Toras Menachem·Vol. 7 (5713·Part 1)·Sicha of the Night and Erev Shabbos Parshas Vayetzei 10 Kislev 5713תורת מנחם·– ז – שנת תשי"ג – חלק ראשון·בס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק פ' ויצא·יו"ד כסלו ה'תשי"ג.

אבס"ד. שיחת אור ליום ועש"ק פ' ויצא, יו"ד כסלו ה'תשי"ג.
בלתי מוגה

בא. [א' מאנ"ש¹ ערך גזיזת השערות ("אָפּשערעניש") לבניו התאומים, וכיבד את כ"ק אדמו"ר שליט"א ב"ראשית הגז"², ואח"כ אמר:]

גע"פ הידוע שכל דבר (ובפרט בחיי בנ"י) הוא בהשגחה פרטית³, הרי, כן הוא גם בנוגע למאורע דגזיזת השערות שנערך עתה, שיש לזה שייכות לתוכנו של יום זה – יו"ד כסלו, יום הגאולה של אדמו"ר האמצעי, כדלקמן.

דב. אודות פרטי הענינים דהגאולה דיו"ד כסלו – שמענו מכ"ק מו"ח אדמו"ר⁴ שבשורת הגאולה הגיעה בין טי"ת כסלו ליו"ד כסלו⁵, בזמן המנחה, וכיון שט' כסלו חל בשנה ההיא ביום השבת, באה בשורת הגאולה – בזמן המנחה – בעת שאמר אדמו"ר האמצעי מאמר דא"ח ד"ה אתה אחד ושמך אחד⁶.

הויש לומר, שבאמירת המאמר ד"ה אתה אחד ושמך אחד בשייכות להגאולה, ומה גם שאמירת המאמר היתה בט' כסלו, שביום זה בשנה שלאח"ז היתה הסתלקותו⁷, גמר ושלימות עבודתו אשר עבד כל ימי חייו⁸ – מרומז ענין עיקרי בכללות עבודתו של בעל הגאולה.

וג. והענין בזה:

ז"אתה אחד" – קאי על ענין האחדות כפי שהוא מצד עצמותו ומהותו ית' ("אתה"). ו"שמך אחד" – קאי על ענין האחדות כפי שהוא מצד אורות וגילויים, כי "שמך" (שמו ית') הו"ע האור והגילוי.

חועז"נ⁹ "אתה אחד ושמך אחד ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ"– שמעלתם של בנ"י ("מי כעמך כישראל") שאינם מסתפקים בהאחדות שמצד אורות וגילויים ("שמך אחד"), ואפילו לא בהאחדות שמצד עצמותו ומהותו ית' ("אתה אחד"), אלא הם ממשיכים את ענין האחדות בארץ דוקא ("אחד בארץ"),

טודוקא עי"ז מגיעים למעלה מ"שמך אחד", ולמעלה גם מ"אתה אחד" – כי, גם "אתה אחד" אינו עצמות ממש, וכדי להגיע לעצמות ממש ה"ז ע"י המשכת ה"אחד" "בארץ" דוקא, ע"ד המבואר בדרושי חסידות¹⁰ בפירוש "אין ערוך לך . . בעולם הזה"¹¹, שאמיתית הענין ד"אין ערוך לך" הוא בעוה"ז דוקא.

יד. וענין זה – שע"י המשכת ה"אחד" "בארץ" מגיעים למעלה יותר – מודגש במיוחד אצל אדמו"ר האמצעי:

יאובהקדם דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר¹² בנוגע לחידוש של אדמו"ר הזקן לגבי הבעש"ט – שהבעש"ט הראה איך צריך כל יהודי לעבוד את השי"ת, ואילו אדמו"ר הזקן גילה והראה את הדרך איך אפשר לכל יהודי לעבוד את השי"ת. ועד"ז בנוגע לתורת החסידות – שהבעש"ט גילה את האור הגנוז שבתורה (תורת החסידות) שהי' עד אז בהעלם, ואילו אדמו"ר הזקן גילה את האור הגנוז בתורה ע"י תורת חסידות חב"ד באופן שתבוא בהבנה והשגה לכאו"א מישראל.

יבובזה ניתוסף בפרטיות בהתרחבות ובהתפשטות על ידי אדמו"ר האמצעי (בעל הגאולה דיו"ד כסלו) – כידוע¹³ שאדמו"ר הזקן הי' אומר מאמרים קצרים, ואילו אדמו"ר האמצעי הי' אומר מאמרים באריכות ובהתרחבות. וכדברי כ"ק מו"ח אדמו"ר¹⁴ אודות החילוק שבין אדמו"ר הזקן לאדמו"ר האמצעי – שאדמו"ר הזקן הוא ספירת החכמה דתורת החסידות, ואדמו"ר האמצעי הוא ספירת הבינה דתורת החסידות, והרי החילוק שבין חכמה לבינה הוא שבחכמה באים כל הענינים באופן של נקודות, ובבינה באים הם באופן של התרחבות והתפשטות¹³.

יגוהנה, ביחד עם זה שדוקא ע"י אדמו"ר האמצעי נעשה התרחבות והתפשטות בגילוי תורת חסידות חב"ד באופן של הבנה והשגה, שזהו"עההמשכה למטה דוקא, הרי הוא (אדמו"ר האמצעי) בעצמו הי' מובדל ומופרש מהעולם עוד יותר מאשר אדמו"ר הזקן:

ידידוע הסיפור¹⁵ אודות גודל דביקותו של אדמו"ר האמצעי בהיותו שקוע בלימודו, שפעם נפל תינוק מן העריסה (שעמדה בחדרו) ופרץ בבכי, ולא הרגיש בדבר. ואילו אדמו"ר הזקן – שישב באותה שעה בחדר אחר, והי' גם באמצע דביקותו בתורה ותפלה – שמע צעקת התינוק, נכנס לחדרו של בנו (אדמו"ר האמצעי), הרים את התינוק, הרגיעו והשכיבו בעריסה, וחזר לחדרו.

טווהמשך הסיפור – שלאחר זמן הוכיח אדמו"ר הזקן את בנו, באמרו, שכל ענין החסידות הוא שלא תהי' סתירה בין דביקות רוחנית לענין גשמי, היינו, שגם כאשר נמצאים בדביקות הכי נעלית ירגישו דבר גשמי, וגם בשעה שמרגישים ועוסקים בדבר גשמי יהיו בדביקות הכי נעלית.

טזוכך כותב גם אדמו"ר האמצעי בספרו תורת חיים סוף פרשת ויחי¹⁶: "מספרים בשבחי הבעש"ט ז"ל שהתפלל כמה תפלות והתענה תעניתים שיוכל להשיב לשואלו דבר בעת עליות נשמתו", כי, בשעה ש"הי' נשמתו עולה במדרגה גבוה מאד . . לא הי' יכול להשפיל את עצמו למטה כלל להשיב לשואלו . . ולזה התפלל כמה תפלות שיוכל לירד למטה דוקא בעת עליות נשמתו הגבה למעלה . . כי כל הגבוה יותר כו'".

יזוזהו גם תוכן הענין ד"אחד בארץ" – המודגש במיוחד אצל אדמו"ר האמצעי – שצ"ל ההמשכה למטה דוקא (התרחבות והתפשטות בגילוי תורת החסידות בהבנה והשגה דוקא), ועי"ז מגיעים למעלה יותר.

יחה. ו"מעשה אבות" – שסללו את הדרך – "סימן לבנים"¹⁷ – לילך בדרך זו להיותה דרך סלולה:

יטונקודת הענין – שההנהגה צריכה להיות באופן ד"גוי אחד בארץ", היינו, שאין סתירה וניגוד בין ה"אחד" ל"ארץ", שכן, גם כשנמצאים בארץ ועוסקים בענינים ארציים, חדורים ב"אחד", כיון שממשיכים את ה"אחד" "בארץ"¹⁸.

כוכאמור – דוקא ע"י המשכת ה"אחד" "בארץ" מגיעים לדרגא שלמעלה גם מ"אתה אחד ושמך אחד".ו. ויש לקשר זה גם עם הענין דגזיזת השערות:

כאגזיזת השערות¹⁹ – לא נזכרה בדברי הפוסקים, בראשונים ואחרונים כו', כיון שאין זה דין, וגם לא הידור מצוה, אלא "מנהג ישראל" ש"תורה היא"²⁰.

כבולכאורה, ע"פ הידוע גודל העילוי דמנהג ישראל²¹, הי' מקום לומר שקיום מנהג זה יהי' דוקא לאחרי שישנו קיום כל דיני התורה בשלימות ובאופן של הידור מצוה וכו'.

כגואעפ"כ, רואים בפועל שכל בנ"י נוהגים במנהג זה, ולא עוד אלא שקיום מנהג זה הוא בתינוק שמלאו לו שלש שנים שזה עתה מתחיל ללמוד אותיות התורה [כמ"ש אדמו"ר הזקן בריש הלכות תלמוד תורה ש"בשנה הרביעית (היינו לאחרי שמלאו לו ג' שנים) מלמדו אותיות התורה"].

כדונקודת הדברים – שגם ענין נעלה ביותר (מנהג ישראל) נמשך למטה (בנוגע לתינוק מישראל), ע"ד האמור לעיל בענין גילוי תורת החסידות באופן של הבנה והשגה לכאו"א מישראל, המשכת ה"אחד" "בארץ".

כהוכשם שדוקא ע"י המשכת ה"אחד" "בארץ" מגיעים למעלה יותר, כן הוא גם בנדו"ד, שהמנהג דגזיזת השערות נעשה היסוד לכמה ענינים עיקריים בחיי בנ"י, כפי שכותב כ"ק מו"ח אדמו"ר²² ש"מיום הגזיזה ראשונה והנחת פאות הראש נהגו להדר להרגיל את התינוק בענין נשיאת טלית-קטן וברכת השחר וברכת המזון וק"ש שעל המטה" (נוסף על כיסוי הראש ונט"י וכו').

כו[טרם צאתו ברך כ"ק אדמו"ר שליט"א את אבי הבנים ברוב נחת, ופרנסה בהרחבה, בגשמיות וברוחניות].

כז**ב"ה, חמשה עשר בכסלו, ה'תשי"ג

כחברוקלין, נ.י.

כטלאנ"ש ולכל חובבי ומוקירי תורה

לומאור שבתורה

לאה' עליהם יחיו

לבשלום רב וברכה!

לגלקראת חג הגאולה, גאולתנו ופדות נפשינו, הנני בהצעה, אשר יערכו התוועדויות בש"ק ח"י כסלו, ימי יט-כ כסלו, וה' חנוכה – בכולם, או באחדים מימים אלו, על כל פנים בשנים מהם – ובהן: התועדות ברבוי מקומות שבמחנם הט', והתועדות ברוב עם – רוב בכמות ובאיכות – במקום אחד מיוחד,

לדללמוד המאמר (דש"פ חיי תש"ג) ד"ה כה אמר ה' גו' קרובה ישועתי לבוא (כולו, או מקצתו עכ"פ) וקטע משיחת שמח"ת ה'תר"צ בענין דיפוצו מעינותיך חוצה הוא כלי לאור גילוי המשיח, במהרה בימינו אמן,

להלהסביר להמתועדים פסק רז"ל בדבר משנה, אשר לא המדרש עיקר אלא המעשה עיקר, כי כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה, וכמבואר במאמר הנ"ל ענין שמירה ועשי' אלו,

לוובעת רצון זו, לנקוט בהחלטות בהנוגע לפועל ממש על אתר ולימים הבאים לקראתנו ועל כל ישראל לשלום.

לזבברכת חג הגאולה, ובלשון הרב הוא כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע:

לחגוט יום טוב. לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידים תכתבו ותחתמו.