Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem· Vol. 14 (5715· Part 2)· Wednesday Sicha· 26 Elul 5715תורת מנחם· – יד – שנת תשט"ו – חלק שני· בס"ד. שיחת יום ד' כ"ו אלול· ג' דסליחות ה'תשט"ו.
אבס"ד. שיחת יום ד' כ"ו אלול, ג' דסליחות ה'תשט"ו.
– להרמי"ם דישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –
– להרמי"ם דישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –
בבלתי מוגה
גא. ענינו של ראש השנה קשור – גם ע"פ נגלה – עם ענין הזמן, שהרי ראש השנה תלוי בקביעות הזמנים, מהלך החמה ומהלך הלבנה.
דועאכו"כ ע"פ חסידות, בוודאי שראש השנה קשור עם ענין הזמן, שהרי ענינו של ראש השנה הוא בנין המלכות, שהיא שורש הזמן (והמקום), שהרי המלכות כוללת את כל ג' הענינים ד"מֶלֶך", "מָלָך" ו"ימלוך", עבר הוה ועתיד1.
הולכאורה צריך ביאור:
וזמן – הוא ענין השינויים, שהרי הזמן נמשך מהשינויים דרצוא ושוב, ולמעלה מזה – מהשינויים ד"מטי ולא מטי"2, ומשם נמשך למטה בהשינויים דיום ולילה ושאר שינויי הזמן. והטעם לזה – כי אלמלא השינוי בין הזמנים לא הי' שייך כל ענין הזמן: לא מדידת הזמן, לא השערת הזמן, ואפילו לא עצם מציאות הזמן.
זומכיון שענין השינוי הוא חסרון – שהרי המעלה היא דוקא בכך ש"אני הוי' לא שניתי ו(מזה נמשך ש)אתם בני יעקב לא כליתם"3, ומזה מובן שההיפך מזה (ענין השינויים) הוא חסרון – נמצא שגם ענין הזמן, שענינו שינוי, הוא חסרון.
חוא"כ אינו מובן: איך יתכן שראש השנה, שהוא "זכרון ליום ראשון"4 וכו', יהי' קשור עם ענין הזמן, שהוא חסרון?
טומזה מוכרח, שענינו של ראש השנה הוא – שיהי' אמנם ענין של שינוי, אבל בענין זה גופא ימשיכו (ויקשרו אותו עם) שלילת השינוי.
יוזהו מה שאמרו רז"ל5 בנוגע לראש השנה "אמרו לפני . . מלכיותכדי שתמליכוני עליכם", דהיינו שבראש השנה ממשיכים את המלכות משרשה ומקורה, ששם (כפי שהיא בשרשה) היא למעלה מהזמן, וענין זה גופא ממשיכים למטה ("שתמליכוני עליכם").
יאונמצא, שתוכן העבודה דראש השנה הוא לחבר שינוי בתכלית עם שלילת השינוי בתכלית.
יבב. ומי הוא הפועל המשכה זו – נבראים דוקא. ובזה גופא – לא הנבראים דעולמות בי"ע, לא הענינים דעולם האצילות (ששם ישנו הענין ד"סדר זמנים"), ואפילו לא למעלה מאצילות (ששם אין אפילו "סדר זמנים")6, אלא הנבראים כאן למטה דוקא, נשמות בגופים.
יגוכיצד פועלים המשכה זו – דוקא ע"י קול השופר, קול פשוט, וע"י הקבלת-עול הכללי דראש השנה,
יד– שזהו החידוש בהקבלת-עול דראש השנה על הקבלת-עול שבכל השנה7: הקבלת-עול שבכל השנה היא בענינים פרטיים, בכח פלוני ובכח פלוני, בענין פלוני ובענין פלוני; משא"כ הקבלת-עול דראש השנה הוא קבלת-עול כללי בעצם הנפש, ששם העקב והראש הם בהשוואה –
טוודוקא עבודה זו פועלת וממשיכה את הענין ד"שתמליכוני עליכם" – החיבור דלמעלה מהשינוי בתכלית עם שינוי בתכלית, החיבור דעומק רום עם עומק תחת.
טזובענין זה היא תכלית העבודה – להמשיך בענין הזמן, שהו"ע השינוי, את הבחי' שלמעלה מהזמן והשינוי.
יזוענין זה מתבטא גם בנגלה דתורה – כפי שמצינו8 ששני ימי ראש השנה נחשבים "כיומא אריכתא", דהיינו שנוטלים שני מעת-לעת ועושים מהם מעת-לעת אחד, שזהו הענין דלמעלה מהזמן כפי שנמצא בזמן גופא.
יחוזהו ענינם של ימות המשיח, שהם תכלית הבריאה – שהרי בזמן הבריאה ישנם זמנים שונים: הזמן דימות החול, הזמן דיו"ט, הזמן דשבת וכו', שכל אלו הם ענינים של שינוי; והתכלית היא להגיע להענין ד"מנוחה לחיי העולמים"9, שהוא ענין שלמעלה מהשינוי, ולהמשיך ענין זה בזמן גופא.ג. כל הענינים שבעולם ישנם גם בתורה, שהרי "אסתכל באורייתא וברא עלמא"10. וכמו"כ ישנם בתורה ב' הענינים דזמן ולמעלה בהזמן:
יטמצד אחד – קשורה התורה עם ענין הזמן. והיינו, שאף שהתורה אינה כמו המצוות, שהמצוות הן בזמן ממש, כל מצוה בזמנה, משא"כ בתורה כתיב11 "והגית בו יומם ולילה", שלימוד התורה אינו תלוי בזמן – אעפ"כ, גם התורה קשורה עם ענין הזמן, כיון שענין התורה הוא השגה, וכל השגה נמשכת זמן. וכמארז"ל12 "בן חמש שנים למקרא, בן עשר שנים למשנה וכו'", שמזה מובן שענין התורה קשור עם זמן.
כאלא שחילוקי הזמן שבתורה – הם רק מצד ענין ההשגה דתורה, אבל היסוד דתורה הוא קבלת-עול, הקדמת נעשה לנשמע13, שלמעלה מהשגה.
כאונמצא, שלימוד התורה צריך להיות באופן שקשורים בו שני הענינים יחד: אמנם צריכה להיות השגה בפנימיות, אבל בזה גופא צריך להיות נרגש הקבלת-עול.
כבד. ומכאן הוראה בנוגע לאופן הלימוד עם תלמידים:
כגכשם שבשעה שמלמדים ילד קטן אל"ף-בי"ת, אותיות עם נקודות [שהרי כך צריך להיות סדר הלימוד, ללמוד את האותיות בנפרד ואת הנקודות בנפרד, כדי שהילד יידע את קדושת האותיות והנקודות14], אין הילד יודע עדיין את פירוש הדברים, מה פירושו של אל"ף ומה פירושו של בי"ת, והוא יודע רק את המציאות, שאות זו היא אל"ף ואות זו היא בי"ת –
כדכן הוא גם לאח"ז, בשעה שמלמדים אותו ענין בנגלה או ענין בחסידות: יחד עם זה שיש לראות שהוא אכן יבין זאת היטב, בהשגה והסברה – הרי מבלי הבט על עומק השכל, צריך להיות נרגש אצלו שכל מה שמבין אין זה עדיין עומק הענין, אלא בהענין עצמו יש עוד עומק לפנים מעומק ("טיפער און טיפער"), ועוד זאת, שגם מה שמבין, הרי זה מצד הקדמת היסוד דקבלת-עול.
כהוכדי שהלימוד עם התלמידים יהי' באופן זה – הרי ודאי שלימודםשל המשפיעים עצמם צריך להיות באופן זה, ועוד יותר מזה, כדי שיוכלו להיות בבחינת "טופח על מנת להטפיח"15.
כוה. ומכיון שראש השנה ממשמש ובא, וע"פ דברי אדמו"ר הזקן באגה"ק16 שבכל ראש השנה מאיר "אור חדש ומחודש שלא הי' מאיר עדיין מעולם" – הרי ככל שעד עתה הי' זה כדבעי, הרי מעתה צריך שיהי' טוב עוד יותר.
כזויהי רצון שיתוסף כמה פעמים ככה אצל המשפיעים, וממילא – יהי' "טופח על מנת להטפיח", שיתוסף כמה פעמים ככה אצל התלמידים,
כחועי"ז יקויים בהם הענין ד"מתלמידי יותר מכולן"17, וכפי שמצינו בנוגע להמשפיע הראשון – משה רבינו – שנאמר בו18 "שש מאות אלף רגלי העם אשר אנכי בקרבו", שע"י "רגלי העם" המשיכו בחי' "אנכי" – "בקרבו" של משה19, ועד"ז בעניננו – שע"י הפעולה עם התלמידים יתוסף גם בהמשפיעים,
כטועי"ז יומשך גם בעניניהם הפרטיים – כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה.
ל**