Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א405
בס"ד. ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ח
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ וישב, כ"א כסלו, ה'תשכ"ח
(הנחה בלתי מוגה)
באלה
גתולדות יעקב יוסף וגו', ואיתא בתנחומא ומובא ברש"י ישן, שכאשר יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה (בסוף פרשת וישלח), תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן, מה כתיב למטה, אלה תולדות יעקב יוסף, וכתיב והי' בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש, ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם. וצריך להבין, דלכאורה, כיון שיעקב הוא מדת האמת, הרי מזה שנתיירא מאלופי עשו, מוכח, שהריבוי והתוקף שלהם הו"ע אמיתי, דאל"כ לא הי' לו להתיירא מהם, וא"כ, מהו אומרו שבית עשו אינו אלא קש, שלכן ניצוץ אחד מכלה ושורף את כולם. גם צריך להבין מה שמחלק בכתוב בין בית יעקב לבית יוסף, שבית יעקב אש ובית יוסף להבה, דמשמע שהם ב' ענינים, ויש צורך בשניהם בשביל לבטל את עשו, דלכאורה אין זה מתאים עם הסיום שניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם, ניצוץ אחד בלבד, וא"כ, מה הם ב' הענינים דהאש דיעקב והלהבה דיוסף.
דב) ולהבין
הכל זה יש להקדים תחילה משנת"ל בביאור אגה"ק ד"ה קטנתי שכתב אדמו"ר הזקן אחר ביאתו מפ"ב, שמבאר החילוק בין חסד דקדושה לחסד דלעו"ז, חסד דאברהם וחסד דישמעאל, שחסד דקדושה פועל ענין של ביטול, כפי שאמר אברהם ואנכי עפר ואפר, וגם פעולתו של אברהם בהשפעת החסד היתה מצד הביטול שבו, משא"כ חסד דלעו"ז, חסד דישמעאל, הנה כל שהחסד גדול הוא הולך וגדל בגובה וגסות הרוח ורוחב לבו, וטעם הדבר, לפי שסיבת השפעת החסד היא גם מצד התוקף וגסות הרוח כו'. והיינו, דכשם שבקדושה פועל החסד ענין הביטול לפי שסיבת המשכתו היא ג"כ מצד הביטול, כמו"כ בלעו"ז פועל החסד ענין של תוקף כו' לפי שסיבת המשכתו היא ג"כ באופן כזה. דהנה,
ו406
ההמשכה למעלה מבחי' חסד דז"א, חסד דלבר, היא מצד הביטול שבו (שלכן נקרא בשם חסד דמ"ה), היינו, שיש לו שייכות להנבראים שתופסים מקום אצלו ונתפס בהם, ולכן משפיע להם כו'. וכפי שרואים גם למטה בבני אדם גומלי חסדים, שברובא דרובא הם אנשים שאינם תקיפים בטבעם, ומצד טבע החלישות והביטול שלהם נוגע להם צער הזולת, ומתעוררים להשפיע לו חסד, משא"כ מי שהוא תקיף בטבעו, הנה טבע התקיפות אינו מניח לו להתפעל מצער הזולת. ומזה מובן גם למעלה, שהשפעת החסד דז"א היא מצד הביטול דוקא. ועוד זאת, שכללות התהוות חסד דז"א עצמו היא מצד ענין השפלות, שהרי כללות התהוות העולמות (החל מעולם האצילות) היא ע"י הצמצום, כדאיתא בע"ח שבתחילה הי' אוא"ס ממלא את כל המציאות, ובכדי שיהי' נתינת מקום לעמידת העולמות הוצרך להיות ענין הצמצום שסילק אורו הגדול על הצד, והרי סילוק האור הו"ע ביטול הרצון כביכול, ונמצא, שהתהוות חסד דז"א (כמו כללות עולם האצילות) הוא ע"י ענין השפלות והביטול. ולכן נעשה ענין הביטול גם בחסד דז"א עצמו, שעבודת הנבראים תהי' מגעת בו להשפיע להם כפי אופן עבודתם כו'. ומצד זה נעשה ענין הביטול גם אצל מקבלי השפעת החסד, כפי שאמר יעקב קטנתי מכל החסדים גו'. משא"כ חסד דישמעאל, שפועל בהמקבל ענין של תוקף וגסות הרוח, כיון שסיבת המשכתו היא ג"כ מצד התוקף כו', שהרי שרשו מתהו שהוא בבחי' תוקף האור, וכמו הגדלות דחסד מלגאו, כמשנת"ל בארוכה.
ההמשכה למעלה מבחי' חסד דז"א, חסד דלבר, היא מצד הביטול שבו (שלכן נקרא בשם חסד דמ"ה), היינו, שיש לו שייכות להנבראים שתופסים מקום אצלו ונתפס בהם, ולכן משפיע להם כו'. וכפי שרואים גם למטה בבני אדם גומלי חסדים, שברובא דרובא הם אנשים שאינם תקיפים בטבעם, ומצד טבע החלישות והביטול שלהם נוגע להם צער הזולת, ומתעוררים להשפיע לו חסד, משא"כ מי שהוא תקיף בטבעו, הנה טבע התקיפות אינו מניח לו להתפעל מצער הזולת. ומזה מובן גם למעלה, שהשפעת החסד דז"א היא מצד הביטול דוקא. ועוד זאת, שכללות התהוות חסד דז"א עצמו היא מצד ענין השפלות, שהרי כללות התהוות העולמות (החל מעולם האצילות) היא ע"י הצמצום, כדאיתא בע"ח שבתחילה הי' אוא"ס ממלא את כל המציאות, ובכדי שיהי' נתינת מקום לעמידת העולמות הוצרך להיות ענין הצמצום שסילק אורו הגדול על הצד, והרי סילוק האור הו"ע ביטול הרצון כביכול, ונמצא, שהתהוות חסד דז"א (כמו כללות עולם האצילות) הוא ע"י ענין השפלות והביטול. ולכן נעשה ענין הביטול גם בחסד דז"א עצמו, שעבודת הנבראים תהי' מגעת בו להשפיע להם כפי אופן עבודתם כו'. ומצד זה נעשה ענין הביטול גם אצל מקבלי השפעת החסד, כפי שאמר יעקב קטנתי מכל החסדים גו'. משא"כ חסד דישמעאל, שפועל בהמקבל ענין של תוקף וגסות הרוח, כיון שסיבת המשכתו היא ג"כ מצד התוקף כו', שהרי שרשו מתהו שהוא בבחי' תוקף האור, וכמו הגדלות דחסד מלגאו, כמשנת"ל בארוכה.
זג) אך
חצריך להבין, הרי ההמשכה לישמעאל היא מאברהם, וכיון שאברהם הוא חסד דקדושה, איך אפשר שיומשך ממנו חסד דלעו"ז. ואף שאמרו חז"ל אברהם יצא ממנו ישמעאל, שהוא בבחי' יציאה כו', מ"מ, הרי זה ממנו (מאברהם). ובשלמא יצחק שיצא ממנו עשו, הרי זה לפי שענינו של יצחק הו"ע הגבורות, ומצד ריבוי הגבורות והצמצומים יכולה להיות יניקה ללעו"ז, אבל אברהם שענינו חסד, השפעה, אור וגילוי, איך אפשר שיומשך מזה ענין של לעו"ז. אך הענין הוא, שלידת ישמעאל היתה קודם שנימול אברהם, שאז הי' במדריגת התהו, חסד דתהו, ולכן הי' יכול לצאת ממנו ישמעאל, חסד דלעו"ז, כי, כאשר הכלים דתהו נשברו ונפלו למטה, הנה מתוקף האור שבחסד דתהו
ט407
נעשה למטה חסד דישמעאל, שהוא חסד דקליפה בתכלית הגסות והישות כו'. ויובן ע"פ מ"ש האור החיים בענין הארי' שהוא חי' טמאה ואילו השור הוא בהמה טהורה, דלכאורה אינו מובן, הרי פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל, וכיון שימין הוא למעלה משמאל (שהרי שמאל היא יד כהה, המורה על החלישות כו'), נמצא, שפני ארי' הוא למעלה מפני שור, ומדוע בירידתם למטה נעשה הארי' חי' טמאה ואילו השור הוא בהמה טהורה. ומתרץ, שהיא הנותנת, דכיון שפני ארי' הוא למעלה יותר, לכן, כשבא בבחי' נפילה ושבירה, הרי הוא נופל למטה יותר, בסטרא דלעו"ז, כידוע הכלל שכל הגבוה יותר כשנופל הרי הוא נופל למטה יותר, והיינו, שהאפשרות שיומשך למטה ממקום גבוה ביותר ואעפ"כ ישאר המטה (הנברא) במציאותו היא רק כשנמשך למטה ביותר, בבחי' הלעו"ז, לפי שבבחי' זו ההעלם וההסתר הוא בתוקף גדול ביותר, ולכן ביכלתו להעלים ולהסתיר על האור שנמשך ממקום גבוה ביותר, כי, אילו לא הי' ההעלם וההסתר בתוקף גדול, אזי האור הי' מבטל את ההעלם וההסתר. וזהו שהארי' שנמשך מבחי' עליונה יותר, פני ארי' אל הימין, הנה ע"י שבירת הכלים נפל למטה יותר, בלעו"ז, ונעשה חי' טמאה, משא"כ השור שנמשך מבחי' פני שור שאינה מדריגה גבוהה כ"כ, הנה גם כשנפל למטה נשאר בהמה טהורה. ועד"ז מבואר בכתבי האריז"ל בביאור הטעם שהאדם ניזון מדצ"ח, לפי שיש בהם ניצוצות מאורות תקיפין דתהו, משא"כ האדם, אף שגם בו יש מענין האורות דתהו, מ"מ, אין זה בתוקף כ"כ כמו בדצ"ח.
נעשה למטה חסד דישמעאל, שהוא חסד דקליפה בתכלית הגסות והישות כו'. ויובן ע"פ מ"ש האור החיים בענין הארי' שהוא חי' טמאה ואילו השור הוא בהמה טהורה, דלכאורה אינו מובן, הרי פני ארי' אל הימין ופני שור מהשמאל, וכיון שימין הוא למעלה משמאל (שהרי שמאל היא יד כהה, המורה על החלישות כו'), נמצא, שפני ארי' הוא למעלה מפני שור, ומדוע בירידתם למטה נעשה הארי' חי' טמאה ואילו השור הוא בהמה טהורה. ומתרץ, שהיא הנותנת, דכיון שפני ארי' הוא למעלה יותר, לכן, כשבא בבחי' נפילה ושבירה, הרי הוא נופל למטה יותר, בסטרא דלעו"ז, כידוע הכלל שכל הגבוה יותר כשנופל הרי הוא נופל למטה יותר, והיינו, שהאפשרות שיומשך למטה ממקום גבוה ביותר ואעפ"כ ישאר המטה (הנברא) במציאותו היא רק כשנמשך למטה ביותר, בבחי' הלעו"ז, לפי שבבחי' זו ההעלם וההסתר הוא בתוקף גדול ביותר, ולכן ביכלתו להעלים ולהסתיר על האור שנמשך ממקום גבוה ביותר, כי, אילו לא הי' ההעלם וההסתר בתוקף גדול, אזי האור הי' מבטל את ההעלם וההסתר. וזהו שהארי' שנמשך מבחי' עליונה יותר, פני ארי' אל הימין, הנה ע"י שבירת הכלים נפל למטה יותר, בלעו"ז, ונעשה חי' טמאה, משא"כ השור שנמשך מבחי' פני שור שאינה מדריגה גבוהה כ"כ, הנה גם כשנפל למטה נשאר בהמה טהורה. ועד"ז מבואר בכתבי האריז"ל בביאור הטעם שהאדם ניזון מדצ"ח, לפי שיש בהם ניצוצות מאורות תקיפין דתהו, משא"כ האדם, אף שגם בו יש מענין האורות דתהו, מ"מ, אין זה בתוקף כ"כ כמו בדצ"ח.
יד) והנה
יאנתבאר לעיל שאע"פ שתהו קדם לתיקון, מ"מ, תיקון מברר תהו, והיינו לפי ששרש התיקון הוא למעלה מתהו, וכידוע בענין יעקב ועשו (שבשרשם הם תיקון ותהו), שמצד פנימיות המקיף הנה ואוהב את יעקב דוקא, אף שבחיצוניות הלא אח עשו ליעקב21, לפי ששורש התיקון הוא למעלה מתהו, ולכן בכח התיקון לברר תהו, כיון שבשרשו הוא למעלה ממנו. ועוד זאת, שלאחרי בירור התהו ע"י התיקון אזי נעשה עילוי גדול יותר, כידוע שכאשר שם מ"ה דתיקון מברר שם ב"ן דתהו, אזי מתעלה שם ב"ן למעלה יותר, לשם ס"ג, ואז נמשך בחי'
יב408
חסד דלגאו עצמו. וכמשנת"ל שיש ב' אופנים בהמשכת חסד דלגאו, אופן הא', שחסד דלגאו נמשך ע"י חסד דלבר, והיינו, שבגילוי הוא רק החסד דלבר, ואופן הב', שנמשך חסד מלגאו כמו שהוא, וכמו לעת"ל, כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה, ונקבה תסובב גבר, ואז יהי' גם קול כלה, ובאופן דמשמח חתן עם הכלה, שע"י הכלה הוא משמח את החתן. ועד"ז גם עתה בענין הנסים, שכאשר חסד דלגאו נמשך ע"י חסד דלבר, אזי הנסים הם מלובשים בטבע, וכאשר נמשך חסד דלגאו כמו שהוא, אזי נעשים נסים גלויים שלמעלה מהטבע, כמו בהנס די"ט כסלו. אמנם, גם כאשר נמשך בחי' חסד דלגאו, הנה הכלי לכל זה הו"ע הביטול והשפלות, כמ"ש מרום וקדוש (דהיינו בחי' גדולה העצמית, חסד דלגאו) אשכון ואת דכא ושפל רוח דוקא. ולכן הרי זה פועל באדם להיות יותר שפל רוח למטה מטה, כנ"ל.
חסד דלגאו עצמו. וכמשנת"ל שיש ב' אופנים בהמשכת חסד דלגאו, אופן הא', שחסד דלגאו נמשך ע"י חסד דלבר, והיינו, שבגילוי הוא רק החסד דלבר, ואופן הב', שנמשך חסד מלגאו כמו שהוא, וכמו לעת"ל, כמ"ש והי' אור הלבנה כאור החמה, ונקבה תסובב גבר, ואז יהי' גם קול כלה, ובאופן דמשמח חתן עם הכלה, שע"י הכלה הוא משמח את החתן. ועד"ז גם עתה בענין הנסים, שכאשר חסד דלגאו נמשך ע"י חסד דלבר, אזי הנסים הם מלובשים בטבע, וכאשר נמשך חסד דלגאו כמו שהוא, אזי נעשים נסים גלויים שלמעלה מהטבע, כמו בהנס די"ט כסלו. אמנם, גם כאשר נמשך בחי' חסד דלגאו, הנה הכלי לכל זה הו"ע הביטול והשפלות, כמ"ש מרום וקדוש (דהיינו בחי' גדולה העצמית, חסד דלגאו) אשכון ואת דכא ושפל רוח דוקא. ולכן הרי זה פועל באדם להיות יותר שפל רוח למטה מטה, כנ"ל.
יגה) ועפ"ז
ידיובן גם ענין אלופי עשו, כמ"ש ואלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום לפני מלך מלך לבני ישראל, ומבואר בכתבי האריז"ל ע"פ זה שהו"ע ז' מלכים דתהו שקדמו לתיקון (וכמאמר אקדימי' טעניתי'), שזהו אומרו לפני מלך מלך לבנ"י, שסיבת הקדימה בזמן למטה היא בגלל הקדימה בזמן למעלה, דהיינו בסדר ההשתלשלות, וסיבת הקדימה בסדר השתלשלות היא בגלל הקדימה במעלה, והיינו לפי שהאורות דתהו הם אורות מרובים, לא רק בכמות, אלא גם ובעיקר באיכות. ולכן, כאשר יעקב ראה כל האלופים הכתובים למעלה, תמה ואמר מי יכול לכבוש את כולן, והיינו לפי שמצד שרשם יש בהם התוקף דתהו.
טואך
טזעז"נ אלה תולדות יעקב יוסף, שעי"ז נעשה הבירור דתהו. והענין בזה, דהנה ידוע שעם היות שעיקר ענינו של יעקב הוא יוסף (אלה תולדות יעקב יוסף), ועד שכולא חד, מ"מ, ישנו גם ענינו המיוחד של
יז409
יוסף שהו"ע ההמשכה בעולמות בי"ע, והיינו, שיעקב, שהוא א' האבות שהן הן המרכבה, הוא בעולם האצילות, שהוא עולם מתוקן, כמ"ש לא יגורך רע, ואילו ענינו של יוסף, המשביר לכל עם הארץ, הוא, להוריד ולהמשיך בחי' התיקון בעולמות בי"ע, ועד להירידה במצרים, ערות הארץ, כדי לברר בירורים כו'. וזהו גם טעם ירידת הנשמה למטה, כידוע שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל, ולא הוצרכה להתלבש בעוה"ז וכו' רק להמשיך אור לתקנם כו', שזהו כללות ענין עבודת הבירורים. ודוקא ע"י הירידה לבי"ע לברר בירורים נמשך באצילות, עולם התיקון, בחי' חסד דלגאו. וע"ד משנת"ל (ס"ג) שהאדם שהוא מין המדבר ניזון ע"י בירור הדצ"ח דוקא, וכמו"כ גם בעולמות, כידוע שדצ"ח הם כנגד ג' עולמות בי"ע, ומין המדבר הוא כנגד עולם האצילות, הנה דוקא ע"י הבירורים בבי"ע נמשך באצילות בחי' חסד דלגאו. אמנם, כדי שיוכל להיות הבירור דבי"ע ע"י יוסף, הרי זה בכחו של יעקב דוקא, שזהו אומרו אלה תולדות יעקב יוסף, היינו, שהכח על זה הוא מבחי' התיקון (בחינתו של יעקב), שנתקן כבר. וזהו גם דיוק הלשון ירידת הנשמה למטה, ולא בריאת הנשמה, אף שכן הוא האמת שהנשמה היא בבחי' בריאה, כפי שאומרים אתה בראתה, כי, בלשון זה מודגש המקום שמשם ירדה, שבכח זה דוקא יכולה לברר בירורים למטה, והיינו, שלולי זאת מי יודע כו', והכח לברר הוא רק בגלל שנרגש בה המקום שמשם ירדה, שזוהי מעלת הנשמות על שאר הנבראים, שעם היות שגם הנשמה היא בבחי' בריאה, הרי זה כפי שאלקות נעשה נברא, והיינו, שנרגש בה המקום שמשם ירדה, בחי' אצילות, עולם התיקון, ששרשו למעלה מתהו, ולכן נמשך ממנו הכח לברר התהו.
יוסף שהו"ע ההמשכה בעולמות בי"ע, והיינו, שיעקב, שהוא א' האבות שהן הן המרכבה, הוא בעולם האצילות, שהוא עולם מתוקן, כמ"ש לא יגורך רע, ואילו ענינו של יוסף, המשביר לכל עם הארץ, הוא, להוריד ולהמשיך בחי' התיקון בעולמות בי"ע, ועד להירידה במצרים, ערות הארץ, כדי לברר בירורים כו'. וזהו גם טעם ירידת הנשמה למטה, כידוע שהנשמה עצמה אינה צריכה תיקון כלל, ולא הוצרכה להתלבש בעוה"ז וכו' רק להמשיך אור לתקנם כו', שזהו כללות ענין עבודת הבירורים. ודוקא ע"י הירידה לבי"ע לברר בירורים נמשך באצילות, עולם התיקון, בחי' חסד דלגאו. וע"ד משנת"ל (ס"ג) שהאדם שהוא מין המדבר ניזון ע"י בירור הדצ"ח דוקא, וכמו"כ גם בעולמות, כידוע שדצ"ח הם כנגד ג' עולמות בי"ע, ומין המדבר הוא כנגד עולם האצילות, הנה דוקא ע"י הבירורים בבי"ע נמשך באצילות בחי' חסד דלגאו. אמנם, כדי שיוכל להיות הבירור דבי"ע ע"י יוסף, הרי זה בכחו של יעקב דוקא, שזהו אומרו אלה תולדות יעקב יוסף, היינו, שהכח על זה הוא מבחי' התיקון (בחינתו של יעקב), שנתקן כבר. וזהו גם דיוק הלשון ירידת הנשמה למטה, ולא בריאת הנשמה, אף שכן הוא האמת שהנשמה היא בבחי' בריאה, כפי שאומרים אתה בראתה, כי, בלשון זה מודגש המקום שמשם ירדה, שבכח זה דוקא יכולה לברר בירורים למטה, והיינו, שלולי זאת מי יודע כו', והכח לברר הוא רק בגלל שנרגש בה המקום שמשם ירדה, שזוהי מעלת הנשמות על שאר הנבראים, שעם היות שגם הנשמה היא בבחי' בריאה, הרי זה כפי שאלקות נעשה נברא, והיינו, שנרגש בה המקום שמשם ירדה, בחי' אצילות, עולם התיקון, ששרשו למעלה מתהו, ולכן נמשך ממנו הכח לברר התהו.
יחוזהו
יטאלה תולדות יעקב יוסף, שזהו המענה ליעקב שהי' ירא מאלופי עשו באמרו מי יכול לכבוש את כולן, כי, התוקף דאלופי עשו הוא רק בחיצוניות הענינים, מצד סדר השתלשלות, שתהו קדם לתיקון, אבל כאשר ישנו הענין דתולדות יעקב יוסף, היינו, שבחינתו של יעקב, עולם
כ410
התיקון, נמשכת למטה בעולמות בי"ע ע"י יוסף, אזי ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם, היינו, שמבטל את החיצוניות דעשו, ועי"ז מגלה את פנימיותו, שהוא הניצוץ האלקי שמבחי' התהו, ומבררו ומזככו ומתקנו ומעלהו לשרשו ומקורו, כי, בפנימיות הענינים הרי שרש התיקון הוא למעלה מתהו, שלכן ואוהב את יעקב דוקא.
התיקון, נמשכת למטה בעולמות בי"ע ע"י יוסף, אזי ניצוץ יוצא מיוסף שמכלה ושורף את כולם, היינו, שמבטל את החיצוניות דעשו, ועי"ז מגלה את פנימיותו, שהוא הניצוץ האלקי שמבחי' התהו, ומבררו ומזככו ומתקנו ומעלהו לשרשו ומקורו, כי, בפנימיות הענינים הרי שרש התיקון הוא למעלה מתהו, שלכן ואוהב את יעקב דוקא.
כאו) ויש
כבלהוסיף ולהעיר, שענין ואוהב את יעקב קשור גם עם י"ט כסלו, שהוא ראש השנה לדא"ח. דהנה מצינו שרבותינו נשיאינו מזכירים את הענין דואוהב את יעקב במאמרי ראש השנה (ר"ה לא רק לתורת החסידות, אלא על כל הענינים, ובעיקר על עולמות כו'), והיינו לפי שבר"ה צריך להיות הענין דיבחר לנו את נחלתנו את גאון יעקב גו', והרי הענין דבחירה חפשית שייך רק בשני ענינים שוים, ומ"מ בוחרים בא' מהם, לא מצד איזה טעם (שאז אין זו בחירה), אלא בבחירה חפשית, שזהו מ"ש הלא אח עשו ליעקב, ומ"מ ואוהב את יעקב, שזוהי הבחירה בישראל שבהם היא פנימיות הכוונה. ומזה מובן שענין ואוהב את יעקב שייך גם לר"ה לדא"ח, פנימיות התורה, שעל ידה מתגלית פנימיות הנשמה, בקשו פני את פניך הוי' אבקש, ועי"ז מגלים גם את הפנימיות שבעולם, שזהו הניצוץ קדושה מעולם התהו שנתברר ונזדכך ונתעלה למקורו ושרשו כו'. וזוכים לשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי החסידות, ובהפצת המעיינות חוצה, כפי שהתחיל בעיקר לאחרי פטרבורג, ועי"ז באים לגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, דוד מלכא משיחא, בר נפלי, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.