Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
אבלתי מוגה
בא. על הפסוק "ואלה המשפטים", מפרש רש"י: "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים, ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני, אף אלו מסיני" [ורש"י ממשיך: "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך, שתשים סנהדרין אצל המקדש", כדלקמן ס"ד].
גוצריך להבין: מה שייך פירוש זה לפשוטו של מקרא, כמדובר כמ"פ שענינו של רש"י לפרש פשוטו של מקרא?
דובהקדמה:
היש אמנם בפירוש רש"י ענינים נפלאים1191, וכדאיתא בספרים1192 שרש"י התענה תרי"ג תעניות לפני שחיבר את פירושו, וזכה שבפירושו יהיו ענינים נפלאים, וכדברי רבינו הזקן1193 שפירוש רש"י הוא "יינה של תורה", שזהו פנימיות התורה; אבל, כל זה נקבע ונכלל בפירוש פשוטו של מקרא שמפרש רש"י.
וודרכו של רש"י בפירושו – שאינו מתרגם את התורה כולה, אלא רק מפרש תיבות ופסוקים הדורשים ביאור ע"ד הפשט, משא"כ שאר התיבות והפסוקים שפירושם הפשוט מובן מאליו.
זוכשם שרש"י אינו מחסיר – "לא תגרע"1194 – לפרש כל ענין בתורה הדורש ביאור ע"ד הפשט [ועד שרש"י מתעכב גם במקום שאינו יודע הפירוש ע"ד הפשט, ואומר "איני יודע" (ולדוגמא: בפסוק1195 "אם יעקב ועשו", "איני יודע מה מלמדנו") – אף שלכאורה, כיון שרש"י אינו יודע, לא הי' צריך לומר מאומה? – דכיון שענינו של רש"י לבאר כל התיבות שבתורה הדורשים ביאור, מוכרח להתעכב גם על פסוקים אלו], כך גם אינו מוסיף – "לא תוסף"4 – לפרש עניני התורה שפירושם מובן מאליו1196.
חועפ"ז תמוה: למה הוצרך רש"י להביא הכלל "כל מקום שנאמר
טוכו'" ולפרש "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" – הרי גם בלאה"כ מובן בפשטות ש"ואלה המשפטים" בא בהמשך למ"ש בסוף הפרשה הקודמת "ויאמר ה' אל משה כה תאמר אל בני ישראל גו' לא תעשון אתי וגו' מזבח אדמה וגו'", ובהמשך לזה בא ציווי נוסף מהקב"ה למשה – "ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם"?!
יב. גם צריך להבין:
יאהכלל שמביא רש"י, "כל מקום שנאמר אלה גו' ואלה כו'", מקורו במדרש רבה1197, ושם הובאו כמה דוגמאות – הן מפסוקים שבהם נאמר "אלה" ש"פסל את הראשונים", כמו "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"1198, "אלה תולדות נח"1199, והן מפסוקים שבהם נאמר "ואלה" ש"מוסיף על הראשונים", כמו "ואלה שמות בני ישראל"1200, וכיו"ב.
יבולכאורה, אם רש"י צריך להביא כלל זה, הי' לו להביאו כבר בפרשה הראשונה שבתורה – על הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם"?
יגובפרט שבפסוק זה יש קושי בפשוטו של מקרא: הרי גם בפסוקים שלפנ"ז מדובר אודות בריאת שמים וארץ, ולמה צריך הכתוב לחזור ולומר "אלה תולדות השמים והארץ". וא"כ הי' רש"י צריך לתרץ זאת ע"י הכלל "כל מקום שנאמר אלה פסל את הראשונים", כבמדרש רבה.
ידואפילו אם תימצי לומר שפירוש הפסוק "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם" מובן גם מבלי להביא כלל זה – הי' צריך רש"י להביאו עכ"פ על הפסוק "ואלה שמות בני ישראל" שבתחלת ספר שמות, דלכאורה אינו מובן מהו "ואלה כו'", שמורה על ההמשך למ"ש לפנ"ז, בה בשעה שזהו התחלת ספר חדש?
טוואם בתחלת ספר שמות לא צריך רש"י לפרש מאומה, כיון שמובן מאליו ש"ואלה שמות גו'" בא בהמשך לפרשה הקודמת, כי חומש שמות בא בהמשך לחומש בראשית – הרי בודאי שכן הוא בפסוק "ואלה המשפטים", שאינו התחלת ספר חדש, שמובן מאליו שבא בהמשך לפרשה הקודמת?!
טזג. והביאור בזה:
יזעל הפסוק1201 "שם שם לו חוק ומשפט", פירש רש"י: "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שבת ופרה אדומה ודינין" – שהרי מפורש בקרא "שם שם לו גו'". ועד"ז פירש רש"י על הפסוק "ואת כל המשפטים" שבסוף פרשתנו1202: "ז' מצוות שנצטוו בני נח, ושבת וכבוד אב ואם ופרה אדומה ודינין שניתנו להם במרה" – דכיון ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות"1203, עכצ"ל, שמ"ש "ויבוא משה ויספר לעם .. את כל המשפטים" קאי על ענינים שניתנו לפנ"ז.
יחועפ"ז צריך לומר לכאורה שפרשת ואלה המשפטים נאמרה במרה1204. ועפ"ז יובן גם סדר הענינים בפרשה זו: בתחילת הפרשה נאמר "ואלה המשפטים גו'" – שניתנו במרה, ובסיום הפרשה – "ואל משה אמר עלה אל ה'", ש"פרשה זו נאמרה קודם עשרת הדברות".
יט[ואף שכבר נאמרו עשה"ד לפנ"ז, ועכצ"ל ש"אין מוקדם ומאוחר בתורה"1205 – הרי ידוע מ"ש השל"ה1206 שאין הכוונה שבתורה אין סדר ח"ו, אדרבה, בתורה יש סדר יותר מאשר בעולם, אלא שלפעמים מכריח הסדר שבתורה לכתוב פרשיות מסויימות שלא כסדר הזמנים, ולכן, אף שבנוגע לעשה"ד יש סיבה שנכתבו שלא כסדר הזמנים, נכתבה פרשת "ואל משה אמר עלה אל ה'" כסדר הזמנים].
כאך עפ"ז נשאלת השאלה בפשוטו של מקרא: למה נאמר "ואלה המשפטים" בוא"ו המוסיף – הרי פרשה זו נאמרה במרה, ואילו הפרשה הקודמת נאמרה לאחרי מ"ת?!
כאוכדי לתרץ קושיא זו, מפרש רש"י "כל מקום שנאמר .. ואלה, מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני".
כב[ואין זה סתירה להאמור ש"משפטים" ניתנו במרה – כי, במרה ניתנו בכללות, וכאן חזרו ונישנו בפרטיות, או שכאן ניתוספו עוד משפטים שלא ניתנו במרה1207].
כגד. הביאור בהמשך פירוש רש"י "ולמה נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח, לומר לך, שתשים סנהדרין אצל המקדש"1208, כי, אילו פ'
כדדינין נאמרה במרה, י"ל שנכתבה כאן (לא כדי לסמכה לפ' מזבח, אלא) כדי להקדימה לסיום הפרשה אודות הזמן שקודם מ"ת, ורק בגלל ש"אף אלו מסיני", נשאלת השאלה "למה נסמכה .. לפרשת מזבח" – נדפס בלקו"ש חט"ז ע' 244 הערה 30.
כהויש לבאר גם דיוק הלשון בפירוש רש"י "שתשים סנהדרין אצל המקדש", ולא כבגמרא1209: "אצל המזבח" – כיון שהמציאות היא ש"לשכת הגזית" (מקומם של הסנהדרין) לא היתה בסמיכות מקום למזבח, אלא "אצל המקדש"1210.
כואך צריך להבין: כיון שהלימוד הוא מזה ש"נסמכה פרשת דינין לפרשת מזבח" – היו הסנהדרין צריכים להיות (לא רק "אצל המקדש", אלא) "אצל המזבח"?
כזוהביאור בזה – ע"פ פירוש רש"י בס"פ יתרו, על הפסוק "ולא תעלה במעלות על מזבחי אשר לא תגלה ערותך" (שזהו הפסוק שאליו נסמכה "פרשת דינין"), "אבנים הללו .. הואיל ויש בהן צורך לא תנהג בהם מנהג בזיון", היינו, שאין זה בגלל קדושת המזבח, אלא בגלל שאבנים הללו יש בהן צורך למקדש בכלל, ולכן גם הלימוד מסמיכות הפרשיות הוא "שתשים סנהדרין אצל המקדש".
כחה. ויש להוסיף ולבאר מ"ש רש"י "כל מקום שנאמר אלה כו' ואלה כו'" – דלכאורה: (א) גם לולי הכלל יודעים שאות וא"ו בא להוסיף? (ב) מהו החידוש בנוגע לתיבת "אלה" דוקא, הרי כן הוא גם בכל התיבות, שללא וא"ו הרי זה ענין חדש, ובתוספת וא"ו הרי זה בהמשך ובהוספה למ"ש לפנ"ז?
כטוהביאור בזה:
לההוספה דאות וא"ו מורה רק שענין זה בא בהמשך לענין שלפניו, אבל, שני הענינים עצמם יכולים להיות נפרדים זמ"ז, ואינם באותה איכות.
לאולדוגמא: בפסוק "זהב וכסף" שבפ' תרומה1211 (שקורין במנחה) – הפירוש דוא"ו המוסיף הוא שבשביל עשיית המשכן צריך ליתן זהב וגם כסף (ולא זהב או כסף), אבל הזהב והכסף הם שונים זמ"ז באיכותם.
לבמשא"כ "ואלה מוסיף על הראשונים", פירושו, שההוספה היא באופן שהאחרונים שווים באיכותם ומעלתם על הראשונים.
לגועד"ז לאידך, "אלה פסל את הראשונות" – שתיבת "אלה" מפסיקה ומפרידה את הענין הקודם מהענין שלאחריו ["פסל" – לא מלשון פסולת, שהרי אם הי' כתוב "אלה המשפטים", לא הי' שייך לומר שהראשונים הם כמו פסולת ח"ו, אלא מלשון "פסל לך"1212, היינו, לחתוך את האבנים ולהפרידם כו'], שאינו דומה אליו באיכותו ומעלתו, וכמו "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם", ש"פסל את הראשונים" – "שהי' בורא שמים וארץ והי' מסתכל בהם ולא היו ערבים עליו והי' מחזירן לתוהו ובוהו, כיון שראה שמים וארץ אלו, ערבו לפניו"7 (דין הניין לי' ודין לא הניין לי'1213).
לדוזהו "ואלה המשפטים", "ואלה מוסיף על הראשונים, מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני" (ולא במרה) – שהענינים שנאמרו בפרשת משפטים שווים באיכותם ומעלתם לראשונים שניתנו בסיני, כידוע מ"ש הרמב"ם1214 בנוגע למעלת המצוות שניתנו בסיני לגבי המצוות שניתנו קודם מ"ת.
לה* * *
לוו. בפירוש רש"י הנ"ל, "ואלה המשפטים, כל מקום שנאמר וכו' אף אלו מסיני" – יש להקשות1215:
לזבמדרש רבה – ששם מקורו של הכלל שמביא רש"י בפירושו – איתא: "ואלה מוסיף על הראשונים, מה שכתוב למעלה שם שם לו חוק ומשפט"1216, והיינו, שפרשת ואלה המשפטים נאמרה במרה. ואילו רש"י מפרש "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני"?!
לחוהביאור בזה:
לטדובר כמ"פ1217 שכל חלק בתורה יש לו כללים מיוחדים. ובנוגע
מלעניננו: בחלק הדרוש שבתורה (שהוא כמו האגדות שבש"ס שבהם גנוזין רוב סודות התורה1218), יש מקום לומר ש"מקרא נדרש (לא "לפניו", אלא) לפני פניו"1219 – אם יש הכרח לדבר מצד א' מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם, כבנדו"ד, שמצד ה"גזירה שוה" ד"משפטים" ו"משפט", צריך לפרש מ"ש "ואלה המשפטים", "ואלה מוסיף על הראשונים", באופן שנדרש (לא לפניו, "מה הראשונים מסיני", אלא) "לפני פניו" – "מה שכתוב למעלה (לפני פניו) שם שם לו חוק ומשפט", אף שבאמצע יש ענינים אחרים.
מאאבל ע"פ דרך הפשט1220 – שלא מתחשבים עם גזירה שוה וכיו"ב – אין מקום לומר שמקרא נדרש לפני פניו, ובאמצע יש ענינים אחרים – היפך פשוטו של מקרא, ובהכרח לומר ש"ואלה המשפטים" בא בהמשך לפרשה הקודמת – "לפניו" – "מה הראשונים מסיני אף אלו מסיני".
מבז. בהמשך השיחה נתבאר החילוק בין דרך הפשט ("אף אלו מסיני") לדרך הדרוש (במרה נאמרו) בפנימיות הענינים – שכאשר נמצאים בהתחלת העבודה (פשט), לא מספיק וסו"ס לא יועיל חיוב השכל לקיום המשפטים1221, כיון שעדיין מושלת ושולטת נפשו הבהמית1222, ולכן צריך לידע ולהרגיש ש"אף אלו מסיני", בקולות וברקים כו', לבטל הישות והמציאות – "ויחרד גו'"1223 (ובעבודה: "לעולם ירגיז כו'"1224);
מגאבל כשנמצאים בדרגא נעלית בעבודה (דרוש), בהתבוננות ואהוי"ר, יכול וצריך להיות קיום המשפטים מצד חיוב השכל (במרה), בכחותיו הפנימיים1225, שגם כפי שהוא במציאותו ה"ה מואס ברע ("אי אפשי כו'"1226); אלא שהיסוד להשגה גופא הו"ע הקבלת עול, כמודגש בהקדמת פרשת יתרו לפרשת משפטים1227 – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א1228, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 247 ואילך.
מד* * *
מהח. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ויבוא משה בתוך הענן.
מו* * *
מזט. כ"ק אדמו"ר שליט"א הזכיר אודות ה"מלוה מלכה" לטובת חברת גמילות חסדים – ששייך למ"ש בפרשתנו1229 "אם כסף תלוה גו'", שזהו מהענינים שבין אדם לחבירו, אבל גם הם קשורים עם ענין הקדושה, כמשנת"ל בארוכה, ובקיצור גם בהמכתב1230. וצוה שהגבאי של הגמ"ח, ר' יוחנן שי' גורדון, יחבוש "שטריימל" ויאמר דבר-תורה1231.
מח* * *
מטי. הביאור בפירוש רש"י בסוף פרשתנו, "בתוך הענן", "ענן זה כמין עשן הוא, ועשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו",
נ– דכיון שכבר נאמר1232 "ויכס הענן את ההר", הרי מובן ש"ויעל (משה) אל ההר" הי' בתוך הענן, ולמה נאמר "ויבוא משה בתוך הענן"?
נאומזה משמע, ש"ענן זה" אינו הענן שנזכר בפסוקים שלפנ"ז (ענן שבו נתלבש כבוד ה', כמו "וה'1233 הולך לפניהם יומם בעמוד ענן לנחותם הדרך"1234, שבו נאמר1235 "ומשה נגש אל הערפל", "עב הענן"), אלא "כמין עשן הוא", שנעשה כתוצאה מ"מראה1236 כבוד ה' כאש אוכלת"1237 [אבל לא עשן ממש, אלא רק "כמין עשן", היינו, שהעשן שנעשה משריפת הדומם בהר סיני, הי' כמו עשן שנעשה משריפת הצומח]; וכיון שהעשן משחיר כו'1238, היפך הכבוד (שלכן צריך לרחוץ פניו ידיו ורגליו קודם התפלה1239), לכן "עשה לו הקב"ה למשה שביל בתוכו".
נבוהיינה של תורה, ש"עשן" שנעשה משריפת החומר מורה על כליון וביטול העולם, ולכן, במ"ת נאמר1240 "הר סיני עשן כולו", מצד תוקף חומריות העולם1241, משא"כ בפרשתנו, לאחרי זיכוך העולם במ"ת, נעשה ראוי להיות נאכל ונשרף ע"י האש שלמעלה – "מראה כבוד ה' כאש אוכלת"1242, ולכן "לא נקרא בשם עשן כי אם בשם ענן", שהוא רק "כמין
נג263א
נדעשן", כיון שעדיין צריך לפעול בעולם דירה בתחתונים ע"י ביטול העולם.
נהוההוראה בעבודה, שצריך לירד ולפעול גם בדברים התחתונים, ולא להתיירא מזה ש"המתאבק כו' מתנוול"1243, כי: (א) "עשה לו הקב"ה (למשה – שבכל אחד1244) שביל בתוכו", שישאר בטהרתו1245, (ב) "ענן זה כמין עשן הוא", כיון שההעלם הוא רק לצורך הבחירה1246, אבל בפנימיותו הוא עשן דקדושה, כיון שתכליתו היא בשביל תוספת אור בקדושה, שעי"ז שיבוא בתוך הענן תהי' קבלת התורה בשלימותה1247, ולאח"ז יומשך גם בגופו וחלקו בעולם, כהמשך הכתוב בפ' תרומה1248: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם"1249 –
נוהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ז ע' 275 ואילך.
נז______ ______