא"ח מרוסיה, בשנים תרנ"ב-ג פנה הודה זיווה והדרה של העיירה פלעשצעניץ. בראש עדת החסידים נשאר עומד השו"ב ר' ראובן ליברמן הנ"ל, הכותב אל הרא"ח ביום ועש"ק חקת עת"ר (נעתק ב"כפר חב"ד" גליון 100 עמ' 71):

יזבהיותו כ' עוד תושב עירנו, הנה הוא הי' תמיד לנו לעינים ורוח החי' באופני עירנו הקטנה, אשר אנשים בה מעט, ועירנו עלתה כפורחת לרגליו בחומר וברוח.

יחועתה הנה הרי נהי' להיפך, לו ראה כ' את מצב עירנו היום ואת אנשי', בטח נפלא בעיניו הפלא ופלא איך ירדה פלאים... וגלה כבוד מעירנו, ולא יכירנו עוד מקומו... ומי יתן ונתראה פנים אף לרגע, ולחלות בשמחה את פניו ולשבוע בהקיץ תמונתו.

יטחסידים ומתנגדים
במכתב הר"ש ראזענבוים:

כוהנה שם בהעיר קטנה הנ"ל היו דרים חסידים וגם מתנגדים הרבה, והי' מחלוקת גדולה ביניהם, ומתחילה לא הי' אז שם להחסידים ביהכ"נ מיוחד להתפלל שם, והם השתדלו בכל כחם להשיג רשיון לבנות להם ביהכנ"ס מיוחד (א חסידישע שטיבל) אך המנגדים לא הניחו להם להוציא את מחשבתם אל הפועל, בכל מיני תחבולות ומסירות, ואף לשכור איזה בית להתפלל שם לא הניחו להם, והיו מוכרחים לילך להתפלל להביהכנ"ס של המנגדים, וממילא מובן שהי' שם מחלוקת גדולה מאד.

כאוהנה שם בהעיר קטנה הנ"ל הי' הסטאראסטע ⁽³³⁾ בהמעשצאנקע אופראווע יהודי, אשר לו ניתן כח ורשות מהממשלה ליתן פאספארטין לכל מי שנצרך לו, ועוד כמה מיני נירות (דאקומענטין) נחוצים, והחסידים השתדלו שיבחרו לסטאראסטע איש אחד מאנ"ש, כי אז יהי' להם בנקל יותר להשיג רשיון לבנות להם ביהכנ"ס מיוחד, ופעם אחת עלתה בידם לבחור את דודי הנ"ל להיות סטאראסטע ראשי, ועוד שני לו להיות לו לעוזר (בל' רוסיא פאמאצניק או זאמעסטיטעל) והעוזר שלו הי' ג"כ יהודי, וזה הואיל להם באמת להוציא מחשבתם הנ"ל אל הפועל, ובנו להם בהיכ"נ מיוחד כרצונם.

כבוברשימת הר"ד שיפרין:

כגמנגדי העיר היו משפחה גדולה סוחרים בשם ראפאפארט. לא הניחו לעשות מנין להתפלל נוסח האר"י בשום אופן.

כדהיו ימים אשר המנגדים היו ידיהם על העליונה והשיגו מן הממשלה מחאת אזהרה נוראה מלבנות בית הכנסת בעד אנ"ש בעיר הנ"ל, וכאשר עשו החסידים מנין להתפלל באיזה בית לשבת או יו"ט, הודיעו תיכף לפריסטאוו לגרש את המתפללים וחתם בגושפנקא את החלונות ואת הדלת, עד שלא הי' במציאות איך להוציא מן החדר את הס"ת, אם לא ע"פ ארובת העשן (דורך דעם קיימען).

כהונצמח מזה מלחמה גדולה בין אנשי העיר דבר יום ביומו, עד אשר עפ"י ההשגחה העליונה נהפך הגלגל על משפחת הראפאפארטים ונתדלדלו וירדו מטה מטה, והאיש ר' אברהם חיים נתעלה והי' לשר אלפים והכריחם לבא לדין תורה לפני הרבנים הגדולים אשר היו בעת ההיא.

כוהרה"ג הצדיק ר' יצחק בלאזער ⁽³⁴⁾, המפורסם בשם ר' יצחק פעטערבורגער השתדל לרוב שיעשה שלום ביניהם ולא אבו שמע. כאשר מטה ידם ואזלה יד המתנגדים הסכימו לנסע לכ"ק אדמו"ר מהר"ש זצללה"ה והעיד בם אם תאבו ושמעתם כו' ואם לאו כו'.

כזכל הונם ועשרם אבדו להם ואז הוחילו אנ"ש לבנות בית כנסת, ומ"מ עוד לא שקטה המחלוקת, ואת אשר בנו בעלות השחר עד שקיעת החמה באו שארית המנגדים בלילה ויהרסו את הבנין, והי' להם היום למלאכה והלילה למשמר, כמו שכתוב בנחמי'.

כחשמעתי אומרים אשר הכסף שהוזילו מכיסם הי' יכולים לבנות את השטיבעל בגג של כסף ממש.

כטכשסיימו את בניית בית הכנסת הזה ערכו חנוכת הבית, שאודותה כתב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל הרא"ח ⁽³⁵⁾:

לחפץ אני לידע ג"כ מענין חנוכת הבית של בהמ"ד שלכם.

לאהרב והשו"ב בעיירה
גם אודות בחירת רב ושו"ב בעיירה היתה מחלוקת בין החסידים למתנגדים שבעיר. בסופו של דבר התקבלה הפשרה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, אשר הרב יהי' מהמתנגדים, כזה שמקובל גם על החסידים, והשו"ב יהי' חסיד.

לבאת הדבר הזה מזכיר ידידי ר"י שי' מונדשיין בקצרה ב"מגדל עז" (עמ' תסו הערה 1):

לגמר' חיים ליברמן (שי') [ע"ה] שמעתי שכן הורה מוהר"ש בעיר פלעשצניץ (פלך מינסק) ובעוד עיירות.

לדוב"עלי ספר" (ו-ז תשל"ט עמ' 5):

להעיירה פלעש[צע]ניץ, אחת מאותן עיירות שלא נטבעו בחותם ה"חסידות" או ה"מתנגדות", מאחר ולא היה בכחו של שום צד מהצדדים להתגבר על שכנגדו, ור' חיים ליברמן (שי') [ע"ה] מפלעש[צע]ניץ נותן בהן סימן מובהק: רב אשכנזי ושוחט חסידי.

לובארכיון של הרא"ח נמצא מכתב שכתב אליו ידידו החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו, בה' אדר תרל"ו:

לזלדעתי אחר כו', כמדומה לי ברור שאני בעניי נגד כל הרבנים שלהם שהכניסו ראשם ורובם עד עתה לעשות שלום ביניהם, הייתי יכול לתווך ביניהם שהשו"ב יהי' דווקא מצידינו והמורה יהי' דווקא מצידם כרצונם, רק באופן שגם הם יוכלו לסמוך עליו על המורה עפ"י הסמיכה מצידם וד"ל.

לחלפועל נתמנה לרב הקהלה הרב יהודה ליב משכיל לאיתן, אשר הרא"ח כתב אליו כמה מכתבים מהמאסר כדלקמן. לשו"ב הקהלה נתמנה ר' אהרן זאב ב"ר ברוך דובער, שאודותיו כותב החסיד המפורסם ר' שמואל דובער מבאריסאוו אל הרא"ח, בי"ט טבת תרל"ז (מכתב מוסווה, שנכתב בקיצור וברמז):

לטיום אתמול הגיעני עוד מכתב מרא"ז שו"ב בחדשות, וג"כ במענה לשון רק בתוספת פזמון, והאמת לא אכחד מאתך אשר אחר כו' ואעפ"כ חפץ אני בעצם להשתדל בטובתו, והורשתי להתבונן ביני לבין קוני לעשות למענו כך וכך, לשלוח הפזמון שלו כמו שהוא כתוב במגילה עפה כתובה פנים ואחור ליד כ"ק מרן שליט"א, ולכתוב בעצמו ג"כ מליצה טובה וישרה למענו, וכך וכך עשיתי תומ"י.

מועתה אכתוב אי"ה ג"כ מכתב אליו על מקומו. ואפשר אכתוב ג"כ מליצה טובה עבורו למאסקעווע לכ' הרב מ' יעקב קופסיקער נ"י, שהוא נתמנה כעת התם למורה ודאין, רק שאמתין בזה עד שאקבל ידיעה מכ"ק שליט"א כי שאלתיו בזה.

מאואפשר נתראה פא"פ אי"ה אז אספר לך הכל בפרטיות.

מבמ"מ נראה שכבר לפני זה הי' הרא"ז שו"ב, כנזכר במכתבו של הרשד"מ, שכתב אל הרא"ח במכתב ו' טבת תרל"ג:

מגואו"ש לכל סיעת מרחמוהי מאנ"ש האחוזים והקשורים בכלל ובפרט לידידינו השו"ב רא"ז שי' ולהאחים המופלגים מוהר"ה ומוהר"י נ"י.

מדשמו של הרא"ז נמצא חתום על בוך כת"י 1351 שבספריה.

מהכשהתקבל כתה"י לספריה הורה כ"ק אדמו"ר זי"ע "לשאול הרח"ל שי' אולי יודע אודותו". ואת המענה של ר' חיים ליברמן העתקתי ב"כפר חב"ד" (גליון 100 עמ' 69):

מוהשו"ב ר' אהרן זאב הי' השוחט בפלעש[צע]ניץ, מאז התקבלה שם הפשרה של כ"ק אדמו"ר מוהר"ש נ"ע, שהרב יהי' מהמתנגדים והשוחט מהחסידים.

מזאבי ר' ראובן ז"ל למד אצלו אומנות השחיטה והי' עוזרו, ולאחר פטירתו נתקבל לשו"ב במקומו.

מחאני לא ראיתיו. אבי ז"ל נולד בשנת תרי"ז, ונתחתן בפלעש[צע]ניץ בגיל י"ח, ואז נתקבל לעוזרו של השו"ב ר' אהרן זאב. בביתי היו משוחחים אודותיו לפרקים.

מטליתר דיוק כדאי לציין, שאי אפשר להשוות את הכח של החסידים בפלעש[צע]ניץ לזה של המתנגדים, כחם של המתנגדים גדל בהרבה, והחסידים סבלו מזה לא מעט.

נגם ביהכ"נ משלהם לא יכלו החסידים לבנות, בשעה שלמתנגדים היה ביהכ"נ גדול. וכל אימת שרצו החסידים לבנות ביהכ"נ הפריעום המתנגדים בדרכים שונות.

נאסוכ"ס קיבלו החסידים אישור בניית ביהכ"נ משלהם, והתחילו לבנותו, אך בכל פעם שסדרו החסידים את הקרשים לבניה, באו המתנגדים באישון לילה ופיזרום, וכך נמשך זמן רב, ולא היה לחסידים מקום מיוחד להתפלל בו.

נבבינתיים התפללו החסידים בבית פרטי, שזה הי' אסור ע"פ החוק - בלי אישור מיוחד. הלשינו עליהם המתנגדים, וסגרה המשטרה את אותו בית בחותם הממשלה, ואין יוצא ואין בא. בקושי הצילו משם את ספרי התורה, שהוציאום דרך הארובה שבבית - שעליו לא היה מונח החותם.