Chabad Library · The Rebbe

Toras Menachem·Vol. 60 (5730·Part 3)·Sicha of Lag BaOmer·During the Parade·5730תורת מנחם·ס - שנת תש"ל - חלק שלישי·שיחת ל"ג בעומר·בעת ה"פּאַראַד"·ה'תש"ל

א214
בס"ד. שיחת ל"ג בעומר, בעת ה"פּאַראַד", ה'תש"ל.
בלתי מוגה
בא. בשעה שיהודים מתכנסים יחד, הנה לכל-לראש פותחין בדבר טוב – "אין טוב אלא תורה, שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם תורתי" – התורה שנותן הקב"ה לכל אחד מישראל ולכל ישראל יחד, בהבטיחו (בהתחלת פרשתנו) שעי"ז ש"בחוקותי תלכו", כפירוש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה", דהיינו שהולכים בדרך התורה ועוסקים בה – אזי "ונתתי גו'", שהקב"ה נותן את כל הברכות בכל המצטרך, בסבר פנים יפות, באופן טוב, "מידו המלאה הפתוחה הקדושה והרחבה".
גונוסף על האמור בנוגע לבנ"י בכלל – יש בזה ענין מיוחד בנוגע לילדי ישראל:
דבתחלת ההקדמה לספר הזהר של רבי שמעון בר יוחאי (של"ג בעומר הוא יום ההילולא שלו) – איתא: "רבי שמעון פתח, הנצנים נראו בארץ .. וקול התור נשמע .. מאן מקיים עלמא .. קל ינוקי דלעאן באורייתא, ובגין אינון רביין דעלמא, עלמא אשתזיב וכו'", והיינו, שרשב"י מתחיל את ספר הזהר [שפירושו אור, היינו, שמאיר שיוכלו לראות בבירור ולהבין מה שנעשה בעולם] בפתיחה והבהרה לכולם, שהצלת וקיום העולם היא בזכות ילדי ישראל שמתקשרים עם התורה.
הורשב"י מדייק לומר [לא בלשון שנאמר בכל מקום: "תינוקות של בית רבן", שכולל רק ילדים שלומדים ב"חדר", בתלמוד-תורה או בישיבה, אלא] "רביין", ילדים סתם – היינו, שכל ילדי ישראל, יהיו אשר יהיו, נתן להם הקב"ה הכח והזכות, שע"י הנהגתם כדבעי יפעלו הצלת וקיום העולם, ויביאו אותו למעמדו ומצבו הראוי.
וובפרטיות:
זהילדים שלומדים כבר בישיבות, תלמודי-תורה ו"חדרים" – הנה גם בנוגע אליהם נאמר "בכל יום יהיו בעיניך חדשים", היינו, שבכל יום נעשית אצלם דרך חדשה ופעולה חדשה בחייהם ע"י לימוד התורה;
ח215
וגם הילדים שמאיזו סיבה שתהי' לא למדו תורה עד עתה – אסור להם ליפול ברוחם, ואדרבה: עליהם לנצל יום סגולה זה, יום שמחתו של רשב"י, שגילה ו"פתח" עבורם פתח רחב לקשר עצמם עם התורה, עי"ז שיחליטו ויתחילו מהיום והלאה ללמוד תורה.
טואז יתברכו בכל המצטרך להם, ועל ידם תומשך הברכה גם להוריהם ולקרוביהם, ולכל בנ"י בכל מקום שהם, ובפרט בנ"י שנמצאים בארץ הקודש וזקוקים לברכה מיוחדת – כמ"ש בפרשתנו: "וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ".
יב. בפסוק הראשון בפרשתנו – שצריך לפתוח בלימודו – נאמר: "אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם", ופירושו – כפי שמפרש רש"י: "שתהיו עמלים בתורה .. על מנת לשמור ולקיים".
יאוכיון שכל תיבה וביטוי בתורה הם בדיוק, באופן מחושב ומתאים לענין זה – יש לבאר דיוק הלשון "תלכו", ולא "תלמדו" (כבשאר מקומות), וכן מה שהתורה נקראת כאן "בחוקותי", ולא "תורה" (כבשאר מקומות בתורה):
יבהלשון "בחוקותי" מלמדנו, שלימוד התורה צריך להיות – אצל כל אחד מישראל, ובפרט אצל ילדי ישראל – באופן של חקיקה.
יגוביאור החילוק בין חקיקה לכתיבה:
ידדבר שנכתב בדיו על גבי קלף או נייר – יכולים לגרור את הדיו ח"ו, ואז נשאר הקלף או הנייר כפי שהי' קודם לכן; משא"כ דבר הנחקק – אפילו ב"לב האבן", ועאכו"כ באבנים יקרות, אבנים טובות ומרגליות – אי אפשר לשנות ח"ו את האותיות, התיבות והענינים הנחקקים, כיון שנעשים דבר אחד עם האבן הטובה, שזוהי מציאותו של כל אחד מישראל, ובפרט ילדי ישראל.
טווממשיך בכתוב: "תלכו" – שאין להסתפק במה שלמדו והשיגו היום או עתה, אלא יש להמשיך ולילך "מחיל אל חיל", ואדרבה: ככל שיודעים יותר, יש בזה יותר רגש ותענוג ("געשמאַק"), ולכן ממשיכים ללכת למעלה יותר, בהבנה עמוקה ורחבה יותר, וביתר חיות.
טז216
ג. וכן בנוגע לקיום המצוות, הנה לפני "ועשיתם אותם" נאמר "ואת מצוותי תשמרו" – ששמירה היא על דבר יקר במיוחד.
יזוענין זה מהוה נתינת כח – לכל אחד מישראל, ובפרט לילדי ישראל – בנוגע לקיום המצוות:
יחכאשר לפעמים בא היצר הרע וטוען שקיום מצוה הוא דבר קשה ולא נוח – עונה לו היהודי, ילד או ילדה, שהוא "שומר" את המצוות, כיון שזהו הדבר הכי יקר שיש בחייו!
יטוהיינו לפי שענינה של כל מצוה הוא – כפי שאומרים בנוסח הברכה: "אשר קדשנו במצוותיו וצונו", כך, שיש ליהודי זכות לקיים את הציווי של הקב"ה, ועי"ז הוא מתקשר – "מצוה" מלשון צוותא וחיבור – עם הקב"ה שנתן לו את הזכות ואת הדבר היקר ביותר – לקיים את ציווי הקב"ה ולגרום לו נחת-רוח.
כוזהו שהכתוב מקדים "תשמרו" לפני "ועשיתם אותם" – כיון שקיום המצוות הוא הדבר היקר ביותר בחייהם של בנ"י בכלל, וילדי ישראל בפרט.
כאד. ענין זה קשור גם עם השם שניתן ל"תהלוכה" זו – "הצדעה ליהדות" ("סאַלוּט צו אידישקייט"):
כבלא זו בלבד ששומרים על היהדות וחיים עמה (אבל עושים זאת) מתוך יחס של "עול" ח"ו, אלא אדרבה – מצדיעים ליהדות, היינו, שהיחס ליהדות הוא באופן ששמחים ומאושרים מזה שניתנה האפשרות לגרום להקב"ה נחת-רוח ע"י קיום מצוותיו.
כגוהרי אחת המצוות – והתחלתן – היא לימוד תורתו של הקב"ה, באופן שנעשית חקוקה ("בחוקותי") בלבו ובמוחו, עד שנעשה דבר אחד עם התורה והמצוות.
כדה. ועז"נ בהתחלת פרשתנו: "אם בחוקותי תלכו", ופירשו חז"ל: "אין אם אלא לשון תחנונים", והיינו, שהקב"ה אומר לבנ"י ולילדי ישראל בפרט: הנני מבקש מכם ש"בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם"!
כהוכשהקב"ה מבקש – ברור הדבר, שכל אחד מישראל, ובפרט ילדי ישראל, מבלי הבט על מעמדו ומצבו עד היום ועד עתה, בודאי יקיים את ציווי הקב"ה,
כו217
ולא יסתפק בעצמו בלבד, אלא יקיים גם את ציווי הקב"ה "ואהבת לרעך כמוך",
כז– עליו אמר רבי עקיבא, רבו של רבי שמעון בן יוחאי, שהוא "כלל גדול בתורה", היינו, שזהו ציווי כללי בתומ"צ –
כחעי"ז שיפעל שגם חבריו, קרוביו וידידיו הטובים, וכל ילדי ישראל – ילמדו ממנו דוגמא חי', וילמדו תורה באופן ד"בחוקותי תלכו", ויקיימו מצוות באופן ד"תשמרו" – לשמרם כמו ששומרים דבר יקר ביותר, ומתוך "הצדעה", ועי"ז – "ועשיתם אותם" כראוי.
כטו. ואז יקויים גם המשך הפסוק שהובא בגמרא15 בפירוש "אם בחוקותי תלכו, אין אם אלא לשון תחנונים", "וכן הוא אומר לו עמי שומע לי" (שהקב"ה מתחנן לפניהם שישמרו את התורה, לו עמי היינו תחינה, כמו הן לו יהי כדברך) – "כמעט אויביהם אכניע":
לכאשר שומעים להקב"ה (כפי שילדי ישראל מתנהגים, ומשפיעים גם על הוריהם בענין זה) – אזי "כמעט (בשעה מועטת) אויביהם אכניע", והיינו, שבכל מקום שבו נמצאים אויביהם של בנ"י – גויי הארץ הנלחמים בהם – מכניע אותם הקב"ה מיד.
לאוכיון שכן, אין לחשוש מהקשיים שבדבר, וכמ"ש בפרשתנו גופא שכנגד כל "חמשה" מישראל יש "מאה" אינם-יהודים – אלא שאין להתפעל מדיבוריהם, כי אם להמשיך להתנהג כפי שיהודי צריך להתנהג. וכאמור, שיהי' זה באופן ד"וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ".
לבובקרוב ממש נזכה כולנו, ואתם ילדי ישראל בפרט, יחד עם כל בנ"י, אלו שבחוץ-לארץ ואלו שבארץ-הקודש, לילך לקבל פני משיח צדקנו.
לגואז יקויים מ"ש בסיום פסוקים אלו: "ואשבור מוטות עולכם" – שהקב"ה ישבור את חומות הגלות ואת מוטות הגלות, "ואולך אתכם קוממיות", "בקומה זקופה", בגאולה האמיתית והשלימה, בקרוב ממש.
לד* * *
לה218
ז. זוהי גם ההזדמנות – ע"פ המדובר כמ"פ שלכל לראש צריכים בנ"י את הכח לעמוד במלוא התוקף על שמירת התומ"צ, ובאופן ד"תלכו" ו"תשמרו ועשיתם אותם" (כנ"ל) – לעורר אודות ביטול הצרה הגדולה שקמה לאחרונה, שמעולם לא הי' כדוגמתה בישראל: לומר על גויים שהם יהודים, אע"פ שתורתנו, תורת חיים ותורת אמת, אומרת שהם אינם יהודים!
לוזוהי צרה לבנ"י, וצרה גם עבור הגויים. אך מאיזו סיבה שתהי' נעשתה טעות זו, ולא מנעו זאת בזמן הראוי.
לזואעפ"כ, כיון שישנה הבטחתו של הקב"ה, שכאשר "לו עמי שומע לי" אזי "כמעט אויביהם אכניע" (כנ"ל) – ברור הדבר, שכאשר יבקשו אצל כל אלו שיכולים לפעול בענין זה, שכאו"א יעשה כל התלוי בו כדי לבטל ענין זה לגמרי,
לח– להבהיר גלוי לעצמו ולהסביר לכל העמים, שיש לחיות בשלום עם הגויים, אבל, גויים הם גויים, ועליהם לחיות כפי שגויים צריכים לחיות, ואילו יהודים הם יהודים, ועליהם לחיות כפי שיהודים צריכים לחיות; ואז יכול להתקיים "ונתתי שלום בארץ", ללא צרות וללא קשיים –
לטהנה בודאי יבינו זאת גם הגויים, ולא יהיו להם טענות (כמו עתה, שיש להם טענות על כך שמחפשים תירוצים ואמתלאות וכו' כדי להפוך אותם ליהודים, בה בשעה שאינם חפצים בכך כלל).
מח. וגם ענין זה קשור עם פרשת השבוע (כמדובר כמ"פ, שכיון שבימינו יש צורך בהוראות ברורות בתורה, מראה הקב"ה את הענינים באופן ברור):
מארואים במוחש, שמאז ל"ג בעומר לפני שלש שנים, שגם אז דובר אודות הענין ד"ונתתי שלום בארץ" "וישבתם לבטח בארצכם", והתחילו ב"מבצע תפילין", הפצת הענין דהנחת תפילין,
מב– דבר שהציל אלפים רבים מישראל, שחיים עד היום הזה,
מג219
ויאריכו ימים ושנים, ולכן בוודאי ימשיכו ב"מבצע" זה, ואדרבה: באופן ד"תלכו", בריבוי אחר ריבוי –
מדהנה במשך למעלה משנתיים הי' המצב רגוע לפי-ערך. – מזמן לזמן הי' קורה משהו, אבל קיוו שלאח"ז יתחילו לדבר אודות שלום.
מהאך אימתי החל המצב להחמיר, והתחילו ליפול קרבנות רח"ל (כפי שנעשה המצב לפני מספר חדשים) – בשעה שהתחילו לחשוב ולומר על גויים שהם יהודים, ושיש להם חלק בארץ ישראל, ארץ הקדושה, שנתן הקב"ה לישראל בברית בין הבתרים, לאברהם ולזרעו אחריו עד סוף כל הדורות!
מו– יש כאלו שרוצים להסביר זאת מצד סיבות צדדיות. אבל, הרמב"ם אומר בהלכות תעניות: "מדרכי התשובה (היינו, שהדרך לשוב בתשובה ולחזור לדרך האמת) הוא, שבזמן שתבוא צרה .. ידעו הכל ש(הסיבה לכך היא) בגלל מעשיהם כו'", ואסור לומר ש"דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית". – אמירה כזו, שזהו מקרה הקשור עם מנהג העולם כו', אינה שייכת להנהגת בנ"י.
מזוממשיך, שזהו הפירוש בפסוק בפרשתנו (ולהעיר שזהו אחד המקומות היחידים שהרמב"ם ב"יד החזקה" מפרש פסוק בחומש): "הוא שכתוב בתורה והלכתם עמי בקרי .. אם תאמרו שהוא קרי וכו'" (כפי שממשיך מהי התוצאה שיכולה לבוא מזה ח"ו).
מחולהעיר, שהרמב"ם כתב זאת בהלכות תעניות, אבל, חידושו של רשב"י הוא – כפי שמצינו בזהר – שלא הוצרך לתענית, אלא פעל את כל הענינים ע"י בקשה וברכה לבנ"י, כך, שאפילו ללא צורך בתענית יתבטלו כל הענינים הבלתי-רצויים. –
מטובזה גופא26, אם בתחילה החריף המצב לאט לאט, הנה כשהתחילו לומר שצריכים "לפתוח דלת" עבור גויים מרוסיא, ולעשות עבורם "הנחות" ו"קולות" מיוחדות – נשתנה המצב גם מצד הרוסים היושבים על הגבולות, שבמשך שנתיים ומחצה לא התערבו כלל, ולפתע החריף המצב שלא בערך מכמו שהי' קודם לזה!
נוכאשר לא הסתפקו בכך, ואמרו שיש מקום רח"ל ע"פ שולחן-
נא220
ערוך לפתוח עבורם דלת רחבה יותר, וליתן להם חלק בארץ ישראל, ארץ הקודש – אזי התחילו הרוסים לטוס מעל ארץ הקודש!
נבוכאמור, אין זה ח"ו "ממנהג העולם", "נקרה נקרית"; אצל בנ"י אין דברים שהם "במקרה", אלא הקב"ה מנהיג אותם בכל פרט, ועאכו"כ בענינים גדולים. אלא הסיבה לכך היא – בגלל הנהגת בנ"י, רח"ל, שהודיעו שיעשו עבורם "קולות" מיוחדות, ויחפשו "דרכים" בשו"ע כדי לפתוח עבורם דלת רחבה יותר!
נגט. וע"פ האמור שענין זה "מדרכי התשובה הוא", והרי תשובה מועילה "בשעתא חדא וברגעא חדא", והיינו, שברגע שיהודי מחליט שעושה תשובה, אזי מתבטלים לגמרי כל הענינים שנגרמו ע"י המעשה הבלתי-רצוי – הרי כן הוא גם בענין זה.
נדולכן, יש לבקש ברחמים ותחנונים, לכל לראש – מהרבנים, הן הרבנים שבארץ הקודש והן הרבנים שבחוץ לארץ (וכל מי שיכול לומר בזה דבר-מה), שיכריזו מיד:
נהתורתנו היא תורת אמת ותורת חיים (תורה שמעניקה חיים ליהודים וגם לאינם-יהודים), שניתנה מ"ה' אלקים אמת", לעם ישראל, שתפקידו להביא אמת זו בכל העולם כולו, בין בנ"י וגם בין אומות העולם,
נוולכן צריכים לומר את האמת במילואה, ולהכריז באופן ברור וגלוי, שחייבים לידע, ש"יהודי" הוא מי שהקב"ה קבע בתורה שהוא יהודי; ומי שאינו כן – חיים עמו בשלום, ונותנים לו את כל הצטרכויותיו (שהרי "מפרנסים עניי עכו"ם עם עניי ישראל"), אבל לא מרמים אותו, ולא מביאים אותו לידי צרה ע"י הכרזה שהוא יהודי, אלא אומרים לו שהוא משבעים אומות העולם, ולא מעם ישראל.
נזוסוף-כל-סוף יודו הכל שטובת כולם היא – שאלו השייכים לשבעים האומות ישארו בין שבעים האומות [שכן, טובתם של האומות היא להישאר בין שבעים אומות העולם, ואין מצוה להשתדל לגיירם, ואדרבה: מי שרוצה להתגייר יש להניאו שלא להתגייר, ועאכו"כ שלא לרמות אינו-יהודי ולומר לו שנעשה יהודי באופן שהוא היפך האמת, והוא גם צרה הן עבור אוה"ע והן עבור בנ"י], ויחיו בשלום עם ישראל, ואילו בנ"י – שחייבים ללכת בדרך החיים, בדרך התורה ומצוותי', ללא פשרות, להיותה תורת אמת – ילכו בדרך זו באופן ד"מחיל אל חיל"13.
נח221
והרי אפילו בביאת המשיח, בגאולה האמיתית והשלימה, יהיו ריבוי אומות, כמ"ש "ועמדו זרים", ויחיו בשלום עם בנ"י, וכולם יהיו שבעי-רצון! ורק באופן כזה יכול להיות מעמד ומצב ד"ונתתי שלום בארץ"; משא"כ ע"י שקר – לרמות יהודי או לרמות גוי – אי אפשר לבנות שלום, ואי אפשר לבנות חיים משותפים, חיים טובים שיהי' להם קיום.
נטי. ואלו שטעו ורצו לחפש מקום בשו"ע למצוא "קולות" ולומר על גוי שהוא יהודי – הנה מיד יתחרטו מדבריהם בלב שלם, ולא רק בחשאי, אלא יודיעו זאת בגלוי.
סוגם אלו שמנסים לרמות את עצמם ולומר שענין זה (שאומרים שאפשר להתגייר שלא ע"פ הלכה) הוא "נצחון" ודבר טוב (היפך האמת שזוהי צרה עבור הגוי, וצרה גדולה יותר עבור בנ"י) – הנה גם הם יראו את האמת, ולא יתביישו לומר שטעו, כשם שמשה רבינו "לא בוש לומר .. שכחתי", ועי"ז סלל את הדרך עבור כל גדולי ישראל (עבור כל ישראל, שכל אחד מהם הוא "גדול") שלא יתביישו לומר שטעו, והאמת היא כפי שנאמר ב"תורת אמת".
סאומה שאומרים שיש כאלו שמתביישים לומר שהם מתחרטים כו' – הנה חס ושלום לחשוד ביהודי שלא יתחרט כו', בידעו שמדובר אודות ענין שנוגע לנפילת קרבנות רח"ל מצעירי ישראל העומדים על משמר גבולות ארץ הקודש לשומרה מעמי הארץ! – כדי שיוכלו למלא את תפקידם ומלאכתם לשמור על גבולות ארץ הקודש מכל הענינים הבלתי-רצויים, צריך כל אחד מישראל וכל בנ"י הנמצאים בארץ הקודש להודיע – מבלי להתבייש – שישראל הם "גוי קדוש", ההולך בדרך התורה הקדושה.
סבוכדי שיראו שמתכוונים לכך באמת – הנה אותם "שרים" שע"י ישיבתם ב"ממשלה" נותנים את הסכמתם למצב הנוכחי (ללא נפק"מ אם הם מפרשים זאת כך או אחרת), עליהם להודיע מיד, שלמרות מה שהי' עד עתה, הנה מכאן והלאה – שבעים האומות הם שבעים אומות, ועם ישראל הוא עם ישראל! ולא עושים טובה לא' משבעים אומות בכך שרוצים לעשותו ליהודי שלא ע"פ תורה, ולא עושים טובה ליהודי בכך שמכניסים אליו מי שאינו יהודי וע"פ תורת אמת נשאר אינו יהודי.
סג222
וכיון שבוודאי יקרים להם חייו של כל יהודי, ועאכו"כ חייהם של יהודים רבים – בודאי יקבלו את תפלותיהם ובקשותיהם ודמעותיהם של ההורים, האחים והאחיות של הקרבנות הנופלים, ויודיעו מיד שמתחרטים על הסכמתם לכך, ועד שלא יתוקן הדבר, יוצאים הם מהממשלה; ועי"ז יאפשרו גם ל"שרים" האחרים לתקן את הדבר – שהרי הם אומרים בפירוש שמצד עצמם היו כבר מבטלים את הגזירה האיומה דגיור שלא כהלכה, אלא שממתינים עד שאותם "שרים" – שעד עתה הכריזו שהם מייצגים את דעת תורת אמת – ילכו בדרך האמת, ויודיעו מיד שהם חייבים להתפטר ממשרתם ולצאת מן ה"ממשלה", כל זמן שלא תתוקן הצרה לבנ"י ולאוה"ע שע"י "גיור" שאינו ע"פ ההלכה בתורת אמת.
סד– בודאי מובן הדבר שקשה לוותר על כבוד שיהודי מקבל מיהודים אחרים... אבל, בענין זה עליהם ללמוד מהצעירים העומדים על משמר גבולות ארץ-ישראל, מבלי להתחשב בכך שהם מקריבים קרבנות בנוגע לחייהם ממש, ועאכו"כ בנוגע למי שה"קרבן" היחיד הנדרש ממנו הוא להודות ברבים שטעה (וכאמור, שאפילו משה רבינו יכול הי' לטעות!...), ועד"ז בנוגע ל"שר" שה"קרבן" שלו הוא להתפטר מה"כסא"!
סהיא. ויש להוסיף ולהבהיר, שמובן, שהדברים האמורים אינם באופן שרוצים ח"ו להפחיד מישהו כו',
סו– כי, כאמור לעיל, הרי זה יומו של רשב"י, וכאשר הולכים בדרכיו, אזי אין צורך בענין של תענית כדי לבטל גזירה (כפי שמצינו אצל אחרים שגוזרים תענית כדי לבטל גזירה)31, אלא פועלים זאת בשמחה ובטוב לבב, וזוכים לברכה והצלחה מהקב"ה (כמבואר בפרשתנו), ועד"ז הוא גם בעניננו –
סזולכן, יהי רצון, שמתוך שמחה וטוב לבב, ימלא כל אחד לפי ענינו מה שמבקשים ממנו ברחמים ובתחנונים לעסוק ב"דרכי התשובה",
סח– שעוקרת את הדבר הבלתי-רצוי מעיקרו כאילו לא הי' מעולם, כיון שהקב"ה הוא "א-ל מלא רחמים" ו"רב חסד", עד שלא זו בלבד שמכפר על החטא באיזה אופן שיהי', אלא עוקר את החטא מעיקרו כאילו לא הי' מעולם –
סט223
עי"ז שיבהירו לכל הנוגעים בדבר, שלא מחפשים לתפוס מישהו בטעות ח"ו או למצוא בו חסרונות ועוולות כו', אלא רוצים להציל את חייהם של צעירי בנ"י, ולבנות את ארץ הקודש על יסודות תורתנו הקדושה שהיא תורת אמת, שעי"ז יקויים "ונתתי שלום בארץ" – הן אצל בנ"י בכל מקום המצאם, והן אצל אוה"ע. וכשיסבירו זאת בדרכי נועם ובדרכי שלום – אזי דברים היוצאים מן הלב נכנסים אל הלב ופועלים פעולתם, וכל אחד יעשה את חלקו בזה, ולא ידחה זאת למחר, אלא יעשה זאת היום.
עולא כמו אלו שאומרים שיש לדחות זאת עד שתהי' ההזדמנות המתאימה, ועד ש"בית-המשפט" יתכנס... – שהרי בכל יום נופלים קרבנות רח"ל, וכאשר נופל אחד מישראל, או אפילו אם רק נפצע בלבד, אומר הקב"ה שהוא בוכה על פציעתו של בנו! ולכן נוגע ("שפּילט אַ ראָליע") בענין זה כל יום, ולא רק יום, אלא אפילו שעה ואפילו רגע!
עאובודאי יסכימו כולם ויבטלו את הגזירה הנוראה של גיור שלא כהלכה, ביחד עם התוצאה שנגרמה על ידה – לא מצד "מנהג העולם", "נקרה נקרית" (כנ"ל ס"ח).
עבומעכשיו והלאה יהי' מעמד ומצב ש"ועמדו זרים גו'": יהיו שבעים אומות שאינם יהודים, ויהי' עם ישראל, "גוי אחד בארץ", שמתנהג ע"פ תורת אמת, "תורה אחת" שניתנה מ"ה' אחד", הקב"ה שהוא אחד ויחיד, באופן ש"וישבתם לבטח בארצכם ונתתי שלום בארץ גו' ואולך אתכם קוממיות".
עגובקרוב ממש יקויים היעוד: "כי אלקים יושיע ציון" – יחד עם העם היושב בציון, בארץ ישראל, "ויבנה ערי יהודה" – הערים שבכל ארץ ישראל, "וישבו שם" – שמכאן ואילך תהי' ישיבתם שם באופן שהתורה קוראתו בשם "וישבו", שפירושו בלשון הקודש – ישיבה במנוחה, "וירשוה" – ש"ירושה אין לה הפסק", והכל יודו שארץ ישראל היא ירושה לבנ"י מאבותינו, אברהם יצחק ויעקב,
עד"וזרע עבדיו"– שבט לוי, הנקראים "עבדי ה'", שיעבדו את הקב"ה, בתור שלוחים של כל עם ישראל, בביהמ"ק שיבנה ע"י משיח
עה224
צדקנו–"ינחלוה", "ואוהבי שמו" – הכהנים שמברכים את ישראל "באהבה" (כנוסח הברכה דברכת כהנים) – "ישכנו בה" – שיחיו בה באופן של "משכן", מתוך מנוחה,
עוביחד עם ביהמ"ק שיבנה בקרוב ממש ע"י משיח צדקנו, שיסיים את הגלות שבה נמצאים עתה, ויוציא את בנ"י מהגלות, ואז תהי' "אתחלתא דגאולה", ולאח"ז – הגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בשמחה ובטוב לבב, ובחסד וברחמים, ובקרוב ממש,
עזאמן, כן יהי רצון.
עח______ l ______