Toras Menachem·Vol. 45 (5726·Part 1)·Shabbos Parshas Vayzeisi·10 Kislev 5726תורת מנחם·מה- שנת תשכ"ו - חלק ראשון·בס"ד. ש"פ ויצא·יו"ד כסלו·ה'תשכ"ו

א(הנחה בלתי מוגה)

בויצא

גיעקב מבאר שבע וילך חרנה³⁷⁰, ומסיים³⁷¹, ושבתי בשלום אל בית אבי וגו' והאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהי' בית אלקים וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. וידועים ריבוי הדיוקים שישנם בפרשה זו בדרושי רבותינו נשיאינו, החל מאדמו"ר הזקן ואדמו"ר האמצעי³⁷², ומהם, דצריך להבין שייכות הענינים שבפסוקים אלו (ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ושבתי בשלום גו' והאבן הזאת גו'). דהנה, מ"ש ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, הוא לא רק התחלת הפרשה כולה, אלא גם התחלת ענין פרטי זה שסיומו הוא ושבתי בשלום גו' והאבן הזאת וגו', וצריך להבין מהי השייכות דהתחלת הענין (ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה) לסיום הענין (ושבתי בשלום גו' והאבן הזאת וגו'). גם צריך להבין מ"ש והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים, דלכאורה, איך תהי' האבן במדריגה גדולה כ"כ שתהי' נקראת בית אלקים.

דונקודת

ההביאור בזה, דהנה, יעקב הוא בחי' יו"ד עקב³⁷³, שהוא המשכת בחי' חכמה עילאה, שהוא בחי' יו"ד, למטה מטה, גם בבחי' עקביים. וזהו ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, שבחי' יעקב הוא הממשיך מבחי' באר שבע, שהיא בחי' נעלית ביותר, עד למטה מטה למדריגה היותר תחתונה, שהוא בחי' חרן, חרון אף של עולם³⁷⁴. וזהו גם מ"ש³⁷⁵ צוה ישועות יעקב, ישועות הם ש"ע (או שע"ה) נהורין עלאין³⁷⁶, שזהו³⁷⁷ ראשית ההשתלשלות, בחי' חכמה, או למעלה מהשתלשלות, בחי' הכתר (עתיק ואריך), וגם ישועות הוא מלשון שעה, דהיינו הפנה (אַ

ו179
קער)³⁷⁸, שהו"ע ההפנה הראשונה של עצמותו ית' להיות ירידת והמשכת אורו למטה מטה. ועז"נ צוה ישועות יעקב, צוה הוא מלשון צוותא וחיבור, והיינו, שיעקב הוא המחבר וממשיך בחי' הישועות למטה. ותכלית הכוונה ביציאת יעקב מבאר שבע לחרון אף של עולם, היא, כדי לעסוק בעבודת הבירורים, שעי"ז נעשה עילוי גדול ביותר, וזהו"ע והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים וגו'.

זב) ויובן

חזה בהקדים מ"ש³⁷⁹ כוס ישועות אשא, דכוס היינו בחי' הכלי לקבל את המשכת בחי' הישועות, ועז"נ כוס ישועות אשא, שבכדי שהכוס יוכל להיות כלי לקבל את בחי' הישועות, צריך להיות ענין של הגבהה (אשא). והענין בזה, כמבואר במאמר של אדמו"ר האמצעי (בעל הגאולה) בענין גביע הכסף³⁸⁰, שיש הפרש בין כוס ישועות, שבו צריך להיות ענין של הגבהה, לגביע הכסף, שבו אין צריך להיות ענין של הגבהה. דהנה³⁸¹, כוס ישועות אשא אמר דוד המלך על בחינתו שהיא בחי' מלכות דאצילות, דכיון שרגלי' יורדות מות³⁸², לכן צריך להיות בה ענין של הגבהה (אשא) כדי שתוכל להיות כלי לקבל את בחי' הישועות (כוס ישועות). אמנם, בכוס דיוסף (גביע הכסף) לא צריך להיות ענין ההגבהה, והיינו לפי שיוסף הוא בחי' יסוד דאצילות, צדיק עליון³⁸³, שבו ועל ידו נמשכים כל ההשפעות במלכות, כמ"ש³⁸⁴ ויוסף גו' הוא המשביר לכל עם הארץ, והרי אמיתית ענין המשפיע הוא באופן שאינו יורד ממדריגתו אל מדריגת המקבל כדי להשפיע לו ההשפעה, אלא משפיע לו ההשפעה בהיותו במקומו, וכיון שאין בו ענין של ירידה, לכן לא צריך להיות בו ענין של הגבהה, להיותו גבוה מצד עצמו, וכמרומז גם בשם גביע שפירושו כוס גבוה, וזהו שפירש רש"י³⁸⁵ כוס ארוך דוקא.

טויש

ילקשר זה עם המבואר בתורה אור³⁸⁶ בכי"ק אדמו"ר נ"ע בעצמו בענין הכרובים, שכרוב אחד מקצה מזה³⁸⁷ הוא קצה אוא"ס שבז"א, וכרוב א' מקצה מזה18 הוא בחי' המלכות שהיא המקור דבי"ע, ומזה מובן

יא180
החילוק שבין בחי' יסוד (בחינתו של יוסף) לבחי' מלכות (בחינתו של דוד), שבחי' היסוד, עם היותו הדרגא האחרונה דבחי' ז"א, מ"מ, הרי הוא קצה אוא"ס שבז"א, שכל הדרגות שבו, ראשיתו אמצעיתו ותחתיתו, הם בבחי' א"ס, ולכן הרי הוא במדריגת העליון. משא"כ בחי' המלכות, להיותה המקור דבי"ע, הרי היא במדריגת התחתון. וזהו גם החילוק שבין גביע הכסף לכוס ישועות, שבכוס ישועות צריך להיות ענין של הגבהה (אשא), להיותו במדריגה תחתונה, משא"כ בגביע הכסף, בחי' יסוד, לא צריך להיות ענין של הגבהה, להיותו במדריגה נעלית מצד עצמו.

יבועוד

יגזאת בגביע הכסף, שלא זו בלבד שלא צריך להיות בו ענין של הגבהה, אלא אדרבה, כמ"ש16 ואת גביעי גביע הכסף תשים בפי אמתחת הקטן, היינו, שנמשך למטה דוקא.

ידוכללות

טוההפרש בין נשיאת הכוס וגביע הכסף בעבודת האדם, הוא ע"ד ההפרש בין תפלה לתורה, שתפלה ענינה העלאת האדם מלמטה למעלה, כמ"ש³⁸⁸ לדוד אליך הוי' נפשי אשא, שזהו ע"ד הענין דכוס ישועות אשא, וגביע הכסף הו"ע ההמשכה מלמעלה למטה ע"י התורה. וכידוע³⁸⁹ המשל לשני אנשים שהאחד עומד למעלה והאחד למטה, שיחודם וקירובם זה עם זה הוא בשני אופנים, אם שהתחתון יעלה למעלה, או שהעליון ירד למטה, וכך הוא ההפרש בין תפלה לתורה³⁹⁰.

טזג) וביאור

יזענין ההגבהה דכוס ישועות אשא בפרטיות יותר, דהנה, נוסף על ב' האופנים הנ"ל בהחיבור דעליון ותחתון, אם ע"י ירידת העליון למטה או ע"י עליית התחתון למעלה, ישנו אופן שהעליון יורד ממדריגתו כמה מעלות, וגם התחתון צריך לעלות ממדריגתו כו', ואז יומשך מהעליון לתחתון. וזהו"ע כוס ישועות אשא, שכדי שיומשך מהבחי' היותר עליונה דישועות בבחינת המלכות (כוס), לא מספיק שהעליון יורד ממדריגתו כמה מעלות, אלא צ"ל גם עליית התחתון, שזהו"ע הגבהת הכוס, שעי"ז יוכל לקבל את ההמשכה מהעליון לאחרי שכבר ירד ממדריגתו. והנה, מקום החיבור דעליון ותחתון בהענין דכוס ישועות אשא הוא בבחינת היסוד, והיינו, שעליית התחתון (בחינת המלכות) היא לבחינת היסוד, וירידת העליון (בחינת ישועות) היא עד לבחינת היסוד, ובו (בבחינת היסוד) נעשה החיבור דעליון ותחתון,

יח181
שזהו"ע כי כל בשמים ובארץ, דאחיד בשמיא ובארעא³⁹¹. ועפ"ז מובן גם בנוגע לגביע יוסף, שלהיותו בחי' היסוד ששם הוא מקום החיבור דעליון ותחתון, לכן לא צריך להיות בו ענין ההגבהה.

יטד) והנה

כהאמור לעיל בהחילוק שבין כוס ישועות לגביע הכסף, שכוס ישועות (בחי' המלכות) הוא למטה במדריגה מגביע הכסף (בחי' יסוד), שלכן צריך להיות בו ענין ההגבהה, הרי זה רק בזמן הזה, שישנו הסדר דמשפיע ומקבל, דכר ונוקבא, באופן שכח הזכר הוא הרבה יותר מכח הנקבה, שלכן האיש דוקא דרכו לכבוש³⁹². וענינו בעבודה, שכללות ענין הבירורים נעשה ע"י שם מ"ה דוקא, כידוע³⁹³ שמ"ה מברר ב"ן, וגם כאשר הבירור הוא ע"י שם ב"ן, הרי זה נעשה ג"כ ע"י שם מ"ה³⁹⁴, הן בבירור ראשון, ובפרט בבירור שני³⁹⁵. אמנם, לעתיד לבוא, בגמר הבירורים, אזי תתעלה בחי' המלכות ולא תצטרך לקבל מבחי' ז"א, כיון שיהיו שוין בקומתן, ויתירה מזה, שהמלכות תתעלה למעלה יותר מז"א, כמ"ש³⁹⁶ נקבה תסובב גבר, ואז יהי' שם ב"ן למעלה משם מ"ה26. וזהו שלעתיד לבוא יהי' העיקר הכוס דדוד דוקא, כמארז"ל³⁹⁷ עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים כו' לאחר שאוכלין ושותין נותנין לו לאברהם אבינו כוס של ברכה לברך ואומר להן איני מברך כו' ליצחק כו' ליעקב וכו', אומר לו לדוד טול וברך, אומר להן, אני אברך ולי נאה לברך, והיינו, לפי שלעתיד לבוא יומשכו במלכות כל הגילויים היותר נעלים, שזהו מ"ש בגמרא³⁹⁸ שכוס דדוד לעתיד לבוא יהי' מחזיק רכ"א לוגין, שנאמר³⁹⁹ כוסי רוי', רוי' בגימטריא רכ"א, בחי' אריך⁴⁰⁰, שיומשך ויתגלה אז בבחי' המלכות.

כאה) ויובן

כבבתוספת ביאור ע"פ המבואר בהמשך המאמר הנ"ל דגביע הכסף (שנמצא בכת"י ועדיין לא נדפס⁴⁰¹), שבזמן הזה שייך ענין הבכורה לראובן, ולעתיד לבוא יהי' ענין הבכורה ליוסף⁴⁰². והענין

כג182
בזה, דהנה, החילוק בין ראובן ליוסף הוא שראובן הוא בכור לאב, ויוסף הוא בכור לאם. ולכן, בזמן הזה שהסדר הוא באופן דמשפיע ומקבל, והדכר הוא העיקר, שייך ענין הבכורה לראובן, שהוא בכור לאב, משא"כ לעתיד לבוא שאז נקבה תסובב גבר, אזי יהי' ענין הבכורה ליוסף, שהוא בכור לאם.

כדוזהו

כהגם מה שמצינו שבתחילה היתה העבודה בבכורות⁴⁰³, ולאחרי כן ניטלה העבודה מהבכורות וניתנה לכהנים [בגלל חטא העגל⁴⁰⁴, שקשור עם חטא עץ הדעת, שסיבתו הו"ע מיעוט הלבנה, שנעשה מצד שבירת הכלים דתהו (כפי שמבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרי י"ב-י"ג תמוז⁴⁰⁵). ובמק"א⁴⁰⁶ מבואר שענין זה קשור עם מחלוקת קרח ועדתו, שלולי זאת היו הבכורים משרתים לכהנים, וכדי לתקן המעוות דקרח ועדתו שרצו הלוים להיות כהנים, נתחלפו להיות הלוים משרתים וטפלים לכהנים]. והענין בזה, דהנה, יש הפרש בין יחוס הכהנים ליחוס הבכורים, שהכהנים נמשך להם ענין הכהונה מהאב, ואילו בנוגע להאם אין נפק"מ אם היא כהנת או ישראלית, שהרי ישראלית או לוי' שנשאת לכהן הבן הולך אחר האב⁴⁰⁷. משא"כ בענין הבכורים הרי זה להיפך, שקדושת הבכור תלוי' ונמשכת מהאם דוקא, דהיינו שהוא בכור לאמו, כמ"ש⁴⁰⁸ קדש לי כל בכור פטר כל רחם גו'. ולכן, בזמן הזה שהעבודה היא בענין הבירורים, שמ"ה מברר ב"ן, לפי שהעיקר הוא הדכר, והנוקבא טפלה לו, אזי העבודה היא בכהנים שמתייחסים אחר האב. אך לעתיד לבוא⁴⁰⁹, כשיושלם הבירור, והנוקבא תתעלה להיות נקבה תסובב גבר, אזי תהי' העבודה בבכורים שקדושתם תלוי' ונמשכת מהאם.

כוו) אך

כזעדיין צריך להבין, דהנה, אף שקדושת הבכור תלוי' ונמשכת מהאם, מ"מ, בכור לנחלה הוא בכור מהאב דוקא⁴¹⁰, וכמ"ש⁴¹¹ כי הוא ראשית אונו לו משפט הבכורה (ליטול פי שנים), והרי גם לעתיד לבוא יהי' כן, שהרי התומ"צ לא יבטלו לעתיד לבוא, דהתורה הזאת לא

כח183
תהא מוחלפת⁴¹², ומקרא מלא דיבר הכתוב⁴¹³ כי תהיינה לאיש שתי נשים האחת אהובה (כמו רחל) והאחת שנואה (כמו לאה) גו' והי' הבן הבכור לשניאה (ראובן, שהוא בכור לאביו) גו', לא יוכל לבכר את בן האהובה (יוסף, שהוא בכור לאמו) על פני בן השנואה הבכור (לאביו). וצריך להבין, דכיון שלעתיד לבוא תתעלה הנוקבא דוקא, שלכן תהי' עבודה בבכורים שקדושתם תלוי' בהאם, א"כ, למה יהי' דין בכור לנחלה תלוי בהאב דוקא. והביאור בזה, שענין הירושה לעתיד לבוא הוא תשלום שכר על כללות העבודה בזמן הזה, וכיון שהעבודה בזמן הזה בענין הבירורים היתה ע"י שם מ"ה דוקא, מצד מעלת הדכר, איש דרכו לכבוש (כנ"ל), לכן, גם לעתיד לבוא שתתעלה הנוקבא (שלכן תהי' אז העבודה בבכורים שקדושתם תלוי' בהאם דוקא), יהי' ענין הנחלה תלוי בבכור לאב, להיותו תשלום שכר על העבודה בזמן הזה בכח הדכר דוקא.

כטז) והנה

לבענין עליית הנוקבא לעתיד לבוא גופא ישנם כמה דרגות. ויובן בהקדם הביאור במארז"ל⁴¹⁴ עתידה אשה שתלד בכל יום, שיש בזה ב' פירושים. פי' הא', שלאחרי ביאה אחת תוסיף ותלד בכל יום⁴¹⁵. ופי' הב', שתלד בכל יום ללא ביאה כלל⁴¹⁶, אפילו לא ביאה אחת. וע"ד מארז"ל45 עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, היינו, שהארץ תוציא מעצמה, ללא חרישה וזריעה כלל, שזהו לפי שבחי' המלכות (ארץ) תתעלה ביותר, עד שלא תצטרך למשפיע כלל. ושני הפירושים אמת, כידוע⁴¹⁷ שלעתיד לבוא יהיו ב' תקופות, וא"כ, בתקופה הראשונה תלד אשה בכל יום מביאה אחת, והיינו, שאף שתתעלה הנוקבא כו', מ"מ, עדיין תצטרך למעלת הדכר, אלא שיהי' מספיק ביאה אחת. אמנם, בתקופה השני' תתעלה הנוקבא ביותר, עד שלא תצטרך לדכר כלל. ועפ"ז מובן שבתקופה השני' דלעתיד לבוא יהי' גם דין בכור לנחלה מן האם (ולא מן האב), שהרי האם תוליד בכח עצמה ללא השפעת האב כלל. והענין בזה, שבתקופה הראשונה דלעתיד לבוא יהי' ענין הירושה כמו שהוא תשלום שכר על העבודה בזמן הזה, ולכן יהי' דין בכור לנחלה

לא184
מן האב, כיון שהעבודה בזמן הזה היתה בכח הדכורא, מ"ה שמברר ב"ן. אבל לאח"ז יהי' זמן (ויתירה מזה – למעלה מענין הזמן) נעלה יותר גם מהענין דתשלום שכר על העבודה בזמן הזה, אלא תורה חדשה מאתי תצא⁴¹⁸, ואז יהי' גם בכור לנחלה מן האם (כמו שתהי' העבודה בבכורים מן האם), שזוהי גם מעלת הבכורה דיוסף, שהי' בכור לאמו, לגבי הבכורה דראובן, שהי' בכור לאביו, והיינו לפי שאז יתעלה שם ב"ן למעלה משם מ"ה.

לבאמנם

לגמעלתו של יוסף היא (לא מצד עצמו, אלא) רק מצד היותו בכור לאמו, והיינו, דכיון שלעתיד לבוא תגדל מעלת האמהות באופן שנקבה תסובב גבר, לכן תגדל מעלת יוסף שהוא בכור לאמו לגבי ראובן שהוא בכור לאביו. אבל בנוגע למעלת השבטים מצד עצמם, הרי גם לעתיד לבוא שיוסף יהי' במדריגה נעלית ביותר, יהי' ענין המלכות (לא אצל יוסף, אלא) אצל שבט יהודה דוקא, כמ"ש⁴¹⁹ ודוד עבדי נשיא להם לעולם, והיינו, לפי שלעתיד לבוא תתעלה בחי' המלכות, בחינתו של דוד⁴²⁰, יותר מבחי' יסוד, בחינתו של יוסף, שזהו העילוי דשם ב"ן יותר משם מ"ה, וכנ"ל (ס"ד) שלעתיד לבוא יהי' כוס ישועות דדוד למעלה מגביע הכסף דיוסף, ולכן יאמר דוד דוקא אני אברך ולי נאה לברך.

לדח) ובזה

להיובן גם מ"ש ויצא יעקב מבאר שבע וילך חרנה, ושייכותו לסיום הענין, ושבתי בשלום גו' והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים. דהנה, כללות עבודת יעקב לאחרי יציאתו מבאר שבע לילך לחרן, חרון אף של עולם, היא עבודת הבירורים, שזהו"ע בירור שם ב"ן ע"י שם מ"ה. אך בגמר הבירורים יתעלה שם ב"ן למעלה משם מ"ה. וזהו מש"נ והאבן הזאת גו' יהי' בית אלקים, דהנה, שם אבן מורה ששרשה משם העולה ב"ן במספרו, ועוד אלף נוספת משם אחר לטעם הידוע ליוצרה (כמ"ש רבינו הזקן בתניא⁴²¹). והיינו, שאבן קשור עם כללות הענין דעבודת הבירורים שהו"ע בירור שם ב"ן ע"י שם מ"ה. ועז"נ⁴²² אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה, היינו, שבזמן הזה שבחי' המלכות רגלי' יורדות מות לברר בירורים בבי"ע, אזי אבן מאסו הבונים, אך לעתיד לבוא בגמר הבירורים תהי' האבן לראש פנה, שזהו"ע העלי' דשם ב"ן למעלה משם

לו185
מ"ה. וכיון שלעתיד לבוא יתעלה שם ב"ן למעלה משם מ"ה, לכן, האבן הזאת גו' יהי' בית אלקים. וזהו גם מה שמסיים בכתוב וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך, ב' עישורין, דקאי על ב' הבחינות שבכתר, אריך ועתיק⁴²³, שיומשכו ויתגלו לעתיד לבוא בבחי' המלכות, שלכן יהי' דוד עבדי נשיא להם לעולם.

לז______  ______