Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א408
בס"ד. שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ח אייר, ה'תשכ"ח
– להכינוס דנשי ובנות חב"ד תחיינה –
בס"ד. שיחת יום א' פ' במדבר, כ"ח אייר, ה'תשכ"ח
– להכינוס דנשי ובנות חב"ד תחיינה –
בבלתי מוגה
גא. ביום הש"ק (דמיני' אזלינן) נתברך חודש סיון, שבו חל חג השבועות, "זמן מתן תורתנו", שאז מקבלים את התורה כל בנ"י, אנשים ונשים מנער ועד זקן, על כל השנה ועל כל השנים שלאח"ז, מתוך חיות ולהט והתלהבות ואור מחודשים, ובהוספה מידי שנה בשנה.
דוכיון שהתורה אינה ענין של לימוד וידיעה סתם, אלא – כפי שאומרים בתפלה בנוגע לתורה – "הם חיינו", הרי מובן גם שבתורה יכולים למצוא הוראה בנוגע לחייו של יהודי, לא רק בנוגע לשבת ויו"ט, אלא גם מידי יום ביומו, ובנוגע לכל הפרטים של חיי היום-יום; והרי זהו גם הפירוש הפשוט של "תורה" – מלשון הוראה.
הוענין זה מתאים גם עם הפתגם המפורסם ("באַרימטער וואָרט") של רבינו הזקן, שיהודי צריך "לחיות עם הזמן", וכפי שביאר שהכוונה בזה היא לפרשה בתורה שקורין ביום הש"ק ובימים שני וחמישי שבשבוע, והיינו, שנוסף לכך שהתורה בכללותה היא הוראה בחיים, הרי התורה מכילה חמשה ספרים, כמה מסכתות בגמרא וריבוי ספרים שלאח"ז, ונוסף לזה יש גם הוראות מיוחדות בנוגע למאורעות של ימים ושבועות מסויימים אלו, שלמדים מהפרשיות שקורין בימים ושבועות אלו.
וב. פרשת השבוע (שמתחילים ללמדה ביום זה) היא פרשת במדבר, שבה מתחיל ספר חדש בחמשה חומשי תורה שנקרא בשם מיוחד (נוסף על השם הכללי: תורה) – ספר במדבר.
זספר זה נקרא גם ע"י חכמינו ז"ל בשם "ספר הפקודים" – כיון שהתחלתו היא בהסיפור אודות ציווי הקב"ה למשה ולאהרן למנות את
ח409
עם ישראל, וגם סיומו הוא בהסיפור אודות ציווי הקב"ה למנות עוה"פ את בנ"י, לאחרי ל"ט שנה, בעמדם להכנס לארץ ישראל.
עם ישראל, וגם סיומו הוא בהסיפור אודות ציווי הקב"ה למנות עוה"פ את בנ"י, לאחרי ל"ט שנה, בעמדם להכנס לארץ ישראל.
טוע"פ האמור שהתורה היא הוראה, מובן, שסיפור התורה אודות ציווי הקב"ה למנות את בנ"י אינו רק סיפור שאירע לעם ישראל בעבר, אלא יכולים ללמוד ממנו ענין שנוגע אלינו בכלל, כולל ובמיוחד בזמן שבו קורין ספר במדבר, החל מיום ראשון זה.
יויש ללמוד הוראה חשובה ביותר מאופן המנין של בנ"י:
יאכאשר מנו את בנ"י לא היו חילוקים ביניהם: אפילו יהודי פשוט, הן בלימוד, הן ברכוש, הן במדות טובות והן ביחוס, נמנה בתור אחד מעם ישראל; וגם הגדול ביותר מכל בנ"י, בכל המובנים, אף שהיו אצלו כל המעלות, לא נחשב בהמנין יותר מאחד.
יבומזה למדים, שאע"פ שצריכים לשאוף להיות ראויים ומתאימים יותר להשתייך לעם ישראל, ע"י הוספה בלימוד התורה וקיום המצוות, והנהגה במדות טובות, אסור לשכוח שאפילו מי שמסיבות שונות לא הי' יכול להגיע למעמד ומצב נעלה יותר, הנה גם הוא בן ובת אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה, וגם עליו נאמר שהוא בנו של הקב"ה, וכפי שביאר הבעש"ט, שהחשיבות והאהבה של הקב"ה לכל אחד מישראל היא הרבה יותר מהאהבה והמסירות לבן יחיד אצל הורים שהמתינו עשרות שנים ללידתו!
יגג. כיצד קיבלו בנ"י את החשיבות והאהבה של הקב"ה?
ידמספרים לנו חכמינו ז"ל, שהי' זה בגלל אופן הנהגתם של בנ"י – שמבלי הבט על כך שהיו מאות שנים (מאתיים ועשר שנים) בגלות מצרים (אחת הגליות הקשות ביותר, כמסופר בחומש, וכפי שסיפרנו לא מזמן בהגדה של פסח), במעמד ומצב שלא היו ברשות עצמם כלל, ומבלי הבט על כך שהיו במספר מועט, ובמיעוט יותר בנוגע לשליטה, שהרי היו עבדים של מצרים – שמרו את הנהגת היהדות.
טוובעיקר – בנוגע לנשים – שבהיותן במצרים לא הלכו אחר המדות וההנהגה של נשי מצרים, ובפרט בנוגע לענין הצניעות (כפי שנקרא באנגלית: "מאַדעסטי"), ההנהגה ההגונה השקטה והצנועה בבית,
טז410
ועי"ז גם ברחוב, שבאה לידי ביטוי בכך ש"לא שינו את לבושיהם", מבלי הבט על ה"מאָדע" ועל הנהגת המצריים ושאר האומות שהיו בארץ מצרים, אלא הנהגתן היתה כפי שלמדו מהנהגת אימותנו הקדושות, שרה רבקה רחל ולאה, אע"פ שכבר עברו מאות שנים מחיי שרה עד לחייהן של נשי ישראל במצרים, והי' גם שינוי קיצוני בנוגע לארץ – ארץ שונה לגמרי בעלת הנהגות שונות בכל המובנים, ואעפ"כ, לא הי' שינוי בלבושים, אצל בנ"י בכלל ונשי ישראל בפרט, וכן בכללות ההנהגה, בהיותם במצרים.
ועי"ז גם ברחוב, שבאה לידי ביטוי בכך ש"לא שינו את לבושיהם", מבלי הבט על ה"מאָדע" ועל הנהגת המצריים ושאר האומות שהיו בארץ מצרים, אלא הנהגתן היתה כפי שלמדו מהנהגת אימותנו הקדושות, שרה רבקה רחל ולאה, אע"פ שכבר עברו מאות שנים מחיי שרה עד לחייהן של נשי ישראל במצרים, והי' גם שינוי קיצוני בנוגע לארץ – ארץ שונה לגמרי בעלת הנהגות שונות בכל המובנים, ואעפ"כ, לא הי' שינוי בלבושים, אצל בנ"י בכלל ונשי ישראל בפרט, וכן בכללות ההנהגה, בהיותם במצרים.
יזוהנהגה זו הוציאה אותם מהגלות הקשה, והביאה אותם בשלימות – ביחד עם בניהם ובני בניהם – לארץ ישראל, כפי שמסופר בחומש (בסוף ספר במדבר) בנוגע למנין בנ"י קודם שנכנסו לארץ ישראל, ש"הטיל הקב"ה שמו עליהם (על כל משפחה בישראל) ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר, מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם", היינו, שנשארו בנים נאמנים והתנהגו באופן המתאים לבניו של הקב"ה.
יחד. ובענין זה רואים עוד דבר פלא:
יטבשמו של הקב"ה יש ד' אותיות. ולצורך העדות על טהרת נשי ישראל והנהגתן, בחר הקב"ה (לא סתם ב' אותיות, אלא) דוקא ב' האותיות הראשונות, שיש בהם קדושה נעלית יותר מב' האותיות שלאח"ז, ועד שמהן מורכב שם מיוחד של הקב"ה (שיש לו כמה שמות).
כוענין זה מדגיש עוד יותר עד כמה חשובה הנהגת נשי ישראל בכל הפרטים, מבלי להתחשב בכל השינויים שהיו מהזמן של שרה רבקה רחל ולאה עד לזמן של נשי ישראל במצרים ועד לזמננו עתה.
כאוכאמור לעיל (ס"ג), שבזכות זה נכנסו בנ"י לארץ ישראל – לאחרי ההכנה של המנין והעדות של הקב"ה שנשי ישראל מילאו את תפקידן.
כבה. וכאמור לעיל – יש בזה הוראה ולימוד באופן ישיר ("אַ דירעקטע") עבור כל אחד מאתנו, ועבור כל נשי ישראל בכל מקום שהן:
כגההוראה מחומש במדבר, ספר הפקודים – שבכל הקשור להנהגת היהדות, אין הבדל בין הגדול שבבנ"י לקטן שבהם, כמו בנוגע למנין, שהגדול אינו נחשב יותר מאחד, והקטן אינו נחשב פחות מאחד.
כד411
לא רק על אשה של רב או שוחט, או מישהו אחר שממלא תפקיד חשוב בעם ישראל, מוטל החוב הקדוש להתנהג כפי שנשי ישראל נהגו בעבר, אלא גם על כל אשה בישראל; ולא עוד אלא שבידי' של האשה תלוי לחלוטין המצב של המשפחה והבית כולו.
לא רק על אשה של רב או שוחט, או מישהו אחר שממלא תפקיד חשוב בעם ישראל, מוטל החוב הקדוש להתנהג כפי שנשי ישראל נהגו בעבר, אלא גם על כל אשה בישראל; ולא עוד אלא שבידי' של האשה תלוי לחלוטין המצב של המשפחה והבית כולו.
כהו. וכן ההוראה מזה ש"הטיל הקב"ה שמו עליהם כו'" – בנוגע לענין הצניעות:
כומתחילים עתה ימי הקיץ, שבהם מתחילים לנשב רוחות בעולם החיצוני שעלולים למשוך נשים לכיוון של מיעוט הצניעות, ולא ללבוש אותם לבושים שלבשו בדורות שעברו, אלא סוג אחר של לבושים, ומוצאים על זה הסברים שונים.
כזבאים לאשה או בת בישראל, וטוענים, שכיון שהנכן נמצאות בגלות, במיעוט במספר ובשלטון ביחס להאומות שמסביבכן, מה בכך אם לא תתבדלו ותסתגרו בד' אמות שברשותכן להתנהג בהנהגה מיוחדת?!
כחהרי אין על זה איסור מיוחד; זה לא חילול שבת רח"ל, או אכילה שאינה כשרה, אלא רק שינוי קל בלבוש ובהנהגה. וישנו גם התירוץ וההסבר, שאי אפשר להיות שונים מהעולם שבו נמצאים, ומהו ההכרח לנהל מלחמה וללכת נגד הזרם ונגד אופן ההנהגה של כל העולם.
כטועל זה באה ההוראה – אין להן מה להתיירא, ואינן צריכות להתחשב עם הרוחות הבלתי-ברוכות ("ניט-גינסטיקע, מיט די ניט- געוואונטשענע") שמנשבות בעולם החיצוני, ומושכים את הנוער – וגם את המבוגרים קצת יותר מהנוער – לצד שמאל, וסוכ"ס גורמים לכל התוצאות הבלתי-ברוכות שרואים במיוחד בשנים האחרונות בנוגע לנוער, וגם בכלל, כפי שקוראים בעיתונים, שומעים ברדיו ורואים בטלוויזיא, אודות הנוער שתועה בדרכים עקלקלות, לא רק בנוגע לעניני עוה"ב, אלא גורמים היפך האושר והשמחה גם בנוגע לעניני עוה"ז.
לוההתחלה בזה צריכה להיות עי"ז שאשה ובת ישראל מגבילה את עצמה ונושאת בגאון את "דגל" והנהגת היהדות, כפי שהי' נהוג תמיד אצל עם ישראל. וכל זה – מבלי הבט על כך שמתחילים הזמנים של חום הקיץ, שבהם נוסעים ל"קאָנטרי", וחושבים ששם מותר להתנהג ביתר חפשיות, כיון שנמצאים רחוק יותר מהישיבה ובית-הכנסת.
לאוכאשר מקבלים החלטה זו, שלא להתחשב במאורעות הבלתי- מבורכים, ואדרבה, להראות דוגמא לכל העולם כיצד צריכה להיות הנהגת
לב412
הנוער ונשים בכלל – אזי ישנו הסיוע והעזר של הקב"ה, שיוכלו ליישם זאת בחיים בנקל יותר ממה שמשערים, וישנה ההבטחה שלא זו בלבד שהדבר לא יזיק ח"ו בעוה"ז, אלא אדרבה כו'.
הנוער ונשים בכלל – אזי ישנו הסיוע והעזר של הקב"ה, שיוכלו ליישם זאת בחיים בנקל יותר ממה שמשערים, וישנה ההבטחה שלא זו בלבד שהדבר לא יזיק ח"ו בעוה"ז, אלא אדרבה כו'.
לגוסוכ"ס הרי זה פועל אפילו על הסביבה הלא-דתית ואפילו על גויים, שלא זו בלבד שאינם לועגים מזה (כמו בתחילה), אלא מעוררים גם אצלם רגש של כבוד, בראותם שזהו "עם לבדד ישכון", עם שאינו מתפעל, ומתנהג לפי המסורת ולפי התורה שקיבל בהר סיני, ומתקיימת ההבטחה שכל העמים מתייחסים לעם ישראל בתור עם שנבחר ע"י הקב"ה, נותן התורה.
לדוהעיקר – שזה ממשיך את ברכותיו של הקב"ה שיהי' בית יהודי בריא בכל המובנים, ובפרט ילדים בריאים, הן בגוף והן בנשמה, ולרוות רוב נחת בכל המובנים מבנים ובנות, ובמשך הזמן – גם מהנכדים.
להומה לא תעשה אם בישראל כדי להבטיח את העתיד של ילדי' שיקבלו את המקסימום שיכולים לקבל מברכותיו של הקב"ה, הן בענינים הקשורים עם עוה"ז, והן בענינים הקשורים עם עוה"ב, לאחרי מאה ועשרים שנה.
לוז. וענין זה קשור גם עם הכניסה לארץ ישראל בדורנו זה:
לזכל אחד מאיתנו מקוה שבמהרה יבוא משיח וינהיג את כולנו לארצנו הקדושה, ארץ ישראל.
לחובשביל זה יש צורך שהקב"ה יכריז ו"יחתום" את שמו הקדוש על הנהגתה של כל אשה בישראל, זקנה או צעירה, אשה או בת, שהיא מתנהגת לפי ההוראות המיוסדות על ידיעת אופן הנהגת האמהות הקדושות שיסדו את עם ישראל – שרה רבקה רחל ולאה.
לטולאחרי ה"חתימה" של הקב"ה – עומדים מוכנים להכנס לארץ ישראל, ע"ד המסופר בספר במדבר בנוגע לזמן שיצאו בנ"י מארץ מצרים; וכמו"כ עתה, שבמהרה תבוא הגאולה האמיתית והשלימה, ע"י משיח צדקנו, שיוציא אותנו מן הגלות, ויביא אותנו לארץ הקודש, ארץ ישראל, בקרוב ממש.
מ*
מאח. השי"ת יברך ויצליח שיהי' לכן קיץ בריא בכל המובנים, לכל
מב413
לראש – ברוחניות, וגם בגשמיות, ובאופן שעי"ז יתוסף חיזוק בבריאות הגוף ובריאות הנשמה.
לראש – ברוחניות, וגם בגשמיות, ובאופן שעי"ז יתוסף חיזוק בבריאות הגוף ובריאות הנשמה.
מגוההתחלה בזה – ההכנה לחג השבועות (בימים הסמוכים) לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות, ובאופן שהתורה תחדור את כל החיים.
מדוזהו התפקיד המיוחד של נשי ובנות חב"ד – לקבל על עצמן את התפקיד והשליחות להראות דוגמא אישית לכל נשי ובנות ישראל כיצד אשה בישראל נושאת בגאון את המסורת של האמא והסבתא, עד לשרה רבקה רחל ולאה, ומשפיעה ולוקחת אתה את כל שאר נשי ישראל שנמצאים בסביבתה, שילכו כולן יחד לקבל את התורה, וכולן יחד יעמידו דור יהודי כשר וגאה, שמקיים תומ"צ בגאון, ולאח"ז ילכו כולן יחד עם משיח צדקנו אל הגאולה, בקרוב ממש.