Toras Menachem·Vol. 60 (5730·Part 3)·Shabbos Parshas Bamidbar·2 Sivan·5730תורת מנחם·ס - שנת תש"ל - חלק שלישי·ש"פ במדבר·ב' סיון·ה'תש"ל

א310
בס"ד. ש"פ במדבר, ב' סיון, ה'תש"ל
(הנחה בלתי מוגה)

געל דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאהל מועד יחנו. ואיתא במדרש, בשעה שנגלה הקב"ה על הר סיני ירדו עמו כ"ב רבבות של מלאכים וכו', כיון שראו אותן ישראל שהם עשוים דגלים התחילו מתאוים לדגלים וכו', מיד הודיע הקב"ה וכו' ואמר למשה לך עשה אותם דגלים כמו שנתאוו איש על דגלו באותות. ומדייק כ"ק מו"ח אדמו"ר במאמרו לפני שלושים שנה, דמאריכות הלשון, איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל, וחוזר ואומר מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, מובן, שהם שני ענינים, דאל"כ, הול"ל איש על דגלו באותות לבית אבותם מנגד סביב לאוהל מועד יחנו בני ישראל, דאז הוי ענין אחד, אבל כאשר מפסיק באמרו יחנו בני ישראל, מובן שהם שני ענינים, ולכן מסיים בו יחנו, שהם ב' חניות בשני הענינים. וצריך להבין מה הם ב' ענינים אלו. ויש להוסיף בזה, דכיון שגם הסדר בתורה הוא בדיוק, צריך להבין מהו הטעם שתחילה צ"ל הענין דאיש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בנ"י, ואח"כ צ"ל הענין דמנגד סביב לאוהל מועד יחנו. ומוסיף ומדייק במאמר גם בנוגע לפרטי הענינים שבכתוב, איש על דגלו גו' לבית אבותם [שענין זה בא לאחרי ובהמשך למ"ש בתחלת הסדרה אודות ציווי ה' למנות את בנ"י (בגלל ענין המנין למעלה, שמתוך חיבתן לפניו מונה אותם) למשפחותם לבית אבותם, ולאח"ז בא הציווי איש על דגלו גו' לבית אבותם], ואמרו רז"ל לבית אבותם ולא לבית אמותם, וצריך להבין, מהו"ע הדיוק לבית אבותם ולא לבית אמותם, הרי אב ואם הם חכמה ובינה, ובינה היא ג"כ מוחין, ואדרבה, לפעמים יש מעלה בבינה על חכמה, וא"כ, למה מדייק לבית אבותם, שהוא בחי' חכמה, ולא לבית אמותם שהוא בחי' בינה, שאז דוקא מגיעים

ד311
לאהל מועד. ועוד מדייק שם, דצריך להבין מהו אומרו מנגד סביב לאוהל מועד, שהם הפכים זמ"ז, דמנגד הוא מרחוק, וסביב הוא מקרוב, והם שני קצוות, דאם הוא מרחוק, איך הוא מסביב, ואם הוא סביב, איך הוא מרחוק. ועוד צריך להבין, מפני מה אומר סביב לאוהל מועד, ולא באוהל מועד ממש. ויש להוסיף בביאור שאלה זו, שהרי מצינו שבזמן עת רצון היו ישראל נכנסים למקדש (הן במשכן דאיקרי מקדש והן במקדש דאיקרי משכן), ובפרט ביוהכ"פ, שהכה"ג הי' נכנס לקדה"ק, וכניסתו לא היתה מצד עצמו, אלא בתור שליח של כל ישראל, ושלוחו של אדם כמותו. ובהקדים, שלכאורה אינו מובן, איך אפשר שהכה"ג יהי' שליח של כל ישראל ליכנס לקדה"ק, הרי הם אסורים ליכנס, ובלשון חז"ל מי איכא מידי דאנן לא מצינן עבדינן ואיהו (השליח) מצי עביד. ויש לבאר זה ע"פ מ"ש בעל הטורים עה"פ ואתם תהי' לי ממלכת כהנים (מהמדרש), שבעת מ"ת היו כל בנ"י כהנים גדולים, ולכן, גם לאחרי שהי' החטא ונאסרו ליכנס, לא בטל ענין כניסתם לגבי ענין השליחות. וכיון ששייך אצל בנ"י ענין הכניסה למקדש, אינו מובן, למה נאמר רק סביב לאוהל מועד יחנו, ולא באוהל מועד ממש.

ובמאמר דשנת הש"ת מבאר כ"ק מו"ח אדמו"ר ענין זה בסגנונו, וז"ל (בסיום המאמר): הדגלים הם ג' שבטים יחד בכל דגל, שזהו התכללות הקוין דחו"ג ע"י מדת הת"ת שהוא ביטול במציאות, דהתכללות המדות שמצד המוחין הוא רק מה שמתכללים זב"ז, משא"כ ההתכללות דת"ת הוא שמתבטלים ממציאותם. וזהו איש על דגלו, מזכיר שם איש, ולא שם אדם, דעיקר הכוונה היא תיקון המדות, שגם ענין המוחין הוא בשביל תיקון המדות. ומ"ש באותות לבית אבותם, ולא לבית אמותם, הוא, כי, בינה היא אם המדות, אבל זהו רק הביטול דהתכללות זב"ז, ולבית אבותם הוא הביטול במציאות, שהוא ע"י החכמה, בחי' כח מה. ומ"ש מנגד סביב לאוהל מועד, הרי זה לפי שעכשיו כל העליות הם רק סביב לאוהל מועד, דבביאת המשיח יתעלו

ז312
ישראל באוהל מועד, כמ"ש כי עין בעין יראו, אבל עכשיו הוא רק סביב לאוהל מועד. וזהו מנגד, שהם הבירורים דדברים התחתונים שהם יש הנראה לנפרד, שזהו מנגד לאור העצמות ב"ה שבאוהל מועד. אך ע"י הבירור מגיעים סביב לאוהל מועד, שנשלמת הכוונה העליונה כו'.

טלקשר זה עם המבואר באוה"ת להצ"צ, השייכות דאיש על דגלו לענין הדגלים של המלאכים, שד' הדגלים סביב אוהל מועד הם ע"ד ד' חיות המרכבה הנושאים את הכסא, כמ"ש והחיות נושאות את הכסא, ומבואר בזה, שבנשאם את הכסא הרי הם נושאות את מראה אדם שעליו, שהוא בחי' ממכ"ע, לבחי' כי לא אדם, שזהו בחי' סוכ"ע, ועי"ז ממשיכים מבחי' כי לא אדם אל בחי' אדם שעל הכסא כו'. וכשם שחיות המרכבה שנושאות את הכסא ממשיכים מבחי' כי לא אדם אל בחי' אדם שעל הכסא, כן הוא בד' דגלים דנש"י סביב אוהל מועד. דהנה, יש בחי' שבטים שבעולם הבריאה, ששם היא גם מרכבת המלאכים, מיכאל פני ארי' כו'. אך יש מעלה יתירה לנש"י, שעליהם נאמר ששם עלו שבטים שבטי י"ה, לבחי' מרכבתא עילאה דאצילות, והן י"ב גבולי אלכסון דז"א דאצילות [ויש לומר, שזהו המכוון במ"ש איש על דגלו לבית אבותם, שזהו כפי שהשבטים מקבלים מהאבות (אבותם), היינו כמו שהם בחי' מרכבתא עילאה דאצילות, ועי"ז נמשך בהם הכח להעלות בחי' אדם העליון כו']. והם ממשיכים אור א"ס בבחי' חו"ב, שהן בחי' אדם עילאה, שזוהי ההמשכה בתורה (ענינו של אוהל מועד), להעלות התורה ולקשרה באור א"ס ממש שלמעלה מבחי' אדם. אך המשכה זו היא דוקא ע"י התכללותם יחד, וזהו ענין הדגלים, שהדגל הוא העושה אסיפה וקיבוץ והתכללות ג' שבטים כאחד, והו"ע התכללות המדות, שהרי עבודת השבטים היא באופן שכל א' במסילתו יעלה, שיש עבודה פרטית לכל שבט, וכמו ראובן הוא בחי' ראי', ע"ש כי ראה גו',

י313
שמעון ע"ש כי שמע, לוי ע"ש הפעם ילוה גו', ויהודה ע"ש הפעם אודה את ה', כמבואר בתו"א, ואעפ"כ, צריכים להיות כלולים יחדיו.

יבעדיין צריך להבין, דלכאורה, כיון שכל ענין הדגלים הוא שנתאוו מה שראו בעת מ"ת כאשר וירד ה' על הר סיני, הנה במקום להתאוות לבחי' איש על דגלו, שזוהי רק המרכבה ששייכת למדריגת השבטים, היו צריכים להתאוות לדרגא נעלית יותר במרכבה, כפי ששייכת למדריגת האבות. דהנה, אף שנת"ל שענין הדגלים הוא כפי שהשבטים הם לא רק בעולם הבריאה, עלמא דפרודא, ששם הם בהתחלקות ממש, אלא כפי שהם בי"ב גבולי אלכסון דז"א דאצילות, הרי זה עדיין ענין של התחלקות, ואין זה בדומה לענין ההתכללות שבמדריגת האבות, עליהם אמרו אין קורין אבות אלא לשלשה. אך הענין הוא, שיש מעלה בעבודת השבטים, שדוקא ע"י עליית המלכות נמשך תוספת אורות כו'. ויש לומר, שזהו מה שמביא בסיום המאמר באוה"ת שהאבות הן עצם האילן, והשבטים הם הענפים, והפירות גדילים דוקא על הענפים (שלכאורה אין זה נוגע להמבואר שם, אלא), שבזה מתרץ קושיא הנ"ל, למה לא נתאוו למדריגת המרכבה של האבות, לפי שיש מעלה בבחי' השבטים, שהם כמו הענפים, שדוקא עליהם גדילים הפירות, שזהו"ע צמיחת והתגלות הא"ס למטה שנעשה ע"י השבטים דוקא.

ידאיש על דגלו, שזוהי התחלת העבודה בבחי' איש, וכמ"ש איש מלחמה, דאיש קאי על המדות, שזהו עיקר האדם (וכמו שכללות הבריאה היא ע"י המדות שנקראים ז' ימי הבנין), שצריך לעסוק בעבודת המדות. ואח"כ מגיעים לבחי' באותות לבית אבותם, שזהו בחי' המוחין, ובזה גופא, לבית אבותם ולא לבית אמותם, דבית אמותם הוא בחי' בינה, שזהו רק ביטול היש בלבד, שאינו ביטול אמיתי, אבל לבית אבותם היינו שנמשך מבחי' חכמה, שזהו ביטול במציאות (כנ"ל ס"ב), ביטול אמיתי. ואז נעשה ענין החני' (יחנו) במנוחה

טו314
והתיישבות. אמנם, עדיין אין זה תכלית השלימות. וזהו שממשיך מנגד סביב לאהל מועד יחנו. דהנה, במדרש פי' שמנגד היינו רחוק אלפים אמה. והענין, כי הנה התורה קדמה לעולם אלפים שנה, ולכאורה אינו מובן, איך שייך לומר שקדמה אלפים שנה לעולם, הלא הזמן הוא ג"כ נברא (כתורת הרב המגיד הידועה), אלא הפי' הוא דקאי על חו"ב (שזהו ענין התורה שהיא חכמתו של הקב"ה), שעז"נ אאלפך חכמה אאלפך בינה, ומבחי' ב' אלפים הנ"ל ממשיכים התורה לבחי' עולם ו"ק מקום וזמן, שזהו ענין אוהל מועד. וכיון שההמשכה היא ע"י נש"י, לכן נאמר מנגד גו' יחנו, רחוק אלפים אמה, שהם ממשיכים מבחי' אאלפך חו"ב לבחי' אוהל מועד. וזהו סביב, שההמשכה היא מבחי' סוכ"ע. ועוד ענין בפי' מנגד, שכח המשכה זו הוא נמשך ע"י בחי' שהוא מנגד, דהרי המשכה זו היא דוקא ע"י התלבשות הנשמה בגוף ונה"ב כו', שאז היא העבודה עם המנגד כו'. ודוקא עי"ז נמשך גילוי אור נעלה מבחי' הסובב, שזהו מנגד סביב. ועד שעי"ז באים לגילוי תורתו של משיח שילמד תורה את כל העולם כולו, ובאופן של ראי', בקרוב ממש, וגם בלשון תרגום – בעגלא דידן.

טז______ l ______