Toras Menachem·Vol. 58 (5730·Part 1)·Shabbos Parshas Vayechi·18 Teves 5730תורת מנחם·נח - שנת תש"ל - חלק ראשון·ש"פ ויחי·י"ח טבת·ה'תש"ל

א433
בס"ד. ש"פ ויחי, י"ח טבת, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)

גאתה יודוך אחיך ידך בעורף אויביך וגו'. וידוע הדיוק בזה, מהו אומרו יהודה אתה, שלא נאמר כן בכל השבטים, ובפרט שממשיך ואומר יודוך אחיך, היינו, שמדבר ליהודה בלשון נוכח, וא"כ הול"ל יהודה יודוך אחיך, ותיבת אתה מיותרת לכאורה. גם צריך להבין מהי השייכות דיודוך אחיך למ"ש בהמשך הפסוק ידך בעורף אויביך, שהפירוש בזה הוא, שיש אויב (ולא באופן שלא יהי' אויב כלל), אלא שידך הוא בעורף אויביך, והיינו, לא רק כמ"ש ונתתי את כל אויביך אליך עורף, שהאויב בורח, ובמילא העורף הוא לנגדו, אלא עוד זאת, שידך בעורף אויביך, להכותו כו'.

הבהקדם ביאור אדמו"ר הזקן (שבשבוע זה חל יום ההילולא שלו כ"ד טבת) בתורה אור, שמבאר הענין דיודוך אחיך בנוגע לראובן שמעון ולוי. ויש לומר בדא"פ טעם הדבר שמבאר הענין דיודוך אחיך רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, אף שיהודה הי' מלך על כל השבטים, שזהו לפי שעיקר החידוש דיודוך אחיך הוא בנוגע לראובן שמעון ולוי שנולדו לפניו, כי, בנוגע לשבטים שנולדו לאחרי יהודה, אין זה חידוש כ"כ. ובפרט לפי הדעה בפירוש דרשת רז"ל עה"פ כבד את אביך וגו', את לרבות אחיך הגדול, שקאי לא רק על הבכור, אלא גם אם הוא גדול רק ממנו. ולכן הענין דיודוךאחיך, בחי' הודאה, שהו"ע הביטול, הוא רק בנוגע לראובן שמעון ולוי, משא"כ בנוגע לשאר השבטים, שמעלת יהודה אצלם היא מצד השכל, ולא באופן של הודאה.

זיהודה אתה גו', הנה בענין אתה איתא בזהר תלת דוכתי אקרי אתה, ומבואר בזה, שג' הדרגות באתה הם מלכות, חסד, וחכמה, כי, על ספירת החכמה כתיב כי אתה אבינו, ועל ספירת החסד כתיב אתה כהן לעולם, וספירת המלכות נקראת אתה, כהמשך הכתוב אתה גו' על דברתי מלכי. וזהו גם מ"ש כאן יהודה אתה, דיהודה קאי על ספירת המלכות, שהיא הספירה האחרונה, וכמ"ש ותעמוד מלדת. והענין בזה, כמבואר בסידור בדרושי ברוך שאמר ההפרש בין אתה להוא, שהוא מורה על מי שהוא נסתר ונעלם ואינו ידוע מהותו בגילוי, משא"כ אתה מורה על בחי' הגילוי, ולכן, תיבת אתה מורה על ג' מדריגות שהם כולם בחי' הגילוי. ספירת המלכות נקראת אתה, לפי שענינה הוא ההמשכה והגילוי בבי"ע (ומשם יפרד), ועוד זאת, שגילוי כל הספירות הוא ע"י ספירת המלכות, וכמו שהוא גם בכחות הנפש, שענין המלכות הוא גילוי אל הזולת, וגם הגילוי שבכל הכחות הו"ע המלכות שבהם17. והנה, ספירת המלכות נקראת כנס"י, ע"ש שכונסת ואוספת בתוכה כל הגילוים שלמעלה ממנה, והמשכת וגילוי כל הענינים במלכות נפעל ע"י ספירת החסד, שנקראת יומא דאזיל עם כולהו יומין, שעל ידה נמשך כל הגילוי במלכות. וכן ספירת החכמה, שהיא ראשית הגילוי, הן באדם שנקרא עולם קטן, והן בעולם גדול, וכן גם למעלה.

טיהודה אתה יודוך אחיך, שאע"פ שיהודה קאי על ספירת המלכות, ואחיך קאי על השבטים ראובן שמעון ולוי, שלפניו ולמעלה ממנו, מ"מ, יודוך אחיך, שזהו מצד מעלת הגילוי שבספירת המלכות (יהודה אתה, שהו"ע הגילוי), שנמשכת בבי"ע, והיינו, שאע"פ שגם בשאר הספירות ישנו ענין הגילוי, הרי גילוי זה הוא רק במקומם, ואין זה בערך לספירת המלכות שפועלת הגילוי גם בבי"ע (כמבואר בתו"א

י435
ב"כי"ק אדמו"ר נ"ע", שז"א הוא סוף עולמות הא"ס, ומלכות היא שורש הנבראים, שזהו"ע שני הכרובים, כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה). וזהו יודוך אחיך, מצד הגילוי בבי"ע, כיון שע"י הירידה לבי"ע נעשה עילוי גם בספירת החכמה. וע"ד המבואר בתניא שתכלית השתלשלות העולמות כו' אינו בשביל עולמות העליונים, הואיל ולהם (אפילו עולם האצילות) ירידה מאור פניו ית', אך עי"ז שהגילויים נמשכים עד לעשי', אזי נתעלה גם עולם האצילות. והרי ענינו של עולם האצילות בספירות הוא ספירת החכמה.

יבבכתוב, ידך בעורף אויבך. והענין בזה, דהנה, מצד המעלה דיהודה אתה (שלכן יודוך אחיך) שהו"ע הגילוי בבי"ע (כנ"ל), הרי העיקר הוא הגילוי בעולם העשי' דוקא, שאין תחתון למטה הימנו, שבו פועלים דירה לו ית' בתחתונים, ע"י העבודה דאתכפיא ואתהפכא, כמבואר בתניא שכך עלה ברצונו ית' להיות נחת רוח לפניו ית' כד אתכפיא סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא, שיאיר אור ה' במקום החושך ביתר שאת ויתר עוז ויתרון אור מן החושך כו' [שענין זה שייך למטה דוקא, ולא בעולם האצילות, שלא יגורך רע]. וזהו ענין ידך בעורף אויביך, כי, אויב הוא הקליפה וסט"א, שפירושו צד אחר שאינו צד הקדושה, דצד הקדושה הוא השראה והמשכה מקדושתו של הקב"ה, ששורה על דבר שבטל אצלו ית', ככל איש ישראל למטה שבכחו להיות בטל ממש לגבי הקב"ה במסירת נפשו על קדושת ה', וכמאמר הידוע אַ איד ניט ער וויל און ניט ער קען זיין אָפּגעריסן פון אלקות, ולכן, כל דבר שמפריד אותו מאלקות, הרי זה אויב שלו. ועז"נ ידך בעורף אויביך, דעורף אין בו התגלות הכחות הפנימיים, ובעבודה הו"ע דאתכפיא, שאין לו חשק ורצון ואין לו חיות להתעסק עם המנגד, וכמאן דשדי בתר כתפוי כו', בלא לב ולב.

ידיהודה אתה יודוך אחיך ידך בעורף אויבך, שע"י הגילוי (אתה) בבי"ע עד לעולם העשי' התחתון לפעול הענין דאתכפיא כו', נעשה עילוי בכל הספירות, גם בספירת החסד והחכמה. ועד שעי"ז באים לאמיתית הענין דאתה (למעלה מג' הדרגות מלכות חסד וחכמה שנקראים אתה), שזהו בחי' העצמות, אמיתית המציאות (כמ"ש הרמב"ם שהוא לבדו האמת ואין לאחר אמת כאמתתו, וכל הנמצאים לא נמצאו אלא מאמתת המצאו), כמבואר בתו"א שזהו מה ששם שמים שגור בפי כל, ואפילו תינוקות יודעים כו', שענין זה אינו בבחי' הגילויים, שהרי בגילויים הי' ענין הצמצום וכו', ואינם אלא הארה בלבד, משא"כ העצמות שהוא אמיתית המציאות, ולכן, על הנמצאים לא שייך לומר אתה, ורק כשרואים בהנמצאים אמיתית המציאות, אזי שייך בהם אמיתית הענין דאתה. ולזה באים ע"י העבודה של יהודה אתה וגו', שעי"ז מגיעים לאמיתית הענין דאתה, שמתגלה בחכמה, כמ"ש בתניא פל"ה בהגה"ה, כאשר שמעתי ממורי ע"ה כו' שא"ס ב"ה הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו, וזו היא מדריגת החכמה. ועד שבאים לקיום היעוד כי יבוא שילה ולו יקהת עמים (לא רק באופן דידך בעורף אויבך, אתכפיא, אלא באופן שיתבטלו לגמרי ויתהפכו לקדושה), שאז יקויים מ"ש ועמדו זרים ורעו צאנכם, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.