Toras Menachem·Vol. 61 (5730·Part 4)·Sicha of Shabbos Parshas Devarim Shabbos Chazon 6 Menachem-Av 5730תורת מנחם·סא - שנת תש"ל - חלק רביעי·שיחת ש"פ דברים·שבת חזון·וא"ו מנחם-אב·ה'תש"ל

א121
בס"ד. שיחת ש"פ דברים, שבת חזון, וא"ו מנחם-אב, ה'תש"ל.
בלתי מוגה

בכ"ק אדמו"ר שליט"א קידש על היין.

גא. הביאור בפתגם הרב מבאַרדיטשוב בענין "שבת חזון", "מלשון מחזה, שמראין לכאו"א המקדש דלעתיד מרחוק", כמשל האב שעשה לבנו מלבוש יקר וקרע אותו, ועשה לו לבוש השני וגם קרעו, ואז עושה לבוש שלישי, ולפרקים רחוקים ידועים מראה לו הלבוש, באמרו, שאם יתנהג בדרך הישר יתן לו לבוש זה, ועי"ז מרגילו לילך בדרך הישר, עד שנעשה אצלו כמו טבע, שאז אינו ירא פן יחזור לסורו, והטעם שענין זה פועל יותר מאשר הכרוזים העליונים שמעוררים לתשובה ששומעת הנשמה למעלה – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש ח"ט ע' 24 ואילך.

דב. ויש להוסיף, שהעילוי המיוחד דשבת חזון שמראין לכאו"א

ה122
המקדש דלעתיד, שלא מצינו דוגמתו בשאר ימים טובים, מועדים ורגלים – הוא ע"ד העילוי ד"אחד" לגבי "יחיד":

וידועה השאלה בנוגע למ"ש בק"ש "שמע ישראל גו' הוי' אחד" – למה נאמר "אחד", ולא "יחיד", שמורה על יחוד נעלה יותר באין ערוך מאשר "אחד", כמבואר בכ"מ בדא"ח ש"יחיד" מורה על העצמות?

זומבואר בזה8 – שהן אמת ש"יחיד" הוא למעלה מ"אחד", אבל אעפ"כ, יש מעלה ב"אחד" שאין ב"יחיד", ש"אחד" מורה שהאחדות היא גם מצד העולם, שהרי "אחד" מורה שאלופו של עולם, א', נמשך ומתייחד עם ז' רקיעים וארץ, ח', וד' רוחות השמים, ובאופן שהא' (אלופו של עולם) הוא ראש התיבה, שנמשך בכל התיבה, וממשיך בה גם את ה"אור העולה על כולנה" (כמבואר בשער היחוד והאמונה).

חכלומר: "יחיד" מורה אמנם על העצמות, אבל לא כפי שהעצמות מתאחד עם העולם; ודוקא "אחד" מורה על העצמות כפי שמתאחד עם העולם.

טועד"ז הוא העילוי דשבת חזון לגבי כל הימים טובים – כולל גם חג השבועות, שהוא הרגל הסמוך לשבת חזון, והרי מבואר בלקו"ת ש"מכל רגל הי' נמשך (ענינו של הרגל – כלשון הכתוב: "יראה", "לראות" ו"ליראות") עד הרגל הבא אחריו", ומזה מובן, ששבת חזון (שכולל כל הענינים שבו) מקבל השפעה מחג השבועות, זמן מ"ת:

יבמ"ת הי' אמנם הענין ד"אנא נפשי כתבית יהבית", ובאופן שהתורה ירדה למטה, ובלשון התניא: "נסעה וירדה כו' עד שנתלבשה .. בצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר", אבל אעפ"כ, הרי זה כפי שנשאר בתורה, ועדיין לא נמשך ה"אנא נפשי כתבית יהבית" בהח' ועאכו"כ בהד', כך, שזהו ע"ד הענין ד"יחיד", שמורה על העצמות כפי שהוא מצד עצמו, ולא כפי שנמשך בהח' ועאכו"כ בהד' (כמו ב"אחד").

יא123
[ורק במצוות התורה, כמו מצות תפילין – החל מכתיבת הפרשיות בדיו על הקלף, ועאכו"כ בהנחת התפילין במעשה בפועל – הרי זה נמשך בגשמיות העולם].

יבובענין זה יש מעלה בשבת חזון דוקא, שבו "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" – כי, ענינו של ביהמ"ק הוא "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכמ"ש "השמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה" (בניחותא), שהו"ע המשכת והתלבשות העצמות בגשמיות העולם, בדברים הגשמיים, אבנים, כסף וזהב וכו', שמהם נעשה ביהמ"ק – שזהו בדוגמת העילוי ד"אחד".

יגג. ובפרטיות יותר:

ידבביהמ"ק היתה המשכת העצמות גם בבחי' הדומם – שזוהי מעלת ביהמ"ק לגבי המשכן, כמבואר בענין "קורות בתינו ארזים", שכתלי המשכן היו מבחי' הצומח (והמכסה הי' מהחי), ורק קרקע המשכן הי' מעפר, ואילו ביהמ"ק הי' מאבנים ועפר דוקא, בחי' הדומם, שזה קשור עם העילוי שבעבודת המטה דוקא.

טוונוסף על מעלה זו שהיא גם בביהמ"ק הראשון והשני, יש מעלה נוספת בביהמ"ק השלישי ("המקדש דלעתיד" שמראין לכאו"א בשבת חזון) – כמבואר בזהר שעליו נאמר "מקדש אדנ-י כוננו ידיך" ("בנינא דקוב"ה"), שלכן יהי' קיים לעד, באופן נצחי.

טזוכללות הענין בזה – שאע"פ שגם בבית ראשון ובית שני הי' גילוי מלמעלה באופן של אתערותא דלעילא, הרי זה רק אתעדל"ע ששייכת ובאה ע"י אתעדל"ת, שלכן היא באופן המדוד לפי ערך האתעדל"ת; ואילו החידוש בביהמ"ק דלעתיד הוא בהמשכת אתעדל"ע שאינה יכולה לבוא ע"י אתעדל"ת להיותה בעילוי שבאין ערוך לגמרי (אלא שמתגלה רק "באתר שלים").

יזוכידוע בפירוש הכתוב "יחיינו מיומיים ביום השלישי יקימנו

יח124
ונחי' לפניו", ש"יחיינו מיומיים" קאי על בית ראשון ושני, ו"ביום השלישי" קאי על ביהמ"ק השלישי, ששייך לקו האמצעי, שעולה עד פנימיות הכתר (ולא כמו קו הימין וקו השמאל שמגיעים רק בחיצוניות הכתר).

יטונמצא, שבביהמ"ק השלישי ישנם ב' קצוות: מחד גיסא – גילוי הכי נעלה, פנימיות הכתר; ולאידך גיסא – הרי זה נמשך למטה ביותר, בבחי' הדומם.

כולהעיר, שבחי' דומם מורה על בחי' המלכות, ומלכות קשורה עם בחי' הכתר, כידוע בענין "אני ראשון ואני אחרון". אלא שבזה גופא יש חילוק בין חיצוניות הכתר – בית ראשון ובית שני, לפנימיות הכתר – ביהמ"ק השלישי.

כאד. ומכל זה מובן גודל העילוי שבשבת חזון, אפילו לגבי חג השבועות, זמן מ"ת.

כבואעפ"כ, נמשכת ההשפעה לשבת חזון מחג השבועות, זמן מ"ת – כי, גם הענין היותר נעלה של שבת חזון נמשך ובא בפועל ובגלוי ע"י מ"ת.

כגוע"ד שמצינו בנוגע לענין התשובה, שאף שהיא למעלה מהתורה, כדמוכח מזה שגם כאשר יש חסרון ופגם בתלמוד תורה, הנה התיקון על זה הוא ע"י התשובה, מ"מ, ענין התשובה גופא נאמר ונתגלה בתורה דוקא.

כדה. וכללות הענין בזה – שעי"ז ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד", הרי זה פועל אצלו שיתעורר בתשוקה וגעגועים לבנין ביהמ"ק השלישי,

כה– וע"ד משנת"ל בהתוועדות שלפנ"ז בנוגע לחודש מנחם-אב, שנתפרסם בכל תפוצות ישראל בשם "מנחם", שמורה על ענין הנחמה,

כו125
שנעשית מצד התעוררות התשוקה והגעגועים לצאת מן הגלות; ומובן, שענין זה מודגש ביותר בתשעה באב עצמו, ואעפ"כ, יש מעלה בשבת חזון (שממנו מתברך תשעה באב) גם לגבי ת"ב, שהרי הענין ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" (שמעורר יותר את התשוקה והגעגועים לגאולה) מצינו רק בשבת חזון –

כזועי"ז פועלים ש"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים" – ביהמ"ק השלישי, שיתגלה ויבוא מן השמים, ויהי' בו גם הענין דעבודת המטה, כמשנת"ל שהשערים של ביהמ"ק, שנשארו קיימים, ורק "טבעו בארץ שערי'", יחזרו ויקבעו בביהמ"ק השלישי, בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בחסד וברחמים, ובטוב הנראה והנגלה.

כח* * *

כטו. בהמשך להאמור לעיל שבשבת חזון "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד", הרי מובן, שלא די בכך שעצם הנשמה למעלה רואה זאת, אלא יש צורך שענין זה יבוא גם בהבנה והשגה, כדרישת תורת חסידות חב"ד שכל ענין צריך לבוא בהבנה והשגה, ועד לפועל ממש.

לולהעיר, שפתגם הנ"ל, שמקורו בתורת הבעש"ט שנתגלתה ע"י הרב מבאַרדיטשוב שהי' מתלמידי המגיד, שייך גם לתורת חסידות חב"ד, כי13, הרב מבאַרדיטשוב היתה לו שייכות וקירבה מיוחדת לרבינו הזקן (וכידוע הסיפור שהשיב על הטענות כו', באמרו, שזוהי שיטת הבעש"ט), ואח"כ נתגלה בפועל ע"י ר' הלל מפּאַריטש (שה"יאָרצייט" שלו בחודש מנחם-אב), שהי' חסיד של רבינו הזקן, אדמו"ר האמצעי והצ"צ,

לאומה גם שמוסיף ומסיים: "ויתבאר עומק ענין זה עם המבואר במ"א בענין ויגש אליו יהודא, קורות בתינו כו'", שזהו מאמר בתורת חסידות חב"ד.

לבז. ובהקדם הסיפור המובא ב"ביכלאַך" אודות אחיו של רבינו

לג126
הזקן, ר' יהודה לייב מיאַנאָוויטש, בעמח"ס שארית יהודה, ששאל את רבינו הזקן: מהו הטעם שבתורת החסידות נתבארו עניני עבודה נעלים שאין אנו שייכים אליהם, ולכאורה לא נוכל לעולם להגיע אליהם.

לדויש להוסיף בביאור השאלה, שלכאורה זהו ענין שלא זו בלבד שאין בו תועלת, אלא אדרבה, זהו היפך התועלת – שהרי אמרו רז"ל "מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין", וא"כ, אלו שלא יודעים הענינים הנעלים, הרי הם "שוגגין", אבל אלו שיודעים אודות הענינים הנעלים, ויודעים גם מהי הדרך להגיע אליהם, ואעפ"כ לא אוחזים בזה ("מ'האַלט ניט דערביי"), הרי הם "מזידין"!

להוע"ד שמצינו בענין הכוונות שבתפלה, כוונות האריז"ל וכו', שאלו שאין דעתם יפה לכוון, מפני העדר הידיעה או מפני שאין בכחם לזכור כוונות פרטיות בעת התפלה, מספיק שיכוונו כוונה כללית: להיות תפלתו נשמעת לפניו ית' עם כל הכוונות המבוארות בספרי קבלה – שבאופן כזה לא יכול להיות קלקול ח"ו, כשמכוונים במעמד ומצב של העדר הידיעה כו'.

לווזהו גם הביאור במ"ש בשער הכולל: "זה מקרוב הדפיסו סדורים בנוסח אדמו"ר (הזקן) והעמידו שם .. את האזכרות בנקודות שונות עפ"י הסוד (כידוע ש"יש .. המכוונים בכל שם וכנוי למדה המיוחדת לה"), ושמעתי שאדמו"ר .. בעל צ"צ ז"ל התרעם על זה ששינו מאשר יסד אדמו"ר הזקן באופן שהסדור יוכשר גם למי שאין לו יד בחכמת הקבלה" (שהרי הסידור הוא שוה לכל) – דלכאורה אינו מובן סיבת התרעומת: אלו ששייכים לכוונות – תהי' להם תועלת מניקוד האזכרות; ואלו שאינם שייכים לכוונות – (לא יתייחסו להניקוד, אלא) ימשיכו לכוין הכוונה הכללית?! אלא, שכאשר הניקוד אינו מופיע בסידור (השוה לכל), אין מקום לקלקול ("עס קען ניט שאַטן"), משא"כ כשישנו ניקוד ולא יודעים להשתמש בו כו'.

לזועד"ז בנוגע לשאלת הרי"ל, שלימוד ענינים נעלים שלא שייכים אליהם הוא לכאורה היפך התועלת.

לחהן אמת שבלימוד ענינים אלו מקיימים מצות תלמוד תורה, ומה

לט127
גם שזוהי פנימיות התורה, אבל, לכאורה מוטב שילמדו ענינים אחרים כדי לצאת י"ח לימוד (פנימיות) התורה, ולא ענינים כאלו שיכולים לגרום היפך התועלת ח"ו.

מוהשיב לו רבינו הזקן:

מאביעודים דלעתיד לבוא נאמר "והסירותי את לב האבן מבשרכם גו'" – שהרי "אבן" הוא א' משמותיו של היצה"ר, שמעכב את הענין ד"ואהבת גו' בכל לבבך", "בשני יצריך". ולכאורה: למה נאמר "והסירותי את לב האבן", ולא את "מוח האבן", הרי יצה"ר ישנו גם במוח? – אך הענין הוא, ש"מוח האבן" צריכים לתקנו ולשנותו עתה, בזמן הגלות, והיינו ע"י הלימוד בהבנה והשגה, שפועל זיכוך והסרת "מוח האבן" (ואז נעשה כלי הראוי לקבל כו'); ועי"ז זוכים לעתיד לבוא לקיום היעוד "והסירותי את לב האבן".

מבח. ומזה מובן גם בנוגע לשבת חזון שבו "מראין לכאו"א המקדש דלעתיד" – שענין זה צריך לבוא גם בהבנה והשגה, ע"י ההתבוננות בפרטי הענינים דמעלת ביהמ"ק כו', ומה שיכולים ללמוד מזה בנוגע לעבודה בפועל, ובאופן ש"השכל תופס את המושכל ומקיפו בשכלו .. וגם השכל מלובש במושכל כו'", ב"יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו ולא כערכו נמצא כלל בגשמיות כו'" (כמבואר בתניא), ועד שנמשך ופועל גם על המדות שבלב.

מגובכן, ענין זה מבואר בקצרה במאמר של חסידות חב"ד, ור' הלל מבארו בארוכה, ונקודת הביאור היא:

מדיש ג' דרגות בעבודה: (א) בחי' בן, שזהו"ע ששייך לכל בנ"י. (ב) בחי' עבד נאמן, שזוהי דרגת העבודה של משה רבינו, ואעפ"כ הרי זה שייך גם לכל בנ"י, בכחו של משה, ע"י ניצוץ (אתפשטותא ד)משה שבכל אחד מישראל, (ג) בחי' עבד שנאמר במשיח, "ועבדי דוד מלך עליהם .. ודוד עבדי נשיא להם לעולם", "הנה ישכיל עבדי גו' וגבה מאד" (כמבואר במאמרים שמשיח יהי' נעלה יותר אפילו ממשה רבינו).

מהוזוהי גם מעלת ביהמ"ק השלישי (שיתגלה לעת"ל, כשיקויים

מו128
היעוד "ואמרת גו' אודך ה' כי אנפת בי וגו'") לגבי ב"ר וב"ש – שב"ר הוא בחי' בן, ב"ש הוא בחי' עבד נאמן (דרגת משה), וביהמ"ק השלישי יהי' בחי' "עבדי דוד" (משיח).

מזוכאמור לעיל – ע"י ההתבוננות בכהנ"ל נעשה זיכוך המוח, ועי"ז זוכים לקיום היעוד "והסירותי את לב האבן גו'", בביאת משיח צדקנו, שיבוא ויגאלנו ויוליכנו קוממיות לארצנו, בקרוב ממש.

מח* * *

מטט. מאמר (כעין שיחה) ד"ה חזון ישעיהו גו'.

נ* * *

נאי. המדובר לעיל (במאמר) אודות מ"ש "והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום", ש"קאי על כל יום, כי בכל יום יהיו בעיניך כחדשים"*, קשור גם עם מ"ש בהתחלת פרשת השבוע: "והנכם היום וגו'", כי, ע"י קיום "הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום" באופן ד"כחדשים", הנה ב"מדה כנגד מדה" זוכים לענין ד"הנכם היום ככוכבי השמים לרוב", כפי שיתבאר לקמן ע"פ פנימיות הענינים. אבל לכל לראש יש לבאר פסוק זה ע"פ פשוטו של מקרא.

נב*) ראה ספרי דברים ו, ו. שם יא, יג. פרש"י שם. ערוך מע' פרוזדגמא בשם ילמדנו. רש"י שמות יט, א.

נגהביאור בפירוש רש"י על הפסוק "והנכם היום ככוכבי השמים", "וכי ככוכבי השמים היו באותו היום, והלא לא היו אלא ששים רבוא, מהו והנכם היום, הנכם משולים כיום, קיימים לעולם, כחמה וכלבנה וכוכבים" (והשינוי מפירוש רש"י על הפסוק "אתם נצבים היום",

נד129
"ומדרש אגדה .. אתם קיימים לפניו כיום הזה שהוא קיים כו'") – הוגה ע"י כ"ק אדמו"ר שליט"א, ונדפס בלקו"ש חל"ט בתחלתו.

נה* * *

נויא. בנוגע לאגרת התשובה – דובר בהתוועדות שלפנ"ז שלכאורה אינו מובן מדוע נתבאר באגה"ת טעם השמחה ביסורי הגוף בפרק מיוחד בפ"ע (פי"ב), ובפרט שפרק זה הוא סיום האגרת, ו"הכל הולך אחר החיתום", שהרי ענינה של אגה"ת הוא – כשמה – לבאר דרכי התשובה, הן תשובה תתאה, עזיבת החטא כו', והן תשובה עילאה, "אתדבקותא דרוחא ברוחא ע"י תורה וגמ"ח .. בתפלה", ע"י ההתבוננות שמביאה לזה כו'; אבל ענין השמחה הוא לכאורה ענין צדדי שאינו נוגע לאגה"ת? ונתבאר, שענין זה נוגע למירוק הנפש שהוא חלק מענין התשובה, כפי שנתבאר בפרקים ב-ג.

נזוענין זה קשור עם המבואר בפרק שלפנ"ז (פי"א) בענין "מ"ש וחטאתי נגדי תמיד", ש"אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה ח"ו, דהא כתיב בתרי' תשמיעני ששון ושמחה .. (ו)צ"ל כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה כו'".

נחיב. ויש לקשר ענין זה עם המבואר בלקו"ת ד"ה ציון במשפט תפדה (שעליו מיוסד המאמר שנאמר לפנ"ז58) בענין ב' חללי הלב, "חלל השמאלי מרירות .. וחלל הימיני שמחה כו'",

נט– אע"פ שבדרך כלל מבואר שב' חללי הלב הם אהבה ויראה, ולא שמחה ומרירות, ומה גם שענין השמחה שייך (לא ללב אלא) למוח, או שהוא למטה מהלב, שהרי שמחה ומרירות הם בחי' יסוד ומלכות –

סש"כל שתהי' המרירות יותר מההעדר, אזי יהי' אח"כ יתרון השמחה מהגילוי כו'".

סאיג. ומענין לענין, יש להעיר גם בנוגע להמשך הענין באגה"ת בפירוש מ"ש "וחטאתי נגדי תמיד":

סב130
רבינו הזקן מדייק מ"ש "וחטאתי נגדי תמיד" – "נגדי דייקא, כמו ואתה תתיצב מנגד, מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, ופרש"י מרחוק, והמכוון רק לבלתי רום לבבו .. כשיהי' לזכרון בין עיניו שחטא נגד ה'".

סגונתבאר פעם הטעם שהובאה הראי' מהפסוק "מנגד סביב לאוהל מועד יחנו, ופרש"י מרחוק" – שמזה מוכח שאין זה מרחוק לגמרי, כי אם באופן שישנה השייכות ל"אוהל מועד", אלא ששייכות זו היא "מרחוק". ועד"ז בנדו"ד, שצ"ל "זכרון החטא", והיינו, שאין זה מרחוק לגמרי, כי אם באופן ששייך אליו ופועל עליו (לבלתי רום לבבו), אלא שזהו מרחוק, כדי שלא יהי' עצב נבזה כו'.

סדוזהו גם דיוק הלשון "שיהי' לזכרון .. שחטא נגד ה'" – מרחוק, דכיון ש"אם חטאת מה תפעל בו גו' אם צדקת מה תתן לו גו'", הרי מובן שלאמיתו של דבר אינו פוגם ח"ו בה', ולכן הרי זה רק "מרחוק"; אלא שאעפ"כ אין זה מרחוק לגמרי כו'.

סהוענין זה שייך גם להאמור לעיל אודות שבת חזון, ש"מראין לכאו"א המקדש דלעתיד (אבל רק) מרחוק" – שאין זה מרחוק לגמרי, שאז לא היתה ראי' זו יכולה לפעול עליו.

סויד. ונחזור לעניננו – ענין השמחה, שעל ידה פועלים ש"יהפכו ימים אלו לששון ולשמחה", וכדאיתא בספרים בענין "משנכנס אב ממעטין בשמחה" – שבהמשך לזה הובא הענין ד"משנכנס אדר מרבין בשמחה" ("כשם כו' כך כו'") – ש"ממעטין" הענינים דחודש אב "בשמחה", עי"ז שמרבים בשמחה (כמו בחודש אדר), שמחה של מצוה.

סזועד שפועלים ענין הנחמה – ע"י בנין ביהמ"ק, ובאופן ד"נחמה בכפלים", "על בית ראשון ועל בית שני", כיון שבביהמ"ק השלישי יהי' גם העילוי דב"ר וב"ש (וגם העילוי דהמשכן, שבו יתגלה גם

סח131
המשכן שעשה משה, שמעשה ידיו נצחיים, ורק נגנז, כמו הארון, ויתגלה לעת"ל),

סט– אף שלכאורה אינו מובן, דכיון שביהמ"ק השלישי יהי' בעילוי שבאין ערוך, הרי המשכן וב"ר וב"ש הם בבחי' "שרגא בטיהרא מאי אהני". ועד"ז צריך להבין מהו העילוי ד"גואל ראשון הוא גואל אחרון", הרי משיח ("גואל אחרון") יהי' בדרגא נעלית יותר ("ירום ונשא וגבה מאד"55) אפילו ממשה רבינו ("גואל ראשון") –

עוהרי הענין ד"נחמה בכפלים" הוא לא רק ב' פעמים ככה, אלא באופן שבאין ערוך לגמרי, וכמו "כפלים לתושי'" שנאמר בנוגע ללוחות שניות, שזהו באופן שבאין ערוך לגמרי, שהרי "אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד", ואילו ע"י לוחות שניות ניתוספו (מלבד כל כ"ד ספרים) "הלכות מדרש ואגדות"93. וע"ד מ"ש בנוגע לבעל תשובה, "אם הי' רגיל לקרות דף אחד יקרא ב' דפים וכו'", שלימוד דף השני אינו באופן שלמד דף הראשון, אלא באיכות נעלית יותר, ביתר חיות וכו', באין ערוך.

עאוכאמור, שכל זה נעשה ע"י שמחה של מצוה, ובעיקר בימים אלו, שעי"ז באים ל"נחמה בכפלים", "כפלים לתושי'", בגאולה האמיתית והשלימה ע"י משיח צדקנו, בקרוב ממש.

עב* * *

עגטו. בסיום ההפטרה נאמר: "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה". ומכיון שכל הענינים דלעתיד תלויים במעשינו ועבודתינו עכשיו, לזאת הצעתי ובקשתי אשר ינצלו הימים האלו, ובפרט את היום דת"ב, לעשות ולהוסיף ב"משפט" (היינו בלימוד התורה – כמבואר בד"ה ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה) וב"צדקה".

עד132
ב' ענינים אלו – ה"ה שני הסוגים הכלליים בעבודת האדם, "אתם קרוים אדם", תורה (משפט) ומצוות (צדקה); בספירות – ז"א ומלכות.

עהוהנה העשי' והעבודה בפרטיות ה"ה בג' קווין. ובנדו"ד במיוחד – לפי המבואר בהגהות הצ"צ לד"ה זה, שהטעם לזה ש"ציון במשפט (דוקא) תפדה" הוא – לפי ש"המשפט הוא דוקא בשלשה .. דהיינו חג"ת .. כדי שיאיר עי"ז ממקום עליון ביותר" – צריך לנצל ימים אלו במעשה ועבודה בג' הקווין קו הימין וקו השמאל וקו האמצעי – בספירות חג"ת – בתורה עבודה וגמ"ח.

עוההשתדלות בקו העבודה שנוגע בהמצב דימים אלו ביחוד, הוא – השתדלות יתירה במצות תפילין,

עז[השייכות לקו העבודה (נוסף על הענין ד"כל הקורא ק"ש בלא תפילין כו' כאילו הקריב כו'"), כי מעיקרי מצוה זו הוא – כפס"ד השו"ע – לשעבד הלב והמוח. ו(לכן) גם, תפלה ותפילין הם משרש אחד]

עחשמביאה, כפסק חז"ל, ל"וטרף זרוע אף קדקוד", שזהו גם הסיום והחותם של פירש"י דפרשתנו פ' חזון, והרי "הכל הולך אחר החתום"68.

עטואף שבכ"מ כעת הוא הפסקת האש – הרי גם שם זקוקים לסגולת תפילין ד"וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", בכדי לבטל את מחשבתם הרעה של קצתם – בניצול הפסקה ושביתה זו.

פ133
טז.ועל של פועל באתי בהצעתי:

פאא) שכאו"א יוסיף בימים אלו בלימוד התורה, ובפרט ביום הת"ב (בענינים המותרים ללמוד בהם ביום זה).

פבההוספה בלימוד צ"ל – בין ביום בין בלילה.

פגבמקום האפשרי – לסדר בת"ב משמרות על כל כ"ד השעות וההוספה על המעל"ע. אם אפשר – ללמוד בשלשה, ומה טוב שיהי' בעשרה (ומובן שסידור המשמרות צ"ל באופן שלא יזיק ח"ו לבריאות. ולכן, יהי' כל משמר לשעה אחת, ב' או ג'. אחד יכול להשתתף בכמה משמרות, אבל לא במשמרות רצופות).

פדמהנכון שהלימוד במעל"ע זה יהי' בעניני דיומא, וכמחז"ל "שואלין ודורשין בענינו של יום כו'" – ברשימות כ"ק אדמו"ר הצ"צ למגילת איכה. וברשימות הנ"ל הרי נתבארו ג"כ כמה מחז"ל שבמשנה.

פהואף שבד"ה הנ"ל מבואר ענין ציון במשפט תפדה ע"פ מרז"ל "אין הגליות מתכנשות אלא בזכות המשניות" – הרי, הטעם לזה הוא לפי שענין הגלות הוא סילוק בחי' וא"ו מבחי' ה"א, וע"י לימוד שיתא סדרי משנה ממשיכים בחי' הוא"ו, והרי ענין זה הוא גם בפנימיות התורה שהיא בחי' וא"ו (וכידוע שגליא דתורה היא בחי' (עה"ד, בחי') ה"א, ופנימיות התורה – בחי' (עה"ח120, בחי') וא"ו),

פו[ולהוסיף מהמבואר בדא"ח בענין משנה אותיות נשמה, ונשמתא דאורייתא ה"ה פנימיות התורה, כמבואר בזהר פ' בהעלותך את הנרות. אלא שלימוד המשניות כפשוטו הוא דבר השווה לכל נפש],

פז134
ובפרט בלימוד דרושי הצ"צ, שבהם ישנו החיבור דפנימיות התורה עם גליא דתורה – יחוד ו-ה.

פחב) שכל אחד ואחת יתרום לצדקה – במשך ימים אלו ובפרט ביום הת"ב – כמה פעמים במשך שעות היום, ובפרט – לפני תפלת שחרית ולפני תפלת מנחה. גם לתרום צדקה קודם נתינת הצדקה שלפני התפלה, בכדי לעורר ולחזק ולהוסיף בפעולת הצדקה שלפני התפלה.

פטג) להשתדל במשך ימים אלו, ובפרט ביום הת"ב (בהשעות שמותר להניח תפילין), לזכות יהודים במספר גדול הכי אפשרי במצות הנחת תפילין.

ציז. ויה"ר מהשי"ת ויברך ה' ויצליח, שע"י עבודתינו בג' קווין אלו, ימהר קיום היעוד בנוגע לכלל ישראל – "ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה", ויהפכו הימים האלה לששון ולשמחה, בביאת משיח צדקנו בקרוב ממש, ועינינו תראנה "כי אלקים יושיע ציון ויבנה ערי יהודא וישבו שם וירשוה וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה".

צא______ l ______