Toras Menachem·Vol. 13 (5715·Part 1)·Sicha of Shabbos Parshas Vayehev·23 Kislev·Shabbos Mevarchim Teves·5715תורת מנחם·– יג – שנת תשט"ו – חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ וישב·כ"ג כסלו·מבה"ח טבת·ה'תשט"ו.

אבס"ד. שיחת ש"פ וישב, כ"ג כסלו, מבה"ח טבת, ה'תשט"ו.
בלתי מוגה

בא. נתבאר הטעם שענין הקידושין הוא בטבעת דוקא, והטעם שענין זה נרמז בפרשתנו בקידושי יהודה ותמר ("חותמך"¹) – כיון שטבעת הו"ע המשכת הסובב (חותם) בממלא (טבעת), בדוגמת התגלות כח הא"ס בנבראים שבקידושין, וענין זה יהי' בגילוי בימות המשיח, שלימות מלכות בית דוד, שבא מיהודה ותמר – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 331 ואילך².

ג***

דב. נתבאר הענין ד"ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר"³, "נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה באיזה מקום"⁴ – שהו"ע "מעשה אבות סימן (ונתינת כח) לבנים"⁵, ועד"ז בנוגע להענין ד"ויקנאו בו אחיו גו'" בשייכות להגאולה די"ט כסלו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חכ"ה ע' 204 ואילך⁶.

הבסיום הענין אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:

ויש לדעת, שהנתינת כח להענין ד"יפוצו מעינותיך חוצה"⁷ במשך כל זמן הגלות, עד ביאת המשיח – ישנה כבר מימי המגיד, שהי' אז "זמן מואר" ("אַ ליכטיקע צייט"). ולכן יש בידינו הכח לזה, ועלינו רק להביאו לידי פועל.

זה"מעיינות" – ישנם; ה"חוצה" – בוודאי שישנו; ויש צורך רק לקשר את ה"מעיינות" עם ה"חוצה" ע"י "יפוצו", וגם על זה – ישנו כבר הכח, ובאופן שהכח כבר קשור עם פועל.

חעלינו רק לעשות את העבודה בפועל ממש, לפרסם את תורת החסידות בכל מקום, וע"י "יפוצו מעינותיך חוצה" – "קא אתי מר"⁸, במהרה בימינו.

ט*ג.** דובר לעיל⁹ שנעשה לשון השגור – "יפוצו מעינותיך חוצה".

יוהנה, בהענין ד"חוצה" ישנם כו"כ מדריגות, כמ"ש הצ"צ בפירושו לתהלים¹⁰, שז"א נקרא "חוץ" לגבי מוחין, ומלכות נקראת "חוץ" לגבי ז"א – שזהו"ע ד"חוץ" למעלה גופא; ונוסף לזה ישנו הענין ד"חכמות בחוץ תרונה"¹¹, שזהו "חוץ" שלמטה מהנ"ל, אבל עכ"פ גם ב"חוץ" זה ישנה המעלה ד"חכמות"; וכמו כן ישנו "חוץ" למטה מ"חוץ" ("אַ נידעריקער חוץ און נאָך אַ נידעריקער"), עד ל"חוץ" שאין למטה הימנו.

יאועל זה הוא הלשון "יפוצו מעינותיך חוצה" – שבכל המדריגות שב"חוצה", גם ב"חוץ" שאין למטה הימנו, צ"ל הענין ד"יפוצו מעינותיך", המעיינות דתורת החסידות, שנקראת בשם "מעין" שהוא תמיד מחובר למקורו, דהיינו שהמים שבהמעין אינם מציאות בפ"ע כלל, וכל מציאותם אינה אלא מציאות המעין, ולכן "המעין מטהר בכל שהוא"¹² (כפי שנתבאר לעיל בארוכה), ומצד חיבור המעין למקורו – בכחו להגיע גם ל"חוצה".

יבד. בהענין האמור, שה"מעיינות" צריכים להגיע גם ל"חוצה" – ישנם חילוקים בהתאם לאופנו של ה"חוצה" שאליו מגיעים ה"מעיינות": ישנו "חוצה" שאליו יכול המעין להגיע בדרך בירור, וישנו "חוצה" שאליו אין המעין יכול להגיע בדרך בירור, אלא בדרך דחי'.

יגוע"ד הידוע¹³ בענין החילוק בין עבודת הבירורים לעבודת הנסיונות, שאופן עבודת הנסיונות אינו בדרך בירור אלא בדרך דחי'. ועד"ז בעניננו – שישנו "חוצה" שהעבודה עמו היא באופן של עבודת הנסיונות, בדרך דחי'.

יד– אין הכוונה לנסיונות בגשמיות ח"ו, אלא ע"ד המבואר בכ"מ, שכאשר מתעסקים עם אדם ששקוע בתאוות עד כדי כך שענין השכל אצלו ללעג וקלס יחשב, הרי הדיבור עמו אודות ענין שכלי – הו"ע של נסיון.

טוובפרט כאשר מדובר (לא אודות שכל סתם, אלא) אודות שכל דקדושה, עליו נאמר¹⁴ "שיש יתרון לחכמה מן הסכלות (ד"סכלות" קאי על חכמה דלעו"ז, שנחשבת סכלות לגבי חכמה דקדושה) כיתרון האורמן החשך" – שללעג וקלס יחשב גם אצל אלו העוסקים בשכל דלעו"ז, דמכיון שהשכל שלהם עוסק רק בענינים של יש ומציאות, הרי השכל דקדושה, המופשט מיש ומציאות, ללעג וקלס יחשב אצלם.

טזוכאשר מתעסקים עם אדם המשוקע בתאוות עד שכללות ענין השכל אינו נחשב אצלו, ואפילו כשמתעסקים עם המובחרים שבהם, שאמנם שייכים לענין השכל בכלל, אבל שכל דקדושה, שאינו עוסק בענינים של יש ומציאות, אינו נחשב אצלם (כנ"ל) – הרי התעסקות זו היא נסיון גדול ביותר.

יזואעפ"כ דורשים שגם ב"חוצה" זה – "יפוצו מעינותיך".

יח*

יטה. מובא¹⁵ בתורת החסידות¹⁶ בביאור מה שנאמר¹⁷ "אמצאך בחוץ אשקך גו'", אשר באנשים בעלי עסקים הכתוב מדבר, שעסקם במשך רוב היום הוא בדברי הרשות ובעניני העולם. ועל פי המובן שם צריכים בעלי עסקים להתעסק בדא"ח – תורת החסידות – בקביעות ביותר¹⁸.

כוגם מי שתורתם אומנתם במובן הפשוט¹⁹, היינו שפרנסתם בגשמיות היא מהתורה, הם בכלל הנ"ל²⁰, כיון שתורתם – באופן של עניני חוץ²¹ משתמשין הם בה.

כאהיות והמאמרים של "תורה אור" ו"לקוטי תורה" מסודרים הם על פרשיות השבוע, זאת אומרת שיש להם קישור לפרשת השבוע, ופרשת השבוע יש לה שייכות לאותו שבוע כמבואר בשל"ה²², התורה של זמןזה יש לה שייכות לזמן זה²³, לכן ילמדו מאמרי פרשת השבוע בתו"א ולקו"ת.

כבכל אחד²⁴ יקח על עצמו, בלי נדר, לגמור שני ספרים אלה (לבד החלק של שיר השירים²⁵) עד השבוע של שבת בראשית הבא, שאז מתחילים לקרות בתורה עוד הפעם מבראשית. ילמדו בכל שבוע מאמרי השבוע, ועד השבוע דפ' בראשית – ימלאו לימוד המאמרים דהפרשיות דראשית השנה, ועד עתה²⁶.

כגוהיות ו"קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא", וכמו כן "בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא"²⁷ – יהי' זה כלי לפרנסה בהרחבה ויוכלו ללמוד במנוחת והרחבת הדעת.

כדמובן, שלאו דוקא לאלה הנמצאים פה הדברים מכוונים, כי אם לכל אחד מישראל בכל קצוי תבל שילמד תו"א ולקו"ת מדי שבוע בשבוע – הרי הוא בכלל.

כהוישנה ההבטחה²⁸: "אם בחוקותי (חקוק וחרות²⁹) תלכו" – "שתהיו עמלים בתורה" – "ונתתי גשמיכם בעתם גו'" – שתהי' גשמיות ערבה ובזמן הנכון. ובעיקר – שתשרה בזה הברכה והגשמיות תנוצל לענינים בריאים ושמחים³⁰.

כו*

כזו. בענין³¹ המאמרים שבתו"א ולקו"ת – סיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר<32>, שהצ"צ בחר מאמרים אלו מתוך אלפיים מאמרים.שאר הכתבים ומאמרים של רבנו הזקן נ"ע – נמצאים בכתבי-יד, וחלק גדול מהם – סיבבה ההשגחה, ע"י כמה סיבות בלתי צפויות כלל מראש, שמכינים כעת לדפוס.

כחואף שמזה שהצ"צ בחר את המאמרים שבתו"א ולקו"ת מתוך אלפיים מאמרים, משמע שמאמרים אלו הם דרושים עיקריים – מ"מ ראוי להדפיס גם מאמרים אלו, שהרי "אי אפשר לבית-המדרש בלא חידוש"³³, ובהכרח שגם בשאר המאמרים ישנו חידוש כלשהו ("עפּעס אַ אויפטו")³⁴.

כטועוד והוא העיקר: "קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא", ו"את הכל עשה יפה בעתו"³⁵ דוקא, ואם כן כל זמן יש לו חלקו בתורה³⁶, וישנם המאמרים השייכים לזמן זה. ומההזדמנות הנפלאה של כל הסיבות הנ"ל – נראה, אשר דוקא בזמן זה צריכים לכתבים ומאמרים אלו.

לז. ובפרטיות יותר:

לאכתיב³⁷ "זאת התורה אדם", וכשם שבאדם ישנם כמה חלקים, כמו"כ יש גם בתורה כמה חלקים, בהתאם להחלקים שישנם באדם. ולכן אמרו חז"ל³⁸ "חש בראשו יעסוק בתורה . . חש בגרונו יעסוק בתורה", כיון שישנו חלק בתורה השייך להראש, וישנו חלק בתורה השייך להגרון, וכן בשאר האיברים.

לבועד"ז הוא בנוגע לזמן, שלכל זמן ישנו חלק בתורה – ובנדו"ד, מאמרי החסידות – השייכים לזמן זה.

לג– ובזה יובן מאמרז"ל³⁹ "מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש כבר נאמר למשה מסיני", דלכאורה, אם הדבר כבר נאמר למשה מסיני, מדוע הוצרך אותו "תלמיד ותיק" לחדשו? והביאור בזה, שלכל ענין בתורה ישנו זמן מסויים שבו עליו להתגלות, ולכן בתחילה, כש"נאמר למשהמסיני", הי' הענין בהעלם ובכללות, ויש צורך להמתין עד לבואו של אותו "תלמיד ותיק", שיחדש, היינו שיגלה הענין שניתן למשה בהעלם ובכללות.

לדולכן, כאמור, מדפיסים עתה גם את הכתבים שהצ"צ לא הדפיס בשעתו, כיון שנמצאו כתבי-יד ממאמרים אלו.

לה[בנוגע להכתבים הנמצאים כאן⁴⁰ – לא עלה בידי לפעול כו' ("האָב איך זיך ניט געקאָנט אַיינקערן"), ובערב ר"ה מסרתי זאת אל כ"ק מו"ח אדמו"ר, שיעשה בהם כרצונו ("וואָס ער וויל און ווי ער וויל")... ובינתיים – התחלתי לחפש ממקום אחר, ואלו הם הנמצאים עתה בדפוס].

לוח. ובנוגע לעניננו – השייך לזמן זה:

לזזמן זה נקרא בשם "עקב" ("עקבות משיחא"⁴¹), דהיינו שנוסף על זה שהוא בבחי' "רגלים", הרי ב"רגלים" גופא ה"ז מדריגה התחתונה – עקב שברגל. אמנם, בהעקב ישנה גם מעלה על שאר האיברים – שדוקא בהעקב נמצא כח המס"נ, כמבואר בכ"מ בארוכה⁴².

לחולכן, במאמרי החסידות הנדפסים עתה, ששייכים הם לזמן זה – מבואר מעלת ונחיצות ענין המס"נ.

לטוהענין בזה:

מכל האיברים, והעקב בכלל – קודם שמתחלקים לפרטים כלולים הם בהראש, ובמילא ישנו גם ענין העקב כפי שהוא כלול בהראש.

מאותוכן הענין בעבודה – שמעלת המס"נ תורגש גם בהשגה שבראש. והיינו, שאף שהשגה מצ"ע אינה שייכת לענין המס"נ (שהרי ענין המס"נ שייך להעקב דוקא, כנ"ל), מ"מ, יורגש ענין המס"נ גם בההשגה.

מבובלשון הרמב"ם⁴³ – "המכוין לבו לטהר נפשו . . והביא נפשו במי הדעת טהור": טבילה – היא אותיות "הביטל"⁴⁴, דהיינו ביטול שלמעלה מהשגה, וכפי שהוא בטבילה בגשמיות, שטובלים גם את הראש; וביחד עם זה, הטבילה גופא היא "במי הדעת" – דהיינו שהביטול עצמו יורגש בהשגה⁴⁵.

מגוזהו ענינה של תורת החסידות – שענין הביטול והמס"נ יהי'בהשגה דוקא, שהרי לולי זאת, אין זה בגדר "תורה", וכמ"ש המג"א⁴⁶ שלימוד תושבע"פ צ"ל בהשגה דוקא, שענין זה הוא גם בנוגע לפנימיות התורה; אלא שהשגה גופא משגת – מס"נ ("השגה גופא פאַרשטייט מס"נ").

מדוזהו ענינם של המאמרים הנדפסים עתה – כיון שהם שייכים לזמן זה. אמנם, לכל לראש יש לסיים את התו"א ולקו"ת (כנ"ל ס"ה), ולאחרי כן יוכלו ללמוד מאמרים אלו.

מהט. ועי"ז שאנו נלמד את המאמרים של רבותינו נשיאינו – נעשים אנו חד עמהם.

מו"צדיקים דומים לבוראם"⁴⁷. וכשם שבנוגע להקב"ה איתא⁴⁸ ש"אנכי" ר"ת "אנא נפשי כתבית יהבית", דהיינו שהקב"ה נתן את עצמו בתורה – כן הוא בנוגע לצדיקים, שהם נתנו את עצמם בתורתם.

מזולכן, כאשר לומדים תורתם של רבותינו נשיאינו מתאחדים עמהם, והרי הם מאוחדים עם הקב"ה, ובמילא נעשה עי"ז "כולא חד"⁴⁹.

מח***

מטי. ימי החנוכה הם בתוך שבעה ימים מי"ט כסלו.

נוהנה, בענין השמן (השייך לחנוכה) כתיב⁵⁰ "כתית למאור", וכמארז"ל⁵¹ "ישראל נמשלו לזית, מה הזית הזה כשמכתשין אותו מוציא שמנו, כך ישראל וכו'". ומצד זה ישנו ענין דאגות הפרנסה, כידוע בענין "לא לחכמים לחם"⁵².

נאאמנם, אפשר להמיר את הענין ד"כתית" בגשמיות – בענין "כתית" ברוחניות, שזהו ענין היגיעה בפנימיות התורה⁵³. וכאשר ישנו הענין ד"כתית" ברוחניות – "חוסכים" את הענין ד"כתית" בגשמיות, ונמשכת פרנסה בהרחבה, המנוצלת למקום הראוי.

נב[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה לנגן "צמאה לך נפשי", וניגון רבנו הזקן בן ד' הבבות].

נג**