Toras Menachem·Vol. 62 (5731·Part 1)·Shabbos Parshas Vayishlach·14 Kislev 5731תורת מנחם·סב - שנת תשל"א - חלק ראשון·ש"פ וישלח·י"ד כסלו·ה'תשל"א

א275
בס"ד. ש"פ וישלח, י"ד כסלו, ה'תשל"א
(הנחה בלתי מוגה)

גיעקב מלאכים לפניו אל עשו אחיו גו' כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדיך יעקב עם לבן גרתי וגו' ויהי לי שור וחמור וגו' ואשלחה להגיד לאדני למצא חן בעיניך. וידועים הדיוקים בזה [שכמה מהם מבוארים בתו"א ותו"ח מכ"ק אדה"ז ואדמו"ר האמצעי, והרי שבת זה שייך לימי הגאולה שלהם], דצריך להבין אומרו וישלח גו' לפניו, דכיון שנאמר וישלח יעקב, היינו שהם שלוחים, הרי מובן מעצמו ששלחם לפניו, דכל ענין השליחות שייך רק כאשר המשלח נשאר במקומו ושולח השלוחים לפניו. גם צריך להבין מ"ש אל עשו אחיו, מה מלמדנו, הלא כבר יודעים ממ"ש לפנ"ז שעשו הוא אחיו של יעקב, ולמה צריך להדגיש כאן אל עשו אחיו, וכן בדברי תשובתם של המלאכים חוזרים וכופלים עוה"פ אל אחיך אל עשו. וגם צריך להבין מה שאמר להשלוחים כה תאמרון לאדני לעשו, דבשלמא מה שאמר כה אמר עבדך יעקב, הרי זה משום שזהו הדיבור שצריכים לחזור ולהגיד לעשו, ולכן אומר הלשון עבדך, בכדי למצוא חן בעיני עשו, משא"כ כה תאמרון לאדני לעשו, כיון שתיבות אלו נאמרו רק להשלוחים עצמם, למה הוצרך לומר לאדני לעשו. גם צריך להבין מ"ש ויהי לי שור וחמור גו', לשון יחיד, דהגם שרש"י מפרש שדרך ארץ לומר על שוורים הרבה שור, מ"מ, הרי מצינו בכו"כ מקומות שנאמר בלשון רבים, ולמה אומר כאן שור וחמור גו', בלשון יחיד דוקא. גם צריך להבין מהו המשך הענינים דוישלח יעקב מלאכים וגו', למש"נ לפנ"ז ויפגעו בו מלאכי אלקים וגו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים, ובפרט שנאמר וישלח בוא"ו המוסיף. וגם צריך להבין מ"ש בהמשך הכתובים בפרשה, שכאשר שבו המלאכים אל יעקב ואמרו שעשו הולך לקראתו וארבע מאות איש עמו, אזי ויירא יעקב וגו', ולאח"ז שלח יעקב מנחה אל עשו. ומבואר בזה (בדרושים

ד276
הנ"ל), שענין זה הי' בבחי' העלאת מ"ן כדי להמשיך המקיפים דתהו, שלכן שלח גם גמלים שהם בהמות טמאות, שפסולים לקרבנות, ועד"ז בנוגע להמספר, עיזים מאתיים וגו', שלא מצינו כן בקרבנות, ורק יעקב הי' יכול לעשות כן, לפי שידע כיצד נעשית העלאת מ"ן לבחי' התהו. וצריך להבין, דכיון שהמלאכים אמרו לו שעשו הוא במצב שהולך לקראתו למלחמה וארבע מאות איש עמו, א"כ, למה שלח לו מנחה שהוא ע"ד ענין הקרבנות.

ובכללות הענין ששלח יעקב מלאכים אל עשו וכו' מצינו מדרשות חלוקות. דהנה, לפי המבואר לעיל ע"פ דא"ח, הי' זה ענין נעלה וכו'. אבל במדרש רבה איתא שעז"נ מחזיק באזני כלב עובר מתעבר על ריב לא לו, משל לארכי ליסטים שהי' ישן בפרשת דרכים, עבר חד ושרי מעיר לי' וכו', א"ל דמיך הוה ועוררתני', כך א"ל הקב"ה, לדרכו הי' מהלך, ואתה משלח אצלו ואומר לו כה אמר עבדך יעקב, והיינו, שזה שיעקב שלח מלאכים אל עשו וקרא לו אדוני הי' ענין בלתי רצוי, ועד שנענש על זה כו'. ועד"ז במ"ש וישתחו ארצה שבע פעמים, מצינו שתי דעות במדרש אם הי' זה ענין רצוי או בלתי רצוי. וצריך להבין, הרי אלו ואלו דברי אלקים חיים, ואיך אפשר להיות שתי מדרשות שהם לא רק חלוקות אלא גם הפכיות זמ"ז. והרי כאן אי אפשר לתרץ כפי שמתרצים בנוגע למחלוקות דב"ש וב"ה, שבזמן הזה הלכה כב"ה, ולעתיד לבוא תהי' הלכה כב"ש, שהרי כאן מדובר במאורע אחד במעשה אבות, בענין אחד ובפסוק אחד, ואיך שייך שיהיו מדרשות חלוקות בענין זה.

חזה בהקדים מ"ש בהמאמר של האויפרופעניש (נדפס בקונטרס דרושי חתונה) בפירוש הפסוק וכל בניך למודי הוי' ורב שלום בניך, שמביא פירוש התרגום שלמודי הוי' היינו אלפין באורייתא דהוי', ופי' המצו"צ ומצו"ד, תלמידי הוי', דצריך להבין מהו הענין דאלפין באורייתא דהוי', תלמידי הוי', הלא הכל יודעים שהתורה

ט277
היא תורת הוי', ובשופטני וברשיעי לא עסקינן. וגם צריך להבין מהו הדיוק דתלמידי הוי', שם הוי' דוקא, שענינו הי' הוה ויהי' כאחד, וגם מלשון מהווה, וכמבואר בשער היחוד והאמונה בפירוש מ"ש כי שמש ומגן הוי' אלקים, דעם היות שההתהוות בפועל היא משם אלקים, הרי השמות הוי' ואלקים הם ע"ד אורות וכלים ומקור ההתהוות הוא משם הוי', ולכאורה מה נוגע כאן הדיוק תלמידי הוי' דוקא.

יאבהמאמר, דאיתא בסיום וחותם מסכת ברכות תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך למודי הוי' ורב שלום בניך אל תקרי בניך אלא בוניך, ופי' בשל"ה כי תיבת בניך הב' מיותר, דמאחר שנאמר ברישא וכל בניך למודי הוי', הי' די ומספיק שיאמר ורב שלומם, ומכפל הלשון ורב שלום בניך מזה למדו דא"ת בניך אלא בוניך. (וידוע במדת א"ת שהפירוש השני אינו שולל את הפירוש הפשוט, אלא בא להוסיף עליו וכו'). וענין בוניך הוא כמארז"ל מאי בנאין אלו ת"ח שעוסקים בבנינו של עולם, והיינו, לפי שהתורה היא כלי אומנתו של הקב"ה בבריאת העולם, כדאיתא במד"ר בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטרין אינו בונה אותה מדעת עצמו כו' אלא דפתראות ופנקסאות יש לו וכו', כך הי' הקב"ה מביט בתורה ובורא את העולם, וזהו שעוסקים בבנינו של עולם, היינו שעוסקים בתורה ועי"ז בונים את העולם, וכדאיתא בזהר קוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, בר נש מסתכל בה באורייתא ומקיים עלמא.

יגבהמאמר, דהנה כתיב שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך, מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, דפסוק זה קאי על זמן הגלות, וכדאיתא במד"ר ד' פעמים כתיב כאן שובי שובי, כנגד ד' מלכיות ששולטין בישראל, דישראל נכנסין תוך ידיהם בשלום ויוצאים לשלום כו'. וזהו שפירש רש"י שובי מאחרי המקום ובואי אלינו, דאיתא במדרש אומרים להם אומות העולם לישראל עד מתי אתם

יד278
נהרגים ומתים על אלקיכם, בואו אלינו ונעשה אתכם דוכסין ואיפרכין, משיבין להן ישראל מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים, כלום יש בכם כח לתת לנו מאותה המעלה שבסיני מחנה ישראל ומחנה מלאכי השרת. ומסיים, שכנסת ישראל נקראת שולמית ע"ש שמשלימים נפשם על קדושת שמו ית'. וצריך להבין, דכיון שמדובר כאן אודות בנ"י כפי שהם בתכלית העילוי שנקראים שולמית ע"ש שמשלימים נפשם על קדושת שמו ית', למה צריכים הם בכלל להשיב תשובה לאומות העולם. אך הענין הוא, שהמס"נ דזמן הגלות צ"ל באופן כזה שמברר הגלות עצמו, היינו, לא רק בירור העולם סתם, אלא גם בירור הגלות שהוא גם מנגד לקדושה, ולכן צריכים להשיב לאומות העולם (כלום יש בכם כח וכו'), שעי"ז גם הם "מסכימים" להמס"נ דבנ"י.

טזיש לבאר המשך וקשר הענינים בהמאמר, שלאחרי שמביא הענין דת"ח מרבים שלום בעולם, מביא הענין דשובי השולמית שקאי על זמן הגלות כנ"ל, כי, הענין דמרבים שלום בעולם נעשה ע"י הבירורים דזמן הגלות דוקא. וזהו מ"ש ורב שלום בניך, היינו שבשלום גופא ה"ז באופן של רב שלום, וכמו שפירש התרגום וסגי יהי שלם בנך. דהנה, ענין השלום שייך בדברים נפרדים ועד שהם דברים הפכיים, וכמו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, וחיבורם יחד הו"ע השלום. ועד"ז הוא בענין השלום שע"י התורה, כמארז"ל כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה. ולמעלה מזה הו"ע דרב שלום, שהו"ע השלימות, דשלום סתם ה"ז מילוי החסרון בלבד, ורב שלום הו"ע השלימות. והיינו, שענין השלום סתם נעשה ע"י בירור העולם, והענין דמרבים שלום, רב שלום, נעשה ע"י בירור הגלות דוקא.

יחב' ענינים אלו (שלום סתם, ורב שלום) מצינו גם בעבודתו של יעקב. והענין בזה, דהנה, כללות עבודתו של יעקב היא בבירור עולם התיקון, ולאחרי שגמר עבודתו בבירור עולם התיקון, רצה שיומשך לו גם בחי' המקיף דעולם התהו. וזהו וישלח יעקב מלאכים לפניו, לפניו ממש, דהיינו לבחינה שלמעלה ממנו במדרגה, אל עשו אחיו, ששרשו בעולם התהו שלמעלה מעולם התיקון. ולכן אמר להם כה תאמרו לאדני לעשו, שזהו מצד מעלת שרשו של עשו בעולם התהו. והשליחות היא להודיע לעשו ויהי לי שור וחמור וגו', דהיינו שהודיעו

יט279
שכבר נגמר ונשלם הבירור דתיקון בכל פרטי הענינים דשור וחמור גו', שזהו ויהי לי כו', ולכן יכול להיות עתה המשכת המקיף דתוהו, שזהו למצוא חן בעיניך, כידוע שחן (כפשוטו) הוא ענין המקיפים. אמנם, כששבו המלאכים אל יעקב אמרו לו שהגם שמצד שרש עשו למעלה אפשר להיות המשכת המקיפים, מ"מ, עשו בעצמו הוא עדיין למטה במצב הפכי כו', שהולך לקראתך וארבע מאות איש עמו וכו', ולכן יש צורך לפעול גם הבירור דעשו כפי שהוא למטה. הן הענין דהעלאת מ"ן לשרשו של עשו בעולם התהו שעי"ז תהי' המשכת המקיפים דעולם התהו, והן הבירור דעשו כפי שהוא למטה. והיינו, שלאחר גמר עבודתו של יעקב בהבירור דלבן שהוא בחי' קליפת נוגה, הנה אח"כ מברר גם את בחי' עשו שהוא ג' קליפות הטמאות לגמרי, שזוהי עבודה קשה ביותר ודורשת ריבוי זמן כו', שלכן עבודת יעקב בבירור לבן היתה במשך כ' שנה, לפי שהבירור דק"נ הוא בקל יותר, משא"כ הבירור דעשו נמשך עד עתה, לפי שהבירור דגקה"ט הוא בירור קשה ביותר. וזהו"ע ורב שלום, היינו, לא רק בחי' ורב תבואות בכח שור, אלא גם הבירור בבחי' עשו שאמר יש לי רב, שעי"ז נעשה ורב שלום, שהוא למעלה מבחי' שלום סתם.

כאיש לבאר גם המדרשות חלוקות בנוגע לכללות הענין דשילוח המלאכים והשתחוואת יעקב לעשו. דהנה, נתבאר לעיל שצ"ל הן הענין דהעלאת מ"ן לשרשו של עשו בעולם התהו, והן הבירור דעשו כפי שהוא למטה. והיינו, דמשנ"ת בהדרושים הנ"ל ששילוח המלאכים הי' לשרשו של עשו, אין זה רק (כפי הנראה משטחיות הלשון שם) מפני שהי' סבור שעשו נתברר כבר, ולפי זה נמצא שלאחרי שאמרו המלאכים שעשו עדיין לא נתברר שוב אין מקום לההעלאת מ"ן דתהו, שהרי כיון שהאבות הן הן המרכבה, אין שייך טעות אצלם, וכל פעולותיהם הן אמיתיות כו'. ועכצ"ל, שגם כפי שעשו הוא למטה ישנה העבודה דהעלאת מ"ן לשרשו של עשו בעולם התהו, אלא שנוסף לזה ישנה גם העבודה לברר את עשו כפי שהוא למטה. וענין זה מרומז בפירוש רש"י הכין עצמו לשלשה דברים לדורון לתפלה ולמלחמה. וזהו שבענין זה יש ב' מדרשות חלוקות, ואלו ואלו דברי

כב280
אלקים חיים, כי, מצד העבודה בהעלאה לבחי' התהו, שעי"ז נעשה המשכת המקיפים כנ"ל, הרי זה ענין נעלה וטוב כו', אבל מצד העבודה דבירור עשו כפי שהוא למטה הרי זה כאילו ענין בלתי רצוי כו'. והענין בזה, דעם היות שצריכים לברר את עשו, מ"מ, מצד זה שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר, הרי זה כאילו ענין בלתי רצוי, ועד שיש בזה ענין של עונש, והיינו שצריך תיקון על זה כו', שכל זה הוא מפני שהמברר צריך להתלבש בלבושי המתברר. וכפי שמצינו עד"ז למעלה, דכתיב מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה וגו' וכל מלבושי אגאלתי, דהפירוש הפשוט הוא שזהו"ע של היפך הטהרה, ענין הלכלוך, וע"ד מ"ש רחצתי וגו' איככה אטנפם, והיינו שבחיצוניות הו"ע של לכלוך, אלא שעי"ז נעשה הפירוש הפנימי באגאלתי, מלשון גאולה, שהו"ע בירור הקליפה. ועד"ז הוא למטה בצדיקים שדומים לבוראם, שהעבודה לברר את עשו כפי שהוא למטה, הנה אף שבחיצוניות הרי זה דבר בלתי רצוי, כיון שצריך להתלבש בלבושי המתברר כו', שזהו"ע של ירידה, ועד שצריך תיקון על זה, מ"מ, דוקא עי"ז נעשה הבירור דעשו, ועד שאח"כ נמשכים המקיפים דתהו. והנה, בכדי שתוכל להיות העבודה בכהנ"ל באופן של אתעדל"ת, צ"ל אתעדל"ע לפנ"ז, וזהו מ"ש ויפגעו בו מלאכי אלקים גו' ויקרא שם המקום ההוא מחנים, דמחנים (שתי מחנות) הוא בחי' תהו ותיקון וכו'.

כדוכל בניך למודי הוי' ורב שלום בניך, למודי הוי' הו"ע הבירור דתיקון, ורב שלום הו"ע הבירור דתהו, וזהו"ע בוניך, שע"י התורה בונים את העולם, וכמו שקוב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא, עד"ז בר נש עסיק באורייתא וכו', שע"י לימוד התורה בורא את העולם באופן חדש לגמרי, שהו"ע הבירור דתהו. וזהו גם מ"ש ויקרא לו א-ל אלקי ישראל, ודרשו חז"ל אתה אלקה בעליונים ואני אלקה בתחתונים, ועד"ז דרשו חז"ל עה"פ בוראך יעקב ויוצרך ישראל וכו', והיינו

כה281
שבורא את העולם באופן חדש, שהו"ע הבירור דעולם התהו. וזהו גם מ"ש פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי, ודרשו חז"ל כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הצבור וכו', שהם ג' הקוין שעליהם העולם עומד, שהו"ע בוניך, ואומר על זה פדה בשלום, שהו"ע ורב שלום.

כזמבואר בהדרושים שיעקב מצ"ע הי' כבר מוכן אז להבירור דתהו, אלא לפי שהצאן והבקר עלות עלי ודפקום יום אחד וגו', לא הי' יכול להיות בירור כל הניצוצות אז, וכמו שמבאר אדמו"ר האמצעי בשערי אורה בענין החילוק שבין בעתה לאחישנה, ולכן הרחיב לו הדרך באמרו עד אשר אבוא אל אדני שעירה, ואימתי ילך בימי המשיח, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו, ומבואר בספרים שהר בגימטריא יון מדי בבל ואדום, שהם הד' גליות שכנגדם נאמר שובי שובי השולמית (כנ"ל ס"ב), ועד לקיום היעוד והיתה להוי' המלוכה56, והי' הוי' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, כשם שאני נכתב כך אני נקרא, שזהו מ"ש אז אהפוך אל עמים שפה ברורה גו' לעבדו שכם אחד, והיתה לה' המלוכה, בקרוב ממש, בביאת משיח צדקנו.

כח______ l ______