Toras Menachem·Vol. 32 (5722·Part 1)·Sicha·Night of Monday Parshas Lech Lecha·6 Cheshvan 5722תורת מנחם·לב - שנת תשכ"ב - חלק ראשון·בס"ד. שיחת* אור ליום ב' פ' לך לך·וא"ו מרחשון·ה'תשכ"ב

א– בחדרו הק', לקבוצות התלמידים הנוסעים לאה"ק והבאים מאה"ק –

בבלתי מוגה

גא. הסדר הוא שבכל ענין פותחין בדבר מלכות⁷²³.

דישנו מאמר של כ"ק אדמו"ר הצמח צדק שנדפס באור התורה⁷²⁴, ד"ה במדרש רבה ע"פ⁷²⁵ "ויטע הוי' אלקים גן בעדן מקדם".

ה– בפסוק זה ישנו דיוק שבכל הפרשה נאמר הלשון "ברא", "יצר" או "עשה", וכאן נאמר הלשון "ויטע", שמורה שאין זה בריאה יש מאין, כי אם ענין שכבר הי' לפנ"ז, ואין כאן אלא נטיעה ממקום למקום. –

וואיתא במדרש⁷²⁶: "היו ועקרן הקב"ה ושתלן בתוך ג"ע".

זומבאר הצ"צ בזה ב' פירושים ע"פ קבלה:

חפירוש הא'⁷²⁷ – שקאי על הניצוצות דתהו שנפלו בשבירת הכלים, שנטעו אותם בעולם התיקון. וזהו "ויטע גו' מקדם", מתהו שקדם לתיקון. ופירוש הב'⁷²⁸ – שבתיקון גופא נטעו אותם ממקום למקום. והיינו, מדות שהם בחי' צומח שצומח מקטנות לגדלות⁷²⁹, שתחילה היו באבא, עקרו אותם ונטעו אותם באימא, והיינו, שנטעו אותם מ"עדן" ל"גן".

טזהו בכללות תוכן מאמר הצ"צ בהנוגע לעניננו.

יב. בכל ענין ישנו "בכן" בעבודת האדם. וגם בעבודת האדם ישנם ב' פירושים הנ"ל:

יאענין האדם הוא – כמ"ש⁷³⁰ "כי האדם עץ השדה". וכמבואר בכ"מ, שעיקר עבודת האדם היא במדות. וכמדובר בהתוועדויות דחודש תשרי⁷³¹ אודות הפתגם ששמע הצמח-צדק מאדמו"ר הזקן שענין החסידות הוא לשנות טבע מדותיו (דוקא)⁷³². וכן מוכח גם בתניא ומבואר בכמה מקומות.

יב179
ולכן נקרא האדם בשם "עץ", צומח, אע"פ שהוא כולל בתוכו כל הדרגות, מדבר, חי, צומח ודומם – כיון שעיקר עבודת האדם היא במדות.

יגובזה יש ב' עבודות: עבודה הא' – "אל יהא קשה כארז", ועבודה הב' – להיות "רך כקנה"⁷³³.

ידוהענין בזה⁷³⁴:

טו"קשה כארז" – מורה על המדות כשהם בתוקף של ארז, שזהו"ע המדות דתהו, שבהם נאמר⁷³⁵ "וימלוך", שהו"ע התוקף. ובמדות אלה צריכים לפעול ש"אל יהא קשה כארז".

טזו"קנה" – קאי על המדות דתיקון, שהם כקנה, והעבודה היא לפעול בהם רכות, "רך כקנה" – אם כי רכות ע"פ קדושה, שהיא באופן כזה שבמקום שיש צורך ישנו גם ענין התוקף, כדאיתא במדרש⁷³⁶ "אמר הקב"ה אצלי (בנ"י) הם כיונה" (שנקראים "יונתי"⁷³⁷), "כיונה תמה", "אבל אצל עובדי כוכבים קשים הם כו'".

יזובפשטות יותר – הם ב' העבודות דכאו"א מישראל, העבודה בנפש הבהמית והעבודה בנפש האלקית:

יחעבודה הא' – עם נפש הבהמית, ששרשה מתהו⁷³⁸ שקדם לתיקון, וכמו כן היצה"ר ש"אקדמי' טעניתא"⁷³⁹, שזהו"ע "מקדם", והעבודה היא שיהיו כדבעי, היינו, שיתבטל מבהמיותו ("ער זאָל ווערן אויס בהמה"), ויהי' "אדם".

יטועבודה הב' – עם נפש האלקית, שמצד עצמה היא במדידה והגבלה, וצריך לפעול בה הענין ד"ויטע הוי' אלקים גן בעדן מקדם", שהעבודה בעניני קדושה תהי' בהתרחבות ובהתכללות, וענין זה נעשה ע"י המשכת המוחין במדות, שעי"ז נעשה שינוי טבע מדותיו.

כג. וזהו כללות ענין העקירה ממקום זה והנטיעה במקום אחר – עקרן ושתלן – שעי"ז ישנם ב' המעלות:

כאאילו היתה הכוונה רק בהמעמד ומצב כפי שהוא לאחרי שעקרן ושתלן – יכול הי' הקב"ה לברוא אותם מלכתחילה במקום זה. וכיון שנבראו במקום מסויים ואח"כ נעקרו משם ונשתלו במקום אחר, מובן,

כב180
שיש גם מעלה במקום שבו היו קודם שנעקרו, והעבודה היא – לא לבטל ענין זה, אלא לנצלו בענינים של קדושה.

כגובפרטיות: בעבודה דנפש הבהמית – שהתוקף דנפש הבהמית, התוקף דתהו – צריכים לנצל לקדושה. ובעבודה דנפש האלקית – בקדושה גופא – ההמשכה מאבא לאימא, או ממוחין ללב, הרי יש מעלה במוחין לגבי הלב, ויש מעלה בלב לגבי המוחין, ולכן צריכים את ב' ה"מקומות" – למצוא את המעלה שבכל מקום, ולנצלה ע"פ רצון הקב"ה.

כדד. ונקודת הענין דעקרן ושתלן כו' – הוא החידוש של בעלי תשובה לגבי צדיקים:

כהצדיק, שנקרא גם בתואר חסיד, ובלשון פירוש רש"י⁷⁴⁰: "חסיד מעיקרו" – אין אצלו ענין של עקירה ממקום אחד ושתילה במקום שני, כיון שמלכתחילה – מעיקרו – הוא במעמד ומצב של צדיק וחסיד.

כווזוהי המעלה של בעל תשובה – שעבודתו היא באופן של חרטה מענין מסויים, מענין לא טוב לטוב, או בטוב גופא – מדרגא נמוכה לדרגא נעלית יותר, אבל לא רק הליכה מדרגא לדרגא ותו לא מידי, אלא באופן שעוקר ממקום אחד ושותל במקום שני, שזהו אמיתית ענין ההליכה שהיא שלא בערך⁷⁴¹.

כזוזהו הטעם שקריאת פסוק זה – "ויטע גו'" – בפרשת בראשית היא לאחרי העבודה של חודש תשרי, שענינו עבודת התשובה⁷⁴².

כח*

כטה. זוהי גם הנקודה במאמר המשנה⁷⁴³ "הוי גולה למקום תורה":

לכיון שמאמר זה נאמר בלשון סתמי, ללא הגבלות, הרי זה כולל גם מי שלומד תורה בין תלמידי חכמים, במקום שכולו תורה ויראת שמים, שגם אליו נאמרה ההוראה "הוי גולה למקום תורה".

לאולכאורה אינו מובן: מי שנולד ונתגדל ולומד במקום תורה, ואין לו את המעלה ד"גולה למקום תורה" – מה חסר אצלו?

לבאך הענין הוא, שאילו היו מסתפקים בהליכה מדרגא לדרגא בלבד – לא היו תובעים להיות גולה למקום תורה; אבל כיון שנדרשת עלי'

לג181
שלא בערך, שזה נפעל ע"י עבודת התשובה – לכן, גם כאשר נמצאים במקום תורה צריך להיות הענין ד"גולה למקום תורה", שצ"ל עקירה ממקום למקום, ובלשון חז"ל⁷⁴⁴: "אסורה מכאן (שעי"ז נעשה) להתקרב לשם", כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר בהשיחות שכבר נדפסו⁷⁴⁵.

לדאלא, שהכוונה והמטרה בזה היא – לא לעזוב את המקום הקודם מבלי ליקח עמו מאומה, או שכאשר בא למקום השני יהיו אצלו רק הענינים שהיו אצלו במקום שממנו בא, אלא באופן שיהיו אצלו המעלות של שני המקומות.

להו. ובפרטיות יותר – בנוגע לעניננו:

לוכשם שבנוגע לאנשים פרטיים איתא בגמרא⁷⁴⁶ ש"אין דיעותיהם שוות", כן הוא גם בנוגע לקבוצות ובנוגע לישיבות וסניפיהם, שנוסף על הצד השוה שביניהם, יש ענינים שבהם יש חילוק בין ישיבה אחת לחברתה בין סניף אחד למשנהו.

לזוזוהי הכוונה ב"הוי גולה למקום תורה", מישיבה לישיבה כו' – שיהיו אצלו "חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם"⁷⁴⁷, וע"פ פירוש אדמו"ר הזקן⁷⁴⁸ (כמדובר בהתחלת חודש תשרי⁷⁴⁹) – שתהי' אצלו אמיתית המציאות של שני המקומות.

לחוע"פ דרישת תורת החסידות ודרישת רבותינו נשיאינו שצריכים לעסוק גם בהנוגע לטובת זולתו, ואדרבה, כדי להצליח בעבודה עם עצמו צריכים לעסוק גם בטובת הזולת – מובן גם בהנוגע להתלמידים שבאו מהישיבה בארץ ישראל ללמוד בהישיבה דכאן, וכן בהנוגע להתלמידים הנוסעים מהישיבה דכאן ללמוד בישיבה בארץ ישראל, שהמטרה והתכלית, התפקיד והשליחות שלהם היא לפעול שיהיו "חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם" לא רק אצלם, אלא שעל ידם יתעלה מעמד ומצב של כל הישיבה שאלי' נוסעים, שיתוסף בה "חומרי המקום שיצאו משם".

לטוכשם שכל ענין שבקדושה צריך להיות בסדר מסודר, הרי גם הענין שצריכים להוסיף בהמקום שהולכים לשם, שזהו הכרח ע"פ תורה, צריך

מ182
להיות בסדר מסודר – להתדבר בכהנ"ל עם הנהלת הישיבה שבאים לשם: לומר להם שישנו ענין פלוני ופלוני שיכולים לפעול בהישיבה, ומצדם מוכנים הם לעשות כל אשר ביכלתם כדי לפעול תוספת חיות והתלהבות בלימוד החסידות, בקיום המצוות בהידור, או בעבודת התפלה – כל מה שיכולים להוסיף בכל מקום לפי ענינו, וע"פ ההוראה של הנהלת הישיבה יעסקו בזה כדבעי, ועד לאופן ד"בכל מאדך"⁷⁵⁰.

מאועוד זאת, שצריכים לעשות כל ענינים אלו באופן של שמחה וטוב לבב, שעי"ז תהי' הפעולה באופן דמוסיף והולך מוסיף ואור, להעלות את המקומות והישיבות שאליהם באים שתהי' אצלם הגבהה כזו שהיא לא רק למעלה מטפח (כדברי הצמח צדק⁷⁵¹), ולא רק למעלה משלשה טפחים, אלא גם למעלה מעשרה טפחים, שזהו מקום פטור, ועד לרשות היחיד (כפשטות הדין בנגלה דתורה), ששייכת ליחידו של עולם⁷⁵².

מבז. כיון שהנהגה זו (להיות "גולה למקום תורה", כדי שיהיו "חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם") היא הוראת התורה – ברור הדבר שניתנו הכחות הדרושים לכך, ואין הדבר תלוי אלא ברצון להביא זאת מן הכח אל הפועל, אשר, עי"ז מתקיים מ"ש⁷⁵³ "מהוי' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ", וכפירוש הבעש"ט ואדמו"ר הזקן בענין זה⁷⁵⁴.

מגויה"ר שכל ענינים אלו – הנסיעה, והפעולה בהמקום שהגיעו אליו, ובהמקום שיגיעו אליו, על מנת ליקח משם בבוא הזמן שיצטרכו לילך לדרגא ומקום נעלה יותר, כפי ש"מהוי' מצעדי גבר כוננו" – יהיו בהצלחה רבה ובהצלחה מופלגה, ולהמשיך את ההצלחה למטה מעשרה טפחים.

מדויעזור השי"ת לכאו"א מכם, ולכולם ביחד – שאז ישנו כח הרבים, שיש בו האור העולה על כולנה (כמבואר בשער היחוד והאמונה⁷⁵⁵) – בההתעסקות בכל הנקודות האמורות לעיל מתוך שמחה וטוב לבב.

מה*

מוח. נוסף על האמור לעיל בנוגע לשתי הקבוצות – ישנו ענין מיוחד בנוגע לאלה הנוסעים מכאן לארץ ישראל:

מז183
ע"פ רוב, פוגשים באווירון עוד יהודים שנוסעים גם הם לארץ ישראל, לשם ביקור, ולעתים קרובות פוגשים גם עולים חדשים שנוסעים על מנת להשתקע שם, וכמו כן פוגשים בין הנוסעים גם ילדים.

מחצריכים איפוא להשתדל ולפעול על שאר הנוסעים באוירון, העולים החדשים, ובפרט הילדים, להחדיר בהם – בדרכי נועם ובדרכי שלום – שידעו שנוסעים לארץ כזו שנקראת "ארץ הקדושה", עלי' נאמר בפסוק⁷⁵⁶ "ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה", ולכן, מבלי הבט על אופן ההנהגה בחוץ-לארץ, הנה כאשר באים לארץ הקודש צריכים להתנהג ע"פ רצון הקב"ה, ועוד להוסיף בזה.

מטוכיון שהעולים לאה"ק חלקם נוסעים מכאן וחלקם מצטרפים לנסיעה באמצע הדרך, הרי מובן שהאמור לעיל שייך לשני הסוגים, הן אלה שנוסעים מכאן, והן אלה שמצטרפים לנסיעה באמצע הדרך.

נוהעיקר – לדבר עמהם בחיות ובהתלהבות, וביחד עם זה, בדרכי נועם, שאז יהיו הדברים יוצאים מן הלב, ובמילא גם נכנסים אל לב השומעים⁷⁵⁷, ופועלים פעולתם.

נא*

נבט. יעזור השי"ת שיקויים מה שהתחלנו ללמוד בפרשת השבוע: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך"⁷⁵⁸, כפירוש החסידות⁷⁵⁹ שקאי על היציאה מהרצון האישי והרגילות האישית ("פון דעם אייגענעם רצון און פון די אייגענע רגילות") שנעשו ע"י החינוך בבית אביו – "אל הארץ אשר אראך", אל הרצון ואל המקום שמורה השי"ת ששם צריכים לפעול.

נגועי"ז תקויים ההבטחה (כהמשך וסיום הפרשה) "ואעשך לגוי גדול ואברכך גו' והי' ברכה גו' (ועד ש)ונברכו בך כל משפחות האדמה"⁷⁶⁰ – להפיץ את כל הענינים עד שיגיעו "חוצה", כמבואר באגה"ק דהבעש"ט⁷⁶¹.

נדסעו לשלום ("איר זאָלט פאָרן געזונטערהייט") – הן אלה שבאו לכאן, והן אלה שנוסעים לארץ הקודש, ונשמע מכם בשורות טובות ומפורטות.

נה______  ______