Toras Menachem·Vol. 42 (5725·Part 2)·Shabbos Parshas Vayeshev·Shabbos Mevarchim Teves·5725תורת מנחם·מב - שנת תשכ"ה - חלק שני·בס"ד. ש"פ וישב·כ"ג כסלו·מבה"ח טבת·ה'תשכ"ה

א(הנחה בלתי מוגה)

ביום

גאשר עשה ה' לנו, יום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב⁴², יום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע⁴³ (כמ"ש רבינו הזקן באגה"ק אחר ביאתו מפטרבורג⁴⁴). והיינו⁴⁵, שהענין העיקרי הוא יום אשר עשה הוי' לנו, גאולת רבינו הזקן ותורת החסידות, ואח"כ מוסיף שגם מקודם לכן ה"ז יום זכאי, מצד ג' ענינים, יום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע.

דב) ויש

הלומר הביאור בזה בפנימיות הענינים, ע"פ המבואר בדרושי חסידות⁴⁶ שכללות סדר ההשתלשלות נחלק לג' הענינים דעולם שנה נפש, ר"ת עש"ן. וא' הפירושים בזה⁴⁷, שנפש קאי על ספירת הבינה (שהיא באופן של התרחבות כו', למעלה מהגבלת העולם), ועולם קאי על מדות דז"א (החל מספירת החסד), שהם ימי הבנין של העולם (כמ"ש⁴⁸ עולם חסד יבנה), ושנה קאי על ספירת המלכות, שורש ומקור הזמן. וכל זה הוא בענין הספירות. ובענין העולמות הם ג' עולמות בי"ע (שבג' בחי' אלו נחלקים כל העולמות, משא"כ אצילות⁴⁹, שעם היותו עולם, ה"ה עולם האחדות⁵⁰, ולכן אינו נמנה עם ג' עולמות בי"ע, עליהם נאמר⁵¹ ומשם יפרד), דנפש הוא בריאה, עולם הוא יצירה, ושנה הוא עשי' (והו"ע אחד עם משנת"ל שבענין הספירות הם בינה ז"א ומלכות, כי בינה ז"א ומלכות הם בי"ע שבאצילות⁵²). ולא רק בי"ע הפרטיים, אלא גם בי"ע הכלליים נקראים עולם שנה ונפש. ועד שגם ג' המדריגות דהוא ושמו בלבד⁵³

ו47
שלפני הצמצום נקראים עולם שנה ונפש. וזהו גם מה שמצינו במאמרי הצ"צ ואדמו"ר מהר"ש⁵⁴ בענין תיבת נח שנחלקה לג' סוגים, תחתיים שניים ושלישיים⁵⁵, שהם ג' עולמות בי"ע⁵⁶, ג' המדריגות דעולם שנה ונפש, שזהו לפי שבדור המבול הוצרך להיות תיקון בכל הענינים, וכללות כולם הם ג' המדריגות הנ"ל [ואין זה בסתירה לתורת הבעש"ט⁵⁷ שתחתיים שניים ושלישיים הם ג' הענינים דעולמות נשמות ואלקות (שהם יצירה בריאה ואצילות⁵⁸), אף שעולם האצילות אינו נכלל בג' המדריגות דעש"ן, כנ"ל, כי, בתורת הבעש"ט מדייק שבחי' שלישיים היא אלקות, ולא אלקה]. וכל זה הו"ע תיבת נח כפי שהיא מצד עצמה. אך עז"נ לנח בא גו' אל התיבה⁵⁹, שזהו"ע המשכת האצילות בבי"ע. וע"פ משנת"ל שגם ג' המדריגות דהוא ושמו בלבד שלפני הצמצום נקראים עולם שנה ונפש, נמצא, שבענין בא אל התיבה נכלל גם המשכת העצמות.

זג) ועפ"ז

חיש לומר, שג' הענינים דיום יט כסלו, יום ג' שהוכפל בו כי טוב, יום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע, הם כנגד ג' הבחי' דעולם שנה ונפש. יום י"ט כסלו שהוא למנין ימות השנה, הוא בחי' שנה, יום ג' שהוכפל בו כי טוב שהוא למנין שבעת ימי הבנין, הוא בחי' עולם, ויום הלולא רבה של רבינו הקדוש נ"ע הוא בחי' נפש, כי, ענין יום ההילולא הוא עליית והסתלקות הנפש של בעל ההילולא, ובנוגע ליום ההילולא של הרב המגיד שהי' נשיא ישראל בדורו, הרי זה הנפש של כל הדור. וכנ"ל שג' הבחי' דעולם שנה ונפש הם בג' עולמות בי"ע, ובשרשם הם ג' המדריגות דהוא ושמו בלבד באור שלפני הצמצום. ולמעלה מזה הו"ע יום אשר עשה ה' לנו (גאולת רבינו הזקן ותורת החסידות), שהו"ע המשכת בחי' האצילות⁶⁰, ועד להמשכת העצמות. וזהו שהענין העיקרי הוא יום אשר עשה ה' לנו, ואילו שאר ג' הענינים שביום זה באים בדרך הוספה וטפל, כי, כללות ההשתלשלות (ג' הבחי' דעש"ן) היא טפלה לעצמותו ית', וכל התהוות מציאותה היא לכבודו ית', כמארז"ל⁶¹ כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, וכמארז"ל

ט48
שכללות הבריאה היא בשביל ישראל שנקראו ראשית⁶² ובשביל התורה שנקראת ראשית⁶³, כי ישראל אורייתא וקוב"ה כולא חד⁶⁴.

יד) ויש

יאלהוסיף בביאור דיוק הלשון (יום אשר) עשה ה' לנו, שבזה מרומז⁶⁵ שענין הגאולה נפעל ע"י מעשינו ועבודתנו (לנו), שזוהי עבודתו של רבינו הזקן בגילוי פנימיות התורה מתוך מס"נ, כולל גם המס"נ בנוגע ליציאה מן המאסר, שאף שבהיותו בהמאסר היו אצלו גילויים נעלים ביותר, כידוע שבאו אליו הבעש"ט והמגיד כו', ולכן כאשר בשרוהו כי חפשי הוא לא חפץ ללכת משם⁶⁶, מ"מ, כפה את עצמו ומסר נפשו לצאת ולהתעסק בהפצת המעיינות חוצה⁶⁷, שמס"נ זו היא גדולה יותר מהמס"נ שבענין המאסר עצמו. וע"ד פתגם הצ"צ⁶⁸ שכל עניני המס"נ של רבינו הזקן הם כלא לגבי המס"נ לנתק את עצמו (אָפּרייסן זיך) מהדביקות דעמך לא חפצתי גו'⁶⁹, ולהתמסר לעשיית טובה לאיש ישראל. והענין בזה, דלכאורה, הרי הדביקות דעמך לא חפצתי הו"ע של מס"נ⁷⁰. אך הענין הוא, שאין זה עדיין אמיתית ענין המס"נ, כיון שזהו"ע שיש בו עונג גדול מצד הגילויים היותר נעלים (וכמו הישיבה במאסר, שבזה גופא הי' ענין של עונג מצד עוצם הגילויים). ועיקר החידוש במס"נ של רבינו הזקן הוא שניתק את עצמו ממס"נ כזו שיש בה גילוי אור נעלה, בשביל להתעסק בענינים פשוטים של הזולת והחוצה כו'. ומס"נ זו פעלה את היום אשר עשה ה' לנו, שהו"ע גילוי אור החסידות. וי"ל הרמז בדיוק הלשון עשה ה' לנו, מלשון כפי', כמו מעשין על הצדקה⁷¹, שהכפי' והמס"נ של רבינו הזקן להשפיל את עצמו ולירד לענינים של עשי', פעלה גם את הכפי' למעלה (ע"ד מארז"ל⁷² "מעלה אני עליכם כאילו עשאוני") להמשיך ולגלות את אור החסידות, בחי' אצילות (כנ"ל ס"ג), כידוע⁷³ שאצילות קשור עם עשי' דוקא.

יב49
ה) וזוהי

יגגם ההוראה לכל ההולכים בעקבותיו, שנוסף על היגיעה במס"נ ללמוד תורת החסידות ולהבין כו', צריכה להיות גם המס"נ להתנתק מעניני גילויים ולעסוק בהפצת המעיינות חוצה מתוך אהבת ישראל, לקרב גם אנשים פשוטים לתורת החסידות, כולל גם ע"י התרגום בשבעים לשון⁷⁴, ודוקא עי"ז יזכה שיאיר אצלו האור דפנימיות התורה. וכידוע תורת הבעש"ט⁷⁵ בפירוש מאמר המשנה⁷⁶ כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטילה, שהכוונה בענין המלאכה היא להתעסקות באהבת ישראל, שדוקא עי"ז תורתו מתקיימת.

יד______  ______