Toras Menachem·Vol. 29 (5721·Part 1)·From the Sicha of Monday Parshas Lech Lecha·3 Cheshvan·5721תורת מנחם·– כט – שנת תשכ"א – חלק ראשון·בס"ד. משיחת יום ב' פ' לך לך·ג' מרחשון·ה'תשכ"א.

אבס"ד. משיחת^*** יום ב' פ' לך לך, ג' מרחשון, ה'תשכ"א.
– לעסקני ישיבות תומכי תמימים ליובאוויטש, בחדרו הק' –

בא.** יעקב¹ אבינו נקרא "בחור שבאבות"². אחת השלימויות של יעקב אבינו לגבי האבות אברהם ויצחק היא: "אברהם – יצא ממנו ישמעאל" ו"יצחק – יצא ממנו עשו"³, כלומר, שמדריגות הקדושה שלהם לא הגיעו לכל בניהם, אלא הי' גם "יצא ממנו", ישמעאל ועשו יצאו משייכותם לאברהם ויצחק⁴; ואילו בנוגע ליעקב – "מטתו שלימה"³, כל בניו היו שלמים, כי לכולם הגיעה קדושת יעקב אבינו.

ג[ואף שהתורה קוראת מעשה ראובן: "בלבל מצעו של אביו"⁵,

ד– כי אף ש"כל האומר ראובן חטא אינו אלא טועה"⁵, וכאן למטה לא עבר על חטא, אלא עשה זאת בשביל כיבוד אם, כמבואר בגמרא⁶, מ"מ, כיון שהתורה עצמה מביאה שיכולה להיות דעה כזו, "האומר", ש"ראובן חטא", הרי זה גופא מורה על חסרון מסויים במדריגתו הנעלית של ראובן, כמדובר כללות ענין זה בכמה מקומות, וגם בביאור בחסידות, החל מהבעש"ט⁷ –

האעפ"כ, גם ראובן קיבל את כל הענינים מיעקב אבינו, ואדרבה – עוד יותר מאחיו, "יתר שאת ויתר עז"⁸, ולכן גם "בשעת הקלקלה" נקרא בשם "בכור יעקב"⁹.

ווכמבואר מהפירוש במאמר רז"ל¹⁰ "כבד את אביך¹¹, לרבות אחיךהגדול" – שמ"את אביך" למדים שצריכים לכבד את האח הגדול, ונמצא, שכיבוד האח הגדול הוא ענין אחד עם כיבוד אב, כמ"ש מהרח"ו¹²: "רוחא קדמאה דשביק בה", בבן הבכור ניתנת רוח האב, וע"י כיבוד הבכור מכבדים גם את האב].

זוזהו ג"כ פירוש מאמר הגמרא¹³ "שופרי' דיעקב אבינו מעין שופרי' דאדם הראשון":

חאדם הראשון כלל בתוכו את כל הנשמות, עד סוף כל הדורות, ולכן כל מעשיו נוגעים לכולם. וכאשר היתה לו ירידה ע"י חטא עץ הדעת, הנה בעת ובעונה אחת פעל הדבר ירידה בכל הנשמות שלאח"ז. ולכן היו צדיקים ש"מתו בעטיו (בעצתו) של נחש"¹⁴ – הם נסתלקו מהעולם רק מפני חטא עץ הדעת של אדם הראשון.

טוכן יעקב – שהוא "מעין שופרי' דאדם הראשון" – כלל את כל הנשמות שלאח"ז¹⁵, ולכן כל המעשים הטובים שעשה (שהרי "מדה טובה מרובה ממדת פורעניות"¹⁶) היו נוגעים לא רק לעצמו, אלא לכל יוצאי חלציו – "מטתו שלימה".

יב. מזה מובן, שכל פרטי המאורעות שהתורה מספרת אודות יעקב אבינו,

יא– נוסף לכך שכל סיפורי התורה אינם ח"ו סיפורים של "ספר מעשיות" ("אַ געשיכטע בוך"), אלא תורה היא מלשון הוראה¹⁷, ובפרט הסיפורים של "מעשה אבות", שהם "סימן (והוראה) לבנים"¹⁸ –

יבהנה פרטים אלו עצמם אירעו לכל נשמות ישראל כפי שהיו כלולים בנשמתו של יעקב אבינו, ובמילא הרי הם גם הוראת דרך ונתינת כח לנשמות לאחרי שנתגלו בירידת הנשמה למטה, במדה גדולה יותר מההוראה והסימן לבנים מ"מעשה אבות" דאברהם ויצחק.

יגג. בפרשת ויצא מספרת התורה שיעקב הלך מארץ ישראל (באר שבע) לחרן, אל לבן, ושבתחילת הליכתו מארץ ישראל, מיד אירע "ויפגעבמקום וגו'"¹⁹; לאח"ז מסופר אודות בואו אל לבן, שיעקב עבד אצלו עשרים שנה, ושהתחתן והעמיד את השבטים; חזרתו מחרן לארץ ישראל, ושבעת חזרתו פגעו בו "מלאכי אלקים"²⁰.

ידכאמור לעיל, כל הפרטים הם הוראה, וישנם אצל כל ישראל:

טותפקידו של כאו"א מישראל הוא לצאת מ"ארץ ישראל", "אהלי שם ועבר" – לצאת מד' אמות של תורה, כדי שהלימוד יביא לידי מעשה – ללכת ל"חרן", "חרון אף של מקום בעולם"²¹, כלומר, אל הלהט והחיות ("קאָך") של העולם, ושם להתעסק עם "לבן הארמי", ולהוציא ממנו את ניצוצות הקדושה הנמצאים אצלו, ודוקא שם יתקיים ביהודי זה "מטתו שלימה".

טזוכאשר מתנהגים כך – אזי ההליכה לחרן אינה ירידה אמיתית, אלא אדרבה – "ויפרוץ האיש מאד מאד"²², זוכים להצלחה רבה הן בגשמיות והן ברוחניות, וכאשר שבים לאחרי כן לארץ ישראל, אזי – כסיום הכתוב – "ויפגעו בו מלאכי אלקים".

יזוכפי שמדייק בזהר²³, שכאשר יצא יעקב ללכת לחרן, קודם שעבד בחרן והוליד את השבטים – הנה אף שלמד הרבה תורה בבית עבר, נאמר בכתוב "ויפגע במקום", הי' עליו לבוא ולחפש את ה"מקום", גילוי אלקות, וגם אז הראו לו את הגילוי רק בחלום; אבל לאחר שכבר הי' בחרן ומילא שם את שליחותו, הוא עבד שם, התחתן ושב עם השבטים – אזי נאמר "ויפגעו בו מלאכי אלקים", ש"מלאכי אלקים", עם הקב"ה כביכול²⁴, ביקשו לפגוש בו (ואף שהמדרש²⁵ מפרש ש"מלאכי אלקים" היינו ששים ריבוא או ק"כ ריבוא מלאכים, מ"מ הזהר²³, פנימיות התורה, מגלה את פנימיות הענין – שהקב"ה עצמו נגלה אליו); ונוסף על זה, הי' גילוי זה לא בחלום אלא בהקיץ²⁶.

יחוכן הוא בכאו"א מישראל:

יטכל זמן שהוא בארץ ישראל, הוא מסוגר בעניני הקדושה הפרטיים שלו, ומתעסק עם עצמו בלבד – הנה ככל שתגדל מעלתו, אינו יכוללהגיע למדריגה ולרוממות שמגיע אלי' ע"י הליכתו ל"חרן", לפעול בעולם, לקרב יהודים ולעשות יהודים.

כומיד כאשר יהודי יוצא מארץ ישראל כדי לפעול בעולם, עם יהודים נוספים, נותנים לו כח מלמעלה – שזהו "ויפגע במקום" – כדי שיוכל למלא את שליחותו. ולאחרי שממלא את שליחותו, אזי ממשיך ע"י עבודתו אור נעלה יותר – האתערותא דלעילא הנעלית²⁷ שבאה לאחרי האתערותא דלתתא – "ויפגעו בו מלאכי אלקים".

כא**