Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א157
בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ דברים, שבת חזון, ד' מנחם-אב, ה'תשכ"ט
(הנחה בלתי מוגה)
בציון
גבמשפט תפדה ושבי' בצדקה. הנה משמעות הכתוב הוא שההשבה מן הגולה (ושבי') תהי' באופן של צדקה, היינו, בצדקתו של הקב"ה, כמ"ש לך הוי' הצדקה, שהיא בלי הגבלות כלל, שזהו שכאשר ישראל עושין תשובה אזי מיד הן נגאלין. וזהו גם מ"ש כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, דכשם שהיציאה ממצרים [לאחרי שהיו בידם דם פסח ודם מילה, בדמייך חיי] היתה בצדקתו של הקב"ה, שנגלה עליהם מלך מלכי המלכים הקב"ה בכבודו ובעצמו וגאלם, כמו"כ תהי' גם הגאולה העתידה בצדקתו של הקב"ה, בלי הגבלות כלל. וידוע הדיוק בזה, מהו הטעם שנאמר בכתוב גם הלשון במשפט, שהוא באופן של הגבלה דוקא, ולא כמו צדקה שהיא בלי גבול. אך הענין הוא, כפי שמבאר הצמח צדק ברשימותיו, שהלשון במשפט נאמר גבי ציון, והלשון בצדקה נאמר גבי ושבי', והיינו, שציון קאי על העוסקים בתורה, שאצלם תהי' הגאולה במשפט, מן הדין, ומ"ש ושבי' קאי על האנשים הפשוטים, שאצלם תהי' הגאולה בצדקה, בצדקתו של הקב"ה.
דב) ויש
הלקשר זה עם המאמר שנאמר לפני מאה שנה, שמבאר בענין בית ראשון ובית שני [שעז"נ נחמו נחמו עמי, כמארז"ל לפי שכתוב בכה תבכה, על בית ראשון ועל בית שני, לכך נאמר נחמו נחמו עמי, שזהו שחטאו בכפלים, לקו בכפלים ומתנחמים בכפלים], שבית ראשון הוא בינה, והו"ע יחוד י"ה, ובית שני הוא מלכות, והו"ע יחוד ו"ה. ומבאר, שחורבן ב' המקדשים הו"ע מניעת השפע בה' עילאה וה'
ו158
תתאה, דהיינו, הסתלקות היו"ד מן הה"א עילאה בבית ראשון, והסתלקות הוא"ו מן הה"א תתאה בבית שני, דכשם שבענין יחוד י"ה העיקר הוא שתהי' המשכת היו"ד בה"א עילאה, כמבואר בענין נקודה בהיכלא, כמו"כ בענין יחוד ו"ה העיקר הוא שתהי' המשכת הוא"ו בה"א תתאה. והענין בזה, שעיקר החורבן הוא החסרון שנעשה בה"א (מצד הסתלקות היו"ד או הוא"ו), שזהו שאמרו רז"ל ואכבד (אף שקרינן ואכבדה) חסר ה', כיון שבית שני חסרו בו ה' דברים, היינו, שבבית שני הי' חסר בחי' ה' עילאה, והי' רק מבחי' ה' תתאה, אלא שבזה גופא העיקר הוא החסרון בה' תתאה, שחסר היחוד דו"ה. והיינו, שאע"פ שגם עכשיו (לאחרי חורבן בית שני) ישנו החסרון של ב' המקדשים, שהרי גם בזמן בית שני חסרו ה' דברים שהיו בבית ראשון, וכיון שכל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו, נמצא, שגם עכשיו ישנו לא רק החסרון דבית שני (שענינו יחוד ו"ה), אלא גם החסרון דבית ראשון (שענינו יחוד י"ה), מ"מ, עיקר החסרון הוא ההעדר דיחוד ו"ה. ועל זה מביא בהמאמר מה שאמרו רז"ל עה"פ ולא אבוא בעיר, נשבע ה' שלא יכנוס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה תחלה, דירושלים של מעלה היינו בחי' בינה, וירושלים של מטה היינו בחי' מלכות, וענין שלא יכנוס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה תחלה היינו שאי אפשר להיות יחוד חו"ב בלי שיהי' יחוד זו"נ לפנ"ז. ומבאר, שאע"פ שחו"ב הם תרין רעין דלא מתפרשין, וזיווגייהו תדיר, הרי זה רק יחוד חיצוני לצורך קיום וחיות העולמות, שישנו גם בזמן הגלות, אבל בכדי שיהי' יחוד פנימי דחו"ב, הנה עז"נ ולא אבוא בעיר, שצריך לבוא לירושלים של מטה תחלה, שהו"ע יחוד זו"נ. [ולהעיר, שיחוד פנימי דחו"ב פועל גם על היחוד החיצוני שלצורך קיום וחיות העולמות, שלכן בגאולה העתידה לבוא (שאז יהי' יחוד פנימי דחו"ב) יתוסף בחיות העולמות באופן שתהי' הטובה מושפעת הרבה וכל המעדנים יהיו מצויין כעפר, וכמו"כ בזמן הבית הי' ריבוי השפעת הטובה, ועד שמצינו אפילו בזמן
תתאה, דהיינו, הסתלקות היו"ד מן הה"א עילאה בבית ראשון, והסתלקות הוא"ו מן הה"א תתאה בבית שני, דכשם שבענין יחוד י"ה העיקר הוא שתהי' המשכת היו"ד בה"א עילאה, כמבואר בענין נקודה בהיכלא, כמו"כ בענין יחוד ו"ה העיקר הוא שתהי' המשכת הוא"ו בה"א תתאה. והענין בזה, שעיקר החורבן הוא החסרון שנעשה בה"א (מצד הסתלקות היו"ד או הוא"ו), שזהו שאמרו רז"ל ואכבד (אף שקרינן ואכבדה) חסר ה', כיון שבית שני חסרו בו ה' דברים, היינו, שבבית שני הי' חסר בחי' ה' עילאה, והי' רק מבחי' ה' תתאה, אלא שבזה גופא העיקר הוא החסרון בה' תתאה, שחסר היחוד דו"ה. והיינו, שאע"פ שגם עכשיו (לאחרי חורבן בית שני) ישנו החסרון של ב' המקדשים, שהרי גם בזמן בית שני חסרו ה' דברים שהיו בבית ראשון, וכיון שכל מי שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו, נמצא, שגם עכשיו ישנו לא רק החסרון דבית שני (שענינו יחוד ו"ה), אלא גם החסרון דבית ראשון (שענינו יחוד י"ה), מ"מ, עיקר החסרון הוא ההעדר דיחוד ו"ה. ועל זה מביא בהמאמר מה שאמרו רז"ל עה"פ ולא אבוא בעיר, נשבע ה' שלא יכנוס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה תחלה, דירושלים של מעלה היינו בחי' בינה, וירושלים של מטה היינו בחי' מלכות, וענין שלא יכנוס בירושלים של מעלה עד שיכנוס בירושלים של מטה תחלה היינו שאי אפשר להיות יחוד חו"ב בלי שיהי' יחוד זו"נ לפנ"ז. ומבאר, שאע"פ שחו"ב הם תרין רעין דלא מתפרשין, וזיווגייהו תדיר, הרי זה רק יחוד חיצוני לצורך קיום וחיות העולמות, שישנו גם בזמן הגלות, אבל בכדי שיהי' יחוד פנימי דחו"ב, הנה עז"נ ולא אבוא בעיר, שצריך לבוא לירושלים של מטה תחלה, שהו"ע יחוד זו"נ. [ולהעיר, שיחוד פנימי דחו"ב פועל גם על היחוד החיצוני שלצורך קיום וחיות העולמות, שלכן בגאולה העתידה לבוא (שאז יהי' יחוד פנימי דחו"ב) יתוסף בחיות העולמות באופן שתהי' הטובה מושפעת הרבה וכל המעדנים יהיו מצויין כעפר, וכמו"כ בזמן הבית הי' ריבוי השפעת הטובה, ועד שמצינו אפילו בזמן
ז159
בית שני שהיו חטים ככליות כו']. ומכל זה מובן גודל העילוי דה"א תתאה, שמניעת השפע ממנה הוא עיקר ענין החורבן והגלות, שלכן צ"ל תחילה ענין יחוד ו"ה, ואז יכול להיות גם יחוד י"ה.
בית שני שהיו חטים ככליות כו']. ומכל זה מובן גודל העילוי דה"א תתאה, שמניעת השפע ממנה הוא עיקר ענין החורבן והגלות, שלכן צ"ל תחילה ענין יחוד ו"ה, ואז יכול להיות גם יחוד י"ה.
חג) ויש
טלומר בדא"פ, שענין זה קשור גם עם מ"ש אלה הדברים אשר דבר משה גו', שזוהי התחלת ספר דברים, משנה תורה. דהנה, משנה תורה משה מפי עצמו אמרו, וברוח הקודש (כדאיתא בתוס'), משא"כ ד' הספרים שלפנ"ז, שלא כתבם משה כמדבר בעד עצמו, אלא כשלישי המדבר בעד שנים אחרים, שזהו מ"ש וידבר ה' אל משה, היינו, שעצמות המאציל מספר אודות דיבורו של הוי' אל משה. וזהו גם דיוק הלשון שלישי, שמורה על מעלתו שהוא למעלה משניהם, שזהו ע"ד שמתן תורה הי' ביום השלישי, וע"ד מש"נ יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו ונחי' לפניו, וכמשנת"ל שיומיים הם ב' הגילויים דממכ"ע וסוכ"ע, ויום השלישי הוא גילוי עצמות אוא"ס שלמעלה משניהם (למעלה גם מבחי' סובב הכללי). ועפ"ז נמצא לכאורה שספר דברים הוא באופן של ירידה שלא בערך לגבי ד' הספרים שלפנ"ז. אך באמת יש מעלה יתירה בספר דברים לגבי ד' הספרים שלפנ"ז. דהנה, ענינו של משנה תורה הוא לבאר את עניני התומ"צ שהיו צריכים ביאור, והיינו, הן בנוגע לענינים שנאמרו בד' הספרים שלפנ"ז, שבמשנה תורה ניתוספו בהם עוד כמה פרטים, והן בנוגע לענינים שנאמרו לראשונה במשנה תורה ולא נתפרשו כלל בד' הספרים שלפנ"ז. ונמצא, שכללות הענין דספר דברים הוא הלכה למעשה, שענינו בספירות הוא ספירת המלכות. וזהו גם שספר דברים שהוא ספר חמישי, הוא כנגד ה' תתאה, ספירת המלכות. ומובן גם ע"פ מארז"ל חצבה עמודי' שבעה אלו שבעה ספרי תורה, כי, פרשת ויהי בנסוע היא ספר לעצמו, ונמצא שספר במדבר נחלק לג' ספרים, ויחד עם שאר ד' הספרים ישנם שבעה ספרים, ועפ"ז הנה ד' ספרים ראשונים (שהם
י160
ששה ספרים) הם ו"ק דז"א, וספר דברים (שהוא השביעי) הוא בחי' מלכות. והרי ידוע ששרש המלכות הוא בספירת הכתר שלמעלה מכל הספירות. וזהו גם העילוי שבהלכה שבתורה (ענינו של משנה תורה) לגבי כללות ענין התורה (ד' הספרים שלפנ"ז), כמארז"ל והוי' עמו שהלכה כמותו, שזהו למעלה יותר מהענין דאלו ואלו דברי אלקים חיים, שענינו בספירות הוא ספירת הבינה, ולמעלה גם מדרגת התורה כפי שהיא בבחי' חכמה, כמאמר אורייתא מחכמה נפקת, עד לבחי' חכמה דא"ק, שזוהי הבחי' דשלישי המדבר (ובתורה גופא הו"ע שלישי המכריע), ואילו ענין ההלכה הוא בדרגא נעלית עוד יותר. וכללות הענין בזה, שענין ההלכה הוא המשכת רצון העליון לבחי' המעשה בעולם למטה, וידוע שכדי לפעול ההמשכה למטה צריך להמשיך מבחי' שלמעלה מעלה ביותר. וכמבואר גם בענין אסתכל באורייתא וברא עלמא כך ב"נ עסיק באורייתא ומקיים עלמא, שכדי לפעול המשכת התורה בעולם [כידוע גם בענין השייכות דעשרת הדברות ועשרה מאמרות, שעשרת הדברות פועלים קיום וחיזוק בעשרה מאמרות], צ"ל המשכה נעלית יותר בתורה עצמה, ע"ד הענין שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה.
ששה ספרים) הם ו"ק דז"א, וספר דברים (שהוא השביעי) הוא בחי' מלכות. והרי ידוע ששרש המלכות הוא בספירת הכתר שלמעלה מכל הספירות. וזהו גם העילוי שבהלכה שבתורה (ענינו של משנה תורה) לגבי כללות ענין התורה (ד' הספרים שלפנ"ז), כמארז"ל והוי' עמו שהלכה כמותו, שזהו למעלה יותר מהענין דאלו ואלו דברי אלקים חיים, שענינו בספירות הוא ספירת הבינה, ולמעלה גם מדרגת התורה כפי שהיא בבחי' חכמה, כמאמר אורייתא מחכמה נפקת, עד לבחי' חכמה דא"ק, שזוהי הבחי' דשלישי המדבר (ובתורה גופא הו"ע שלישי המכריע), ואילו ענין ההלכה הוא בדרגא נעלית עוד יותר. וכללות הענין בזה, שענין ההלכה הוא המשכת רצון העליון לבחי' המעשה בעולם למטה, וידוע שכדי לפעול ההמשכה למטה צריך להמשיך מבחי' שלמעלה מעלה ביותר. וכמבואר גם בענין אסתכל באורייתא וברא עלמא כך ב"נ עסיק באורייתא ומקיים עלמא, שכדי לפעול המשכת התורה בעולם [כידוע גם בענין השייכות דעשרת הדברות ועשרה מאמרות, שעשרת הדברות פועלים קיום וחיזוק בעשרה מאמרות], צ"ל המשכה נעלית יותר בתורה עצמה, ע"ד הענין שדוד הי' מחבר תורה שלמעלה בהקב"ה.
יאד) וע"פ
יבמשנת"ל מעלת ה' תתאה, שקשור עם ענין המעשה דוקא, יובן גם העילוי דושבי' בצדקה לגבי ציון במשפט תפדה. והענין בזה, דהנה כתיב הנסתרות להוי' אלקינו והנגלות לנו ולבנינו, הנסתרות הו"ע י"ה דשם הוי', שענינם בעבודה הוא דחילו ורחימו57 דבמוחא ולבא דכל חד וחד לפום שיעורא דילי', היינו, שיש בזה חילוקי דרגות כו', שהרי אין כל השכלים והדעות שוות, ואין שכל אדם זה מתפעל ומתעורר ממה שמתפעל ומתעורר שכל חבירו (כמ"ש בהקדמת
יג161
ספר התניא), והנגלות הו"ע ו"ה דשם הוי', שענינם בעבודה הוא קיום התומ"צ במעשה בפועל, שבזה שוים כל בנ"י. וכיון שכל הענינים תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, מובן, שכדי לפעול למעלה יחוד ו"ה (שבענין זה תלוי עיקר החורבן, ורק לאח"ז יכול להיות גם יחוד י"ה, כנ"ל ס"ב), הרי זה ע"י עבודתם של ישראל בקיום התומ"צ במעשה בפועל דוקא, שזהו והנגלות, ו"ה דשם הוי'. ועי"ז פועלים בנין ביהמ"ק דלעתיד, עליו נאמר גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, וכללות הגאולה העתידה, שאז יהי' הענין דנקבה תסובב גבר. וזהו גם העילוי דושבי' בצדקה, שדוקא ע"י עבודתם של אנשים פשוטים בענין המעשה בפועל מגיעים למעלה ביותר, שפועלים את הגאולה באופן של צדקה, צדקתו של הקב"ה שהיא ללא הגבלות כלל, ובאופן כזה נמשכת היא למטה בעולם, שגם בעולם תרבה הדעה והחכמה והאמת, ועד לקיום היעוד וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, וכפי שמבאר אדמו"ר האמצעי שאפילו הדומם הגשמי ירגיש (וועט אָנהערן) כי פי הוי' דיבר, בביאת גואל צדק, גואל ראשון, משה רבינו, שהוא גואל אחרון, עליו נאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם.
ספר התניא), והנגלות הו"ע ו"ה דשם הוי', שענינם בעבודה הוא קיום התומ"צ במעשה בפועל, שבזה שוים כל בנ"י. וכיון שכל הענינים תלויים במעשינו ועבודתינו כל זמן משך הגלות, מובן, שכדי לפעול למעלה יחוד ו"ה (שבענין זה תלוי עיקר החורבן, ורק לאח"ז יכול להיות גם יחוד י"ה, כנ"ל ס"ב), הרי זה ע"י עבודתם של ישראל בקיום התומ"צ במעשה בפועל דוקא, שזהו והנגלות, ו"ה דשם הוי'. ועי"ז פועלים בנין ביהמ"ק דלעתיד, עליו נאמר גדול יהי' כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון, וכללות הגאולה העתידה, שאז יהי' הענין דנקבה תסובב גבר. וזהו גם העילוי דושבי' בצדקה, שדוקא ע"י עבודתם של אנשים פשוטים בענין המעשה בפועל מגיעים למעלה ביותר, שפועלים את הגאולה באופן של צדקה, צדקתו של הקב"ה שהיא ללא הגבלות כלל, ובאופן כזה נמשכת היא למטה בעולם, שגם בעולם תרבה הדעה והחכמה והאמת, ועד לקיום היעוד וראו כל בשר יחדיו כי פי הוי' דיבר, וכפי שמבאר אדמו"ר האמצעי שאפילו הדומם הגשמי ירגיש (וועט אָנהערן) כי פי הוי' דיבר, בביאת גואל צדק, גואל ראשון, משה רבינו, שהוא גואל אחרון, עליו נאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם.
יד______ l ______