Toras Menachem·Vol. 52 (5728·Part 2)·Sicha of Shabbos Parshas Mishpatim·Parshas Shekalim·Shabbos Mevarchim Adar 5728תורת מנחם·נב - שנת תשכ"ח - חלק שני·שיחת ש"פ משפטים·פ' שקלים·מבה"ח אדר·ה'תשכ"ח

א91
בס"ד. שיחת ש"פ משפטים, פ' שקלים, מבה"ח אדר, ה'תשכ"ח.
בלתי מוגה

בא. שמה של פרשת השבוע קשור (לא רק עם חלק מסויים בפרשה, אלא) עם כל הענינים שבפרשה, שהרי הפרשה כולה נקראת בשם זה.

גוכמדובר כמ"פ בנוגע לשמות הפרשיות והמסכתות, ש"שמא מילתא היא", ובפרט שם ע"פ מנהג ישראל שנתקבל ונתפשט בכל תפוצות ישראל.

דומזה מובן בנוגע לפרשה זו שנקראת בשם "משפטים", שכל עניני הפרשה שייכים ל"משפטים", שזהו ענין הדינין.

הב. וצריך להבין:

ובפרשה זו יש גם ענינים של חסד, וכמו הענין דגמילות חסדים – הנקודה התיכונה של הפרשה: "אם כסף תלוה את עמי" – שזהו ענין של חסד, ועד לחסד גדול ביותר, כדברי הגמרא "גדולה גמילות חסדים יותר מן הצדקה", והיינו, שגמילות חסדים היא הדרגא היותר נעלית בצדקה, וכמ"ש הרמב"ם "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, מעלה גדולה שאין למעלה ממנה .. הלואה כו'".

זולכאורה, אין זה שייך לענין הדינין, שהו"ע הגבורה, ששייך לקו השמאל, ואילו ענין החסד הוא (לא רק בקו האמצעי, אלא) בקו הימין [ומה גם שגמילות חסדים שקולה כנגד כל המצוות (במכ"ש מצדקה ש"שקולה כנגד כל המצוות"), ששייכים כולם לקו הימין, וכמבואר בחסידות שכל הגוף נמשך אחר הימין], כמ"ש ב"פתח אליהו": "חסד דרועא ימינא" (והו"ע "חד אריך").

חוכיון שבפרשה זו מדובר גם אודות הענין דגמילות חסדים, איך אפשר לומר שכל עניני הפרשה נקראים בשם "משפטים", שזהו"ע הדינין והגבורות?

ט92
ג. ויובן בהקדם הביאור בכללות ענין העונשים (דינין) שבתורה:

ילכאורה אינו מובן: איך יש בתורה ענין של עונשים, שהם לכאורה היפך החסד, בה בשעה שהתורה נקראת בשם "תורת חסד"?!

יאובהקדים – שהענין ד"תורת חסד" הוא לא רק בנוגע לכללות התורה, אלא גם בנוגע לכל פרט ופרט שבתורה, שהו"ע של חסד. וכמו בנוגע לספר תורה, שכאשר חסר אפילו אות אחת, איזו שתהי', נפסל כל הס"ת, והיינו לפי שהתורה היא תורה תמימה ותורה שלימה, ולכן נוגע בה כל פרט ופרט. ומזה מובן, שגם מה שהתורה היא "תורת חסד", הרי זה בכל פרט ופרט.

יבוצריך להבין: הרי יש פרטים בתורה שלכאורה אינם ענין של חסד, כמו עניני העונשים?

יגויתירה מזה:

ידיש יותר עונשים בתורה מאשר ענין השכר, וכידוע (בפירוש מארז"ל "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא") ש"הלאוין הם יותר מהעשיים", שהרי ישנם שס"ה מצוות לא תעשה, ואילו מצוות עשה הם רק רמ"ח, ונמצא, שענין העונש שבתורה הוא יותר מאשר ענין השכר, כיון שהענין של מצוות לא תעשה קשור בעיקר עם ענין העונש [ומה שמצינו "ישב ולא עבר עבירה נותנין לו שכר כעושה מצוה", הרי זה לימוד וחידוש בגמרא, אבל בפשטות, עיקר הענין דמצוות לא תעשה הו"ע העונש], ואילו הענין של מצוות עשה קשור בעיקר עם ענין השכר [ומה שמצינו ענין של עונש על ביטול מצות עשה, הרי זה רק "בזמן דאיכא ריתחא"].

טווע"פ האמור שרוב התורה הו"ע של עונשים, אינו מובן: איך אומרים שהתורה היא "תורת חסד"?

טזד. אך הענין הוא – שתכלית הכוונה בעונשי התורה אינה בענין העונש כשלעצמו, בתור עונש, להעניש ולייסר ("פּייניקן") את האדם, שכן, גם כאשר מדובר אודות מי שראוי לקבל עונש, בגלל שעבר על עניני התורה, הנה אם הי' בזה רק ענין העונש כשלעצמו, לא הי' הדבר נלקח מהתורה, שהיא "תורת חסד"; אלא הכוונה בעונשי התורה היא – העילוי שנעשה עי"ז.

יז93
ובזה גופא – לא רק כדברי הגמרא "מוטב דלידייני' וליתי לעלמא דאתי", כדי שיוכל אח"כ לקבל שכר בעוה"ב, אלא יתירה מזה – שעי"ז יגיע בעצמו לדרגא נעלית יותר, שזוהי דרגת בעל תשובה, כדברי הגמרא: "מקום שבעלי תשובה עומדין צדיקים גמורין אינם עומדין", וכמ"ש הרמב"ם שע"י התשובה נעשה "אהוב ונחמד .. לפני הבורא כאילו לא חטא מעולם, ולא עוד אלא ששכרו הרבה כו'".

יחולהעיר, שהמעלה של בעל תשובה על צדיק היא בשתים: (א) כיון ש"טעם טעם החטא ופירש ממנו וכבש יצרו"19, הרי הוא בטוח יותר שלעולם לא יבוא לידי חטא, שהרי כבר התגבר על זה כו', (ב) "שכרו הרבה", כדמוכח מדברי הגמרא "מקום שבעלי תשובה עומדין כו'", שנאמרו לגבי עולם הבא, שזהו"ע השכר. וכמובן גם בפשטות, שהרי "לפום צערא אגרא", וכיון שהבעל תשובה התייגע והצטער יותר להתנתק מהרע, אזי מגיע לו שכר גדול יותר.

יטונמצא, שלא זו בלבד שענין העונש הוא ענין של חסד, להיותו לטובתו של האדם, אלא עוד זאת, כיון שעי"ז מגיע האדם לדרגא נעלית יותר, הרי זה חסד גדול ביותר.

כובלשון רבינו הזקן בתניא – חסדים המכוסים, שדוקא מצד גודל מעלת החסד הרי זה בא בציור חיצוני כזה.

כאובפרט כאשר מתבוננים בהמבואר באגה"ק שזהו כ"משל מלך גדול ונורא הרוחץ בכבודו ובעצמו צואת בנו יחידו מרוב אהבתו", ודוגמתו בנמשל, שהעונש הוא ע"י הקב"ה בכבודו ובעצמו, שאף שהי' יכול לעשות זאת ע"י אחר, מ"מ, עושה זאת בעצמו, וזהו ענין עונשי התורה – שהרי "אורייתא וקוב"ה כולא חד".

כב[ולהעיר, שמצינו לפעמים עונש שאינו ע"י הקב"ה בעצמו, וכידוע הפירוש בפסוק "ואם תלכו עמי קרי גו' והלכתי אף אני עמכם בקרי", ש"קרי" הוא לשון מקרה, והיינו, שהקב"ה מסיר את ההשגחה המיוחדת על בנ"י, ומשאיר אותם תחת הנהגת הטבע, בידי הכוכבים ומזלות ובידי המלאכים שמתלבשים בכחות הטבע. אמנם, זהו רק בעונש מסויים זה,

כג94
אבל שאר העונשים שבתורה, כמו עונש מלקות, עונש ממון וכו', הם מהקב"ה בעצמו].

כדועפ"ז מובן, שפרשה זו, שבה נאמר "אם כסף תלוה את עמי", נקראת כולה בשם "משפטים" – כי, ענין ה"משפטים", דינין וגבורות, הוא לאמיתו של דבר ענין של חסד, ולא רק חסד סתם, אלא תכלית החסד, והיינו, שגם כאשר בתחילה חושבים שזהו ענין של דין וגבורה, הנה לאח"ז "תופסים" שזהו תכלית החסד, ורואים שלאמיתו של דבר הרי זה הענין ד"אם כסף תלוה גו'", שזהו חסד גדול ביותר.

כהה. עפ"ז יש לבאר גם השייכות של פרשת משפטים לפרשת יתרו – דלכאורה אינו מובן:

כוענינה של פרשת יתרו הוא – מתן תורה, שאז היתה אצל בנ"י עבודת הצדיקים, כיון שהיו במעמד ומצב ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" (ואילו הענין שבנ"י נעשו במדריגת בעלי תשובה הי' לאחרי חטא העגל שבפרשת כי תשא). וא"כ, מהו הטעם שמיד לאחרי פרשת יתרו, שענינה עבודת הצדיקים, באה פרשת משפטים, שע"פ האמור לעיל קשורה היא עם עבודת התשובה?

כזויובן בהקדים המדובר פעם בנוגע לשמה של הפרשה שבה מדובר אודות מ"ת, שלכאורה אינו מובן: מדוע נקראת בשם "יתרו", שהי' בעל תשובה, בה בשעה שהענין של מ"ת שייך לעבודת הצדיקים?

כחוהענין בזה:

כטבנוגע לשם "יתרו" מפרש רש"י שזהו על שם ש"יתר פרשה אחת בתורה". ולכאורה: הענין ד"יתר .. בתורה" הוא היפך הציווי "לא תוסף עליו"?

לוהביאור בזה – ע"פ האמור לעיל שע"י תשובה באים לדרגא נעלית יותר מכמו קודם החטא:

לאבמתן תורה נאמר "וירד הוי' (עם כל הפמליא דילי') על הר סיני", ו"פסקה זוהמתן", ואז נעשה הענין ד"באתי לגני", "למקום

לב95
שהי' עיקרי בתחילה", כמבואר בהמשך מאמרי ההילולא, שמשה שהוא השביעי, וכל השביעין חביבין, הוריד את השכינה מרקיע הא' לארץ – כמו שהי' בתחלת בריאת העולם, קודם החטא, ועוד יותר, כדברי הגמרא שמ"ת פעל קיום העולם, ולכן נאמר בגמר מעשה בראשית "יום הששי", ד"משמע הששי המיוחד", כי "גמר בראשית תלוי ביום הששי, והוא ו' בסיון שניתנה בו תורה".

לגוהרי זה בדוגמת ענין התשובה, שעי"ז ניתוסף לגבי המעמד ומצב שלפנ"ז, וכמו"כ במ"ת ניתוסף אצל בנ"י ובכללות העולם לגבי המעמד ומצב שהי' קודם החטא.

לדונמצא, שאף שבמ"ת היו בנ"י בדרגת צדיקים, הי' אצלם גם העילוי דעבודת התשובה – ע"ד לאתבא צדיקייא בתיובתא, והיינו, שאין זה באופן שצריך לירד ממדריגתו, ולאח"ז יהי' בעל תשובה, אלא בהיותו במדריגתו (דרגת הצדיקים), ניתוסף אצלו העילוי של ענין התשובה.

להוזהו גם מה שהפרשה דמ"ת נקראת בשם "יתרו", ע"ש ש"יתר פרשה אחת בתורה" – שזוהי ההוספה שע"י ענין התשובה.

לוו. וזהו גם הענין של גמילות חסדים:

לזעל הפסוק "אם כסף תלוה גו'", מבואר באור התורה גודל מעלת גמילות חסדים על הצדקה, שלכן גמ"ח היא גם לעשירים5.

לחוהנה, כל ענין העשירות הוא שיש לו יותר מכפי צרכו. וברוחניות הו"ע מדריגת הצדיק, כי, הבינוני, אף ש"לא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם", מ"מ, אינו "עשיר", אלא יש לו רק "די מחסורו אשר יחסר לו", ואילו צדיק גמור נקרא "עשיר", שיש לו יותר מ"די מחסורו אשר יחסר לו".

לטובזה ניתוסף עוד יותר מצד הענין דגמ"ח שהוא גם לעשירים, היינו, שלמרות היותו עשיר שיש לו יותר מכפי צרכו, מוסיפים ונותנים לו גמ"ח. וענינו בעבודה הרוחנית – הוספת מעלת התשובה אצל צדיק.

מ96
ועוד ענינים נתבארו באוה"ת בנוגע למעלה דגמ"ח, וגם הם מתאימים עם האמור לעיל, וכפי שיתבאר לקמן.

מא* * *

מבז. כאמור לעיל – מבאר הצ"צ באוה"ת על הפסוק "אם כסף תלוה גו'" מעלת גמ"ח לגבי צדקה, ומביא כמה ראיות לזה, וא' מהם – ש"צדקה" היא מלשון צדיק, ואילו "גמילות חסדים" הוא מלשון חסיד, והרי דרגת "חסיד" היא נעלית הרבה יותר מדרגת "צדיק", כדמוכח מכמה מקומות בש"ס.

מגולכאורה צריך להבין: איך אפשר לומר שגמ"ח גדולה יותר מן הצדקה – הרי בצדקה נותן אדם מממונו שלא על מנת להחזיר, ואילו בגמ"ח הנתינה היא על מנת להחזיר, כך, שהנותן לא מפסיד מאומה, שהרי המקבל מחזיר כל פרוטה (שהרי "לא ברשיעי עסקינן"), ומפסיד רק "אגר נטר" – השכר שהי' יכול לקבל עבור הזמן שהכסף נמצא אצל פלוני, וגם זה – לא לזמן ארוך (ובודאי לא לחמישים שנה, שנקראים "עולם"), שהרי סתם הלואה היא רק לשלושים יום, וא"כ, איך אפשר לומר שגמ"ח גדולה יותר מן הצדקה, ועד – כמובן מדברי הצ"צ – שהיא גדולה יותר באין ערוך?!

מדוהגע עצמך:

מהאפילו כאשר נותנים פרוטה אחת או כמה פרוטות לצדקה, מבאר רבינו הזקן, ש"הואיל ובמעות אלו הי' יכול לקנות חיי נפשו החיונית, הרי נותן חיי נפשו לה'", ועאכו"כ כאשר נותנים לצדקה סכום גדול, וע"פ דין אפשר ליתן סכום גדול לצדקה, שהרי מי שיש לו מאתיים זוז חסר דינר, יכול ליטול מן הצדקה אלף זוז.

מווא"כ, כאשר נותנים סכום גדול לצדקה, הרי זה בודאי צריך להיות גדול יותר מגמ"ח?

מזואף שיש חסרון בצדקה לגבי גמ"ח מצד הבושה של המקבל, הרי

מח97
יש אופן בצדקה ש"הנותן .. לא ידע למי נתן, ולא ידע העני ממי לקח", שאז אין ענין של בושה. וגם אז, גדולה גמ"ח יותר מן הצדקה.

מטח. בנוגע למעלה של גמ"ח – מביא הצ"צ, שגם "עיון תפלה היא מכלל גמילות חסדים (שלכן נמנה "עיון תפלה" בין הדברים ש"אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא"), כדפרש"י שנאמר גומל נפשו איש חסד", וכפי שמוסיף הר"ש55, ש"התפלה נקראת נפש, שנאמר בחנה ואשפוך את נפשי לפני ה'".

נושואל הצ"צ: "הרי התפלה היא במקום קרבנות, וא"כ, כיון שהתפלה היא חסד, איך על קרבנות נאמר כי חסד חפצתי ולא זבח"?

נאומבאר: "וי"ל, דהתפלה היא כנגד תמידין ומוספין, שהם קרבנות הצבור .. ומ"ש ולא זבח, קאי על שאר קרבנות יחיד כו'".

נבוצריך להבין: מהו החילוק בין קרבן ציבור לקרבן יחיד, שלכן רק קרבן ציבור הו"ע של חסד?

נגט. ויש לומר הביאור בזה בדרך אפשר:

נדקרבן ציבור בא בהשתתפות של כל בנ"י. והיינו, שכדי שיומשכו לבנ"י כל ההמשכות מלמעלה שנמשכים ע"י קרבן ציבור, יש צורך בהשתתפותם של כל בנ"י.

נהונמצא, שכל אחד מישראל שיש לו חלק בקרבן ציבור, הרי הוא גומל חסד (לא רק עם יהודי נוסף, אלא) עם כל בנ"י, כיון שע"י חלקו מתאפשרת הקרבת הקרבן ציבור עבור כל בנ"י, שזהו ענין של חסד עבור כל בנ"י, הן בנוגע ל"סור מרע" – שהרי תמיד של שחר הי' מכפר על עבירות הלילה ותמיד של בין הערביים הי' מכפר על עבירות היום, והן בנוגע ל"עשה טוב" – שהרי ע"י הקרבן נעשה "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני" (כדאיתא בספרי), ועי"ז משפיע הקב"ה לבנ"י כל השפעות טובות.

נומשא"כ בקרבן יחיד – שהתועלת שבזה היא רק לאדם המקריב, ואין זה ענין של גמ"ח להזולת.

נז98
י. ועדיין צריך להבין:

נחהצ"צ מבאר שמעלת הגמ"ח על צדקה היא גם בנוגע לקשר שבין הנותן למקבל, שבנתינת הצדקה הקשר ביניהם הוא לשעה – בשעת הנתינה, אבל לאחרי שנעשה ברשותו של המקבל, אין זה שייך לנותן, ונמצא, שהנותן קיים מצוה לרגע אחד בלבד; משא"כ בגמ"ח, נמשך הקשר שבין הנותן עם המקבל כל משך זמן ההלוואה – שלושים יום (והרי חזקה שאין אדם פורע בתוך זמנו), כך, שקיום המצוה הוא במשך שלושים יום. ומובן שהחילוק בין רגע אחד לשלושים יום הוא חילוק שבאין ערוך.

נטוע"פ האמור לעיל שקרבן ציבור הו"ע של גמ"ח, צריך לומר, שיש בו גם המעלה של המשכיות הקשר בין הנותן למקבל.

סולכאורה: לאחרי ש"באחד באדר משמיעין על השקלים" לצורך קרבנות הציבור, וכל אחד מישראל נותן מחצית השקל באופן ש"מוסרו לציבור יפה יפה", כך, שכאשר הכסף מגיע ללשכת הגזית (ועאכו"כ כאשר קונים את הבהמה) הרי זה כבר ממון ציבור (וכל זמן שיש ליחיד חלק בקרבן בתור פרט, אין זה ענין של ציבור, אלא של ריבוי יחידים) – איך שייך בזה המעלה הנ"ל דגמ"ח שפעולתה נמשכת גם לאחרי הנתינה?

סאיא. והביאור בזה – ע"פ פירוש רש"י, שנוסף על חלק הפשט שבו, יש בו גם ענינים בחלק הרמז הדרוש והסוד, ועד גם בהלכה:

סבבפירוש דברי משה להקב"ה בנוגע לעדת קרח "אל תפן אל מנחתם", מפרש רש"י: "יודע אני שיש להם חלק בתמידי צבור, אף חלקם לא יקובל לפניך לרצון כו'".

סגושואלים על זה "בעלי נגלה": לאחרי שנתנו חלקם – הרי זה נעשה ענין של ציבור, וא"כ, איך אפשר לחזור ולחלק ולומר ש"חלקם לא יקובל כו"?!

סדאמנם, מפירוש רש"י מוכח להדיא שישנם ב' הענינים: זהו קרבן ציבור, וביחד עם זה, נשאר גם חלקו של כל אחד,

סה– וכפי שמבאר הגאון הרגצ'ובי כיצד יכולים להיות שני

סו99
הענינים, הן ענין של ציבור, והן השייכות של כל יחיד, ומבאר גם הנפק"מ להלכה –

סזובזה גופא – לא רק שיש להיחיד שייכות לזה, אלא עוד זאת, שיכולים לחלק ולהפריד את החלק שלו, כפי שביקש משה ש"חלקם לא יקובל כו'" (ואעפ"כ לא יגרום שיתבטל כל הקרבן – שהרי בודאי לא רצה משה שכל הציבור יפסיד בגללם, ובפרט שמשה עצמו טען "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף").

סחועפ"ז אתי שפיר שגם בקרבנות ציבור ישנה המעלה דגמ"ח, שפעולת החסד היא לא רק בעת הנתינה (כמו הצדקה), אלא גם לאחרי כן, כי, גם לאחרי שנעשה ממון ציבור, נשאר קיים חלקו של היחיד, שעל ידו מתאפשרת הבאת הקרבן ציבור ופעולתו עבור כלל ישראל.

סטיב. ענין זה בא בהמשך להאמור לעיל (ס"ו) אודות מעלת הגמ"ח על הצדקה בגלל היותה הן לעניים והן לעשירים, שזוהי הוספת ענין התשובה בעבודת הצדיקים.

עוכן יהי' גם בגאולה העתידה, שיהיו אז שני הענינים: ענין העני – כמ"ש במשיח "עני ורוכב על חמור", וענין העשיר – גמ"ח לעשירים – שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא40, שגם אצל צדיקים (עשיר) יתוסף ענין התשובה (גמ"ח לעשירים).

עאואז יקויים גם מ"ש בתפלת יוהכ"פ: "אתה נותן יד לפושעים כו'", שענין זה בא לאחרי שאר ד' הידות (כמבואר ענינם במק"א), כולל גם "יד הרמה", שהו"ע "ידא אריכתא", שקשור עם הענין דגמילות חסדים, כנ"ל (ס"ב) שחסד הו"ע "חד אריך".

עבוכל זה יהי' בביאת משיח צדקנו, יבוא ויגאלנו בקרוב ממש.

עג* * *

עדיג. מאמר (כעין שיחה) ד"ה ואלה המשפטים גו'.

עה[כ"ק אדמו"ר שליט"א צוה להכריז בנוגע למלוה מלכה של הגמ"ח].

עו* * *

עז100
יד. הביאור בפירוש רש"י אודות הכלל "דבר הכתוב בהוה" שמביאו רש"י בפרשתנו ד' פעמים: "וכי יגח שור", "מכשפה לא תחי'", "כל אלמנה ויתום לא תענון", "ובשר בשדה טרפה" (אף שיש עוד פסוקים, וגם לפנ"ז, שלכאורה פירושם באופן ש"דיבר הכתוב בהוה", ורש"י לא מבהיר זאת),

עח– הטעם שרש"י אינו מפרש ש"דיבר הכתוב בהוה" גבי שן ועין ("למה נאמר שן ועין"), כי, בב' דוגמאות לא שייך כלל זה;

עטהטעם שבפסוק "ובשר בשדה טרפה" לא הסתפק רש"י בכלל "דבר הכתוב בהוה", אלא הוצרך להביא ראיות: "וכן כי בשדה מצאה, וכן אשר לא יהי' טהור מקרה לילה" – בגלל הקושי לומר "דבר הכתוב בהוה" כאשר הכתוב מוסיף תיבה מיותרת. ולכן, בסיום פירושו, מוסיף רש"י ומביא פירוש נוסף: "ואונקלוס תרגם וכו'";

פוה"יינה של תורה", שגם קיומו של דבר הכי מצוי, "הוה", הוא בגלל ש"דבר הכתוב", עשרה מאמרות שבתורה –

פאהוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ו ע' 130 ואילך.

פב101
טו. אמנם, ע"פ האמור לעיל שכל הענינים הם מצד "דבר הכתוב" – צריך להבין:

פגבפרשה שמתחילים לקרוא בתפלת מנחה, נאמר: "ויקחו לי תרומה גו' זהב וכסף ונחושת וגו'", היינו, שהקב"ה צוה ליתן זהב וכסף וכו' כדי לעשות לו מקדש – "ועשו לי מקדש".

פדולכאורה אינו מובן: כיון שהכל הוא ממנו ית', וכמ"ש "לי הכסף ולי הזהב" – הי' הקב"ה צריך מלכתחילה לעשות לעצמו מקדש, לברוא מן המוכן את קרשי המשכן והבריחים וכו', ומהו הצורך ליקח מבנ"י עבור בנין המשכן?

פהאך הענין הוא – שהמכוון ב"ועשו לי מקדש" הוא "ושכנתי בתוכם"84, "בתוך כל אחד ואחד", ולכן, צריך כל אחד מישראל לפעול בעצמו בענין זה, ליתן מכספו וזהבו כו' בשביל עשיית המשכן, ועי"ז נעשה "כלי" להענין ד"ושכנתי בתוכם", שזהו הענין ד"ויקחו לי", "אותי אתם לוקחים".

פווע"י עבודה זו פועלים את הענין ד"ושכנתי בתוכם" כפי שיהי' בביאת המשיח, בקרוב ממש, ובשמחה וטוב לבב – שהרי את כל היסורים וחבלי משיח כו' עברנו כבר לכל הדעות, ועכשיו צריכה להיות ביאת המשיח בשמחה ובטוב לבב – בביהמ"ק השלישי, שיבנה במהרה בימינו ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

פז*

פחטז. המשך הביאור בפירוש רש"י בפרשת בשלח על הפסוק "שם שם לו", "במרה נתן להם מקצת פרשיות של תורה שיתעסקו בהן, שבת ופרה אדומה ודינין" – נכלל בשיחת ש"פ בשלח סי"א.