Chabad Library · The Rebbe

Toras Menachem·Vol. 20 (5717·Part 3)·Sunday 29 Tammuz·Erev Rosh Chodesh Menachem-Av 5717תורת מנחם·– כ – שנת תשי"ז – חלק שלישי·בס"ד. יום א' כ"ט תמוז·ער"ח מנחם-אב·ה'תשי"ז.

בס"ד.

With Heavenly help (Bata

יום א' כ"ט תמוז, ער"ח מנחם-אב, ה'תשי"ז.

Sunday, 29 Tammuz, Erev Rosh Chodesh Menachem-Av, 5717.

–

בעת ניחום אבלים אצל משפחת גאָרדאָן שיחיו –^*

At the time of comforting mourners by the Gordon family, may they live –

בלתי

Unchecked

מוגה

(bilti muga)

א.

[הרי"ג שי' אמר שראה בספרו של הרה"צ ממונקאַטש

R. Y.G. shih said that he saw in the book of the Hasidic Rabbi of Munkatch

שהי' מקפיד שלא ילך

that he was particular that

האבל אחר שבעת ימי האבילות

the mourner not walk after the seven days of mourning

בבגד שנראה בו הקריעה.¹

in a garment in which the tear is seen.

ואמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:]

And the holy Rebbe, our master, teacher, and Rabbi, shlita, said:

ישנו פס"ד בתורה

There is a ruling in the Torah

ש"הלכה כדברי המיקל באבל",²

that "the halachah follows the lenient opinion in mourning",

ובהתאם לכך נוהגים

and accordingly we are accustomed

להקל בעניני אבילות.³

to be lenient in matters of mourning.

ועד כדי כך

And so too

שגם בנוגע להנחת תפילין

regarding the putting on of tefillin,

שאיתא בשו"ע⁴

that it is brought in the Shulchan Aruch

ש"אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין" –

that "on the first day it is forbidden to put on tefillin" -

מנהגנו שמניחים תפילין גם ביום הראשון

our custom is that we put on tefillin also on the first day

(בלא ברכה).⁵

(without a blessing).

– כשבקרתי אצל האדמו"ר מסאַטמאר לניחום אבלים,⁶

When I visited the Rebbe of Satmar for nichum aveilim,

אמרתי,

I said,

שמנהגנו להניח תפילין גם ביום הראשון,

that our custom is to put on tefillin also on the first day,

ותמה על זה,

and he wondered about this,

כיון שמפורש בשו"ע להיפך.

since it is explicitly stated in the Shulchan Aruch to the contrary.

ולהעיר,

And to note,

שגם במעבר יבק מובא שיש⁷

that also in Maavar Yabok it is brought

"שאינן מונעים עצמם מתפילין

that there are those who do not withhold themselves from tefillin

לא ביום א' של אבלות

even on the first day of mourning,

וכן בת"ב".

and similarly on Tishah B'Av.

הנהגה זו – להקל בעניני אבלות –

This conduct - to be lenient in matters of mourning -

ראיתי אצל כ"ק מו"ח אדמו"ר בשנת האבילות על הסתלקות אמו הרבנית הצדקנית.⁸

I saw by my honored father-in-law, the Rebbe, in the year of mourning for the passing of his mother, the righteous Rebbetzin.

והחידוש הוא שאף שהי' בן יחיד,

And the novelty is that even though he was an only son,

וכל הענינים היו מוטלים עליו בלבד,

and all matters were placed upon him alone,

מ"מ, היתה הנהגתו לקולא.

nevertheless, his conduct was lenient.

ויש להוסיף,

And there is to add,

שכיון שהקולא בעניני אבילות היא

that since the leniency in matters of mourning

ע"פ פס"ד התורה,

is according to Torah law,

ה"ז קולא לא רק

this is a leniency not only

בנוגע להנהגת האבלים בעולם דלמטה,

regarding the conduct of mourners in the lower world,

אלא הקולא היא

rather the leniency is

גם בנוגע לנשמת הנפטר למעלה

also regarding the soul of the departed above

(להקל בדינו וכו').ב.

(lightening his judgment, etc.). 2. Regarding mourning -

בענין האבילות – כותב הרמב"ם:⁹

the Rambam writes:

"יפחד וידאג ויפשפש במעשיו

"He should fear and worry and examine his deeds

ויחזור בתשובה".

and return in teshuvah."

–

ישנם כאלה שאינם יודעים דברי הרמב"ם הנ"ל,

There are those who do not know the aforementioned words of the Rambam,

ורחמנות עליהם

and it is a pity upon them

("עס איז אויף זיי אַ רחמנות").

("Es iz oif zei a rachmonus").

–

יא

ובהמשך להאמור לעיל ע"ד

And in continuation to what was said above regarding

"המיקל באבל" –

"He who is lenient in mourning" -

יש להדגיש

it must be emphasized

שאין זה שייך לענין התשובה (שבאבילות),

that this is not relevant to the matter of teshuvah (repentance) (which is in mourning),

שכן, בנוגע לענין התשובה,

for regarding the matter of teshuvah,

הרי אדרבה, צריכים להחמיר!

on the contrary, one must be stringent!

יב

בענין התשובה

Regarding repentance (teshuvah)

ישנם שתי דרגות:

there are two levels:

תשובה תתאה

lower repentance (teshuvah tata'ah)

ותשובה עילאה.

and higher repentance (teshuvah ila'ah).

יש איפוא להחמיר –

One must therefore be strict

שלא להסתפק בתשובה תתאה,

not to suffice with lower repentance (teshuvah tata'ah),

אלא

but rather

שתהי' גם תשובה עילאה!

that there should be higher repentance (teshuvah ila'ah) as well!

יג

[כשהרי"ג שי' העיר

When Harig (shlit

שכדי לבוא לתשובה עילאה

ay) pointed out that to reach higher (il'aa) teshuva

יש צורך במהלך רב –

there is a need for a vast process –

חזר כ"ק אדמו"ר שליט"א ואמר:]

the Rebbe shlit

יד

כשישנה אפשרות לענין

When there is an option for a matter

של דילוג ומרוצה

of skipping and jumping

("שפּרינגען און לויפן") –

("springen un loifen"),

למה להסתפק בהליכה בלבד?!...

why be satisfied with mere walking?!

טו

אדמו"ר הזקן מבאר¹⁰

Admor (the Rebbe) HaZaken explains

שיש תשובה תתאה ותשובה עילאה,

that there is Teshuvah Tata'ah and Teshuvah Ila'ah,

וכיון שצריכים לבחור ביניהם,

and since one must choose between them,

לשם מה לבחור בתשובה תתאה

why choose Teshuvah Tata'ah

כשיכולים לבחור בתשובה עילאה?!...

when one can choose Teshuvah Ila'ah?!

טז

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

(And the Rebbeshlit

ידוע פתגם גדולי ישראל¹¹

It is a known saying of the gedolei Yisrael

"אַ קרעכטץ פון אַ אידן איז תשובה",

"A krechts from a Yid is teshuvah",

וכ"ק מו"ח אדמו"ר הי' מוסיף בשם אדמו"ר מהר"ש –¹²

and my revered father-in-law the Rebbe added in the name of the Rebbe Maharash --

שזוהי תשובה עילאה!

that this is a higher teshuvah!

יז

יח

ג.

בכלל, מקובל אצל בנ"י

In general, it is accepted among the Children of Israel

בנוגע לענין הפטירה,

regarding the matter of passing away,

שאין זה אלא

that this is only

שהנפטר נמצא בדיוטא עליונה יותר,

that the deceased is found on a higher storey,

כמו בית ועלי'

like a house

("עס איז מערניט ווי מיט אַ שׁטאָק העכער").

and an upper floor ("it is arranged as if one storey higher").

יט

ויתירה מזה – אמרו חז"ל¹³

And beyond this, our Sages of blessed memory said:

"מה זרעו בחיים אף הוא בחיים",

"Just as his seed is alive, so too is he alive",

ונמצא,

and it turns out,

שהשינוי אינו אלא בהחיצוניות,

that the change is only in the externality,

אבל בהפנימיות

but in the internality

אין שינוי.

there is no change.

ולהעיר גם מהמבואר בתניא בנוגע לענין היראה –¹⁴

And to note also from what is explained in Tanya regarding the matter of fear --

ש"במלך בשר ודם עיקר היראה היא

that "with a mortal king, the essence of fear is

מפנימיותו וחיותו ולא מגופו"

from his inwardness and vitality, and not from his body"

("שהרי כשישןאין שום יראה ממנו"), אף

("for when he sleeps there is no fear of him whatsoever"),

ש"פנימיותו וחיותו אין נראה לעיני בשר".

even though "his inwardness and vitality are not seen to mortal eyes".

ומזה מובן גם בנדו"ד,

And from this it is understood also in our case,

שהעיקר הוא שבהפנימיות אין שינוי.

that the main thing is that in the inwardness there is no change.

כא

וכאמור,

And as said,

ענין זה תלוי בכך

this matter depends on this,

ש"זרעו בחיים",

that "his seed is in life",

שהולכים בדרך הישר,

who walk in the straight path,

ועי"ז גורמים נחת-רוח

and thereby cause nachas-ruach

כו'.

etc.

כב

(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

(And the Rebbe שליט"א concluded:)

תזכו לרוב נחת מהילדים

may you merit much nachas from the children

לאורך ימים ושנים טובות.

for the length of good days and years.

כג