Toras Menachem·Vol. 13 (5715·Part 1)·Sicha of Shabbos Parshas Mishpatim·Parshas Shekalim·Shabbos Mevarchim Adar·5715תורת מנחם·– יג – שנת תשט"ו – חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ משפטים·פרשת שקלים·מבה"ח אדר·ה'תשט"ו.

אבס"ד. שיחת ש"פ משפטים, פרשת שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשט"ו.
בלתי מוגה

בא. כ"ק אדמו"ר שליט"א אמר מאמר ד"ה זה יתנו.

ג***

דב. הענין¹ דמחצית השקל מרומז בה"בקע" שנתן אליעזר לרבקה, כפירוש רש"י²: "בקע, רמז לשקלי ישראל בקע לגולגולת".

הוטעם הדבר – לפי ש"מעשה אבות סימן לבנים"³: מהאבות בא הסימן ונתינת כח על כל הענינים של הבנים, לאחרי מתן-תורה⁴.

וולכן נתן אליעזר ה"בקע" בשייכות לענין הנישואין:

זנישואין בכלל, ונישואי יצחק ורבקה בפרט⁵, רומזים על היחוד של הקב"ה שנקרא חתן עם כנס"י שנקראת כלה.

חולכן הי' שם גם הענין דנתינת הבקע – בדוגמת מחצית השקל– לרמז על היחוד של הקב"ה עם בנ"י⁶, שכנסת ישראל, ע"י עבודתה, מעוררת וממשכת המחצית השקל שלמעלה⁷.

טאלא שכיון שמעשה אבות אינם אלא סימן ונתינת כח לבנים, ואילו אמיתית האחדות נפעלה רק במתן-תורה (כיון שעד אז היתה ה"גזירה" שהבדילה את המעלה ממטה⁸) – לכן, עדיין לא היתה אז האחדות באופן של "מחצית השקל", אלא באופן של "בקע"⁹:

יהעבודה שלמטה פעלה אמנם ההמשכה מלמעלה, אבל ענין זה הי' כמו אחדות של שני דברים שאחד פועל על השני¹⁰.

יאורק לאחרי מתן-תורה נעשית האחדות באופן של "מחצית" – שניהם הם ענין אחד, ישראל וקודשא בריך הוא כולא חד¹¹.

יבג. ענינו של מחצית השקל הוא – לקשר את העולם עם אלקות:

יגובהקדמה – שעולם על מילואו נברא¹², אלא שע"י חטא עץ הדעת ירדה זוהמא לעולם, ובשעת מ"ת פסקה זוהמתן¹³, ובחטא העגל חזרה זוהמתן¹⁴.

ידוכיון שהתיקון על חטא העגל הוא ע"י מצות מחצית השקל,כמ"ש¹⁵ "לכפר על נפשותיכם" – נמצא, שעי"ז חוזר להיות גילוי אלקות בעולם, כפי שהי' בתחלת הבריאה, שעיקר שכינה בתחתונים היתה¹⁶.

טוותכלית השלימות דענין זה יהי' לעתיד לבוא – שאז יתקיים הענין ד"נקבה תסובב גבר"¹⁷, דהיינו שתורגש מעלת המטה, מעלת הגוף הגשמי דכאו"א מישראל, שזהו אמיתית הענין ד"עיקר שכינה בתחתונים" – לא בכל המדריגות שבין הגוף דישראל להעצמות, אלא דוקא בהגוף דישראל, בו היא תכלית הכוונה.

טזוגם בענין זה ניכרת המעלה דנישואין – שהרי "אין בן דוד בא עד שיכלו כל נשמות שבגוף"¹⁸. וזהו הטעם שמצות "פרו ורבו"¹⁹ היא המצוה הראשונה בתורה – כיון שעי"ז נעשים בנ"י שותפים להקב"ה ("תמתי . . תאומתי"²⁰), ועי"ז מקרבים את ביאת המשיח, שאז יהי' גמר ושלימות הכוונה.

יזולכן השמחה שבנישואין היא גדולה ביותר²¹, וכפי שמצינו²² שהדוגמא לשמחה גדולה ביותר היא "חתונת בנו יחידו" – שזהו ענין השייך לכאו"א מישראל, כידוע הפתגם²³ שכאו"א מישראל הוא בנו יחידו של הקב"ה²⁴.

יחוכיון ש"שמחה פורץ גדר"²⁵ – הרי ע"י שמחה זו מתבטלים כל הגדרים, ו"עלה הפורץ לפניהם"²⁶, דקאי על משיח²⁷, שאודותיו נאמר²⁸ "ואלה תולדות פרץ", תולדות מלא²⁹, כיון שבביאת המשיח תושלם כוונת העולם ש"על מילואו נברא".

יטוכאמור, שאז יקויים הענין ד"נקבה תסובב גבר", שתורגש בגילוי מעלת הגוף דכאו"א מישראל – לא רק להיותו דבר חידוש, כמשל "צפור המדברת"³⁰, אלא מעלת הגוף מצד עצמו – שבו דוקא הוא גילוי העצמות.

כ*ד. נתבאר הענין ד"אין נזקקין אלא לתובע תחלה שנאמר³¹ מי בעל דברים יגש אליהם . . פעמים שנזקקין לנתבע תחלה והיכי דמי דקא זילי נכסי'"³² – בעבודת האדם, שהעצה להפטר מחומר השבועה על "תביעת" היצה"ר היא העבודה באופן ד"זילי נכסי'**", שהאדם מנצל את כל כחותיו למלא שליחות הקב"ה ואין לו פנאי ל"דיני תורה" עם היצה"ר – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 269 ואילך³³.

כאוסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:

כבוכדי לפעול בעצמו ענין זה, ולהסיר את כל ההעלמות והסתרים כו' – הרי הדרך לזה היא ע"י שמחה, ש"שמחה פורץ גדר".

כגובפרט בחודש אדר, שבו "מרבין בשמחה"³⁴, וחכמינו ז"ל הוסיפו שענין זה מתחיל כבר משבת מברכים ואילך³⁵.

כדומהשמחה דשבת מברכים עוברים מיד לשמחת פורים, ו"מסמך גאולה לגאולה"³⁶ – להגאולה דפסח, ו"כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות"³⁷ – לעתיד לבוא, במהרה בימינו.

כה***

כוה. מנהגן של ישראל, שכאשר מסיימים קריאת פרשה בתורה, אזי מתחילים מיד – עוד באותה שבת בתפלת המנחה – בקריאת הפרשה הבאה. ובנדו"ד, בתפלת המנחה דש"פ משפטים – קורין פרשת תרומה. וכן הוא גם כאשר ש"פ משפטים חל בפרשת שקלים, שגם אז קורין במנחה פרשת תרומה.

כזוהנה, יש חילוק בין הפרשיות שקלים ותרומה – שבפרשת שקלים מדובר אודות נתינה שיש בה אמנם התנאי ש"הדל לא ימעיט", אבל לאידך יש בה גם התנאי ד"העשיר לא ירבה"<15>; משא"כ בהנדבות שבפרשת תרומה נאמר³⁸ "מאת כל איש אשר ידבנו לבו", והעשיר שהביא מנחת עני לא יצא³⁹.

כחוהענין ברוחניות:

כטממחצית השקל – נעשו האדנים, יסוד המשכן, שענינו בעבודההוא קבלת עול, שבזה שוים כל בנ"י. וממחצית השקל באו גם קרבנות ציבור, שגם בהם שוים כל בנ"י (וענינו בעבודה הו"ע כחות מקיפים).

לאמנם, שלימות⁴⁰ העבודה היא – ליתן להקב"ה גם את הכחות פנימיים, שכל ומדות. ובזה אי אפשר לצאת י"ח במחצית השקל, אלא כפי שהדין הוא גבי קרבנות: עשיר שהביא מנחת עני לא יצא. מכל אחד דורשים ליתן את כל שכלו וכל מדותיו להקב"ה.

לאולאידך גיסא נאמר שם<39> – שעני שהביא מנחת עשיר יצא, וכפירוש המפרשים⁴¹ ש"יצא" לא רק בדיעבד, אלא "אפילו לכתחילה", ויתירה מזה: "תבוא עליו ברכה".

לבוהענין בזה ברוחניות:

לגגם עני בדעת⁴², שחסר לו בלימוד נגלה דתורה ואפילו בקיום המצוות בהידור – גם ממנו תובעים שילמד פנימיות התורה, מנחת עשיר,

לדוזה גופא יפעל שתבוא עליו ברכה – שיקויים בו "עשר (עשה עצמך עשיר) בשביל שתתעשר"⁴³, ואין עשיר אלא בדעת⁴¹, היינו, שיהי' עשיר ברוחניות, בהחושים והיכולת שלו,

להויומשך גם בעשירות כפשוטו בגשמיות, בבני חיי ומזוני רויחי.

לו**