Toras Menachem·Vol. 15 (5716·Part 1)·Shabbos Parshas Vayishlach Sicha 5716תורת מנחם·– טו – שנת תשט"ז – חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ וישלח·ח"י כסלו ה'תשט"ז.

אבס"ד. שיחת ש"פ וישלח, ח"י כסלו ה'תשט"ז.
בלתי מוגה

בא. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויעקב נסע סכותה גו'.

ג***

דב. המאמר דלעיל הוא מ"ביכל" כתבים של אדמו"ר הזקן¹.

ה– מאמר זה נדפס גם ב"בונה ירושלים"², אבל בנוגע למאמרים שב"בונה ירושלים" לא ידוע אם כולם מאדמו"ר הזקן, משא"כ "ביכל" הנ"ל הוא בוודאי מאדמו"ר הזקן, וכפי שניכר בה"ביכל" – נרשם עוד בחיי אדמו"ר הזקן בעלמא דין. ועוד ועיקר – שישנו חילוק בין המאמר הנדפס ובין המאמר כפי שהוא בכת"י, כנ"ל.

ומאמר הנ"ל הוא בקיצור, ללא ביאורים מרובים, כמו כל המאמרים באותם זמנים. אבל המאמר הוא מלא אור.

זותוכן המאמר – שלעולם אין לאדם לחשוב אודות עצמו, אלא עליו לעבוד את הקב"ה מצד חלק הטוב שבו, שכן, גם "כי אשב בחושך הוי' אור לי"³. וכאשר הולך בדרך זו, אזי יכול להגיע לכל המדריגות כו', והיינו, שגם המקיפים נמשכים בפנימיות.

חג. ויש לקשר זה עם ענינו של יום זה – ח"י כסלו:

טכיון שיום זה הוא לפני י"ט כסלו, הרי ישנו עדיין ההעלם וההסתר – שנמצאים עדיין בבית-האסורים, ועדיין לא הי' הנצחון די"ט כסלו למעלה, ובמילא אין גם הנצחון למטה, ולכן שייך שיהיו העלמות והסתרים, ושיהי' בכחו של אינו-יהודי (ועד"ז "הגוי אשר בקרבך"⁴) להושיב יהודי בבית-האסורים.

יואעפ"כ אין להתפעל מזה – כי, ככל שיהי' החושך גדול, עדייןצריך לפעול ולעשות מצד החלק הטוב שבו, שזהו"ע "לא יכבה בלילה נרה"⁵ (כנ"ל).

יאוכאשר קודם י"ט כסלו, כשנמצאים עדיין "בלילה", "לא יכבה נרה" – אזי נעשה לאח"ז "טעמה כי טוב סחרה"⁵, שגם הענינים ד"סחרה", מלשון סחור סחור, ענינים שהם למעלה מהשגה, נעשים באופן ד"טעמה כי טוב", דהיינו שמכירים ומרגישים גם את הטוב שבמקיף – שזהו תוכן הגילוי די"ט כסלו, שגם ענינים ד"סחרה", ענינים שלמעלה מהשגה, ניתנו בהבנה והשגה, חב"ד, בפנימיות.

יב*

יגד. הענין ד"ויעקב נסע סכותה"⁶ (המדובר לעיל) – בא לאחרי שיעקב הי' תחילה בבית לבן, שענין זה הי' בשביל עבודת הבירורים, שעי"ז נעשית נחת-רוח רבה למעלה.

ידוכמבואר בהמשך תרס"ו⁷ המשל ממלך ששלח את בנו יחידו למרחקים כדי לנסות את חכמתו, שעי"ז נעשה אצל המלך תענוג גדול ביותר שבלא זה לא הי' יכול להשיגו בשום אופן.

טווזהו המשך הענינים בכתובים:

טזתחלה הי' יעקב בבית לבן, ושם בירר בירורים בצאן לבן – שזהו הפירוש בדבריו לעשו "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה"⁸, שהכוונה בזה היא להניצוצות שבירר בבית לבן – עי"ז שהתעסקותו בדברים אלו היתה באופן שלא קיבל מהדברים הגשמיים, אלא עסק בהם רק כדי לעבוד את הקב"ה.

יזועי"ז – "ויעקב נסע סכותה ויבן לו בית ולמקנהו עשה סוכות"⁶.

יחה. ובפרטיות יותר:

יטבנוגע לאופן הבירורים דיעקב בבית לבן – נאמר בתחלת הפרשה⁹: "עם לבן גרתי", ופירש רש"י: "ותרי"ג מצוות שמרתי".

כהפירוש¹⁰ ד"עם לבן גרתי" הוא, שכל הענינים של לבן הארמי –כל הדברים הגשמיים, "שור וחמור צאן ועבד ושפחה" – היו אצלו באופן של גירות ("גרתי") בלבד, דבר זר, שאין זה הענין שלו.

כאביתו – הוא הנשמה ועניני תורה ומצוות, וכל הדברים הגשמיים אינם אלא כמו גירות¹¹.

כב– כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר בשיחה¹² פתגם מהמגיד ממעזריטש, שאמר ש"בבית, הרי זה באופן אחר" ("אין דער היים איז אַנדערש"). בבית, צריכים אמנם את הכל, אבל בדרך, לא נורא אם הדירה אינה נאה כ"כ והרהיטים אינם נאים כ"כ, שהרי הוא נמצא בדרך. –

כגכלומר: ביתו של יהודי היא – הנשמה, שהיא "חלק אלוקה ממעל ממש"¹³, "נשמה שנתת בי טהורה היא"¹⁴, והיינו, שגם בהיותה למטה "טהורה היא" כמו באצילות, כיון שעולם האצילות ישנו גם למטה.

כדוכמבואר באריכות בלקו"ת (ביאור לד"ה שוש אשיש¹⁵), שאצילות אינו אי-שם ("ערגעץ") למעלה, אלא "יש בחי' אצילות גם בעשי'", למטה בעוה"ז הגשמי, וראי' לזה – שהרי "נשמת משה רבינו עליו השלום היתה מבחינת אצילות . . הרי שנמצא גם למטה בחי' אצילות", והיינו, שבהיותו למטה בעוה"ז, ובשעה שדיבר עם מצרי בקירוב מקום, לא בלבל הדבר למעלת האצילות שבו. – ומזה מובן במכ"ש שגופו של יהודי אינו מבלבל.

כהוכן מצינו גם בנוגע להאבות, ש"הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין העולם הבא"¹⁶, היינו, שבהיותם בעוה"ז הי' אצלם מעין עוה"ב.

כווע"פ מאמר המדרש¹⁷ שאין דור שאין בו כהאבות ומשה רבינו – ישנם בכל דור אלו שגם בהיותם למטה בעוה"ז מאיר בהם אור האצילות. ועל ידם נקל לכאו"א מישראל להרגיש שביתו האמיתי הוא הנשמה, "נשמה שנתת בי טהורה היא", וכל הענינים הגשמיים אינם אלא כמו בבחינת גירות.

כזועפ"ז תובן השייכות של פשט הפסוק עם דרש הפסוק: מצד זה ש"עם לבן גרתי", שהענינים הגשמיים היו אצלו בבחינת גירות – לא בלבל הגשמיות להרוחניות, והי' ביכלתו לפעול ש"תרי"ג מצוות שמרתי".ו. יתירה מזו: עי"ז שהדברים הגשמיים הם באופן של גירות, הרי לא זו בלבד שאין הגשמיות מבלבל להרוחניות, אלא שהרוחניות נמשך גם בגשמיות¹⁸, עד שהגשמיות נעשה רוחניות וקדושה.

כחוכפי שמסיים בפסוק "ויהי לי שור וחמור צאן ועבד ושפחה" – שכל אלו נעשו "לי", להעיקר ועצם דיעקב.

כטז. וזהו גם מה שאמר יעקב "עם לבן גרתי ואחר עד עתה"<9>:

ליעקב מצד עצמו¹⁹ – הי' כבר מוכן לילך לקראת הגאולה השלימה, כי מצדו הי' כבר הכל מבורר ומתוקן לקיום היעוד²⁰ "ועלו מושיעים גו' לשפוט את הר עשו";

לאאלא, ש"הצאן והבקר (שהם) עלות ("מגדלות עולליהן") עלי", שישנם הטלאים הקטנים שעדיין אינם מוכנים, ואם ינהגו באופן ד"ודפקום יום אחד", "ליגעם בדרך במרוצה", בהתאם להסדר ד"אחישנה"²¹ – אזי "ומתו כל הצאן"²², שיהי' כלות הנפש מצד ריבוי האור, וממילא לא יתבררו כל הניצוצות. ולכן נשאר יעקב בגלות, "ואני אתנהלה לאטי גו'"²³, כדי שיוכל להשלים ולברר את כל הניצוצות²⁴.

לבוזהו "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" – שמצד הענין ד"עם לבן גרתי", בשביל בירור הניצוצות (כנ"ל ס"ד), נעשה "ואחר עד עתה".

לגוכמו"כ הוא בכל דור ודור: צדיקי הדור מוכנים כבר ללכת לארץ-ישראל לקראת הגאולה השלימה, אלא שמצד הענין ד"והצאן והבקר עלות עלי", עליהם להמתין עד שיושלמו הבירורים.

לד(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:) יתן השי"ת שיתקיימו ב' המעלות – המעלה ד"בעתה"²¹ והמעלה ד"אחישנה", כמבואר בשערי אורה²⁵ שבכל אחד מב' אופנים אלו יש מעלה, ובמהרה בימינו בקרוב יקויים "בעתה אחישנה".

להח. וזוהי הנקודה שיש למסור בבתי-הכנסת:בכחו של כל יהודי שיהיו לו כל הענינים ד"שור וחמור צאן ועבד ושפחה", לא רק ברוחניות, אלא גם בגשמיות. אלא שבשביל זה נדרש ממנו לדעת ש"עם לבן גרתי" – כל העולם הזה אינו אלא "גרתי", "גר אנכי בארץ"²⁶.

לוכל "ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה"²⁷, "והיו ימיו מאה ועשרים שנה"²⁸, אינם אלא "גרתי", ואזי אין הגשמיות סתירה לרוחניות²⁹, ועי"ז יש לו "שור וחמור צאן ועבד ושפחה" גם בגשמיות.

לזובמכ"ש וק"ו מגאולת מצרים: ומה בגאולת מצרים, שהיתה גאולה שיש אחרי' גלות³⁰, לקחו בני ישראל עמהם את כל הענינים ממצרים, כמ"ש³¹ "וינצלו את מצרים", ולא עוד אלא שהיתה גם ביזת הים, שלגבי' לא היתה ביזת מצרים חשובה כלום³² – בגאולה העתידה, שהיא גאולה שלימה שאין אחרי' גלות³⁰, עאכו"כ שנקח עמנו את כל הענינים ברוחניות ובגשמיות.

לחוכיון שהגאולה הכללית תלוי' בהגאולה הפרטית דכאו"א מישראל (כמבואר באגרת הקודש³³), התלוי' בהנהגתו באופן ד"עם לבן גרתי" – הרי מובן שעל ידי ההנהגה באופן הנ"ל ישנם כל הענינים ברוחניות ובגשמיות.

לט*

מט. הענין האמור שייך גם לפרשת וישב – שהרי מפרשת וישלח עוברים עתה לפרשת וישב:

מאבפרשת וישב מדובר אודות ענין מכירת יוסף, שהיתה התחלת הגלות³⁴.

מבאבל, האמת היא, שכל הירידה למצרים היתה בשביל שיהי' "ויצבור יוסף בר וגו'"³⁵, שעפ"ז נמצא, שלא הי' זה ירידה, אלא אדרבה – התחלת העלי'³⁶.וכמשנת"ל (בהמאמר³⁷) שכאשר כוונת האדם אינה לקבל מהגשמי, הרי ההתעסקות עם הגשמי (לא זו בלבד שאינה מורידה אותו, אלא אדרבה) פועלת בו הוספה, כיון ששרשו למעלה יותר.

מגוכמו כן הוא בענין הגלות – שכאשר מנצלים זאת כדבעי, מצד הענין ד"כי אשב בחושך הוי' אור לי", אזי נעשה עי"ז תוספת מעלה, שתתגלה לעתיד לבוא, במהרה בימינו.

מד**