Chabad Library · The Rebbe
Toras Menachem·
א390
בס"ד. ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
בס"ד. ש"פ וישב, שבת חנוכה, מבה"ח טבת, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)
ברני
גושמחי בת ציון כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאום הוי', ומדייק בזה בעל הגאולה והשמחה [ועד"ז בדרושי רבותינו נשיאינו שלאח"ז, בשערי אורה ואוה"ת וכו'], דצריך להבין מהו ענין ב' הלשונות רני ושמחי. וגם מהו הענין שכנס"י נקראת בשם בת ציון דוקא. ובכללות צריך להבין מה שייך ענין זה להפטרת חנוכה, דלכאורה היתה ההפטרה צריכה להתחיל מהפסוק ראיתי והנה מנורת זהב כולה וגו', ששם מדובר אודות נרות המקדש, שהם המקור ושרש לנרות חנוכה, וגם, שנס חנוכה הי' בנרות המקדש, ולמה מתחילים ההפטרה מהפסוק רני ושמחי בת ציון, שלכאורה אין זה שייך כלל לענין חנוכה.
דב) ומבאר
הבזה, דהנה כתיב עבדו את ה' בשמחה בואו לפניו ברננה, ואיתא בזהר שמחה בצפרא ורננא ברמשא. ועפ"ז יש להוסיף ולדייק במ"ש רני ושמחי, דלכאורה, הרי רננא ושמחה הם בזמנים שונים, רננא בלילה ושמחה ביום, ולא זו בלבד שהם בזמנים שונים, אלא שהם גם זמנים הפכים (וכמ"ש בשערי אורה), שהרי כתיב ויקרא אלקים לאור יום וגו', שקבע גבול יום לזמן הארת השמש, וקבע גבולות לילה וכו', והיינו שהם זמנים הפכיים, ומזה מובן בנוגע לעבודה דרננא ששייכת לרמשא והעבודה דשמחה ששייכת לצפרא, שהם אופני עבודה שונים וגם הפכיים זמ"ז. ואילו בפסוק זה נאמר רני ושמחי בת ציון, שכולל את שני הענינים דרננא ושמחה בבת אחת. וצריך להבין, מהו הטעם שדוקא אצל בת ציון קשורים שני הענינים דרננא ושמחה זה בזה, ועד שבאים בבת אחת.
וג) והענין
זהוא, דהנה כתיב כי שמש ומגן הוי' אלקים, והיינו, שהגילוי דשמש הוי' הוא ביום, אבל בלילה שהוא זמן
ח391
החושך, כל הענינים הם בהעלם והסתר, בדוגמת המגן שמסתיר על אור השמש, והיינו, שהענינים הם במציאותם כמו שהם, אבל הם בהעלם והסתר, ואינם נראים לעין, עד שנדמה שאינם במציאות. וענין זה הוא בכללות בסדר ההשתלשלות עד לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו, שהוא תכלית ההעלם והסתר, ובפרטיות הוא בזמן הגלות, שעז"נ ואנכי הסתר אסתיר פני, ועד שגם הימים טובים שבהם, כמו חנוכה ופורים, הם באופן שאלקות אינו מאיר בגלוי. וסיבת ההעלם וההסתר שבעולם הוא ההעלם וההסתר שבעבודת האדם, והיינו, דעם היות שהנשמה מצד עצמה הנה אפילו בשעת החטא היתה באמנה אתו, מ"מ, אינה מאיר בתרי"ג הכחות שלו ובמחדו"מ כו', שזהו ההעלם וההסתר בעבודת האדם, והוא הסיבה להעלם והסתר בעולם.
החושך, כל הענינים הם בהעלם והסתר, בדוגמת המגן שמסתיר על אור השמש, והיינו, שהענינים הם במציאותם כמו שהם, אבל הם בהעלם והסתר, ואינם נראים לעין, עד שנדמה שאינם במציאות. וענין זה הוא בכללות בסדר ההשתלשלות עד לעוה"ז התחתון שאין תחתון למטה הימנו, שהוא תכלית ההעלם והסתר, ובפרטיות הוא בזמן הגלות, שעז"נ ואנכי הסתר אסתיר פני, ועד שגם הימים טובים שבהם, כמו חנוכה ופורים, הם באופן שאלקות אינו מאיר בגלוי. וסיבת ההעלם וההסתר שבעולם הוא ההעלם וההסתר שבעבודת האדם, והיינו, דעם היות שהנשמה מצד עצמה הנה אפילו בשעת החטא היתה באמנה אתו, מ"מ, אינה מאיר בתרי"ג הכחות שלו ובמחדו"מ כו', שזהו ההעלם וההסתר בעבודת האדם, והוא הסיבה להעלם והסתר בעולם.
טאך
יאעפ"כ ישנו הענין דרננא ברמשא, והיינו, שגם ברמשא שענינו חושך והעלם והסתר, ישנו ענין הרינה, ואדרבה, דוקא מצד ההעלם וההסתר הנה ע"י ההתבוננות בזה גופא יבוא לידי צמאון ותשוקה ביותר (כמבואר בתניא, ובפרט בדרושי חסידות שלאח"ז), שזהו"ע הרינה. ועי"ז בא אח"כ למדריגה נעלית יותר, שמחה בצפרא, שזוהי השמחה מצד הגילוי אור שבא לאחרי ההעלם וההסתר, וכמבואר בתניא בנוגע לשמחת הנפש בצאתה מן הגוף המתועב, משכא דחויא, שאין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות ושבי', כמשל בן מלך שהי' בשבי' כו' ויצא לחפשי אל בית אביו המלך (ועאכו"כ כאשר המלך עצמו הי' בשבי', כמ"ש מלך אסור ברהטים, כדאיתא באגה"ת). והסדר בזה, שתחלה צ"ל רננא ברמשא, ועי"ז באים אח"כ לשמחה בצפרא, וכמו שהי' בתחילת הבריאה, ברישא חשוכא והדר נהורא.
יאד) וזהו
יבגם מ"ש כי אתה נרי הוי' והוי' יגי' חשכי. והענין בזה, דהנה אמרו רז"ל, אמר הקב"ה, אם אתה משמר את נרי, שהו"ע
יג392
קיום התומ"צ, נר מצוה ותורה אור, אני משמר את נרך, נר הוי' נשמת אדם, ולא רק בנוגע לענינים הרוחניים, אלא נמשך גם בנוגע לענינים הגשמיים בעולם, שעומד על ג' העמודים דתורה עבודה וגמ"ח, שהם ג' הקוין הכוללים את כללות העבודה דקיום התומ"צ ע"י ג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה. אמנם, כל זה הוא בזמן הרגיל, תמידים כסדרם, שאז היא העבודה הרגילה בנר מצוה ותורה אור, אבל בזמן הגלות צ"ל עבודה נעלית יותר, כיון שצריך לפעול הענין דוהוי' יגי' חשכי, והיינו, שבכדי להאיר את חושך הגלות, לא מספיק הוי' הא', אלא צ"ל גם הוי' הב', גילוי שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות, כמרומז גם בכך שב"פ הוי' הם (לא רק ד' אותיות, אלא) ח' אותיות, וענין זה נמשך ע"י התשובה, שהיא בבינה, ספירה השמינית, והיינו, שלא מספיק העבודה דנר מצוה ותורה אור, אלא צ"ל גם הענין דדרך חיים תוכחת מוסר22, כמבואר בקונטרס עץ החיים שזוהי עבודה נעלית יותר מנר מצוה ותורה אור, שמצד עצמה היא למעלה מג' הקוין, אלא שנמשכת ומאירה גם בעבודה בג' הקוין.
קיום התומ"צ, נר מצוה ותורה אור, אני משמר את נרך, נר הוי' נשמת אדם, ולא רק בנוגע לענינים הרוחניים, אלא נמשך גם בנוגע לענינים הגשמיים בעולם, שעומד על ג' העמודים דתורה עבודה וגמ"ח, שהם ג' הקוין הכוללים את כללות העבודה דקיום התומ"צ ע"י ג' הענינים דמחשבה דיבור ומעשה. אמנם, כל זה הוא בזמן הרגיל, תמידים כסדרם, שאז היא העבודה הרגילה בנר מצוה ותורה אור, אבל בזמן הגלות צ"ל עבודה נעלית יותר, כיון שצריך לפעול הענין דוהוי' יגי' חשכי, והיינו, שבכדי להאיר את חושך הגלות, לא מספיק הוי' הא', אלא צ"ל גם הוי' הב', גילוי שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות, כמרומז גם בכך שב"פ הוי' הם (לא רק ד' אותיות, אלא) ח' אותיות, וענין זה נמשך ע"י התשובה, שהיא בבינה, ספירה השמינית, והיינו, שלא מספיק העבודה דנר מצוה ותורה אור, אלא צ"ל גם הענין דדרך חיים תוכחת מוסר22, כמבואר בקונטרס עץ החיים שזוהי עבודה נעלית יותר מנר מצוה ותורה אור, שמצד עצמה היא למעלה מג' הקוין, אלא שנמשכת ומאירה גם בעבודה בג' הקוין.
ידה) והענין
טובזה, דהנה כתיב אל יתהלל חכם בחכמתו ואל יתהלל הגבור בגבורתו אל יתהלל עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי, דלכאורה אינו מובן, הרי מדובר אודות חכם אמיתי, שלכן נקרא בכתוב בשם חכם, היינו, שהתורה קוראתו בשם חכם, וכמארז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד, וכן בנוגע לגבור, כמארז"ל איזהו גבור הכובש את יצרו, וכן עשיר, כמארז"ל30 איזהו עשיר השמח בחלקו, א"כ, מהו אומרו אל יתהלל גו'. ובפרט ע"פ המבואר בקבלה וחסידות, שחכם גבור ועשיר הם ג' הקוין, חכם הו"ע קו הימין, וגבור הו"ע קו השמאל, ועשיר הו"ע קו האמצעי, בחי' התפארת, שזהו כללות ההשתלשלות, וא"כ, מהו אומרו אל יתהלל בכל ענינים אלו, כי אם בזאת יתהלל גו' השכל וידוע אותי.
טז393
ו) ויובן
ו) ויובן
יזבהקדים משנת"ל בענין השראת השכינה בביהמ"ק, שאין זה כדעת האומרים שהגילוי בביהמ"ק הי' רק זיו והארה לבד, ואופן הגילוי לא הי' בדרך כלי, אלא רק שביהמ"ק הי' מוכשר לזה, וכמו בענין הנבואה, שעז"נ וביד הנביאים אדמה, אלא כדברי שלמה, הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה, שאף שהשמים ושמי השמים, שהם עולם האצילות ועולמות א"ס שלמעלה מאצילות, לא יכלכלוך, הנה בבית הזה הוא נמצא בכל עצמותו, והיינו, שהגילוי שבביהמ"ק אינו הארה בלבד, אלא מהותו ועצמותו ית', ובאופן דיכלכלוך, בדרך כלי. ולכאורה צריך להבין, איך שייך שבביהמ"ק הגשמי תהי' השראת השכינה וכו', וכתמיהת שלמה, החכם מכל אדם, האמנם ישב אלקים על הארץ וגו'34. אך הביאור בזה, דהנה כתיב הנה מקום אתי, ופירשו חז"ל אתרי טפילה לי, וענין ביטול המקום הי' בביהמ"ק דוקא (וממנו נמשך גם בכל העולם כולו, ע"י החלונות שקופים אטומים), שזהו שבקה"ק הנה מקום הארון אינו מן המדה, דאע"פ שהי' אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו וגו', מ"מ, מקום הארון אינו מן המדה, והיינו, שהמקום עצמו הי' בבחי' בלי מקום. ואע"פ שלמעלה יש ג"כ ענין הביטול, וכמ"ש לך הוי' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ, שכולם הם באופן של לך, טפל ובטל לך, מ"מ, אין זה כמו ביטול המקום (אתרי טפילה לי) שהי' בביהמ"ק, כי, למעלה הרי ענין המציאות אינו בתכלית, וכמו"כ גם הביטול אינו בתכלית, ורק למטה בביהמ"ק, שמציאות המקום היא בתכלית, אזי גם הביטול הוא בתכלית. וכמבואר בכ"מ שדוקא ביש הגשמי ישנו ההרגש דמציאותו מעצמותו, ואין לו עילה וסיבה שקדמה לו, דכיון ששרשו מעצמות א"ס שמציאותו מעצמותו באמת, ואין לו עילה וסיבה שקדמה לו ח"ו, לכן יש הרגש זה גם בהיש הגשמי, ומשום זה הנה גם הביטול
יח394
שלו הוא בתכלית, ביטול לעצמותו, ועי"ז נעשה כלי להשראת השכינה. וזהו גם הטעם שדוד לא הי' יכול לבנות את בית המקדש, לפי שדם לרב שפכת, אלא דוקא שלמה, ששלום ושקט אתן על ישראל בימיו44, על ידו הי' יכול להיות בנין ביהמ"ק, כי, ענין השלום הוא חיבור הפכים, ועי"ז יכול להיות גם החיבור דמקום ובלי מקום, שלכן הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אלא דוקא הבית הזה.
שלו הוא בתכלית, ביטול לעצמותו, ועי"ז נעשה כלי להשראת השכינה. וזהו גם הטעם שדוד לא הי' יכול לבנות את בית המקדש, לפי שדם לרב שפכת, אלא דוקא שלמה, ששלום ושקט אתן על ישראל בימיו44, על ידו הי' יכול להיות בנין ביהמ"ק, כי, ענין השלום הוא חיבור הפכים, ועי"ז יכול להיות גם החיבור דמקום ובלי מקום, שלכן הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך, אלא דוקא הבית הזה.
יטז) והנה
ככשם שבביהמ"ק שבעוה"ז יש מעלה לגבי עולמות עליונים, כך גם בעוה"ז גופא יש מעלה בזמן הגלות, דאף שמפני חטאינו גלינו מארצנו, וההעלם וההסתר הוא בתכלית, עד למציאות של חושך, הנה דוקא עי"ז באים לידי גילוי אור נעלה יותר, וכנ"ל בענין והוי' יגי' חשכי, שבשביל להאיר את החושך צ"ל גילוי שם הוי' שלמעלה מסדר השתלשלות. אמנם, גילוי זה בשלימותו יהי' לעתיד לבוא, שאז יהי' אמיתית ענין השלום. ומ"מ, צ"ל גם עכשיו ההכנה לזה, וכידוע שבנוגע לכל הגילויים שלמעלה צ"ל אתעדל"ת מעין האתעדל"ע הנמשכת על ידה, ועכ"פ צ"ל מוכשר לקבל הגילויים, שלכן צ"ל מעין ורמז לזה בעבודתו [וכמו אכילת שבת, שהיא באופן דצדיק אוכל לשובע נפשו, שזהו בירור באופן של שלום, מצד מעלת השבת שנקרא קדש (למעלה מיו"ט שהוא רק מקרא קדש), ועד לקדש מלה בגרמי', ספירת החכמה]. וזהו ענין עבודת המס"נ שבזמן הגלות, כידוע בפירוש הכתוב והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה, שבעיקר הי' זה לגבי דרא דעקבתא דמשיחא, מצד מעלת המס"נ דזמן הגלות. והרי העבודה דמס"נ היא מצד עצם הנפש, שלכן אין בה מדידות והגבלות כלל (ובמילא אין בה נתינת מקום כלל לההיפך כו'), ונמשכת גם בכל פרטי העבודה כפי שבאים בהתחלקות לג' קוין, אלא שכל הענינים הם באופן של התכללות, שזהו"ע השלום. וכמו בביהמ"ק שבו היתה המשכת העצמות שלמעלה מהתחלקות, ואעפ"כ היתה העבודה באופן של
כא395
התחלקות, כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, בדוגמת ג' הקוין שעליהם העולם עומד, והיינו, שהמשכת העצמות שלמעלה מהתחלקות, נמשכה גם בג' קוין, שזהו ענין השלום.
התחלקות, כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם וישראל במעמדם, בדוגמת ג' הקוין שעליהם העולם עומד, והיינו, שהמשכת העצמות שלמעלה מהתחלקות, נמשכה גם בג' קוין, שזהו ענין השלום.
כבח) וזהו
כגגם מ"ש אל יתהלל חכם בחכמתו גו' הגבור בגבורתו גו' עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי. דהנה, ענין ההילול הוא מלשון בהילו נרו, שהוא ענין הגילוי, כמ"ש אדמו"ר הזקן בלקו"ת בענין בית הלל [ולהעיר גם מהשייכות לחנוכה, דהלכה כב"ה שמוסיף והולך]. ובכדי שיהי' הגילוי וההילול בזמן הגלות, לא מספיק העבודה דג' הקוין (חכם גבור ועשיר), אלא צ"ל השכל וידוע אותי, אותי דייקא, דקאי על עצמות א"ס, שזהו ע"י העבודה דמס"נ שמצד עצם הנפש. ומזה נמשך אח"כ גם בעבודה דג' הקוין, שהגילוי דעצם הנפש שבעבודה דמס"נ נמשך ומאיר גם בכחות הפרטיים, כולל גם שהענין דהשכל וידוע אותי, שהו"ע דע את אלקי אביך, בא בהשגה בחב"ד דנפש השכלית, ועד שפועל גם על הנה"ב. וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו וגו', שזהו ההילול בענין החכמה והגבורה והעשירות כפי שהם מצד עצמם, אבל ע"י השכל וידוע אותי, שהו"ע העבודה במס"נ, נעשה ההילול גם בג' הקוין.
כדט) וזהו
כהגם מ"ש רני ושמחי בת ציון. דהנה ידוע שבזמן הבית נקראים בנ"י בשם ציון, שהם ציון וסימן על למעלה, אבל בזמן הגלות, כאשר ההעלם וההסתר הוא בתכלית, אזי נקראים בשם בת ציון. ומצד ההעלם וההסתר שבזמן הגלות, צ"ל עבודת בנ"י באופן של מס"נ. וזהו גם כללות הענין דחנוכה, שמצותה משתשקע החמה, שמורה על ההעלם וההסתר כו', ואז היתה עבודת בנ"י באופן של מס"נ, ועי"ז פעלו הנצחון דמסרת רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים וכו'. ועז"נ רני ושמחי בת ציון, דאע"פ שרנה ושמחה הם ענינים שונים ומחולקים עד
כו396
שהם גם הפכיים זמ"ז, הנה כאשר בנ"י נקראים בשם בת ציון, שזהו בזמן הגלות, שאז עבודתם היא מתוך מס"נ מצד עצם הנפש, אזי גם העבודות החלוקות דרני ושמחי באים בבת אחת. ומסיים בפסוק, ושכנתי בתוכך נאום ה', דאף שלעת"ל יקויים היעוד ונלוו גוים רבים וגו', והלכו גוים לאורך, מ"מ, העיקר הוא ושכנתי בתוכך, בתוך בנ"י דוקא, מצד עבודתם במס"נ בזמן הגלות. ועוד זאת, דכשם שהשראת השכינה בביהמ"ק היתה המשכת העצמות, ובאופן שנמשכה ובאה גם בג' קוין (כנ"ל ס"ז), הנה כן הוא גם בעבודה שמצד עצם הנפש (ענין המס"נ וענין התשובה), שהיא למעלה מהתחלקות, אבל נמשכת ובאה גם בעבודה דג' הקוין.
שהם גם הפכיים זמ"ז, הנה כאשר בנ"י נקראים בשם בת ציון, שזהו בזמן הגלות, שאז עבודתם היא מתוך מס"נ מצד עצם הנפש, אזי גם העבודות החלוקות דרני ושמחי באים בבת אחת. ומסיים בפסוק, ושכנתי בתוכך נאום ה', דאף שלעת"ל יקויים היעוד ונלוו גוים רבים וגו', והלכו גוים לאורך, מ"מ, העיקר הוא ושכנתי בתוכך, בתוך בנ"י דוקא, מצד עבודתם במס"נ בזמן הגלות. ועוד זאת, דכשם שהשראת השכינה בביהמ"ק היתה המשכת העצמות, ובאופן שנמשכה ובאה גם בג' קוין (כנ"ל ס"ז), הנה כן הוא גם בעבודה שמצד עצם הנפש (ענין המס"נ וענין התשובה), שהיא למעלה מהתחלקות, אבל נמשכת ובאה גם בעבודה דג' הקוין.
כזועי"ז
כחפועלים ענין הגאולה, כמ"ש פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, ודרשו רז"ל אמר הקב"ה כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור, כאילו פדאני לי ולבני מבין אומות העולם, שזהו לפי שכל ג' הקוין קשורים עם ענין השלום, כמבואר בפירוש רש"י. ועד שנעשה פדאני לי ולבני מבין האומות בפועל, בביאת משיח צדקנו, בקרוב ממש.
כט______ l ______