Toras Menachem·Vol. 48 (5727·Part 1)·Sicha of Shabbos Parshas Vayeshev·20 Kislev 5727תורת מנחם·מח- שנת תשכ"ז - חלק ראשון·בס"ד. שיחת ש"פ וישב·כ"ף כסלו·ה'תשכ"ז

אבלתי מוגה

בא. דובר בהתוועדות די"ט כסלו¹⁵⁸³ (מה שכתב לי א') אודות י"ט כסלו לפני יותר מחמישים שנה – בשנת תרע"ג – שחל ביום ששי (כקביעות שנה זו), ואז נערכו ההתוועדויות די"ט כסלו מיום חמישי עד מוצאי ש"ק, ולכן נקרא "י"ט כסלו הארוך".

גואריכות גדולה יותר בי"ט כסלו היתה בשנת תרע"ט, שאז חל י"ט כסלו ביום הש"ק, ואז נמשכו ההתוועדויות די"ט כסלו עד יום שני, כ"א כסלו.

דוכיון שהתחלת כל הענינים היא מתורה, שהרי "גדול תלמוד שמביא לידי מעשה"¹⁵⁸⁴, הרי מובן, שכן הוא גם בנוגע ל"י"ט כסלו הארוך":

האע"פ שהאריכות די"ט כסלו צריכה להיות בנוגע לכל עניני האדם, הנה התחלת האריכות צריכה להיות בנוגע לתורה,

ווכפי שהי' אז – שכ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע אמר כו"כ מאמרים¹⁵⁸⁵, ואמירת המאמרים נמשכה עד לכ"א כסלו, וכפי שמצויין בכותרת המאמר¹⁵⁸⁶: "יום ב' כ"א כסלו בסעודה אצל בני יחי'",

זוע"י האריכות בתורה, נמשכת האריכות גם בקיום המצוות, ועד – בכל עניני האדם.

חוזהו גם דיוק לשון כ"ק מו"ח אדמו"ר בנוגע לי"ט כסלו¹⁵⁸⁷: "לשנה טובה בלימוד החסידות ובדרכי החסידות תכתבו ותחתמו" – תחילה "בלימוד החסידות", ומזה נמשך אח"כ גם "בדרכי החסידות".

טוזהו גם הסדר בדברי הגמרא¹⁵⁸⁸ בפירוש הפסוק¹⁵⁸⁹ "פדה בשלום נפשי גו'" (ששייך לגאולת י"ט כסלו¹⁵⁹⁰): "כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים ומתפלל עם הציבור" – תחילה "העוסק בתורה", ורק לאח"ז "בגמילות חסדים ומתפלל כו'".

י368
ובהקדים¹⁵⁹¹ – שסדר בתורה הוא גם תורה¹⁵⁹², ועד שהסדר בתורה נוגע גם להלכה, כפי שמצינו בהחילוק בין "סתם ואח"כ מחלוקת" או "מחלוקת ואח"כ סתם"¹⁵⁹³, וכן מצינו שסדר הכתוב¹⁵⁹⁴ "ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון .. זית שמן ודבש" הוא לפי סדר חשיבות המינים, שלכן, "כל המוקדם בכתוב זה קודם לברכה"¹⁵⁹⁵.

יאוכיון שהסדר בתורה בנוגע ל"פדה בשלום גו'" שקשור עם י"ט כסלו הוא באופן שההתחלה היא מ"העוסק בתורה" ואח"כ "בגמ"ח ומתפלל גו'", הרי מזה מובן שהאריכות די"ט כסלו צריכה להתחיל מתורה, ומזה נמשכת האריכות די"ט כסלו בכל הענינים, וכפי שהי' בזמן הנשיאות של כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע, שמהאריכות בתורה נמשכה אריכות בכל הענינים.

יבועי"ז פועלים את הענין ד"פדאני לי ולבני מבין אומות העולם"6 – שזהו"ע ד"פדה בשלום נפשי", ועד ש"ברבים היו עמדי"7 (כמשנ"ת במאמר¹⁵⁹⁶) שזהו"ע ד"אויביו ישלים אתו"¹⁵⁹⁷, כמובן ממ"ש בירושלמי¹⁵⁹⁸ בפירוש "כי ברבים היו עמדי", שגם אנשי אבשלום התפללו לנצחונו של דוד, והיינו, שגם אלו שהיו אויבים (היפך הקדושה) יהיו "עמדי" (קדושה),

יגועד להפירוש ש"אויביו ישלים אתו" קאי על נחש הקדמוני¹⁵⁹⁹, שגם הוא "ישלים אתו" – כב' הפירושים: מלשון שלום, ומלשון שלימות¹⁶⁰⁰,

ידוהיינו, שע"י השלום נעשה ענין השלימות – שמשלימים את הכוונה העליונה דדירה בתחתונים, כיון שישנה גם המעלה דאתהפכא (כנ"ל), שעי"ז "אסתלק יקרא דקוב"ה בכולהו עלמין"¹⁶⁰¹, שיאיר אלקות בגילוי, וכמבואר בתניא פל"ו שתכלית בריאת העולם היא שאלקות יאיר בגילוי, כפי שהתחיל בשעת מ"ת, כמ"ש¹⁶⁰² "אתה הראת גו'", ואח"כ תלוי הדבר בעבודת כאו"א מישראל, ובפרט בזמן שלפני ביאת המשיח, ושלימות הגילוי יהי' באלף השביעי, לאחרי ביאת משיח.

טו369
וכאמור, שההתחלה כדי לפעול הענין ד"פדאני כו'", ועד ל"אויביו ישלים אתו", היא – האריכות בתורה, ועי"ז מהפכים גם את הלעו"ז, כפי שיהי' בעיקר "ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים"¹⁶⁰³.

טז* * *

יזב. צוה לנגן ואמר מאמר ד"ה וישב יעקב.

יח* * *

יטג. דובר בהתוועדות די"ט כסלו¹⁶⁰⁴ בנוגע לענין דפעולה נמשכת במצוות, הן במצוות עשה שהזמן גרמא והן במצוות עשה שאין הזמן גרמא, ומצד קוצר הזמן לא נסתיים הענין, וגם לא דובר אודות השייכות לי"ט כסלו:

כהמשך השיחה – ביאור הדיוק¹⁶⁰⁵ במאמר רבינו הזקן¹⁶⁰⁶ בנוגע לי"ט כסלו "זה היום יוקבע למועד תמידי בישראל"¹⁶⁰⁷, שהיו"ט עצמו הוא בתמידות (כמו פעולה נמשכת), שנמשך בכל ימי השנה¹⁶⁰⁸, כמו חג הפסח

כא370
שענינו יצי"מ, שהוא "יסוד¹⁶⁰⁹ גדול ועמוד חזק בתורתנו ובאמונתנו"¹⁶¹⁰, שנמשך תמיד (לא רק כמו שאר המועדים, שאמנם פועלים ומשפיעים על כל השנה¹⁶¹¹, אבל לא באופן שהם עצמם נמשכים תמיד) – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס¹⁶¹² בלקו"ש ח"ה ע' 172 ואילך.

כב* * *

כגד. נהוג לאחרונה שבעת ההתוועדות לומדים פסוק בפרשת השבוע עם פירוש רש"י. ובנוגע לפרשה זו – שיש בה ריבוי פסוקים, קי"ב פסוקים, וכדאיתא בספרי המסורה: "יב"ק סימן", וע"פ המבואר בספרי קבלה וחסידות, וגם בספרי מוסר, יש בזה כמה ענינים ורמזים, ועד להר"ת "יחוד ברכה קדושה"¹⁶¹³ – יש להתעכב על פסוק עם פירוש רש"י שיש לו שייכות מיוחדת לי"ט כסלו.

כדולהעיר, שע"פ מ"ש השל"ה¹⁶¹⁴ ש"המועדים של כל השנה .. יש שייכות לאותן הפרשיות שחלות בהן", ובפרט ע"פ פתגם רבינו הזקן¹⁶¹⁵ שצריכים לחיות עם הזמן, ונתפרש בזה, שהכוונה היא לפרשת השבוע, שנותנת חיות וכח לכל המאורעות שבמשך השבוע, מובן, שפרשת השבוע כולה שייכת לי"ט כסלו; אבל אעפ"כ, ישנם ענינים מיוחדים

כה371
בפרשה שבהם מודגשת השייכות לי"ט כסלו ביותר ובהוספה לגבי כל שאר עניני הפרשה.

כוובהקדם כללות השייכות של יום הש"ק זה לי"ט כסלו – כיון שבקביעות שנה זו חל י"ט כסלו ביום ששי, ערב שבת.

כזובפרט ע"פ הידוע שהגאולה היתה בעת תפלת מנחה¹⁶¹⁶, והרי זמן תפלת מנחה בערב שבת שייך כבר ליום השבת (נוסף לכך שהזמן שלאחרי חצות היום שייך כבר ליום שלאחריו), שלכן אין אומרים תחנון במנחה¹⁶¹⁷, ואומרים "הודו" ו"פתח אליהו".

כחומה גם שבכלל הי' הסדר אצל רבותינו נשיאינו, שההתוועדות די"ט כסלו היתה נערכת בלילה שבין י"ט לכ"ף כסלו¹⁶¹⁸, על יסוד הסיפור¹⁶¹⁹ שלאחרי שרבינו הזקן יצא מבית האסורים, הגיע תחילה לבית המתנגד, כך, שתחילה נודע למתנגדים אודות ענין הגאולה, ורק אח"כ נודע הדבר לחסידים (וכמדובר אשתקד¹⁶²⁰, שלכאורה הי' צריך להיות להיפך), ונמצא, שעד שנודע לחסידים אודות הגאולה הי' כבר כ"ף כסלו, וא"כ, יום הש"ק זה, כ"ף כסלו, שייך בודאי לי"ט כסלו.

כטובהתאם לכך, יש להתעכב על פירוש רש"י בפסוק בפרשת השבוע ששייך במיוחד לי"ט כסלו. וכאמור, שאע"פ שכל הפרשה (שקורין את כולה ביום השבת) שייכת לי"ט כסלו, מ"מ, ישנו ענין שיש לו שייכות מיוחדת לי"ט כסלו, כדלקמן.

לה. בפרשת השבוע¹⁶²¹ מסופר בנוגע ליוסף – "ויקנאו בו אחיו ואביו שמר את הדבר".

לאוכך הי' גם אצל רבינו הזקן – כידוע שבהיותו תלמיד אצל הרב המגיד, התייחס אליו המגיד באופן מיוחד לגבי שאר התלמידים, כפי שהדבר בא לידי ביטוי גם בכך שרבינו הזקן למד עם בנו של המגיד, ר' אברהם המלאך¹⁶²², וכמו"כ מסר לו כו"כ הנהגות וכו', וכידוע הפתגם¹⁶²³ שרבינו הזקן לקח את ה"שמנת" ("ווערכושקע").

לבוגם ידוע שבשעת הטהרה של המגיד, נפל בחלקו של רבינו הזקן

לג372
– ע"פ הגורל – חלק הראש, "ראשו כתם פז"¹⁶²⁴ (כמסופר בבית רבי ובכ"מ¹⁶²⁵), והרי ענינו של הראש שהוא המנהיג לכל האברים כו'.

לדובגלל זה – "ויקנאו בו אחיו", שאר תלמידי המגיד, שהיו כמו אחים, בני אב אחד – הרב המגיד; אבל, "ואביו" – הרב המגיד – "שמר את הדבר", ונתן לו כח על עבודתו כו'¹⁶²⁶.

להוענין הקנאה גרם לכל הקטרוג כו'¹⁶²⁷, ואילו היתה רק אחדות, לא היו זקוקים לכל הענין (וע"ד ביאור רבינו הזקן¹⁶²⁸ בנוגע למ"ש בדור הפלגה "ועתה לא יבצר מהם גו'"¹⁶²⁹, שזהו מצד גודל מעלת האחדות שהיתה אצלם, כמ"ש¹⁶³⁰ "ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים", ולכן – "ויפץ ה' אותם גו'"¹⁶³¹).

לוו. הביאור בפירוש רש"י על התיבות "שמר את הדבר", "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא, וכן שומר אמונים¹⁶³², וכן לא תשמור על חטאתי¹⁶³³, לא תמתין",

לז– שיעקב הי' "ממתין ומצפה" למלכותו של יוסף (לא כמו השבטים שבהם נאמר רק "ויקנאו בו אחיו", שרק המתינו לזה), ועל זה מביא ראי' מ"שומר אמונים", שבנ"י ממתינים ומצפים לקיום הבטחת הקב"ה על הגאולה;

לחאבל כיון שהפסוק מפסיק בתיבת "את" ("שמר את הדבר"), ולא כמו בפסוק "שומר אמונים" שאין הפסק בתיבת "את" (שמורה על הקירוב והשייכות לדבר שמצפים אליו), לכן צריך רש"י להביא ראי' נוספת, ממ"ש "לא תשמור על חטאתי", שגם שם יש הפסק בתיבת "על", ואעפ"כ הפירוש הוא מלשון המתנה (אלא ששם הפירוש הוא רק "לא תמתין", ולא שייך לומר שמצפה) –

לטהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ה ע' 180 ואילך.

מוהביאור בתיווך פירוש רש"י הנ"ל עם פירושו בפסוק שלפניו¹⁶³⁴,

מא373
"הבוא נבוא", "והלא אמך כבר מתה, והוא לא הי' יודע שהדברים מגיעין לבלההא שגדלתו

מבא) ומ"ש הרמב"ן ש"בעת שירד יעקב למצרים כבר מתה בלהה גם זלפה¹⁶³⁵, כי הכתוב אמר בספור ע' נפש מלבד נשי בני יעקב, ולא הזכיר מלבד נשיו ונשי בניו" – אין זו קושיא ע"פ פשט, שהרי גם יעקב לא נמנה, ומהו הסברא שימנה הכתוב נשיו?!

מגכאמו"ב,

מדב) ואף שרחל אמרה בנוגע לדן שילדה בלהה, "ויתן¹⁶³⁶ לי בן"¹⁶³⁷ – יש לומר, שמעיקרא לא הסכים יעקב על זה.

מה– דלכאורה הפירוש הוא שיעקב חשב שאין ממש בחלום זה, וא"כ הרי זה בסתירה לכך ש"הי' ממתין ומצפה מתי יבוא"ג – כי, אף שלא ידע שהכוונה לבלהה, הי' ברור לו שהחלום יתקיים, ולכן, "רבותינו למדו מכאן שאין חלום בלא דברים בטלים" (לשון רביםד, לא רק בנוגע ל"אמך", ש"כבר מתה",

מוג) ואין לומר ש"שמר את הדבר" מצד החלום הראשון – כי מפורש בכתוב שחלום זה לא סיפרו ליעקב כלל ("ויספר אל אביו גו' ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת גו'"52).

מזד) וכן בחלום הראשון היו שני דברים בטלים, כמפורש בכתוב¹⁶³⁸: (1) "אנחנו מאלמים", והשבטים לא צברו בר, (2) "בתוך השדה" (דלכאורה מיותר – אם לא שזהו דיוק בהחלום), ובפועל – מפורש שהשתחוו בעיר.

מחאלא גם בנוגע ליעקב, שלא השתחוה ליוסף "ארצה", אלא רק "על¹⁶³⁹ ראש המטה"ה).

מטה) ולפי האמת שהפרט ד"אמך" לא הי' מהדברים בטלים, כיון ש"הדברים מגיעין לבלהה שגדלתו כאמו" – הי' עוד דבר בטל בנוגע ליעקב: מפורש בכתוב "נבוא", ומפורש בפתרונו: "ויקרא לבנו ליוסף"¹⁶⁴⁰, שיוסף בא אליו.

נורש"י מסיים: "ויעקב נתכוון להוציא הדבר מלב בניו, שלא יקנאוהו, לכך אמר לו הבוא נבוא וגו', כשם שאי אפשר באמך, כך השאר הוא בטל" – "השאר" דייקא (ולא "כולו בטל", שלא להוציא דבר שקר מפיו¹⁶⁴¹),

נא374
היינו, שיש בו עוד פרטים בטלים, אלא שהשבטים הבינו מדבריו שכולו בטל, כיון שלא ידעו ש"אין חלום בלא דברים בטלים"¹⁶⁴² –

נבהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ה 156 ואילך.

נגז. ויש להוסיף ביאור בהנ"ל – בפנימיות הענינים:

נדבפרשת השבוע בתורה אור¹⁶⁴³, מבואר שענין החלום, "היינו כחולמים"¹⁶⁴⁴, קאי על זמן הגלות.

נהוהרי בזמן הגלות ישנם כו"כ נסיונות, העלמות והסתרים כו', וצריך לידע, שהנסיונות וכו' מצד עצמם הם "דברים בטלים", והמכוון בזה אינו אלא שע"י העמידה בנסיונות תהי' עלי' לדרגא נעלית יותר.

נווזהו גם הפירוש בדברי הגמרא¹⁶⁴⁵ "כשם שאי אפשר לבר בלא תבן כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים" – דכשם שמציאות התבן היא בשביל תועלת הבר, ולאחרי כן רואים שאין זה אלא תבן בלבד וזורקים אותו, כך גם בענין הנסיונות, שהצורך בהם הוא רק בכדי לבררם, שעי"ז תהי' הוספה לגבי המעמד ומצב שלפני הנסיונות, אבל הנסיונות מצד עצמם הם "דברים בטלים".

נזועד"ז בנוגע לי"ט כסלו, שבו היתה גאולת רבינו הזקן ממאסרו,

נח– והוא גם יום ההילולא של המגיד, וענין זה שייך גם לגאולת רבינו הזקן, כאמור לעיל ש"אביו (הרב המגיד) שמר את הדבר" (אע"פ ש"ויקנאו בו אחיו"), ורבינו הזקן הוצרך לקבל מרבו המגיד, שכן, אף שרבינו הזקן הי' נשמה חדשה¹⁶⁴⁶, והיו לו עוד מעלות מיוחדות, מ"מ, צריך להיות סדר הקבלה איש מפי איש כו'. ולכן מדגיש רבינו הזקן באגה"ק שכתב בקשר ליציאתו מהמאסר8, שהי' זה ב"יום הילולא רבא של רבינו הקדוש נ"ע" –

נטדלכאורה אינו מובן: לשם מה הוצרך להיות המאסר ולאחרי כן הגאולה, הלא מוטב הי' אם מלכתחילה לא הי' ענין המאסר?

סאך הענין הוא – שזהו ע"ד ש"אין חלום בלא דברים בטלים",

סא375
והיינו, שתחילה צריך להיות ענין הנסיונות, וצריך לעבוד בהם ולבטלם כו' ("דורכברעכן"), ועי"ז באים לדרגא נעלית יותר.

סבוע"ד מארז"ל¹⁶⁴⁷ "זית אינו מוציא שמנו אלא ע"י כתיתה", והיינו, שאף שגם קודם הכתישה הרי זה פרי, ומברכים עליו, מ"מ, חסר עדיין ענין השמן, שזוהי הפנימיות, ודוקא ע"י הכתישה "מוציא שמנו". וכן גם ע"י המאסר – שהו"ע הכתישה – נעשה הענין ד"מוציא שמנו"¹⁶⁴⁸.

סגוענין זה קשור גם עם פירוש רש"י בהתחלת הפרשה, שמביא את הפסוק¹⁶⁴⁹ "והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" – שעפ"ז אינו מובן מ"ש רש"י לפנ"ז, ש"כתב לך ישובי עשו ותולדותיו בדרך קצרה שלא היו ספונים וחשובים לפרש כו'", דלכאורה, לא היו צריכים למנותם כלל, אפילו לא "בדרך קצרה" (כמשנת"ל במאמר¹⁶⁵⁰), אך הענין הוא – לפי שענינם הוא בדוגמת הקש ששומר את הפרי, ולאחרי כן זורקים אותו, וכנ"ל שע"י הבירור כו' מגיעים לדרגא נעלית יותר, ולכן יש צורך בכך, אם כי "בדרך קצרה" בלבד.

סד* * *

סהח. (לאחרי ברכה אחרונה, אמר כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

סובהמשך להמדובר לעיל (ס"א) אודות "י"ט כסלו הארוך" – בודאי יהי' גם עתה ענין האריכות כו'.

סזובפרט שכיון שתיכף מגיע חנוכה, הרי זה ע"ד הדין ד"לבוד", שג' מכאן וג' מכאן ואוירא באמצע, חשיב מחובר¹⁶⁵¹, וכן בנדו"ד, בנוגע לחיבור די"ט כסלו עם חנוכה באופן שיוציאו את ה"חילוניות" מהימים שביניהם, ויהיו כולם ימי שמחה.

סחוימשיכו את השמחה על כל השנה כולה, ביחד עם התעוררות תשובה ועבודה שבלב, וכל הענינים.

סט[כ"ק אדמו"ר שליט"א נתן את המזונות עבור המשך ההתוועדויות.

עטרם צאתו התחיל כ"ק אדמו"ר שליט"א לנגן "כי בשמחה תצאו"].

עא______  ______