Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
איום סיום אמירת קדיש אחרי הרבנית הצדקנית מרת חנה ע"ה
באמו של – יבדלח"ט – כ"ק אדמו"ר שליט"א
גבלתי מוגה
דא. כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר508 אודות כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שלרגל מלאות י"א חודש (לערך) אחרי פטירת אמו, סיים כל ששה סדרי משנה.
הולכאורה, למאי נפק"מ לפרסם את הדבר? – ועכצ"ל, שכיון שזהו סיפור שנתפרסם ע"י נשיא לחסידיו, הרי זה ענין של הוראה – וגם נתינת-כח – לכל, בנוגע לאופן ההנהגה לאחר מאה ועשרים שנה.
ווענין זה שייך לכל אחד ואחד, אפילו לאלו שאין באפשרותם לסיים כל ששה סדרי משנה במשך י"א חודש, מפני סיבות שאינן תלויות בהן – שגם אז יש מקום ללמוד עכ"פ ההתחלה והסוף, תוך כדי הבהרה ונתינת-טעם לעצמו שזהו רק בגלל שאינו יכול ללמוד כל הששה סדרי משנה מתחילתן ועד סופן.
זב. סיום הששה סדרי משנה הוא: "לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום, שנאמר509 ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום".
חוכידוע ישנו הסיום של רבותינו נשיאינו – כפי שכבר דובר פעם510 אודות הסיום של אדמו"ר מהר"ש על ששה סדרי משנה511, שבו מקשר את הסיום עם ההתחלה ("נעוץ סופן בתחלתן"512) – בענין דק"ש: "מאימתי קורין את שמע".
טג. והענין בזה:
יתיבת "בשלום" (שבסיום ששה סדרי משנה) – היא מלשון ב' שלום513.
יאובהקדמה – שכללות ענין השלום שייך רק כאשר ישנם שני דברים (ב'), כידוע שענין השלום הוא חיבור הפכים514, וכפי שדרשו רז"ל515 על הפסוק516 "עושה שלום במרומיו", שיש "מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש", והקב"ה "עושה שלום במרומיו", ש"אין מכבים זה את זה"; ונוסף לזה, הנה בענין השלום גופא ישנם ב' אופנים: "בשלום" – ב' שלום.
יבויובן ע"פ מארז"ל517 על הפסוק518 "יעשה שלום לי שלום יעשה לי", ב"פ שלום, "כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה", והיינו, ש"בשלום", ב' שלום, הם ב' הענינים ד"שלום", שלום בפמליא של מעלה, ושלום בפמליא של מטה.
יגובפרטיות יותר – יש בזה גופא כו"כ דרגות6:
ידלמטה מטה – הנה "פמליא של מטה" קאי על נפש הבהמית והגוף, שיש בו ריבוי אברים, בשר וגידים ועצמות וכו', ו"פמליא של מעלה" – כפי שהיא למטה, באדם עצמו – קאי על נפש האלקית.
טוולמעלה יותר – קאי "פמליא של מטה" על כל הענינים שבאדם, ו"פמליא של מעלה" קאי על העולמות העליונים.
טזולמעלה יותר – הנה הענין ד"למעלה מעלה עד אין קץ"519 הוא אמיתית הענין ד"פמליא של מעלה", ו"למטה מטה עד אין תכלית"12 הוא אמיתית הענין ד"פמליא של מטה".
יזוכמובן כל זה ע"פ המבואר בארוכה (ועוד יותר ברמז) בלקו"ת פ' מטות ד"ה החלצו520.
יחד. וזהו גם תוכן הענין דק"ש שבהתחלת הש"ס – "מאימתי קורין את שמע":
יטהענין דק"ש – "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד"521 – הוא
ככדברי הגמרא522: "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים", וכמרומז גם בתיבת "אחד", שממליכים את הא', שרומז על "אלופו של עולם", בהח', ז' רקיעים וארץ, ובד' רוחות העולם523.
כאוזהו גם תוכן ענין השלום שהוא חיבור הפכים – שהרי אין לך ריחוק הערך בין שתי קצוות (ב' הפכים) גדול יותר מהריחוק (כביכול) שבין בורא לנברא, וא"כ, הענין דק"ש שעי"ז ממשיכים אלופו של עולם (בורא) למעלה ולמטה ולד' רוחות (נברא), הוא האופן היותר נעלה בענין השלום.
כבוכשם שיש ב' אופנים בענין השלום ("בשלום", ב' שלום, שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה), כמו"כ יש ב' אופנים בק"ש: "מאימתי קורין את שמע בערבין", ו"מאימתי קורין את שמע בשחרית", וכמבואר בכ"מ (בלקוטי תורה, באמרי בינה, ובדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז524, עד לכ"ק מו"ח אדמו"ר525) שענינם בעבודה הוא: יחודא תתאה – אתכפיא, עבודת לילה, ויחודא עילאה – אתהפכא, עבודת יום.
כגוהתכלית היא – לאחד את שני עניני השלום הנ"ל (שלום בפמליא של מעלה ושלום בפמליא של מטה, יחו"ע ויחו"ת) באופן שנעשית תיבה אחת – "בשלום", שבה מסיימים תפלת שמו"ע ("המברך את עמו ישראל בשלום"), ובה מסיימים כל ששה סדרי משנה ("ה' יברך את עמו בשלום"), כפי שיהי' לעתיד לבוא, כמ"ש526 "ושמתי כדכד שמשותיך", "להוי כדין וכדין"527, כמבואר בארוכה בהדרושים שבלקו"ת528.
כדוכשם שענין השלום הוא "כלי מחזיק ברכה", כך גם בק"ש – שלאחרי הענין ד"ה' אחד", "אמליכתי' למעלה ולמטה ולארבע רוחות השמים", נמשכת ברכתו של הקב"ה – כמ"ש529 "ונתתי מטר ארצכם גו' ואספת דגנך ותירושך ויצהרך וגו'", ברכה כפשוטה למטה מעשרה טפחים.
כהה. ויש להוסיף ולקשר זה גם עם סיום מסכת ברכות – "אמר
כורבי אלעזר אמר רבי חנינא, תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר530 וכל בניך לימודי ה' ורב שלום בניך":
כזמדיוק הלשון "מרבים שלום", "ורב שלום גו'", מובן, שיש ב' אופנים בשלום (כמו "בשלום", ב' שלום): שלום מצד עצמו, וריבוי שלום.
כחועוד זאת: "מרבים שלום בעולם" – שריבוי השלום נמשך דוקא בעולם, מלשון העלם והסתר531.
כטוכן הוא בענין דק"ש (התחלת הש"ס והתחלת מסכת ברכות) – שממשיכים את הא', אלופו של עולם, שהוא למעלה מהב' ד"בראשית", אלא הוא הא' ד"אנכי"532, דלא אתרמיז בשום אות וקוץ533 – בעולם, בהעלם והסתר שאין למטה הימנו.
לוזהו גם תוכן הענין ד"ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום" (סיום הש"ס וסיום מסכת ברכות) – דקאי על התורה ("אין עוז אלא תורה"534), שניתנה (לא למעלה, אלא) בארץ דוקא, בגלל ששם ישנו הענין ד"למצרים (מלשון מיצרים וגבולים) ירדתם"535.
לאו. המשך השיחה – המשך הביאור בסיום מסכת נזיר536, שגם שם הובא המאמר "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם", ושייכותו לפלוגתא דר' נהוראי ור' יוסי במשנה (בנוגע לנזירות שמואל ע"י הסכמתו לנדר חנה) ובגמרא (בנוגע למעלת העונה אמן – הסכמה – על המברך), אם הסכמה היא רק גדולה יותר, או שעי"ז ניתוסף גדר חדש, כי, גם בענין "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" יש לפרש בב' אופנים (ב' דעות), אם מעלת תלמידי חכמים היא רק גדולה יותר ממעלת חכמים, או שהיא ענין חדש; וביאור מעלת "תלמידי חכמים" דוקא, מקבל, יחו"ת, אתכפיא, מלמטה למעלה, לגבי חכמים, יחו"ע, אתהפכא, המשכה מלמעלה למטה, כפי שיתגלה לעת"ל מעלת הבירורים ועבודת המטה, שלכן יתעלה שם ב"ן לשם ס"ג (הגימטריא ד"חנה"), "נקבה תסובב גבר"537 – נכלל בשיחה שהוגהה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפסה538 בלקו"ש חי"ח ע' 63 ואילך.
לבז. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א בנוגע לעבודת כל השנה כולה באמירת הקדיש:)
לגאע"פ שכבר נסתיימה אמירת הקדיש, כיון שנסתיים ענין הבירורים והעליות, אעפ"כ, עדיין אין זה תכלית השלימות, והראי', שהרי עדיין ישנם כמה פרטים הקשורים עם ענין היאָרצייט כו'; תכלית השלימות היא – כאשר יקויים היעוד539 "הקיצו ורננו שוכני עפר", ו"נקבה תסובב גבר".
לדואז תתגלה גם המעלה דיהודה לגבי יוסף, כמ"ש540 "ודוד עבדי נשיא להם לעולם", בביאת משיח צדקנו, בקרוב בימינו ממש.
לה* * *
לוח. מאמר (כעין שיחה) ד"ה בלע המות לנצח גו' (הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א).
לז* * *
לחט. דובר בהתוועדות דיום הש"ק541 אודות פירוש רש"י בר"פ מסעי, שמביא ב' פירושים-דרושים בענין המסעות: (א) שקאי על ההילוך בעת המסעות עצמם (שזהו בדוגמת ירידת הנשמה בגוף), (ב) שקאי על ההילוך כ"שהיו חוזרין" (בדוגמת עליית הנשמה לאחרי ההסתלקות).
לטועל זה אומר רש"י שזוהי "דרשה אחרת" – מעמד ומצב ואופן עבודה אחר לגמרי מאשר בעת המסעות עצמם, כי:
מכל המסעות [גם אלו שבסוף שנת הארבעים, קודם שהגיעו לירדן ירחו, כמבואר בלקו"ת542 ש"כל המ"ב מסעות נק' הכל אשר יצאו מארץ מצרים .. עד חנייתם בירדן ירחו"] הם כ"משל למלך שהי' בנו חולה והוליכו למקום רחוק לרפאותו";
מאואילו כ"שהיו חוזרין" – נמצא בן המלך במעמד ומצב שהוא בריא לגמרי, ולא עוד אלא שניתוסף אצלו העילוי דחולה שנתרפא, אלא שזהו באופן שנעקר החולי לגמרי543, שזוהי מעלת בעלי תשובה, ובפרט תשובה עילאה (כמבואר באגרת התשובה544 שעל זה אמרו545 "מקום
מבשבעלי תשובה עומדין כו'"), שעל ידה "זדונות נעשו להם כזכיות"546 – כפי שיהי' לעתיד לבוא, שתהי' העלי' של ג' קליפות הטמאות לגמרי, כי "יבולע המות לנצח" ("כמ"ש547 בלע המות לנצח ומחה הוי' אלקים דמעה מעל כל פנים"), "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ"548, כמבואר בתניא549.
מגי. ויש להוסיף ולבאר פרטי הענינים שבפירוש רש"י אודות מנין כל המסעות כ"שהיו חוזרין" – "כאן ישננו כאן הוקרנו כאן חששת את ראשך וכו'".
מדובהקדמה – שכיון שרש"י מביא זאת בפירושו, הרי זה מוכרח בפשוטם של כתובים; וכיון שבפירוש רש"י יש גם ענינים מופלאים550, בהכרח לומר שגם בפירוש רש"י זה ישנם ענינים מופלאים. ובפרט שפירוש זה הוא מחלק האגדה שבתורה, ש"רוב סודות התורה גנוזין בה", כמ"ש באגה"ק551, וכפי שפוסק רבינו הזקן בהלכות ת"ת552.
מהועוד זאת, שע"פ המבואר בתניא553 שכל הענינים דלעתיד לבוא תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, מובן, שבמסעות גופא ישנו מעין הענינים שיהיו לעתיד לבוא.
מוהמשך הביאור – שג' מאורעות אלו קאי על ג' המסעות הראשונים מיצי"מ עד קרי"ס (שאז נתבטלה לגמרי מציאות הלעו"ז – "וירא ישראל את מצרים מת גו'"554, מעין ודוגמת ביטול הלעו"ז לעת"ל555): לאחרי המסע הראשון מרעמסס לסוכות, נחו בלילה – "כאן ישננו"; במסע השני, מסוכות לאיתם, נתחדש הענין דענני הכבוד, שהגינו גם מפני חום השמש – "כאן הוקרנו"; ובמסע השלישי, ב"פי החירות", טענו בנ"י טענה שכלית נגד משה – "כאן חששת את ראשך". ובעבודת
מזהאדם: בשביל ירידת הנשמה למטה556 יש צורך בהעלם וסילוק האור לגמרי557, בדוגמת שינה558 – "כאן ישננו"; ובזה צ"ל מעורב גם כוונת הגילוי, לקרר את גבורות הצמצום – "כאן הוקרנו"; ובשביל בחירה חפשית יש צורך שיהי' לנה"ב גם שכל – "כאן חששת את ראשך" (ולכן: "ישננו" ו"הוקרנו" – בלשון רבים, ששייך גם אצל המלך, משא"כ "חששת את ראשך" – בלשון יחיד, מצד נה"ב). ומסיים "וכו'", שגם המשך הירידה שלאח"ז הוא חלק מהמסעות שהמלך "הוליכו לרפאותו" – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס559 בלקו"ש חי"ח ע' 390 ואילך.
מח(וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)
מטויש להוסיף, שבתיבת "וכו'" נכלל גם שמתברר האמת – שיהודי מלכתחילה לא חטא, כי, "יצרו (הרע) הוא שאנסו"560, ובאמת אין זה "יצרו", אלא זוהי פעולת הקב"ה שברא היצה"ר,
נ– וכמבואר בארוכה בדרושים שבהם מבואר ענין הקניגיא דלעת"ל561 (ובקצרה בלקו"ת562), שלעת"ל יראו שכל העבודה עתה אינה אלא כמשל המלך שמעמיד ארי ונמר שילחמו זב"ז, ומסבב הדברים באיזה אופן תהי' המלחמה כו', ודוגמתו בנמשל, שהיהודי אינו אשם, ומצד עצמו אינו עושה עבירה כלל – אם הקב"ה לא הי' "מושך את החוטים" הלוך ושוב... כך, שזוהי אשמתו של הקב"ה; אלא, שעלה ברצונו שיהי' ענין הקניגיא – כאילו יש מלחמה, וכאילו יהודי נכשל ח"ו, ואח"כ עושה תשובה מצד עצמו (כלומר: התשובה שיהודי עושה היא מצד עצמותו, ואילו מה שנכשל ח"ו, הרי זה רק בגלל רצונו של הקב"ה) –
נאוהרי הקב"ה מתחרט על בריאת היצה"ר563, והחרטה היא באופן
נבשמבטלת את הענין מעיקרו, כמו "חכם (ש)עוקר את הנדר מעיקרו"564, וכמעלת תשובה שלימה שמבטלת את הזדונות מעיקרן, באופן שנעשים מלכתחילה זכיות39.
נגועי"ז ממשיכים גם את הגאולה העתידה לבוא באופן כזה – שיאמרו "אודך הוי' כי אנפת בי"565, היינו, שיראו שבאמת לא הי' זה ענין של "אנפת", כי אם ענין שצריך להודות עליו ("אודך"), אלא שעד עתה הי' זה באופן של חסדים המכוסים, ולעת"ל יהי' הגילוי "כצאת השמש בגבורתו"566, שיומשך "לאוהביו ולשומרי מצוותיו"567,
נדבביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
נה______ ______