Toras Menachem·Vol. 30 (5721·Part 2)·Reshimos·Sunday Parshas Emor·14 Iyar·Pesach Sheni 5721תורת מנחם·– ל – שנת תשכ"א – חלק שני·בס"ד. ר"ד יום א' פ' אמור·י"ד אייר·פסח שני·ה'תשכ"א.

אבס"ד. ר"ד^* יום א' פ' אמור, י"ד אייר, פסח שני, ה'תשכ"א.**
– להתלמידות המסיימות תי' דישיבת יסודי התורה דוויינלאַנד נ.דזש. בחדרו הק' –

בבודאי יודעות הנכן שהמייסד של שיטת החסידות הי' הבעל-שם-טוב.

גהבעש"ט אמר¹ שאין דבר שהוא במקרה, ומכל דבר שאדם רואה או שומע, ביכלתו ללמוד ממנו.

דהיום הוא פסח שני:

הבזמן שביהמ"ק הי' קיים, הי' כל אחד מישראל צריך להביא קרבן פסח בי"ד בניסן. ומי שלא הי' יכול לעשות זאת, מפני שהי' טמא, או שהי' בדרך רחוקה – הי' יכול וצריך להביא קרבן פסח שני, בי"ד באייר².

וואע"פ שבימינו אלו אין לנו ביהמ"ק וקרבנות, מ"מ, ישנם כל ענינים אלו ברוחניות, כי, את הרוחניות לא יכולים אומות-העולם ליטול מאתנו³.

זוהלימוד מענינו של פסח שני⁴:

חאם מישהו החמיץ הזדמנות לקיים מצוה – אין זה אבוד, ח"ו, ובודאי יכול לתקן זאת (ע"י תשובה, וכיו"ב).

טוכשם שכאשר באו להקריב קרבן פסח, לא באו בעצבות, אלא בשמחה, כך גם כאשר יהודי החמיץ קיום מצוה ושב בתשובה ומתקן זאת, עליו לעשות זאת בשמחה.

י*

יאיהי רצון שתמשיכו את לימודי היהדות, ולא רק לתקן את העבר (אם הי' איזה חסרון), אלא גם להוסיף ולהתעלות בלימוד היהדות, תורה ומצוות.

יבבס"ד. שיחת יום א' פ' בהר-בחוקותי, כ"א אייר, ה'תשכ"א.

יג– לה"קאָנווענשאָן" של נשי ובנות חב"ד תחיינה –

ידבלתי מוגה

טוא. לכל לראש ברצוני להביע הקורת-רוח שלי ("מיין צופרידנקייט"), מהעובדה, שהמקום שבו נפגשנו בשנה שעברה, נעשה קטן מהכיל, ולכן הוצרכו לעבור למקום רחב יותר, ומקום קדוש – בית הכנסת.

טזויתן השי"ת, שלשנה הבאה יהי' גם מקום זה קטן מהכיל, ויצטרכו לעבור למקום רחב יותר.

יזוע"פ דברי הגמרא¹ "עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל" – יתן השי"ת שבשנה הבאה ניפגש במקום קדוש בארצנו הקדושה, מתוך בריאות ושמחה.

יח*

יטב. כבר² דובר כמ"פ, שהתורה נקראת בשם "תורה", להורות על תוכנה, שהיא הוראה³, הוראה ליהודי כיצד להתנהג בחיי היום-יום.

כהמצוה הראשונה בפרשה בתורה שהתחילו לקרוא היום, היא: "וידבר ה' אל משה גו' דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ושבתה הארץ שבת לה' שש שנים תזרע שדך וגו'".

כאכלומר: הקב"ה מצוה את בנ"י בצאתם ממצרים, שכאשר יכנסו לארץ ישראל ויֵעַבדו את הארץ הקדושה – יֵעַבדו אותה במשך שש שנים, ובשנה השביעית צריכה הארץ לשבות.

כבאבל הסדר בפסוק הוא להיפך: לכל לראש נאמר בפסוק "ושבתה הארץ שבת לה'", ורק אח"כ נאמר "שש שנים תזרע שדך וגו'".

כגסדר בתורה הוא גם תורה⁴ – הוראה.וההוראה מזה⁵:

כדה"שבת לה'", השנה השביעית שנת השמיטה, וכן יום השביעי יום השבת – משפיע ונותן כח בשש שנות העבודה ובששה ימי העבודה שלפנ"ז.

כהוזהו גם המענה על השאלה ששואלים אחרים⁶ – אינם יהודים, וגם יהודים מסויימים: כיצד יכולים לעבוד שש שנים וששה ימים ולהתנהג ע"פ תורה, בשעה שהסביבה של אינם-יהודים היא חזקה ומרובה יותר; ובפרט שבנ"י נצטוו להתנהג בכל הענינים ע"פ ההוראות וההגבלות של התורה, שאינם קיימים אצל אינם-יהודים, וא"כ, כיצד יכולים להתמודד עם העולם שמסביב?

כועל זה בא המענה בפרשתנו:

כזההתחלה של ששת הימים ושש השנים היא ברעיון של "שבת לה'" – יום השבת ושנת שבתון, יום קדוש ושנה קדושה, וקדושה זו נותנת כח ומשפיע על ימי העבודה ושנות העבודה, שבהם יוכלו להתנהג ע"פ דרישת התורה, ולהצליח בדרך זו דוקא.

כחג. ובעומק יותר:

כטציווי התורה הוא – שאצל בנ"י אין מציאות של חולין. את השבת ממשיכים בששת הימים ושש השנים. החילוק הוא רק במדה של השבת – אם היא במדה קטנה או במדה גדולה ושלימה, ועד – שהחילוק בין יהודי לאינו-יהודי אינו רק בשעה שמתפלל, לומד תורה ומקיים מצוות, אלא "בכל דרכיך"⁷ – בכל הדברים שיהודי עושה – צריכה להיות קדושה; "כל מעשיך לשם שמים"⁸ – כל מה שאתה עושה, עליך לקשר עם הקב"ה.

לוזוהי ההשפעה הכפולה של יום השבת – שכולו קודש (שבת-קודש)⁹ וקשור עם הקב"ה (שבת-לה') – על ששת ימי המעשה: שבימים אלו יוכלו להתמודד עם העולם שמסביב ולהצליח גם בגשמיות; להעלות את ימי המעשה, שגם הם יהיו קדושים.ד. המצוה הראשונה שמכניסה את השבת בבית היא – הדלקת נרות, שקודמת לקבלת שבת ולקידוש. הדבר הראשון שבו מתחיל השבת הוא – להאיר את הבית היהודי.

לאומצוה זו היא אחת המצוות שהקב"ה אומר שנותנה לכל לראש לנשים, שהן יאירו את הבית היהודי, ועל ידן באה האורה לכל המשפחה, לבעל, לילדים ולאחים.

לבהטעם לכך שמצוה זו ניתנה לנשים – אומר רבינו הזקן¹⁰ – "מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית".

לגוע"פ האמור שהשבת חייבת להשפיע ומשפיעה על כל ימי השבוע, הרי כן הוא גם בפרט בנוגע להתחלת השבת – הדלקת הנרות: לנשי ישראל יש הכח והמצוה שבשבת יאירו את הבית באור יהודי עבור כל המשפחה, ומשבת – להמשיך את האור בכל השבוע.

לדבזהר¹¹ איתא שהדלקת הנרות ע"י האשה צריכה להיות "בחדוה דלבא ורעותא". וכך גם בנוגע לתוכן הפנימי של המצוה, להאיר את הבית – שהעשי' והאור הם מתוך שמחה לבבית ובמלוא הרגש.

להה. כל הענינים שתבעו הרביים – החל מהבעש"ט ואדמו"ר הזקן עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר – הי' רצונם, שחסידים, הן אנשים והן נשים, יַראו את הדרך בזה לכל בנ"י.

לויברך השי"ת את כולכן וכל אחת מכן – שתַּראו את הדרך לכל נשי ישראל, כיצד להאיר את הבית היהודי, מתוך שמחה לבבית ורגש, להאיר את יום השבת, ולהמשיך ממנו גם על ימות החול, שגם הם יהיו קדושים, ובשמחה ובטוב לבב.

לזויתן השי"ת שבמהרה יבוא משיח, ותוך כדי עיבוד האדמה היהודית בארצנו הקדושה נקיים במלוא המדה¹² – מצות שבת וגם מצות שבת בשנים – שמיטה.

לח*

לטקיץ בריא ושמח וימים טובים שמחים, ושנתראה מתוך שמחה.

מ**