Toras Menachem·Vol. 51 (5728·Part 1)·Sicha of Shabbos Parshas Vayishlach·14 Kislev 5728תורת מנחם·נא - שנת תשכ"ח - חלק ראשון·שיחת ש"פ וישלח·י"ד כסלו·ה'תשכ"ח

א287
בס"ד. שיחת ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשכ"ח.
בלתי מוגה

בא. מאמר (כעין שיחה) ד"ה קטנתי מכל החסדים וגו'.

ג* * *

דב. כיון שניגנו ניגון של שמחת-תורה, הנה ע"פ הפתגם הידוע "שמחת-תורה שאַדט ניט", ידובר עתה ענין ששייך יותר לדברי-מוסר, בהמשך למה שדיברתי (וליתר דיוק: שהוכרחתי לדבר) בהתוועדות דיום הש"ק לפני שבועיים.

הולהעיר, שיש להמליץ על ענין זה מ"ש רש"י בהתחלת הפרשה שעומדים לקרוא בתפלת מנחה: "ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו רוגזו כו'", וכיון ש"מעשה אבות סימן לבנים" (לכל הבנים, אפילו לבנים קטנים), הרי מובן שיש הצדקה לבקשה "לישב בשלוה", ולכן בקשתי גם אני לישב בשלוה... אבל קפץ כו'.

ווהרי לא מדובר אודות ענינים שנאמרו "על אפי ועל חמתי" בלבד (כפי שחשבתי לכתחילה), אלא בנוגע לדברים שאכן הזיקו בפועל ממש, כדלקמן.

זג. ובהקדמה:

חכאשר התאספו יחד ראשי ישיבות, רבנים וכו', בנוגע לענינים הקשורים עם כלל ישראל – היו צריכים לדבר ענינים הנוגעים לחיזוק התורה והמצוה, קיום מצוות בהידור, מתוך אמונת ה', ובאופן ד"ויאמינו בה' ובמשה עבדו".

טוכל זה – אפילו בזמן שההנהגה היא ע"פ טבע, שגם אז יודעים ש"יש מנהיג לבירה זו"; ובפרט כאשר רואים נסים גלויים, ועד שאפילו גוים אומרים ש"מאת ה' היתה זאת" – הרי בודאי שהיו צריכים

י288
להתאסף ולעורר את בנ"י לחיות חיים יהודיים, ע"י התחזקות בכל הענינים הנוגעים למילוי רצונו ית'.

יאאבל לפועל, באו הם וטענו להיפך – שלא הי' ענין של נס כלל (בהביאם "הוכחה" ממישהו שכתב בעיתון שהי' זה "כחי ועוצם ידי" של פלוני ופלוני), ואפילו אם הי' נס – הי' זה מלובש בטבע, ואפילו אם הי' למעלה מן הטבע – הי' זה בהעלם, ולא הי' נראה בגילוי, ואפילו אם הי' בגילוי – די רק להכיר טובה כו'.

יבובכן: בשלמא אילו היו סבורים כן בענין שנוגע לעדה מסויימת כשלעצמה, והיו כותבים זאת לאנשי שלומם – הרי זה "עליהם ועל צווארם" של הבית-דין והרבנים שלהם; אבל היתכן לצאת ולהכריז זאת בשם כלל ישראל?!

יגוכפי ששאלתי:

ידיש כלל בהלכה ש"אין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות", ולכן צריך הדיין ללכת אל המקום שבו אירע המקרה ולראות כו'. ובנדו"ד: בשעה שכל אלו שהיו במקום ההוא סבורים שהי' זה ענין של נס, וכך סבורים עוד עשרות ואלפים מבנ"י – כיצד יכולים לבוא אח"כ מעבר לים, בחוץ לארץ, ולפסוק באופן אחר?!

טוומה גם שכאשר בית-דין פוסק לאיסור, אסור לבית-דין אחר לבוא ולפסוק להיפך, וכן לאידך, כאשר חכם פוסק להיתר, לא יכול לבוא חכם אחר ולפסוק לאיסור, וא"כ, כיצד יכולים הם לבוא ולפסוק להיפך?!

טזוהרי בין המשתתפים באסיפה הנ"ל היו גם כאלו שידעו שבארץ ישראל אמרו שהי' זה נס, ואעפ"כ לא מחו כלל וכלל על הדברים שנאמרו באסיפה באופן הפכי, ואין פוצה פה ומצפצף.

יזוכאשר התחלת האסיפה היא באופן שבמקום לדבר אודות חיזוק עניני תומ"צ, עושים להיפך – שוב לא יפלא שבהמשך האסיפה מדברים נגד יצחק אבינו (וכיו"ב בנוגע לאלו שבבחי' "הן הן המרכבה"), וכן בנוגע למצות תפילין, לעורר ספק שיפעל חלישות אצל יהודי בנוגע להנחת תפילין.

יח[ולהעיר, שדברים אלו נאמרו ביום השבת קודש! – בשביל

יט289
דברים אלו בזבזו ("גע'פּטר'ט") את יום השבת, ש"כל מלאכתך עשוי'", ועי"ז גרמו שגם כאן יצטרכו לדבר על זה ביום הש"ק – בהתוועדות שלפנ"ז3, וגם עתה].

כוזוהי הסיבה שמדברים עתה על ענין זה – אף שלכאורה יכולים לשאול: מה זה נוגע אלי, הרי היו שם רבנים ראשי ישיבות וכו'?! – כי, דבר שגורם נזק לקיום התומ"צ, הרי זה נוגע אלי!

כאד. ולגופו של ענין – בנוגע להתעוררות ע"ד הנחת תפילין:

כבמצות עשה מן התורה: "הוכח תוכיח את עמיתך", ודרשו חז"ל: "אפילו מאה פעמים" – שאין זו גוזמא בעלמא, אלא מאה פעמים כפשוטו, והיינו, שאפילו אם אדם הוכיח את חבירו פעם ופעמיים כו', עד לתשעים ותשע פעמים, ולא הועיל, שמזה מובן מעמדו ומצבו של חבירו, שאינו "עם שאתך בתורה ומצוות", כך, שברור הדבר שגם הפעם המאה לא תעזור, אעפ"כ, מוטלת עליו מצות עשה מן התורה לחזור ולהוכיחו פעם נוספת, שכן, הציווי "הוכח תוכיח" אינו תלוי בכך שבודאי יפעל על פלוני לציית לו; על המוכיח לעשות את המוטל עליו, ללא נפק"מ מה תהי' התוצאה.

כגועאכו"כ כשרואים שאכן מצליחים לפעול על יהודי להניח תפילין, וע"פ פס"ד המשנה "מצוה גוררת מצוה" – הרי זה פעל שיניח תפילין גם למחרת, וגם ביום שלאח"ז, ועד שעי"ז התחיל לשמור כשרות והכשיר את ביתו.

כד– מעשה ביהודי שהי' אוכל מאכל שאינו כשר בפומבי, שביקשו ממנו להניח תפילין, ולא רצה לשמוע, וחזרו וביקשוהו וכו', עד שסוכ"ס הסכים להניח תפילין. ולאחרי כן, כשהגיעה שעת ארוחת הערב, ביקש, שלא יתנו לו מאכל שאינו כשר!... – כפי שסיפר בעצמו, כמסיח לפי תומו, אודות מאורע שהתרחש (לא ליד הכותל, אלא) בעת טיסה.

כהובכן: רואים בפועל שכתוצאה מההתעוררות ע"ד הנחת תפילין – ישנם אלפי יהודים שהניחו תפילין!

כוה. ואעפ"כ, ישנם כאלו שמנסים לקרר יהודים מהענין דהנחת תפילין.

כז290
וכפי שכותב לי יהודי במכתבו, שכיון שיש צדדים לכאן ולכאן – שוב אינו רוצה לדבר ולעורר אחרים לעסוק בהנחת תפילין עם יהודים, וגם הוא בעצמו כבר אינו רוצה לדבר עם יהודי ולפעול עליו שיניח תפילין.

כחהדבר העיקרי שמפריע להם הוא – שליובאַוויטש עוסקת בזה!

כטאוי ואבוי למצב כזה שכאשר רואים יהודי שמניח תפילין ליהודי אחר, יודעים מיד שהוא "ליובאַוויטשער"!...

לומה שטוענים שרק ליובאַוויטש סבורה שצריך להניח תפלין עם יהודים – יראו את המודעה אודות ההתעוררות בנוגע להנחת תפילין עם יהודים, שעלי' חתומים ראש הרבנים וראשי-ישיבות של תנועת המוסר, וכן מועצת גדולי התורה וכו' – כפי שנדפס בשני עיתונים, וצריכים רק להסתכל ולראות! אלא כנראה מפריעה להם העובדה שבמודעות עצמם מוזכר השם "ליובאַוויטש"!...

לאובכן: ענין זה אינו קשור עם ליובאַוויטש, ואין בזה חידוש – שהרי זוהי מצות עשה מן התורה: "הוכח תוכיח", "ואהבת לרעך כמוך", ו"לא תשנא את אחיך בלבבך"14, וישנו ענין הערבות כו'.

לבומצינו שהסמ"ג הי' נוהג כך – כפי שכותב שדרש והוכיח ודיבר "בגליות ישראל" "בספרד ובשאר ארצות", ולפני כאלו שרק ע"י דבריו קבלו מצות תפילין מזוזות וציצית.

לגוא"כ, מה בכך שליובאַוויטש הולכת בעקבות הסמ"ג?!... ואפילו אם ישנם היום פוסקים אחרים שאינם סבורים כך – מהי העוולה בכך שליובאַוויטש נוהגת כפי הסמ"ג, שגם הוא הי' פוסק!...

לדו. אך יש טוענים שעושים זאת "שלא לשמה" – רק כדי שיצלמו אותם ויכניסו את התמונה בעיתון (באמרם, שהם לא היו מאמינים שזו המציאות, אבל הראו להם מכתב שהגיע מארץ ישראל, ובו נאמר שעושים זאת "שלא לשמה").

להאבל, ישנו פסק דין מפורש "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא לשמה, (והתורה מבטיחה) שמתוך שלא לשמה בא לשמה".

לוזאת ועוד:

לז291
אם אכן מפריעה לך העובדה שפלוני עושה זאת "שלא לשמה" – הרי כיון שאתה עושה הכל "לשמו ולשמה"... אזי ארוז את החבילות שלך, רכוש כרטיס טיסה, וסע אל הכותל המערבי, ותניח תפלין עם יהודים, ותודיע, שאתה מ"כת הענווים" (כידוע הסיפור שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר), אינך חפץ בתמונות, אינך רוצה להתפרסם בעיתון, ואינך רוצה שיעשו ממך "נשיא הכבוד"... כי אם להניח תפילין עם יהודים.

לחלא מוצא חן בעיניך מבצע תפילין – אזי תבחר לך מצווה אחרת (שהרי ישנם עוד תרי"ב מצוות) ועסוק בה, אבל תעשה משהו!...

לטולפועל, אתה יושב באמריקה, ומקרר יהודים מהנחת תפילין. וכשיש ספק אולי תצליח לפעול על יהודי אחד שלא יניח תפילין – הנך הולך לחומרא...

מוהגע עצמך:

מאישנו אברך – כפי ששמעתי מעד ראי' – שמוסר נפשו ויוצא "מארצך וממולדתך ומבית אביך" ונוסע לכותל המערבי21, ושוהה במשך כמה שעות תחת השמש היוקדת, אולי יוכל לפעול על יהודי אחד שיניח תפילין.

מבאותו אברך לא מקבל "מדלי'" או כבוד, לא ממנים אותו ל"נשיא הכבוד" וכיו"ב; הוא מוסר נפשו לנסוע מביתו לכותל המערבי, ולעמוד תחת השמש במשך כמה שעות, וכשחוזר לביתו גוערת עליו אשתו: מדוע דוקא אתה צריך לנסוע, בה בשעה שבירושלים עצמה, ליד הכותל המערבי, ישנם רבנים, ראשי ישיבות, שוחטים, מוהלים, בחורי ישיבות, ומדוע דוקא אתה צריך לנסוע מהקצה השני של א"י – מוטב שתישאר בבית ותחנך את הילדים שלך על דרך התורה; ואעפ"כ, אינו מתחשב בכל הטענות, ונוסע מביתו מתוך מס"נ.

מגוא"כ, כיצד מעיז אתה לבוא ולקרר אותו מהתעסקות זו?!...

מדז. ולאחרי הקדמה זו, יש להתייחס לטענות על מה שדיברתי3 אודות האסיפה הנ"ל – לאחרי שיצאו שמועות שונות ומשונות אודות הדברים שאמרתי, ומנסים להיטפל ("טשעפּען זיך") לכל מילה – אף שהבהרתי שלא הייתי נוכח באסיפה הנ"ל, וכל המדובר אודותה הוא רק מפי השמועה:

מה292
הטענה היחידה שמצאו היא – שהזכרתי אודות ראש ישיבה אחד שדיבר אודות יצחק אבינו, ודיבר גם אודות ענין התפילין, ואילו לפועל, אמרו זאת שני ראשי ישיבות שונים. ובגלל זה רצו לתבוע אותי לדין תורה: היתכן שאמרתי שאותו ראש ישיבה אמר את שני הדברים, בה בשעה שהדברים נאמרו ע"י שני ראשי ישיבות. והוסיפו לטעון, שמצד מעמדי ומצבי, לא אוכל להתנצל על דברים שאמרתי בפני קהל גדול.

מו(כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר בבת-שחוק:) כששמעתי טענה זו – נחה דעתי (אף שאוי ואבוי שאפשר לומר על זה "נחה דעתי", בה בשעה שדיברו אודות יצחק אבינו כו'), שהרי מזה מוכח ששאר הדברים שאמרתי הם נכונים.

מזובכן: ההבדל אם אחד אמר את הדברים או שנים – הוא רק לגבי המדבר; אבל אני דברתי אודות השומעים, שביניהם היו יראים ושלמים, ואעפ"כ לא מחו על הדברים, ובנוגע לשומע, אין הבדל אם אדם אחד אמר את הדברים או שני בני אדם, ואעפ"כ, אין פוצה פה ומצפצף!

מחובנוגע לטענה שאינני יכול להתנצל על דברים שאמרתי – הנה האמת היא שע"פ הלכה אין יהודי שלא שייך שיצטרך להתנצל, שהרי כל אחד יכול לבוא לידי טעות, ועד שמצינו "מעשה רב" שאפילו משה רבינו "הודה ולא בוש לומר כו'", וכן מצינו בנוגע לרבא, שאמר "דברים שאמרתי לפניכם טעות הן בידי", ועד"ז מצינו גם אצל עוד אמוראים.

מטובכן: לא אבוש לומר ש"טעות הוא בידי", כפי שאמר אפילו רבא [ואיני יכול לומר "להבדיל", כיון שידועים דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבנוגע לבנ"י לא אומרים "להבדיל" אפילו בין הקטן שבקטנים לבין הגדול שבגדולים], ולכן הנני אומר בפני כל עם ועדה: "דברים שאמרתי לפניכם – טעות הן בידי": אני אמרתי שראש ישיבה אחד אמר את הדברים, אך לפועל נאמרו הדברים ע"י שני ראשי ישיבה!...

נח. ו"מצוה גוררת מצוה" – שבאו בטענה נוספת: מדוע מחיתי על כך שדיברו כנגד יצחק, בה בשעה שדרכם של ה"מגידים" היתה

נא293
להיטפל ("זיך טשעפּען") אל האבות, כפי שאירע כו"כ פעמים שדיברו כנגד האבות ש"הן הן המרכבה", ולא מחיתי כנגד זה.

נבובכן:

נגאיתא בגמרא במסכת נדרים, ועד"ז במדרש תנחומא פרשת קרח, בנוגע למחלוקת קרח על משה רבינו,

נד– (כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר:) כדי שלא יטענו אח"כ שאני משווה את עצמי למשה רבינו, ואת החולקים לקרח... הנני צריך להבהיר, שדברים אלו נאמרים רק כדי ללמוד הוראה מהם –

נה"מאי דכתיב שמש ירח עמד זבולה .. מלמד שעלו השמש וירח מרקיע לזבול ואמרו לפניו, רבש"ע, אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא, ואם לאו לא נצא .. אמר להם (הקב"ה): בכל יום ויום (מלכי מזרח ומערב) משתחוים לכם ואתם מאירים, לכבודי, לא מחיתם, לכבוד בשר ודם (כבודו של בן עמרם) מחיתם" (שאינכם רוצים לצאת ולהאיר עד שאני "עושה דין לבן עמרם")?! ומסיים במדרש: "והאידנא עד דמחו להו לא נפקי" (שמאז אינם רוצים להאיר, ויש צורך להכריח אותם).

נוולכאורה אינו מובן הפירוש ד"לכבוד בשר ודם מחיתם" – הרי משה רבינו הוא שלוחו של הקב"ה, ואינו עושה מעצמו שום דבר (כמו מינוי אהרן אחיו לכהן גדול, שעל זה טען קרח), ומדוע נחשב ענין זה ל"כבודו של בשר ודם"?!

נזועכצ"ל, שכיון שבחיצוניות הרי זה נראה ענין ש"לכבודו של בשר ודם", לכן יש מקום לטענה "לכבודי, לא מחיתם, לכבוד בשר ודם מחיתם". כלומר: עד עתה לא תבעו מהם מדוע לא מחו על כבודו של הקב"ה, כיון שאין זה ענינם; אבל כאשר הם באים ומוחים על ענין שנראה בחיצוניות "לכבודו של בשר ודם", אזי באה הטענה "לכבודי לא מחיתם כו'".

נחועד"ז בעניננו: לא הייתי יכול לטעון רק על דבריהם כנגד ענין התפילין – כי, אע"פ שזוהי מצוה של הקב"ה, מ"מ, היו יכולים לטעון שזהו ענין הקשור עם "כבודו של בשר ודם"; ולכן הוצרכתי להזכיר גם מה שדיברו כנגד יצחק, שזהו בודאי ענין שקשור עם הקב"ה.

נט294
ט. ונוסף לזה, באו עם המצאה חדשה – כדי ללבות ("אויפ- פלאַקערן") את כל הענין:

סשלחו שלוחים לאנשים שלא דיברו ובכלל לא נכחו באותו כינוס (כך שבכלל לא התכוונתי אליהם), וסיפרו להם, שדיברתי על ענין זה, ומסתמא התכוונתי גם אליהם [לומר בוודאות שהתכוונתי אליו – לא היו יכולים, שהרי "שקר אין לו רגלים", ולכן אמרו רק שיתכן שהדברים היו מכוונים גם אליו, וספיקא – לחומרא]. והרי "ברית כרותה ללשון הרע שתתקבל על הלב".

סאוכל זה – למרות שבהתוועדות הנ"ל דובר אודות הוראת חז"ל "הוי מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום וכו'", ואעפ"כ התנהגו בדיוק ההיפך.

סבובכן:

סגכשאמרתי את הדברים הנה בדוקא לא הזכרתי שמות (אף ששמעתי את השמות), כך, שאם אכן נכון הדבר, הרי זה אמת, ואם לאו – לא התכוונתי אליו.

סדוכידוע הסיפור שהצמח צדק אמר על עצמו שהוא כמו "כובען", שתופר כובע במדה מסויימת, ולאחרי כן, כשנכנס אדם שמדת הכובע לא מתאימה לו – אין הכובע עבורו, וכאשר נכנס אדם שמדת הכובע מתאימה לו – הרי זה עבורו, וסיים הצ"צ בהנמשל בנוגע לעצמו: ואכן אליו התכוונתי!...

סהועד"ז בעניננו: אם פלוני אמר זאת – אליו אכן התכוונתי; ואם לא אמר זאת (ומה גם שבכלל לא הי' נוכח שם, כך, שאין זה אפילו בגדר של "חלום שחלמו אחרים על אחרים") – לא התכוונתי אליו!

סואני רק מחיתי על הדברים שנאמרו שם, מצד "והייתם נקיים מה' ומישראל" (וכבר עברו שבועיים, ועדיין אין פוצה פה ומצפצף...); אלא שהם אמרו דברים שאינם אמת ("פאַלשע זאַכן"), ובלבד להסית וללבות את כל הענין.

סז295
וכבר הי' לעולמים – כפי שאירע בימי רבנו הזקן, שאז היו יותר מנגדים כו', וכפי שאני שומע, רוצים הם להבעיר מחדש את המחלוקת הישנה, אבל, לא יעלה הדבר בידם, לאחרי שכבר ראו מה היו התוצאות כו' (וכפי שאמר כ"ק מו"ח אדמו"ר, שלא לדבר על המתנגדים כו', כיון שבהיותם עתה בעולם האמת רואים את האמת, ומתחרטים על מעשיהם כו').

סחי. ו"מצוה גוררת מצוה" – שבאו בטענות שטלפנו אליהם ולא הניחו להם לישון, זה בלילה, וזה ביום, ועוד כו"כ ענינים כיו"ב.

סטועל זה עניתי, שאינני מאמין שבליובאַוויטש יכולה להיות הנהגה של "עם-הארצות" שכזו! – ליובאַוויטש לא נוסדה אתמול; ליובאַוויטש קיימת כאן יותר מעשרים שנה, ובד' אמות של ליובאַוויטש אין כאלו עמי-הארץ שיעשו מעשים שעל ידם יתנתקו מההתקשרות אלי, ועד – לאדמו"ר הזקן.

עכשהלה שמע מענה זה – הזדעזע ושאל מה שייך ענין זה לעם-הארצות?

עאועניתי לו: אפילו ילד בן חמש, "בן חמש שנים למקרא", יודע שיש פסוק בחומש: "מדבר שקר תרחק", "ולא תשקרו איש בעמיתו", כך, שלא יתכן שיטלפנו אליו ויאמרו לו דבר שקר!

עבונוסף על הפסוקים הנ"ל בחומש – יש גם סיפור בגמרא במסכת גיטין: "שלח לי' מר עוקבא לרבי אלעזר, בני אדם העומדים עלי (לחרף ולגדף), ובידי למסרם למלכות, מהו, שרטט וכתב לי', אמרתי אשמרה דרכי מחטוא בלשוני אשמרה לפי מחסום בעוד רשע לנגדי – אע"פ שרשע לנגדי (מריבני ומקניטני), אשמרה לפי מחסום. שלח לי', קא מצערי לי טובא, ולא מצינא דאיקום בהו, שלח לי', דום לה' והתחולל לו – דום לה' והוא יפילם לך חללים חללים, השכם והערב עליהן לבית המדרש והן כלין מאיליהן".

עגזהו איפוא החינוך שקיבלו בליובאַוויטש (וכ"ש אלו שנמצאים עתה בליובאַוויטש, ורוצים להמשיך להיות בליובאַוויטש) – שכאשר

עד296
יש מציאות של מנגד כו', אזי העצה היא: "השכם והערב עליהן לבית המדרש"! קום חצי שעה לפני הזמן הרגיל ועסוק בתורה, וכן לך לישון חצי שעה אחרי הזמן הרגיל ועסוק בתורה, ועי"ז תבטל אותם.

עהוכיון שכן, הרי ברור הדבר שהנהגה בלתי-רצוי' הנ"ל אינה קיימת בד' אמות של ליובאַוויטש!

עווכפי שהבהרתי בפירוש שאין הכוונה שילכו לנפץ שמשות ("ברעכן שויבן")... ומה גם ש"המשבר כליו בחמתו" הרי זה "כעובד עבודה זרה".

עזובפרט בעמדנו בחודש כסלו, והרי בנוגע לי"ט כסלו מזהיר רבינו הזקן באגה"ק: "לא להרחיב עליהם פה או לשרוק עליהם", אפילו שריקה של קדושה, "רק להשפיל רוחם .. בנמיכות רוח ומענה רך כו'", וכפי שמסיים: "וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו'" (אף שאין זה בוודאות, ואדרבה, מצד מדת הנצחנות שבהם יתכן שיהי' באופן אחר, אלא שבכל זאת יש לקוות שיפעלו הדברים, ובפרט בהמשך לכך שניגנו ניגון של שמח"ת, וכאמור לעיל, ש"שמחת-תורה שאַדט ניט").

עחיא. ולהעיר, שהסיבה לכך שטוענים טענות כאלו שאין להם שייכות אל המציאות, היא, בגלל ש"מצוה גוררת מצוה":

עטלכאורה אינו מובן: מהו הצורך בענין של גרירה ("גוררת") עבור המצוה השני' – כשם שלקיום המצוה הראשונה לא הי' צורך בגרירה, כך יכול להיות גם קיום המצוה השני' ללא צורך בגרירה?!

פאך הענין בזה – שגם כשנמצא במעמד ומצב שמצד עצמו אינו שייך למצוה השני', הנה המצוה הראשונה פועלת ו"גוררת" גם את המצוה השני'.

פאועד"ז בצד ההפכי: אע"פ שמצד עצמם לא היו שייכים לטענה כזו, הנה ע"י הטענות הקודמות נעשו שייכים גם לטענה כזו. – ההתחלה היא אמנם בדבר קל, אבל עי"ז מגיעים אח"כ לדבר חמור יותר – "כעבות העגלה", ו"כמתלהלה היורה זיקים".

פביב. ונוסף לזה היתה עוד טענה – לא על מנת לקנטר, אלא שאלה הקשורה עם בירור הלכה:

פג297
שאלו על המדובר בנוגע למי שדיבר על יצחק אבינו, שעליו לנסוע לקברו של יצחק במערת המכפלה ולבקש מחילה – שלכאורה הצורך לילך על קברו לבקש מחילה וכו' הוא רק כאשר ביישו בחייו, אבל אם ביישו לאחר פטירתו, אינו צריך לילך על קברו, וא"כ, בנדו"ד, אינו צריך לילך למערת המכפלה לבקש מחילה?

פדובכן: מקור הדברים הוא בגמרא מסכת חגיגה: "אמר רבי יהושע, בושני מדבריכם בית שמאי כו'", והרי מאורע זה הי' לאחרי פטירת ב"ש, ואעפ"כ, "הלך רבי יהושע ונשתטח על קברי בית שמאי וכו'". ומבואר בשלטי הגבורים בבבא מציעא, "דר' יהושע לפנים משורת הדין הוא דעבד".

פהובכן, כנראה שהטענה היא: היתכן שאני דורש מ"ראש-ישיבה" להתנהג לפנים משורת הדין – די בכך שמתנהג ע"פ דין! מדוע אני רוצה לעשות ממנו "חסיד" שמתנהג לפנים משורת הדין?!...

פואך לאמיתו של דבר, אין זה רק לפנים משורת הדין, אלא ע"פ דין:

פזבנוגע להמבייש לאחר מיתה, שאינו צריך לילך על קברו – איתא בשולחן ערוך54 (מכנסת הגדולה בשם שלטי הגבורים הנ"ל) ש"מבקש מחילה במקום שביישו".

פחובנדו"ד, כדי שתעזור בקשת המחילה מיצחק, הרי זה צריך להיות "במקום שביישו" – שיהי' אותו מספר אנשים שהיו בעת האסיפה, ועד שהוא יאסוף את אותו מספר האנשים, לא פחות מכך (ומה גם שמועד קיום האסיפה אינו תלוי בו, אלא הדבר תלוי בפלוני שיסדר זאת), יחלוף בינתיים ראש-השנה ויום-כיפור, ובינתיים יעבור משך זמן שישאר במצב של "מריבה" עם יצחק!...

פטמהי איפוא העצה עבורו – להפגש עם יצחק עצמו, שיסיר ממנו את הקפידא, ואז יימחל לו.

צהיכן יכול הוא לפגוש את יצחק?

צאוהרי אי אפשר לומר עליו שיכול לפגוש את יצחק בשעה שמתפלל ואומר "אלוקי יצחק" – שהרי בשעה שאירע מאורע הנ"ל הי' מתפלל

צב298
שלש פעמים ביום, ואילו הי' פוגש אז ביצחק, אזי לא הי' יכול לומר עליו מילים כאלו!...

צגוכיון שכן, הרי המקום היחידי שבו יכול לפגוש את יצחק הוא – במערת המכפלה... [ואע"פ שלא יודעים היכן בדיוק נמצא קברו של יצחק, הרי זה באותו שטח כו'], ולכן עליו לנסוע לשם, להתפלל ולבקש כו', עד שיצחק ימחל לו ויאמר "שרוי לך מותר לך כו'".

צדיג. (וסיים כ"ק אדמו"ר שליט"א:)

צהבודאי יבואו מחר עם טענות חדשות, אבל, עד מחר יכול כבר לבוא משיח!...

צו(כ"ק אדמו"ר שליט"א הפסיק ואמר בבת-שחוק:) שמעתי שכאשר כ"ק מו"ח אדמו"ר פרסם את ה"קול קורא" "לאלתר לתשובה לאלתר לגאולה", שאל אחד את חבירו: מי הם הליובאַוויטשער'ס (כי רק לפני ארבע שנים הגיעה ליובאַוויטש לארה"ב, ולכן לא ידע מי הם), והשיב לו: ליובאַוויטש הם אנשים פראיים ("ווילדע ברואים") שמאמינים שמחר – מחר ממש – יכול לבוא משיח!...

צזברור הדבר שמצות תפילין תכבוש את העולם, ועי"ז יבוא משיח – שהרי מצינו בגמרא במסכת ע"ז שלפני ביאת משיח יאמרו אומות העולם: "ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו", ואיתא במדרש תהלים (ומובן ע"פ זהר): "ננתקה את מוסרותימו, אלו תפילין שביד, ונשליכה ממנו עבותימו, אלו תפילין שבראש", ומזה מובן שלפני ביאת המשיח צריכה להיות התחזקות יתירה במצות תפילין, ועי"ז יקויים היעוד "ועלו מושיעים בהר ציון וגו'", בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.

צח* * *

צטיד. לפני שידובר אודות פירוש רש"י בפרשת השבוע – יש לסיים את הענין הקודם:

קכיון שמסתמא יהיו שאלות על האמור לעיל – ימסרו את

קא299
השאלות במשך השבוע, ובעזה"י אשיב עליהם ביום השבת שלאח"ז, ואם יהי' צורך, גם אתנצל...

קבואף שבינתיים תהי' התוועדות בי"ט כסלו – הרי כיון שמאורע הנ"ל אירע ביום השבת (כפי שהצליח היצה"ר לגרום שינצלו את יום השבת לדבר בענינים הנ"ל), צריכה גם התשובה על זה להיות ביום השבת – "באותה אשה באותו פרק באותו מקום".

קגוהלואי שיתקבלו ויפעלו הדברים, ויהי' ענין השלום כו'.

קד* * *

קהטו. על הפסוק "(עם לבן) גרתי", מפרש רש"י ב' פירושים:

קוא) "לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר לאחיך, שהרי לא נתקיימה בי".

קזב) "ד"א גרתי בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים".

קח[וכמבואר במפרשים, שגם פירוש הב' קשור עם ענין הברכות – "שאמר יעקב (לעשו) אל תעלה על דעתך שלא שמרתי את התורה, א"כ הגיע הזמן שאמר אבי והי' כאשר תריד ופרקת עולו וגו', לכן אומר אני שמרתי את התורה, ועדיין לא הגיע הזמן שתוכל לפרוק"].

קטטז. וצריך להבין:

קיידוע הכלל שכותב רש"י כמ"פ "אני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא", והיינו, שהצורך בפירוש רש"י הוא רק כאשר ישנו קושי בפירוש המקראות. ולכאורה, מהו הקושי בפסוק "עם לבן גרתי", שבגלל זה יש צורך בפירוש רש"י?

קיאואין לומר שהקושי בכתוב הוא, דכיון שיעקב הי' אצל לבן עשרים שנה, הול"ל "ישבתי", כהלשון בכ"מ, כמו "וישב יעקב"4, ומדוע נאמר "גרתי" – שהרי מצינו בכ"מ גם הלשון "גרתי", כמ"ש בנוגע ליצחק "גור בארץ הזאת".

קיבובמכ"ש וק"ו: בנוגע ליצחק – הי' מתאים לשון ישיבה יותר מלשון גירות, שהרי הקב"ה אמר לו "אל תרד מצרימה", "שאתה עולה

קיג300
תמימה ואין חוצה לארץ כדאי לך", אלא ישאר לעולם (לא רק באופן זמני) בארץ ישראל, ואעפ"כ נאמר הלשון "גור"; ועאכו"כ בנוגע ליעקב שהי' אצל לבן רק עשרים שנה, הרי בודאי שאינו מוקשה כלל מ"ש בכתוב (ובפרט בכתוב שמדבר אודות הזמן שלאחרי שהיית יעקב בבית לבן) הלשון "גרתי".

קידויש לומר, שהקושי בכתוב הוא – שתיבת "גרתי" מיותרת לגמרי, דלכאורה הול"ל "ואחר אצל לבן עד עתה". ועל זה מפרש רש"י ב' פירושים.

קיהאבל עדיין אינו מובן: מדוע לא מספיק פירוש א', אלא יש צורך בשני פירושים.

קיויז. ונוסף לזה, יש בפירוש רש"י קושיא עצומה – "קלאָץ קושיא":

קיזאיך יכול יעקב לומר "תרי"ג מצות שמרתי" – בה בשעה שלא קיים את כל תרי"ג המצוות, שהרי נשא שתי אחיות?! וע"פ פירוש רש"י ש"אף בלהה וזלפה בנותיו (של לבן) היו מפלגש" (אף שבכתוב נאמר "וללבן שתי בנות") – נשא ד' אחיות!

קיח– שאלה זו הובאה אמנם בספרי נגלה, אבל זוהי שאלה שמתעוררת גם בפשוטו של מקרא, וא"כ, הי' רש"י צריך להבהיר זאת.

קיטואפילו אם נאמר שהבן חמש למקרא לא יודע עדיין שאסור לשאת שתי אחיות, כיון שרק בפ' אחרי נאמר "ואשה אל אחותה לא תקח" – הי' רש"י צריך להבהיר זאת עכ"פ בפ' אחרי.

קכועד"ז נשאלת השאלה בנוגע לאברהם אבינו, דכתיב בי' "וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי", הן תושב"כ והן תושבע"פ, ואעפ"כ, לא קיים מצות מילה עד שנצטווה עלי' בהיותו בן צ"ט שנה.

קכאובכן, התירוץ על שאלות אלו, יתבאר בעזה"י בשבת שלאח"ז76, ובינתיים יוכלו לחפש תירוצים על השאלות הנ"ל.

קכביח. ועתה נבוא להמשך הביאור בפירוש רש"י בפ' תולדות, על

קכג301
הפסוק "ותכהין", שמבאר ג' פירושים בסיבת הדבר – הביאור נכלל בשיחת ש"פ תולדות בסופה.

קכדיט. ובהמשך לזה יש לבאר גם פירוש רש"י שלאח"ז, על הפסוק "לא ידעתי יום מותי", "א"ר יהושע בן קרחה, אם אדם מגיע לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהן וחמש שנים לאחר כן, ויצחק הי' בן קכ"ג, אמר, שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא בת קכ"ז מתה, והריני בן ה' שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא".

קכההביאור בפירוש רש"י,

קכו– שמצד ברכתו של הקב"ה לא הי' יצחק צריך לחשוב אודות יום מותו בגיל קכ"ג, ולכן צריך רש"י לפרש שחשש "שמא לפרק אמי אני מגיע". ובזה נכללת גם הברכה לאריכות ימים, כי, מצד הטבע, נשלמו שנותי' של שרה בהיותה בת צ' ("זקנים באים בימים"), וע"י הברכה ניתוספו לה ל"ז שנה, ולפי החשבון של יצחק "שמא לפרק אמי אני מגיע", הרי מנין שנותיו הוא פ"ה, ועוד ל"ז שנה מצד ברכתו של הקב"ה – קכ"ג.

קכזוהטעם שבפועל חי רק ק"פ שנה, ולא קפ"ה שנה, ה' שנים יותר מק"פ השנים שהוצרך אברהם לחיות (שהרי קיצר הקב"ה ה' שנים משנותיו שלא יראה את עשו יוצא לתרבות רעה) – מרמז רש"י בהזכרת שמו של בעל המאמר, רבי יהושע בן קרחה, שאמר, שהאריך ימים בגלל שלא הסתכל בדמות אדם רשע, ובגלל שיצחק הסתכל בדמותו של עשו (אף שלא ידע שהוא רשע), הגיע רק לפרק אביו (ולא ה' שנים לאח"ז).

קכחוההוראה, שגם מי ששייך לקו הגבורה והצמצום, כמו יצחק, שלכן שיער את שנות חייו באופן היותר מצומצם, הרי זה רק בנוגע לעצמו, אבל בנוגע להזולת, היתה ברכתו באופן היותר נעלה –

קכט302
הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חט"ו ע' 217 ואילך.

קלכ. והוראה נוספת שיש ללמוד מברכת יצחק:

קלאברכותיו של יצחק כוללים את כל הענינים, הן בגשמיות והן ברוחניות, והסדר בזה – שההתחלה היא בנוגע לענינים גשמיים, "מטל השמים ומשמני הארץ" כפשוטם, שהרי "אין מקרא יוצא מידי פשוטו", ורק לאח"ז באים הענינים הרוחניים, "מטל השמים זו מקרא, ומשמני הארץ זו משנה, דגן זה תלמוד כו'", וכדרך הלימוד בפירוש רש"י, שלכל לראש ישנו לימוד הפשט, ואח"כ באים לפנימיות התורה.

קלבוההוראה מזה – שתחילה צריכים לדאוג לספק צרכיו של יהודי בגשמיות, ולאחרי כן גם בנוגע לרוחניות. וכפי שסיפר כ"ק מו"ח אדמו"ר אודות סדר ההנהגה של הצדיקים הנסתרים בזמן הבעש"ט, שלכל לראש השתדלו להטיב את מצבם הגשמי של בנ"י בגשמיות, ולאח"ז – ועי"ז – היו פועלים גם להטבת מצבם הרוחני.

קלגויה"ר שיומשכו לכאו"א מישראל כל הברכות, לכל לראש – "מטל השמים וגו'" כפשוטו, המשכות גשמיים, ואח"כ גם בענינים רוחניים, מקרא משנה וגמרא כו',

קלדועד להברכה שעומדים לקרות בתורה: "וישב יעקב", "לישב בשלוה"4, כפי שיהי' בביאת המשיח, בגאולה (השלישית) האמיתית והשלימה, בקרוב בימינו ממש.

קלה303
ב"ה. נוסח המברק שהואיל כ"ק אדמו"ר שליט"א

קלולשלוח לאנ"ש שי' בכל מרחבי תבל

קלזלקראת י"ט כסלו, ה'תשכ"ח

קלחלשנה טובה בלימוד החסידות ודרכי' תכתבו ותחתמו.

קלטמנחם שניאורסאהן