Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבלתי מוגה
בא. הביאור בפירוש רש"י ריש פרשתנו: "ויגש אליו. דבר באזני אדוני", "יכנסו דברי באזניך", "ואל יחר אפך", "מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות" – דכיון ש"ויגש אליו", היינו, שלא דיבר באופן שכל הנוכחים היו יכולים לשמוע (כמו הדיבור של אברהם ועפרון באזני בני חת390), אלא נגש ליוסף ודיבר עמו באופן מיוחד (או שרק יוסף שמע את דבריו391), לכן צריך רש"י לפרש "באזני אדוני" – "יכנסו דברי באזניך" – שדיבורו יפעל לשנות את החלטתו כו'.
גועפ"ז, אי אפשר להוכיח ש"דיבר אליו קשות" ממ"ש "ידבר" שהוא לשון קשה, כי, גם אילו הי' פועל עליו לשנות את החלטתו ע"י דברי תחנונים, הרי זה נחשב ל"דיבור" (מלשון "ידבר עמים"392) במובן של ממשלה; ורק ממ"ש "ואל יחר אפך", הנה "מכאן אתה למד שדיבר אליו קשות". וההוראה, שכאשר צריך להציל ילד יהודי מארץ מצרים, אין לערוך חשבונות, אלא לילך בתוקף כו' – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"כ ע' 212 ואילך.
ד* * *
הב. הביאור במארז"ל393 על הפסוק394 "ויפול על צוארי בנימין אחיו ויבך", "בכה (יוסף) על שני מקדשין כו'"395, "ובנימין בכה על צואריו",
ו"על משכן שילה כו'" – שמעלת הצואר שמביא לפועל את תכלית הראש לפעול על כל האברים, ולכן נמשל ביהמ"ק לצואר, שהוא "בגבהו של עולם"396, אבל "נחתי בי' פורתא"397, בשייכות וקירוב לעולם בכדי להאירו;
זסיבת הבכי' על מקדשו של חבירו, ולא על המקדש של עצמו (אף שאהבת עצמו גדולה יותר, שלכן, הנה גם כאשר רבינו הזקן מאריך באגה"ק398 ע"ד הצורך להרבות בצדקה399, הרי זה רק ביחס לעניני מותרות כו', אבל לא בדברים שהם "חיי נפש ממש", שבזה אמרו "חייך קודמין"400) – כי, בנוגע לחורבן ביהמ"ק הפרטי שלו, אין מקום לבכי' כדי להרגיע את רוחו401, אלא צריך להשתדל לתקנו ולבנותו402 (ואדרבה, הבכי' יכולה להחליש העבודה, בחשבו שכבר יצא ידי חובתו בבכי'403).
חומטעם זה לא בכה יעקב (כמו יוסף שבכה על צוארי יעקב בגלל חורבן ביהמ"ק404), אלא הי' קורא את שמע405, כי, יעקב הוא אביהם של
טכל ישראל, והמשכן והמקדש הם בחלקו, ולכן עסק בתיקונם ובנינם, ע"י ק"ש, שנחשבת כאילו הקריב קרבן406, שזהו ענינו של ביהמ"ק.
יומזה מובן, שהכוונה והתכלית היא (לא הבכי'407, אלא) ההשתדלות בנוגע לביהמ"ק הפרטי והגאולה הפרטית408, ועי"ז פועלים את הגאולה הכללית ובנין ביהמ"ק במקומו – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"י ע' 146 ואילך.
יא* * *
יבג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויגש אליו יהודה (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).
יג* * *
ידד. הביאור בפירוש רש"י סוף פרשתנו: "וישב ישראל בארץ מצרים", "והיכן, בארץ גושן, שהיא מארץ מצרים", "ויאחזו בה", "לשון אחוזה" – דלכאורה אינו מובן: איך יצאו בנ"י י"ח גלות בהיותם במעמד ומצב ד"וישב ישראל .. ויאחזו בה"? ולכן מדגיש רש"י שסוכ"ס "היא מארץ מצרים", אלא שבתחילה היתה ישיבתם בארץ גושן, "במיטב הארץ"409, באופן של "אחוזה", כיון שפרעה נתן ארץ גושן לשרה, ואילו ענין הגלות התבטא אצלם בעבודה קשה בלימוד התורה410 (וגם, בצער שאינם נמצאים ב"ארץ אשר גו' עיני ה' אלקיך בה גו'"411), ורק לאחרי
טוכן, כשנחסרה אצלם היגיעה בתורה, ולא ניצלו את "מיטב הארץ" לעבודת ה', ואדרבה כו', אזי התחיל שעבוד מצרים כפשוטו;
טזענין ה"אחוזה" בפנימיות הענינים – בירור ניצוצות הקדושה, שעי"ז יורשים האורות דתהו; והקשר בין פירוש המדרש412, ש"הארץ היתה אוחזת .. אותם .. בע"כ", עם הפירוש הפשוט "לשון אחוזה", שההכרח להיות בגלות מצרים הוא בשביל ירושת ניצוצות הקדושה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 405 ואילך.
יז______ ______