Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א(הנחה בלתי מוגה)
בויאמר
גלו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך109. הנה בפסוק זה נאמרו ב' ענינים110, ונפקדת, כי יפקד, שלכאורה סותרים זל"ז, שהרי יפקד הוא לשון חסרון, ונפקדת הוא לשון זכרון (כפירוש התרגום ורש"י), שזהו"ע של המשכה, ולמעלה יותר הו"ע של יחוד, כלשון חז"ל111 חייב אדם לפקוד את אשתו. ואעפ"כ נאמר ונפקדת כי יפקד מושבך, שענין ההמשכה והיחוד (ונפקדת) בא דוקא אחרי הקדמת החסרון וההעלם (יפקד מושבך). וזהו ג"כ כללות הענין דמחר חודש, דר"ח ענינו יחוד שמשא וסיהרא, שאז מתחדש הירח שמקבל אורו מהשמש, וענין זה בא דוקא אחרי ההעלם והביטול בערב ר"ח, כידוע. והנה112, חידוש הירח בר"ח אינו דומה להחידוש שבר"ה, חג שהחודש מתכסה בו113, כי בר"ה הכיסוי וההעלם הוא באופן שהמלכות נסתרת מבנינה לגמרי, לפי שאז חוזר כל דבר לקדמותו, והו"ע סילוק לגמרי, ולכן צריך להיות אז בנין המלכות, להמשיך את המלכות ממקורה העצמי, ולפעול בנין המלכות בבחי' פרצוף שלם, שזהו"ע הט' ברכות והט' תקיעות שעי"ז ממשיכים הט' ספירות לבחי' נקודת המלכות, משא"כ ענין ר"ח, שזהו מה שי"ב ראשי חדשים מקבלים מר"ה, היינו, שהמשכת המלכות שבר"ה נמשכת אח"כ לי"ב ראשי חדשים, אין זה סתירת בנין המלכות, כי אם שהמלכות היא בהעלם ובביטול, שנעשית בבחי' נקודה תחת היסוד. והעלם וביטול זה הוא הכנה והקדמה להגילוי דר"ח, שאז נעשה יחוד שמשא וסיהרא, שהו"ע יחוד זו"ן, ולמעלה יותר ענין יחוד חו"ב, עד למעלה מעלה עד אין קץ, הנה יחוד זה נעשה אחרי הקדמת ההעלם והביטול דוקא, שזהו ע"ד הענין דונפקדת כי יפקד מושבך, שדוקא ע"י ההעלם דכי יפקד נעשה ונפקדת, כנ"ל.
ד93
ב) ויש
ב) ויש
הלקשר זה עם מ"ש בפרשתנו114 אם כסף תלוה את עמי את העני עמך115, ואיתא על זה במד"ר116 אמר דוד רבון העולם ישב עולמך (שיהי' בשוה כולם עשירים) שנאמר117 ישב עולם לפני אלקים, א"ל הקב"ה אם אעשה את עולמי שוה, חסד ואמת מן ינצרוהו (מי ישמור החסד והאמת). וצריך להבין, מהו ההכרח שיהי' חסד ואמת. ומבואר בזה118, שכללות ענין ההשתלשלות הוא באופן דמשפיע ומקבל, וכיון שהענינים שלמעלה נעשים ע"י עבודת האדם, דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח119, לכן צריך שיהי' עשיר ועני למטה, וע"י ההשפעה מהעשיר לעני, הנה רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, שנעשה גם למעלה ההשפעה למקבל, שהו"ע יחוד זו"ן, ולמעלה יותר, יחוד חו"ב. והנה, כיון שע"י ההלואה פועלים ענין היחוד למעלה, הרי מובן שענין ההלואה מגיע בבחי' שלמעלה ממשפיע ומקבל, כידוע120 שיחוד ב' דברים הוא בכח בחי' שלמעלה משניהם. וזהו מ"ש את עמי את העני עמך, ואיתא במדרש121 שכאשר העני עמך אזי אתה עִמי, היינו, שממשיך בחי' כי עמך מקור חיים122, שמקור חיים טפל ובטל לך123, שהוא האור שטפל ובטל להעצמות. וכפי שממשיך במדרש שם, מה אני איני מוט לעולם אף אתה אין אתה מוט לעולם, שנאמר124 כספו לא נתן בנשך גו' לא ימוט לעולם, דענין לא ימוט לעולם הוא העדר השינוי, וענין זה הוא מצד בחי' אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. וכיון שבחי' זו היא למעלה ממשפיע ומקבל, הנה על ידה נעשה היחוד דמשפיע ומקבל.
וג) וביאור
זהענין, דהנה כתיב125 חסד חפצתי ולא זבח, ומזה מובן שבחי' החסד מגיע למעלה יותר מענין הזבח, ועד שכל
ח94
עיקר הכוונה הוא רק בחסד, חסד חפצתי ולא זבח. וצריך להבין, שהרי גדלה מעלת ענין הזבח, דנוסף לכך שהתורה מלאה בפסוקים שמדברים בענין הקרבנות, הרי גם כללות ענין עשיית המקדש הוא בשביל עבודת הקרבנות126 (כמבואר גם בהמשך ההילולא127), ואיך אפשר לומר שעיקר הכוונה הוא בחסד דוקא, עד שחסד חפצתי ולא זבח. ואף שי"ל שבכתוב זה מדגיש את ענין החפץ דוקא, כידוע128 ההפרש בין רצון לחפץ, שחפץ הוא פנימיות הרצון, מ"מ, אין זה מספיק, שהרי הקרבנות הם ענין עיקרי במקדש, וענין המקדש הוא כמ"ש129 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו שע"י המקדש נעשה דירה לו ית', והרי בענין הדירה יש לא רק רצון אלא גם חפץ, שזהו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים130, שהו"ע פנימיות הרצון.
עיקר הכוונה הוא רק בחסד, חסד חפצתי ולא זבח. וצריך להבין, שהרי גדלה מעלת ענין הזבח, דנוסף לכך שהתורה מלאה בפסוקים שמדברים בענין הקרבנות, הרי גם כללות ענין עשיית המקדש הוא בשביל עבודת הקרבנות126 (כמבואר גם בהמשך ההילולא127), ואיך אפשר לומר שעיקר הכוונה הוא בחסד דוקא, עד שחסד חפצתי ולא זבח. ואף שי"ל שבכתוב זה מדגיש את ענין החפץ דוקא, כידוע128 ההפרש בין רצון לחפץ, שחפץ הוא פנימיות הרצון, מ"מ, אין זה מספיק, שהרי הקרבנות הם ענין עיקרי במקדש, וענין המקדש הוא כמ"ש129 ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, היינו שע"י המקדש נעשה דירה לו ית', והרי בענין הדירה יש לא רק רצון אלא גם חפץ, שזהו מה שנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים130, שהו"ע פנימיות הרצון.
טויובן
יע"פ מאמר רז"ל131 כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים. וביאור הענין, דהנה ההפרש בין עולה למנחה הוא, שעולה שהיא כליל על המזבח ואין הכהנים אוכלים אותה, הו"ע ההעלאה, ומנחה שהכהנים אוכלים ממנה, הו"ע ההמשכה, שזהו מנחה מלשון נחות דרגא132. ועד"ז הוא ההפרש בין זבח לנסכים, שזבח הו"ע ההעלאה, שהחלב ואימורים נשרפים ע"ג המזבח, ונסכים הו"ע המשכה למטה, שהנסכים שמנסכין ע"ג המזבח היו יורדים לשיתין שמחוללין ויורדין עד התהום133. וזהו גם ההפרש בין ק"ש לתפילין, דק"ש הו"ע העלאה מלמטה למעלה, שלאחרי הקדמת ברכות ק"ש, שהו"ע ההתבוננות בעבודת המלאכים (שהצורך בזה אינו רק בשביל נפש הבהמית134, אלא גם בשביל נפש האלקית135), אזי נעשה התכללות ועלי' מלמטה למעלה בק"ש. משא"כ תפילין הו"ע המשכה
יא95
למטה, כידוע שע"י מצות תפילין פועלים שיהי' הקב"ה מניח תפילין136, שהו"ע המשכת המוחין מלמעלה למטה137. וזהו שאמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, דק"ש בלא תפילין הו"ע אחד עם זבח בלא נסכים, שהו"ע העלאה בלא המשכה. והנה, תכלית הכוונה אינו בענין העלי' מלמטה למעלה, אלא בענין ההמשכה מלמעלה למטה דוקא. וזהו מש"נ חסד חפצתי ולא זבח, כי גם בזבח שענינו העלאה, תכלית המכוון הו"ע החסד, המשכה למטה דוקא, שנעשית ע"י הנסכים.
למטה, כידוע שע"י מצות תפילין פועלים שיהי' הקב"ה מניח תפילין136, שהו"ע המשכת המוחין מלמעלה למטה137. וזהו שאמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, דק"ש בלא תפילין הו"ע אחד עם זבח בלא נסכים, שהו"ע העלאה בלא המשכה. והנה, תכלית הכוונה אינו בענין העלי' מלמטה למעלה, אלא בענין ההמשכה מלמעלה למטה דוקא. וזהו מש"נ חסד חפצתי ולא זבח, כי גם בזבח שענינו העלאה, תכלית המכוון הו"ע החסד, המשכה למטה דוקא, שנעשית ע"י הנסכים.
יבד) אמנם
יגעדיין צריך להבין, שהרי אמרו חז"ל138 תפלות כנגד קרבנות תקנום, וא"כ, כשם שבקרבנות ישנו לא רק ענין הזבח, העלאה מלמטה למעלה, אלא גם ענין הנסכים, המשכה מלמעלה למטה, כמו"כ צ"ל גם בתפלה לא רק ענין ההעלאה, אלא גם ענין ההמשכה, וצ"ל מהו ענין ההמשכה שבתפלה. ויובן ע"פ מ"ש בגמרא139 ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לו לעוה"ב, וחשיב גם עיון תפלה, ופריך והא אנן תנן140 אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעוה"ז כו', וחשיב שם רק שלשה דברים, ומתרץ, הני נמי בהני שייכי, ופירש רש"י141 שעיון תפלה הוא בכלל גמ"ח, דכתיב142 גומל נפשו איש חסד. והענין בזה, דהנה, העבודה דק"ש באה אחרי ההכנה והקדמה דברכות ק"ש ופסוקי דזמרה, שבפסוד"ז הו"ע ההתבוננות במ"ש143 הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו, דמה שנמשך על ארץ ושמים הוא רק הודו בלבד, הארה בעלמא144, שע"י התבוננות זו נעשה אצלו המרירות על ירידת הנשמה למטה, ומזה בא לתנועה של עלי' בהעבודה דברכות ק"ש עד לק"ש באהבה כרשפי אש, שזהו"ע עלי' מלמטה למעלה. ואח"כ בתפלת שמו"ע נעשית ההמשכה מלמעלה למטה, והיינו שאחרי המרירות על ירידת נשמתו למטה, שמצד זה עומד בברכות ק"ש ובק"ש בתנועה של עלי' מלמטה למעלה, באה אח"כ העבודה דתפלת שמו"ע באופן של המשכה מלמעלה למטה, שזהו"ע הבקשות שבתפלה, רופא חולים ומברך השנים כו', שיומשך האור למטה דוקא145. ועפ"ז מובן שאע"פ שכללות
יד96
ענין תפלה הוא כמו קרבנות שענינם העלאה מלמטה למעלה, שבזה נכלל גם תפלת שמו"ע, וזהו שתפלת שמו"ע היא בעמידה, שהו"ע העלי' והביטול כעבדא קמי מרי'146 [ולכן אמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו כו', שעיקר ענין ההמשכה מלמעלה למטה הוא ע"י תפילין דוקא], מ"מ, בפרטיות יותר, יש חילוק בין ק"ש לשמו"ע, שק"ש הו"ע ההעלאה ושמו"ע הו"ע ההמשכה. ובזה יובן מה שלפעמים מבואר שעיקר העבודה היא ק"ש147, ולפעמים מבואר שעיקר העבודה היא שמו"ע148. והענין בזה, שבנוגע לנה"ב שבטבעו הוא בתנועה דירידה, כמ"ש149 רוח הבהמה היורדת למטה, עיקר העבודה הוא לשנות את טבעו, להיות בעלי' מלמטה למעלה, שהו"ע ק"ש. אך בנוגע לנה"א שמצד עצמו הוא בתנועה דעלי', הנה העבודה הוא לשנות את טבעו שיהי' בתנועה של המשכה מלמעלה למטה, שהו"ע שמו"ע. וזהו עיקר העבודה בנוגע לנה"א, שלא תהי' בתנועה של עלי' מלמטה למעלה, שהרי לא לתהו בראה150, אלא התכלית הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, ומה שצ"ל תחילה העבודה דק"ש שהו"ע העלאה, הנה כל ענין ההעלאה אינו אלא בכדי שאח"כ יהי' ענין ההמשכה, כי אי אפשר להיות המשכה בלא העלאה תחילה. ולזאת צ"ל הזהירות שההעלאה לא תהי' באופן של רצוא לגמרי, כמו שהי' בשני בני אהרן151, כי אם באופן שלאח"ז יהי' השוב למטה. וכמו"כ הוא גם בעבודת הקרבנות, שתכלית ענין הקרבנות הוא שלאחרי ההעלאה למעלה תהי' גם ההמשכה למטה, שזהו"ע נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני152, נח"ר הוא מלשון נחות דרגא153, שזהו התכלית בעבודת הקרבנות, שיהי' מזה נח"ר, המשכה למטה, להיות דירה לו ית' בתחתונים. וענין זה נעשה ע"י ענין המנחה ונסכים דוקא, וזהו חסד חפצתי ולא זבח, דתכלית הכוונה בענין הזבח הוא שיהי' מזה אח"כ בחי' חסד, המשכה למטה, ע"י מנחה ונסכים.
ענין תפלה הוא כמו קרבנות שענינם העלאה מלמטה למעלה, שבזה נכלל גם תפלת שמו"ע, וזהו שתפלת שמו"ע היא בעמידה, שהו"ע העלי' והביטול כעבדא קמי מרי'146 [ולכן אמרו כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאילו כו', שעיקר ענין ההמשכה מלמעלה למטה הוא ע"י תפילין דוקא], מ"מ, בפרטיות יותר, יש חילוק בין ק"ש לשמו"ע, שק"ש הו"ע ההעלאה ושמו"ע הו"ע ההמשכה. ובזה יובן מה שלפעמים מבואר שעיקר העבודה היא ק"ש147, ולפעמים מבואר שעיקר העבודה היא שמו"ע148. והענין בזה, שבנוגע לנה"ב שבטבעו הוא בתנועה דירידה, כמ"ש149 רוח הבהמה היורדת למטה, עיקר העבודה הוא לשנות את טבעו, להיות בעלי' מלמטה למעלה, שהו"ע ק"ש. אך בנוגע לנה"א שמצד עצמו הוא בתנועה דעלי', הנה העבודה הוא לשנות את טבעו שיהי' בתנועה של המשכה מלמעלה למטה, שהו"ע שמו"ע. וזהו עיקר העבודה בנוגע לנה"א, שלא תהי' בתנועה של עלי' מלמטה למעלה, שהרי לא לתהו בראה150, אלא התכלית הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה, ומה שצ"ל תחילה העבודה דק"ש שהו"ע העלאה, הנה כל ענין ההעלאה אינו אלא בכדי שאח"כ יהי' ענין ההמשכה, כי אי אפשר להיות המשכה בלא העלאה תחילה. ולזאת צ"ל הזהירות שההעלאה לא תהי' באופן של רצוא לגמרי, כמו שהי' בשני בני אהרן151, כי אם באופן שלאח"ז יהי' השוב למטה. וכמו"כ הוא גם בעבודת הקרבנות, שתכלית ענין הקרבנות הוא שלאחרי ההעלאה למעלה תהי' גם ההמשכה למטה, שזהו"ע נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני152, נח"ר הוא מלשון נחות דרגא153, שזהו התכלית בעבודת הקרבנות, שיהי' מזה נח"ר, המשכה למטה, להיות דירה לו ית' בתחתונים. וענין זה נעשה ע"י ענין המנחה ונסכים דוקא, וזהו חסד חפצתי ולא זבח, דתכלית הכוונה בענין הזבח הוא שיהי' מזה אח"כ בחי' חסד, המשכה למטה, ע"י מנחה ונסכים.
טוה) והנה
טזעי"ז שעבודת האדם למטה היא באופן שלאחרי הרצוא (העלאה) נעשה ענין השוב (המשכה), נעשה ענין השוב גם למעלה בספירת המלכות, והיינו, שעם היותה מצד עצמה בבחי' רצוא
יז97
ועלי' למעלה, כמ"ש154 למען יזמרך כבוד ולא ידום, דנהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך155, הנה ע"י עבודת האדם באופן של שוב, נעשה גם המשכת האור בספירת המלכות. וזהו מ"ש34 גומל נפשו איש חסד, דנפש קאי על בחי' המלכות, וע"י עבודת האדם בעיון תפלה ובגמ"ח, פועל גם ההמשכה בבחי' המלכות, שזהו מה שגומל חסדים לנפשו. דהנה כתיב156 כי אמרתי עולם חסד יבנה, וידוע שיש בזה ב' פירושים157, פירוש הא', שבנין העולם הוא ע"י מדת החסד, ופירוש הב', שבשביל שיהי' עולם צריכים לבנות מדת החסד. ולב' הפירושים הנה ההמשכה בעולם היא ממדת החסד דוקא, אלא שבתחילת הבריאה הי' זה מצד עצמו, דכי חפץ חסד הוא158, אבל עכשיו באתעדל"ת תליא מילתא159, הנה ע"י עבודת האדם בעיון תפלה וגמ"ח, ממשיך מבחי' כי חפץ חסד הוא, שיומשך האור בבחי' המלכות ובעולמות.
ועלי' למעלה, כמ"ש154 למען יזמרך כבוד ולא ידום, דנהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך155, הנה ע"י עבודת האדם באופן של שוב, נעשה גם המשכת האור בספירת המלכות. וזהו מ"ש34 גומל נפשו איש חסד, דנפש קאי על בחי' המלכות, וע"י עבודת האדם בעיון תפלה ובגמ"ח, פועל גם ההמשכה בבחי' המלכות, שזהו מה שגומל חסדים לנפשו. דהנה כתיב156 כי אמרתי עולם חסד יבנה, וידוע שיש בזה ב' פירושים157, פירוש הא', שבנין העולם הוא ע"י מדת החסד, ופירוש הב', שבשביל שיהי' עולם צריכים לבנות מדת החסד. ולב' הפירושים הנה ההמשכה בעולם היא ממדת החסד דוקא, אלא שבתחילת הבריאה הי' זה מצד עצמו, דכי חפץ חסד הוא158, אבל עכשיו באתעדל"ת תליא מילתא159, הנה ע"י עבודת האדם בעיון תפלה וגמ"ח, ממשיך מבחי' כי חפץ חסד הוא, שיומשך האור בבחי' המלכות ובעולמות.
יחו) וזהו
יטמ"ש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך, שע"י העבודה דגמ"ח נעשית גם למעלה ההשפעה מבחינת ז"א למלכות, וכמשנת"ל שיחוד ז"א ונוקבא הוא מצד בחי' האור שלמעלה משניהם, והו"ע את עמי, בחי' כי עמך מקור חיים, שזהו"ע בחי' חפץ חסד שלמעלה, שעי"ז נמשך מז"א למלכות. וכל זה נעשה ע"י כללות קיום המצוות שנקראים בשם צדקה160, ובפרט ע"י עבודת הצדקה, ובפרט ע"י העבודה דגמ"ח שגדולה יותר מן הצדקה161. וביאור מעלת ההמשכה שע"י גמ"ח על ההמשכה שע"י הצדקה, יובן מענין גמ"ח וצדקה כמו שהם כפשוטם. דהנה, במצות צדקה, הקישור של המשפיע ומקבל הוא רק בשעת נתינת הצדקה, משא"כ בגמ"ח נשאר הקישור גם לאחרי הנתינה, דעבד לוה לאיש מלוה162. והדוגמא מזה למעלה, שהיחוד שנעשה ע"י הצדקה אינו יחוד תמידי, משא"כ היחוד שנעשה ע"י גמ"ח הוא יחוד תמידי, וזהו ההפרש בין יחוד חו"ב ליחוד זו"ן, כידוע163 שזו"ן נקראים בשם דודים, וחו"ב נקראים בשם רעים, שהם תרין רעין דלא מתפרשין לעלמין, שהו"ע יחוד תמידי. ועוד מעלה בגמ"ח לגבי צדקה, שצדקה
כ98
היא לעניים, משא"כ גמ"ח שהיא בין לעניים ובין לעשירים53. והענין בזה, שצדקה לעניים קאי על המשכה לעולמות בי"ע, משא"כ גמ"ח שהיא גם לעשירים, קאי על ההמשכה לעולם האצילות164. ועוד זאת, שכאשר הגמ"ח היא באופן שאין לו שום ריוח מזה, דלא כמו קנין (במקח וממכר) שהוא כדי להרויח, אזי ההמשכה היא מבחי' שלמעלה מאצילות. דהנה, מבואר בתורה אור פרשתנו165 על הפסוק166 כי תקנה גו', שקנין הוא באצילות, כמאמר167 ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך, שעולם האצילות נקרא בשם קנין לפי שהוא גילוי ההעלם. אמנם, קנין הוא בשביל הריוח, משא"כ גמ"ח שאינו בשביל ריוח, הוא למעלה יותר (לא רק מצדקה, שהיא לעניים, בחי' בי"ע, אלא) גם מבחי' קנין, בחי' אצילות. והענין הוא, דהנה מצינו שעבודה צורך גבוה168, וכמארז"ל169 עה"פ170 צור ילדך תשי, בזמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה מוסיפין כח בגבורה של מעלה כו', ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה כביכול מתישין כו', ולאידך כתיב171 אם צדקת מה תתן לו גו'. אך הענין הוא172, שבבחי' ההשתלשלות נוגע עבודת הנבראים, שע"י עבודתם מוסיפים אורות באצילות, וכן להיפך כו', משא"כ בבחי' אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. וזהו ההפרש בין קנין לגמ"ח, דקנין שיש בו ריוח הוא ההמשכה באצילות, בבחי' ההשתלשלות, משא"כ גמ"ח מגעת בבחי' האור שלמעלה מהשתלשלות, וכנ"ל שע"י גמ"ח ממשיכים בחי' כי עמך מקור חיים, שמצד בחי' זו דוקא נעשה אמיתית היחוד.
היא לעניים, משא"כ גמ"ח שהיא בין לעניים ובין לעשירים53. והענין בזה, שצדקה לעניים קאי על המשכה לעולמות בי"ע, משא"כ גמ"ח שהיא גם לעשירים, קאי על ההמשכה לעולם האצילות164. ועוד זאת, שכאשר הגמ"ח היא באופן שאין לו שום ריוח מזה, דלא כמו קנין (במקח וממכר) שהוא כדי להרויח, אזי ההמשכה היא מבחי' שלמעלה מאצילות. דהנה, מבואר בתורה אור פרשתנו165 על הפסוק166 כי תקנה גו', שקנין הוא באצילות, כמאמר167 ברוך עושך ברוך יוצרך ברוך בוראך ברוך קונך, שעולם האצילות נקרא בשם קנין לפי שהוא גילוי ההעלם. אמנם, קנין הוא בשביל הריוח, משא"כ גמ"ח שאינו בשביל ריוח, הוא למעלה יותר (לא רק מצדקה, שהיא לעניים, בחי' בי"ע, אלא) גם מבחי' קנין, בחי' אצילות. והענין הוא, דהנה מצינו שעבודה צורך גבוה168, וכמארז"ל169 עה"פ170 צור ילדך תשי, בזמן שישראל עושין רצונו של הקב"ה מוסיפין כח בגבורה של מעלה כו', ובזמן שאין עושין רצונו של הקב"ה כביכול מתישין כו', ולאידך כתיב171 אם צדקת מה תתן לו גו'. אך הענין הוא172, שבבחי' ההשתלשלות נוגע עבודת הנבראים, שע"י עבודתם מוסיפים אורות באצילות, וכן להיפך כו', משא"כ בבחי' אוא"ס שלמעלה מהשתלשלות. וזהו ההפרש בין קנין לגמ"ח, דקנין שיש בו ריוח הוא ההמשכה באצילות, בבחי' ההשתלשלות, משא"כ גמ"ח מגעת בבחי' האור שלמעלה מהשתלשלות, וכנ"ל שע"י גמ"ח ממשיכים בחי' כי עמך מקור חיים, שמצד בחי' זו דוקא נעשה אמיתית היחוד.
כאז) וזהו
כבמ"ש ויאמר לו יהונתן מחר חודש ונפקדת כי יפקד מושבך. דהנה, בזמן הזה ספירת המלכות היא בירידה והעלם, ולעתיד לבוא תהי' בגילוי. אמנם, כיון שכל הגילויים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו בזמן הזה173, הרי מוכרח שגם בזמן הזה ישנו ענין הגילוי. והו"ע בנין המלכות בר"ה שנעשה ע"י העבודה דתקיעות, ומר"ה נמשך ההמשכה לכל הי"ב ראשי חדשים, שבהם מאירים י"ב צירופי שם
כג99
הוי'174, שבכל ר"ח נעשה יחוד זו"ן, שהו"ע ההמשכה מז"א למלכות. וזהו ג"כ ענין יהונתן ודוד, שדוד הוא בחי' המלכות, ולכן, אף שהי' מלך, והנהגתו היתה באופן דואתהלכה ברחבה175, מ"מ אמר על עצמו כי עני ואביון אני176, לפי שספירת המלכות היא בתכלית הביטול. וע"י הביטול דמלכות, שהו"ע כי יפקד מושבך, נעשה ונפקדת, שהו"ע ההמשכה מז"א, שזוהי גם ההמשכה לדוד מיהונתן בן שאול, שאול מרחובות הנהר, מבחי' בינה177, ועד שתתעלה המלכות למעלה יותר להיות בשוה עם בחי' ז"א, שזהו מ"ש178 והי' אור הלבנה כאור החמה, שלא זו בלבד שלא יהי' בה חסרון, אלא עוד זאת, שתהי' בשוה לאור החמה, ועד שאח"כ תהי' כאור שבעת הימים179.
הוי'174, שבכל ר"ח נעשה יחוד זו"ן, שהו"ע ההמשכה מז"א למלכות. וזהו ג"כ ענין יהונתן ודוד, שדוד הוא בחי' המלכות, ולכן, אף שהי' מלך, והנהגתו היתה באופן דואתהלכה ברחבה175, מ"מ אמר על עצמו כי עני ואביון אני176, לפי שספירת המלכות היא בתכלית הביטול. וע"י הביטול דמלכות, שהו"ע כי יפקד מושבך, נעשה ונפקדת, שהו"ע ההמשכה מז"א, שזוהי גם ההמשכה לדוד מיהונתן בן שאול, שאול מרחובות הנהר, מבחי' בינה177, ועד שתתעלה המלכות למעלה יותר להיות בשוה עם בחי' ז"א, שזהו מ"ש178 והי' אור הלבנה כאור החמה, שלא זו בלבד שלא יהי' בה חסרון, אלא עוד זאת, שתהי' בשוה לאור החמה, ועד שאח"כ תהי' כאור שבעת הימים179.
כד______ ______